וישלח פי 4

בע"ה יג כסלו התשע"ט

מישל בן שושן

 

וישלח פי4

מתוך השיעור של הרב אלחנן סמט

 

  1. המאבק עם המלאך

החלק הראשון של הפרשה , המפגש של יעקב עם עשיו , מכיל שני חלקים שונים לגמרי:

הראשון, מהתחלת הפרשה ועד לפסוק כד, מתאר יעקב מפחד, כולו מלא חרדות כי הוא חושב שעשיו בא להרוג אותו ואת עמו. התורה לא מציבה אפשרות אחרת. לא כתוב "אולי..," כולנו בטוחים שזה מה שיקרה וכולנו (הקוראים ויעקב עצמו) חרדים למה שהולך לקורא. יעקב מתכונן בדורון, מלחמה ותפילה.

ופתאום, בחלק השני של הסיפור (מפסוק א בפרק לג ועד פסוק כ), כשהתורה מתארת את המפגש, המפגש בין האחים כולו מלא רגשות טובים. מתנשקים, מתחבקים, נותנים מתנות, ..האווירה שונה לגמרי ממה שחשבנו בחלק הראשון.

ואז נשאלת השאלה: האם צדקנו, אנו יעקב ,בהיסטריה שאחזה אותנו? האם לא הגזמנו? למה כל כך פחדנו? והאם לא היה מקום לחשוב על אפשרות של מפגש מפויס ומלא רוך כמו שבאמת קרה?

התשובה היא שכנראה לא הגזמנו ואכן בכוונות עשיו היו רעות וארבע מאות האנשים שבאו אתו היו לוחמים שבאו להילחם ולא לנשק את יעקב ומשפחתו!.

אם כן, מה גרם למהפך הדרמטי? אולי אלה המתנות ששלח יעקב לפניו אל עשיו , ששינו את כוונותיו? אולי זו התפילה של יעקב שאילצה את ה' לשנות את כוונותיו של עשיו?

יכול להיות שכל אחד מההכנות של יעקב תרמה למהפך. אבל, בין שני החלקים של הסיפור, נמצאים פסוקים חשובים מאוד שמתארים את המפגש המסתורי של יעקב, באמצע הלילה, עם איש שנאבק אתו, נותן לו שם ישראל ומתגלה לנו כמלאך, או , בלשון המדרש "שרו של עשיו"!

הסיפור המרכזי הזה , מיקומו בין שני החלקים, המאפיינים שלו (הזמן שזה מתרחש והמקום שהוא מתרחש והדברים שנאמרים בו) הוא הציר המרכזי שמסביר את כל הסיפור.

בעצם סיפור המאבק עם המלאך, הוא "חלון" בין שני עולמות שבדרך כלל מקבילים ולא נפגשים:

עולם הזה, עולם הגלוי שבו בני האדם מתנהגים ופועלים בו

עולם "עליון" , מקביל לעולם שלנו, עולם של "מלאכים", עולם נסתר, שיש לו השפעה גדולה על העולם הראשון והוא בעצמו מושפע רבות מהעולם הראשון.

הכל מתרחש כאילו האדם פועל במציאות גלויה , ויש השפעה גדולה על מציאות עליונה ורחבה יותר שגם היא משפיעה על העולם התחתון! כשאדם עושה פעולה , הוא "מוליד" מלאך בעולם העליון. והמלאך הזה, עם כל מני התרחשויות עליונות , יכול להשפיע בחזרה על העולם התחתון של בני האדם!!

כבר קראנו בתורה על השפעות כאלה, כשאברהם מזמין לאכול אצלו מלאכים ומאלץ אותם לאכול ולשבת מתחת לעץ. אבל הסיפור של המאבק בין יעקב והמלאך, הוא ייחודי מאוד  כי כאן, המלאך נאבק ממש פיזית, ויש השפעה פיזית על הירך של יעקב שנפצע מהמאבק. המלאך מבקש אפילו שיעקב ישחרר אותו! והמלאך מברך את יעקב, משנה לו את השם ואף מבקש ברכה מיעקב!!

נראה שאנו בעצם נמצאים מול סיפור הרבה יותר מופלא מאשר החלום של הסולם. כי הסולם היה בחלום, וכאן, לא כתוב שזה בחלום. שם, המלאכים עלו וירדו ולא השפיעו פיזית על יעקב. וכאן, העולם הזה והעולם העליון נפגשים ומשפיעים אחד על השני!!

  1. פסוקי המאבק

יש לשים לב קודם כל על המילים שהתורה משתמשת בהם:

השורש ב"ק:

  • יעקב והאיש "נאבקים".
  • בסוף הסיפור, יעקב ועשיו "מתחבקים"
  • וזה קורה מסביב לנחל "יבק"

ראיית הפנים

  • יעקב מתפלא שהוא ראה את האלוהים "פנים אל פנים", הוא קורא למקום "פנו אל" : "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים"
  • והוא שמח ומכריז, כשהוא ראה את עשיו :"ראִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי".

 

 

הלילה:

  • המפגש עם המלאך קורא בלילה. אסור שהמפגש יגלוש אל עבר היום. מיד בעלות השחר, יש לשחרר את המלאך. המפגש עם עשיו , הוא כן יתרחש ביום. כאילו המפגש עם המלאך שייך לעולם הנסתר, של הלילה, של המסתור, בעוד שהמפגש הגלוי , עם עשיו, מתרחש ביום לאור היום.
  • אבל יש עוד דימוי חשוב: הלילה רומז לגלות. הגלות של העם היהודי והגלות של האנושות כולה בעולם הזה. הגלות של הנשמה בגוף. מצב חשוך, מלא ייסורים ומאבקים, ולא תמיד מבינים מה משמעותו. ואנו סובלים דווקא מאי הבהירות הזו וחוסר משמעות החיים הקשים בעולם.
  • בעוד שהיום, הוא הגילוי, הגאולה, הזמן שבו הכל יתבהר ונבין אז שכל הפחדים והחששות, הספקות, והסבל, היו בעצם לטובה ואז נבין את המשמעות האמתית. ויתברר שלא היה מקום לפחד!

נחל יבוק:

נחל יבוק, מעבר לשמו שמסמל המעבר בין המאבק וההתחבקות (ראה לעיל), נמצא בגבול של ארץ ישראל. זה הוא נחל שנמצא מעבר לירדן, בזווית ישירה איתו ומפריד בין הגלעד העליון (אזור שלבן ביקש שיעקב לא יחזור לשם) והגלעד התחתון שהוא כבר ארץ ישראל המזרחית . דווקא באזור המעבר הזה, מתרחש המאבק, בין הלילה והיום ובין חוץ לארץ לארץ ישראל.

 

  1. משמעות המאבק

כשהחכמים מסבירים לנו שהמלאכים הם בעצם  "שרים" שמייצגים את העמים, למעלה, הם בעצם רומזים, כנראה, שיש לכל עם, לכל תרבות, משהוא שנמצא מעבר לאנשים שחחים את התרבות הזו.

"שרו של מצרים" , למשל, מייצג את התרבות המצרים, מעבר למצרים עצמם. כדי להילחם נגד התרבות המצרית, אין רק להילחם נגד המצרים אלא נגד כל מה שהם מייצגים, שהוא מעבר למצרים עצמם!

כמו כן, "שרו של עשיו", מייצג, הרבה יותר מסתם הגוף הפיזי של עשיו: כל מה שעשיו מייצג בתור תרבות ומשימה בעולם הזה. יש את עשיו האיש, יש את כל אנשי עשיו, האדומיים, אנשי שעיר, ארבע מאות האנשים אשר אתו, ואת כל מה שכל האנשים האלה וההיסטוריה שלהם, ומה שמייצגת התרבות שלהם בעולם, וכל זה, הרבה יותר "עליון" מעשו הבן אדם. זה "שרו של עשיו"

כשיעקב נאבק עם "שרו של עשיו", הוא צריך להראות כמה התרבות שלו, הרוחניות שלו, זכויותיו, כל מה שהוא אמרו לייצג בעולם, מעבר לבן אדם יעקב, כל מה שעם ישראל מייצג לאורך כל ההיסטוריה, יכול להתנגד למאבק עם התרבות של עשיו לאורך כל הזמנים!

 

בעצם, מסתבר שהסיפור "הקטן" בין יעקב ועשיו, הוא מאבק בין שתי תרבויות לאורך כל ההיסטוריה. והתוצאה של המאבק , מסמנים את התוצאה הסופית של המאבק לאורך כל ההיסטוריה בין שתי תרבויות יריבות , זו של ישראל וזו של הנצרות. מה שחשוב ומכריע, זו המלחמה התרבותית, הרוחנית. היא כולה תלויה במה שהעם עושה בפועל בעולם הזה, אבל היא זו שמכתיבה גם כן את הדרך לתוצאה הסופית.

  1. יעקב ישראל

בעצם, ניתן לשאול את עצמנו האם המאבק הסתיים? יעקב ניצח. הוא קיבל את שמו ישראל שהוא השם של הניצחון. אבל, העובדה שהוא יצא משם צולע, ובעיקר העובדה שיעקב ימשיך להיקרא יעקב ולא רק ישראל, מצביעה על תהליך שעדיין לא הושלם: התהליך שבו יעקב חייב להראות שהוא אכן ניצח בפועל, והופך לישראל. יעקב איננו עדיים שם. עם ישראל מתנהל בין שתי הזהויות :

  • הזהות של יעקב, הגלותי, שרוצה לשבת באוהל ולא להתעסק עם עולם החומר, המוכנות לשבת בגלות
  • הזהות של ישראל, שמקבל על עצמו את המאבק, המלחמה, עם האויבים, הלאומיות למרות שהיא מצריכה כיבוש, מלחמות, ועיסוק בחומר. לאומיות, וחזרה אל הארץ.

שתי הזהויות ממשיכות עד היום להיאבק בינהם וההיסטוריה עושה את הבירור עד שיעקב יהפוך סופית לישראל. רק אז, אולי המאבק עם שרו של עשיו ייגמר זסופית ויעקב אכן יקבל, סופית את השם ישראל. רק כשהוא ייתמודד עם הרוח ועם החומר גם יחד.

בעצם, הסיפור של המאבק עם שרו של עשיו, נשאר נסתר בלילה, כי הוא עדיין לא יצא לפועל לגמרי תמיד.

זה יגרום לעשיו האיש לשנות את כוונותיו ולמשפחת יעקב כן להמשיך אל דרכה, אבל הדרך עדיין מאוד ארוכה עד שהמפגש בין האחים יתרחש בשלום, בכל הממדים. ההיסטוריה תתנהל לאיטה, "עד אשר אבוא אל אדני שעירה"

 

 

 

 

 

  • גיד הנשה

המצווה היחידה בתורה שמוסברת על ידי סיפור, היא המצווה הזו. המלאך תקע בכף ירך יעקב בגיד הנשה שלו ולכן לא יאכלו בני ישראל את החלק הזה של הבהמה!! זה נראה מוזר! מה הכשר ומה המשמעות?

יש לציין שהחכמים חלקו את 613 המצוות לשניים:

  • 248 , רמ"ח, מצוות עשה, המקבילים ל רמ"ח אברים בגוף האדם
  • 365, שס"ה, מצוות לא תעשה, המקבילות. .שסה גידי גוף האדם!

ויש אומרים ש שס"ה המצוות לא תעשה מקבילות ל365 ימות השנה

מעניין לשים לב שמצווה לא תעשה של איסור אכילת גיד הנשה, מדברת על גיד האדם יעקב. כאילו מה שקורה ליעקב יקרה לכל זרעו!

ומעניין שהסיפור של תקיעת כף ירך יעקב מתרחש בלילה ומסתיים בזריחת השמש!, רמז לימות השנה!

 

אבל, מעבר לכך, נראה לעניות דעתי, שהמשעות של האיסור עמוק מאוד:

 

המאבק של עם ישראל בהיסטוריה , הוא אמנם מובטח בסיום מוצלח של ניצחון. אבל, זה לא יהיה קל והניצחון הזה יגבה מעם ישראל מחיר כבד כמו שהמאבק גבה מחיר ליעקב

יעקב יוצא צולע

ועם ישראל יוצא צולע בהיסטוריה שלו. מנצח אבל צולע! הוא איבד המון מבניו הטובים במהלך כל הגלות ומעבר לגלות.

אסור לאכול את זה!

אסור להגיד: זה היה לטובה!, לאכול את האובדן של חלקים גדולים מהעם שלנו בהיסטוריה, זה להשלים עם זה כאילו אנו מבינים ומצדיקים את זה.

איסור האכילה של הגיד הזה, סימן למחיר ששילמנו, הוא האיסור להפוך את הרע לטוב. להגיד שהשואה היתה אמצעי להקמת מדינת ישראל, זה לאכול את גיד הנשה!

יש תמיד לכבד את החולשה, הכאב, האסון, האבדן ולא "לאכול" אותו בהסברים שונים ומשונים!!

  • המלאכים

ליעקב יש קשר עשיר עם המלאכים.

