ניצבים פי5

בע"ה טו אלול התש"פ

מישל בן שושן

 

ניצבים פי5

 

  1. ברית ערבות מואב

בסוף פרשת כי תבוא הקללות הארוכות סיימו את מסכת הברכות (הקצרות) והקללות (הארוכות מאוד). בכך , ברית ערבות מואב קבלה את שלושת המאפיינים של ברית: טקס (שיעשה בשכם) , תוכן (מצוות ספר דברים) וחוזה במידה והברית תופר. כך היה גם בברית סיני:

 

ברית סיני ברית ערבות מואב
ספרי שמות ויקרא ספר דברים
טקס בהר סיני(סוף משפטים- אגנות) טקס בשכם
תוכן הברית: משפטים-ויקרא כל המצוות של ספר דברים
אם ואם:  סוף בחוקותי אם ואם: כי תבוא
הקללות מסתיימות בסוף טוב הקללות מסתיימות עם סוף רע מאוד

 

אבל, כמו שציינתי בטבלה, הקללות של ערבות מואב מסתיימות רע מאוד. אין זכר לחזרה אל הברית. להיפך, הקללות הסתיימו בניתוק מוחלט של הקשר בין עם ישראל ואלוהיו. יש חזרה לנקודת ההתחלה: לעבדות במצרים. ואפילו גרוע מזה: אף אחד לא ירצה לקנות אותנו כעבדים!

כח :(סח) וֶהֱשִׁיבְךָ יְקֹוָק מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה:

נשארנו שבוע שלם עם ההרגשה הדכאונית של הניתוק המוחלט. הרגשה של יאוש ממלא את הקורא. לא כך הסתיימה ברית סיני: היתה, בתוך הברית עצמה, הבטחה שה' יזכור את האבות והארץ ובכך, יקבץ את עם ישראל מהגלות אל הארץ. אבל כאן, בספר דברים, לא ולא!

 

בתוך פרשת ניצבים, נכתבים כמה "נספחים" אל הברית. אבל בהדגשה שאלה רק נספחים ואינם חלק מהברית עצמה. מדברים על כל מני אפשרויות. שאדם אחד לא יוכל לצאת מהברית הזו (כמו שראינו בהיסטוריה, אפילו יהודים מומרים או שהתבוללו הושמדו בתור יהודים). ובסוף, הגדרה של הבחירה בחיים. אבל לפני כן, יש את פרשת התשובה (1). במידה ואחרי הניתוק המוחלט, עם ישראל ירצה לחזור אל ארצו, אל עמו ואל אלוהיו, אז ה' יעזור לו וישוב גם הוא אל הברית. אבל מהלך זה חייב להתחיל מהעם עצמו והוא חייב להיות מלא , רציני, ושלם.

 

  1. נספח התשובה (בעקבות הרב תמיר גרנות)

בברית סיני, ה' נוכח בארץ ונוכחותו גלוייה. היא נמצאת בספר שמות ובספר ויקרא (2). בספרים האלה, ה' רוצה לשכון בארץ. ה' התאווה שתהיה לו דירה בתחתונים. בשביל זה, הוא זקוק לארץ ולעם. לכן, הוא בחר באבות ובזרעם ונתן להם את הארץ כנען. הגאולה היא "צורך גבוה". אפילו אם עם ישראל יחטא, אחרי כפרה כל שהיא, ה' מוכרח לגאול אותם ולהחזיר אותם אל ארצם.

בספר דברים, הארץ שייכת לאדם. נוכחות ה' סמוייה כדי לתת לאדם מירב הבחירה וחופש. האדם מתבקש להיות הרבה יותר "בוגר" מאשר בספרי התורה הקודמים. ברית חייבת להיות כרותה מתוך רצון העם ולא מתוך כפיה. הגאולה עשויה לבוא , אבל היא חייבת לבוא רק במידה והעם בעצמו ירגיש צורך ורצון עז. לכן, רק אחרי שבירת הכלים, שבירת הלוחות, רק אחרי פוסט מודרניזם, עשוייה גאולה מסוג גבוה זה להתרחש.

 

בפסוקים, מופיע השורש "לשוב" חמישה פעמים כשהנושא הוא העם. מ'דובר על שיבה אל הברית בין העם לאלוהיו, בין העם לארצו, בין כל אחד לעם ישראל. חזרה ורצון להיות חלק מעם ישראל ומשימתו. מדובר גם כן על תשובה אל תוכן הברית, אל התורה והמצוות.

