בע"ה ח טבת התשע"ד
מישל בן שושן
ויחי נה
- למה ראובן איבד את הבכורה לטובת יוסף?
הרב מסביר את הטעם שלפיו, הבכור זכאי לשני חלקים בירושה:
הבכור בונה את עצמו לבד! אין לו על מי להסתמך. לכן הוא נקרא "ראשית". וזה מקנה לו את הזכות לקבל שני חלקים בתור בכור.
ראובן איבד את הבכורה כי הוא חטא במעשה בלהה. וכשהוא עשה תשובה, יהודה עזר לו להיבנות מחדש. אם כן, ראובן איבד את הבכורה , לא רק בגלל שהוא חטא, אלא בגלל שהוא לא הצליח לעשות תשובה בכוחות עצמו. הוא היה זקוק לעזרת יהודה אחיו. למרות שתשובת ראובן היתה שלמה, והחכמים הגדירו את תשובתו כ"אם כל התשובות"!, העובדה שהוא היה זקוק ליהודה כדי להיבנות מחדש, גרמה לו לאבד את הבכורה שלו!
יוסף, לעומתו, כן בנה את עצמו לבד! אפילו שהיו לו הרבה אחים לפניו, הם שנאו אותו ומכרו אותו והוא היה מוכרח לבנות את עצמו בכוחות עצמו, לבד, במצרים. זה מה שמקנה לו, לדעת הנ"ה את הבכורה שהוא מקבל מיעקב: שני החלקים שהוא יקבל בתור בכור, הם מינוי שני בניו לאבות שני שבטים בישראל.
זה מסביר את הפסוק:
"ועתה שני בניך הנולדים לך עד בואי אלך מצרימה, לי הם. כראובן ושמעון יהיו לי."
אכן הפסוק הזה תמוה: יש הרגשה שהעובדה שמנשה ואפרים נולדו לפני בואו של יעקב למצרים, היא זו שמקנה להם להיות שבטים בעצמם! אכן כן, כך סובר הנ"ה: אם בני יוסף היו נולדים אחרי בוא יעקב והאחים למצרים, הם היו נולדים מיוסף אחר! יוסף אחרי בוא האחים הוא לא אותו יוסף שהיה לבד. אפשר להגיד שהאחים עוזרים ליוסף להמשיך "ולהיבנות" כשהם מגיעים אליו. כל ה"זכות" לבכורה של יוסף , באה לו רק משום שהוא "בנה את עצמו לבד". לכן, שני בניו שנולדו לו במצב מיוחד זה, הם אלה שיכולים לזכות במתנת הבכורה של אביהם!
- למה אפרים מועדף על ידי יעקב?
יוסף נותן לשני בניו שמות ומסביר את פשר השמות:
- מנשה= "כי נשני אלוהים מכל עמלי". כלומר, יוסף מודה לה' שהוא הוציא אותו מכל הצרות שעברו עליו. הולדת מנשה השכיחו לו את כל הצרות שעבור עליו.
- אפרים= "כי הפרני אלוהים.." כלומר, בשלב שני, אפרים מסמל את ריבוי הטובה שיוסף קיבל מהאלוהים.
במילים אחרות, מנשה הוא עזיבת הרע ואפרים הקניית הטוב.
במושגים של השבת, מוצאים אנו את שתי הבחינות האלה:
- שמור= מצוות לא תעשה של שבת
- זכור= מצוות עשה.
הבחינה של הזכור (עונג השבת, המנוחה, האושר הגשמי והרוחני של השבת) היא החשובה ביותר אבל היא חייבת להיות ממוסגרת על ידי כל מיני הלכות מגבילות (כל האיסורים של השבת)
כמו שהיראה ממסגרת את האהבה , כך ה"שמור" ממסגר את הזכור. היראה באה תמיד לפני האהבה. למרות שהאהבה היא העיקר. אם ניגשים אל האהבה ללא יראה, היא יכולה להוביל לאבדון.
לכן, מתחילים, בכניסת השבת, בלילה, עם השמור. זה הזמן של הפסקת המלאכות, ומרגישים יותר את האיסורים של מצוות לא תעשה של שבת, בלילה.
אבל, למחרת, אחרי שהשמש זרחה ואנו כבר נמצאים בתוך המסגרת של השבת, ניתן להתענג ולפתח את המימד של הזכור של השבת.
אם כן הסדר ברור: קודם כל שמור בלילה ורק אחר כך זכור ביום.
זו דעתו של יוסף: יש קודם כל לסור מהרע ורק לאחר מכן לעשות הטוב.
לכן, הוא קרא לראשון מנשה, לסור מהבעיות והצער, ורק אחר כך, לקרוא לשני אפרים, הפריה בתוך הטוב .
אבל, יש בעיה שאליה רגיש יעקב: למה אדם יעזוב הרע כדי להתחיל את הטוב? הוא זקוק למשהו שימשוך אותו אל עבר המהלך! הוא צריך להרגיש את הטוב, או לפחות את ההבטחה של הטוב, להיות נמשך לתוך המהלך של עזיבת הרע! לכן, יעקב מבקש שנתחיל עם משהוא בטוב! יעקב רוצה שיהיה לאפרים מקום בהתחלה כדי לתת לנו רצון ותשוקה להתחיל את המהלך.
בעצם, בחירת אפרים לפני מנשה, דורשת להתחיל את השבת, כבר בלילה , עם עונג וקיום ה"זכור". וזו סיבת עשיית הקידוש של ערב שבת!!
מתחילים ב"משהוא" שייתן לנו את הרצון והחשק. ואחר כך, ממשיכים בלילה של שבת לחוות את ה"שמור" שיוביל אותי ל"זכור".
אכן, אפרים יקבל את הברכה בהתחלה, כמו שאנו מקדשים על היין בכניסת השבת.
ואחר כך, משנה יוכל לקחת את מקומו ולאחר מכן אפרים יוכל להמשיך עוד יותר להפרות ולרבות.
ואכן, אנו מוצאים שמנשה יקבל בסופו של דבר את המתנות של הבכורה שלו: יהיו לו שני חלקים גדולים בשבטו. שבט מנשה יהיה מספיק גדול עד כדי שיחולק לשני חלקים. בני מכיר ובני יאיר יקבלו שני חלקים, אחד מעבר לירדן (עם ראובן וגד) וחלק בתוך הארץ.
אם כן, ההבדל המחשבתי בין יוסף לאביו הם בדרך ליישם את התכנית:
- עבור יוסף, יש לעבוד לפי הספר! וזה מה שהוא תמיד עשה בחייו! ה"סור מרע" קודם ל"עשה טוב"
- אבל עבור יעקב, יש להיות פרגמאטי יותר. יש ללכת לפי לבו של האדם. אי אפשר לדרוש ממנו להיכנס לתוך מהלך קשה וארוך בלי לתת לו חשק בהתחלה! יש להתחיל עם משהוא מהטוב!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 