בראשית פרק כח  (י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב …:(יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם .. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ:

בראשית פרק לא :(י) .. וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים ..:(יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי:(יב) וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ:

בראשית פרק לב  (ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים: (ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם: פ

(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:

 

לפעמים הם נקראים מלאכים, לפעמים, מלאכי אלוהים (דבר שמקשה על המקומות שכתוב רק "מלאכים", אוליהם לא של האלוהים?) ולפעמים "איש" ממש כמו במאבק עם שרו של עשיו בהמשך

מי הם המלאכים האלה?

לפי רוב המפרשים, הם שלוחי האלוהים שמתלבשים בצורה אנושית ובאים בשליחות האל.

אבל נעיין במה שכותב הרמב"ן על "מחניים:

רמב"ן בראשית פרק לב פסוק ב ונקרא שם המקום מחנים, כי כן הדרך בשמות. או מחנים, מחנהו ומחנה העליונים, לומר כי מחנהו בארץ כמחנה המלאכים, כלם מחנות אלהים, ..

על השאלה, למה יעקב פוגש "מחנה אלוהים" וקורא לו "בחניים", שני מחנות?. מאיפה צץ לו מחנה חדש של מלאכים?. רש"י עונה שפשוט אותו המחנה היה חצוי לשניים, חלק שבאו אתו מחול וחלק שבאו ללוותו לארץ, בדיוק כמו שני הסוגים שפגשנו בסולם.

אבל הרמב"ן, מציע שיש מלאכים  שהם פשוט אנשי יעקב! "מחנהו", כאילו יש ליעקב מלאכים משלו! ולא מלאכי אלוהים!! והמלאכים האלה שווים למלאכי אלוהים!!

זה לעניות דעתי, פותח אפשרות הבנה חדשה לגמרי: לכל אדם יש את הגוף שלו וצמה שניתן לראות ולהרגיש מאישיותו. אבל יש , בנוסף, כל מני כוחות, משימות, עבר ועתיד, נשמה, כל מה ששייך לאדם ולא נראה . היחס שלו עם הבורא, היחס שלו עם העולם. אלה המלאכים של האדם. בדומה למה שאומר המדרש על המלאכים שנולדים כשאדם מקיים מצווה.

מכיוון שיעקב הוא אבי האומה הישראלית, חשוב מאוד לדבר לא רק על האיש אלא על כל מה שהוא מסמל, מה שמסביבו, מה שמנחה אותו, ומה היחס שלו עם ההשגחה. לגבי בניו , התורה תדבר יותר על חלומות (הפרויקט של כל אחד) אבל, לגבי יעקב, התורה מדברת על המלאכים שהוא פוגש כדי לתאר את נפח הזהות שהוא אמור למלא.

 

לסיכום

הפרשה שלנו פתחה לנו חלונות הנושקים בין עולמות שונים

  • החלון הראשון הוא החלון בין עולם בני האדם ועולם המלאכים. הקשרים הבלתי נראים בין העולם הגלוי והעולם הנסתר וההשפעות בניהם
  • החלון השני הוא הקשר בין עולם המצוות, שאנו מקיימים כי הן מצוות, נקודה. ועולם המשמעויות של המצוות, הטמונות בסיפורי האבות ובכוונות העמוקות של הזהות שלנו.
  • ויש מקובלים שטוענים שחלון שלישי נפתח בפרשה שלנו: גילוי מה שיקרה באחרית הימים, דרך הרמזים של שמות אלופי עשיו ותולדותיו. אבל , חלון זה עדיין סתום לרוב הקוראים!

עשיו ישראל

בע"ה ט כסלו התשעח

מישל בן שושן

 

וישלח מ

מי הם המלאכים?

יעקב שולח "מלאכים" אל עשיו

(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם

. המדרש רבה ,במקום, נחלק: איזה סוג מלאכים אלה?

בראשית רבה פרשה עה ד"ה ד מלאכים אלו

מלאכים :  אלו שלוחי בשר ודם, רבנן אמרי מלאכים ממש

רש"י בוחר את האופציה השניה:

:(ד) וישלח יעקב מלאכים – מלאכים ממש:

ולמה היתה כאן שאלה בכלל?

כי לפני כן, בסוף הפרשה הקודמת, יעקב פגש "מלאכי אלוהים"!:

בראשית פרק לב:(ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים:(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם: פ

זו כבר הפעם השניה שיעקב פוגש מלאכים. ביציאה מארץ ישראל, בחלום, הוא ראה שני סוגי מלאכים. מלאכים של ארץ ישראל שעולים השמימה ונפרדים ממנו ומלאכים אחרים, מלאכי חוץ לארץ שבאים לקראתו כדי לשמור עליו ביציאתו לחו"ל.   אם כן, עכשיו שהוא חוזר הביתה, מתרחש אותו הדבר, בכיוון השני. הוא נפרד מהמלאכים של חו"ל ומקבל מלאכים של ארץ ישראל.

אבל הכתוב קורא להם "מלאכי אלוהים".כלומר, כוחות שלוקחים לבוש גשמי כדי למלא תפקיד של האלוהים. זה גרם לכל המפרשים לשאול האם המלאכים שיעקב שולח הם חלק מהמלאכים האלה שהוא פגש בפסוק הקודם. ואם כן, למה לא לקרוא להם גם כן "מלאכי אלוהים" אלא רק מלאכים! מכאן המחלוקת במדרש. אולי אלה סתם שליחים "בשר ודם".? בכל זאת הקרבה של סיפור מלאכי אלוהים אומרת דרשני! מניטו מציע פתרון: מדובר על אותם המלאכי אלוהים שהוא פגש בפסוק הקודם אבל עכשיו הם תחת פיקודו! הם כבר לא מקיימים את רצונו של האלוהים אלה הם מקיימים את רצונו של יעקב, ולכן הם עברו לסטאטוס של "מלאכי בשר ודם" מלאכים, שליחים, של יעקב שהוא בשר ודם!אבל ההסבר הזה פותח שאלות חדשות:

 

איך אדם יכול להשתמש במלאכי אלוהים?

ואם כבר שואלים, מי הם המלאכים שהגינו על יעקב בארץ ישראל ובחו"ל? ולמה צריכים שני סוגים?

מניטו מסביר שיעקב הוא "צדיק". כלומר, הוא עושה רצונו של האלוהים! הוא מנסה לנחש מה הוא רצונו של האלוהים ועושה אותו. כלומר, הוא פועל לא רק למען עצמו בלבד אלא כדי לקדם את הפרויקט האלוהי!! כשהצדיק פועל , הוא בעצמו בשליחות האלוהים. לכן, השימוש במלאכי אלוהים מותר כי זה לא לצורך אישי אלא עבור סיפור הרבה יותר רחב שקשור לפרויקט האלוהי בבריאת העולם.

לכן, כשה' עושה רצונו של הצדיק, הוא בעצם עושה את רצונו של עצמו!

למה יש צורך בשני סוגי מלאכים?

כי אינו דומה הקשר עם האלוהים בארץ ישראל ובחו"ל! אנו, בדור שלנו, שחווינו ברובנו את שני המצבים: להיות יהודי בחו"ל ולהיות ישראלי בארץ, יכולים להבין שמדובר כמעט בשתי גישות שונות. כאילו יש שתי דתות שונות, שתי חכמות שונות. כמעט שתי זהויות שונות!!

ההחלפה של סוגי המלאכים באה ללמד אותנו שאי אפשר לדבר על הקשר עם האלוהים (הרוחניות, ההשגחה, הדת בכלל) באותה צורה , כשאנו חיים בחו"ל או כשאנו חיים בארץ ישראל!!

וזה, כנראה עניין כל סיפור הפרשה שלנו!! יעקב הופך להיות ישראל כשהוא נכנס לארץ. והוא עלול לאבד את הכינוי הזה כשהוא יצא ממנה!

 

מחנים

רש"י : ויפגעו בו מלאכי אלהים – מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ:(ג) מחנים – שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן, ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו

לכן יעקב קורא למקום שבו יש תחלופה של מלאכים בשם מסויים. ביציאה מארץ ישראל הוא קרא למקום ההוא בת אל. כאן, בחזרה, הוא קורא למקום "מחניים". כלומר שני מחנות. חשוב מאוד לשים לב שכשיפגוש את עשיו הוא חוצה את העם שלו לשניים. הוא קורא למשפחה שלו "מחנה" כמו שהוא קרא למלאכים והוא מצהיר שהמשפחה שלו (העם היהודי לעתיד) הוא "שני מחנות"!, מחנים!

כאילו הוא יגיד לעשיו: תדע לך שיש כוחות בעם ישראל לחיות גם בארץ ישראל, אבל גם בחו"ל אם צריך! אם תכה אחד, למשל בחורבן בית שני, אנו נמשיך לחיות בגלות. ואם תכה בנו בגלות, נדע לחזור לארץ כשיגיע הזמן!

מה הקשר בין עשיו לארץ ישראל?

יש לשים לב לדבר חשוב מאוד: מיד כשיעקב מתפנה להיכנס לארץ , הוא חושב על עשיו! מיד אחרי שהוא התפנה מלבן, הוא פוגש מלאכי ארץ ישראל ושולח אותם לעשיו! למה? הוא חיכה עשרים שני בלי לחשוב עליו ופתאום יש דחיפות! וגם עשיו בא לקראתו! איזה צירוף מקרים!! כאילו התורה איננה יכולה לנתק את החזרה לארץ מהקשר עם עשיו!!

אכן, עשיו היה יכול להיות ישראל! יצחק חשב כך. אבל גם האלוהים חשב כך. הוא שם אותו באותו הבטן שממנו יצא יעקב! עשיו היה בהחלט יכול להיות איש ארץ ישראל , בונה ערים, מטפל בכל עניני הגשמיות בארץ ויעקב היה מטפל ברוחניות! שניהם היו יכולים להוות, ביחד את זהות "ישראל"!! אבל קרתה תקלה. עשיו סירב לקחת על עצמו את התפקיד של הבכור ובנוסף לא היתה אהבה בין יעקב לעשיו, דבר שמנע חיבור בינהם. לכן יעקב היה חייב לקחת על עצמו את שני התפקידים ולהיות בעצמו מועמד להיות ישראל.

הוא לקח הבכורה, הוא לקח בערמה את הברכות,הוא התחתן עם לאה שהיתה אמורה להיות אשתו של עשיו. והנה עכשיו השלב שיעקב חייב להראות שהוא אכן מסוגל להגשים את כל זה כדי להגיע להיות "ישראל".

עד שלב זה, יעקב איננו ישראל. הוא "שונא" את לאה, האישה של ארץ ישראל! הוא עדיין אוהב את רחל, האישה של חוץ לארץ. יעקב הוא היהודי של חוץ לארץ כי הוא מסמל את היהודי הרוחני בלבד.

הכניסה לארץ ישראל מחייבת אותו להתמודד עם הפן השני: הגשמיות. הפן של עשיו אחיו!!

לכן, הכניסה לארץ ישראל איננה אפשרית בלי ההתמודדות עם עשיו. האם הוא יצליח באמת לקבל את ההסכמה של עשיו למלא את שני התפקידים??

קשה מאוד ליעקב להפוך לישראל. אנו יכולים להבין היום את הקושי הזה. איך הופכים חרדי לחקלאי? הפער בין קיבוצניק חילוני לבין חרדי אנטי ציוני דומה מאוד לפער בין יעקב לישראל!!

ייתכן שהחרדי יקלל את החילוני במושג "עשיו"!!

וייתכן שהחילוני החקלאי והלוחם יגנה את החרדי בשם משתמט ובטלן!

לכן הקושי שמרגיש יעקב מול עשיו הוא קושי אמיתי מאוד!

נראה לי שעם ישראל שיצא ממצרים הרגיש אותו הקושי לפני הכניסה לארץ. "דור דעה" לא הצליח להבין את המהפך הדרוש כדי לעזוב את ניסי המדבר וההשגחה הצמודה של משה והאלוהים . קשה היה להם להבין שקידוש החומר עליון על הרוחניות המנותקת .היה צריך, אז , דור חדש. כאן, יעקב חייב להראות שזה אפשרי. לפחות עבור הדורות הבאים. המהלך שלו יסמל את המטרה העליונה. הוא יצליח, אבל רק באופן סמלי עבור הדורות הבאים. הוא הראה שזה אפשרי. אבל רק באחרית הימים, היהודים יהפכו באמת , סופית, להיות "ישראל"!

 

 

אדוני

במשך כל הנאום של יעקב למלאכים, הוא נראה מדבר עבור שני אנשים:

:(ה) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה

הוא פונה אל "אדוני" ואל "עשיו"!

בעצם יעקב הולך לפגוש ולהתמודד מול שני אנשים:

  • עשיו למטה,"בשר ודם"
  • ועשיו למטה, "שרו של עשיו"! ואליו הוא אומר "אדוני"! למה? כי הוא מייצג את עשיו למעלה, הוא מייצג, אצל האלוהים את האפשרות להיות עשיו, את הטענות של עשיו. האלוהים הוא האלוהים של כולם. גם של עשיו. וכשיעקב מתמודד מול שרו של עשיו, זה מול האלוהים עצמו שהוא מתמודד! והוא לא יכול שלא לקרוא לו "אדוני"!!

