בע"ה ג סיוון התשע"ט
מישל בן שושן
וירא פי 4
האהל של אברהם-האהל של משה
מתוך השיעור של הרב תמיר גרנות
בראשית פרק יח (א) וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:(ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:(ג) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:(ד) יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ:(ה) וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:(
הסיפור של שלושת המלאכים כל כך מוכר עד כדי כך ששוכחים לפעמים להעמיד אותו במבחן: למה התורה נותנת לנו כל כך פרטים על סיפור שמטרתו, לכאורה היא בשורת לידת יצחק לשרה? האם מדובר ב"אנשים", כמו שכתוב בפסוקים הראשונים , או מדובר ב"מלאכים" כמו שמסופר בסוף הסיפור?
למה אברהם יושב "פתח האהל", האם הסיפור הוא התיאור של המילים הראשונות: "וירא אליו ה'"? כלומר האם זו כותרת הסיפור, ה' התגלה לאברהם, והנה איך הוא התגלה: על ידי שלושה אנשים..
או שמה מדובר בשני סיפורים שונים: ה' נראה אל אברהם. אולי כדי לשאול בשלומו. ואחר כך, עוברים לסיפור אחר: סיפור שלושת המלאכים?. המחלוקת הזו קיימת בין כל המפרשים.נ ראה שעל ידי הניתוח הבא נוכל לתת תשובה די משכנעת ולהציע להכריע במחלוקת הזו.
הרב תמיר גרנות מציע ללמוד את הסיפור של אוהל משה. אמנם, מדובר בספר אחר, בפרשת כי תישא, אבל נראה שההשוואה כדאית מאוד:
אנו נמצאים באחרי מעשה העגל, כשמשה נמצא עדיין בהר סיני ומקבל את הלוחות הראשונים. ה' מודיע לו שלמטה, העם חטא והוא מתכוון להמית את כולם ולעשות ממשה עם חדש!:
שמות פרק לב (ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא:(י) וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל:(יא) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר …(יג) זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ …(יד) וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ: פ
משה מתפלל אל ה' ומשתמש בהבטחת ה' לאבות. וכך, משה משיג את הסליחה של ה' . עכשיו הוא יכל כבר לרדת:
(טו) וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ …(יט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:..
משה , עכשיו, כועס בעצמו! הוא שובר הלוחות, מעניש את החוטאים, וחוזר אל ה':
(לא) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה ..לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ….הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם:פרק לג (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה …. וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ …(ד) וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו:…
ואכן, משה מגלה שה' החליט להעביר את הנהגת העם על ידי "מלאך". ה' החליט להפסיק להנהיג אץת העם ישירות, אלא על ידי מלאך. זה מקפיץ את משה ואת העם. זה נראה אסון כבד. כאילו נקבעו גירושין בין ה' ועמו . כאילו אחד אומר לשני:" עכשיו אל תדבר איתי יותר, תדבר עם העורך דין שלי"!! זה ניתוק היחס המיוחד ויש סכנה ממשית למשבר עמוק וסופני!
איך משה יכל לתקן את המצב הנורא הזה?
ה' ביקש להרוג את כל העם ועכשיו שהוא הסכים לא להרוג את כולם בזכות תפילת משה, הוא החליט פשוט להתגרש מהעם!! משה נמצא אולי ברגע הכי קשה שלו בהנהגת העם. עד כה, העם רצה לנתק את הקשר עם ה' ותכניתו. אבל עכשיו ה' בעצמו מחפש, לכאורה, לנתק הקשר!
והנה מה שעושה משה:
(ז) וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְקֹוָק יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:(ח) וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה:(ט) וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה:(י) וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ: (יא) וְדִבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל: ס(יב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק ..וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי:
משה מצא פתרון גאוני: הוא לוקח את האוהל שלו ויוצא מחוץ למחנה. שם, ה' יורד בעמוד ענן בפתח האוהל ושם, בפתח האוהל של משה הוא כן יכל לדבר עם ה' ואפילו כל אדם אחר שיעשה תשובה וירצה להתקשר עם ה' יוכל לבוא גם הוא באוהל הזה. האוהל הזה , נקרא על ידי משה "אוהל מועד", אוהל המפגש בין ה' והאדם!
