וישלח פי 4

בע"ה יג כסלו התשע"ט

מישל בן שושן

 

וישלח פי4

מתוך השיעור של הרב אלחנן סמט

 

  1. המאבק עם המלאך

החלק הראשון של הפרשה , המפגש של יעקב עם עשיו , מכיל שני חלקים שונים לגמרי:

הראשון, מהתחלת הפרשה ועד לפסוק כד, מתאר יעקב מפחד, כולו מלא חרדות כי הוא חושב שעשיו בא להרוג אותו ואת עמו. התורה לא מציבה אפשרות אחרת. לא כתוב "אולי..," כולנו בטוחים שזה מה שיקרה וכולנו (הקוראים ויעקב עצמו) חרדים למה שהולך לקורא. יעקב מתכונן בדורון, מלחמה ותפילה.

ופתאום, בחלק השני של הסיפור (מפסוק א בפרק לג ועד פסוק כ), כשהתורה מתארת את המפגש, המפגש בין האחים כולו מלא רגשות טובים. מתנשקים, מתחבקים, נותנים מתנות, ..האווירה שונה לגמרי ממה שחשבנו בחלק הראשון.

ואז נשאלת השאלה: האם צדקנו, אנו יעקב ,בהיסטריה שאחזה אותנו? האם לא הגזמנו? למה כל כך פחדנו? והאם לא היה מקום לחשוב על אפשרות של מפגש מפויס ומלא רוך כמו שבאמת קרה?

התשובה היא שכנראה לא הגזמנו ואכן בכוונות עשיו היו רעות וארבע מאות האנשים שבאו אתו היו לוחמים שבאו להילחם ולא לנשק את יעקב ומשפחתו!.

אם כן, מה גרם למהפך הדרמטי? אולי אלה המתנות ששלח יעקב לפניו אל עשיו , ששינו את כוונותיו? אולי זו התפילה של יעקב שאילצה את ה' לשנות את כוונותיו של עשיו?

יכול להיות שכל אחד מההכנות של יעקב תרמה למהפך. אבל, בין שני החלקים של הסיפור, נמצאים פסוקים חשובים מאוד שמתארים את המפגש המסתורי של יעקב, באמצע הלילה, עם איש שנאבק אתו, נותן לו שם ישראל ומתגלה לנו כמלאך, או , בלשון המדרש "שרו של עשיו"!

הסיפור המרכזי הזה , מיקומו בין שני החלקים, המאפיינים שלו (הזמן שזה מתרחש והמקום שהוא מתרחש והדברים שנאמרים בו) הוא הציר המרכזי שמסביר את כל הסיפור.

בעצם סיפור המאבק עם המלאך, הוא "חלון" בין שני עולמות שבדרך כלל מקבילים ולא נפגשים:

עולם הזה, עולם הגלוי שבו בני האדם מתנהגים ופועלים בו

עולם "עליון" , מקביל לעולם שלנו, עולם של "מלאכים", עולם נסתר, שיש לו השפעה גדולה על העולם הראשון והוא בעצמו מושפע רבות מהעולם הראשון.

הכל מתרחש כאילו האדם פועל במציאות גלויה , ויש השפעה גדולה על מציאות עליונה ורחבה יותר שגם היא משפיעה על העולם התחתון! כשאדם עושה פעולה , הוא "מוליד" מלאך בעולם העליון. והמלאך הזה, עם כל מני התרחשויות עליונות , יכול להשפיע בחזרה על העולם התחתון של בני האדם!!

כבר קראנו בתורה על השפעות כאלה, כשאברהם מזמין לאכול אצלו מלאכים ומאלץ אותם לאכול ולשבת מתחת לעץ. אבל הסיפור של המאבק בין יעקב והמלאך, הוא ייחודי מאוד  כי כאן, המלאך נאבק ממש פיזית, ויש השפעה פיזית על הירך של יעקב שנפצע מהמאבק. המלאך מבקש אפילו שיעקב ישחרר אותו! והמלאך מברך את יעקב, משנה לו את השם ואף מבקש ברכה מיעקב!!

