בהעלותך פי5

בע"ה יג סיוון תש"פ

מישל בן שושן

 

בהעלותך פי5

 

 

 

פרשת בהעלותך מכילה שלושה חלקים שונים . החלק השני, שני הפסוקים המובדלים עם "נונים" הפוכים "ויהי בנסוע הארון.." שמוגדרים כספר בפני עצמו, חותכים אותו עד כדי כך שהגמרא מציעה שהתחלת ספר במדבר עד אותם הפסוקים מהווים ספר בפני עצמו, שני הפסוקים עצמם ספר בפני עצמו וסוף הספר , ספר שלישי.

אפילו לולי היו שני הפסוקים האלה, תוכן החלק הראשון והשלישי כל כך שונים שהיינו יכולים לעשות ההפרדה בעצמנו! החלק הראשון ממשיך תיאור של סדר מופתי של ארגון המחנה, מינוי הלויים והתחלת המסע ממדבר סיני לקראת ארץ כנען.

החלק השלישי מרכז את כל התלונות של העם במדבר. החלק הזה מלא כעסים (של העם, של משה, של ה'..) תלונות מצד העם, מצד משה, מצד מרים ואהרון..), משברים ועונשים. סיכמתי את שלושת החלקים האלה :

 

נושאי פרשת בהעלותך:

 

 

 

 

         החלק הראשון:                                     החלק השני:                                החלק השלישי :

 

  1. הדלקת המנורה: "בהעלותך את הנרות"
  2. מינוי והקדשת הלווים
  3. פסח שני
  4. הענן והאש על המשכן
  5. חצוצרות כסף
  6. הצעה ליתרו להישאר

יוצאים לדרך …

ויהי בנסוע הארון..

ובנוחו יאמר ….

 

 

  1. והאספסוף התאוו תאווה
  2. השלו
  3. תלונת בני ישראל משה נשבר
  4. שבעים זקנים
  5. אלדד ומידד מתנבאים .
  6. מרים ואהרון מדברים על משה

 

שני החיצים מסמלים את ה"עליה" לקראת יציאה מסודרת של המחנה וה"ירידה" ממת השלווה שהושגה כביכול, בחלק הראשון ובעיקר בשני הפסוקים המרכזיים.

ננסה להתמקד רק בשני נושאים של החלק הראשון:

  • מינוי הלויים
  • החצוצרות

 

 

 

 

 

 

  1. מינוי הלויים(המקורות נמצאים בסוף המאמר)

 

בעצם לא מדובר ב"מינוי" הלוויים כמו שמדובר בטהרת הלוויים. הכשרת הלוויים. כבר מהתחלת ספר במדבר, כל פרשה עוסקת בנושא הבדלת הלוויים משאר העם. מה שמאפיין את הפרשה שלנו זה החלק המעשי בטהרתם, במינוי ידיהם. הרב איתמר אלדר למד את כל הפרטים שכתובים כאן (טהרה, גילוח השערות, הנפה….)והשווה אותם עם אותם המעשים  שמתבקשים אצל הכהנים ואצל המצורע. אכן, רק אצל שלושת קבוצות אנשים אלה התורה מתארת הצורך במעשים יוצאי דופן כדי למלא את ידם או לטהר אותם.

 

 

 

נסתי לסכם הדברים בטבלה:

 

  לוי כהן מצורע
טהרה מי חטאת    
  תער על כל בשרם   יגלח את כל שערו
  כבסו בגדיהם   כיבס בגדיו
קרבן שני פרים פר ושני אלים שני כבשים..
קידוש   רחיצה במים רחיצה במים
    הלבשת בבגדים מיוחדים  
שמן   על ראש הכהן בהן יד ורגל ואזן,על ראשו
דם   בהן יד ורגל ואזן בהן יד ורגל ואזן
סמיכה כל ישראל    
הנפה הכהן מניף אותם    
    למלא את ידם , לקדש אותם לכהן לי.  
    שבעת ימים שבעת ימים
  במקום בני ישראל מוקדשים לכהן עבור ה' חוזר לחיים

 

לסיכום ההבדלים:

