וירא פי6

בע"ה חי מרח שוון התשפ"א

מישל בן שושן

וירא פי6

הרעיון המרכזי:

השימוש בשני שמות ה' ואלוהים לאורך הפרשה מציינות שתי בחינות של ההנהגה ,שונות ומשלימות. נעיין בארבעה נושאים שבהם קריאה זו מאלפת: הפיכת סדום, לידת יצחק, גירוש ישמעאל ועקידת יצחק. האמת מורכבת תמיד מבחינות שונות והתורה מתארת אותן כדי שנוכל להסתכל עליה מזוויות שונות וננסה לתפוס את כולן גם יחד.

הפיכת סדום:

פרקים יח ויט הם פרשת מסורה אחת ארוכה. היא מכילה בערך 71 פסוקים. 35 בקשר לקבלת הפנים אצל אברהם של שלושת המלאכים ו36 על המשימה של שניים מהם להצלת לוט והפיכת סדום. לאורך כל הפרשה, כתוב שם ה'. כך מתחילה הפרשה :"וירא אליו ה'.." בלי לציין את מטרת ההתגלות הזו. אבל מה שמעניין הוא שם ה'. שם זה מציין קרבה גדולה אל האדם, עד כדי האנשה של ה'.

אכן, שלושת המלאכים נקראים "אנשים" וכך אברהם מתנהג כלפם. למרות שהם משמשים כשליחי ה'( מבשרים על העתיד , לידת יצחק) הם מתנהגים כאנשים. אוכלים, רוחצים רגלים ונחים. הם פונים אל שרה. היא תלד בן. וזה בניגוד לברית מילה, בה האלוהים בישר לאברהם על לידת יצחק בפרשה הקודמת. כאן, שרה היא מטרת הביקור. אישה שתביא לעולם ילד.

אחר כך, רק שני מלאכים שמגיעים לסדום. כנראה כדי שה' ירד לראות מה קורה שם. המלאך השלישי הוא, כנראה , לפי פשט הפסוקים, ה' בעצמו שמדבר עם אברהם! וגם בסיפור הזה, ה' מאוד קרוב לאדם ולאברהם במיוחד :"המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה?" התורה מספרת מה עובר "בראש של ה'" כביכול!!

לוט ניצל . וסדום נהפכת.

אבל פסוק אחד יוצא דופן ברצף הסיפור:

בראשית פרק יט (כט) וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט:

הפסוק מספר את כל הסיפור מזווית אחרת כאילו שום דבר לא סופר עד כה. שם אלוהים הוא זה שמופיע. לוט ניצל בזכות אברהם ואין שום פרט אחר. הבחינה השונה הזו מתנכרת מכל ההאנשה והקרבה שתוארה עד כה. יש הכרעה של אלוהים. יש החלטה וביצוע.

כמו אצל נח, ההצלה היא תוצאה של הזכירה של  האלוהים (ויזכור אלוהים את נח..). מערכת הזכרון קשורה תמיד למידת הדין (החסד שבדין) ומציינים אותה ביום הדין, ראש השנה, יום הזיכרון.

אם כן, כאן, כמו בכל הסיפורים שבתורה, יש לפחות שתי זוויות, שתי בחינות. אחת שמתאימה למידת הדין,בשם אלוהים, והשנייה מלאת רחמים, בשם ה'.

הפיכת סדום
שם ה'שם אלוהים
וירא אליו, אנשים, המכסה אני מאברהם, הכנסת אורחים. סיפור אנושי המתרחש בין בני אדםפסוק אחד: כט. מספר את כל הסיפור באופן יבש מידת הדין פועלת ללא כל אפשרות וויכוח והתערבות האדם
הצלת לוט: בזכות הכנסת האורחים של לוט וההבדל מהתנהגות בני העיר האחריםבזכות אברהם. עניין הזכרון.

שתי  הערות נוספות :

  1. אברהם מתפלל ומתווכח הרבה עבור הצלת הערים ולא נענה כי אין 10 אנשים. אברהם עושה זאת מתוך חסד גמור ולאו דווקא בשביל לוט. אבל לוט מבקש שהמלאכים לא יגעו בעיר אחת "צוער". הוא עושה זאת בשביל עצמו. במקום לנוס אל ההרים, הוא מעדיף לברוח אל העיר הזו. מיד, בלי וויכוח, המלאכים מסכימים להציל עיר זו! ולוט , בסופו של דבר יעזוב אותה וילך אל כיוון ההר!!
  2. הצחוק של שרה: יש שני סוגי צחוק: של שמחה או של ספק. שרה צחקה מתוך הפתעה וספק. אבל אחרי שהיא אכן ילדה היא תצחק מתוך שמחה (שחוק עשה לי אלוהים).

