תולדות פי6

בע"ה ב כסלו התשפ"א

מישל בן שושן

תולדות פי6

הרעיון המרכזי:

הפרשה מציגה שני סיפורים שונים משולבים.

סיפור אחד מדבר על מסירת ברכת אברהם. היא ניתנת רק לבן שאיננו מתחתן עם בנות כנען

סיפור אחר מדבר על ברכה לבן הגדול. ברכה גשמית שנגנבת על ידי יעקב

האמת מורכבת משני הסיפורים: הבחירה של הבן שימשיך את בניית זהות ישראל והאימות הקשה בין שני התאומים. סיפור אחד פשוט , ברור ,פשוט ונינוח, שמעמיד את יעקב כאב השלישי שהולך למצוא אישה בחרן. בעוד שהסיפור השני מאוד אכזרי, תמוה ומעמיד את יעקב כגנב וכמשקר שחייב לברוח מביתו

אחרי שנציג את שני הסיפורים, נשאל את עצמנו למה רק סיפור אחד לא היה מספיק?

תוכן הפרשה:

סיפור 1סיפור 2
לידת יעקב ועשיו
מכירת הבכורה 
המשפחה אצל אבימלך 
 עשיו מתחתן עם בנות חת
גניבת הברכות 
רבקה מבקשת מיעקב לברוח מעשיו 
 יצחק מברך, בברכת אברהם את  יעקב ושולח אותו לפדן ארם

שאלה:

למה, בסוף הפרשה, אחרי שיעקב גנב ברכת עשיו ושיקר לאביו על זהותו, הוא מקבל ממנו ברכה נוספת, רחבה יותר, ואף מילה, כעס או תוכחה על מעשיו הקודמים??:

בראשית פרק כח (א) וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:(ב) קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:(ג) וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים:(ד) וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ

הצעה:

הכל מתרחש כאילו הסיפור של גניבת הברכות על ידי יעקב לא קיים בכלל!

ואכן, אפשר לחתוך את כל הסיפור ולקרוא הפסוקים שנמצאים לפני הסיפור והפסוקים שנמצאים אחריו כאל רצף סיפורי וסגנוני:

בראשית פרק כו (לד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:(לה) וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: ס

סיפור גניבת הברכות

בראשית פרק כז (מו) וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:בראשית פרק כח (א) וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:(ב) קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:…..

עשיו מתחתן עם בנות חת. דבר שפוסל אותו מלקבל את "ברכת אברהם". ועל זה, מסכימים יצחק ורבקה ביחד.

הסכנה היא שיעקב גם הוא ייקח מבנות כנען. לא יהיה אף אחד שיוכל להמשיך את "ברכת אברהם" ויקים את עם ישראל. לכן, חשוב מאוד שילך לקחת אישה אצל משפחת בתואל, מבנות לבן. ועל זאת, גם רבקה וגם יצחק מסכימים ופועלים בכיוון הזה.

ברכת אברהם

כשבוחנים את הברכה שיצחק מברך בה את יעקב בסוף הפרשה, הברכה שמכונה בפיו "ברכת אברהם", מוצאים כמה אפיונים מיוחדים שמופיעים בברכת ה' אל אברהם בברית מילה.

ברכת יצחק ליעקב:

פרק כח. (ג) וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים:(ד) וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם:

ברכת ה' לאברהם בברית המילה:

פרק יז (א) … וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:(ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:…(ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:

זו ברכה מיוחדת שנאמרה בשם "אל שדי" ומבטיחה לזרע אברהם את ארץ כנען.

זו ברכה מיוחדת ששונה מהברכות האחרות שאברהם קיבל. הברכה עוסקת ביצירת עם פרטיקולארי, שישמור על ברית המילה כסימן של שוני עם שאר בני האדם, שיהיה שייך בעיקר לארץ כנען. שאר הברכות לאברהם עסקו בפן האוניברסאלי של אברהם עם מתן ארץ הרבה יותר רחבה מנהר מצרים ועד נהר פרת.

אחד מהתנאים כדי להשתייך לברכת אברהם ולהיות אחד מהאבות שיבנו את עם ישראל, הוא האיסור להתחתן עם בנות כנען (מצאצאי חם הארור) והחיוב להתחתן עם נשים מזרעו של תרח, בן בנו של עבר ושל שם(הבן המבורך).