הכהנים משנים זהות! הם הופכים לאנשים אחרים. הם לובשים בגדים מיוחדים. הם "מוקדשים" לה'. לכן הם לא זקוקים "לטהרה" כי הם חדשים ובגדיהם חדשים לגמרי. הם לא זקוקים לטהר את עברם. כי אין להם כבר את העבר הזה כביכול! הם גם לא זקוקים ל"הנפה". כי ההנפה הי מעשה שמציין שהדבר שמניפים שייך לה' אבל הוא נשאר בעולם הזה במצב שלו. ההנפה מזכירה את השייכות לה' , הדרושה כדי שנהיה מודעים לשייכות של כל מה שקיים בעולם לה', וזה מאפשר לנו להשתמש בדבר. אבל מכיוון שהכוהנים הם שייכים בהגדרתם לה', אין צורך בהנפה. הכהנים זקוקים להזיה על ראשם, על גופם של דם ושל שמן כאילו הם כלי המקדש. הם מוקדשים לה'. כלי שנבנה עבור המקדש איננו קדוש עד שמקדישים אותו במשיחה. כך הכהנים זקוקים למשיחה ולהזיית שמן ודם

 

הלווים הם נציגי העם. הם נשארים שייכים לעם. הם נתונים לעבודת ה' "מתוך בני ישראל". הם לא לובשים בגדים מיוחדים. לכן, הם חייבים לכבש את בגדיהם. והם חייבים להיטהר מהעבר שלהם כי העבר שלהם ממשיך להיות קיים עבורם. הם לא משנים זהות. גם שמם לא משתנה. הם שייכים לשבט לוי כמו שיהודים שייכים לשבט יהודה. הכהנים משנים את שמם מלויים לכהנים ובכך מגדירים את זהותם החדשה. התער על כל בשרם הוא שלב בטהרה שלהם כאילו הם נולדים מחדש, הם נמשלים לתינוק שנולד. הם מתחדשים על ידי הטהרה הזו כי עכשיו הם מקבלים על עצמם לייצג את כל עם ישראל בעבודת המקדש. הם במקום הבכורות של כל העם. אבל מצד שני הם נשארים שייכים לעם למרות היבדלותם ממנו.

 

המצורע: עובר את שני התהליכים! הוא היה נחשב במעט למת. הוא צריך להיוולד מחדש. ולקבל בחזרה את כל מה שהוא איבד כיהודי. התהליך שהוא עובר כמו הלוויים, מטהר אותו מטומאתו והתהליך הדומה להקדשת הכהנים מחזיר אותו לעם היהודי, עם ה'.

 

 

 

 

 

 

  • החצוצרות

 

 

 

 

בציור רואים הכהנים שתוקעים בשתי חצוצרות ובאמצע כהן שתוקע בשופר.

כשמצוות היום היא בחצוצרות, מתחילים לתקוע גם בשופר וגם בחצוצרות אבל השופר מפסיק והחצוצרות ממשיכות.

כשמצוות היום בשופר , החצוצרות מקצרות והשופר מאידך.

 

 

כדי להבין מה קורה בפרשת החצוצרות, נראה לי חשוב לקרוא גם הנושאים הקודמים לפרשיה זו ומה שבא אחריו (המקורות עצמם מובאים למטה) הנה הסיכום של הנושאים:

 

  1. תיאור הענן על המשכן שתזוזתו מעל המשכן מסמנת לכל העם שיש לנסוע
  2. מצוות החצוצרות שעוזרות לכל העם לדעת שהמחנה צריך לנסוע
  3. תיאור המסע הראשון על ידי מסע הדגלים
  4. בקשת משה מיתרו לנסוע איתם כדי להיות להם "לעניים" ולהראות את הדרך.
  5. תיאור המסע כשהארון עצמו מראה לכל העם את הדרך ומכין להם הדרך כי הוא מקדים את כל המחנה
  6. שני הפסוקים "ויהי בנסוע" שמחזקים את ההובלה של הארון במסעות.

 

סיכמתי את הפסוקים במגמה ברורה: להשיב על השאלה: מי מוביל את הדרך? והנה שיש לנו לפחות ארבע תשובות:

  • החצוצרות
  • יתרו (גורם חיצוני, טבעי)
  • הענן
  • הארון

בכל קטע, יש הרגשה שרק גורם אחד הוא הגרום המוביל. אבל כשאנחנו קוראים את כל הפסוקים ביחד אנחנו נוטים לאחד את כולם. (למשל: הענן זז, ואז הארון מתקדם, ואזמשה תוקע בחצוצרות, ואם היה יתרו ,זה גם היה עוזר!…).