 

המאבק עם עשיו למעלה ולמטה:

בראשית פרק לב (כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:(כו) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:(כז) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:(כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:(כט) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:(ל) וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם:(לא) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי:

 

יעקב נלחם עם איש שכנראה, לפי כל המפרשים הוא "שרו של עשיו"

 

בעצם יעקב חייב להתמודד עם עשיו "למטה" ועם "שרו של עשיו" למעלה.

כי יעקב , בעצם, מתמודד לא רק עם אחיו עשיו אלה עם כל מה שעשיו מייצג וכל מה שהוא ייצג מול ישראל במשך ההיסטוריה!

כשיש ריב בין שני אנשים רגילים, מי שמנצח נראה שהוא ניצח נקודה! אבל בעצם, כשהריב חשוב, כשהוא משפיע על עולמות שלמים, יש , במקביל, ריב בבית דין עליון. ייתכן שלמטה מנצחים אבל לא למעלה! ולהיפך!

למשל, מלכות יוון ניצחה את מלכות ישראל ואחרי מאתיים שנה הוחרב המקדש. אבל בבית דין של מעלה, היהודים ניצחו כי יוון העתיקה נכחדה מהעולם ועם ישראל עדיין חי!. ניצחון זה אמנם קרה גם בפועל בניצחון המכבים אבל גם אם המכבים היו מפסידים, עם ישראל היה שורד. אם כן מה היא ההשפעה של הניצחון בפועל של המכבים? זה נתן זכות לישראל בבית של מעלה: עם ישראל מוכן למסור נפשו עבור אלוהיו! אם כן, הריב בעולם התחתון כן משפיע על מה שקורה בעולם העליון! למרות שהתוצאות של הדין למעלה משפיע לתווך הרבה יורת ארוך והוא תלוי בהרבה גורמים שאחד מהם הוא הריב התחתון!

 

לאדוני לעשיו

למה יעקב קורה לעשיו "אדוני"? זה נראה משפיל עבור יעקב!

הרבה פרשנים השוו את ההתרפסות של יעקב מול עשיו להתרפסות של היהודים מול הגוים בגלות. אכן, יעקב , בתור יהודי גלותי, משתחווה לעשיו וקורא לו אדוני!

 

מניטו, לפי ההסבר לעיל, מפרש זאת אחרת: יעקב מתמודד עם שני אנשים שונים:

  1. עשיו למטה.והוא "עשיו"
  2. שרו של עשיו, בדמות של איש, למעלה. ולא הוא קורא "אדוני"

מי הוא "שרו של עשיו"?

לכל אומה יש "שר" המייצג את האומה בפמליה העליונה.

היהודים מאמינים באל אחד שהוא האל הבורא את כל הבריאה (ולא רק היהודים!) לכן, מולו נמצאים כל השרים של אומות העולם. כי הם מייצגים את האפשרויות של להיות בן אדם בעולם. לכל אחד יש טענות צודקות ודרכים שונות שמנסות להצדיק את קיומן.

לעם ישראל אין "שר" שמייצג אותם. יש להם קשר ישיר עם הבורא. כי הם , בתוכם, מייצגים בעצמם את כל אומות העולם! (על ידי 12 שבטים, 70 נפש, 60 ריבוא..). הם מקיימים את רצונו של הבורא.

אבל עם ישראל חייב לזכות בתפקיד שלו ובזהות שלו!

לכן, יעקב חייב להילחם מול הטענות של שרו של עשיו כדי לזכות להיות ישראל. ואכן, אחרי הנצחון של יעקב על שרו של עשיו, הוא יקבל את השם ישראל. כי הוא הראה לבית דין של מעלה שהוא זכאי להיות ישראל. לעשיו היתה האפשרות להיות ישראל. אבל הוא איבד אותה במשך הפרשה הקודמת. אבל יעקב עדיין לא קיבל אותה לגמרי ולכן רק אחרי המאבק והניצחון על שרו של עשיו יעקב מקבל את השם ישראל.

האם המאבק והניצחון האלה הם סופיים? הם קראו. כלומר, זה אפשרי. אבל עם ישראל חייב להראות זאת עוד הרבה זמן בהיסטוריה כדי לסכות בסופו של דבר להיקרא ישראל באחרית הימים. גם יעקב לא נקרא ישראל אחת ולתמיד. הוא יקבל את השם הזה כשהוא יהיה ראוי, בארץ ישראל. והוא יאבד אותו כשירד לגלות או שירד ממדרגה זו. בירידה אל מצרים כתוב "ויקרבו ימי ישראל למות" כלומר, "ישראל" הולך למות זמנית כי יורדים לגלות!. ויעקב ימשיך לחיות (יעקב אבינו לא מת),כל הזמן כי אפשרות הגלות תמשיך ללוות את מהלכי ההיסטוריה.

 

לכן יעקב שלוח מלאכים: כי המשימה כפולה:

  1. יש להיאבק מול עשיו למטה
  2. ויש להאביק מול עשיו למעלה

ולכן צריך מלאכים , מלאכי אלוהים , שלוחי בשר ודם.

זאת גם הסיבה שבגללה יעקב משתמש כל הזמן בשני מונחים: עשיו(בשר ודם)- אדוני(שרו של עשיו). עבדיך (מול השר העליון) יעקב (למטה)..

 

למה יעקב מכבד את שרו של עשיו?

כי הוא מייצג אחת מהאפשרויות של להיות אדם! זה פן אחד של מעשה הבורא! השר הזה קרוב לאלוהים למעלה כי הוא מייצג אחת מהאפשרויות להיות אדם ואולי גם להיות ישראל! בעצם יעקב מתמודד עם האלוהים עצמו: הוא חייב להראות לו שהוא מוכן וראוי לזכות בתפקיד שלו.

דרך אגב יעקב יקבל את אותו השם מאת הקדוש ברוך הוא בעצמו, עוד פעמיים: פעם אחת כשהוא בונה לו מזבח:

בראשית פרק לג (כ) וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

ופעם נוספת:

בראשית פרק לה (ט) וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ:(י) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:(יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:(יב) וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ:

 

מה משמעות הפגיעה בגיד הנשה?

גיד הנשה, הוא כנראה קשור לאבר המין.

הניצחון של יעקב על עשיו הוא סמל הנצחיות של עם ישראל אצל עשיו בגלות אדום וההישרדות שם. אבל יש פגיעה בעם היהודי, ובמיוחד בחלק של יעקב בזהות הישראלית: אנו נאבד נפשות בגלל ההתבוללות!

כי באמת יעקב הוא רק חלק אחד מהזהות הישראלית:

 

חידוש של הבן איש חי:

  • יעקב  =182
  • משה = 345
  • דוד = 14

ישראל  =  541 (סה"כ 182+345+14)=יעקב+משה+דוד

מעבר למספרים, יש רעיון עמוק מאחרי הגימטרייה:

הזהות הישראלית מורכבת מאנשים, מהתורה וההגשמה למלכות ישראל בארצו

  • יעקב= הזרע עצמו. האנשים, היהודים. יעקב הוא "אבינו" ממש.
  • משה= הוא זה שנתן לנו את התורה. משה הוא "רבנו"
  • דוד= הוא זה שייסד את מלכות ישראל בארץ ישראל. הוא "המלך"

הפגיעה ביעקב היא בחלק שלו: בנפשות , ביהודים עצמם שעלולים ללכת לאיבוד בגלות אדום. יעקב עצמו לא מת אבל הוא צולע מאפשרות אבדן יהודים במשך ההיסטוריה.

 

ייתכן ואיסור אכילת גיד הנשה מזכיר לכל יהודי את הסכנה העורבת הזאת: יש לעשות הכל כדי לא לאבד יהודים, פיזית, במשך ההיסטוריה, ובמיוחד בגלות אדום, מול עשיו.

 

ועתה הייתי לשני מחנות

יעקב חוצה את המחנה שלו לשניים.

אי אפשר שלא לזכור מה שכתוב בסוף פרשת ויצא:

"ויקרא של המקום ההוא מחניים"

יעקב ראה שני מחנות של מלאכים אחד של מלאכי ארץ ישראל ואחד של מלאכי חוץ לארץ. בדיוק כמו שהוא ראה בחלום שלו ביציאה מהארץ. יש מלאכים בארץ ישראל שדואגים לו ויש מלאכים אחרים שידאגו לו בחוץ לארץ. כל פעם שהוא חוצה את הגבול, יש חילופי מלאכים! כאילו הצורה שבה ה' משגיח עליו איננה עוברת דרך אותם המלאכים. יש השגחה שונה בין הגלות והארץ.

אבל מה שמעניין יותר זה שיעקב קורא למשפחה שלו באותו הכינוי "מחנה". והוא אפילו חוצה אותו לשניים כמו שנעשה למחנה המלאכים

כנראה שהוא חוצה המחנה שלו בין בני לאה לבני רחל.

כבר למדנו שרחל היא אשתו של יעקב,איש הגללות. רחל דואגת למי שגר בחוץ לארץ.

לאה היא אשתו של ישראל, איש ארץ ישראל. לכן הוא התחיל לשנוא אותה כשהוא היה בגלות. אבל כנראה שעכשיו הוא אוהב אותה, אחרי שהוא קיבל את השם ישראל בארץ ישראל.

אז המחנה שלו, העם היהודי חצוי בין אלה שגרים בחול ואלה שגרים בארץ!

יש ליעקב הגלותי את הרפלקס של היהודים שטוענים שלא טוב לשים את כל הביצים בסל אחד. עדיף שיישארו יהודים בחול כדי לשרוד במידה ויקרה משהוא לאלה של ארץ ישראל!! זו תגובה של יעקב הגלותי!

 

אבל ניתן גם לפרש זאת באופן אופטימי: העם היהודי יודע להסדר גם בגלות וגם בארץ! זו הכרזה מול עשיו: אנו נשרוד את הגלות! אפילו אם תגרש אותנו מהארץ (חורבן בית שני) אנו נשרדו בתור מחנה חוץ לארץ. ואחר כך נחזור להיות מחנה ארץ ישראל!

 

פירוש אחר:

"ועתה הייתי לשני מחנות הצילני נא .."

אם העם היהודי נחצה לשני מחנות, אוי ואבוי לו! הצילו!!

 

 

 

 

 

המאבק עם שרו של עשיו

נעיין בעוד היבטים של המאבק בין יעקב לשור של עשיו:

:(כז) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:(כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:(כט) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל

 

  1. עלות השחר

המלאך קורא ליעקב "שלחני!" יעקב נאבק איתו אבל זה מאבק שדומה לחיבוק! יעקב נאבק עם המלאך אבל היא אוחז בו ולא נותן לו ללכת! זה מזכיר יהודים שנמצאים בגלות, נאבקים על קיומם, אבל, הם כל כך מתרגלים למצב הזה שהם לא רוצים לעזוב את הגלות! והגוי אומר להם: מספיק! שלחני! תעזוב אותי! תחזור למדינה שלך!

למה? "כ עלה שחר" כי הגיעה סוף הגלות! הלילה דומה לגלות והבוקר לגאולה! יעקב נשאר קשור לשרו של עשיו! וזה, האחרון, שאומר לו תעזוב אותי! הנה הגלות הסתיימה!

  1. כי אם ברכתני:

רש"י מסביר במקום שיעקב מבקש לקבל מפי שרו של עשיו את הברכות של יצחק! יעקב מודה שהברכות , הוא קנה בערמה. אבל עכשיו שהוא מול שרו של עשיו, עכשיו שהדברים מתחילים להיות ממשיים, הוא רוצה את ההסכמה "פנים מול פנים", ההסכמה מדעת, להיות ישראל!

כאילו העם היהודי מחכה לאישור של אומות העולם שהוא באמת ישראל כדי לחזור לארץ ישראל ולהקים מדינה!!

ואכן, זה מה שיעשה המלאך! הוא ייתן לא את השם ישראל רשמית

  1. לא יעקב יאמר שמך

הוא לא רק נותן לו השם ישראל. הוא מסביר שהשם יעקב כבר לא יהיה רלבנתי:

יעקב זה המעקב, הלוקח במרמה, . זה אולי מה שיאלצו היהודים לעשות בחו"ל במשך הגלות. זה סמל האשמות של האנטישמים לגבי היהודים.

המלאך מכריז : כשתהפוך לישראל, תפסיק להיות יעקב! כולם יכבדו אותך וכולם יפחדו ממך כי הכל יהיה גלוי וראוי. כבר לא במרמה ולא בעיקובים!!

  1. כי אם ישראל:

יש לזכור את הפסוקים של ישעיהו:

ישעיהו פרק מ(א) נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם:(ב) דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד יְקֹוָק כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ: ס(ג) קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ:(ד) כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה:(ה) וְנִגְלָה כְּבוֹד יְקֹוָק וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְקֹוָק דִּבֵּר: ס

באחרית הימים, יהיה "העקב " למישור" כלומר מה שהיה עקום,מתנהג כאילו בעיקובים ורמאויות, כמו יעקב, לדברים ישרים :"מישור". וזה פירוש המילה "ישראל": ישר-אל. האל יתגלה בצורה ישרה דרך עם ישראל . וכבר לא בדרכים עקלקלות. אז, סופית, יעקב יהפוך לישראל.

