21-11-07

מישל בן שושן

וישלח לעד

וישלח יעקב (לב-ד)

למה דווקא עכשיו יעקב מתחיל ל"פחד " מעשיו?

כי היתה לו הבטחה שה' ישמור עליו כל זמן שהיה בגלות. אבל עכשיו שהגיע לעבר הירדן, פגה ההבטחה והכל תלוי במעשיו. לכן התחיל עכשיו לפחד מעשיו.

התקין עצמו לשלושה דברים (רש"י)

בעל ההעמק דבר לא הולך לפי הסבר זה של רש"י. הרי חלוקת המחנה לשני מחנות מראה יותר על ספיגת מכה, על התגוננות ולא על "למחמה" התקפית. העמק דבר מתאר את יעקב כמי שמפחד ומנסה לרצות את אחיו בכל דרך.

בהתחלה הוא אכן מחלק המחנה לשניים לספיגת המכה הבאה. אבל אחרי שהשמש שוקעת , הוא מבין שעשיו כבר לא ממהר לבוא לתקוף . יש לו הזדמנות לחזור לקחת את החפצים ששכח מעבר לנהר. והוא מפרק את ההערכות שלו לשני מחנות. ושלח מתנות. (וילן שם :(לב-יד)).

אלוהי אבי אברהם ואלוהי אבי יצחק(לב-י)

אלוהי אברהם= ה' המגן מפני אויבים.

אלוהי יצחק= ה' הדואג לשלוח לו פרנסה.

ועכשיו הוא זקוק לשתי התכונות גם יחד: גם הגנה בפני שעין וגם הצלת הרכוש שיש לו (פרנסתו) מידי עשיו. לכן , כאן, הוא מציין "אבי" בשני הכינויים של ה'.

בהאבקו עמו(לב-כו)

כתוב פעמיים שהם נאבקו, המלאך ויעקב. למה?

מפרש ההעמק דבר שהיו שני מאבקים! הראשון, בו המלאך תקף אותו . אחר כך הוא נרפה ממנו ורצה לעזוב את יעקב . אבל אחר כך, יעקב בעצמו תקף את המלאך! והתחיל מאבק שני ובו נענש יעקב כשהמלאך פגע בירך שלו. למה נענש יעקב ? כי יעקב תמיד התנהג במידת השלום, הפייוס, הענווה… וכאן, יעקב יצא מהרגלו ותקף מעצמו המלאך!

כמו שבנדר, האדם חייב ללכת אחר נדרו, כך בהתנהגות: האדם חייב להיות עקבי במידה שלו, בתדמית שהוא רוצה לתת. סטייה מההרגל שלו, אפילו אם היא מקובלת אצל אנשים אחרים, לא מקובלת עבורו, כאילו הוא מפר "נדרו" והוא יכול להיענש על כך!!

השם "ישראל":

יעקב לא מאבד את שמו יעקב. נתווסף לו עוד שם :"ישראל".

המלאך מתחיל להסביר לו שיש שלושה שלבים:

1 השם "יעקב " הראשון, שקיבל כשאחז את עקב עשיו, כבר לא אקטואלי! כי הוא הצליח להשתחרר קצת מעשיו בזכות המאבק. לכן כב ר אין לא שם "יעקב " זה.

2 השם "יעקב" החדש שיישאר לו מסמל את התעסקות בחומריות. יעקב לא מנותק לגמרי מאחיזת העקב של עשיו במובן שהוא עדיין תלוי בהשגת פרנסתו בעבודה חומרית ובעיסוק בכל העולם הזה. שה השם "יעקב " החדש.

3 השם "ישראל": זה שם שיעקב צריך לעבוד עוד הרבה כדי לזכות בו. השם הזה הוא התכלית אבל עדיין אי אפשר לקרוא ליעקב אך ורק בשם זה. ישראל זה האידיאל שלו. גם עמו, הם "בני ישראל" , כמו "בן העולם הבא", "הוא מועמד ל…". ישראל קיים בפוטנציאל, בכוח. אבל לא כל אחד ולא כל הזמן זכאי להיקרא בשם זה עדיין.