אבל ברור שהפסוקים מפרידים בין כל הדרכים האלה בין בתוכן הפסוקים ובין בעובדה שהתורה ראתה לנכון לעקור כל פרשיה ממקומה הטבעי וקיבצה את כולן כאן בשעת היציאה למסע.

  • אכן, מצוות עשיית החצוצרות, נאמרה למשה, כלל הנראה, ביחד עם כל כלי המשכן. יכול להיות יחד עם הכיור . גם המצווה לעשות אותן מכסף ומקשה, מראה שהכל הפרשיה נעקרה מפרשת תרומה או כי תישא והושתלה כאן בגלל הנושא המעניין אותנו: היציאה למסע של העם והדרכים השונות להובלת העם.
  • גם פרשת הבקשה של משה מיתרו לנסוע עם העם אל ארץ כנען כבר נזכרה בפרשת יתרו בספר שמות! כאן, היא מקבלת פן חדש שמדגיש את היתרון היחסי של יתרו בהנהלת המחנה מצד ידיעותיו של המדבר. כמו שהתורה כתבה את העצה של יתרו למינוי שופטים (למרות שבספר דברים העצה הטובה הזו באה ממשה עצמו!) כך היא מצהירה כאן שהנהגה של אדם חיצוני יכל לעזור בהחלט!!
  • גם תיאור הענן על המשכן כבר נכתב בהרבה מקומות. בין היתר בפסוקים האחרונים של ספר שמות.
  • גם תיאור הארון כמוביל קדימה למחנה יכולה להפתיע אותנו שכן הוא תואר עם שאר הכלים כנוסעים במרכז המחנה ולא בנפרד קדימה ובהובלה של שלוה ימים.
  • אם כן, הימצאותם , כאן, של כל הפרשיות האלה (מחוץ למקומן הכרונולוגי) אומרת דרשני!!

 

 

 

 

ברצוני  להציע כאן: שהתורה מציגה את ארבעת הדרכים לצאת לדרך. לאו דווקא בדרך המדבר לכיוון ארץ כנען, אלא הדרך להובלת החיים הפרטיים של כל יהודי , הדרך של הובלת הכלל, בכל המצבים השונים בהיסטוריה.

 

 

הענן:

הנהגת הענן והאש מסמלות את ההנהגה הנסית האלוהית. אין בהנהגה שום חלק לבחירה האנושית. ה' בכבודו ובעצמו מוביל. על האדם רק ללכת בדרך שה' מראה לו על ידי סימנים גלויים (או נסתרים).

נראה לי שהרבה "דתיים" רואים את הנהגת חייהם על פי המודל הזה. הרבה יהודים , למשל, אינם מוכנים לעשות שום פעולה אם נס גלוי ברור ומוכרז, כמו עמוד אש, איננו מצווה להם לפעול. ישנם שמקבלים את דבר רבנים, צדיקים, מורי דרך כמחליפי הענן והאש המתוארים כאן כנציגי ה'

 

 

הארון:

הנהגת הארון היא מאוד סמלית: הארון מכיל את לוחות הברית שה' בעצמו נתן . אמנם מדובר בכלי שבני אדם בנו אבל הוא מכיל לוחות שמימיים. והלוחות מצוות על מצוות. כלומר, שמירת התורה והמצוות היא זו שמנהיגה את האדם והעם. אם אני שומר מה שכתוב בארון, הארון המונהג על פי ה', יראה לי את הדרך בצורה ניסית. כלומר הנס יתרחש בתנאי שאני אקיים או לפחות אכבד, את מה שכתוב בארון.

 

 

החצוצרות:

הם כלי שנוצר כולו על ידי בני אדם. אבל הוא "מקשה": היה גוש חומר (כאן כסף) ובני האדם הוציאו את כל החומר מסביב הכלי שיצא ממנו. כאילו בני האדם עזרו להוציא את הקליפות שמסתירות את הכלי הקדוש שה' יצר בעולם. יש כאן גילוי קדושה על ידי האדם. בנוסף, החצוצרות מזכירות את ה'. "ונזכרתם לפני אלוהיכם", "והיו לזיכרון לפני ה'". כששומעים את קול החצוצרות, קוראים לה' לעזרתנו ומרגישים בנוכחותו. החצוצרות עשויות גם למקרה העדה סביב המשכן כדי שמשה ימסור להם את דבר ה'. יש בחצוצרות חיבור בין מעשה אדם ונוכחות ה'.