  1. 5. כי שרית עם אלוהים ועם אנשים

אמנם הפסוק הזה קודם את הפגישה עם עשיו, אבל שרו של עשיו חותם כך את כל הסיפור: יעקב הצליח מול העשיו של מטה והעשיו של מעלה.

"ישראל" פירושו שמגיעים להיות "שר" עם האלוהים! לא רק מלחמה נגד האלוהים כביכול אלא רכישת הדרגה של שררה עם האלוהים ועם האנשים!

השם "ישורון" שאמור ישראל לקבל, נגזר מהיושרה והמישור הזה

 

ויירא יעקב

למה יעקב מפחד? הוא צריך להיות האדם הכי פחות מפחד אחרי כל ההבטחות והברכות שהוא קיבל!

אלא הוא חייב לפחד כי הוא לא יודע מה יקרה באמת!

כדי שהזכות של עבודתו תהיה אמיתית, הוא חייב לא לדעת מה יקרה! עבורו הכל אפשרי! רק אחרי שקרה מה שקרה, הוא יכול להבין שבעם הוא לא היה במצב מסוכן. ושההבטחה התקיימה. אבל בזמן האמיתי, הוא לא יודע!

כמו שאברהם לא ידע שזה יגמר טוב בעקדה!

הברית, ההבטחה, הברכה, מתקיימות רק במידה והיהודי באמת עושה הכל כדי שזה יצליח! לכן כן יש מקום לפחד האמיתי! כי חייב להיות מאמץ אמיתי להביא את ההיסטוריה למימוש ההבטחות!

הנביא "מנחש" לאן ההיסטוריה הולכת. אבל רק אחרי שזה קורה זה קורה! יש לעם ישראל חלק נבואי זה.  להיות ישראל זה להיות אדם שמרגיש מה רוצה האלוהים. ואז , כשזה קורה, וירא אלוהים כי טוב"

החיים בעולם הזה יכולים להידמות כחלום בלהות, כמו גהנום. אבל רק אחרי כן נרגיש ונבין שזה היה רק חלום ולא היה מקום לפחד באמת! אבל בנתיים, כן יש לפחד!

לכן ה' מבקש מיעקב "אל תירא" אל תפחד! תחזיק מעמד כי אין מקום לפחד!

כשיעקב יהפוך לישראל, הוא יפסיק לפחד והעולם יתחיל לפחד ממנו!

וישלח יעקב מלאכים לפניו:

"לפניו"= יעקב היה בטוח ללכת לשם. הוא לא לשח אותם כדי לדעת האם כדאי לו ללכת. הוא היה בטוח ללכת . הם רק הלכו "לפניו", הם הקדימו אותו כדי לעזור לו במאבק מול עשיו. אבל את המאבק הוא ידע שזה בלתי נמנע.

 

השר של ישראל

לכל אומה יש שר שמייצג אותה בפמליה של מעלה. אבל לישראל אין שר.יש קשר ישיר עם האלוהים כי ישראל עושה רצונו של מקום.

אבל יש מצבים שבהם העם היהודי איננו במצב של ישראל. אז, במקרה הזה, כן יש לו שר:" המלאך מיכאל"

אבל המלאך הזה אומר "מי כ-אל?" כלומר, מה אתם עושים פה? היו ישראל ותתקשרו ישירות אליו בלעדי כי אין כמו הקשר הישר עבורכם! הוא כביכול עושה פרסומת לקשר הישיר בלי מלאך ואומר "אבל מי כאל ישירות?

כלומר השר שלהם משכיר להם שאין מקום לשר עבורם!

לכן, אומר מניטו, כשגוי לא מאמין באלוהים הוא לא מאמין שאלוהים קיים

אבל אפילו כשיהודי לא מאמין, הוא מאמין שאלוהים לא קיים!

 

תריג מצוות שמרתי

הפירוש של רש"י על "עם לבן גרתי" מוכר מאוד: אני יעקב , בגלות, שמרתי את תרי"ג המצוות.

מניטו דורש: היהודי בגלות איננו מקיים את מצוות הוא רק יכול "לשמור" עליהם כדי שלא ישתכחו בחזרה לארץ ישראל!

רק בארץ ישראל מקיימים באמת את התורה והמצוות. בגלות, רק "שומרים", מקפיאים אותם עד לגאולה!

 

 

 

 

עניינים צדדיים:

  • שפוך חמתך אל הגוים

חידוש של יעקב גורדין למניטו:

"הגויים" כאן, זה ישמעאל!

עשיו גירש את היהודים לגלות. עשיו שנא וגרם לצרות רבות לישראל בעת הגלות

אבל ישמעאל יעשה צרות בעת הגאולה!! וזה יהיה יותר חמור!!

 

  • למה ה' עונה לתפילתו של הצדיק?

כשהקדוש ברוך הוא עונה לתפילתו של הצדיק, הוא בעצם מקיים את רצונו שלו עצמו כי הצדיק קלע לרצונו של הבורא עצמו! רצון הצדיק הוא רצון הבורא!

 

 

 

 

וישלח פי

בע"ה יד כסלו התשעז

מישל בן שושן

וישלח פי

 

שלושה רבדים בסיפור אחד

אחרי שהמלאכים חוזרים ליעקב, הם אמורים לדווח לו על כוונות עשיו כלפיו. אבל בעצם, הם משאירים אותו בתוך ספק! הם אומרים לו:

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ:

אמנם רש"י ורמב"ן  סבורים שהמלאכים אומרים שעשיו בא להילחם ביעקב אבל רשב"ם טוען להיפך!:

  • רש"י באנו אל אחיך אל עשו – שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו:
  • רמב"ן עברתו שמורה בלבו, ולעשות לו רעה היה הולך בחיל הזה.
  • רשב"ם (ז) באנו אל אחיך אל עשו – ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך, הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך

אבל גם יעקב נשאר בספק ומתכונן לשתי האפשרויות:

  1. או שעשיו בא להילחם. זה גורם ליעקב לחצות את המחנה שלו לשניים ולהתפלל .
  2. או שעשיו בא לקבל את פניו בחיבה ושלום, ואז הוא מכיר מתנות. נקרא את הפסוקים:

(ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:(ט) וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:

(י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְקֹוָק הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ:(יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:(יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:(יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:

(יד) וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא

וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו:(טו) עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים:(טז) גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה:(יז) וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר:(יח) וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ:(יט) וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ:(כ) וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ:(כא) וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי:(כב) וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה:

 

יעקב עובד על שתי האפשרויות בו זמנית. בכך הוא מלמד אותנו, זרעו, להתכונן בשני המישורים מול כל מצב: להיות אופטימי ולפעול לפי האופציה האופטימית. אבל בו בזמן, להתכונן לאופציה הפסימית יותר.

הרב מנשה וינר הבחין ברמזים בולטים בטקסט שמבליטים את שתי ההכנות האלה:

הקטע הראשון, מתייחס לאשרות הפסימית של עשיו שבא למלחמה.  הקטע הזה מסתיים במידע המוזר :"וילן שם בלילה ההוא". גם הקטע השני מסתיים בלינה של יעקב. למה התורה מודיעה לנו שיעקב לן? אין הסבר, לכאורה בפשט הפסוקים!. וזה מדליק אצל הרב מנשה וינר(ישיבת מעלות) נורה אדומה: האם המילים האלה "וילן שם בלילה.." הם לא רמז שמזמין אותנו לקרוא את שני הקטעים במקביל? כאילו התורה רוצה לספר שיעקב התכונן לאופציה הראשונה וגם לאופציה השנייה! ובכל פעם, התורה מציינת שהוא לן. כאילו הכל קורה באותו הלילה!

יש רמז נוסף:

  • בקטע הראשון של האפשרות למלחמה, המילה "מחנה" מופיעה ארבע פעמים. "מחנה" מצביע על ההסתכלות הצבאית והארגון לקראת עימות.
  • בקטע השני, של הכנות למתנות, המילה "מנחה" מופיעה ארבע פעמים! מנחה מול מחנה! אותם אותיות בסדר שונה! אותו מצב שניתן להסתכל בו משני צדדים הפוכים!

דרך אגב, באופן מסורתי אנו רגילים לרש"י המפורסם במקום שמסביר שיעקב התכונן לשלושה דברים: דורון(מתנות) תפילה ומלחמה (יצירת מחנות). אבל הרב מנשה וינר מציע לראות כאן שתי אופציות: מלחמה ופיוס. המלחמה כוללת בתוכה גם יצירת המחנות וגם התפילה להגנה במלחמה. לכן, חציתי את הקטע הראשון לשניים. אמנם הוא עוסק כולו במלחמה, אבל החצי השני שלו עוסק בתפילה עבור המלחמה. וכדי להראות שבאמת מדובר על עניין אחד(מלחמה ותפילה), הנה טבלה שבה החלק הראשון, המלחמה מקביל לחלק השני, התפילה עבור המלחמה:

מלחמה תפילה
וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת
אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ .. פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי
וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ

 

ואז בא הקטע השלישי: המאבק עם המלאך.

(כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק:(כד) וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ:(כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:(כו) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:(כז) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:(כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:(כט) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:(ל) וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם:(לא) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי:(לב) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ:(לג) עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה:

הקטע מתחיל  במילים המוזרות האלה :" וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא.." אבל, אחרי מה שקראנו לעיל, זה כבר לא מוזר כל כך. הנה ההכרעה בין שתי האופציות! באותו הלילה, שבה יעקב הכין את עצמו לשתי האפשרויות (מחנה ומנחה), יעקב פוגש את עשיו במישור אחר. מישור הלילה, אולי בחלום, אולי בשמים. בכל אופן, לא מדובר על המפגש הארצי שיחול מיד אחר כך אלא על מפגש עם איש- שיעקוב יקרא לו "פני אלוהים", מלאך ממש!

ההכרעה של המאבק ביו יעקב למלאך יכריע  את המפגש עם עשיו למחרת!! יעקב יוצא מנצח. צולע אבל מנצח. זה מקנה לו זכות להיקרא ישראל (כי שרית עם אלוהים ותוכל) ולפגוש את אחיו באופציה הרצויה עבורו: מפגש של שלום ואחווה!

 

נסכם עד כה:

  • התורה מספרת איך יעקב מכין את עצמו לאופציה שלילית- ואז כותבת :" וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא"
  • התורה מספרת איך יעקב מכין מתנות לאופציה החיובית- ואז מסיימת :"וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא"
  • התורה מספרת איך הדבר הגיע לידי הכרעה בסיפור שלישי שמתחיל ב:" וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא.."
  • ואז התורה מספרת את המפגש בין יעקב לעשיו שמתרחש בבוקר, אחרי ש:" וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ "!

לפי האופציה השנייה האופטימית, בזכות המאבק של יעקב במלאך והניצחון שלו במאבק!

 

כאילו הלילה מסמלת את העולם המוסתר שבו מתרחשים ההכנות, הכוונות, התכנונים, ההתלבטויות. היום, לעומתו, הוא תיאור המציאות בעולם הגשמי.

נראה שהתורה רוצה לספר שני סיפורים:

  1. מה שקורה בפועל על האדמה, בחי העולם שלנו
  2. ומה שקורה בעולם מקביל, בשמים, למעלה, במימד אחר.

החידוש הוא :עולם אחד משפיע על העולם השני!

  • העולם העליון, עולם המלאכים, אלוהים שמתכנן, כוונות בורא העולם, החלטות מידת הדין, עולם נסתר מעיני אנוש., בו הכל נסגר למעלה וחייב להתרחש למטה..
  • ועולם תחתון שבו הכל גלוי, זו המציאות שבה אנו חיים, שבה, האלוהים מסתכל ומצפה שאנו נתנהג בבחירה חופשית. מה שעושה האדם משפיע עמוקות על ההחלטות של האלוהים. לכן, יש מקום לתפילת האדם שיכול לשנות דברים. יש מקום להתנהגות המוסרית של האדם שמשנה את התגובה האלוהית.
  • שני העולמות, כפי שתיארתי אותם לעיל, הם עולמות מקבילים שאינם נפגשים. כל עולם נראה משפיע על השני. החידוש העיקרי של הפרשה שלנו (זה המסר הכללי של התורה אבל בפרשה שלנו זה בולט במיוחד), זה השילוב בין שני העולמות. ההשפעה של עולם אחד על העולם השני.
  • בסיפור התורה רעיון זה מתגלה על ידי כמה דברים:
  • יעקב נפגש עם מלאכים! רק עובדה זו היתה צריכה להיות מפתיעה ומספיקה לחדש לנו את כל הרעיון.
  • הסולם מחבר בין שמים וארץ
  • עולם החלום , השייך בדרך כלל לעולם נסתר, עולם הדמיון, ה"לא ריאלי", מפרשת ויצא ועד סוף ספר בראשית, גובר בחשיבותו ובהשפעתו על החיים הרגילים
  • התורה מספרת את מה שמתרחש בראשו של יעקב (פחד- נחישות- הכנות) וגם מה שהוא עושה בפועל.
  • התורה מספרת מפגש לילי עם מלאך שיכריע את תוצאות המפגש הפיזי למחרת ביום..