לכן יעקב נמצא אחרי המאבק עם המלאך ,בין השם השני והשם השלישי.

בין סיפור נתינת השם ישראל על ידי המלאך ונתינת השם על ידי ה' בעצמו, יש "תקרית" אחת: יעקב קורא לעצמו "ישראל":ויקרא לו אל אלוהי ישראל" (לג-כ). המדרש אומר שיעקב קרא לעצמו "אל", כאילו הוא בעצמו אלוהים! אבל ההעמק דבר מסביר שיעקב טעה בזה שקרא לעצמו "ישראל": זה שם גבוהה ביותר ורק ה' יכול לקרוא לו כך בינתיים. זו התנשאות מצד יעקב לקרא לעצמו "ישראל". כאילו הוא עצמו אלוהים שיכול לתת ציונים!

לכן, ה' מסביר לא שוב המשמעות של השם "ישראל" שזה שם בכוח וצריך עבודה וזכות כדי להוציא אותו לפועל.

מקורות בהעמק דבר:יאמר עוד (לב –כט),אל אלוהי ישראל(לג-כ),שמך יעקב (לה-י).

ויזרח לו השמש (לב-לב) (לענ"ד)

בפעם האחרונה שהתורה מדברת על השמש, זה כשהיא שקעה ביציאת יעקב מהארץ. אז הוא נכנס ללילה ארוך של גלות. עכשיו, סוף סוף, הוא יוצא מהמצב הזה ואחרי הצלחת המאבק עם המלאך, עבורו ("לו") זורחת השמש!

ויזרח לו השמש (לב-לב)

רש"י מסביר שהכאב  של הפציעה הלך. אבל ההעמק דבר מציין שעדיין הוא צולע. בלי כאב אבל נשארה צלקת!! לא יוצאים נקיים ממאבק עם החושך והמשברים. וייתכן שהאשליה שהכל נמחק לגמרי , כואבת יותר מההתמודדות עם הצלקות!

אולי , לעניות דעתי, זו הסיבה שבני ישראל לא יוכלו את גיד הנשה: כדי לזכור שאפילו אם יוצאים מהחושך וממאבק בהצלחה, יש תמיד לקחת בחשבון טיפול בצלקות. אפילו בהמה שנעזרת ברגליים האחוריות שלה כדי לרוץ קדימה, לקפוץ, מלמדת לאדם, כש"אוכלים" אותה , שאין לנו לקפוץ מהר, אין לנו לרוץ אחרי משבר בלי לשים לב לצלקות!

אשר ילדה ליעקב(לד-א)

שכם התאהב בדינה כי היתה "בת יעקב"! הם רצו לקחת להם נשים מהמשפחה המיוחדת הזאת. לכן מוזכר כל פעם שדינה היא בת יעקב כשמדובר באהבת שכם כלפיה.

עלה בית אל ושב שם( לה-א)

אחרי סיפור דינה , יעקב מרגיש לא נוח. ואכן, ה' מדבר איתו ומצווה לו ללכת לבית אל, המקום שחלם שם על הסולם כשברח מעשיו לפני יותר מעשרים שנה. אבל היה לו ליעקב לקיים את הנדר שלו: אם יצא מסיפור הגלות בשלום, אז יבא ויקים מצבה בבית אל ושם יעשר את הרכוש..

אבל ה' אומר לו :"לא! אל תקים עדיין מצבה, הסיפור עוד לא נגמר, עוד לא יצאת מזה בשלום, להיפך תקים מזבח , תתפלל, תעבוד עוד"

מצבה= סימן ציון דרך שאומר תודה לה' על סיום תקופה מסויימת, סייום תהליך. המצבה מציינת סוף תהליך. וסוף התהליך הסופי באמת היא כמובן המצבה על הקבר!. אם יעקב יצב מצבה זה אומר שכל הבעיות הקודמות נגמרו. אבל זה לא כך אומר לו ה'! יש לו עדיין דברים שנגררים מפגישתו עם לבן ועם עשיו שעדיין לא טופלו. לכן הוא מצווה לו להקים בזבח:

מזבח= מקום עבודה. סימן לתפילה, ציון שהאדם עדיין בתהליך ועדיין לא סיים את המהלך שהתחיל בו.