ברכת הבן הגדול:

ברכה אחרת היא הברכה שאב מעניק לבן שלו בהתאם לצרכים של הבן. יעקב יברך את כל אחד מבניו בברכה מיוחדת שמתאימה לכל אחד. לבן הגדול, מגיעה ברכה שמתאימה לבן הגדול. הבן הגדול , הבכור,הוא הראשון בדור החדש. עליו להמציא דרכים חדשים כדי ליצור התנאים לחיות בדור הזה. הוא גורם להוריו להיות הורים לראשונה. הם עושים עליו את כל הטעויות. כדי לסכם, נגיד עם הרב גיל ברנהיים שהבכור בונה המסגרת הגשמית, המרחב, שיאפשר לו ולבנים האחרים לעבוד על עולם המשמעות, הרוחניות, שהדור החדש יכול להביא בנוסף לדור הקודם, בסיפור התולדות.

ברכה זו איננה ברכת אברהם. היא קשרוה לכל משפחה ולצרכיהם המיוחדים של הבנים השונים.

כשיצחק יבקש לברך את עשיו, הוא רוצה לברך אותו בתור "בנו הגדול". אין בכוונתו לתת לו את ברכת אברהם. את זאת, אנחנו מגלים במילים הברכה שיצחק מברך את יעקב המחופש לעשיו:

:פרק כז.(כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ:(כט) יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ:….

זו ברכה של שפע גשמי והנהלת המשפחה (כנראה אחרי מות ההורים). בדומה , למשל, שיקבל אברהם בהתחלת דרכו או לברכת יעקב ליהודה:

פרק יב (ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:

פרק מט. (ח) יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ:(ט) גּוּר אַרְיֵה ….(יא) אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ:

הבכור:

לאור מה שהצענו עד עכשיו, נשאלת השאלה: מי הוא "הבן הגדול"?

עבור יצחק, אין ספק שזה עשיו. כך הוא קורא לו(בנו הגדול). יצחק הוא מייסד את מידת הדין. כלומר, הוא מקבל על עצמו את הדין המוכתב מלמעלה. לכן, עבורו, מי שיוצא ראשון הוא הבכור, נקודה!

בלידת שני האחים, רבקה ויצחק קראו לעשיו "עשיו" כי הוא היה שעיר:

בראשית פרק כה (כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:

אבל לגבי הילד השני, לא קוראים אותו על שם מאפיין גופני מיוחד (כמו למשל "חלק") אלא על זה שהוא עוקב אחרי הראשון ולראיה לזה שהוא עוקב אחריו, הוא אוחז בעקב שלו.

בראשית פרק כה (כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב

 ואת זה, אומר יצחק. אבל לא רבקה! כי כתוב "ויקרא שמו יעקב" ולא כמו בעשיו "ויקראו". נראה שרבקה לא רצתה לקרוא ליעקב בשם זה. רבקה מסרבת לקרוא ליעקב כך כי זה מנוגד לנבואה שהיא קבלה. אולי היא היתה מעדיפה "ישראל" כשם הראוי לו.

נבואת רבקה:

בראשית פרק כה (כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְקֹוָק:(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:

לרבקה יש התגלות אלוהית או רוח הקודש או הרגשה חזקה של אימה. אבל היא מקבלת "מלמעלה" ארבע מודעות חשובות:

  • שני גויים בבטנך: אלה לא שני אחים מייסדי עם אחד אלה שניים שמהם יצאו שני עמים שונים
  • ושני לאומים ממעייך יפרדו: לכל אחד, אידיאולוגיה שונה, לאום שונה. והם ייפרדו!!
  • ולאום מלאום יאמץ: כל עם יחזק את לאומיותו על ידי הניגוד עם הלאום השני.
  • ורב יעבוד צעיר: הקטן הוא הגדול! הגדול יהיה משועבד לצעיר!

האם רבקה שתפה את בעלה על המודעות האלה?