אילו יעקב לא היה מנצח את המלאך, ספק אם המפגש עם עשיו היה מסתיים כפי הסתיים!. בלי ההכנות לשתי האפשרויות, ייתכן שהמפגש עם המלאך היה שונה, או אולי לא היה מתרחש בכלל.

מה גרם לעשיו לחבק את יעקב ולא להרוג אותו? האם זה היה מתוכנן מלמעלה? האם יעקב השפיע על ההחלטות בשמים וכך הכריע שהמפגש יצליח? האם התייצבות יעקב מול דילמות וההכנות הפיזיות שלו השפיעו על ההחלטות מלמעלה? אם התורה משאירה אותנו בספק על כוונות עשיו, כמו שהמלאכים (שאמורים לדעת הכל) משאירים בספק את יעקב (והוא לא שואל אותם יותר שאלות, אלא מקבל את דבריהם הסתומים), האם זה לא חלק מהמסר העיקרי של התורה?

האדם נמצא בעולם הזה בעולם של ספקות. עליו לקבל המון החלטות.

קל מאוד לחשוב שהכל "מכתוב"(כמו המוסלמים) מלמעלה ואין לאדם שום יכולת לשנות שום דבר, זה מנקה אותו מכל אחריות.

מצד שני, נפוצה הדעה היום שהאדם הוא "כל יכול" ומה שקורה איננו קשור לתכנון או החלטות "בשמים".

התורה מתארת שילוב בין שתי הגישות האלה: האדם חייב להתנהג כאילו הכל תלוי בו. והאדם חייב לדעת שיש אלוהים למעלה שמכוון את הדברים. אבל החידוש העצום הוא שעולם אחד משפיע על השני ,בשני הכיוונים!!

הניצחון של יעקב על המלאך משפיע על המפגש עם עשיו!

המפגש עם עשיו, הפחד ממנו, ההכנות לקראתו, משפיעות על מה שמתוכנן למעלה!

שמו של יעקב "ישראל" ניתן כי "שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל". הניצחון של יעקב על האלוהים הוא זה שנותן לנו את השם ישראל!! הניצחון הזה בא מהשילוב בין שני העולמות!

 

שמות של המקומות

יש מילים שחוזרות הרבה פעמים בכל הסיפור:

  • כבר ראינו את המילים :"מחנה"- "מנחה". ארבע פעמים בכל קטע . גם רבקה, אימה של שני הילדים צפתה מראש על זה כשהיא אמרה ליעקה לברוח לחרן..( פרק כז (מב) …. וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ) המתנחם צריך להתגשם על ידי מחנות (מלחמות) או מתנות (פיוס)? כבר הודיעו לה שהמאבק בין שני התינוקות בבטנה היא בעצם ההתמודדות הנצחית של עם ישראל מול זרעו של עשיו 😦 פרק כה(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר). לא לחינם יעקב יקרא למקום :"מחניים"!!
  • יש עוד מילים דומות-שונות שחוזרות על עצמן: מאבק וחיבוק. המלאך ויעקב נאבקים. עשיו ויעקב מתחבקים. שני המילים דומות. כששני אנשים נאבקים, הם נראים אולי, כמתחבקים. ואולי קשור שם המקום שבו זה קורא: נחל "יבוק".
  • יש פסוק מעניין שבו המילה "פני, פניו מופיעה הרבה. לא לחינם יעקב יקרא למקום "פנואל". כי הוא ראה אלוהים פנים אל פנים!
מלחמה דורון מקום
אבק חבק נחל יבוק
מחנה מנחה מחנים
פני פניך פניאל

 

שם המקום, אם כן, משקף את מישור ההתמודדות של יעקב מול עשיו.

 

 

השתיקה של יעקב במיתת רחל

מתוך רעיון של הרב אלחנן סמט-(ישיבת הר עציון)

 

כששרה מתה, התורה פרתה את התגובות של אברהם בעלה. בכי, הספד…

אבל כאן, רחל, אשתו האהובה והצעירה של יעקב מתה בלידתה את בנימין והתורה לא מספרת שיעקב הגיב. או שהוא לא הגיב או שהתורה לא מספרת את התגובה. אבל חוסר התגובה זועק השמימה! עלינו להבין מה משמעות השתיקה של יעקב. נקרא את הפסוקים:

(טז) וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: (יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן:(יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:(יט) וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם:(כ) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם:

זו טרגדיה ממש:

רחל צעירה. היא האהובה. היא לא תזכה לקבורה יחד עם בעלה. ברגע הכי משמח עבורה, לידת הבן השני המיוחל, היא מתה בצער רב ובכאב. היא נקברת בדרך ולא מחכים עוד כמה קילומטרים בודדים עד חברון כדי לקבור אותה!! אלא בו במקום קוברים אותה לבדה. ננסה לעיין בכמה נקודות:

  1. 1. למה היא נקברה כאן?

מבחינת ההלכה, אין להעביר את גופת אישה למקום אחר בגלל כבודה. ועוד יותר אם מדובר ביולדת שמתה. הנה כמה מקורות:

מסכת מועד קטן דף כז עמוד א :   אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד. ולא של נשים לעולם, מפני הכבוד. ….

ולא של נשים לעולם מפני הכבוד, אמרי נהרדעי: לא שנו אלא חיה. אבל שאר נשים – מניחין. רבי אלעזר אמר: אפילו שאר הנשים, דכתיב +במדבר כ'+ ותמת שם מרים ותקבר שם – סמוך למיתה קבורה

אבל ברור שההשגחה גרמה לזה שהיא תמות כאן ותיקבר כאן! למה?

נראה לי שרחל היא זו שתהיה אחראית על הבנים שנמצאים בצער בגלות. היא בדרך כדי לסמן את הדרך. לא לשכוח את אלה שעדיין לא הגיעו. את אלה שסובלים. היא מבכה את בניה ואין מנחם לה. בתיקון חצות, תיקון רחל הוא מלא קינות, ווידוים, בכי וצער ..על הטרגדיות שפוקדות את העם היהודי! רחל מסמלת את החלק שעדיין לא הושלם בהיסטוריה. הכאב של תלתולי ההיסטוריה היהודית. מניטו זצ"ל היה משווה בין מיתת רחל לשואה!

  1. למה רחל מתה?

יש כל מיני הסברים. זה מציע שזה קרה בגלל קללת יעקב על גנבת התרפים. זה טוען שזה בגלל הקנאה שלה לאחותה. זה יטען שזה בגלל גניבת התרפים….וזה וטען שהיא לא רצתה שיעקב יחיה בארץ ישראל נשוי לשתי אחיות! (רמב"ן שסובר שרק בארץ האבות שמרו על התורה) אבל התורה איננה נותנת שום טעם!

זה מזכיר את הנסיונות להסביר למה יש אסונות בעולם. למה היתה שואה בעם ישראל.  יש הרבה פרשנים שמנסים לתת "הסברים". כאילו אי אפשר לחיות בלי להסביר למה!  נראה לי שעלינו להתמודד עם הטרגדיות והכאב שלהם אפילו אם אין הסבר! ובמיוחד שאין הסבר! זה הגדרת הטרגדיה!

  1. 3. שתיקת יעקב

בדיוק כאן, נראה לי ששתיקת יעקב היא הביטוי לרעיון הזה. בדיוק כמו שאהרון שתק במיתת ילדין. כך יעקב שותק מול הטרגדיה הנוראה מכל. לא בגלל אדישות אלא מתוך כאב עמוק, ללא הסבר.

  1. 4. המצבה

יש תגובה של יעקב והיא הצבת מצבה על קבורת רחל:

הרב סמט מציע לשים לב לארבע  מצבות שיעקב טיפל בהן:

  • פרק כח (יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:(יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל ..

בהתחלת הסיפור, כשיעקב יוצא מהארץ לקראת חרן, הוא קורא למקום בית אל ומציב של מצבה.

  • פרק כט (י) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר

אחר כך, יעקב מגיע לחרן, ומול הבאר הוא פוגש לראשונה את רחל, מה שדוחף אותו להרים את האבן הענקית מעל פי הבאר.

  • פרק לה (יד) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן:(טו) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית אֵל:

כשיעקב חוזר לארץ, הוא שוב עובר דרך המקום "בית אל" הוא שוב קורא לו כך ושם הוא שוב מקים מצבה. כאילו מהלך נסגר. מצבה ביציאתו ומצבה בכניסתו ארצה.

אבל איפה מסגירת המעגל עם האבן שהוא הרים מפי הבאר כשהוא פוגש את רחל?

  • וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם

הנה סגירת המעגל, סגירת הגולל ,שחיפשנו! המצבה על קבורת רחל היא סגירת הבאר שהוא פתח כשהוא ראה אותה!!

 

נראה שהמשמעות של המצבה הזו שיעקב שם על קבורת רחל, היא לא רק פיצוי על זה שהיא לא נקברת במערת המכפלה כמו כולם. הוא מכניס את מות רחל בהיסטוריה קולקטיבית של העם. מות רחל, הטרגדיה הזו תהיה "אבן פניה" חשובה בהיסטוריה היהודית. לא מדובר במקרה פרטי, מצער ככל שיהיה. אלא בעניין שיילווה את כל עם ישראל בכל הדורות. יש פן כזה בהיסטוריה. יש מחיר לשלם , בדרך, לקראת הישועה האחרונה. ויש לתת את הדעת על זה. המצבה הזו איננה שונה מהמצבות שיעקב שם בבית אל בפגישתו עם האלוהים, ההבטחות והמשימות החשובות. גם מיתת רחל בדרך היא אבן פינה בחיי העם הזה.

 

5 בנימין

קשה להבין שיעקב איננו מכבד את רצונה של רחל לקרוא לבן הנולד כפי שהוא בחרה "בן אוני".

וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין

אבל בעצם, ייתכן שיעקב לא שינה את השם! הוא רק בחר בין שתי האפשרויות שכלל השם הזה

  • "און" יכול להיות צער, אוון,
  • אבל הוא גם יכול להיות כוח. "ראשית אוני".

אם כן, בשם שרחל נותנת יש שתי משמעויות. אחת אופטימית ואחת פסימית יעקב לא מת. הוא חי והוא אחראי על החיים של העם. הוא מעדיף לפרשן השם בצד האופטימי.

  • ימין= כוח. ימין ה' עושה חיל. ימין ה' רוממה!

אם כן "בנימין"= בין הכוח, בין האון. יעקב בוחר בחיים ומצווה את החיים!

רש"י מציע עוד פירוש: ימין= הדרום. כשיעקב בא מחו"ל בצפון, הוא מגיע אל ארץ ישראל, בדרום.

בנימים הוא הבן היחיד שנולד בישראל. הוא מסמל את ארץ ישראל שנמצאת בדרום, בימין.

בנימין הוא כמו בן ציון!  ואכן, כשאנו קוראים את הפסוק :"אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני", אנו מזכירים את העניין הזה של קריאת שמו של בנימין: ירושלים היא עבור עם ישראל התקווה לישועה.

במידה ונשכח את ירושלים, נאבד את התקווה ונישאר עם הפירוש "בין אוני" השלילי.התקווה לחזור לירושלים מונעת להסתכל על  ההיסטוריה של ישראל רק כטרגדיה!

וישלח מוש

בע"ה יג כסלו התשעו

מישל בן שושן

 

וישלח מוש

מלאכים או אנשים?

"כל דבר רוחני, יורד מעולם העליון לעולם התחתון,כשהוא מקבל צורה, ומתגשם, מקבל לבוש"

  1. התורה

התורה, בצורתה הרוחנית, כוונת הבריאה, רצון הבורא, התוכנית האלוהית עבור בני האדם, היא נמצאת כך בעולמות העליונים. אבל, אם ה' רוצה "להוריד" אותה לעולם תחתון, היא חייבת לקבל "צורה, או "לבוש" לפי האנשים שיקבלו אותה, לפי התקופה, במילים של מ קבלי התורה. וכך התורה העליונה קבלה צורה מיוחדת, יחסית לתקופה ולמאורעות של התקופה שבה היא נתנה והיא קבלה את הצורה של התורה שאנו מכירים כחמישה חומשי התורה. התורה התחתונה הזאת היא לבוש של התורה העליונה. התורה העליונה יכולה לקבל צורות אחרות. והיא אכן מקבלת צורות שונות לפי הדורות, על ידי התורה שבעל פה! הנביאים, ההתגלויות, פרשני התורה…

  1. מלאכים

כן המלאכים, הם כוחות עם מטרות מוגדרות שמקבלים "לבוש" כדי להופיע בעולם התחתון. בעצם, המלאכים הם שליחים של האלוהים שמשפיע על העולם. הם יכולים לקבל כל מיני "צורות" כמו כוחות טבע או.. אנשים!

