בע"ה חי כסלו התשעח

מישל בן שושן

 

משיח בן יהודה

פרשת וישב מתוך השיעור של הרב מנשה וינר

 

הקדמה וסיכום הדברים:

באמצע פרשת מכירת יוסף, התורה הכניסה סיפור המוקדש כולו ליהודה. המדרש אומר:

בראשית רבה פה ד"ה א ויהי בעת ..רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט) כי אנכי ידעתי את המחשבות,

שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף,

ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו,

ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו,

ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו,

ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה,

והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח, ….

כל אחד עסוק בעיסוקיו הקטנים, אבל, למעלה, ה' משגיח ועוסק כל הזמן לקידומו של העולם. הפרשה שלנו נראית מאוד "רומנטית" עם סיפורים דרמאטיים מאוד . אבל, מאחורי הקלעים, מסתמנים שתי שושלות שונות בעם ישראל: העולם לפי ראותו של יוסף וההיסטוריה בראות עיניו של יהודה. משניהם, ייוולדו שני משיחים. לכל אחד מטרה. אבל שניהם משלימים. משיח בין יוסף יבוא ראשון ואחריו משיח בן יהודה. לכן, שני הסיפורים (של יוסף ויהודה) משולבים היטב בתוך אותה הפרשה. עד סוף ספר בראשית, כל אחד (יוסף ויהודה) יחשוב שרק הוא תופס את הדרך הנכונה לפתרון הבעיה האנושית והיהודית. כל אחד יטען שהדרך הנכונה היא הדרך שלו. שניהם יפעלו לשם המטרה שלהם עד שאחד יכיר בנחיצותו של השני ויתאחדו.רק אז נוכל להתחיל את סיפור "עם ישראל" בספר שמות. ניווכח שדרכו של יוסף שהובילה אותנו למצרים איננה הדרך הנכונה. ויוסף בעצמו יודה שיש לצאת ממצרים. בזכותו (עצמותיו בתוך ארון) ים סוף ייקרע ונחזור לארץ כנען לבנות את מלכות בית דוד.

 

נעסוק כאן בשאלה: איך רואים בסיפור של יהודה, בפרשה שלנו, שה' עוסק בהכנת אורו של משיח בן יהודה?

לכאורה יש לנו רק רמז אחד: לידתו של פרץ, בסוף הסיפור. פרץ שיהיה הסבא רבה של דוד המלך, שהתקין מלכות ישראל ושממנו יבוא המשיח בן דוד.  אבל הרב מנשה וינר מזמין אותנו לגלות הרבה יותר רמזים השזורים בסיפור.

הרמזים שמביא הרב מנשה וינר כלולים בעיקרם בשמות הרבים בפרשה. הרמזים האלה קושרים אותנו למה שקדם בספר ולמה שיקרה אלף שנה אחרי, בתקופת דוד ושלמה. לכן, לרמזים האלה , יש השלכות מעבר לתקופה שמהם הם לקוחים והם רומזים לניצני המשיחים שאנו מתפללים לבואם במהרה בימנו!

 

חירה

בהתחלת הסיפור, התורה מדברת על חבר טוב של יהודה בשם חירה.:

לח- א:… וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה

לח-יב: … וַיַּעַל עַל גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה

לח-(כ) וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה

חירה הוא חבר טוב! טוב מאוד אפילו כי הוא איש סודו של יהודה. כשיהודה מחפש ללכת עם זונה, הוא לוקח אותו איתו וכשיש לשלם לה, הוא שולח אותו. אפילו דברים שיהודה מתבייש מהם, חירה מוכן לעשות בשבילו! מי הוא החירה הזה ומה חשיבותו בסיפור??. מדרש מאיר את עיננו:

בראשית רבה פרשה פה ד"ה ד ויט עדד ויט עד איש עדולמי ושמו חירה, רבנן אמרי חירה הוא חירם שהיה בימי דוד, שנאמר (מלכים א ה) כי אוהב היה חירם לדוד כל הימים,

בהרבה מקומות בתנ"ך, האות "ם" בסוף שם מתחלפת ל"ה". ייתכן שבמבטה מסוים, האות האחרונה נבלעת לפעמים. בכל אופן, המדרש קושר בין ה"חירה" של יהודה ל"חירם", מלך צור, בלבנון, שהיה אחד החברים הטובים לדוד ולשמה. הוא עזר להם לבנות ארמון לדוד ועזר רבות בבניין בית המקדש של שלמה. הנה כמה פסוקים שמזכירים את החברות הזאת:

שמואל ב פרק ה(יא) וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים … וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד

מלכים א פרק ה(טו) וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה … כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים:

מלכים א פרק ה (כו) וַיקֹוָק נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה … וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם:

אם כן, הרמז ברור: ליהודה יש חבר טוב ששמו דומה מאוד לחבר הטוב שהיה לישראל בתקופת דוד ושלמה, מצאצאי יהודה ואבות המשיח. חירה עזר ליהודה לשכב עם תמר וחירם עזר לבנות המלוכה ובית המקדש! יש מדרש שמעז אפילו להגיד שהוא אותו בין אדם שחי 1200שנה!!

 

בת שוע

האישה הראשונה של יהודה היא "בת שוע".

שוע הוא איש כנעני. ושני כיווני פרשנות יש למילה "כנעני"

1. 1. לרעה: כנעני ממש . וכבר יש לנו כשלון עם נישואים עם כנעניים. עשיו איבד את בכורתו בגלל שהוא התחתן עם כנעניות!
2. לטובה: כנעני מלשון סוחר. יהודה רצה לעסוק במסחר . שוע הוא כנראה איש עשיר ומכובד . יהודה רוצה להתחבר עם אנשי המקום. הרב מדן הסביר פעם בשיעור שבני יעקב גרו בגב ההר ויהודה ירד להתחבר עם אנשי המקום כי הוא הבין שיש להכין מלוכה במקום ויש להתחיל ליצור קשרים!

למה הכתוב איננו מוסר לנו את שמה? למה לכנות אותה רק לפי האבא שלה?

הסוד נמצא בספר דברי הימים:

דברי הימים א פרק ג (א) וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי דָוִיד .. הַבְּכוֹר אַמְנֹן …(ב) הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם .. אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית…(ה) וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה אַרְבָּעָה לְבַת שׁוּעַ בַּת עַמִּיאֵל:

שמואל ב פרק יא (ג) וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי:

רד"ק דברי הימים א פרק ג פסוק ה ארבעה לבת שוע בת עמיאל – היא בת שוע בת אליעם, ויש שהיו קוראין אותה בת שבע ויש בת שוע כי קרובים הם, וכן עמיאל ואליעם אחד הוא אלא שהאותיות הפוכות,

אשתו של דוד, האמה של שלמה המלך, נקראת לא רק "בת שבע" אלא גם "בת שוע"!!

אם כן אשתו של יהודה מרמזת כבר לשם של אשתו של דוד המלך. ולא סתם אשתו אלא האימא של המלך היורש, שלמה!!

 

שלה

שלושת הילדים שבת שוע תוליד ליהודה מבטאים כשלונות

• ער= רע
• אונן=מלשון אבלות
• שלה= מלשון להשלות, לאכזב. ואכן כתוב "ויהי בכזיב בלדתה אותו"! זה מזכיר ששני המילים האלה "אכזבה ושלה מופיעים יחד בסיפור השונמית:

מלכים ב פרק ד (טז) וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ:….(כח) וַתֹּאמֶר הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי:

גם הביטוי "וירד יהודה" שבהתחלת הסיפור יכול לבטא

1. או דיכאון. הוא "ירד" מגדולתו" , וזה מסתדר עם כל הביטויים השליליים של שמות בניו. הרבה כישלונות ואכזבות
2. או שיהודה ירד כדי לישא אישה ולבנות לעצמו שושלת. כמו שהסברנו לעיל, הירידה מגב ההר אל עבר יושב הארץ, מבטא רצון להשריש שורשים במקום, לעשות מסחר ולהתחתן עם האנשים המקומיים הכי משמעותיים.

כמו תמיד, שני ההסברים כנראה נכונים. יש כאן גם רצון חיובי אבל יש כישלונות ואכזבות בדרך. בדיוק כמו שיקרה בהיסטוריה של עם ישראל ובצפייה למשיח!!

 

 

רבקה -תמר

יש דמיון מסויים בין תמר לרבקה אימנו: שתיהם מתכסות ב"צעיף" ושתיהן הולידו תאומים!

