בע"ה יא כסלו התשע"ב

מישל בן שושן

וישלח אה

 

  1. למה יעקב "מגרה" את עשיו?

לכאורה, עשיו לא היה בדרך ליעקב. שליחת המלאכים אליו , היא זו שגרמה לעשיו לבוא!

נראה לי , שהסיבה קשורה למה שאמרה רבקה ליעקב: "עד ישוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם…(כז-מה)": חזרת יעקב לארץ תלויה בעשיו! רק כאשר עשיו ישכח את גניבת הברכות, יעקב יוכל לחזור. האם רבקה שלחה משהו לקרוא ליעקב לחזור? ייתכן שדבורה מנקת רבקה היא השליחה. אבל לא מדובר על שליחות זו בפשט. להיפך, ה' הוא זה שיוזם את שובו של יעקב.

לכן, יעקב חייב לטפל בנושא עשיו לפני שהוא נכנס לארץ.

מעניין יהיה לדעת האם שלב זה של הכניסה לארץ תקף גם לגבינו היום. האם שובנו לארץ ישראל היה קשור להסכמת אדום? (האם הצהרת בלפור או ההצבעה באום קשורה לתנאי זה של הסכמת אדום לשובו של יעקב-ישראל בארצו?) אולי מה שחשוב יותר הוא שיעקב ועשיו יתחילו איזה שהוא בירור בנושא האחווה שאמורה לשרור בניהם. אין ארץ כנען לבני ישראל בלי שיעקב יתחיל הפיוס עם עשיו!!

לסיכום: יעקב איננו יכול לשוב ארצה בלי התחלת פיוס עם אחיו. והוא מוכן לסכן את עצמו ואת כל בני משפחתו במפגש עם עשיו כי זה תנאי, כנראה , להמשך דרכו בחזרה ארצה!!!

הא"ה הקדוש, מצידו נותן הסבר שונה: הוא אומר שעדיף ליזום המפגש עם רשע מאשר לתת לו לקבוע את תנאי המפגש וזמן המפגש!

 

  1. למה יעקב שולח דווקא מלאכים ולא אנשים לפגוש את עשיו?

הא"ה נותן לזה הרבה סיבות:

  1. עשיו הוא אדם חשוב , ואם שולחים לו אנשים, ייתכן והוא לא יורשם מהם ,או שהוא לא יגיב, או שהוא יכה אותם ויעקב לא היה מקבל אותם חזרה ולא היה יודע מה לעשות. מלאכים זה מרשים מאוד (ואכן המדרש אומר שהם באו על סוסים, עם אש …) והם מובטחים לחזור לדווח ליעקב על השליחות!
  2. יעקב פגש את קבוצת המלאכים האלה בסוף הפרשה הקודמת. הוא הבין שהם באו למטרה זו ולכן הוא השתמש בהם. זה הפירוש של המילה "לפניו": הוא שלח מלאכים שהיו לפניו אל עשיו אחיו..
  3. המשימה של השליחות קשה מאוד:יש דואליות בכל שלבי המשימה:
    1. יעקב מציג את עצמו כאח הרודף שלום אבל הוא גם מציג את עצמו כמי שמוכן למלחמה.
    2. המלאכים צריכים להציג מצב דו משמעי. והם אינם יכולים להתבלבל באיכות הדיווח הכל כך חשוב להמשך הסיפור.
  • עשיו בעצמו יכול להגיב בדו משמעות: אני עשיו אחיך שרוצה לעשות שלום ואני עשיו עם ארבע מאות איש להילחם נגדך!

נראה לי שעיקר המפגש הזה בין יעקב לעשיו בא ללמד אותנו את ההבדל הגדול ביותר בין שני האחים:

יעקב מעוניין בפיוס. אבל הוא מוכן לעשות פיוס לאט ולעומק. הדברים אינם לבן או שחור. הוא כבר למד זאת אצל לבן. צאנו הם עתודים נקודים וברודים ולא לבנים! יעקב הבין שהחיים הם מורכבים מאוד. ולכן, פיוס בין אחים, פיוס אמיתי, מה שאנו מצפים אליו מאז הבריאה, מאז כשלון המפגש בין קין והבל, צריך שיתרחש באופן אמיתי.

עשיו, לעומתו , נראה הרבה יותר חד כיווני. הוא נותן הרגשה שהכל ברור, שאם צריך שיהיה פיוס, בו נגמור עם זה אחת ולתמיד מיד. הוא יציע ליעקב ללכת איתו ..ויעקב מסרב!

יעקב הולך לאט. עשיו הולך מהר!! השלום של עשיו הוא שטחי. השלום של יעקב הרבה יותר עמוק , מורכב וידרוש את כל זמן ההיסטוריה כדי להתגשם! כי הוא רוצה לחקור את כל נבכי הקשר הבין אנושי.

