בע"ה טו מרח שוון התשע"ג
מישל בן שושן
וירא מי
מי השילוח
למה התורה מספרת את הסיפור הזה של הכנסת אורחים?(מי השילוח -חלק שני)
המדרשים מספרים שאברהם היה מכניס אורחים כל הזמן. אבל לספר לנו דווקא את הסיפור הזה שבו הוא מאכיל בעל כורחם מלאכים שאינם רגילים לאכול? זה נראה קצת הזוי!
כתוב התחלת הסיפור שהמלאכים הם "ניצבים עליו" אבל בסוף הסיפור , יש מצב הפוך: "והוא עומד עליהם"! מה קרה בין ההתחלה והסוף??
מלאך הוא סמל מידת הדין: המלאך מקיים שליחותו בלי לשאול שאלות, בלי למצמץ. בלי להתלבט.
שלושת המלאכים הם סמל למידת הדין הגמורה! הם נמצאים הרבה מעל למידת החסד של אברהם! הם יכולים לכפות עליו את מדתם. הדין גבר על החסד!! "הם ניצבים (מ)עליו"
אבל בסוף הסיפור, אברהם מצליח לגבור עליהם והוא מראה שמידת החסד יכולה לגבור על מידת הדין! הוא עומד "עליהם" בזה אברהם מראה שהוא איש החסד המוחלט שיכול לגבור על נתוני הטבע וכל כללי הדין עצמם!
למה היה צריך להביא שלושה מלאכים כדי לבשר את לידת יצחק?
אנו יודעים שלכל מלאך, יש בדרך כלל משימה אחת.
ידוע הפירוש שכל מלאך בא עבור משימה שונה (רפואתו של אברהם- בשורת לידת יצחק- הפיכת סדום) אבל הסבר זה דחוק: למה המלאך של סדום צריך לבוא יחד עם שני האחרים?. למה צריך מלאך לרפואתו של אברהם? ולמה הוא בא יחד עם זה שמבשר לידת יצחק? מה הקשר בין שלושת המשימות שמצריך בוא של שלושה מלאכים ביחד??
לדעת המי השילוח, לידת יצחק היא דבר כמעט בלתי אפשרי! יצחק אמור לברר ש "הכל בידי שמים, אפילו יראת שמיים"!! הגמרא (ברכות לג:) קובעת להיפך:" הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמים" כלומר, הכל בידי ה' חוץ מהבחירה החופשית של האדם. המשפט החשוב הזה הוא היסוד של כל המערכת של התורה בעולם הזה. יש אחריות כבדה של האדם על מעשיו. יש שכר ועונש על חטאים ומצוות. הבחירה החופשית של האדם היא הבסיס של כל מערכת עולם הזה לפי התורה.
לטעון את ההיפך, כמו שיצחק אמור לעשות, זה להפר את העיקרון הזה. זה יכול להיות הפתח של ההפקרות המוחלטת. האדם תמיד יוכל לטעון שמה שהוא עשה (אפילו הדברים הזוועתיים ביותר) הם מוכתבים על ידי האלוהים בעצמו ואין האחריות מוטלת עליו!! דרך אגב, זו הטענה של היהדות נגד עמלק ונגד המוסלמים שפועלים חלקית לפי ה"מכתוב" ולא לפי אחריות האדם.
אם כן, לידת יצחק היא באמת בלתי אפשרית!
נוסיף עוד ונזכיר שמידתו של יצחק צריכה להיות מידת "הגבורה". אבל הגבורה היא הכינוי של השכינה בעצמה!("משה קיבל מפי הגבורה")ׁ ואנו יודעים כמה קשה להכליל את מציאות ה' בעולם הזה! הבורא דווקא צמצם את עצמו כדי לתת לאדם את חופש הפעולה הדרוש. אם נוכחות האלוהים היתה דבר ברור וידוע לכול, זה היה מונע כל חופש פעולה מצד האדם! לכן אין שכינת ה' נראית בגלוי בעולם הזה. להיפך, ה' מסתיר את עצמו לגמרי. ניתן רק ל"האמין" בהימצאות האלוהים אבל אין שום הוכחה חותכת על כך. וטוב שכך!