נראה שאנו בעצם נמצאים מול סיפור הרבה יותר מופלא מאשר החלום של הסולם. כי הסולם היה בחלום, וכאן, לא כתוב שזה בחלום. שם, המלאכים עלו וירדו ולא השפיעו פיזית על יעקב. וכאן, העולם הזה והעולם העליון נפגשים ומשפיעים אחד על השני!!

  1. פסוקי המאבק

יש לשים לב קודם כל על המילים שהתורה משתמשת בהם:

השורש ב"ק:

  • יעקב והאיש "נאבקים".
  • בסוף הסיפור, יעקב ועשיו "מתחבקים"
  • וזה קורה מסביב לנחל "יבק"

ראיית הפנים

  • יעקב מתפלא שהוא ראה את האלוהים "פנים אל פנים", הוא קורא למקום "פנו אל" : "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים"
  • והוא שמח ומכריז, כשהוא ראה את עשיו :"ראִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי".

 

 

הלילה:

  • המפגש עם המלאך קורא בלילה. אסור שהמפגש יגלוש אל עבר היום. מיד בעלות השחר, יש לשחרר את המלאך. המפגש עם עשיו , הוא כן יתרחש ביום. כאילו המפגש עם המלאך שייך לעולם הנסתר, של הלילה, של המסתור, בעוד שהמפגש הגלוי , עם עשיו, מתרחש ביום לאור היום.
  • אבל יש עוד דימוי חשוב: הלילה רומז לגלות. הגלות של העם היהודי והגלות של האנושות כולה בעולם הזה. הגלות של הנשמה בגוף. מצב חשוך, מלא ייסורים ומאבקים, ולא תמיד מבינים מה משמעותו. ואנו סובלים דווקא מאי הבהירות הזו וחוסר משמעות החיים הקשים בעולם.
  • בעוד שהיום, הוא הגילוי, הגאולה, הזמן שבו הכל יתבהר ונבין אז שכל הפחדים והחששות, הספקות, והסבל, היו בעצם לטובה ואז נבין את המשמעות האמתית. ויתברר שלא היה מקום לפחד!

נחל יבוק:

נחל יבוק, מעבר לשמו שמסמל המעבר בין המאבק וההתחבקות (ראה לעיל), נמצא בגבול של ארץ ישראל. זה הוא נחל שנמצא מעבר לירדן, בזווית ישירה איתו ומפריד בין הגלעד העליון (אזור שלבן ביקש שיעקב לא יחזור לשם) והגלעד התחתון שהוא כבר ארץ ישראל המזרחית . דווקא באזור המעבר הזה, מתרחש המאבק, בין הלילה והיום ובין חוץ לארץ לארץ ישראל.

 

  1. משמעות המאבק

כשהחכמים מסבירים לנו שהמלאכים הם בעצם  "שרים" שמייצגים את העמים, למעלה, הם בעצם רומזים, כנראה, שיש לכל עם, לכל תרבות, משהוא שנמצא מעבר לאנשים שחחים את התרבות הזו.

"שרו של מצרים" , למשל, מייצג את התרבות המצרים, מעבר למצרים עצמם. כדי להילחם נגד התרבות המצרית, אין רק להילחם נגד המצרים אלא נגד כל מה שהם מייצגים, שהוא מעבר למצרים עצמם!

כמו כן, "שרו של עשיו", מייצג, הרבה יותר מסתם הגוף הפיזי של עשיו: כל מה שעשיו מייצג בתור תרבות ומשימה בעולם הזה. יש את עשיו האיש, יש את כל אנשי עשיו, האדומיים, אנשי שעיר, ארבע מאות האנשים אשר אתו, ואת כל מה שכל האנשים האלה וההיסטוריה שלהם, ומה שמייצגת התרבות שלהם בעולם, וכל זה, הרבה יותר "עליון" מעשו הבן אדם. זה "שרו של עשיו"

כשיעקב נאבק עם "שרו של עשיו", הוא צריך להראות כמה התרבות שלו, הרוחניות שלו, זכויותיו, כל מה שהוא אמרו לייצג בעולם, מעבר לבן אדם יעקב, כל מה שעם ישראל מייצג לאורך כל ההיסטוריה, יכול להתנגד למאבק עם התרבות של עשיו לאורך כל הזמנים!