כנראה שלא. אבל אפילו אם היא ניסתה לשתף אותו, יכול להיות שהוא לא היה מוכן לשמוע את ה"השערות" האלה. כל מה שמנוגד לעובדות ולהיגיון , איננו שייך לעולמו. יצחק מאמין לעובדות כשהן מתרחשות.

הפסוק אומר בפרוש " וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ". "לה" דווקא , ולא "לו"!! רבקה נושאת בקרבה לא רק הילדים אלא גם המודעות האלה. לכן, היא יודעת, מהרגע שהוא נולד צעיר, שיעקוב הוא יהיה הגדול האמתי למרות שהוא "בנה הקטן".

מה חשבה רבקה?

כשרבקה שומעת שיצחק מתכוון לברך את עשיו, מה היא חושבת? על איזו ברכה מדובר, לדעתה?. הנחנו מההתחלה שבעיני יצחק, מדובר על הברכות הגשמיות (ולא ברכת אברהם) הניתנות לבן הבכור.

  • אבל יכול להיות שהיא טעתה וחשבה שהוא ייתן לעשיו את ברכת אברהם, ואת זה היא לא יכולה לסבול כי זה מנוגד לנבואה שקבלה. וזה גם מנוגד לתנאי שהפר עשיו : הרי הוא התחתן עם בנות כנען.
  • אבל אם נניח שהיא אכן ידעה שלא מדובר בברכת אברהם אלא בברכת הבכור, הרי שהיא יודעת שעשיו איננו הבכור כי "רב יעבוד צעיר" כלומר הבן בגדול (עשיו) חייב להיות תחת מרותו של הצעיר (יעקב) ואכן הברכה תכלול "וישתחוו לך בני אימך". חייב הרב להשתחוות לצעיר! עשיו חייב להשתחוות ליעקב ולא ההיפך.
  • אם כן בין שהיא טעתה בסוג הברכה, בין אם היא לא טעתה, היא משוכנעת שטעות היא לברך את עשיו, בין בברכת אברהם, בין בברכת הבכור.

מכירת הבכורה:

הסיפור של מכירת הבכורה מוכר:

בראשית פרק כה (כט) וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף:(ל) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם:(לא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי:(לב) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה:(לג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב:(לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה: ס

עשיו "עייף". כנראה  שפירושו "רעב".

מה היא "הבכורה"??

אם נגדיר הבכורה כעובדה של היציאה ראשון מרחם האם, אין מה למכור! זו עובדה שאף אחד לא מערער עליה!

אם יש עניין "למכור בכורה", זה אומר שמדובר על כסף או זכות. ואכן, כנראה שבעולם ההוא ועד היום, הבכור היה מקבל שני חלקים בירושה. (בספר דברים, כתוב "לא יוכל לבכר את בן האהובה…לתת לו פי שניים". אם כן, עובדה זו ידועה מכולם מקדמת דנן).

מה היא הירושה שינחיל יצחק את בניו? מלבד הנכסים די ניידי, מדובר על ארץ כנען! הבכור אמור לקבל שני שליש מהארץ והצעיר רק שליש.  שווי ה"בכורה" הוא בעיקר שליש ארץ כנען.

עשיו הוא איש שדה, איש ציד. הוא חי יום אחרי יום. הוא מכריז: "הנה אנוכי הולך למות", כלומר, בסופו של דבר אין כלום אחר המיתה. הוא מצליח לכבוש ולרכוש כל מה שהוא רוצה על ידי הציד שלו וארבע מאות האנשים שבצבאו. שווי "שליש ארץ כנען בעתיד" נראה לו דבר שניתן למכור אותו בדבר שיקבל תמורתו מיד.

הרב תמיר גרנות מציע שהתמורה לבכורה איננה כתובה בתורה. יכול להיות שיעקוב נתן עבורה כסף. יכול להיות שנזיד העדשים היא התמורה אבל זה לא כתוב במפורש. יכול להיות שהתמורה אחרת ולא כתובה. אם כן, למה לספר על נזיד העדשים? ייתכן שכל  דבר חשוב שמתרחש בין אנשים חייב להתרחש סביב למאכל, לסעודה. כך עושה יצחק מול עשיו, למרות שאנחנו בטוחים שהאוכל שהוא הכין לאביו איננו  התמורה לברכות! הסעודה היא כנראה אקט של קביעת ברית, חתימת חוזה.