לסיכום: הבאת יצחק לעולם היא בלתי אפשרית כי היא מערבבת שני עולמות מנוגדים!
אני אציע משל: במשחק "מונופול", לכל דירה יש ערך כספי לפי מיקומה. לכל מלון, ערך כספי שיכול להגיע למיליוני שקלים. אבל, אם במשך המשחק משהוא בא וטוען: "הבית הזה,חתיכת הפלסטיק הזו, שווה רק שקל אחד כי אתמול קניתי כאלה עשרות בחנות הצעצועים" זה יפר לגמרי את כללי המשחק! אי אפשר להשוות בין כללי המשחק ובין כללי המציאות מחוץ למשחק! אותו הקושי קיים כשמדברים על הימצאות השכינה בעולם או על מידת הגבורה או על הטענה ש "הכל בידי שמים, אפילו יראת שמים"!!
לכן, אומר ה"מי השילוח", היו צריכים שלושה מלאכים כדי להביא את יצחק לעולם! כי כל מלאך שווה שליש העולם! (על שלושה דברים העולם עומד..) היה צריך כאילו להפוך כמעט את סדרי בראשית ולהביא לעולם שלושה מלאכים כדי שיצחק יוכל להיוולד!!
למה שרה צוחקת?
שרה טוענת שאי אפשר שאישה שעברה את גיל המעבר (ועוד יותר כשהיא "עקרה"!) תוכל להוליד! היא נראית מכחשת את יכולתו של הקדוש ברוך הוא לעשות כרשותו בטבע!
את העובדה הזאת, התורה לא מסתירה. ולא רק שהיא לא מסתירה אלא ה' בעצמו יביא את הדברים לאברהם והוא יבקש מאברהם לנסות לשים לב למה שקרה! ולא רק זה אלא ששמו של הבן הזה יקרא על הצחוק הזה!! למה?
כי שרה ואברהם צריכים להבין שהבן שצריך להיוולד הוא בן מאוד מיוחד . הוא בא כדי להוכיח לעולם ש"הכל בידי שמים"! לכן, לידתו חייבת להיות פלאית לגמרי. ההורים צריכים להיות עקרים. אחרי הפסקת הווסת אצל שרה… כמו שאומר ה"מי השילוח", זה היה צריך להיות "מידה כנגד מידה" כלומר, ה' מאוד אהב את צחוק שרה. זה בדיוק מה שהוא חיפש! ששרה תבין את העניין הפלאי הזה ושזה יהיה פלא . כי צורת בשורת לידת יצחק, ולידת יצחק עצמה מצביעים על התפקיד של יצחק בעולם! וזה באמת "צחוק" גדול! זה מנוגד לכל מה שבני האדם רגילים לחשוב! זה מנוגד לחוקי המשחק! עושים צחוק מהמשחק!
לע"ד: יש להתבונן על ההסבר הזה מופלא הזה: לוקחים "חטא" של שרה (חוסר אמונה באלוהים) והופכים אותו לדבר רצוי וחיובי מאוד! כאילו ה' בעצמו רצה ששרה "תחטיא"!! אבל זה בדיוק מה שיטען יצחק: הכל בידי שמים, אפילו יראת שמים"! אפילו חטאי האדם הם רצון ה'! והכל יתברר בסופו של דבר כחיובי, אפילו הדברים השליליים ביותר! החטאים של ישראל יתבררו כדברים טובים!!
למה כתוב "ואברהם שב למקומו"?
משפט כזה , איננו מורה על שינוי מקום גיאוגרפי בלבד. לדעת המי השילוח, הפסוקים מתארים מסעות יותר רוחניים! הנפש של אברהם נוסעת ולא רק גופו!