בלשון המדוברת, קוראים לאדם שבא לעזרתנו ברגע הנכון "מלאך". אבל , כנראה, זו ההגדרה היותר קרובה לאמת: קוראים למי שבא לעזור "מלאך" כי הוא שליח טוב שבא לעזרא!

  1. פרשנות על שליחת המלאכים

כשיעקב  עזב את ארץ ישראל, הוא ראה (אומנם בחלום, אבל זה לא משנה הרבה) מלאכים עולים לשמים בחזרה, אלה היו המלאכים שליוו אותו בארץ ישראל ומלאכים אחרים שבאו ללוות אותו בחוץ לארץ. אחרי שחזר מחו"ל, הוא פוגש שני מחנות מלאכים (סוף פרשת ויצא) (הפעם, כנראה לא בחלום) אלה שהיו איתו בחו"ל שעוזבים אותו ומלאכים שילוו אותו בארץ באים אליו.

נראה לי לפרש זאת כך:

המלאכים הם כוחות שעוזרים ליעקב להתמודד מול הבעיות הספציפיות שיפגוש . ה' עוזר לו ושולח לו הכוחות האלה. או שהוא בעצמו מבין ומפנים שעליו לפתח כוחות שיעזרו לו להתמודד עם בעיות עתידיות.

החידוש של התורה כאן, הוא בזה שהכוחות שהיהודי זקוק להם להתמודדות בחול הם שונים מהכוחות שהוא זקוק להם כדי להתמודד בבעיות של ארץ ישראל. זה מסביר הצורך בשני סוגים של מלאכים. בין אם הכוחות באים מהשמים, בין אם באים מהאדם עצמו, העובדה שהם שני סוגים של מלאכים בדיוק בגבול בין ארץ ישראל וחו"ל, יותר משמעותית מאשר לדעת אם הם אנשים או מלאכים בעלי כנפיים.

אם כן, המלאכים שיעקב משתמש בהם לשליחות לעשיו, הם מלאכי ארץ ישראל ולא מלאכי חו"ל. כלומר, יעקב מתחיל להתמודד עם הבעיות הספציפיות של ארץ ישראל.

זה מסביר למה עשיו לא בא להקניט את יעקב במשך 20 שנות השהות אצל עשיו: כי התורה רוצה שנבדיל בין שני סוגי הבעיות האלה: לבן, בחול ועשיו בארץ ישראל. אין לערבב בין שתי הסוגיות!! עשיו יבוא רק אחרי שיעקב יעזוב לבן ויחזור לארץ!!

 

ועתה

פעמיים יעקב משתמש במילה "עתה":

ואחר עד עתה

ועתה הייתי לשני מחנות.

המדרש (בראשית רבה כא-ו) אומר "אין ועתה אלא תשובה". מה הקשר בין עתה לתשובה?

המו"ש מסביר שהצדיק האמיתי הוא זה שמרגיש כל הזמן שהוא עדיין לא מושלם. שיש לו לעבוד, להתכונן, להשתפר, ואולי לשנות כיוון. "הוא לא בא לתכלית האמת".

זו עמדה , מצב רוח, של "חזרה בתשובה תמידית".

הייתי מתרגם את המילה "ועתה": בנתיים. כלומר, יעקב מתאר את המצב שלו , כאדם בתהליך. בנתיים אני כך אבל אני עוד לא הגעתי.אני לא מושלם. אני מחפש. אני משתדל. זה להיות בתשובה.

אין "חזרה בתשובה" דבר טראומתי שקורא פעם אחת ומשנה אותי ממצב של חילוני למצב של דתי. להיפך, התשובה הוא תהליך שמתמשך כל החיים ובו אני מוכן לשנות כיוון ולהשתפר בכל רגע.

 

תקיעות בראש השנה

ראש השנה הוא יום הדין. לכן, יצחק אמור "לטפל" בזה. כי הוא מומחה במידת הדין. עדיף שהקטגור יבקש רחמים יותר מאשר הסנגור! אם יצחק , בעל מידת הדין, יבקש  עבור בניו רחמים, יש יותר סיכוי שהוא יענה!

לכן, שמים את יצחק במרכז, אברהם מימינו ויעקב משמאלו.

ולכן תוקעים כך:

  • תקיעה= אברהם= רגיעה- מידת החסד
  • תרועה- שברים= יצחק= מידת הדין, פחד יצחק, מתעוררים ומתפללים-
  • תקיעה= יעקב= שוב רגיעה , מידת הרחמים, אחרי שהדין הומתק ויצאנו זכאים.

 

לכן גם מתפללים אל

  • אלוהי אברהם- מידת החסד
  • אלוהי יצחק- מידת הדין
  • ואלוהי יעקב- מידת הרחמים

כלומר, אנו מתכוונים לעמוד מול ה' שאברהם השיג אותו ממידת החסד, ושיצחק השיג אותו ממידת הדין ושיעקב התייחס אליו ממידת הרחמים.

 

וכל זאת, אנו לומדים מתפילתו של יעקב  לפני הפגישה עם עשיו:

  • "אלוהי אבי אברהם
  • ואלוהי אבי יצחק,
  • ה' האומר..(ה'- מידת הרחמים)"

 

המנחה לעשיו

המו"ש מסביר על ידי גימטריות וצירופי שמות שכל פירוט המתנות שיעקב שלח לעשיו הם המתקת הקטרוגים של כל המקטרגים על עם ישראל בכל ההיסטוריה. עשיו הוא אבי המקטרגים על ישראל. הוא בנו של יצחק, ממידת הדין והוא המסמל כל הקטרוגים שנעבור בהיסטוריה.

לכן, כל מה שעושה יעקב מול עשיו, הוא עושה למען עם ישראל שיתמודד מול צאצאי עשיו.

 

ההשתחוויות

יעקב ראה ברוח הקודש את ארבעת הגלויות שעתידים ישראל לעבור בהיסטוריה. והוא נתן להם את דפוס ההתנהגות הראויה כדי לעבור אותן.

(לע"ד) הדורון, המלחמה (הגנה) והתפילה. הן שלושת הדברים שכל יהודי חייב להתכונן אליהם בעת צרה. כל אחד צריך להיות נפרד מהשניים האחרים. כלומר, יש להתפלל כאילו אין אנו מוכנים לא לשלום ולא למלחמה

ויש להילחם כאילו לא התפללנו

ויש לנסות לפייס כאילו לא תכננו מלחמה או התפללנו.

כשיעקב משתחווה לעשיו, הוא מלמד לזרעו שכך יש להתנהג בגלות מול הגויים.

נראה לי להוסיף, שהרב מדבר על "גלות". כלומר, הוא צודק כל זמן שישראל מנמצאים בגלות. כך פעלו היהודים בכל הדורות והם הושפעו עמוקות מההשתחוויות של יעקב.( עד היום, הרבה יהודים שחושבים שאנו נמצאים עדיין במצב של גלות חושבים שאין לנו להקים צבא או להילחם נגד אויבים בארץ ישראל.)

אבל כשהגלות מסתיימת, ספק רב אם זו הדרך הנכונה להתנהג בה!

 

מעשה אבות סימן לבנים

כל מה שאירע לאבות, ומסופר בתורה, בא ללמדנו שהם "הכינו לזרעם את הקרקע". הם המתיקו את הדינים. הם הכינו לנו האפשרות לשרוד הגלויות.

כשאברהם ירד למצרים, או כשיעקב ירד ללבן או התמודד עם עשיו, הם בעצם הקימו את הכלים כדי שזרעם יוכלו לשרוד בגלויות אלה לעתיד לגבי יצחק, הוא לא היה צריך לרדת לגלות כי העבודה העיקרית שלו הוא עשה בעקידה. כך הוא המתיק את הדינים על ישראל.

 

 

תמנע

בע"ה טו כסלב התשע"ה

מישל בן שושן

תמנע לעד

מטרת המאמר:

אנו שומעים הרבה את המשפטים :"התורה חושבת כך" או "התורה רוצה ש..", או התורה אומרת ש…".

אכן, יהיה מאוד נעים ונוח למצוא בתורה את התשובות לכל הבעיות, הוראה פשוטה להחליט עבורנו בכל תחומי חיינו. לכן, אנו רצים לשמוע אדם שיגיד לנו "מה התורה אומרת לי להחליט" בשאלות חיינו.מצד שני, מאוד קל להעצים את דעה האישית על ידי ציתות של התורה. כמה קל להגיד שמה שאני חושב זה בדיוק מה שהתורה חושבת. מספיק לצטט פסוקים, פירושים, קטעי תלמוד, כדי לתת גושפנקא למה שאני חושב. חמור עוד יותר לתת לחשוב שזו "דעת התורה". אבל נוח לעשות זאת ונוח להרבה אנשים לשמוע זאת.

היום, אנו יכולים לקרוא על שלטי רחוב "התורה אוסרת להשתתף בבחירות" או "התורה מצווה לנו לעזוב את לימוד התורה וללכת לבחור במפלגה זו- כי היא המפלגה של התורה"….וכן בכל תחומי חיינו, מרבים הרבנים שמדברים בשם התורה , בשם ההלכה. נוח מאוד לחשוב שכן הדבר ואפילו זה נאה אבן הפינה של ה"אמונה".

  • ברצוני, במאמר זה, לטעון שהתפיסה הזאת היא "עבודה זרה" ממש! שהתורה פותחת לנו את הלב ואת העניים על המורכבות של החיים. היא מעמידה את הקורה מול בעיות ונותנת לנו לשכול את כל ההשלכות של המעשים שלנו. נראה לי שהתורה ,יותר מלהסביר מה היא העבודה הנכונה, אוסרת לנו לעשות "עבודה זרה". היא מדברת על "דרך". בין השאר, נושא הגיור (מי ואיך להכניס בעם ישראל) וסוג הקשרים עם העמים מסביב, נשארים פתוחים בהרבה מקרים. במיוחד כשהדבר נוגע לאבות.

על ידי כמה דוגמאות מתוך הסדרה "וישלח", ברצוני להציע דרך חשיבה שונה ממה שציירתי לעיל כדרך המקובלת והנוחה.נראה לי שהתורה היא לא אידיאולוגיה. היא באה כדי לאסור כל אידיאולוגיה עיוורת. היא אמנם מתווה דרך, בנושאים מסוימים היא מאוד הכרחית, אבל בנושאים אחרים (לא פחות חשובים) היא רוצה לפתוח את העניים של כל אחד. בניגוד לכל דת אחרת המצווה בדרך כלל את ההיפך: להגיד למאמינים מה לחשוב ומה להחליט.

 

  1. 1. תמנע:

"כי דבר יי' בזה" אין לי אלא בזמן שביזה דברי תורה מניין אפילו כפר במקרא אחד …תלמוד לומר … במקרא אחד: "ואחות לוטן תמנע" (תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י דף כז טור ד /ה"א )

כל הפסוקים בתורה שווה ערך הם. לדוגמא של פסוק שנראה צדדי ולא רציני, מביאה הגמרא "ואחות לוטן תמנע". כדי ללמד אותנו שאין להקטין בחשיבות של כל פסוק בתורה. אם כן מה חשוב בפסוק הזה?

אנו צריכים לא רק ללמוד מה החשיבות של תמנע אבל יש לנו לדעת למה הגמרא בחרה בפסוק הזה דווקא כדי להשוות בחשיבות כל פסוקי התורה.

  • א. מי היתה תמנע?

לפי פסוקי התורה, אדם בשם "שעיר החורי" היה כנראה מושל בארץ שעיר לפני שעשיו בא לשם. התורה מפרטת לנו את תולדותיו. בניהם, לוטן בנו. התורה אומרת שתמנע היא אחות לוטן. המדרש בא להסביר למה לא כתוב שהיא ביתו של שעיר ומציע שאליפז בן עשיו בא על אשת שעיר החורי ונולדה להם תמנע. לימים, תמנע הזאת היתה פילגש אליפז (אביה!)

יש פסוקים אחרים שמונים את "תמנע" בין אלופי עשיו. אם כן, תמנע הוא גבר. גם בספר "דברי הימים", תמנע הוא בנו של אליפז. אם אנו מצרפים את כל הפסוקים האלה, מוכרחים להגיד שלאליפז היתה פילגש, תמנע, ובן (שאולי נקרא על שם אימו כי היא מתה בהיוולדו): תמנע.

בספרי הקבלה, אומרים שתמנע היתה לילית!.

ב.  מה היא עשתה?

יש גמרא שמספרת שתמנע (האישה ) בקשה לחבור למשפחת האבות ולא קיבלוה:

 מיהת אחות לוטן תמנע מאי היא? – תמנע בת מלכים הואי, דכתיב +בראשית ל"ו+ אלוף לוטן אלוף תמנע. וכל אלוף – מלכותא בלא תאגא היא. בעיא לאיגיורי, באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. נפק מינה עמלק, דצערינהו לישראל. מאי טעמא – דלא איבעי להו לרחקה.( תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב )

אם כן, תמנע ביקשה להיות אחת האמהות במשפחת האבות ולא קבלוה . זה הסבר אפשרי לסירוב כי אם מדובר רק על גיור, עוד יותר קשה להבין הסירוב. אבל, מהתסכול הזה נולד עמלק, הצורר העיקרי של היהודים בכל הזמנים. הוא זה שרוצה לקחת את מוקמו של עם ישראל. כאילו התסכול של תמנע הוליד את עמלק!! האם המדרש הזה בא כדי להטיל דופי על החלטת האבות?