לכן, המשימה של המפגש עם עשיו חייבת לקחת בחשבון את המורכבות של יחסי אנוש. ורק מלאכים כנראה מסוגלים להעיד על המורכבות הזאת:

הם אמורים "לדעת" מה השני חושב באמת. אז היינו מצפים מהמלאכים לבוא ולהגיד ליעקב מה בדיוק חושב עשיו. ובכל זאת, אנו שומעים שהם מביאים מסרים כפולים: אחיך- עשיו. לקראתך- עם 400איש!. ייתכן שהוא יילחם ייתכן שהוא בא לשלום!! אם גם המלאכים לא יודעים, זה סימן שאפילו עשיו איננו יודע אולי! הכל אפשרי . הכל אפשרי בתוך מחשבות ורצונות האדם עצמו. וכל שכן שהכל אפשרי בין בני אדם, אפילו (או דווקא כשהם) אחים!

אם יעקב היה שולח אנשים, והם היו מביאים מסר כפול, היינו אומרים שזה היה תלוי בטעות השליחים! אבל כאן, כשהמלאכים מוסרים דיווח כפול ומורכב, אז אנו נוגעים לעצם העניין שיעקב בא לייצג!

 

  1. למה יעקב מתכונן בשלושה דרכים?
  • יעקב מתפלל כאילו הוא לא מכין עצמו למלחמה וכאילו הוא לא מכין דורון (מתנות לפיוס)
  • יעקב מתכונן למלחמה כאילו הוא לא מתפלל לאלוהים שיעזור לו!
  • והוא שולח דורון לעשיו כאילו הוא לא סומך על המלחמה או על התפילה שלו!

זאת אומרת שיעקב לוקח בחשבון כל אחת מהאופציות ברצינות רבה!   וזו מידת יעקב אבינו: לדעת לאסוף את כל חלקי האמת המנוגדים לאגודה אחת. הוא מתכונן לכל דבר. כי האדם שנמצא ממלו הוא בן אדם. וכל אדם מכיל בתוכו המון פרצופים!! (ולא רק הרשעים!!) והוא בעצמו מלא מכל מני אמונות, מחשבות, רצונות, פחדים וביטחונות. הכל יכול להיות מנוגד, ובכל זאת , הכל קיים! ויש לקחת את כל המורכבות הזאת בחשבון!!.

יעקב שיקר, רימה, גנב את דעת אביו, גנב את דעת לבן, …

עשיו , מצידו, לפי פשט הסיפור, הוא אדם מצוין. בעל כל המידות הטובות. הוא מוכן למכור אפילו את בכורתו, הוא מכבד את הוריו. הוא נשאר בארץ ישראל, הוא בא להתפייס עם אחיו, הוא מציע לו שלום מיידי והליכה משוטפת.. עשיו הוא כמו ..לבן! הוא לבן לגמרי!

יעקב חותר לאמת. והאמת הרבה יותר מורכבת ממה שעשיו ולבן מציגים.

לישראל התפקיד הקשה מאוד, להיות עם "מוזר" שמונע מאומות העולם להמשיך לחיות באשליית הלובן! עם ישראל בא כדי להעיד על המורכבות של האמת . ועל אחדות כל הכיוונים האלה ביחד!!

 

 

  1. מה הדבר החשוב ביותר שקורה בסיפור?
  2. יעקב יוזם המפגש. הוא מעוניין בפיתרון למרות שהוא לא מסכים עם פיתרון מהיר וחפוז
  3. יעקב מכריז שהוא עבד לאדונו עשיו!:

יעקב מרגיע את עשיו כשהוא מסביר לו שהוא מוכן להיות העבד שלו: אין לבכורה ולברכות שום כוונה לתפוס עמדת כוח, לשלוט אחד על השני באופן כוחני. יעקב לא גנב את הברכות והבכורה כדי להיות תוקפני מול עשיו. הוא מוכן לוותר לגמרי על העליונות. הוא קורא לעשיו "אדוני" וקורא לעצמו "עבדך". יש כאן שתי תוצאות מרחיקות לכת:

