חקת פי5

בע"ה ב תמוז התש"פ

מישל בן שושן

חקת פי5

נושאי הפרשה

  1. הפרה האדומה
  2. מות מרים
  3. מי מריבה
  4. מבקשים מאדום לעבור. הוא מסרב
  5. מות אהרון
  6. הנחשים
  7. נחל זרד, נחל ארנון..
  8. שירת הבאר
  9. כיבוש האמורי
  10. כיבוש הבשן

 

אני מציע לעיין בנושאים המסומנים בלבד, ולהראות, אולי , קשר בין נושאים אלה: פרה אדומה, חטא משה ושירת הבאר.

 

  1. פרה אדומה

ברצוני להתמקד בשאלה של המיקום האמתי של הפרשה הזאת . הסגנון שלה והנושא שהיא מטפלת בו (טומאת מת והטהרה ממנו) נראים שייכים יותר לספר ויקרא. הרב סמט מציע שהמיקום הטבעי שלה נמצא בין פרשת שמיני , שמסתיימת עם הלכות טומאה ממגע עם נבלה , ובין פרשת תזריע שדנה בטומאות האדם ודרכי הטהרה מהם.

התורה בחרה שלא להציב את טומאת הנבלה עם טומאת האדם המת, כדי, כנראה, לכבד את האדם, אפילו שאז הוא דומה מאוד לגוויית בהמה, ולהבדיל מיתת האדם למיתת בהמה.

שימוש באפר פרת האדומה נעשה כבר בתורה, למשל כדי לחטא את הלויים. מהרגע שהמשכן נחנך והקריבו בו קרבנות היו חייבים להשתמש באפר הפרה כדי לטהר האנשים המקריבים. אם כן, ברור שמצוות הפרה ניתנה בשנה הראשונה אחרי יציאת מצרים.

אם אנחנו יכולים להבין למה היא לא נכתבה במקומה (יחד עם טומאת נבלות ), למה התורה בחרה לכתוב אותה כאן ,אחרי 38 שנים, כשעם ישראל עומד לכבוש ולהיכנס בארץ??

נראה שהסיבה פשוטה: דור שלם מת. נדודי המדבר , התלונות, העונשים, 38 שנה עברו על דור שלם שידע שהאופק היחיד שלו זה המוות במדבר.

לכן, לפני שהתורה מתחילה לספר את סיפור הדור החדש והעידן החדש, היא מצאה לנכון לכתוב כאן מצווה שנתנה לפני 37 שנים ,כי עניינה :טהרה ממיתה!

 

  1. חטא משה

כשאנחנו מתבוננים על תלונת בני ישראל, לא מדובר רק על מים. עם ישראל שנמצא בקדש, על קצה הנגב, מתבונן בארץ המובטחת מנקודה זו. ואז עם ישראל מאוכזב: הוא רואה הנגב,החול, היובש, והוא לא מצליח לראות הבדל עם אותו החול ואותו היובש שהוא חווה במדבר!:

 

במדבר פרק כ (א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:(ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְקֹוָק:(ד) וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְקֹוָק אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ:(ה) וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:(ו) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד יְקֹוָק אֲלֵיהֶם: פ

הם שואלים את עצמם ואת משה: למה לתלתל אותנו ארבעים שנה בתוך המדבר, כדי להביא אותנו, בסוף, אל ארץ מדברית! ארץ שאין בה מים לשתות או לעשות חקלאות!! לא מדובר על תלונה הדומה לתלונות המדבר הישנות. שם, לא היה מים והיה מוצדק לבקש מים כי זה המדבר! אבל כשה' ומשה הבטיחו: עוד מעט ניכנס אל ארץ זבת חלב ושיש בה רימונים ותאנים וגפן, הם מופתעים לגלות ההיפך הגמור: הנה מול עיננו הארץ והיא זה למדבר בדיוק!!

התלונה שלהם מובנת מאוד. המבחן של משה הוא לא לתת להם מים בלבד. אלה הוא להסביר להם שארץ ישראל היא אכן ארץ שנראית כמו הארצות האחרות ואפילו יותר גרועה מבחינת מים וחקלאות. אבל, עם רצון טוב, עם אמונה, עם קשר עם האלוהים, עם מסירות נפש, אפשר להוציא ממנה יותר ממה שיש בכל ארץ!!

זה מה שה' חיכה שמשה יסביר לישראל! הוא רצה שמשה ידבר אל ליבם בעניין הסלע: ארץ ישראל דומה לסלע יבש אבל דווקא הערך המוסף של האדם הקשור לה', שמאמין ומוסר נפשו עליה יכול להשיג הרבה יותר ממה שכל ארץ תיתן אף פעם! יש לדבר בענייני הסלע! הארץ היא סלע שנותן מים אם מדברים נכון אל האנשים החיים בה.

משה לא הבין זאת כנראה. הוא מתנהג כמו שתמיד התנהג עד כה. הוא התנהג כאילו הם מדברים על המדבר ועל עידן המדבר! הוא עושה בדיוק מה שהוא עשה בחורב: הוא מזלזל בתלונת העם ומכה הסלע ועושה נס כמו שנעשו ניסים במדבר.

(ז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ח) קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם:

(ט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ:(י) וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם:(יא) וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: ס(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם:(יג) הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְקֹוָק וַיִּקָּדֵשׁ בָּם: ס

ה' כועס על משה ואהרון! זו לא הפעם הראשונה שהם מראים חוסר הבנה בשינוי העמוק שיש לעשות בתפוסי המחשבה בין המדבר והארץ. ה' כבר החליט שהם לא יכולים להיכנס לארץ ולהנהיג העם שם. אבל, היתה הזדמנות אחרונה בסיפור הזה. ומשה ואהרון אכזבו את ה'. לכן גזר הדין נופל: אתם לא מסוגלים להנהיג העם בארץ!