בהמשך, עשיו יתחרט על מכירה זו. הוא יקרה לה מעשה של עקיבה:

בראשית פרק כז (לו) וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי …

למה התורה מספרת לנו סיפור זה?

אין לנו מושג האם רבקה או יצחק מודעים לסיפור הזה. עשיו, כמו שראינו לעיל, מודיע , בדיעבד, ליצחק שיעקב לקח לו הבכורה, דבר שמצדיק, בדיעבד, את הברכה שיעקב גנב! אבל עשיו מפריד בין הבכורה שהוא מכר לברכה שהוא מעוניין בה. אולי הוא רצה לקבל את ברכת אברהם ולא את ברכת הבכור? או שהוא רצה לקבל את ברכת הבכור , כלומר האמצעים הגשמיים, שניתן לנצל מיד, ולאו דווקא המחויבות של הבכורה (האחריות לתולדות ולהמשכיות המשפחה) או הירושה העתידית.

אני מציע שהתורה מספרת לנו סיפור זה כדי לתת תמיכה לנבואת רבקה. אכן, קשה לקבל שה' יקבע, מן השמים, עובדות שמנוגדות למציאות בני האדם. קשה לקבל שה' קובע ש"רב יעבוד צעיר". אם ה' מספר את העתיד, זה חייב להיות קשור להתרחשות כל שהיא. סיפור זה, אם כן, נכתב עבורנו, הקוראים, כדי לתת לקביעה של ה', על מה להסתמך במציאות. אנחנו יכולים להגיד היום :" עשיו יעבוד את יעקב, כי הוא מכר לו הבכורה". ולא ,עשיו יעבוד את יעקב כי כך קבע ה' בנבואה לרבקה. אפילו אם ה' מחליט, זה חייב לעבור דרך התרחשות בין בני אדם

רבקה איננה זקוקה לסיפור הזה. היא מאמינה בנבואתה. רב יעבוד צעיר. אפילו אם אין מכירת בכורה. ויצחק לא מעוניין בסיפור הזה כי הוא לא קשור לנבואת רבקה.

בכל אופן, נראה לי שהסיפור של מכירת הבכורה שייך לסיפור מספר 1 בטבלה. כי הוא עוסק בברכת הבכורה ולא בברכת אברהם.

אצל אבימלך

הפרשה מתחילה עם תולדות יצחק, כלומר הילדים שנולדים מיד בהתחלת הפרשה. היא מסתיימת בעימות ביניהם. אם כן, מה עושה, באמצע, סיפור יצחק ורבקה אצל אבימלך? מה הקשר עם הילדים? לפי תוכנו,הסיפור נראה מתרחש לפני לידת הילדים (בדיוק כמו אותו הסיפור של אברהם ושרה אצל אבימלך, מיד לפני לידת יצחק). אבל הוא מסופר כאילו הוא התרחש אחרי לידת הילדים. למה?

הרב מדן מציע שהסיפור הזה מסביר למה יצחק אהב את עשיו! כי יצחק סבל מהאנטישמיות מצד אבימלך ועמו. יצחק מתרחק מזרחה בכל פגיעה לרכושו ולבארות שלו. ופתאום, בסוף הסיפור, אבימלך מגיע כדי לבקש שלום מיצחק:

בראשית פרק כו (כו) וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ:(כז) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם:(כח) וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְקֹוָק עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ:

יצחק תמה מאוד על המהפך הזה. מה גרם לאבימלך שגילה עד כה שנאה, לבוא לבקש שלום?. הרב מידן עונה: עשיו!

עשיו נולד במהלך הסיפור הארוך הזה והוא גדל באווירה של התנקלות כלפי אביו. עשיו , (כמו דוד המלך מאוחר יותר, גם הוא אדמוני ובעל צבא של ארבע מאות איש ולוחם ללא פחד באזור הזה) מוכן להתמודד עם העולם האכזרי החיצון. עשיו, כנראה, הנחית אימה על אויבי המשפחה מיד כשהוא התבגר. זה צמה שגרם ליצחק לאהוב אותו כי ציד בפיו, בניגוד לאחיו היושב באוהלים. עשיו החזיר את כבוד המשפחה והוא אכן זקוק לברכות החומריות שיאפשרו להמשיך.