אחרי שאברהם כשל בנסיון להציל את סדום, הוא היה נבוך מאוד! "איך יכולתי להגן על רשעים"! אברהם למד שיש גבול לאהבה ! הוא לומד יותר כל פעם על גבולות המידה שהוא מברר: מידת החסד. יש גבולות לחסד! והוא "שב למקומו" כלומר, הוא ניסה להירגע, לחזור לנקודת המוצא שהיה בה לפני סיפור סדום ולרכוש מוסר השכל חשוב להמשך.
וייסע משם אברהם ארצה הנגב
גם כאן, מדובר על מסע נפשי ולא רק על מסע גופני: אחרי שהוא למד שיש גבולות לחסד ושאין מקום להציל רשעים גמורים, סיפור בנות לוט זעזע אותו מצד שני! איך ה' יכול להציל לוט ולאפשר מעשים כאלה? גילוי עריות!! הדבר שעליו התורה תשתמש במילה "חסד הוא" כשמדובר על שימוש מעוות של מידת החסד (גילוי עריות). משם, אברהם היה צריך לעשות עוד בירור. ההליכה לנגב באה כדי לברר את העניין לעומק. כאילו הוא נסוג אחורה כדי להבין מה קורה כאן!
למה צריכים לעבור אצל אבימלך לפני לידת יצחק?
התורה איננה מספרת את הסיבה בגללה אברהם ושרה, אחרי הבשורה ללידת יצחק, צריכים לעשות מסע כל כך מסוכן אצל הפלישטים! המדרשים עוזרים לנו לחשוב על האפשרות שהמסע הזה "עזר" בלידת יצחק : הם אומרים שיצחק היה מאוד דומה לאברהם כדי להוציא את הרעיון מליצני הדור ש "מאבימלך התעברה שרה"!!אם לא חשבנו על זה לפני כן, הרי המדרש מכניס בנו את המחשבה המכוערת הזו!! וזה לא לשווא!
באמת, כנראה, היה צורך לעבור דרך הפלישטים!
הפלישטים מוכרים כאנשים שיסודם הוא ה"גבורה", הכוח. לא לחינם היה צריך "גיבור" כשמשון כדי להתגבר עליהם. אבימלך חשב שאם צריך להיוולד משהוא שיהיה בעל מידת הגבורה, אז זה צריך לבוא מאנשי הגבורה! כלומר, אבימלך רצה שיצחק ייוולד ממנו!! מה יותר נכון יהיה שבן הגברו היוולד ממלך הגבורה!!
אבל כוונת ה' היתה שונה: יצחק, אכן יהיה בעל הגבורה. אבל, הוא צריך להיוולד ממי שיסד את המידה ההפוכה: החסד!! כי המטרה תהיה בסופו של דבר לאחד את המידות. מה שמחפשים היא הגבורה שנולדת מהחסד ולא גבורה מתוך הגבורה!! לכן, היו אברהם ושרה לעבור דרך הפלישטים, כדי "לקחת מהם" את הכוח הזה של הגבורה ולהכניס אותו בתוך משפחתם ולהוליד ילד בעל גבורה! מבחינה מסוימת, אכן יצחק נולד מתוך מידת אבימלך!! אבל לא לפני שעבר אצל מידתו של אביו אברהם, החסד!!
לכן, מבינים שהסיפור של אבימלך בא לפני לידת יצחק:
ה' "הוביש את משפחת אבימלך- כולם הפכו עקרים- עצור עצר בעדם להביא ילדים ומיד אחר כך, וה' פקד את שרה..!!כמו שאומר המדרש תנחומא (ויחי ח):"אני ה' הובשתי עז לח(אבימלך) הפרחתי עץ יבש(אברהם)!!"
עקידת יצחק (מתוך מי השילוח חלק א וחלק ב):
הנסיון הגדול ביותר עבור אברהם היה שה' לא דיבר איתו בלשון ברורה!! ה' דיבר "באספקלריא שאיננה מאירה".
