בע"ה כ בכסלו התשע"ח
מישל בן שושן
וישב מ
משיח בן יוסף
"ביקש יעקב לשבת בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף!"
למה יעקב ביקש לשבת בשלווה?
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו.."
יש סתירה בין הפעלים "לשבת"- כתושב קבע היושב בארצו, ו"לגור" שמתאר מצב ארעי של גר.
מהרגע שה' דיבר על "זרע" לאברהם, הוא בישר לו שהזרע יהיה גר:
"כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם.."
אם כן, ידעו האבות שהזרע שלהם יהיה גר ורק אחר כך יוכלו לרשת את הארץ. לכן, האבות חיו במצב של "גרות" כדי להתחיל את התהליך של הגלות. כאילו אם האבות יתחילו להיות גרים אז זה יצמצם את זמן הגלות (400שנה) שנקבע מראש. ואכן, לפי החישובים בדיעבד, בני ישראל יישארו במצרים רק 210 שנה . וה190 שנה החסרים נמנו מלידתו של יצחק אבינו.
יעקב , בנוסף, יצא לגלות ממש אצל לבן. אמנם רק 20 שנה, אבל הוא חשב שבכך הסתיימה הגזרה שהתחילה בברית בין הבתרים עם אברהם.
לכן, יעקב ביקש לשבת בשלווה "וישב יעקב", במקום שאבותיו חיו כגרים:"בארץ מגורי אביו".
אבל, ה' תכנן אחרת את הדברים ! הגלות למצרים רק תתחיל עכשיו עם סיפורו של יוסף!
"אלה תודות יעקב יוסף…."
ניתן לפרש את המילה "תולדות בשני אופנים:
- תולדות= הסיפור של חייו. ואכן כך הסרנו למעלה: יעקב חשב שהגלות נגנמרה אצל לבן והנה הסיפור ממשיך בהכנת גלות מצרים עם יוסף במרכז הסיפור
- תולדות= הצאצאים. במובן הזה יש קושי. כי הרי יש ליעקב 13 ילדים. למה לצמצם את כל תולדות יעקב ליוסף בלבד?
מניטו מסביר שעבור יעקב, רחל היתה האישה האהובה והמיוחדת שעבורה עבד כל השנים. עבור יעקב רק רחל חשובה. בכור רחל, יוסף, הוא אם כן הבן שלו. כל הילדים האחרים, "טפלים" ליוסף. ייתכן אפילו שיעקב חשב לרגע שיוסף הוא הבן הנבחר והאחרים יודחו כמו שישמעאל ועשיו נדחו. הרי כשנולד יוסף, מיד יעקב חשב לעזוב את לבן. כאילו כל הילדים שנולדו לפני כן היו רק "הכנות", שלבים, כדי להגיע למטרה הנכספת: בכור רחל.
מבחינה רעיונית, רחל היא האישה של חוץ לארץ. (לאה היא אשתו של ישראל,הזהות הישראלית). יוסף יוביל את כל משפחתו לגלות במצרים. אמנם הוא יעשה זאת בעל כורחו, כי הוא נמכר שם. אבל בסופו של דבר, יוסף הוא הגורם לגלות מצרים! הוא הזמין אותם וגרם להם לרדת לשם.
יוסף הוא המימד בעם ישראל שחשב שהתפקיד האוניברסאלי של עם ישראל חייב לעבור דרך ההתישבות עם הגוים, בחוץ לארץ, כדי להאיר את דרכם. הרבה יהודים עדיין חושבים שמקומם של היהודים הוא בחוץ לארץ. ואפילו הם יכולים לחשוב שזה תפקידם העליון.
התורה איננה מספרת לנו אם אדם הראשון "אהב" את חווה! היא לא מספרת על אף אחד שהיתה אהבה בין בני זוג. ייתכן שזו הסיבה של חוסר האחווה בין הבנים.
הזוג הראשון, בתורה, שמספרים על האהבה בניהם במפורש, זה הזוג יעקב ורחל.
אם כל הסיפור של התורה הוא לחפש בנים שאוהבים אחד את השני, אז העובדה שהתורה מספרת על האהבה בין יעקב ורחל בפעם הראשונה, היא פתח לתקווה שהבנים שלהם יאהבו אחד את השני!! הבן של רחל ויעקב, יוסף הוא אם כן התקווה הגדולה של אחווה ואחדות בין האחים!!