 

בעצם, מסתבר שהסיפור "הקטן" בין יעקב ועשיו, הוא מאבק בין שתי תרבויות לאורך כל ההיסטוריה. והתוצאה של המאבק , מסמנים את התוצאה הסופית של המאבק לאורך כל ההיסטוריה בין שתי תרבויות יריבות , זו של ישראל וזו של הנצרות. מה שחשוב ומכריע, זו המלחמה התרבותית, הרוחנית. היא כולה תלויה במה שהעם עושה בפועל בעולם הזה, אבל היא זו שמכתיבה גם כן את הדרך לתוצאה הסופית.

  1. יעקב ישראל

בעצם, ניתן לשאול את עצמנו האם המאבק הסתיים? יעקב ניצח. הוא קיבל את שמו ישראל שהוא השם של הניצחון. אבל, העובדה שהוא יצא משם צולע, ובעיקר העובדה שיעקב ימשיך להיקרא יעקב ולא רק ישראל, מצביעה על תהליך שעדיין לא הושלם: התהליך שבו יעקב חייב להראות שהוא אכן ניצח בפועל, והופך לישראל. יעקב איננו עדיים שם. עם ישראל מתנהל בין שתי הזהויות :

  • הזהות של יעקב, הגלותי, שרוצה לשבת באוהל ולא להתעסק עם עולם החומר, המוכנות לשבת בגלות
  • הזהות של ישראל, שמקבל על עצמו את המאבק, המלחמה, עם האויבים, הלאומיות למרות שהיא מצריכה כיבוש, מלחמות, ועיסוק בחומר. לאומיות, וחזרה אל הארץ.

שתי הזהויות ממשיכות עד היום להיאבק בינהם וההיסטוריה עושה את הבירור עד שיעקב יהפוך סופית לישראל. רק אז, אולי המאבק עם שרו של עשיו ייגמר זסופית ויעקב אכן יקבל, סופית את השם ישראל. רק כשהוא ייתמודד עם הרוח ועם החומר גם יחד.

בעצם, הסיפור של המאבק עם שרו של עשיו, נשאר נסתר בלילה, כי הוא עדיין לא יצא לפועל לגמרי תמיד.

זה יגרום לעשיו האיש לשנות את כוונותיו ולמשפחת יעקב כן להמשיך אל דרכה, אבל הדרך עדיין מאוד ארוכה עד שהמפגש בין האחים יתרחש בשלום, בכל הממדים. ההיסטוריה תתנהל לאיטה, "עד אשר אבוא אל אדני שעירה"

 

 

 

 

 

  • גיד הנשה

המצווה היחידה בתורה שמוסברת על ידי סיפור, היא המצווה הזו. המלאך תקע בכף ירך יעקב בגיד הנשה שלו ולכן לא יאכלו בני ישראל את החלק הזה של הבהמה!! זה נראה מוזר! מה הכשר ומה המשמעות?

יש לציין שהחכמים חלקו את 613 המצוות לשניים:

  • 248 , רמ"ח, מצוות עשה, המקבילים ל רמ"ח אברים בגוף האדם
  • 365, שס"ה, מצוות לא תעשה, המקבילות. .שסה גידי גוף האדם!

ויש אומרים ש שס"ה המצוות לא תעשה מקבילות ל365 ימות השנה

מעניין לשים לב שמצווה לא תעשה של איסור אכילת גיד הנשה, מדברת על גיד האדם יעקב. כאילו מה שקורה ליעקב יקרה לכל זרעו!

ומעניין שהסיפור של תקיעת כף ירך יעקב מתרחש בלילה ומסתיים בזריחת השמש!, רמז לימות השנה!

 

אבל, מעבר לכך, נראה לעניות דעתי, שהמשעות של האיסור עמוק מאוד:

 

המאבק של עם ישראל בהיסטוריה , הוא אמנם מובטח בסיום מוצלח של ניצחון. אבל, זה לא יהיה קל והניצחון הזה יגבה מעם ישראל מחיר כבד כמו שהמאבק גבה מחיר ליעקב

יעקב יוצא צולע

ועם ישראל יוצא צולע בהיסטוריה שלו. מנצח אבל צולע! הוא איבד המון מבניו הטובים במהלך כל הגלות ומעבר לגלות.

אסור לאכול את זה!