ברית המילה ופרשת וירא:

בסוף הפרשה הקודמת, בברית המילה, האלוהים בישר לאברהם לידת יצחק. וכאן, שם ה' מבשר לשרה ילידת בן. אלה שתי בחינות שונות. כשיצחק ייוולד, התורה ממשיכה את שני סיפורים במקביל:

  • בחינת ה' שממשיכה את סיפור שלושת המלאכים:

בראשית פרק כא (א) וַיקֹוָק פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְקֹוָק לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:

  • בחינת האלוהים שממשיכה את ברית המילה

(ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים:(ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק:(ד) וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים:

פסוק ב' ממשיך את סוף פרשת לך לך שבה האלוהים הבטיח לאברהם בן, למועד..:

בראשית פרק יז (כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:

לסיכום:

בשורת לידת יצחק
שם אלוהיםשם ה'
ברית המילה: דין. חוק קשה ליישום. גזרה מהשמיים. ברית בבשרוירא אליו ה': לרפא את החולה, קרבה לשמה , אהבה ודאגה אל אברהם
הבטחה אל אברהם: המטרה היא המשימה העליונה של הקמת הזרעההבטחה היא לשרה: להעניק לאישה ילד
המשך הסיפור: פסוק ב' בפרק יזהמשך הסיפור: פסוק א' בפרק יז. וה' פקד את..שרה!

גירוש ישמעאל ועקידת יצחק

יש הרבה נקודות השוואה ודמיון בין גירוש ישמעאל לעקידת צחק.  בשני המקרים אברהם מתבקש להיפרד מבנו. מי שמציל את המצב הוא "מלאך מן השמים" אבל יש לציין שבסיפור ישמעאל, מופיע תמיד רק שם אלוהים. אפילו המלאך הוא מלאך האלוהים . בעקידת יצחק, אם מי שמצווה להעלות לעולה את יצחק הוא האלוהים, מי שמציל אותו הוא מלאך ה' (ולא מלאך האלוהים, כמו בהתחלת הפרשה ולא כמו אצל ישמעאל).

גירוש ישמעאלעקידת יצחק
שם אלוהיםשם אלוהים מצווה ומלאך ה' מציל
הדין דורש שישמעאל יורחק. זו גזרה מהשמיים. חייבים ליצור עם פרטיקולארי שיבוא מיצחק ויעקב.הגזרה באה מהאלוהים וההצלה מה'.גם עבור עם ישראל יש מידת דין (האנטישמיות) שדורשת להמית אותו. אבל בזכות ה', הרחמים והחסד שה' עושה איתו, הוא מציל אותו.

על ישמעאל:

בראשית פרק כא (יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם:

על יצחק:

בראשית פרק כב (יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:(יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה

שם המקום:

אברהם קורא למקום: ה' יראה:

בראשית פרק כב (יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְקֹוָק יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְקֹוָק יֵרָאֶה.

ה' יצווה לכל יהודי לעלות למקדש (באותו המקום בדיוק) כדי להיראות:

שמות פרק כג (יז) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְקֹוָק:

למה ה' רוצה לראות ולהיראות? רק בגלל האהבה שלו לכל אחד מבני עמו. שם ה' יתגלה כמו כאן בהצלת יצחק על ידו.

עקידת יצחק: :

יש מקום לקרוא את כל הסיפור של הנסיון העשירי דרך שתי זוויות: אחת פסיכולוגית (הרב ברנהים) ואחת של המידות והספירות הקבליות.

  •  הקריאה הפסיכולוגית:

בראשית פרק כב (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:

האלוהים מבקש מאברהם להעלות, לשחוט, ארבעה דברים:

את בנו: קשר הקניין של האב על הבן שלו. קשר זה איננו מאפשר את הקשר הייחודי של הבן עם האל. אם יצליח אברהם לוותר על הבעלות הזו על "בנו", יצחק יהיה שייך מכוח עצמו אל הקדוש ברוך הוא ולא יהיה חייב לעבור דרך אביו כדי ליצור קשר רוחני עצמאי

את יחידך: זה שאתה עושה איתו יחידה אחת. גם על זה יש לוותר. ליצחק יש רצונות ומידות משלו. על אברהם לוותר על כפיית האידיאולוגיה שלו על בנו.