אחר כך, הוא מסיר את אלוהי הנכר, סימן לכל התרבות הרעה של לבן שדבקה בהם. אחר כך הוא מבכה את דבורה מינקת רבקה וגם את רבקה.

אחר כך ה' מסביר לו משמעות שינוי השם לישראל.

ורק אחר כך , הוא סיים את התהליך ויכול להקים מצבה.

ושב שם(לה-א)

"שב" זאת אומרת, חכה רגע, אל תמהר להשלים את הנדר ולהקים המצבה.

ועשה שם מזבח(לה-א)

מפורש לעיל כבר

לאל הנראה אליך בבורחך(לה-א)

אל תחשוב שאתה מסודר, תתנהג כאילו עדיין יש לך את הבעיות שהיו לך כשברחת מעשיו ונגליתי אליך אז שם.

ושב שם(לה-א)

מכאן ההעמק דבר לומד הלכה למעשה: אם משהוא אירעה לו צרה ואחר שיצא מזה בשלום התכוון להביא קורבן תודה או לעשות סעודת הודיה או אפילו לברך הגומל. ובינתיים אירעה לו עוד צרה, אז יחכה לפתור את הבעיה השנייה לפני שיעשה את ההודיה או הגומל.

כמו שבקש ה' ליעקב כאן: אל תקים מצבה (הודיה) כי עדיין יש לך בעיות. תעשה בינתיים מזבח (תפילה לישועה) וכשייפתרו כל הבעיות אז כן תציב מצבה. וכן באמת עשה.

ויעל מעליו אלוהים (לה-יג)

"ויעל מעליו"= פתאום!. ללא הכנה, ללא החלשות איטית של הנבואה. כאילו יעקב היה צריך שה' ילך מייד כדי שיוכל להקים המצבה. בדיוק כמו שקרא עם אברהם . ה' "עלה מעליו" פתאומית כדי שאברהם יוכל לבצע הברית מילה. כאילו אברהם בעצמו ביקש מה' שיעזוב אותו ויוכל להיות חופשי לפעול בעולם העשיה. כי נוכחות ה' מונעת את הפעולה. ובשני המצבים, כאן ואצל אברהם, התבקשו יעקב ואברהם לפעול מייד.

וישכן ישראל וישמע ישראל (לה-כב)

התורה מכנה יעקב בשם ישראל כי הוא היה אז משוקע ברוחניות והשיג מעלות גבוהים ביותר. אז באמת היה מבחינת "ישראל".

היא חברון אשר גר שם אברהם (לה-כז)

יעקב גר מחוץ לעיר חברון, בעמק. ולא כמו שגר שם אברהם, בתוך העיר. כמו כן רואים שתמיד יעקב בחר לגור מחוץ לערים . כך בשכם (ויחן את פני העיר..). כי יעקב מידתו לשבת לבד!

לסיכום:

יוצא מכל הנושאים הנ"ל :

מה קורא אחרי שיוצאים מהגלות?מהלילה, מהמשבר?

מה קורא אחרי שנדמה שהבעיות הסתיימו?

עדיין יש לטפל בכל מני צלקות. אין למהר ולחשוב שהכל נגמר לגמרי!

• זה סימן גיד הנשה:( יעקב מנצח, אין לו כאב אבל נשארת צלקת!)
• בגלל זה יעקב מתבקש לעכב את הצבת המצבה
• בגלל זה מסבירים לו פעמיים שעדיין הוא נקרא "יעקב" למרות ששמו ישראל בהתהוות.
• זו אולי גם סיבת פרשת דינה: "לא רצתה לתת אותה לעשיו, כדי להיפטר "סופית" מבעיית עשיו, הנה אדם עוד יותר גרוע שייקח אותה".

נדמה שמתאימה עוד יותר לפרשה הזאת הדרשה המתחילה את הפרשה הבאה (וישב): "ביקש יעקב לשבת בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף"!

אולי שם הפרשה "וישלח" מתאים כי זה מצביע על" ההשלכות"-השלכות של המעשים שלנו.

המילה המקשרת הכל היא לעניות דעתי: "הצלקת"!