 

  1. שירת הבאר

 

במדבר פרק כא (י) וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת:(יא) וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ:(יב) מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד:(יג) מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי:(יד) עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְקֹוָק אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן:(טו) וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב:(טז) וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם: ס

(יז) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ:(יח) בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה:(יט) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת:(כ) וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן: פ

(כא) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר:

 

אהרון מת. העם מתחיל את הכיבוש של מזרח הירדן.

 

 

ג. גלעד והבשן

נחל יבוק

 

ב.  האמורי                   ארץ כנען                                 ים התיכון

(לשעבר מואב ועמון)

 

 

נחל ארנון

 

  • מואב

נחל זרד                                             אדום

 

 

 

קדש?

 

 

 

 

יש מול העם שלושה אזורים:

 

  • האזור מצפון לנחל זרד, לפני נחל ארנון:

האזור הזה הוא שטח השייך למואב. אסור לכבוש אותו. כי אברהם חילק את הארץ עם לוט ובכך נתן לבניו (עמון ומואב) את אזור מזרח הירדן.

אבל, האזור הזה נחשב כבר כארץ המובטחת . איך אפשר לקבוע זאת? כתוב בספר דברים:

 

דברים פרק ב (יג) עַתָּה קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד וַנַּעֲבֹר אֶת נַחַל זָרֶד:(יד) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לָהֶם:(טו) וְגַם יַד יְקֹוָק הָיְתָה בָּם לְהֻמָּם מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה עַד תֻּמָּם:(טז) וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם: ס(יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר:(יח) אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר:..

 

בפסוקים האלה, המעבר של נחל זרד הוא סימן שכיבוש הארץ מתחיל. כל הדור הקודם מת והדור החדש מתחיל את הכניסה לארץ על ידי מעבר של נחל זרד.

העם נכנס לשטח ממזרח כדי לא להילחם מול מואב ומגיעים אל נחל ארנון וחוצים אותו:

 

  • האזור מצפון לנחל ארנון ועד לנחל יבוק:

השטח הזה היה נחלת מואב ועמון. אבל עם האמורי כבש אותו מהם. מעכשיו, לישראל מותר להילחם עם האמורי. אחרי סירוב האמורי לתת להם לעבור הם נלחמים וישראל כובש את כל השטח מהארנון ועד היבוק.

בתוך השטח הזה נמצא, בין השאר, המקום שנקרא "באר" ושם ישראל שרים שירה.

 

  • האזור מצפון לנחל יבוק הגלעד והבשן

השטח הזה הוא שטחו של עוג מלך הבשן. גם הוא בא להילחם נגד ישראל ומשה וישראל נלחמים נגדו וכובשים השטח הזה וחוזרים אחרי כל כיבוש מזרח הירדן עד לערבות מואב מול יריחו.

 

נחזור לשירת הבאר:

היא מתרחשת עמוק בתוך השטח הכבוש של מזרח הירדן. ובכל זאת, התורה מספרת שזה מקום הנקרא על שם באר. והבאר המדובר הוא הבאר שבו משה נתן מים לעם!! יש כאן אנכרוניזם בולט! הרי זו הפעם הראשונה שעם ישראל מגיע למקומות האלה! וסיפור המים והבארות היה במדבר ובפעם האחרונה בקדש!

הרב תמיר גרנות מציע שהשירה הזו באה כדי לציין שעם ישראל הגיע לשלב חדש בחייו. הוא מתרגם את כל סיפור הניסים של המדבר לסיפור גשמי, ארץ ישראלי.

אכן, אין בשירה הזאת לא את שמו של משה ולא את אזכור שם ה'. אם נזכור את השירה הקודמת שנעשתה על קריעת ים סוף ,שירת ים סוף,נבחין מהר זאת:

 

שמות פרק טו (א) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיקֹוָק וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיקֹוָק כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:(ב) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ:(ג) יְקֹוָק אִישׁ מִלְחָמָה יְקֹוָק שְׁמוֹ:…(יא) מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְקֹוָק מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא:…(יח) יְקֹוָק יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:

 

כאן, בשירת הבאר, אותם המילים בדיוק , מבליטות את מה שלא כתוב בהן:

(יז) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ:(יח) בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה:

בני ישראל הבינו את מה שמשה לא הסכיל להגיד להם בסיפור מי מריבה! בני ישראל עצמם כובשים שטחים, בני ישראל עצמם חופרים באר ומוצאים מים על ידי המנהיגים שלהם, נדיבי העם. יכול להיות שמדובר במרים ומשה אבל הם נזכרים כאן לא בשמם אלא כמנהיגים! ואין יותר הלל לשם. יש הלל לעובדה שמוצאים מים בעזרת מעשי ידי אדם. הם באמת דור חדש. השירה הזו באה כתיקון של סיפור מי מריבה!!

 

אפשר לסכם ולהגיד שכל הפרשה שלנו באה כדי לתאר את טומאת הדור הקודם המיוצג על ידי מרים אהרון ומשה. ואת הטהרה ממנו על ידי העם עצמו שמבין שעליו לעזוב את המדבר, הנסים, התלות הגלויה במשה ובה'. הם בעצם מגלים את המים הנובעים מתוך האדמה במקום ליהנות מהמים הנובעים מהסלע שנמצא מעל פני השטח. יש לחפור, למסור את הנפש עבור ארץ ישראל וזה באמת נותן את מימיו, מים של טהרה!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.