שני הסיפורים הכלליים

הגיע הזמן לסכם ולתאר את שני הסיפורים של הפרשה:

הסיפור ה1:

הוא מדבר על הבכורה והאמצעים הגשמיים שמאפשרים את המלחת משימות הבכורה. עשיו הוא הבכור ויצחק רוצה לתת לעשיו את הברכות הגשמיות האלה. רבקה, שקבלה נבואה שטוען שהצעיר הוא זה שיהיה הבכור, עושה הכל כדי שיעקב יקבל הברכות האלה. זה גורם לעשיו להתרגז ולרצות להרוג את יעקב. יעקב חייב לברוח רחוק כדי להינצל מעשיו . הסיפור הזה מלא אלימות, שקרים, גנבות, ערמומיות.. קשה מאוד לקבל אותו בנפש שלווה. סיפור זה כולל: לידת הילדים, הירידה אצל אבימלך, מכירת הבכורה, גניבת הברכות ובקשת רבקה מיעקב "לברוח" אצל לבן.

הסיפור ה2:

הוא מדבר על "ברכת אברהם". השאלה היא : מי ימשיך את השושלת הבונה את עם ישראל. כמו שישמעאל נדחה לטובת יצחק, כך אנחנו עדים לדחיית עשיו לטובת יעקב. הסיבה של הדחייה היא העובדה שעשיו מתחתן עם בנות כנען. זה הקריטריון היחיד הקובע את דחיתו לפי הפשט. יצחק ורבקה תמימי דעים בכל הפרטים של הסיפור הזה. אין וויכוח ביניהם. הם מחליטים ביחד. יצחק מברך את יעקב בברכת אברהם ומסביר לו שהוא חייב לקחת אישה מבית לבן כדי לזכות בה. הסיפור הזה נראה פשוט, ברור, חלק, הגיוני.

שילוב בין שני הסיפורים:

למה התורה לא מסתפקת בסיפור השני? זה היה פותר את כל השאלות שכל קורא חייב להתמודד איתם!

התורה איננה אפולוגטית. זו הגדולה שלה. היא מתארת את המציאות במורכבותה.

הנסירה:

הזוהר מספר את בריאת אדם וחווה כנסירה של יצירה מורכבת בין אדם וחווה, זכר ונקבה, מחוברים בגב שלהם. הנסירה בין שני הגבים נעשית על ידי בורא העולם, האלוהים, אחרי הרדמת האדם. ללא התערבותו של האדם. ללא בחירתו. הנסירה כואבת. היא חייבת לבוא מבחוץ. אבל מטרתה היא שאדם וחווה יהיו "פנים מול פנים" ולא גב אל גב מחוברים. המצב הזה של "פנים מול פנים" הוא מצב קשה כי הוא יוצר עימותים, חילוקי דעות, עמידה אחד כנגד השני. אבל זה דווקא התנאי כדי שכל אחד יוכל לגדול. "עזר כנגדו". כל אחד עוזר את השני לגדול , על ידי ההתנגדות בין השניים.

נראה לי שגם כאן מדובר על אותו העניין. החידוש הוא שבמקום לדבר על איש ואישה, מדובר כאן על עמים ולאומים. "ולאום מלאום יאמץ" שווה לעניות דעתי ל"עזר כנגדו".

כל לאום יאמץ על ידי העימות מול הלאום השני.

שני הלאומים נולדים תאומים, בדומה מאוד לחיבור בין הזכר והנקבה המחוברים בגב שלהם. כל אחד יוליד גוי ולאום שונה שיתפתח על ידי העימות מול הלאום השני.

זה נראה יפה כשמתארים הדברים כך, אבל כולם יודעים שחייבים לעבור עימותים קשים, פוגרומים, מלחמות, שנאה תהומית…והקושי הזה, מתואר ומורגש בסיפור הראשון בפרשה.

