חנוכה פי 5

בע"ה כט כסלו התש"פ

מישל בן שושן

 

חנוכה פי5

 

למה כה' בכסלו?

לכאורה התאריך של ה25 בכסלו לא נבחר אלה זה היום שבו "נחו" מאויבהם. יום גמר המלחמה. אלא שעייון במקורות עתיקים מורים אחרת.

מכבים א בעיקר ב', קדמיוניות היהודים ועיון בפרק ב' של הנביא חגי מלמדים ש:

25 בכסלו , שלוש שנים לפני הניצחון, בחרו היוונים על יום זה כדי לטמא את המקדש. הם הכניסו בו פסלים והקריבו על המזבח חזיר. לכן, למרות שהניצחון אירע ימים רבים לפני כן, חיכו החשמונאים לתאריך הזה בדיוק כדי לטהר את המקדש. יום שבו הוא נטמא על ידי היוונים. למרות שמצווה להקריב קרבנות כשאפשר, ולמרות שאפשר היה, טכנית, לחנוך המזבח לפני, הם העדיפו לחכות ל25 בכסלו כדי לסמן את הניצחון על היוונים שטמאו אותו ב25 בכסלו שלוש שנים לפני כן.

 

אב למה היוונים בחרו בתאריך זה דווקא?

כנראה שזה  היה היום שכולם ידעו שהוא "יום הולדת בית המקדש השני" כי בתאריך זה ממש, התחילו להקריב בו קרבנות מאתיים שנים לפני כן, אחרי בניין המקדש השני.

ובדיוק בתאריך זה, ניבא חגי שבעוד כמה זמן יחנכו את המקדש. הוא קיבל נבואה מאת ה' שהבטיח שיש ביום זה להתחיל בבנייתו ובתאריך זה יחנכו אותו בסוף בנייתו.

וזה אף יסמן את סוף הבצורת שהיתה אז, במיוחד בעניין הזיתים!

 

ולמה בחרו' בו לחנוכת המקדש השני?

כנראה כי היום הזה סימן את סיום תקופת הבאת הביכורים מעץ הזית. כמו שחג הסוכות הוא חג סיום הבאת הביכורים של התירוש והיצהר, כך חנוכה היתה החגיגה של השמן, יום האסיף של הזית.

 

יש מחכמנו הקושרים עוד לפני ,את התקופה הזו.

אדם הראשון ראה שהימים פוחתים באורכם והוא חשב שזה בגלל החטא שלו. והוא התאבל שמונה ימים. עד שהוא ראה שהימים מתחילים להתארך בחזרה, ואז הוא חגג שמונה ימים! חנוכה היא התקופה המחברת בין החושך והאור!

 

למה שמונה?

אין ספור פירושים ניתנו למספר שמונה. בדרך כלל קושרים אותו לנס פך השמן. אבל יש לזכור שבספר מכבים, בספר יוסיפוס, אין אזכור בכלל לנס פך השמן. הנס הזה מוזכר רק במגילת תענית.

עבור המקורות הקדמונים מה פשר המספר שמונה?  הם מיחסים אותו לשמונת ימי חג הסוכות. מכבים ב' מתאר אפילו לקיחת לולבים בחנוכה כדי לחגוג כמו בסוכות. וחג חנוכה נארך שמונה ימים כחג הסוכות.

כאילו חנוכה היא עבור הזית ושמן הזית, מה שסוכות היא עבור התירוש והיצהר (כנאמר לעיל)

אבל לסוכות אין שמונה ימים אלה שבעה!

היום השמיני, שמיני עצרת הוא גם שייך לסוכות וגם נפרד ממנה.

אבל חנוכה מחבר ממש בין השמונה לשבעה. כאילו הוא מציין את המטרה העליונה של כל מחזור הגחים

כל החגים מסמלים את הקדושה שיש בטבע. והשמיני, המתחיל לבצבץ בסוכות, מופיע ממש בחנוכה.

