בראשית פי6

בע"ה כח תשרי התשפ"א

מישל בן שושן

בראשית פי6

1 שני סיפורי הבריאה (הרב שרלו)

פרקים א' וב' מתארים מנקודות מבט שונים את הבריאה. נתמקד בבריאת האדם.

בפרק א', האדם נברא ביום השישי, אחרי כל החיות והבהמות. בפרק ב', יצירת האדם היא מרכז המפעל. גם הדשאים והחיות נוצרים רק בשבילו או בכפוף ליצירתו .ננסה לסכם את כל ההבדלים בטבלה כדי , אולי, ללמוד מה הן נקודות המבט השונות בשני הפרקים:

בראשית פרק א

(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:….

 (כד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן:(כה) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:

(כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:(כט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:(ל) וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן:(לא) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי: פ

בראשית פרק ב

(ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:(ה) וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְקֹוָק אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה:(ו) וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה:(ז) וַיִּיצֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:) וַיִּטַּע יְקֹוָק אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר:(ט) וַיַּצְמַח יְקֹוָק אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע:(……(טו) וַיִּקַּח יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:(טז) וַיְצַו יְקֹוָק אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת:(יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:(יט) וַיִּצֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ:(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:(כא) וַיַּפֵּל יְקֹוָק אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:(כב) וַיִּבֶן יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:(כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:(כד) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:..

 פרק א'פרק ב'
מקום האדם בבריאההאדם נברא. אחרי שהכל נברא לפניו. הבריאה איננה תלויה בו. הוא תוספת.  האדם הוא רק חלק מהבריאה. אולי הוא החלק הכי חשוב אבל רק חלק ממנה.כבר בפסוקים הראשונים, האדם נמצא במרכז הבריאה כולה. עולם הצומח ועולם החי מחכה לו ונברא עבורו.
תפקיד האדםלחיות כמו שאר הברואים. ה' מברך אותו אבל הוא לא מצווה לו. *1ה' עושה הכל בשביל האדם. הוא נוטע עבורו גן, הוא שם אותו שם, הוא מצווה לו מה לעשות ומה לא. הוא דואג לו. על האדם לצטת לצו ה'
מי "דואג" לאדם?האדם עצמו. וייתכן שעליו לדאוג גם לכל הבריאה כי הוא נברא בצלם*2!!ה' דואג לו! כמו שהורה דואג לילד הקטן שלו.
למה על האדם  להתחתן?כי זה טוב לבריאה , טוב למין האנושי, כדי לקיים העולם. כדי שהאדם יהיה חזק ויוכל לשלוט על העולם. *3 פרו ורבו. במובן התועלתי, התפקודי.כי זה טוב לאדם עצמו! כי "לא טוב להיות לבד". המסגרת של הנישואים היא רומנטיקה, אהבה.
שם הבוראאלוהים: מידת הדין. יש קרירות בסיפור. הכל מתקתק. הכל "טוב" (חוץ מהאדם). יש תכנית ויש התאמה מושלמת לתכנית.ה' אלוהים. יש לשמור על מידת הדין של פרק א' אבל חייבים להוסיף מידת הרחמים! יש כאן סיפור רומנטי בין הבורא והאדם. הוא דואג לו, הוא עושה הכל עבורו.

*1 מצוות פריה ורביה

"ויברך אלוהים את האדם ויאמר להם פרו ורבו". זו לא מצווה! משתי סיבות:

  • לא כתוב "ויצו".
  • המצווה ההלכתית לש פרו ורבו, לומדים אותה רק ממה שנאמר אחרי המבול לנוח. כאן, נאמר זאת לאדם ולחווה. אנחנו לפני החטא. אצל נוח, "פרו ורבו" נאמר רק לנח ולבניו ולא לאשתו ולנשי בניו. אחרי החטא ועונשו, אי אפשר לצוות לאישה להוליד כי זה מסוכן וזה כואב ואי אפשר לצוות על דבר שהוא מסוכן או כואב. לכן, לפי ההלכה, המקור של מצוות פריה ורביה אינה קשורה לכאן אלא לפרשת נח
  • הברכה של ה' היא המלצה, פתיחת אופקים, הזמנה לגדול ולהתפתח. היילודה היא אחת הדרכים להתפתח ולצבור כוח. ברכה היא עדיין לא מצווה.