 

 

 

  1. יהושוע בן פרחיה וישו

ױתנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו ……

כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא של מצרים. כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח: מיני ירושלים עיר הקדש ליכי אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה. קם אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא, עבדו ליה יקרא טובא. אמר: כמה יפה אכסניא זו. אמר ליה: רבי, עיניה טרוטות. אמר ליה: רשע! בכך אתה עוסק? אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה. אתא לקמיה כמה זימנין, אמר ליה: קבלן! – לא הוי קא משגח ביה. יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע, אתא לקמיה. סבר לקבולי, אחוי ליה בידיה. הוא סבר: מידחא דחי לי. אזל זקף לבינתא והשתחוה לה. אמר ליה: הדר בך! – אמר ליה: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל (סנהדרין דף קז עמוד ב )

  • ברור כאן, שיהושוע בן פרחיה ננזף על ידי התלמוד כשהוא "דחה" את ישו.
  1. 3. דינה ועשיו

המדרשים מספרים שיעקב לא רצה שעשיו יפגוש את דינה כי הוא לא היה מעוניין בשידוך הזה. אבל , דינה , בסופו של דבר נאנסה על ידי שכם! החכמים אינם מצדיקים לגמרי את ההחלטה של יעקב. כי הרי שכם הוא לא בהכרח יותר טוב מעשיו וחתונה עדיפה על אונס!

  1. 4. יעקב אצל לבן

לפני הפגישה עם עשיו, יעקב מפחד שמה "יגרום לו החטא". על  איזה חטא מדובר? על "ואחר עד עתה" כלומר, על האיחור שלו לשוב אל מולדתו אחרי 14 שנות עבודה אצל לבן. למה יעקב נשאר עוד שם שש שנים?

לזכותו ניתן לטעון שהוא רצה "לצאת ברכוש גדול", כלומר, להציל מהגלות את כל ניצוצי הקדושה הקיימים באומות העולם. מה שהובטח לישראל בסוף הגלות. יעקב אולי חשב שגלות לבן תמנע את גלות מצרים ולכן הוא סיים את כל שלבי ברית הבתרים על ידי שש השנים האלה.

לגנאי, ניתן לטעון שהשהייה בחוץ לארץ שאיננה לצורך, מפרה את הנדר שהוא עשה "ושבתי בשלום אל בית אבי". האיחרו אצל לבן גם מנע ממנו לכבד את הוריו בזמן ההוא.

אם כן, יש דעות לכאן ולכאן בקשר לכמה יש להישאר בגלות כדי לחבר נפשות וניצוצי קדושה לעם שיראל.

  1. 5. שכם

האם יעקב התנגד לנשואי דינה עם שכם? לא ברור. ייתכן שהוא לא אהב את הצורה שבה פעלו שמעון ולוי (בסודם אל תבוא נפשי, עכרתם אותי..) אבל יעקב נראה מסכים עם התנאים שהוסכמו בקשר לחתונה של דינה עם אנשי שכם ואולי אפילו כל הגיור של אנשי שכם ליהודים על ידי ברית המילה!

אבל התורה בעצמה איננה פוסקת. היא מסיימת את הסיפור עם הטענה של שמעון ולוי :"הכזונה יעשה את אחותנו". ולא מוסיפה מילה. כאילו התורה מסכימה איתם! או שאולי ההכרעה של יעקב בברכותיו אל השבטים מכריעה?

הרי יעקב בא לשכם מרצונו והוא תיקן שם מטבעות, שווקים ומחצאות שהם מקבילים שלושת הדינים לחתונה יהודית (מקווה- קניין בשווה פרוטה ושטר כתובה). האם זה לא כדי לנסות להתחבר עם שכם, יושבי הארץ?

  1. 6. עשיו

יעקב מסרב ללכת עם עשיו לשעיר. הוא מעדיף להתנתק ממנו. ועשיו מבין המסר ומפנה את מקומו ליעקב.

7 הערב רב

העניין הזה יעלה שוב כשערב רב , גויים שרוצים להצטרף לעם ישראל, ירצו לצאת. משה יסכים וה' לא. כל פעם שיהיו בעיות, ה' יאשים את משה שהעלה את הערב רב!

אם זה דבר כל כך רע, אז למה ה' אפשר זאת?

  1. 8. אשת יפת תואר

האם טוב או לא לצאת למלחמה ולהביא משם גויה שנגייר? התורה איננה פוסקת בעניין. היא "רק" מתארת את תהליך הגיור. החכמים לא יאהבו את זה ויגידו שזה התחלת כל בעיות עד לבן סורר ומורה!

לסיכום:

האבות לא גיירו את תמנע, קבלנו את עמלק

יעקב לא רצה לתת דינה לעשיו, הוא קיבל אונס משכם

יהושוע בן פרחיה דחה את תשובת ישו, קבלנו את הנצרות

האם כל המהלכים האלה היו בלתי נמנעים? האם זה הגורל או שמה התורה מתארת אנשים גדולים מול בעיה סבוכה. היא מתארת את החלטתם. והיא מראה את התוצאות של החלטתם. היא לא דנה אותם לטוב או לרע.

 

אני לומד מכל זה שלכל החלטה יש תוצאות: טובות, ורעות. על האדם לקבל על עצמו את האחריות המלאה על החלטותיו. התורה עוזרת לנו למדוד את התוצאות של המהלכים.

אין ביטוח מלא שהמהלך יביא רק לתוצאות מצוינות . כל החלטה בנושא הגיור ובנושא הסכמי השלום עם השכנים נתון להחלטת המעורבים. לפחות בשלב סיפורי האבות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

וישלח גז

בע"ה ח כסלו התשע"ה

מישל בן שושן

וישלח גז

למה יעקב יזם את הפגישה עם עשיו?

כשאנו קוראים את מהלך הפסוקים, לא מבינים למה יעקב שולח מלאכים לעשיו? האם הוא יודע שעשיו בא לקראתו והוא רוצה להקדים רפואה למכה? או שמה היוזמה שלו מסוכנת! ואם הוא היה בספק, זה גם לא מצדיק ההתגרות במפגש היזום הזה!

הג"ז עונה בברור: יעקב כן ידע שעשיו מגיע והוא היה מוכרח לעשות משהו לקראת הסכנה הזאת. וכך מפרש הרב את הפסוקים הקודמים לסדרה שלנו:

  • "ויעקב הלך לדרכו"= יעקב התפתה ללכת בדרכי התאווה של העולם הזה! (המילה"דרך", מזכירה "דרך גבר בעלמא", כלומר, מה שטבע האדם רוצה ומכתיב לו לעשות. למה יעקב מתנהג כך? כי..
  • "ויפגעו מלאכי אלוהים"= יעקב נחלש בדבקותו בה' כי פגעו בו "מלאכי אלוהים" שכוללים את היצר הרע
  • "ויאמר יעקב כאשר ראם(כאשר ראה את שרו של עשיו מקטרג עליו בין המלאכים האלה): מחנה אלוהים זה" = עד כה יעקב מבחין במחנה אחד: מחנה המלאכים המקטרגים עליו בעולם ומפתים אותו לעזוב את עבודת ה'! (השם "אלוהים" מורה על מידת הדין)

אבל, ב"ה, היו בתוכם גם מלאכים אחרים, "מלאכי ה'" , בעלי רחמים וגורמים לדבקות בה'. לכן הוא קרא עכשיו למכלול: וקרא למקום ההוא:

  • "מחניים"=פתאום מדובר על שני מחנות ולא מחנה אחת כמו מקודם! כלומר יש כאן שני סוגי מלאכים. מלאכים שיעזרו לי ומלאכים שיקטרגו נגדי, כולל עשיו.

לכן, יעקב הבין שעשיו בא לקראתו למטה כמו שמלאכי הקטרוג באים אליו במאבק למעלה.

אכן, יעקב יפגוש את שרו של עשיו במישור העליון ואחר כך את עשיו עצמו, במישור הארצי.

וישלח יעקב מלאכים

מפרש הג"ז: הוא שלח מלאכים בשר ודם לקראת העשיו של מטה והוא שלח גם מלאכים ממש עבור שרו של עשיו המקטרג מלמעלה.

ויאבק איש עמו

המילה "להיאבק" מתורגמת על ידי אונקלוס :" אשתדל", לשדל, זה לפתות.

אם כן, המאבק בין שרו של עשיו ליעקב היה פיזי וגם רוחני. הפיתויים הם העבודה של היצר הרע. הוא ניסה להעביר את יעקב מעבודת ה'. למה? כי יצחק ברך את עשיו "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך", בפירוש הג"ז, יצחק אומר לעשיו: יעקב יגבר עליך וישרוד תמיד. אבל מהרגע שהוא ירד מדרך ה', אז יש לך הזדמנות לפרוק אץ עולו מעליך ולהתגבר עליו!

לכן, עשיו, ושרו למעלה, מסתכלים תמיד על עם ישראל ומחכים שהם יחטאו! הם גם מקטרגים עליהם כל הזמן כדי להחטיאם.

וירא כי לא יכול לו

המלאך ראה כי יעקב נשאר כל הזמן דבוק בה' והוא לא יכול להוריד אותו

ויגע בכף ירכו

אז הוא פגע בצאצאיו (יוצאי ירכו). כלומר כל עם ישראל בכל הזמנים יהיו תחת הקטרוג של שרו של עשיו!

עד עלות השחר

כלומר, כל המאבק המתמשך בין יעקב ועשיו יימשך עד סוף ההיסטוריה. עד שהשמה יעלה ויבוא המשיח.אחר כן, יעקב כבר איננו צולע ולא יהיו יותר קטרוגים.

מסכנה עבור ההיסטוריה של עם ישראל:

בני עשיו יחפשו תמיד להעביר את ישראל מדתם. הם ישתמשו בשתי דרכים:

או על ידי פיתוים : להראות להם שכדאי שהם יתבוללו לתרבות המקומית. (על זה הפירוש שלפעמים היצר הרע נראה לאדם כחכם זקן, ידיד)

או על ידי מלחמות, על ידי רדיפות ושמד כדי לאלץ אותם לעזוב את דרכם.

ועל עם ישראל להתכונן בשני המישורים. כי האחד לא פחות מסוכן מהשני.

עקב עשיו

יעקב נקרא על שם אחיזתו בעקב עשיו. אבל העקב הוא של עשיו! כלומר, ליעקב יש אחיזה בקליפה של עשיו. יש ביעקב הרבה מה לשפר. את הקלקולים של עשיו שיש עדיין בו!

עד שיהיה נקי מקליפת עשיו לגמרי, באחרית הימים, כשהוא יקרא אך ורק "ישראל" על שם "לי ראש", כאשר ינצח את שרו של עשיו לגמרי, למטה ולמעלה. אז יעזוב לגמרי את עקב עשיו. בינתיים, עם ישראל מתנדנד בין "יעקב" ל"ישראל". בין העקב לבין הראש!

ויגע בכף ירכו

הפגיעה בירך יעקב היא הפגיעה הפוטנציאלית בצאצאי עם ישראל.

ואכן, לפי הג"ז, זו הסיבה להריגת אנשי שכם, ולמכירת יוסף ולגלות מצרים וכל הגלויות אחר כך!!

התוצאות חמורות מאוד וארוכות תווך!

שעיר לעזאזל

אם כן הסיפור הזה הוא מה שיכול להסביר את כל הוויכוח בין עם ישראל לאומות העולם. יש טענות משני הצדדים.

יעקב טוען שכל מה שקרה לו, זה בגלל שעשיו סירב לקבל את הבכורה. גם השקרים של יעקב וגם גניבת הדעת לאביו וכל החטאים שישראל יעשו בגלל הימצאותם בגלות, הכל בא,בסופו של דבר בגלל עשיו!

לכן, ביום כיפור, פעם אחת בשנה בלבד, מפילים את כל התיק על עשיו שנקרא "שעיר".

אי אפשר לטעון זאת כל השנה כי הרי אנו אחראים על העוונות שלנו.

אבל, יום אחד בשנה, באופן חד פעמי, אנו משתמשים בכלף הזה! וה' מעביר מאיתנו את כל העוונות ומפילו אותם על השעיר של עשיו!

גיד הנשה

כל גיד ואבר בגוף, הוא תחת שר מלמעלה!

גיד הנשה הוא תחת שרו של עשיו. הוא היצר הרע. הגיד הזה גורם לשכוח את הקשר עם האלוהים.(נשה= שכח)

אז אם איסור הגיד הזה אסור כי הוא מסמל את התאוות ופיתוי היצר הרע, אז , אפילו אם המלאך לא היה פוגע בכף ירך יעקב, זה היה אסור! כלומר, האם הסיפור בא כדי להטעים את האיסור או שהאיסור בא כדי להמשיך את הסיפור בתוך צאצאי יעקב?