  1. זה מרגיע מאוד את עשיו! וכך המפגש לא נגמר ברצח!
  2. זה מלמד את עשיו ,וגם אותנו, קוראי הסיפור הזה, בדבר חשוב מאוד: האדם חייב לתת מקום של כבוד לשני אם הוא רוצה להיפגש איתו. אדם שמרגיש אדון על כל עולמו, לא יכול לפגוש אדם אחר. ואפילו אם ידברו איתו, הוא לא ישמע באמת. כדי לקבל את השני, אני צריך לוותר מזמני, משליטה על עולמי, אפילו לוותר על מחשבתי. אני צריך להיות, לרגע "עבד" והשני צריך שיהיה "אדון" כלפי כדי שאני אוכל לעשות לו מקום ולשמוע באמת אותו, לקבל אותו. מכיוון שעיקר הבעיה היא "איך להיות אחים" (דבר שיימשך לאורך כל ספר בראשית ואולי גם הלאה עם כל המצוות בין אדם לחברו), הלימוד הזה של הוותרנות בעולמי כדי לתת מקום לשני, הוא הכרחי כדי שנוכל להתחיל את פיתרון הסוגיה של האחווה.

 

  1. הדורון:

התורה מתארת בדיוק רב את המתנות שיעקב שולח לעשיו. האור החיים שם לב שכך כל הבהמות הוא 580!! בדיוק הערך של "שעיר" ואותו הערך גם כן של "תקף"

כאילו יעקב , ברצונו לבטל את תקיפות עשיו , שעיר, שולח לו תרומה השווה לתקיפות של שעיר!

זה מזכיר את העניין "צדקה תציל ממוות"!

אבל הלימוד הוא שיש למדוד את הכוחות שאיתם אנו מתמודדים ולהכין מולם כוחות נגדיים השבים לפחות אליהם. אפילו אם שני הכוחות אינם שייכים לאותו מישור!

 

אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום:

  • עשיו אחיו= התקופה שבה היו יעקב ועשיו "לא בעימות" עד חורבן הבית
  • ארצה שעיר= תקופת השלטון של עשיו על יעקב= מהחורבן עד היום!
  • שדה אדום= תקופת השתלטות יעקב על עשיו= באחרית הימים. והיה שדה אדום…

חיי שרה אה

בע"ה יט מרח שוון התשע"ב

מישל בן שושן

 

חיי שרה אה

 

 

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה

 

  1. "ויהיו" מורה על צער. שרה חייה פחות שנים ממה שהיה "קצוב" לה מלמעלה! אולי היא מתה מוקדם יותר בגלל הצער של עקידת יצחק.
  2. "שני חיי שרה" שנמצא בסוף הפסוק נראה מיותר! הוא דווקא מורה על חיים שלמים, ללא גרעון! האור החיים מסביר ששרה אמנם חייה פחות ממה שהוקצב לה אבל חייה היו כל כך מלאים כך שלא חסרו לה השנים "החסרות" כדי למלא את כל מה שיכלה לעשות בעולם הזה.
  3. "חיי שרה"= החיים היו שלה! היא לא העבירה את החיים. היא הובילה את החיים! כך שאלה היו החיים שהיא יצרה כל יום. היא לא "עברה את הזמן" אלה היא החיתה את הזמן!
  4. פירוש אחר על הפסוק הזה: האור החיים חוצה הפסוק לשניים: החלק הראשון הוא "ויהיו חיי שרה 100 שנה" כלומר, 100 השנים הראשונות שלה היו עבורה צער: 90 ללא ילדים ועוד 10 שנים כשיצחק חי ביחד עם ישמעאל! עד שהיא גירשה את ישמעאל!אבל אחר כך, "27 שנים, שני חיי שרה" היו שנים שמחות מאוד!

 

 

ותמת שרה בקריית ארבע היא חברון בארץ כנען..

 

למה הפסוק מציין את מקום מותה , ולמה הוא "תופס טרמפ" כדי לתת לנו עוד שם של המקום הזה?

  • קריית ארבע= מקום שבו קיימים ארבע יסודות שונים. (ארבע ענקים, או ארבעת יסודות הטבע, או כל חלוקה לארבע כיוונים של המציאות)
  • חברון= מלשון חיבור.
  • ארץ כנען= לפי הזוהר, זה כינוי לעולם הזה.

שרה נתנה תיקווה לחיבור הקצוות!! היא חייתה בקריית ארבע שהיא חברון.

מטרת ה' היתה להפיץ בכל העולם את הידיעה והאמונה באל אחד. אברהם היה אמור למלא תפקיד זה ולהביא ברכה לכל אומות העולם.אבל זה לא התאפשר. וה' החליט שהתפקיד הזה יעבור דרך "זרעו", לאורך היסטוריית עולם הזה, יהיה עם מיוחד שדרכו ה' יבצע את תכניתו האוניברסאלית.

שרה הבינה את זה לפני אברהם והיא זאת שאילצה אותו לקבל זאת.