*2 בצלם אלוהים ברא אותו

האדם הוא היחיד בבריאה שנברא "בצלם אלוהים". מהמשמעות צמד המילים האלה? "האלוהים", בסיפור, עד כה, הוא הבורא. לבורא יש תכנית ויש כוח להביא התכנית למימוש. זה מה שאנחנו יודעים עליו. ייתכן שלאדם ניתן חלק מהתכונות והתפקידים האלו: כוח יצירה, ואחריות לגבי מימוש התכנית האלוהית. כאילו הבורא הפקיד שליח בעל תכונות דומות (אולי בהיקף קטן יותר) כדי שיוכל, בתוך העולם, להמשיך את תפקיד הבורא שנמצא, כנראה מחוץ לבריאה שלו, לפחות בגלוי.

אם כן צלם האלוהים מחייב את האדם באחריות על העולם ועל הביריות, כמו שכל יוצר אחראי על היצירה שלו, דואג לה, האדם, אפילו אם הוא לא  הבורא, הופקד על ידי הבורא להיות השליח שלו ולדאוג לבריאה. מכאן, כנראה, ההסבר שניתן לאדם על אחריות זו: "ורדו בדגת הים ובעוף השמיים…." וגם "לכבוש את הארץ", אינה, לע"ד, הוראה להיות רודן אלה לדאוג לכל העולם. על האדם לפתוח את האופקים שלו כלפי כל הבריאה ולא רק לדאוג לעצמו כמו כל ברייה אחרת.

*3 הנישואין

יעקב אבינו התחתן עם שתי נשים. לאה, מבחינת הפרק הא' ורחל מבחינת הפרק השני.

יעקב איננו אוהב במיוחד את לאה. היא ניתנה לו כדי לבנות בית, להקים משפחה, להביא ילדים. ואכן היא תביא ליעקב את רוב ילדיו. אלה נישואי ייעוד, כמו שפרק א' נותן לנו לפעול.

רחל היא האישה האהובה. כשהיא מבקשת שיתפלל עבורה לבנים, הוא כועס עליה. הוא לא רואה סיבה בילדים ממנה! כמעט כמו אלקנה מול חנה. אבל כשנולדים לה בנים, הוא אוהב אותם יותר מהאחרים! כל הנישואים על רחל טבולים ברומנטיקה , אהבה, סיבוכים, אנושיות. ייתכן שבכל זוג קיימות את שתי הבחינות האלה של שני הפרקים.

4 קיום מצוות

ניתן להמשיך את הקווים המפרידים בין שניהפרקים ולאמר שבנושא קיום המצוות, ניתן להסתכל משתי זוויות שונות:

  • אני מקיים מצוות כי ה' ציווה עלי לקיים! וזאת, לפי פרק ב'!
  • אני מעיין במשמעות המצוות ומחובר אליהם כי הם מאפשרות לי לחיות טוב יותר, להסתכל על העולם בצורה משמעותית. יש מקום לחפש את טעמי המצוות. כי המצוות הם אמצעי לפיתוח העצמי. וזאת, לפי קריאת פרק א'.

5 אדם חולה

אם נשבר לאדם רגל. יש לו שתי אופציות:

  • ללכת לרופא מיד ולטפל בעצמו. לפי פרק א'.
  • להתפלל אל ה' שירפא אותו. יקרא תהילים כל היום ויתחנן, לפי פרק ב'

6 בכל נושא אחר.

כמעט בכל נושא עקרוני, ניתן לקרוא ולפעול בצורה שונה,אם נלך לפי פרק א' או פרק ב'.

האדם, והיודי בפרט, חייב לחיות עם שני הפרקים ביחד. לא לשלב בניהם כי אי אפשר לשלב, הם יותר מדי הפוכים. אלה לחיות יחד את שניהם! וזה נותן את המורכבות של החיים, העושר שלה והעומק של פרדוקס החיים.

7 למה התורה מסבכת את העניינים?

למה התורה משאירה אותנו עם שני פרקים שמתארים עולמות הפוכים? למה לסבך את העניינים?

ייתכן שלא התורה מסבכת העניינים אלה שהחיים הם כאלה. התורה משקפת את המורבות היא לא יוצרת אותה!

יש פרשנים שרואים את הפרק השני כהמשכו של הפרק הראשון. יש שרואים אותו כפיתוח הפרק הראשון. כאילו, הפרק השני חוזר על בריאת האדם ומרחיב אותו. בכך הוא לא מנוגד לפרק הראשון.