השמעת הקול הזה , כמו שהעם שמע קולות השופר בסיני, היא אחת הדרכים להנכיח את ה' בתוך העם.

ההנהגה על ידי חצוצרות מסמלת , אם כן, שיתוף פעולה בין מעשי האדם ששומע את דבר ה'. השמיעה הזו היא לא השמיעה למצוות אלה פיתוח רגישות לקול ה' בעולם, לנוכחותו בקרבנו.

 

 

יתרו:

למה משה ביקש את עזרת יתרו? הרי ה' הוא זה שעוזר לנו , הוא זה שמנחה אותנו בכל שעל במדבר. הוא מגן על כל המחנה מכל הבחינות הפיזיות. מה הצורך לבקש עזרה מיתרו?? משה מבקש ולמרות הסירוב של יתרו הוא שוב ושוב מבקש. התורה אפילו לא טורחת להגיד מה ענה בסוף יתרו. כאילו זה פחות חשוב מאשר בקשת משה!

הנהגת יתרו היא סמל לעזרה שהאדם מבקש מכל הכוחות שברשותו בעולם. זה הgps,שאני תולים את בחירת דרכנו היום. אבל זה גם כל המדע שעוזר לנו לקחת החלטות בחיינו. כל היכולות שפיתח האדם כדי להיעזר בכל אמצעי כדי לעזור לו להנחות אותו בחיים.

העובדה שיתרו סירב היא פחות חשובה מאשר האישור שנותן לנו משה כאן, שיש כן להיעזר בכל אמצעי כאילו אין ענן ואין ארון!!

 

מה שמעניין, לעניות דעתי, זה העובדה שהתורה איננה מתארת חיבור בין כל הדרכים. היא מתארת כל דרך כאילו היא היחידה. אבל היא כותבת את ארבעתן יחד באותו הרצף! כאילו עלינו ללכת בכל אחת מהדרכים כאילו אין דרך אחרת! לפעול כאילו אין השגחה פרטית ולהאמין בהשגחה כאילו היא לא תלויה !

יכול להיות שהאדם מורכב בכל הבחינות האלה. יכול להיות שהוא משתמש בכל אחת או בחיבורן בזמנים שונים בחייו או בנסיבות. יכל להיות שלכל אחד יש נטייה טבעית לאחת יותר מהשנייה. אבל ארבעתן קיימות! משה רבנו הכשיר כל אחת!

 

 

החצוצרות

 

עכשיו שגילינו את ה"סביבה" של פרשת החצוצרות, נוכל לגשת פנימה לפסוקים של החצוצרות:

יש לחצוצרות שני תפקידים שהם ארבע:

 

אסיפה :                                     מסביב למשכן ולמשה כדי שמשה ימסור את דבר ה'

בחגים במועדים, אסיפה מסביב למקדש

 

יציאה:                                      יציאה לדרך המסעות במדבר

יציאה למלחמה

 

  • האסיפה מתבצעת על ידי קול תקיעה אחידה, מרגיעה
  • הפיזור, היציאה, על ידי התרועה, מקוטעת ומפחידה, דורשת התעוררות והכנה מיוחדת

 

גם בתוך החצוצרות, אנחנו מוצאים ארבע כיוונים שמורכבים משילוב שני מרכיבים: ה' והאדם ומונחים על ידי שתי תנועות עקרוניות בחיים: הכינוס והפיזור. הכניסה והיציאה. היום  (היציאה אל עבר העולם )  והלילה (הכינוס לתוך הבית והשינה)

כמו הנשימה, שכוללת  השאיפה והנשיפה, החיים של האדם מורכבים משני המהלכים המנוגדים והמשלימים האלה. בכל אחד מהתחומים, נוכחות ה' מתבטאת בצורה שונה. ודורשת מהאדם רגישות שונה לנוכחות ה'.