נראה לכתחילה ששרה רצתה ליצור שושלת מבודדת, נבחרת, עם לבדד. היא מגרשת את ישמעאל. היא עומדת על זה שייוולד יצחק. אבל, בעצם, תפקיד העם הנבחר והמבודד הזה , יהיה להפיץ אור לגויים במשך ההיסטוריה כך שבאחרית הימים, "יהיה ה' אחד ושמו אחד", ויצחק יוכל באמת לצחוק! והכל יתחבר עבור כל בני האדם על האדמה.

לסיכום: שרה אפשרה את התקווה לחיבור אמיתי בסוף ההיסטוריה. בינתיים, נכון שמרגישים פיזור היסודות,(קריית ארבע) אבל, המטרה היא להביא לחיבור אמיתי וכולל (חברון).

מיתת שרה היתה יכולה לגרום למפעל הזה להתמוטט. אבל הפסוק מעיד שלמרות מיתתה, מורשתה תמשיך . וקריית ארבע תמשיך להיות חברון, בארץ כנען!

 

 

ויקום אברהם מעל פני מתו

 

מכאן לומדים שהמת צריך להיות מונח גבו כשפניו פונים למעלה. כי הנפש של המת עדיין מרחפת מעל הגווייה כל זמן שהוא לא קבור. לכן, הפסוק מדבר על "פני מתו" כאילו מדברים על הפנים של אדם חי!

 

 

וקיום השדה… ואחרי כן קבר אברהם…ויקום השדה (כד-יט)

 

למה כתוב פעמיים "ויקום השדה"? ובין שני הפסוקים מופיע הפסוק "ואחרי כן קבר אברהם .."?

לפי הלכות קניין , יהודי שקונה קרקע מגוי בארץ ישראל חייב לעבור שני שלבים:

  1. הקניין החוקי עם הכסף שהוא נותן לו בהסכמה. זה מפקיע את זכות הקרקע מהגוי שהיה בעל הקרקע, אבל זה לא מקנה עדיין אותו לישראל!! בעצם, במצב זה, כל אדם אכול לבוא לזכות בקרקע, היא כאילו הפקר!!
  2. השלב המשמעותי היא האחיזה בקרקע. בהתיישבות הפיזית. או, כמו במקרה שלנו, הקבורה במערה. היא זאת ש"הקימה" סופית את הקרקע לאברהם.

לכן, הפסוק הראשון מדבר על "ויקום שדה עפרון" כשלב ראשון בזכות מתן הכסף

ואחר כך, אברהם קבר את שרה

ורק אחר כך, כתוב "ויקום השדה לאברהם .." אחרי מעשה הקבורה, הקניין הוא סופי עבור ישראל!!

 

 

ואשביעך בה' .. אשר לא תיקח אישה מבנות הכנעני אשר אני יושב בקרבו..(כד-ג)

 

למה אברהם משביע באריכות את אליעזר?

כי אליעזר רצה להשיא את ביתו ליצחק. ואברהם לא רצה כי הוא "כנעני". ואף על פי שאליעזר היה בן ביתו של אברהם, "יושב ממש בקרבו", הוא לא יצא מכלל "ארור כנען"!! למרות ההבטחה שאברהם כן יכול לברך את כל משפחות האדמה! זה חותם על הכישלון של אברהם במשימתו הראשונית, להיות אור לגויים ואוניברסאלי מיד.

לע"ד: מעניין לראות אברהם לוקח על עצמו את התפקיד של שרה, דווקא אחרי מות שרה! היינו מצפים מאברהם לרצות כל אישה עבור בנו יצחק. כי הוא אוניברסאלי! ושרה היא זאת שעומדת ל היבדלות מעמים אחרים. היא זאת שדוחפת על יצירת "זרע" משפחתי בדלני!

כנראה ששרה אכן עשתה עבודה טובה וחינך טוב את אברהם! ומותה שרה הדגישה אצל אברהם את המורך למלא בעצמו את הפקיד שלה כי איננה עוד!

 

ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות…(כה-ו)

 

ומה הוא נתן לישמעאל? לפי פשט הפסוקים, הוא לא נתן לו כלום!! האור החיים מסביר זאת : הוא נתן את ישמעאל בקניין ליצחק! כי הגר היתה שפחת שרה והבן שלה הוא קנוי לאברהם. כמו עבד. וזרעו של יצחק, באחרית הימים, יוכלו להגשים את הקניין הזה "ויכיר הנקנה לקוניו"!!!

 

ואלה ימי חיי אברהם אשר חי

 

גם אברהם, כמו שרה , לא חי את כל השנים שהוקצבו לו מלמעלה! כי הוא לא רצה לראות ברשעות עשיו. לכן כתוב "אשר חי" כלומר לא השנים שהוא היה צריך לחיות, אלא הנה רק אלה שהוא באמת חי!