אלא שהסיפור מברר שכן יש חולשה ביעקב: צאצאיו יכולים ליפול בעולם התאוות! ולראיה, הפגיעה של המלאך בגיד של יעקב. אם כן, "בני ישראל", העם שייווצר בהר סיני, יהיה נתון לפיתוי הזה. וזו הסיבה שלא כתוב "לא יאכלו בני יעקב את גיד הנשה" השימוש בשם "בני ישראל" מציין הרבה יותר מצאצאיו הקרובים של יעקב.

האם מותר לשקר?

המדרש אומר שרחל שאלה "האם מותר לצדיק לשקר (להערים)?". זו קושיה קשה שניתן לשאול על כל הסיפור מההתחלה. איך יעקב משקר וגונב דעת אביו…

אכן, כן, "מותר להערים כנגד הרשעים להינצל מידם"!! (בבא בתרא קכ"ז)

אבל יעקב הוא איש האמת! (תיתן אמת ליעקב!)

יעקב קבל את התואר הזה כי הוא היה צריך להשתמש בעורמה יותר מאבותיו שהמציאות מנעה מהם להתמודד עם שאלה זו! "הם היו בנקל יכולים לקלוע אל המטרה". אבל יעקב לא!! כדי להגיע לאמת, יעקב היה צריך להיאבק כל ימיו בכל האמצעים. כלומר, מי שיכול לקבל את התואר הרם של "איש האמת" חייב להתמודד עם כל הצדדים הקשים של השגת מידה זו. להכיר בצדיים ההפוכים, להתמודד איתם, אפילו להשתמש בם לפעמים. מי שלא התמודד עם הבעיות האלה, לא יקבל התואר. לכן רק יעקב ולא אברהם או יצחק מקבלים תואר זה.

רחל בסכנה

המדרש אומר שיוסף עמד מול אימו כדי להגן עליה בפני עשיו.("ואחר ניגש יוסף ורחל..") למה היא היתה בסכנה? פשוט מאוד: לאה היתה אמורה להיות אשתו של עשיו במידה והיה מקבל עליו את הבכורה. מהרגע שעשיו בז בבכורה, יעקב נאלץ לקחת לאה. אם כן, עכשיו, עשיו הוא ה"קטן". ולכן, מגיע לו להתחתן עם…רחל!! לכן יש מקום להגן עליה בפניו!

צלע יעקב

הרב עושה קשר בין העובדה שהוא היה צולע (בעקבות פגיעת המלאך בכף ירכו) והצלע שהבורא לקח מאדם כדי לעשות מזה את חווה!

"ויבוא יעקב שלם" מפרש המדרש: "שנתרפא מצלעתו" כלומר, שהוא כבר לא צולע. אבל הרב אומר שיעקב עכשיו יכול להתיישב בארץ אחרי שנשא אישה . ואין אדם שלם לפני שהוא נושא אישה! ובנוסף, יעקב היה צריך להתיישב בארץ כדי להיקרא "שלם". כי מי שגר בחו"ל, אפילו שהוא צדיק כיעקב איננו שלם. "דשלימו לא אשתכח אלא בארעא קדישא"(זוהר)

אם כן, ה"שלמות" של אדם מישראל איננה יכולה להתרחש אם הוא לא נשוי ואם הוא גר בחול. ושניהם נקראים "ביאה". ביאה אל האישה וביאה אל הארץ.

להתפרנס או לעסוק בתורה?

הרב קובע שהסדר הנכון הוא לרכוש מקצוע ואמצעי פרנסה ורק אחר כך לישא אישה. הוא קורא לאלה שמתחתנים בלי פרנסה "טיפשים" כי הם "סומכים על הנס" והם יזדקקו לקופת הצדקה! רק יחידי סגולה יכולים להרשות לעצמם להתחתן וללמוד תורה בלי פרנסה. אלה לומדי תורה מיוחדים מאוד, יוצאי דופן שיש מקום לתת להם לעסוק בתורה ולא בפרנסה. אבל זה לא הסדר הנכון עבור רוב בני האדם.

"כל מי שאיננו עוסק בפרנסה, בדרך ארץ, והוא עוסק בתורה בלבד, לא יקרא שלם"

 

אל אלוהי ישראל

אל= חסד וגבורה. לפעמים נמצא (חסד)   "אל נקמות ה ' " ולפעמים (גבורה ) " אל נושא היית להם "

כמו שהמילה "שמש" היא חסד וגבורה : השמש מחממת ומרפא אבל היא גם יכולה להכות קשה ולשרוף.

לכן יעקב קורא לה' יותר בכינוי "אל". כמו "בית אל" וכאן אל אלוהי ישראל. כי יעקב הוא המחבר בין החסד והגבורה. והוא נקרא גם כן שמש. "והנה השמש והירח"(בחלום יוסף), "כי בא השמש"(יעקב הגיע אל המקום)

ותצא דינה

הג"ז החלטי בנושא: דינה לא חטאה בזה שהיא יצאה!!

ואפילו אם המדרשים מכנים אותה "יצאנית" כמו לאה אימה, הוא מתרגם הכל לזכותה של דינה שיצאה לשם שמים. ולראיה, שהתורה קוראת למעשה שכם "אונס" שהוא כמו רצח.

(משמח לפגוש פרשן שלא הופך את הקורבן (דינה) לאשם, במיוחד בקשר לסיפור של אונס )

אם יש אשם בדבר זה רק שכם. ואם נחפש במשפחת יעקב מי חטא כדי לגרום לצרה כזו לקרות, אז הרב מצביע על יעקב עצמו! ונותן שתי אופציות:

  1. יעקב נטל שררה לעצמו (ויצב שם מזבח ויקרא לו אל, אר"ל ויקרא לו אל אלהי ישראל אמר אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים, ר' הונא בשם ריש לקיש אמר אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו ואתה היית נוטל שררה לעצמך מחר בתך יוצאה ומתענה, הה"ד ותצא דינה בת לאה.( (בראשית רבה פרשה עט)
  2. ועל שאיחר את נדרו לחזור לארץ.

שכם ואברהם

המדרש משווה את שכם לאברהם: שכם טען שהוא "נשיא הארץ" כמו שאברהם היה "נשיא אלוהים". אבל יעקב השיב לו שאין להשוות:

  • אברהם הוא דומה לשור (ואל הבקר רץ אברהם)
  • חמור הוא חמור

"ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו"= השור מכיר בקונו, בבעליו. אבל החמור מכיר רק באבוס (האוכל) ולא בבעליו. לכן חמור איננו מכיר באלוהים, רק בתוצאות של השפע של האלוהים. אברהם הכיר את בוראו.

ומכוון ש"לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" אז אי אפשר  להתקשר עם משפחת חמור!

אלוהי הנכר

לפני שיעקב נגש אל בית אל כדי להקריב מזבח, הוא מבקש מבניו "להסיר את אלוהי הנכר מתוככם". מי אלה אלוהי הנכר? הרב עונה שאלה התכונות הרעות שבליבם. אלה שגרמו להם להרוג את אנשי שכם ולקחת לביזה את נשותיהם והשלל ללא עוול בכפם!!

יש לעשות תשובה לפני שמקריבים זבחים!

בנימין

הגימטרייה של בנימן= 152= בן(52)+ מאה (היה יעקב כשנולד בנימין)

עכשיו שיעקב בן מאה שנה, הוא הסיר מעליו את הקליפות של השמאל (חטאים) ונשאר בו רק את הימין.

מתה עלי רחל

היא מתה בגללי.

מהרגע שיעקב חזר ארצה, הוא לא שכב עם נשותיו כי חל עליו איסור "שתי אחיות". וייתכן שהייתה כאן סיבה למתת רחל (בנוסף לזה שיעקב אמר ללבן שהוא מאחל לכל מי שגנב את התרפים למות)

ראובן ובלהה

ה' הבטיח ליעקב בבית אל ש"גוי וקהל גוים יהיה ממך". כלומר, מתוכננים עוד שבטים!

גוי= בנימין שנולד אחרי זה. אבל מי הם "קהל גויים" שצריכים עוד להיוולד מיעקב?

  • או אפרים ומנשה מיוסף (מה שיקרה בסופו של דבר)
  • או, כמו שטעה ראובן, ילדים נוספים מנשות יעקב . אבל מכיוון שיעקב הפסיק לקיים יחסים עם נשותיו מהרגע שנכנס לארץ,הילדים הנוספים על ידי בכור יעקב, ראובן. לכן הוא שכב עם בלהה שהיא במקום רחל( כי בנימין יצא מרחל וכן יהיו אפרים ומנשה ממנה.)

לכן, אחרי שכתוב "ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא", כלומר יש עכשיו להמשיך ולהוליד שבטים חדשים: גוי וקהל גוים!.."ולך ראובן וישכב עם בלהה.." אבל , נגזר שזו טעות: "ויהיו בני יעקב שנים עשר" נקודה.

ועוד פירוש אפשרי: ראובן לא שכב עם בלהה אלה מנע מאביו לשכב איתה: הוא תמיד הסתובב מסביב למיתתם ולא נתן להם פרטיות!("וישמע ישראל"= שמע כל הזמן צעדיו של ראובן בחוץ)ראובן  קינא עבור אימו לאה(אם יעקב פורש ממנה אז שלא ילך עם בלהה גם!.וזה גרם שיעקב לא הוליד יותר שבטים: ויהיו בני יעקב שנים עשר בלבד!

מתחת לפני השטח, עניין הבכורה עומד כאן בשאלה: מי הוא הבכור שיצאו ממנו עוד שני שבטים? יעקב ידע שזה יהיה מרחל (לכן הלך עם בלהה) אבל ראובן לא רוצה. בסוף יוסף, בכור רחל הוא זה שייבחר לתפקיד ויוליד אפרים ומנשה.

וישלח- מסעותיו של יעקוב

בע"ה יב' כסלו התשע"ג

מישל בן שושן

מסעותיו של יעקב

 

המאורע גיל שם המקום מצבה הפסוק מקור
לידת יעקב 0

2108

באר לחי רואי ויהי אחרי מות אברהם ויברך א' את יצחק בנו וישב יצחק עם באר לחי רואי חיי שרה כה -יא
יצחק יורד לגרר בגלל רעב גרר ..יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם תולדות כו-יז
יצחק חופר בארות 40

2148

באר שבע הבאר אשר חפרו… ויקרא אותה שבעה על כן שם העיר באר שבע תולדות כו- לב
ברכת יצחק ליעקב 63

2171

באר שבע ויצא יעקב מבאר שבע ויצא כח-י
חלום יעקב לוז-בית אל מצבה ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה ויצא

כח-יט

יעקב אצל לבן 77

2185

חרן- פדן ארם וילך חרנה ויצא כז י
לבן משיג את יעקב 97

2205

הר הגלעד גלעד ויעקב תקע את אהלו בהר ויצא

לא-כה

יעקב פוגש מלאכים מחניים ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוהים ויקרא שם המקום ההוא מחניים ויצא

לב-ג

יעקב מתכונן לפגוש עשיו נחל יבוק ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו…ויעבר את מעבר יבוק וישלח לב-כג
המאבק עם המלאך פניאל ויקרא יעקב שם המקום מניאל וישלח לב-לא
יעקב ממשיך אל ארץ כנען סכות ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות על כן קרא שם המקום סכות וישלח

לג יז

יעקב מגיע לארץ מול שכם מזבח ויבא יעקב שלם עיר שכם וישלח לג-יח
יעקב עוזב שכם

 

לוז- בית אל

אל בית אל

מזבח ויאמר אלוהים אל יעקב קום עלה בית אל וישלח לה-א
מות דבורה אלון בכות ותמת דבורה מנקת רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות וישלח לה-ח
ה' קורא ליעקב ישראל בית אל מצבה ויקרא יעקב את שם המקום אשר דבר איתו שם אלוהים בית אל וישלח לה-טו
מיתת רחל

לידת בנימין

97

2205

בית לחם מצבה ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם וישלח  לה-יט
יעקב עוזב בית לחם מהלאה למגדל עדר ויסע יעקב ויט אהלו מהלאה למדגל עדר וישלח לה-כא
יעקב שולח את יוסף לשכם 108

2216

מעמק חברון (ארץ מגורי אביו) וישב יעקב בארץ מגורי אביו..

וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה

וישב

לז- א-יד

יעקב קובר את אביו יצחק 110

2228

קרית ארבע- חברון קבר אביו ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק וישלח לה-כז
יעקב נוסע מצרימה באר שבע זבחים ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויגש

מו א

יעקב מגיע למצרים 130

2238

ארץ גשן ויעל לקראת ישראל אביו גשנה ויגש

מו-כט

בדרך לקבורה 147

2255

גורן האטד ויבואו עד גרן האטד אשר בעבר לירדן ויספדו שם..על כן קרא שמה "אבל מצרים" ויחי נ-יא
קבורת יעקב חברון קבר ויקברו אותו במערת שדה המכפלה.. ויחי –נ-יג