 

ח- שמונא-ים

כל עניין החנוכה, והחשמונאים, הוא סימן למשיחיות. האפשרות לגאולה שלמה. העצמאות המדינית היא זו שחוגגים בחנוכה. הדלקת הנרות היא סמל לניצחון הצבאי, העצמאות המדינית והתרבותית.

כל החגים שמתארת "מגילת תענית" היו קשורים לבית השני. אבל כל החגים האלה בוטלו מהרגע שבית המקדש חרב. בכל זאת , פורים (שלא היה קשור ממש לבית המקדש) וחנוכה, נמשכו גם לאחר חורבן הבית. למה?

כי חנוכה מסמן את האפשרות שתבוא גאולה לישראל גם אחרי הגלות הארוכה! האור מתוך החושך, זה הסמל של התקווה היהודית לאורך הגלות שיום יבוא ונחזור לעצמאות מדינית ארצנו.

המצווה העיקרית היא ההלל. לכן, יש להגיד ההלל ביום העצמאות, כדי לכבד את התקווה של דורות שאמרו הלל בחנוכה בגלות!

חנוכה מ

בע"ה כט כסלו התשעח

מישל בן שושן

 

חנוכה מ

 

לא להשתמש בהם (לעד)

ההבדל העיקרי בין נרות שבת לנרות שבת זה

  • שנרות שבת הן שימושיות : מדליקים אותם כדי שיהיה אור בבית בערב שבת
  • בעוד שנרות חנוכה "אסור להשתמש בהן" לכן מדליקים בנוסף את השמש כדי שאם במקרה אנו נהנה מהנרות, נוכל לסמוך על השמש שמותר להשתמש בו כי הוא לא חלק מהחנוכייה הרשמית.

עבור הגמרא ההבדל מאוד חשוב.בגללו נבחר שמנים ופתילות שונים. למה הבדל זה?

  • כי שבת הוא עדיין בעולם הטבע
  • אבל בחנוכה נמצאים בעולם שמעל לטבע, עולם שמונה. לכן אין להשתמש בנרות. כדי להבין שלא מדובר בעולם הטבע השימושי

 

כה כסלו (מ)

לכל תאריך בלוח השנה העברי יש משמעות עמוקה מבריאת העולם.

עם ישראל מגלה את המשמעות במשך ההיסטוריה שלו. למשל, ה15  בניסן הוא "זמן הגאולה", וזאת מבריאת העולם. אבל ביציאת מצרים בני ישראל גילו זאת ,ואנו  ממשיכים לחגוג את החירות בכל 15 בניסן.

זה מסביר את השאלה של הברייתא:

"מאי חנוכה?"= מה משמעות הגילוי באותו היום?

לכן הברייתא עונה : בכ"ה בכסלו…

כלומר יש משהוא שכבר היה טמון בתאריך הזה:

אחרי בריאת אדם הראשון בחודש תשרי, הוא ראה שהימים מתקצרים כל יום יותר והוא נכנס לדיכאון

גם בגלל חוסר האור בכל יום וגם בגלל שהוא חשב שזו אשמתו! בגלל אולי החטא שלו!

כשהגיע לתקופת חנוכה הוא ראה שהימים שוב מתארכים!

ואז הוא שמח . וגילה שהזו רק תופעת טבע.

אבל הוא הכניס בזה כל מני שיקולים מוסריים ודאגות..מה שמאפיין אותו כבן אדם!

לכן תאירך זה טומן בחובו את הגדלת האור מאז

 

נר אשי ובתו(מ)

תורת האב מתגברת בתקופה הזו על תורת הרב.

היוונים דגלו בתורת הרב. כלומר מי שיודע, מבחוץ, בקי במדע. הוא זה שיש ללמוד ממנו

היהודים מדגישים יותר את שרשרת המסירה מתוך הבית.

התורה איננה חיצונית לישראל (דבר שהיה מצריך אותו לרכוש אותה מבחוץ)

התורה היא פנימית לעם ישראל. הוא רק צריך לגלות אותה מבפנים.

"שאל אביך ויגדך.."

כל יהודי מגלה את התורה שבו כל הזמן

 

אשר קדשנו במצוותיו(מ)

והיכן ציוונו?