מה פשר הדבר?
בעצם, משה משתמש ביחסים האישיים שיש לו עם ה' :אם נא מצאתי חן בעינך". כדי להתחיל לשחזר מחדש את הקשר בין ה' לעם!
האהל הזה, הוא "אלטרנטיבה " מצוינת בשעת מצוקה.
במצב טוב, כשהעם עושה את רצון ה', ה' יכל לשכון "בתוך" המחנה. ושם, אפילו , לשכון בבית שיבנו לו ישראל, וייקרא בית זה "אהל מועד". כשאדם יוכל לבוא פנימה, אל האוהל של ה' ולפגוש אותו!. שם, כנראה , משה היה מדבר עם ה' בשעות הטובות של העם. אבל, במידה והקשר מתרופף. אם העם לא הולך בדרכו של ה', אז משה משתמש באוהל מועד האישי שלו, מחוץ למחנה, ומשם, הוא מתקשר ומנהלתקן הקשר עם העם כולו!!
האם האהל מועד האישי הזה נמשך כל שנות הנדודים במדבר או שמה הוא שימש רק בזמן המשבר הזה ועד לבניית המשכן?
רש"י שמות פרק לג ושב אל המחנה – לאחר שנדבר עמו, היה משה שב אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד. והדבר הזה נהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר, …, ומשהוקם לא נדבר עמו עוד אלא מאהל מועד:
רש"י סובר שהאהל מועד הזה שימש רק עד בניית המשכן.. פרשנים אחרים סוברים אחרת. והרב תמיד גרנות מביא ראייה די משכנעת לדבריהם: בספר במדבר, הרבה זמן אחרי בניית המשכן, מרים ואהרון מדברים לשון הרע על משה:
במדבר פרק יב (א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח://(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם:(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם..(ז) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא:(ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ …(י) וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת
ה' כועס ומבקש משלושתם "לצאת" (כנראה, מן המחנה) אל אהל מועד (האהל של משה שנמצא מחוץ למחנה). שם, הם נכנסים באוהל. ואז ה' מבקש ממרים ואהרון לצאת מהאוהל אל "פתח האהל". בדיוק כמו שקראנו בפרשת כי תישא. ושם, בפתח האוהל, יורד עמוד הענן ומדבר עם מרים. ברור שלא מדובר באוהל מועד שבתוך המשכן במרכז המחנה! ברור שמדובר כאן באוהלו של משה. הוכחה נגד רש"י והאהל שימש הרבה זמן אחרי הקמת המשכן.
אדם שחווה הפסקת חשמל ומצא לו גנרטור שיספק לו חשמל בשעת המשבר, לא ימהר לזרוק את הגנרטור אחרי שהחשמל חזר! שמה תהיה עוד הפסקת חשמל!! כך אוהלו של משה, הוא שימש כאוהל מועד בשעת משבר!
הקשר עם אברהם
יש הרבה מילים ומשפטים דומים בין שני הסיפורים
- משה מדבר אל ה' "פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו". בדיוק מה שקורה בין אברהם לה': דרך "שלושה אנשים", אפילו לא "מלאכים"! אברהם קורא להם "אדני"! כאילו הוא מדבר עם ה' בעצמו. וכן, נראה על ידי פירוש זה, שאפשר להכריע את המחלוקת: "ויראה ה' אליו" היא כותרת של הסיפור. כלומר, "הנה איך ה' נראה אל אברהם: על ידי אנשים שבאים אליו!!" כמו איש אל רעהו!! "פה אל פה"! בהתחלת הסיפור , האנשים האלה נמצאים מעל אברהם ("שלושה אנשים ניצבים עליו") אבל, בסוף הסיפור אברהם עומד עליהם (והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו") האכילה הוא סימן האנושיות. אברהם איננו אוכל! כמו שמשה לא יאכל ארבעים יום. והמלאכים כן אוכלים! כדי לסמל שאברהם התעלה כביכול מעל למלאכים מול ה'. הרבה מדרשים מספרים שגם משה התעלה מעל למדרגת המלאכים, כשעניין האוכל משמש כמבחן. מי שאוכל נמצא "מתחת" מ שלא אוכל!