רק שלוש פעמים מופיע השורש הזה כלפי חזרתו של ה' אל עמו ואל הברית. השיבה של העם קודמת השיבה של ה'. האחריות של הגאולה איננה על ה' כמו בברית סיני אלה על כתפי העם אחרי שכל קשר כבר נותק לגמרי. (כמו שאחדים היו מכנים זאת כמוות האלוהים, הסתרה מלאה), ביטול כל מחוייבות לדת וליראה מכפיה דתית כל שהיא. מסירות נפש בלתי מוסברת אבל רצינית מאוד עבור העם והארץ.

אי אפשר שלא לחשוב על מה שקרה במאה שלנו. אלה שהקימו את מדינת ישראל לא עשו זאת מתוך רגש דתי או מיראה מפני מצווה. אלה מתוך ההיפך! תוך דחייה של כפיה דתית. אבל במסירות נפש אדירה. ייתכן ששלב מאוחר יותר ידרוש שלבים נוספים, יותר רוחניים של שיבה רצינית זו. אבל השבר הגדול שחווינו מזכיר הרבה את השבר הגדול שבו השאירה אותנו פרשת כי תבוא בשבוע שעבר.

 

הרב שג"ר ז"ל, הרבה להסביר איך חזרה בתשובה אמיתית וחזקה הרבה יותר יכולה לצוץ ממצב כזה של שבירת הלוחות. גם הרב קוק, בלי לדבר על פוסט מודרניזם, תיאור חזרה עמוקה רצינית רצונית אל הברית הרוחנית מצד כל חלקי העם, ובעיקר אלה שהכריזו על עזיבת הדת. כאילו שלב חדש ועמוק יותר של קיום היהדות יוכל להתרחש אחרי משבר רוחני רציני והתחלת חזרה רצונית אל המקורות, הארץ, העם והתורה.

 

מתוך הסבר זה, נוכל לתת תשובה על השאלה העיקרית: למה היה צורך בבירת חדשה מלבד הברית שנכרתה בחורב?: בירת סיני היתה ברית ראשונית, כשהעם היה עדיין בחיתוליו . ברית של כפייה , של יראה, ברית שמכניסים בה ילדים , עבדים. אבל זו לא הברית הרצויה בסופו של תהליך. רק ברית רצונית מתוך בחירה חפשית, אחרי שכל הקשרים כבר נותקו, כשהכול עומד על ההחלטה של האדם. בירת בוגרת זו היא השלב הרצוי. ולכן, יציאת מצרים יכולה לבוא לידי שלמות רק בכניסה ויישוב הארץ. ספרי שמות ויקרא ובמדבר חייבם להסתיים בספר דברים וברית חורב בברית ערבות מואב. חשוב מאוד שאותו האדם, משה, יכרות את שתי הבירות. השנייה איננה יכולה להתרחש ללא הראשונה. היא משלימה אותה, היא משדרגת אותה.

אם רצינו להגזים בתיאור ההבדלים היינו אומרים ש:

שמות ויקרא ובמדבר= היהדות הגלותית, הספרים של הדורות הקודמים.

ספר דברים= יהדות של ארץ ישראל, הספר של הדורות הבאים.

אנחנו, עם ישראל מכריזים על אחדות התורה, ומחוייבים לקיים את כל דברי כל החומשים ולךקבל את שתי הבריתות גם יחד. ייתכן שהיום, המצווה העומדת לתפחם של הדורות הבאים היא קייום ספר דברים והברית שחותמת אותו יותר מכל. זו התשובה האמיתית שחייבים לעשות הדור שלנו. ואם הדתיים לא יעשו זאת בעצמם, ייתכן  שרווח והצלחה יעמוד לנו ממקום אחר.

 

ברית סיני ברית ערבות מואב
מבוססת על ברית האבות, זרעם, וארץ ישראל מבוססת רק על התשובה של עם ישראל
התשובה היא הווידוי אבל ה' הוא זה שקובע כל מהלך התשובה היא מוחלטת ושלמה
הגאולה היא חלק מהברית אין הגאולה תלויה אלה בעם, אחרי ניתוק מוחלט
אין הדדיות עקרית ההדדיות. הכל תלוי בעם ישראל

 

 

  1. נספח "ובחרת בחיים" (הרב סמט):

 

דברים פרק ל (טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע:(טז) אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:(יז) וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם:(יח) הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:(יט) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:(כ) לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם: פ

 