רקבה: בראשית פרק כד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:

תמר:בראשית פרק לח :(יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף

רבקה:בראשית פרק כה (כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:

תמר: בראשית פרק לח (כז) וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ:

התאומים שנולדו הם לא סתם ילדים. מדובר על עשיו ויעקב מצד אחד ופרץ וזרח מצד שני. בשני המקרים השאלה תהיה " מי יוביל את מלכות ישראל?". גם בלידה של שני התאומים יש ריב ביניהם "מי יצא ראשון?":

יעקב: בראשית פרק כה (כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:

פרץ : כח) וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה: (כט) וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ

בשני המקרים (תמר ורבקה) יש מילדת מסתורית  שמתערבת:

המילדת בנימין: בראשית פרק לה (יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן:(יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:

המילדת של פרץ: וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה

ואם כבר אנו ברמזים, אי אפשר שלא לשים לב שיש דמיון בין בנימין , הבן השני של רחל ואונן, הבן השני של בת שוע:

בנימין בראשית פרק לה (יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:

אונן וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן

ונזכור שיש דמיון בין עשיו לדוד המלך:

עשיו: בראשית פרק כה(כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:

דוד: שמואל א פרק טז (יב) וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי פ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא:

דוד נבחר למלכות על ידי שמואל, רק כשהוא ראה שהוא אדמוני! גם עשיו היה אמור להיות ישראל אם רק הוא לא בז בבכורה ולא היה מתחתן עם בנות כנען!

ואכן, בסוף פרשת "וישלח", הרשימה של מלכי אדום תמיד מפתיעה אותנו. במיוחד שכתוב שם "לפני מלוך מלך בישראל" כאילו הם המלכים , לפני שדוד יבוא!

ויש עוד דמיון בין עשיו לדוד:

עשיו בראשית פרק לב אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ:

דוד: שמואל א פרק כב  (א) וַיֵּלֶךְ דָּוִד …וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ:

"ארבע מאות איש", הם לא רק מספר מדויק של לוחמים אלה סימן של המלכות.

כמו ש" חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ" הם סימני המלכות.

 

תמר…. ותמר!

הרמז האחרון נמצא בסיפור של ה"תמר" השנייה בתנ"ך: תמר, ביתו של דוד המלך.

הרי הבעיה העיקרית היא "מי ימלוך אחרי דוד?"

ייתכן מאוד שאמנון בנו של דוד ,רוצה לשכב עם אחותו תמר כדי לחזק את האפשרות שהוא יהיה היורש.

תמר לובשת…כתונת פסים! כמו יוסף.

יוסף: בראשית פרק לז(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים

תמר: שמואל ב פרק יג  (י) וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל תָּמָר … ..(יא) וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו לֶאֱכֹל וַיַּחֲזֶק בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי…..(יד) וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ:(טו) וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן ….(יח) וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים … ….

אנו יודעים איזו חשיבות תפסה הכתונת הפסים של יוסף בשנאת האחים כלפיו. האם יש בכתונת הזו סימן למלוכה עתידית? האם העובדה שתמר לבשה כתונת פסים מורה על הכוח שאמנון ראה בה על אפשרות הירושה?

גם אבשלום ירצה להיות יורש. אולי זאת הסיבה שהוא בא להגן על אחותו ולהרוג את אמנון אחיו?

(כ) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ …. כב) וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ: פ(כג) וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים וַיִּהְיוּ גֹזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם …(כח) וַיְצַו אַבְשָׁלוֹם אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר ….הַכּוּ אֶת אַמְנוֹן וַהֲמִתֶּם אֹתוֹ ..

 

סיכום:

כל הרמזים האלה באים כדי להפנות אותנו אולי לחוט השני שעובר  בכל הסיפורים התנכיים כדי ללמד אותנו מאיפה עובר המשיח!! חשבנו שרק העובדה שפרף ייוולד מיהודה היא סיבת הסיפור ומקור להכנת אורו של משיח. אבל בעזרת הרב מנשה וינר גילינו שיש הרבה יותר רמזים שקשרים את המשיח שיצא מבית דוד לדוד עצמו, ליהודה ואפילו לתאומים בבטנה של רבקה!