- בסיפור משה, כתוב :" וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל:". למה לציין זאת כאן? אולי כדי להזכיר לנו שכתוב בסיפור של אברהם:" איה שרה אשתך? ויאמר הנה באהל". הרבה קשרים יש בין יהושוע לשרה. כדי לחזק הקשר, החכמים מספרים שהיוד שנלקח משמה "שרי", הוסף על "הושע" כדי להפוך ל"יהושוע". שרה היא הלבנה מול אברהם השמש, כמו שיהושוע נמשל ללבנה מול שמשו של משה
- אברהם איננו גר בתוך העיר, עם כל בני חת באלוני ממרי. אין לו "בית", יש לו אוהל שהוא מציב הרחק מהעיר .שם, בטח, אברהם מתקשה להעביר את דעת ה'. דבר שיקשה לו למצוא קבורה עבור אשתו. כי הוא גם במקום וגם מחוץ למקום. בדיוק כמו שמשה עשה עם האהל שלו: מחוץ למחנה, הרחק מהמחנה.
- אברהם אומר "אם נא מצאתי חן בעיניך", בדיוק מה שמשה יגיד לה'.
- אברהם מדבר על זה שהמלאכים "יעברו": "אל נא תעבור מעל עבדך". בדיוק הפועל שחוזר על עצמו בסיפור משה: "ויעבור ה' על פניו", כעבור כבודי….
לסיכום:
האהל משתמש, בעצם, כאמצעי של המפגש בין ה' לאברהם "פתח האוהל"! ומשה משתמש באמצעי הזה כדי להזכיר לה' את הקשר שלו עם האבות. הקשר האישי של משה יציל את העם, כמו שהקשר האישי בין ה' לאברהם אפשר לידת עם ישראל.
בעצם, משה עונה להצעה של ה': אתה הצעת להמית את העם ולעשות ממני "אב" חדש לעם חדש. אבל תזכור מה שקרה עם אברהם: אתה הבטחת לו לעשות ממנו "גוי גדול", מזרעו. הוא חשב שיהיה קשה! הוא חשב שעדיף לעשות דת על ידי שכנעו מאמינים, תלמידים(כמו למשל על ידי אליעזר). ואתה סירבת! אמרת שיהיה בסדר, ובקשת שדווקא מזרעו, מאשתו שרה, משם תבוא הישועה! קשה מאוד לעשות דת עם אנשים שלא השתכנעו אחד אחד, אלא מאנשים שנולדו בתוך העם. כי הם יכולים להאמין או לא, הם יכולים ללכת בדרכך או לא! וזה מה שקרה, הנה העם הזה עם קשה עוף!
לכן,
(יג) וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה:(ד) וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים …(ו) וַיַּעֲבֹר יְקֹוָק עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא
התפילה של משה עקרונית: לא בחרת בעם הזה בגלל דרכיו אלא בגלל שהוא זרעו של אברהם. לכן, עליך להמשיך לאהבו אותו למרות הכל. כי העם הזה הוא העם שלך, הוא הגוי הגדול שהבטחת לאברהם!
אני משה "לא הריתי את העם הזה"! משה לא רוצה להיות ה"אב" אלא "הרב".
ייתכן שהרעיון לקחת את האהל, בא מה' עצמו: כשהוא מציע לו למחות את העם ולעשות אותו האב של גוי חדש, הוא אולי מרמז לו את סיפור האבות עצמם. ייתכן שמההצעה של ה' (שהוא סירב אליה) בא לו הרעיון להוציא את האהל.
ייתכן ששני הסיפורים מלמדים אותנו עוד משהוא לגבי כל אחד מאתנו:
הצלת קהל רב, עם שלם, או כל העולם, תלוי , לפעמים, במעשה הנכון של אדם אחד!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 