השורש "חיים" הוא מילה מנחה המופיע שש פעמים. בדרך כלל, מילה מנחה מופיעה שבע פעמים. כשהיא מופיעה במספר זוגי, זה כדי לרמז על שתי משמעויות של שורש אחד. ואכן, ניתן להבחין שתי משמעויות של השורש הזה בפסוקים שלנו:

  • חיים= דרך החיים שהתורה מצווה אותנו ללכת בה
  • חיים= איכות החיים , החיים כשכר הניתן לאדם

 

"החיים" שעליהם נצטווה האדם "החיים" כשכר לאדם
 (טו)ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב (טז) וחיית ורבית וברכך ה' אלוהיך בארץ..
(יט)החיים והמוות נתתי לפניך ובחרת בחיים (יט)למען תחיה אתה וזרעך ..

(כ)כי הוא חייך וארך ימיך…

 

ה' נותן לאדם את הבחירה החפשית לבחור בדרך שהוא מגדיר אותם בדרך החיים, של הטוב, שהוא היה רוצה שהאדם יבחר בה.

והוא מסביר לו שהבחירה בדרך שהוא מציע לו תביא לאדם חיים טובים! כלומר שזה יהיה טוב לו!

ה' איננו נשאר מחוץ למשוואה. הוא מתערב בה והוא אומר שהוא מאוד מעוניין בהצלחת האדם, בשגשוגו, בהנאתו. לכן יש כאן גם הצעה של בחירה חפשית וגם הצעה לבחור בטוב כי ה' מכיר את הדרך שבה האדם יוכל להשיג האושר האמתי!

 

למה למילה אחת יש שתי משמעויות?

כדי ללמד אותנו שבעצם שתי המשמעויות קשורות אחת בשנייה. ויש ממד עמוק שבו שתי המשמעויות זהות!

דרך המצוות של ה', חיים של אהבת ה', הם החיים הראויים לשם חיים אמתיים, הדרך היחידה שדרכה ניתן להשיג אושר! חיים בעלי משמעות הם חיים של מחויבות אל האל היוצר והחפץ בחיים.

מתוך הגדרה זו של החיים ושל רצון המצווה, ניתן להגדיר מחדש את עולם המצוות כשהמטרה היא :חיים טובים באמת. האדם עלול לחשוב שהוא לבדו, ומתוכו, יודע מה טוב לו , מה הם החיים הטובים עבורו. המצוות מדריכות אותו לחיים טובים אמתיים כשמי שברא את האדם ומכיר את דרכי החיים, אוהב אותו באמת וחפץ בחייו הטובים באמת.

 

  1. לסיכום:

הזוהר קורא למצוות "עצות". יש לקיים מצוות מתוך הכנעה למצווה. בהגדרה שנתנו לברית סיני. אבל, כבוגרים, נוכל להבין שבעצם אלה עצות טובות כדי להיטיב עם האדם! כדי להגיע לברית של ערבות מואב!!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מקורות

כי תבוא

דברים פרק כו (טז) הַיּוֹם הַזֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:(יז) אֶת יְקֹוָק הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ:(יח) וַיקֹוָק הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה

             דברים פרק כח (א) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:(ב) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:(ג) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה:……

(טו) וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ:(טז) אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה:…..

(מה) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ:(מו) וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:(מז) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל:

(סג) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ יְקֹוָק עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ יְקֹוָק עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:(סד) וֶהֱפִיצְךָ יְקֹוָק בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ …(סה) וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ …(סו) וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ:

(סח) וֶהֱשִׁיבְךָ יְקֹוָק מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה: ס(סט) אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב: פ

 

ניצבים:

דברים פרק כט (ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל:(י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:(יא) לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם:

 

  • נספח התשובה

דברים פרק ל (א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:(ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:(ג) וְשָׁב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:(ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:(ה) וֶהֱבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ…(ח) וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:(ט) וְהוֹתִירְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב יְקֹוָק לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ:(י) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: פ

 

לא (טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ:(יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה:(יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:(יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(כ) כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי:(כא) וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי:

 

  • ברית סיני: בחוקותי:

ויקרא פרק כו (ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:(ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ:….

(יד) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה:(…(לג) וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה:(לד) אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ:… (לח) וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם:

(לט) וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ:(מ) וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי:(מא) אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם:(מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר:(מג) וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם:(מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם:(מה) וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְקֹוָק:(מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: פ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.