חלום יוסף
- האחדות:
יוסף דואג לעם ישראל כולו. הוא דואג לאחדות עם ישראל. אבל, עבורו, התפקיד של עם ישראל הוא להיות אור לגוים אצל הגוים. בחלום שלו, כל האחים מסתובבים סביבו. לפני שהם "משתחווים לו", הם מסתובבים מסביבו. זה מבטא הדאגה שלו לאחד את כולם. מה שמפריע להם זה שזה "מסביבו" אבל לפחות הם מסביב למשהוא! הם לא הולכים לאיבוד!!
מניטו מזכיר את לידתו של יוסף והאת הסיבות שניתנו לנתינת שמו:
בראשית פרק ל (כג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי:
(כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְקֹוָק לִי בֵּן אַחֵר:
יש שני פעלים חשובים: "אסף" ו"יוסף".
יוסף= פשוט להוסיף עוד ילד. יוסף בא כדי להביא עוד ילד! כל החיים שלו, יוסף מבשר על לידת הילד השני. בדרך כלל, בכור איננו אוהב שיבוא אח שיקח חלק מהכבוד שיש לו! וכאן יוסף,מקבל את השם שאומר, "בבקשה, שיבוא עוד אח!"
אסף= הפשט הראשון ברור: ה' מחק את הבושה שהיתה לי כי לא היו לי ילדים עד כה ואחותי כן.אבל יש מובן אחר ל"אסף", זה האסיפה של הפזורים.אסף= לאסוף!
וכאן המקום לזכור את מה שאומר הנביא באחרית הימים, אחרי הפסוקים "נחמו נחמו עמי..":
ירמיהו פרק ח (יג) אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם יְקֹוָק אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה וְהֶעָלֶה נָבֵל וָאֶתֵּן לָהֶם יַעַבְרוּם:
באחרית הימים, יהיה תפקיד חשוב ליוסף (או למשיח בין יוסף), זה לאסוף את כל היהודים הפזורים בעולם. ובמיוחד עשרת השבטים שהוגלו בעקבות חורבן מלכות אפרים.ובמיוחד עשרת השבטים שהוגלו בעקבות חורבן מלכות אפרים.
- המשביר
יוסף חולם על החיטה. הוא אכן ידאג להאכיל את אחיו בשנות הרעב אבל לא רק את אחיו הוא יאכיל אלא להאכיל את כל העולם. במצרים, הוא יעזור לגויים לחיות יותר טוב. הוא יסדר להם את החיים! כמו שהרבה יהודים עשו במשך הגלות. הם היו המנוע לפיתוח הכלכלי של אומות העולם, מתוך הפעילות שלהם בגלות.
יוסף יביא את אחיו למצרים כי הוא חושב ששם המקום לפתח את התפקיד שלהם.
יוסף לא חווה את הגלות אצל לבן. בניגוד לאחיו, מיד כשהוא נולד, המשפחה שלו עזבה. הוא לא מכיר את הבעיות הכרוכות לגלות. הגלות עלולה לגרום לסבל רב , להתבוללות, לאבדן הזהות. אמנם יוסף נשאר "צדיק" במצרים. אבל זה יוצא דופן. הרבה יהודים יאבדו את חייהם ואת זהותם בגלות. האחים של יוסף, ובעיקר יהודה מכירים את הסכנות האלה. והם מסרבים להיכנס לתוך הפרויקט הזה. הם מעדיפים לבנות בית, מלכות, בארץ ישראל ולפתח את הזהות שלהם פנימה. המשימה של האוניברסאליות, הם יקיימו מתוך ארץ ישראל.
- התשובה של יוסף
אחרי המפגש עם יהודה ועם אחיו, יוסף יבין שדרכו היא לא האמת המוחלטת היחידה. יוסף יבין שבסופו של דבר יש לחזור הביתה. הוא יכריז "פקוד יפקוד אלוהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם". העצמות של יוסף, בארון מיוחד, ילוו את משה ועם ישראל ביציאה ממצרים. בזכותו הים ייקרע ("וירא הים וינוס- מה הוא ארה? ארונו של יוסף"). יוסף אמנם הביא אותם לגלות, אבל הוא זה שיחזיר אותם מהגלות!!
באחרית הימים, המשיח בן יוסף, יגרום לכל נידחי ישראל לחזור הביתה!! לפי הרב קוק (בהספד הגדול על הרצל), ולפי הגאון מוולנה (ספר "קול התור"), המשיח בן יוסף יחזיר את כל נידחי העם הפזורים בגלות ויבנה עצמאות בארץ ישראל.
ציון= יוסף= 156!