  1. .."אשר יורוך..". ה' נתן כוח לחכמים ויש לשמוע לתקנתם
  2. "…שאל אביך ויגדך..". ההסבר שנתנו לעיל: הציווי מתגלה במשך הדורות על ידי עם ישראל.

 

 

לכל אחד מישראל מקום בחנוכה (השפת אמת)

אין הבדל בין חכם או שבט שה מעל לשני. כל יהודי שייך ליהדות . והוא יכול להדליק בעצמו את המנורה

חג חנוכה מדגישה השוויון של כל יהודי ביהדות

 

 

יפת אלוהים ליפת וישכון באוהלי שם (ראובן קסל)

הבעיה היא שלפעמים שם בעצמו מתפתה לשבת באוהלי יפת (יוון)

הכל ברכה כשהיופי, המדע, יוון, יושב בתוך אהולו של שם.

הכל מתהפך כששם שוכן באוהלי יפת. כשהיהודי מחשיב יותר את ערכי יוון ואדום על פני ערכיו שלו.

חונכה היא ניצחון על היוונים . המלחמה הזו היא תמידית ואולי עוד יותר אקטואלית היום.

 

"יהי אור" (ראובן קסל)

המילה ה25 של התורה היא אור כמו ה"כה". והיא באה בדיוק אחרי החושך והתהום של יוון ואדום.

 

נס גלוי (מ)

מי מגלה את הנס? האדם!

נס פך השמן מביע את ההתערבות של האדם: זה שמחפש את השמן. ורק אחר כך מגיע הנס.

וכך הוא מגלה את הנס שהיה טמון במלחמה עם היוונים!

פרסומי ניסא= לפרסם את הנס הנסתר על ידי נס גלוי!

ניתן להבין שבכל מה שקורה בעולם, יש "ניסים" נסתרים, שאנו לא מבחינים בהם. למשל, בסיפור של מכירת יוסף, התורה מדגישה שה' "פועל" מאחורי הקלעים גם אם יש לנו הרגשה מצד אחד שהכל מנוהל על ידי בני אדם מרצונם ובבחירתם. ההשגחה הזאת יכולה להיקרא "נס" נסתר. ההכוונה של כוחות הטבע לכיוון מסויים שה' מכוון אליו את הדברים.

אבל לפעמים, יש "ניסים" שמפירים את חוקי הטבע באופן בולט. כמו קריעת ים סוף. זה מאוד נדיר ומנוגד לתכנית האלוהית. לכן זה לא קורה הרבה. הבורא רצה שהטבע יתנהל לפי חוקות קבועים ואסור להפר אותם כי אם במקרים מאוד מצומצמים.

מניטו מסביר ש"נס" קורה רק אחרי שהאדם בעצמו מתחיל בפעולה כל שהיא. תפילה, או מעשה.

בכך, האדם יכול "לגלות" את הנס.

זה יכול להסביר את סיפור נס פך השמן. ברור שהנס העיקרי קרה בניצחון על היוונים (בנס הזה היהודים יזמו ולחמו במסירות נפש). כדי לגלות אותו , בא סיפור נס פך השמן . הוא לא רק מגלה שהיה כאן "נס" אלא הוא קשור במשמעותו ובסמליו לניצחון על היוונים

חנוכה פי

בע"ה כח כסלו התשעז

מישל בן שושן

חנוכה לפי הרמב"ם

מתוך רעיון של הרב מנשה וינר

 

נשווה מה שכתוב בגמרא בשבת ומה שכותב הרמב"ם:

 

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג
  בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.

וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה….

שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ונכנסו להיכל
ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.

 

לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

 

ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.

 

 

כשהרמב"ם מדבר על הנס, הוא מדבר על נס הניצחון במלחמה. הוא מעתיק את הברייתא אבל הוא משמיט ממנה את המילים "נעשה נס" על פך השמן. בשבילו הנס שעבורו אנו חוגגים את חנוכה הוא לא הנס של פך השמן. נס פך השמן בא רק כדי לסמל את כל הניצחון הצבאי שבו היה נס נסתר עצום שכדאי לחגוג עליו חג לדורות.