אשר אהבת: לפעמים אהבה מוגזמת כלפי הבן עלולה למנוע את התפתחותו הנפשית.

את יצחק: יש מקום גם שהאלוהים ידרשו מאברהם להרוג את יצחק עצמו. או לפחות לוותר גם על כל ההבטחות על הולדת בנו יצחק כמו שה' ציווה עליו לקרוא לו. כלומר, הבטחות כן, אבל יש גם צורך לקחת בחשבון שלא ימומשו!

אם כן, ה"ניסיון" הגדול שהאלוהים מבקש מאברהם זה לוותר על הקשר המוגזם והכפייתי על בנו כדי לאפשר ליצחק לפתח עצמאות ולאפשר לאברהם להיות "אב" ממש.

יש לשים לב שכבר התבקש אברהם בהתחלת דרכו 0הנסיון הראשון) לעזוב את אביו.("לך לך…מבית אביך"). כנראה שכדי להיות "אב" במלוא מובן המילה, יש לברר את הקשרים הנכונים בינו לבין אביו ובינו לבין בנו.

הנסיון הזה, העשירי, הוא הקשה מכולם והוא יסכם את כולם. אין המילה ניסיון מובנה עונש או מבחן כביכול כדי שה' ידע אם אברהם מוכן או לא לקיים את מצוותיו. אלה "העלאת על נס" של אדם שה' מאוד אוהב ויודע שהוא מסוגל לגלות שבפנימיותו יש פוטנציאל כזה שיאפשר לו להתעלות. כל נסיון כזה דורש דברים קשים מאוד מבעל הניסיון אבל אלה ייסורים של אהבה שמטרתם היא העלאת האדם ממדרגה תחתונה למדרגה עליונה הרבה יותר.

לכן, כנראה, האלוהים , במידת הדין, הקשה, מציע זאת. ולכן, גם כן, הוא מבקש מאברהם האם הוא מוכן לעבור התהליך הקשה הזה: "קח נא" (בבקשה). אברהם עונה "הנני": כלומר כן אני מוכן!

במשך ההליכה אל ההר, יש החלפת דיבורים בין האב והבן:

(ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה:(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:

ריבוי השימוש במילה "אב" ו"בן" מגלה שזו הנקודה המרכזית: ההפרדה בין האב והבן כך שכל אחד יהיה מי שהוא צריך להיות. ועבור מהמצב של "יחדיו" (יחידה אחת) לשני אבות האומה שכל אחד מהם חשיבות משלו.ואכן, בסוף הסיפור, ארבהם הולך רק עם שני נעריו ולא עם יצחק שנעלם מהסיפור.

בסוף הסיפור, "מלאך ה'" (ראה לעיל חשיבות שם ה') מסביר למה יש לעצור ולא לשחוט את יצחק:

(יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:(יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי:

יראה אלוהים אתה: אברהם, בעל החסד מגלה שהוא מסוגל להיות בעל מידת היראה. (ראה בהמשך).

אברהם לא חשך, לא מנע את השחיטה של שני מושגים מתוך ארבעה: בנך ויחידך.

מתוך ארבעת הדברים שהתבקש להעלות לעולה, אברהם הצליח כבר , על ידי מעשיו ומוכנותו, לוותר על שניים מהם. וזה מספיק כדי לעצור כאן את המשחק!

  • המידות:

כמו שראינו לעיל, אברהם, בעל מידת החסד, גילה שהוא מסוגל לעבוד את ה' גם מתוך מידת היראה ההפוכה. עד כה, אברהם תמיד התווכח כדי להציל את כולם. אפילו את סדום. גם לגבי ישמעאל הוא ביקש רחמים. אבל לגבי יצחק והנסיון הזה, אברהם לא אמר מילה לאלוהים שציווה עליו הדבר הכי קשה שיכול להיות. השתיקה הזו והמוכנות, במיוחד אחרי שלושה ימים של "בישול" והתמודדות מול המשימה הבלתי אפשרית הזו (קשה עבור כל אדם , עוד יותר עבור כל אבא, ועוד יותר עבור בעל מידת החסד כמו אברהם), רועמת מאוד.

