בע"ה יב טבת התשע"ג
מישל בן שושן
ויחי מי
מה היא ברכה?
זה דיבור שאמור לעזור לשני.
אפילו אם לפעמים זה כולל תוכחה או שימת דגש על חסרונות, אם זה נאמר בצורה טובה זה עוזר ואז זה "ברכה"!
לכתחילה, יעקב איננו אומר שהוא הולך "לברך" את בניו. רק אחרי כל הברכות, נאמר שהוא בירך אותם. למה? כדי לא להיות שבוי בתוך מה שהוא יגיד. הוא רוצה כנראה להשאיר אצלו את כל חופש הביטוי כלפי טעויות בניו. כדי שמה שיצא מפיו יהיה כן ולא מזויף . בסוף, מסתבר שהמכלול מהווה באמת "ברכה"! אפילו אם יש מגרעות בכל אחד מהבנים, המכלול מהווה ברכה! במידה ויעזרו אחד לשני!
יהודה
יעקב שם לב שהדברים שלו יהפכו להיות ברכות, כשהוא מברך את יהודה! את ראובן שמעון ולוי הוא "מקנטר" נגדם! אבל כשמגיע תורו של יהודה, הוא מבין שיש ביהודה את האפשרות לאחד את כולם ולהפוך האיחוד הזה לברכה:
- יש בשם של יהודה את ארבעת האותיות של שם ה'.
- האות דלת שנוספת לארבעת האותיות מסמלת את ההכנעה :"דלית מגרמיה כלום" כלומר, יש ביהודה את היכולת להרגיש שהוא "מקבל" הכל מהשמים! זו תכונה עצומה שיכולה לאפשר החיבור בין המידות! לכן המידה הזאת ניתנת למלך! הספירה האחרונה היא ספירת המלכות כי היא "מקבלת" בתוכה את כל הספירות האחרות ! דוד המלך היה מזרע יהודה והיתה בו תכונה זו.
ראובן(חלק ב)
יעקב איננו מתחיל בהכפשת ראובן אלא בתיאור תכונה מיוחדת שיש בו :
"בכורי אתה- פחז .." כלומר, שיש לראובן התכונה ליזום מהלכים טובים. בתור בכור, הוא יוזם. יש לו רעיונות. יש בו רצון טוב . אבל, "זה לא הולך לו"! הוא מפשל אחר כך!! זה פירוש "אל תותר"! הוא לא גומר לפי התחלתו! וזה הביא אותו להסתבך "חיללת יצועי..". לכן, יעקב מצביע על הבעיה העיקרית של ראובן ומקווה שכך הוא יתחיל לתקן אותה! שישתמש ביתרונות שלו ויתקן החסרונות! וזו באמת ברכה!
גד (חלק ב)
"גד" הוא מלשון "גדי" כלומר "קטן. גד נולד קטן. לכן, הוא זקוק לאחרים. הוא זקוק לצוותא! ואיגוד. ולכן יעקב אומר:"גד גדוד יגודנו"! כלומר, הנה החיסרון שלך(גד) והנה הפתרון(יגודנו)!
זה יהפוך את גד למומחה באיגודים! יהיו בשבטו הרבה חיילים. ואליהו הנביא שיבוא לאגד כל ישראל יבוא משבט גד!
יוסף (חלק ב)
הצלחתו היא בקפיצה מסחררת! מיד הוא מצליח להגיע לאן שהוא רוצה. מיד יש לו את הרעיונות שאליהם הוא צריך להגיע. והוא חותר למטרה ללא היסוסים! כ"הרף עין"! "עלי עין"!
אבל תכונה זו מנוגדת לתכונה הכללית של ישראל: הישועה בישראל צריכה לבוא "קמעה קימעה"! כלומר באיטיות רבה, בשלבים מבוררים. כמו שאומר יעקב לעשיו "ואני, אתנהלה לאיטי..".
יוסף בא לעולם כדי להילחם נגד עשיו. הוא אחראי על יחסי חוץ! ומכיוון שהגויים משתמשים בכלים שונים מהכלים של ישראל, יוסף משתמש בכלים דומים לאלה של הגויים!! ההצלחה של הגויים באה, בניגוד לישראל, בקפיצות מהירות . לכן גם ליוסף יש התכונה הזאת!
תפקידו של יוסף יהיה להביא אל הגויים את מה שטוב בעם ישראל. הוא תמיד במגע עם הגויים. הוא ימשתמש במגעים האלה כדי להביא את הישועה הסופית באחרית הימים. ואנו עדים לשלב של הגאולה מבחינת "משיח בן יוסף" שהביאה להקמת מדינת ישראל על ידי נקיטת כל האמצעים והכלים שנמצאים אצל הגויים כדי להצליח. זה יכול לאפשר , בשלב שני, ליהודה לפעול בצורה יותר יהודית!