קריאה זו, שהצענו לעיל, (הקריאה של הרב שרלו במיוחד) היא אחרת לגמרי. היא מסכילה לקבל את ההבדל המהותי בין שני הפרקים כשכל אחד מספר את הסיפור מבחינה אחרת לגמרי. ביודעין!. שם ה' איננו שווה בכל סיפור. המילים שונות, המבנה שונה והתכנים שונים! האווירה שונה. ייעוד בריאת האדם שונה!!

הקריאה הזו היא הקריאה של הזוהר והפרשנים הגדולים. כשהם מדברים על "חסד ואמת נפגשו". שיטוף בין "דין ורחמים". הם הבינו שיש כאן לפחות שתי בחינות שונות של המציאות ושיש לקבל את שתיהן!

כמעט כל דבר בתורה כתוב פעמיים לפחות עם משמעות שונה. כי המציאות והאמת מורכבים מיסודם.

8 ילדות ובגרות

נראה לי שהפרק השני, מסתכל אל האדם כילד קטן שההורה (הבורא) עושה הכל עבורו. הוא דואג לכל צרכיו. הוא הופך להיות מרכז העולם . ההורה (הבורא) מצווה אותו. הוא מראה לו את הדברים הנכונים לעשות והלא נכונים. ובמובן הזה, הילד בוכה, טועה, צועק, מתלונן, עובר על הצו..זה מזכיר את מצב עם ישראל במדבר.

אבל הפרק הראשון, מציב את האדם שבוגר האחראי על חייו. אין צורך לצוות לו. ואם כן, זו רק עצה טובה או ברכה. האדם הוא הופך להיות חלק מהעולם כילד גדול. הוא מתפקד באפן עצמאי.

9 טוב ורע

בפרק הראשון, הכל טוב . חוץ מבריאת האדם. הוא היחיד שעליו לא נאמר "וירא אלוהים כי טוב)!! זה משאיר את הפתח לפרק ב'!

בפרק ב', הטוב והרע הם מרכז הסיפור. עץ הדעת טוב ורע. לעשות טוב או רע? הבחירה החפשית, המוסר, האחריות מול ה' שמדבר ושדורש מאיתנו דין וחשבון!

אם תיארתי את פרק ב' כשלב הילדות ופרק א' כשלב הבגרות, טעות היא להציב אותם כאן בכרונולוגיה הזו. האדם של התורה, שהתורה מדברת אליו, הוא האדם של פרק ב'! ואותו מנסההתורה להפוך לבוגר ואחראי! האדם של פרק א' הוא אשליה! לכן פרק א' איננו מוביל לשום מקום! אבל אשליה זו, הפן הזה קיים אצל האדם והוא קיים בתפיסת העולם שלו. ללא פרק א' אין פרק ב'! למרות שפרק ב' הוא זה שבאמת מעניין את התורה. האדם האנושי, החוטא, האחראי, אליו ה' מדבר, מצפה ממנו, דורש ממנו. רק בפרק ב' האדם הוא "לבדו" מדי. רק בפרק ב' הוא זקוק לאחר. רק שם הוא אנושי.

כמו שכתוב בספר תהילים: תהלים פרק סב :(יב) אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים:

2. בני האלוהים

בסוף הפרשה, בן לידת נוח להחלטת המבול, יש שלושה פסוקים שמתחילים פרק ו',תמוהים מאוד:

בראשית פרק ה ….(כח) וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן:(כט) וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְקֹוָק:(ל) וַיְחִי לֶמֶךְ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נֹחַ חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וַחֲמֵשׁ מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:(לא) וַיְהִי כָּל יְמֵי לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:(לב) וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת:

בראשית פרק ו :(א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם:

(ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ:(ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:

(ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם: פ

(ה) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם:(ו) וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ:(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם: (ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְקֹוָק: פ-

מי הם בני האלוהים האלה שלוקחים להם נשים מבני האדם ושמהם נולדים ענקים? ולמה המשעה הזה גורם לה' לרצות לקצר את ימי חיי האדם?

הפרשנים התלבטו מאוד כי שום תשובה איננה יכולה לספק לגמרי.

יש כאלה שטענו שמדובר במלאכים (כמו באיוב). אבל איך מלאכים יכולים להזדווג עם נשים?