במילים אחרות, המשיח בן יוסף הוא תהליך הצינות שאנו חווים היום.
- עולם העשייה
יוסף הוא "שטנו של עשיו". כשנולד יוסף, יעקב יכל לחזור להתמודד עם עשיו. למה? כי יוסף , כמו עשיו, יודע להתמודד עם החומריות.
לא לחינם הוא חולם שכולם נמצאים "בשדה". כמו שעשיו היה איש "שדה".
יוסף יודע להתמודד עם בעיות הכלכלה, המדיניות, המשילות. אחרי שיחזור מהגלות, יוסף יטפל בבעיות החומריות של בניין הארץ! כמו שהציונים "קיימו" בפועל את מצוות יישוב הארץ ובניית הארץ באופן ממשי ובמסירות נפש!
מי צודק?
באמצע הפרשה, הסיפור של מכירת יוסף למצרים נקטע והתורה מספרת לנו מה קורה ליהודה!
בקובץ "משיח בן יהודה" למדנו שכל הסיפור רומז על ההכנות של מלכות בית דוד וניצני לידתו של משיח בין יהודה. עד שמגיעים ללידתו של פרץ, שממנו ייוולד דוד המלך והמשיח בן דוד.
כאילו התורה מתארת שני מהלכים הפוכים, סותרים ומתנקשים:
דרכו של יוסף: להיות אור לגוים מתוך הגלות
דרכו של יהודה: לבנות את מלכות ישראל פנימה, בארץ ישראל ולפתח תוכן יהודי גרדה.
כמובן ששני המהלכים נכונים במידה והם ישתלבו. אבל יש סדר:
קודם כל משיח בן יוסף: חזרה מהגלות, בניין מדינה והמסגרות החומריות הנחוצות
ואחר כך, הכנסת תוכן בתוך המסגרת הזאת. שימוש בתורת ישראל ומסורת ישראל כדי להחיות, לתת רוח ונשמה למדינה.
כשהאחים שואלים את יוסף בכעס: "המלוך תמלוך עלינו , המשול תמשול בנו?"
הם בעצם מציבים את הבעיה:
- מלך= מי שמולך על אחיו לטובת אחיו. (מקרב אחיך תקים עליך מלך)
- מושל= מי ששולט בכוח, בלי לשים לב לעניין האחווה.
יוסף יהיה מושל. אבל אסור שיהיה המלך. המלך יהיה דוד, מיהודה.
- על האחים לקבל שיוסף ימשול בשלב ראשון.
- אבל על יוסף לקבל שבנו של דוד ימלוך בסופו של דבר!
לסיכום
הפרשה מתארת את התחלת ההיסטוריה היהודית.אחרי סיפור האבות, היא מתחילה את היסטוריית הבנים:
מיד שתי דרכים שונות ניצבות להגשים את המשימות של עם ישראל:
- לייצג את ריבוי האפשרויות להיות בן אדם
- לגלות אחדות בין כל ה"פרצופים" השונים האלה
זה בעצם מטרת האוניברסאליות והאחדות
- להיות אוניברסאלי(12 שבטים, 70 נפשות, שישים ריבוא..)
- להיות עם אחד (בארץ אחת ארץ ישראל)
לכן דואליות המשימה מתחלקת בין הבנים:
יוסף ידאג לאחדות, אבל בשרות הגוים בגלות. עד שיעשה תשובה ויבין שיש להחזיר את כולם הביתה ולבנות מדינה
יהודה שידאג לפתח את המלכות בארץ ישראל, דרך דוד, דרך תורת ישראל, דרך הייחודיות של התרבות היהודית
שתי הדרכים נראות מנוגדות וסותרות
הנס הגדול שמתרחש לפני סוף ספר בראשית הוא האחדות ביניהם. כשכל אחד יבין שהשני נחוץ.
אבל יהיה סדר בין שני שלבי ההגשמה :
קודם כל יוסף מתחיל. יורדים למצרים. עד שמגלים את המגבלות והסכנות של המהלך הזה. יוצאים ממצרים וחוזרים לארץ כדי לבנות בית ומלכות בית דוד, וזה תפקידו של יהודה
באחרית הימים, שאנו חווים עכשיו, מתחיל שלבו של משיח בין יוסף שאוסף ומחזיר הביתה את נידחי ישראל, בונה מדינה, ומתחיל בשיח בין דוד להכניס תוכן ורוחניות למהלך הזה.כדי לממש את מצוות ה':
להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. ושיכירו בישראל כל גוי הארץ.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 