  1. היסטוריה

כשהרמב"ם מתחיל בהילכות  פורים, הוא מתחיל ישר מהלכות קריאת המגילה:

רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א  הלכה א:

קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים, והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים א וגרים ..

כי הסיפור כתוב במגילה עצמה. אבל בהלכות חנוכה, הוא מתחיל בסיפור ההיסטוריה והמלחמה. סיבת חנוכה , עבור הרמב"ם היא החזרת השילטון בידי היהודים במשך מאתיים שנה עד לחורבן. ולא חשוב אם השילטון היה כידוע מאוד רשע (המלכים  החשמונאים היו רשעים מאוד וגם הכהנים הגדולים במקדש היו רשעים), למרות זאת, רק העובדה שהיה שלטון יהודי, עצמאות מדינית יחסית, היא סיבת חגיגת חג החנוכה. לכן הוא מתחיל בסיפור ההיסטורי בתור הלכה ראשונה של חנוכה!!

3 כמה שמן?

הדלקת המנורה הצריכה כמות שמן של חצי לוג עבור כל נר.

(לוג נע בין 300מל ל600מל לפי הפרשנויות השונות)

כלומר, כדי להדליק כלל המנורה, היה צריך שלושה וחצי לוג שמן.

בבית המקדש, היו כלים שהכילו לוג או שלושה לוגים או חמישה לוגים. אבל לא היו כלים שהכילו שלושה וחצי. לכן,ייתכן מאוד שמה שמצאו בחותמו של הכהן היה כלי של שלושה לוגים. זה מסביר שיש גרסאות שאומרות שלא מצאו אלא פך שמן שלא הספיק "אפילו לא " ליום אחד. כי היו באמת זקוקים לשלושה וחצי לוג ומצאו רק שלושה לוגים.

 

מה היא מצוות הדלקת  המנורה?

יש לנו בעיקר שלושה מקורות בתורה על מצוות הדלקת המנורה:

  1. אם נעיין במקור אחד בפרשת בהעלותך נמצא:

במדבר פרק ח   (ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:(ג) וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:

לפי הפסוקים האלה, יש להדליק, להעלות, שבעה נרות כדי להאיר המנורה. המטרה היא שיהי אור וזה מסביר שעיקר הנרות הללו היו צריכות להאיר מערב עד בוקר, בלילה כי אז אין אור השמש.

 

  1. במקור שני, בפרשת תצווה:

שמות פרק כז (כ) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:(כא) בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְקֹוָק חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

כאן, מדובר על הדלקת נר אחד בלבד. המטרה היא כבר לא הארת המנורה אלא "עדות". עדות שה' תמיד נמצא איתנו. לכן יש להדלקי אותו תמיד, כלומר גם ביום וגם בלילה. יש לערוך אותו (ולא להעלות אותו)

 

נסכם בטבלא את שתי המצוות לגבי הדלקת המנורה:

 

פרשת בהעלתך להעלות שבעה נרות יאירו שבעה נרות בלילה
פרשת תצווה יערוך נר (אחד) תמיד עדות נר מערבי כל היום

 

  1. מקור שליש: מחבר בין שתי המצוות יחד:

ויקרא פרק כד  א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:(ג) מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:(ד) עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד: פ

אם כן חייבים להדליק נר אחד תמיד, הוא הנר המערבי, במשך כל היום והלילה. ויש במקביל להדליק שבעה נרות (כולל הנר המערבי)במטרה להאיר.

 

מה עשו החשמונאים?

הם ידעו שאין שמן טהור מספיק לשמונה ימים. הם יכלו לפחות להחליט על הדלקת הנר המערבי כל יום, לשים בו שבע שמיניות שמן כדי שידליק כל יום. לפחות זה היה קיום מצווה אחת משתי המצוות. ואכן זו המצווה העיקרית, להיות עדות על הקשר בין ה' והעם. כלומר, ייתכן שלא היה צריך בנס בכלל!!