כדי שיעקב ימלא את תפקידו, הוא חייב להתמודד עם עשיו. רק כך יקבל את השם שרבקה היתה רוצה לתת לו לכתחילה: ישראל. השם ישראל ניתן על ההתגברות בעימות בין יעקב ועשיו. יעקב ימשיך להיקרא יעקב עד שבאחרית הימים יקבל סופית את השם ישראל. זה יקרא רק כשעשיו יקבל על עצמו את יעקב ומשימותיו הרוחניות ויעקב יקבל על עצמו את מקום עשיו בעולם הזה.

לכן, נראה לי שגדולת הפרשה שלנו (שמגלמת את הגדולה של כל התורה) היא בתיאור המשולב של שני הפנים של המציאות: סיפור פשוט חלק והגיוני שעם ישראל יספר לעצמו כדי לבנות את עצמו ולהתחזק בזהותו. אבל גם סיפור מסובך שדורש רמאות, שקר, עימותים, בריחות, כי זו גם המציאות.

איזו דת, איזה ספר מכונן, מציג סיפורים מורכבים ואנטי אפולוגטיים כאלה?

התורה מכונה "תורת אמת" כמו שיעקב יהיה בעל מידת "האמת". לא בגלל שהכל חלק וברור ואמתי לעין. אלה דווקא כי היא כוללת סיפורים מורכבים, לפעמים מנוגדים, שכוללים טוב ורע, אמת ושקר. כי האמת כוללת הכל, גם השקר! כמו שאומר ה"שפת אמת": אין האמת אלא מתוך השקר!

בתוך השילוב הזה של שני הסיפורים, הרב סמט מצא מבנה כיאסטי מאוד מעניין שמפריד גם הוא את הפרשה לשניים:

כו  לד-לה:  נישואי עשיו לבנות חת

         כז  א-ה: יצחק שולח את עשיו להכין לו מטעמים כדי לברכו

                      כז  ו-יז:    רבקה שולחת את יעקב ליטול את הברכה

                                 כז    יח- כט:  יעקוב מול יצחק  קבלת הברכה

"ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד"

                                 כז  ל-מא:       עשו מול יצחק קבלת תחליף הברכה

                     כז  מב-מה: רבקה שולחת את יעקב  לחרן

       כז מו-כח, ה   : יצחק שולח את יעקב לחרן

כח  ו-ט : נישואי עשו למחלת בת ישמעאל

מקורות:

בראשית פרק כה (יב) וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם:…..

(יט) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:… וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:(כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְקֹוָק:(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:(כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:

(כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:(כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:(כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים:(כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב:

(כט) וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף:(ל) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם:(לא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי:(לב) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה:(לג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב:(לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה: ס

בראשית פרק כו (א) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה:…..

(לד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:(לה) וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: ס

בראשית פרק כז (א) וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי:(ב) וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי:(ג) וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד:(ד) וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת:(ה) וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא:(ו) וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר:(ז) הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְקֹוָק לִפְנֵי מוֹתִי:(ח) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ:

…..

(כד) וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי:(כה) וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ:(כו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי:(כז) וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר

רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק:(כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ:(כט) יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ:….

….

(לג) וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה:..

(כז) "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי

( לח) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ:

(לט) וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל:(מ) וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:

(מא) וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי:(מב) וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ:

(מג) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה:(מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:(מה) עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד:

(מו) וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:

בראשית פרק כח (א) וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:(ב) קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:

(ג) וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים:(ד) וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם:

(ה) וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו:

(ו) וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:

(ז) וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם:

(ח) וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו:(ט) וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה: ס

(י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:

מצוות רבקה                   מצוות יצחק

       בריחה                         הליכה

אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה' וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם ה' וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב: וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי…"          (מלאכי א', ב'-ג')

ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם:(י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר:(יא) וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם:

רמב"ן

"והנכון בעיני שהוא לשון הווה, יאמר, מי איפוא הוא הצד ציד אשר היה יכול לרמותי שאברכהו, וגם שיהיה ברוך על כל פנים, כי ידעתי כי ברוך הוא. או טעמו וגם ברוך יהיה על כרחי, שאי אפשר לי להעביר הברכה ממנו, כי מאז שברך אותו ידע ברוח הקדש שחלה ברכתו עליו"     

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.