28-12-06

 

 

ויגש לעד

 

בראשית פרק מו:(טו) אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם

אלה בני זלפה אשר נתן לבן ללאה בתו ותלד את אלה ליעקב

בני רחל אשת יעקב יוסף ובנימן אלה בני רחל אשר ילד ליעקב

 אלה בני בלהה אשר נתן לבן לרחל בתו ותלד את אלה ליעקב

• בכולם מצויין שהן ילדו את הילדים חוץ מרחל שכתוב:             "יולד" ולא "ילדה"!

בראשית פרק ל (כא) ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה:תירגום יונתן: ומן בתר כדין ילידת ברת וקרת ית שמה דינה ארום אמרת דין הוא מן קדם יי דיהון מני פלגות שבטיא ברם מן רחל אחתי יפקון תרין שבטין היכמא דנפקו מן חדא מן אמהתא ושמיע מן קדם יי צלותא דלאה ואיתחלפו עובריא במעיהון והוה יהיב יוסף במעהא דרחל ודינא במעהא דלאה:

• יוסף היה אמור להיולד מלאה ונולד מרחל כי התחלף בבטן !

 

בני רחל אשר יולדו ליעקב (מח)

ולא נאמר כמו בשאר האמהות: "אשר הולידה ליעקב", רק "יולד".

המדרש אומר שיוסף היה בבטן לאה, והוחלף לתוך בטן רחל!!! לאה היא שיצרה אותו, ורחל היתה פונדקאית. לכן כתוב "יולד" ולא "ילדה"!!.

חשבתי על משמעות המדרש הזה  והנה הצעת פירוש לעניות דעתי:

הבעיה בתולדות היא גם האחווה.

אצל אברהם, זה היה פשוט : שני ילדים משתי אמהות. זה לא מסתדר מההתחלה: מפרידים לגמרי בניהם. שרה ויצחק מצד אחד, והגר וישמעאל מצד שני.

אצל יצחק, אולי בגלל תפילות יצחק שרצה שהכל יצא מאישה אחת, רבקה (ויעתר.. לנוכח אישתו) שני האחים נולדים מאישה אחת. היחס הרבה יותר קשה. רבקה סובלת מזה. אבל יש סיכוי שישכון אחווה. יצחק עובד על זה. זה לא מצליח בנתיים אבל לעתיד אולי התוצאות ישתפרו.

אצל יעקב , אולי האחווה תצליח יותר אם נחזור עם ריבוי נשים, להקל עליהן וגם שפחות כמו אברהם במקרה ויש צורך להפריד?

יוסף אמור היה לצאת מלאה , אבל יעקב מתפלל עבור רחל ויש לה את יוסף. יוסף הוא זה שיגן על השארות בני השפחות כשווים. וגם הוא זה שיגרום לרגשות אחווה אמיתיים בינו לבין שאר בני לאה.

ההפרדה  מלידה בסוף עזרה לאיחוד המיוחל!!

אצל יוסף עצמו: מנשה ואפרים יוצאים מאישה אחת, אסנת. יש בניהם אחווה. אפילו אם יש החלפת הבכורה בניהם.

מעניין לציין שיש מדרשים שמיחסים את אסנת לדינה. ודינה היא היתה אמורה להיוולד  מרחל והתחלפה (לפי פירוש יונתן לעיל) עם יוסף. יוסף יוכל להתחתן עם אחייניתו מאחותו שהתחלפה איתו בבטן!

לסיכום: ליוסף יש הרבה תפקידים:

• הראשון הוא להוביל את כל משפחתו לגלות מצריים.
• השני הוא להשכין אחווה בין כל האחים:

א– בין בני אימה אחת (בין שמעון ואחיו)

ב—בין בני אמהות שונות.(בינו לבין בני לאה)

ג– בין בני האמהות ובני השפחות.( הוא נער את בני בלהה .."נשי אביו")

והוא מצליח בכל המשימות.

אברהם	שרה	הגר	כשלון הפרדה
	יצחק	ישמעאל
יצחק	רבקה		קושי עצום על סף מלחמה תמידית
	יעקב	עשיו
יעקב	לאה-רחל	זלפה בלהה	בניית עם ישראל על עבודת האחווה
	יהודה-יוסף	גבירה-שיפחה

 

 

3-1-09

מישל בן שושן

 

ויגש לעד2

נשען על מאמר ראשון פרשת ויגש של ה"תורת אמת"

 

 

 

ויגש אליו יהודה

 

 

• ישנן שתי תפיסות מנוגדות:

 

1. האלוהים מחליט הכל ועל האדם לקבל את הכל ללא התערבות כל שהיא. תפיסה זו, נסמל אותה באות א, סמל האל האחד שממנו הכל נברא וממשיך לזרום לעולם. הוא "המשפיע"
2. התפיסה השניה המסומלת באות י: המסמלת את ריבוי הבריאה: על האדם לפעול בעולם כאילו הכל תלוי אך ורק במעשיו.
3. האות ו אמורה לסמל הדרך האמצעית. כמו שאות וו נמצאת באמצע סדר האותיות בין אלף ויוד. וו החיבור. מסמלת בעצם חיבור שתי התפיסות הנ"ל בתפיסה "יהודית" הדוגלת בשיתוף פעולה, או במיפגש, או בדו- שיח בין הבורא לבין הנברא. הדרך הזאת מתבטאת בעיקר בתפילה של האדם. בתפילה, האדם מנסה לשכנע את הבורא לשנות את החלטותיו, יחסית לרצון האדם.