מה פירוש המילים "העלהו לעולה"? לעלות איתו ושם לעשות קרבן ביחד? הרי ה' בעצמו אמר לו כבר "ביצחק יקרא לך זרע". מה פתאום יש להרוג אותו עכשיו? הרי אסור להרוג אדם! "מול אברהם היה מתנוסס כל הזמן "לא תרצח"!" אומר המי השילוח!במיוחד שאברהם הוא איש החסד! שלושה ימים שלמים אברהם מתלבט.
בכוונה ה' עשה זאת! זה הניסיון הגדול ביותר! לשמוע לצו אלוהי, זה דבר קל מאוד עבור איש דתי!
הבעיה היא מה שמענו? "מה הוא רצון ה'?" מה ה' רוצה ממני??.
לפעמים ה' מדבר. לפעמים הוא נותן לנו טקסט כתוב (התורה) לפעמים הוא שולח לנו נביאים. לפעמים, המציאות, ההשגחה מתגלה בהיסטוריה. אבל מי יכול להיות בטוח בפרשנות של הדברים האלה?
עד היום, אנו מתלבטים על פרשנות רצון ה'! האם לשרת בצה"ל היא המצווה הנעלה ביותר?או שמה היא עבירה גמורה (כמו שטוענים החרדים)? האם ה' רוצה שאני אשים את התפילין של רש"י או של רבנו תם או את שניהם? הרי ה' לא נתן לנו את השולחן ערוך! הוא נתן לנו את התורה שבכתב! שיש שבעים פנים לפרשנותה!בכוונה הוא סתם את הדברים. ואפילו אם הדברים נראים ברורים, האם הם רלוונטיים למקרים שאנו חווים ברגע נתון?
בדברים האלה, ה' מנסה את אברהם ובעצם, הוא מנסה את כולנו! כל הזמן!
כשאנו מבקשים מה', בתפילות, "לזכור עבורנו את זכות עקידת יצחק", אנו בעצם, מזכירם לו שהוא שם אותנו במצב די קשה ,כמו ששם את אברהם אבינו. ובזכות ההצלחה של אברהם, כך יעזור לנו לעבור את הניסיונות האלה בהצלחה. ואם אנו נכשלים בהם, הרי זה חלק מכללי המשחק שהוא קבע!
לע"ד יש לנו לעשות ארבעה דברים:
- לדעת שאכן ה' מצפה מאיתנו התנהגות מסוימת.
- לדעת שאין אנו בטוחים לגמרי על תוכן הרצון האלוהי.
- בכל זאת עלינו לחפש מה הוא רצון ה' בכל מאודנו כל הזמן.(על ידי לימוד התורה שבכתב , התורה שבעל פה, הבנתנו של המציאות והמסרים שיכולים ה' לתת לנו על ידי השגחתו בעולם…)
- לפעול בלקיחת אחריות מלאה על הפרשנות שלנו של מה הוא רצון ה'! ובכל זאת להישאר ענווים לגבי פרשנות זו!
היום, יש הרבה דתות, ובמיוחד דת האיסלם (אבל פעם, אלה היו הנוצרים) שהם רוצחים המוני אנשים חפים מפשע כי הם "בטוחים" שזה מה שרוצה האלוהים! הם מוכנים אפילו להרוג את עצמם כדי לציית באופן עיוור למצוות האלוהים. הם, במובן הזה מאוד "דתיים"!
במה אנו חייבים להיות שונים מהתנהגות זו? האם חלק מהעם היהודי הדתי היום איננו חוטא באותם החטאים של ה"דתיים" האיסכמיים? נכון שזה לא נראה כל כך זוועתי וקיצוני. אבל, בזעיר אנפין, האם אין חלקים גדולים מתוך העולם "הדתי" היהודי שפועל וחושב בצורה כזו??