יש שדרגמו את "בני האלוהים" כאל שופטים, בני שררה שמנצלים את מעמדם כדי לקחת נשים נשואות. אבל איך ייוולדו מהם ענקים?

הרב יונן גרוסן מציע לקרוא את הדברים כך:

בני האלוהים הם "בני אדם" ממין אחר, מזן אחר. הייתי מציע לראות אותם כמין האנושי הקדום, לפני שה' ייצר את אדם הראשון.

כלומר, נראה לי , שהתורה לוקחת בחשבון שכן חיו על פני האדמה בני אדם כמו שיודעים היום שחיו אלפי שנים קודם לכן , בכל מיני צורות והתפתחויות למיניהם.

הנחש עצמו, נראה לי, הוא אחד מבני האדם האלה שיודע לדבר, שיש לו חכמה, ותרבות משלו.

בני האלוהים הם היצירות של האלוהים ברא בפרק א' ביום השישי יחד עם כל בעלי החיים. (אורך זמן יום השישי הזה הוא כמובן לא "יום אחד"- 24 שעות-אלא זמן ארוך מאוד כמו שיודעם היום!)

האדם הראשון שעליו מדברת התורה הוא הראשון שאיתו יש שיח עם האלוהים. שה' מעוניין לכרות איתו ברית. לברך אותו, לצוות עליו, לבנות תולדות מיוחדות כדי להביא את כל העולם לתובנות מיוחדות ולמשימות מיוחדות.

יצירת האדם "עפר מהאדמה ונשמת חיים" היא מטפורה חשובהמאוד כדי לתאר את האדם הזה כשילוב בין גשמיות ורוחניות שמולידים צלע שלישית :"נפש חיה" מדברת ומקושרת עם האלוהים.

כש"בני האלוהים" פוגשים את הזן האנושי החדש הזה, הוא רוצה להתחבר אליו. אולי כדי לחזק את המין כולו, אולי כדי לשלב תכונות מיוחדות של המין החדש בתוך המין הישן. אבל השילוב הזה נעשה בצורה שמבטלת את המין החדש! לפחות את טיבו, את המיוחדות שלו. הצד הגשמי גבר בשילוב.

"מכל אשר בחרו": התורה מתארת בכמה מילים את הבעיה בשילוב הזה: הוא נעשה בכוחניות, בהשתלטות.  עם רצון פרודוקטיבי, יעילות פיזית וכוחנית. כמו שהיום יוצרים זנים חדשים של זרעים כדי ליעל את הכלכלה. את זה, הבורא רצה לתקן מיד:

על ידי הקטנת שנות החיים. המטרה היא להגיע ל120 שנה. זה יקרה עם משה רבנו בסוף התורה. משה יהיה התיקון כביכול של השילוב הלא מוצלח הזה. הוא גם בשר . הוא גם איש משה, וגם איש האלוהים. לכן הפסוק "בשגם הוא בשר" מזכיר לחכמים את משה(0שיש לו אותה גימטרייה של "בשגם").

לפני כן, חיים 1000שנה. כלומר "לעולם"! כשיש את כל הזמן, אז אין מקום למוסר, לחוק, לריסון. עושים כל מה שרוצים. לוקחים מה שרוצים, ככל אשר בוחרים.

קיצור ימי האדם הם אמצעי להכניס בו יראה, אחריות ואפשרות לחוק ומוסר. מה שמשה יביא לעולם.

ייתכן שהסיפור הזה מתאר את השלב הראשון של ההחלטה להביא מבול. כאילו שינוי אריכות ימי האדם לא הספיקה בשלב זה , ודברים אחרים , חמורים יותר התרחשו כדי להביא את העולם , שוב, לתוהו ובוהו!

אחד הרמזים של קלקול הדור ההוא הוא בכינוי "אנשי שם". יש הבדל מהותי בין אנשים שקוראים "בשם ה'" לאנשים שרוצים להפוך את עצמם ל"שם".

זה התחיל טוב עם אנוש אבל התקלקל עם בני האלוהים ואחר כך עם דור המבול עד שתקנו זאת האבות:

בראשית פרק ד (כו) וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְקֹוָק: 

בראשית פרק ו  (ד) …הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם

בראשית פרק יא (ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:

בראשית פרק יב ) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק:

בראשית פרק יג (ד) אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְקֹוָק:

בראשית פרק כא (לג) וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְקֹוָק אֵל עוֹלָם:

בראשית פרק כו (כה) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.