אסור להגיד: זה היה לטובה!, לאכול את האובדן של חלקים גדולים מהעם שלנו בהיסטוריה, זה להשלים עם זה כאילו אנו מבינים ומצדיקים את זה.

איסור האכילה של הגיד הזה, סימן למחיר ששילמנו, הוא האיסור להפוך את הרע לטוב. להגיד שהשואה היתה אמצעי להקמת מדינת ישראל, זה לאכול את גיד הנשה!

יש תמיד לכבד את החולשה, הכאב, האסון, האבדן ולא "לאכול" אותו בהסברים שונים ומשונים!!

  • המלאכים

ליעקב יש קשר עשיר עם המלאכים.

בראשית פרק כח  (י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב …:(יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם .. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ:

בראשית פרק לא :(י) .. וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים ..:(יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי:(יב) וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ:

בראשית פרק לב  (ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים: (ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם: פ

(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:

 

לפעמים הם נקראים מלאכים, לפעמים, מלאכי אלוהים (דבר שמקשה על המקומות שכתוב רק "מלאכים", אוליהם לא של האלוהים?) ולפעמים "איש" ממש כמו במאבק עם שרו של עשיו בהמשך

מי הם המלאכים האלה?

לפי רוב המפרשים, הם שלוחי האלוהים שמתלבשים בצורה אנושית ובאים בשליחות האל.

אבל נעיין במה שכותב הרמב"ן על "מחניים:

רמב"ן בראשית פרק לב פסוק ב ונקרא שם המקום מחנים, כי כן הדרך בשמות. או מחנים, מחנהו ומחנה העליונים, לומר כי מחנהו בארץ כמחנה המלאכים, כלם מחנות אלהים, ..

על השאלה, למה יעקב פוגש "מחנה אלוהים" וקורא לו "בחניים", שני מחנות?. מאיפה צץ לו מחנה חדש של מלאכים?. רש"י עונה שפשוט אותו המחנה היה חצוי לשניים, חלק שבאו אתו מחול וחלק שבאו ללוותו לארץ, בדיוק כמו שני הסוגים שפגשנו בסולם.

אבל הרמב"ן, מציע שיש מלאכים  שהם פשוט אנשי יעקב! "מחנהו", כאילו יש ליעקב מלאכים משלו! ולא מלאכי אלוהים!! והמלאכים האלה שווים למלאכי אלוהים!!

זה לעניות דעתי, פותח אפשרות הבנה חדשה לגמרי: לכל אדם יש את הגוף שלו וצמה שניתן לראות ולהרגיש מאישיותו. אבל יש , בנוסף, כל מני כוחות, משימות, עבר ועתיד, נשמה, כל מה ששייך לאדם ולא נראה . היחס שלו עם הבורא, היחס שלו עם העולם. אלה המלאכים של האדם. בדומה למה שאומר המדרש על המלאכים שנולדים כשאדם מקיים מצווה.

מכיוון שיעקב הוא אבי האומה הישראלית, חשוב מאוד לדבר לא רק על האיש אלא על כל מה שהוא מסמל, מה שמסביבו, מה שמנחה אותו, ומה היחס שלו עם ההשגחה. לגבי בניו , התורה תדבר יותר על חלומות (הפרויקט של כל אחד) אבל, לגבי יעקב, התורה מדברת על המלאכים שהוא פוגש כדי לתאר את נפח הזהות שהוא אמור למלא.

 

לסיכום

הפרשה שלנו פתחה לנו חלונות הנושקים בין עולמות שונים

  • החלון הראשון הוא החלון בין עולם בני האדם ועולם המלאכים. הקשרים הבלתי נראים בין העולם הגלוי והעולם הנסתר וההשפעות בניהם
  • החלון השני הוא הקשר בין עולם המצוות, שאנו מקיימים כי הן מצוות, נקודה. ועולם המשמעויות של המצוות, הטמונות בסיפורי האבות ובכוונות העמוקות של הזהות שלנו.
  • ויש מקובלים שטוענים שחלון שלישי נפתח בפרשה שלנו: גילוי מה שיקרה באחרית הימים, דרך הרמזים של שמות אלופי עשיו ותולדותיו. אבל , חלון זה עדיין סתום לרוב הקוראים!