נזכיר את החידוש של ה"מגיד ממזריץ": חצוצרותחצי צורות ! האדם ה' נפגשים! לכן הן שתים ולכן המילה המתארת אותן מכילות האותיות של ה"חצי". יש בקולות האלה מפגש בין האדם וה'. אבל כמו כל מפגש, הוא תלוי בנסיבות.

שני המצבים השונים האלה של היציאה והכינוס, הם המצבים שמתוארים בשני הפסוקים המפורסמים בין שני הנונים:

"ויהי בנסוע הארון ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו אויבך.." הפסוק מתאר מצב של יציאה , של אויבים, של צורך בהגנה של ה' .

"ובנוחו יאמר שובה ה' רבבות..": הפסוק הזה מתאר המצב ההפוך: של המנוחה, של השקט, של הרגיעה. המהלך של התשובה, של השיבה לתוך הבית, לתוך הארץ, לתוך מצוות ה'. השיבה אל חיק בטוח .

 

רק בזכות התיאור הזה של כל המצבים האפשריים של האדם היוצא והנכנס, המסתכן והבטוח, נוכל לעבור אל המסעות עצמם, כלומר אל עבר הבעיות, אל עבר התלונות, אל עבר יצירת עם תוסס בעייתי אבל משמעותי!

—————————————————————————————————————–

מקורות עבור ההשוואה בין הלויים הכהנים והמצורע המיטהר

 

הלוויים    במדבר פרק ח (ה) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ו) קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם:(ז) וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ:(…ט) וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(י) וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי יְקֹוָק וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם:(יא) וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְקֹוָק… וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לַיקֹוָק:(יד) וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם:(טו) וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה:(טז) כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי..(יט) וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ…

 

הכהנים    שמות פרק כט (א) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח פַּר … וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם:(ה) וְלָקַחְתָּ אֶת הַבְּגָדִים וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן …(ז) וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ:……..כ) וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאַיִל וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן וְעַל תְּנוּךְ אֹזֶן בָּנָיו הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית ..:(כא) וְלָקַחְתָּ מִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְהִזֵּיתָ עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָיו ….(כט) … וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם:(ל) שִׁבְעַת יָמִים … לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ:… שִׁבְעַת יָמִים תְּמַלֵּא יָדָם:….(… וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי:(…

 

המצורע:    ויקרא פרק יד (..ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ …:(ח) וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים:(ט) וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר….יד) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית:(טו) …(יז) וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית ..

מקורות לארבע דרכי ההנהגה:

 

  1. הענן

 

במדבר פרק ט (טו) וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר:(טז) כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה אֵשׁ לָיְלָה:(יז) וּלְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(יח) עַל פִּי יְקֹוָק יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי יְקֹוָק יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ…(כג) עַל פִּי יְקֹוָק יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְקֹוָק יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְקֹוָק שָׁמָרוּ עַל פִּי יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה: פ

 

  1. החצוצרות:

 

במדבר פרק י (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת:

(ג) וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:(ד) וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:

(ה) וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה:(ו) וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם:(ז) וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ:(

ח) וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:

(ט) וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם:

(י) וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: פ

 

סיכום התפקידים של החצוצרות:

תקיעה שתי חצוצרות אספת כל העם אל משה
חצוצרה אחת אספת הנשיאים אל משה
תרועה   נסיעת המחנה הראשון
  נסיעת המחנה השני
תרועה   יציאה למלחמה
תקיעה   ביום שמחה ומועד, על הקרבנות

 

  1. הענן והדגלים:

 

(יא) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת:(יב) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן:(יג) וַיִּסְעוּ בָּרִאשֹׁנָה עַל פִּי יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה:(יד) וַיִּסַּע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב:…..

..

  1. בקשה מיתרו:

 

 (כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְקֹוָק דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל:ל) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ:(לא) וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם:(לב) וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְקֹוָק עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ:

 

  1. הארון:

 

(לג) וַיִּסְעוּ מֵהַר יְקֹוָק דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה:(לד) וַעֲנַן יְקֹוָק עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה: ס

 

  1. שני הפסוקים:

נ  (לה) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְקֹוָק וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ:

(לו) וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְקֹוָק רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: פ  נ

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.