יכול להיות שה"שולחן ערוך" גרם לעיוורון! היינו אולי צריכים להישאר עם ריבוי הפרשנויות של התורה שבעל פה בלי להפוך אותה לתורה שבכתוב! להשאיר את ההוויות המנוגדות של אביי ורבה שבגמרה חייות בלי לפסוק בניהן! היינו צריכים להשאיר את כל הדעות המנוגדות בתוקפן בלי להכריע ! זה אולי היה משאיר בחיים את האחריות המוטלת על כל אחד לפסוק באחריות על עצמו! ולא מעביר את האחריות הזאת על "חכמים" גדולים או פחות גדולים שיחליטו כביכול במקומנו !
ההרגשה שרצון ה' ברור וחד משמעי בכל מצב, היא הרגשה נוחה מאוד אבל היא מאוד מאוד מסוכנת! היא אפילו יכולה לגבול בעבודה זרה ממש!!
כשהמלאך יגיד לאברהם בסוף העקידה "יען אשר שמעת בקולי", על איזה קול בדיוק הוא מדבר?
על קול ה'? על קול האלוהים? על קול המלאך?
- על "לא תרצח"?
- על "ביצחק יקרא לך זרע"?
- על "אל תשלח ידך אל הנער"?
- או על "העלהו לעולה??
או אולי , המחמאה הגדולה של המלאך היא שאברהם שמע את כל הקולות ביחד!! והוא ניסה למצוא בעצמו את הפתרון לתעלומה הזאת! הוא "שמע בקול ה'". למרות שהקול היה לא ברור, הוא נסה לחפש דרך כדי לפעול לפי רצון ה' למרות ההתלבטויות. הוא לקח על עצמו אחריות על מעשיו. הוא היה מוכן ללכת אפילו נגד האינטרס שלו! בעצם, המלאך, נראה לי, מברך את אברהם על שהוא נסה לעשות את ארבעת השלבים שדברתי עליהם לעיל!
עלינו לשמוע את פרשנות שמאי, ואת פרשנות הילל, ולקחת אחריות על קיום מה שנראה לנו הכי קרוב לרצון ה'!! נכון שאנו יכולים "להיעזר" בכל דברי החכמים. אבל האחריות הסופית היא על המבצע, כלומר עלי!!
נסיון העקידה הוא הנסיון החותם את כל הנסיונות. הוא השלב האחרון והמכריע. בכל נסיון היה "ספק" אצל אברהם:" מה בדיוק ה' רוצה ממני?"האם לרדת למצרים בגלל הרעב?האם לצאת למלחמה ?האם ללכת לאבימלך? האם להיפרד מלוט?.. וכל הזמן הוא לקח אחריות ופעל כפי ראות עיניו. ומכל נסיון קודם הוא למד. אבל אם הוא היה נכשל בנסיון העשירי של העקידה, אומר ה"מי השילוח", אז הוא היה נכשל בכל התהליך כולו! כי בעקידה הספק היה מכריע וענקי. והוא עמד בו!
ליצחק לו היתה שום בעיה להיהרג עבור רצון ה'. לכן זה לא ניסיון עבור יצחק. הוא ממדת הגבורה והוא יכל לעמוד בזה בנקל. אבל , עבור אברהם, בעל מידת החסד, זה היה הנסיון הגדול שהוא היה יכול לעבור!.
בקשר לתוכן הנסיון, התבקש מאברהם להיות מוכן לעשות את החסד הגדול ביותר: לצמצם את החסד שהוא היה רוצה להעניק לבן האהוב עליו: להקריב את מתן אהבה יתרה לבנו, כדי לתת לבנו את היכולת להיות אישיות נפרדת ממנו. לאפשר לבנו לפעול במידה ההפוכה משלו!
כמה קשה למייסד מידת החסד, שבנו ייסד את מידת הגבורה! כמה קשה לאברהם לא להכריח את יצחק ללכת בדרכו! כמה קשה לאימה יהודיה לא לחנוק את בנה בעודף אהבה! זה המבחן האמיתי של החסד: להכיר בגבולות שלו !!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 