בנימין (חלק א וב)
הוא אחיו של יוסף. גם הוא מטפל בענייני חוץ. (דרך אגב, גם רחל מטפלת באנשים שנשארים בחוץ היא נקברה בדרך ובוכה על בניה שנמצאים בחו"ל). אבל בנימין אחראי על הפעולה ההפוכה: הוא מברר את הדברים הטובים שנמצאים אצל הגוים ומכניס אותם לתוך עם ישראל! ולכן הוא זקוק להרבה יראה כי זה תפקיד מסוכן!("בין כתפיו שכן"= זקוק ליראה). בנימין יהיה בגבול בין ישראל והגויים. הוא ישב "בספר". הוא צריך כל הזמן "לטרוף" כלומר, לבוא מהר ולקחת את מה שהוא צריך ולהסתלק לפני שהחיצוניים יעשו בו רושם! "בנימין זאב יטרוף"!
האם השוני בין השבטים מועיל?(הפירוש הזה נמצא בתוך הפירוש על שבט גד- חלק א)
לכאורה, אם מחפשים "איחוד האחים" היינו חותרים לאחידות! ולא היא!!
להיפך, יש חובה שכל שבט יפתח מידה שונה לגמרי מהשני!!
הרמ"י מחדש: המילה "שבט" פירושה ענף מהעץ! וכמו שלעץ יש ענפים שאמנם מקורם בגזע אחד, הם נראים כמתפתחים לכל כיוון! וזה מה שעושה את העץ!
שני המהלכים חשובים: הפרדה בין דעות כל שבט ושבט ואחדות בניהם!!
מה ההבדל בין יעקב לנוח?
כשיעקב מתפלל אל ה' בברכת בניו הוא אומר:
"האלוהים אשר התהלכו אבותי לפניו- האלוהים רועה אותי.."
יעקב בעצמו עושה הבדל בין התייחסו אל ה' ובין מה שעשו אברהם ויצחק:
אברהם ויצחק התהלכו לפני ה'! זאת אומרת לענ"ד, שהם היו החלוצים ואפילו גרמו להשראה אצל הבורא! כמו שמורה יכול להרגיש התרוממות רוח מול תלמיד שרוצה יותר ממה שהוא מלמד אותו. כמו שהמורה יוכל להוציא מעצמו בלימוד יותר מכפי שהוא התכוון לכתחילה, בעקבות תלמידים חרוצים שהולכים "לפניו". כך ה' אהב את האבות כי הם נתנו לו לרצות יותר מהאדם! במילים של הרמ"י: "האבות הרחיבו את רצון ה'"!! אפילו רצון ה' גדל על ידי התנהגות להתלהבות האבות!!
לעומתו, יעקב מציג את עצמו כאדם הרבה יותר צנוע שמוכן ש"ירעו" אותו . כלומר הוא מוכנע לפני השגחת ה'.
האם תכונה זו של יעקב נמוכה או גבוה מזו של הוריו?
הרמ"י עונה בלי היסוס: היא גבוה יותר!!
אם נשווה את נוח ליעקב, נוכל לכאורה להגיד ששניהם "הלכו אחרי" ה' בניגוד לאברהם שהלך "לפני ה'"! אבל באמת יעקב שונה לגמרי מנוח:
אני אנסה להסביר זאת על ידי משל: שני אנשים נראים מאוד "נחמדים". אבל האחד הוא נחמד כי הוא מפחד מהאנשים האחרים. הוא חלש ולכן אין לו ברירה אלא להיות נחמד כלפיהם! אבל השני, הוא גיבור ואיננו מפחד בכלל מהאחרים הוא כבר הראה בעבר שהוא יכול להפחיד את כולם בכוחו. אבל הוא בחר להיות נחמד מתוך רצון ובחירה חופשית! ההבדל ביניהם הוא עצום!
כך נראה לי ההבדל בין נוח ליעקב: נוח התהלך אחרי ה' כי הוא היה איש קטן, ללא הרבה יוזמה והתלהבות. הוא עשה מה שביקשו ממנו אבל הוא אף פעם לא התייצב לפני ויזם מהלכים שילהיבו את נותן הפקודות!
לעומתו יעקב הוא בנם של אברהם ויצחק שהיו מעבר לזה. החזרה "לאחור" , אל "מאחורי ה'" לא נעשית מתוך חוסר ידיעה וחוסר נסיון בהליכה "לפני" אלא מתוך בחירה לשדרג את "ההליכה לפני" לדבר עוד יותר גדול והוא הידיעה שבכל זאת, למרות הגדולה והתרוממות הרוח , ההכנעה היא דבר נשגב יותר
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 