 

 

 

• ישנם שלוש פרשיות בתורה ששלושת המילים הראשונות שלהן מתחילות באותיות וו ,אלף, ויוד.:

1. וירא אליו י'…כשה' נראה , ביוזמתו בלבד, אל אברהם באלוני ממרא, בהתחלת פרשת וירא.
2. ואתחנן אל י'…כשמשה, ביוזמתו, פונה אל ה' כדי לשנות את החלטתו שלא לתת לו להיכנס לארץ.
3. ויגש אליו יהודה.. כאן, יהודה ניגש אל עבר..יוסף! או אל עבר האלוהים בעצמו!. הפרשה הזו היא ה"וו". המחברת את שתו תפיסות המנוגדות של פרשת וירא ושל ואתחנן. כאן יש מפגש:

 

• בפרשת ויגש, יש מפגש!

-מפגש בין האחים ליוסף.

-המפגש בין האחים למציאות! הם עד כה חיו במציאות מדומה כי קורא  הסיפור יודע שהם לא יודעים הכל!

-יעקב נפגש עם בנו יוסף.

עם ישראל "פוגש" את הגלות!

בעיקר, יש מפגש בין רצון הבורא, המהלך ההסיטורי המתוכנן מלמעלה, לבין היוזמה האנושית! כשיהודה ניגש, הוא מתרעם נגד זרם המוכתב מלמעלה. הוא מקבל אחריות . הוא מסמל את היוזמה האנושית .

פרשת "ויגש היא המפגש!

 

• התפילה של האדם היא מקום המפגש בין רצונו לבין רצון הבורא.

ויאמר בי אדוני

1. ב"י" יש אדוני!: איך יהודה עושה את המפגש בפועל? הוא מכריז ש בתוך ה"יוד", סמל יוזמת האדם, יש כבר התערבות של הבורא!!: "ביוד יש אדוני": יש הכרה של האדם המתפלל שאפילו יוזמתו האישית, רצונו, הם לא מנותקים מהשגחת הבורא!! והביטוי לכך , מתבטא בכל תפילה של יהודי: לפני תחילת התפילה אומר המתפלל:

"ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך"

האדם מבקש מה' שיעזור לו להיות אדם אחראי מולו! שיעזור לאדם לפתח את רצונו! התפילה של האדם לא באה מתוך חוצפה! האדם מכיר את מקומו. זהו המקום שה' בחר לתת לו מאז בריאת העולם: מקום מיוחד של שוטף, של "פרטנר"! ומתוך ההכרה הזאת, מתחילה התפילה הנכונה.

 

2 מבחינת גימטריות, מעניין לשים לב ש האותיות א-ו-י  שוות כמספר טוב =17. התכונה שמנסים הצדיקים להשיג כשהם מחברים בין העולמות!

יחד עם שאר האותיות המתחילות את המילים הבאים אחר כך: "ויאמר בי אדוני" , אותיות ו-ב-א: מגיעים לסך של 26שם הוויה הכולל!

מי גרם למפגש הזה, בין יהודה לה', בין האחים להיסטוריה, בין תכניות האלוהים לבין תכניות האדם? ..יוסף הצדיק. הוא צדיק באשר הוא גורם לגשר בין העולמות, שהוא ה"טוב" האמיתי.

 

בע"ה י טבת התשע"ג

מישל בן שושן

 

ויגש לעד2

 

בי אדוני

יוסף רצה אולי להתנתק משאר אחיו. לכן הוא הציע שהוא ישמור על בנימין והשאר יחזרו לארץ כנען אל אביהם

אבל יהודה מסרב וטוען במילה הראשונה כבר את עיקר הטיעון שלו:

"בי"= 2+10! כלומר, יש לאחד את כולם ואנו לא רוצים התנתקות! עשרת השבטים יהיו משולבים עם שני השבטים שאתה רוצה לנתק יוסף ובנימין!

אבל יישאר הבדל בניהם בכל זאת. ה"ב" נפרד מה"י" ! ליוסף ובנימין תפקיד שונה מהשאר: הם אחראים על קשרי חוץ!

יוסף: מייצא את החכמה היהודית לטובת הגויים

בנימין מכניס את מה שוב אצל הגויים לתוך עם ישראל!