למה חשוב שבעל מידת החסד יוכל לגלות שהוא מסוגל למידה ההפוכה?

  1. כדי להיות אבי האומה הישראלית הוא חייב להכיל את שתי המידות גם יחד. כל מידה לבדה היא מנוגדת לעם ישראל.
  2. כדי לתת ערך נכון למידת החסד . חסד מופרז וקיצוני, איננה מידה טובה ורצויה והיא מביאה להפך המטרה שלה. כמו שהעריות נקראות "חסד".
  3. כדי לאפשר ליצחק בנו ליצור את מידת היראה! כי מידת היראה גם היא איננה יכולה לקיים את העולם. כדי לכונן מידת היראה, חייבת להופיע לפניה מידת החסד. עולם חסד ייבנה. כלומר, אסור שיצחק יהיה האב הראשון! חייבת מידת החסד להקדים ולאפשר את מידת היראה. כי החסד הוא העיקר והיראה הוא האמצעי כדי שהחסד יוכל להתפתח במסגרת הנכונה.

העקידה: אברהם עוקד את יצחק= מידת החסד היא העליונה והיא חייבת לכפוף תחתיה את מידת היראה. למרות שמידת היראה תעזור לחסד לקיים את העולם, מידת הדין חייבת להיות כפופה למידת החסד! בדומה לקשירת התפילין על יד שמאל.

מקורות:

כמעט כל נושא בפרשת וירא מקביל לנושא בפרשת לך לך!

לך לךוירא
לך לך מארצך….וירא אליו. .מלאכים.. מבשרים לידת יצחק
ירידה למצרים. אמרי נא אחותיאברם מתווכח עם ה' לגבי סדום
הפרדה מלוטהפיכת סדום והצלת לוט
מלחמת המלכים והצלת לוטאברם ושרי אצל אבימלך: אחותי היא
ברית בין הבתריםלידת יצחק ו גירוש ישמעאל
הגר והמלאך (ים) לידת ישמעאלהסכם עם אבימלך
ברית מילהלך לך : עקידת יצחק

בראשית פרק יב (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:

בראשית פרק כב (א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:(ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:

(ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים:(ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק:(ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם:(ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:

(ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה:(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:

(ט) וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים:(י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ:

(יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:(יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי:

(יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ:(יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְקֹוָק יִרְאה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְקֹוָק יֵרָאֶה:

(טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם:(טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ:(יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו:(יח) וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי:

(יט) וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע: פ

אברהםחסד- אהבה
יצחקגבורה-יראה-פחד
יעקבאמת- תפארת

שני סיפורים של הפיכת סדום והצלת לוט:

בראשית פרק יח

(א) וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:(ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:(ג) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:(ד) יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ:(ה) וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:

(ו) וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת:(ז) וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ:(ח) וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:

(ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל:(י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:(יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים:(יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:(יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי:(יד) הֲיִפָּלֵא מֵיְקֹוָק דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן:(טו) וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ:

טז) וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם:(יז) וַיקֹוָק אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה:(יח) וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:(יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְקֹוָק עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:(כ) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד:

(כא) אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה:

(כב) וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְקֹוָק:

(כג) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע:(כד) אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם ….

(לג) וַיֵּלֶךְ יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ:

בראשית פרק יט (א) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה:(ב) וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין:(ג) וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ:(ד) טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת …….

(י) וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ:(יא) וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח:(יב) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם:(יג) כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְקֹוָק וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְקֹוָק לְשַׁחֲתָהּ:(יד) וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְקֹוָק אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו:(טו) וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר:(טז) וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְקֹוָק עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר:(יז) וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה:(יח) וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי:(יט) הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי:(כ) הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי:(כא) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:(כב) מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר:(כג) הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה:(כד) וַיקֹוָק הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְקֹוָק מִן הַשָּׁמָיִם:(כה) ….

(כז) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְקֹוָק:(כח) וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן:

(כט) וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט:

(ל) וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו:….

 (לז) וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם:(לח) וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם: ס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.