 

נרות המערכה

הרמב"ם מדבר על נרות המערכה. לא מצאנו ביטוי כזה במקום אחר! יכול להיות שמדובר על אש שלקוח מהאש על המזבח החיצון שחינכו אותו כבר ביום הראשון, ושם "אש המערכה".

רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ג הלכה יג :נר מערבי שכבה אין מדליקין אותו אחר דשונו אלא ממזבח החיצון, אבל שאר הנרות כל נר שכבה מהן מדליקו מנר חבירו.

אבל אין לשלול האפשרות שיש כאן רמז של הרמב"ם ל"מערכה" העיקרית שהיא המלחמה! נר המלחמה!! נס המלחמה!

 

אם כן, למה הגמרא קובעת בעיקר את פך השמן כסיבת חג החנוכה?

הרי ש"על הניסים" ו"הנרות הללו", מציין בעיקר את הניצחון על היוונים ולא כל כך נס פך השמן. למה הברייתא מעלימה כמעט לגמרי את הניצחון ומליטה את נס פך השמן?

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָֽנוּ מַדְלִיקִין, עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת, שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְמַן הַזֶּה, עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִים.וְכָל שְמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה, הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵם, וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֵן, אֶלָּא לִרְאוֹתָן בִּלְבָד, כְּדֵי לְהוֹדוֹת (וּלְהַלֵל) לִשְמֶךָ (י"א: לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל), עַל נִסֶּיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ׃

 

עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.בִּימֵי מַתִּתְיָהו בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיוכְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהשַׁכִּיחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְוְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם: רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִיםּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.וְאַחַר כֵּן (י"ג כָּךְ), בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.

 

ייתכן שבתקופה של אחרי החורבן ובמיוחד אחרי ההפסד המר של מרד בר כוכבא, היהודים לא רצו לעורר רגשות לאומיים. כדי לא לעורר את זעמם של הרומאים וכדי לא לעורר את היהודים בעצמם שמאסו מכל הנסיונות הכושלים של הנסיון להילחם שוב כדי לבנות המקדש או לחזור לשלטון יהודי.

חנוכה לעד4- מחלת הבהרת

בע"ה א טבת התשע"ו

מישל בן שושן

 

חנוכה לעד4

כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלוהי ישראל

 

הגזרה הזאת של היוונים, מובאת במדרש רבה(יקרא טו ט ), בהקשר לארבע גלויות שמרומזות על ידי ארבע נגעי הצרעת. שאת ספחת, בהרת, נגע צרעת, הן כנגד ארבע הגלויות שיעברו ישראל בהיסטוריה.

"בהרת" זו ייוון שמבקשת מישראל לעשות הבהרה אחת ולתמיד:

האם אתם רוצים להיות אוניברסאלי ולעזור לכל עמי העולם ולהיות "אור לגויים" כמו שהיה יוסף במצרים

או שאתם רוצים להסתגר בתוככם ולהיות עם מיוחד, פרטיקולארי, כמו שטוען יהודה?

תחילתו ואל תישארו בין שתי האופציות! תבהירו את עמדתכם!!

זו מחלת הבהרת!

חייבים להבהיר, חייבים להיות או כך או כך. היוונים לא מסכימים שאנו נטען שאנו תופסים בשתי האופציות גם יחד! זה מה שקשה להם, לכאורה.

יוסף, אכן היה בעד להיות "אור לגויים" אבל, באותו הזמן, הוא נשאר צדיק ונשאר יהודי. דבר זה קשה מאוד. לכן, יהודה טוען שאסור לפנות לעזרה אל עבר הגויים. כי זה מסוכן, עלולים להתבולל ולאבד הכל.

יהודה בא ומזכיר שמה שעשה יוסף, הוא על אנושי.

לכן, כשהיהודים יצאו לגלות, היהדות תיסגר, ההלכות יחמירו, כי הסכנה של ההתבוללות עורבת מכל צד.

אבל הפן האוניברסאלי של עם ישראל חייב להתקיים בכל זאת. כשהאלוהים מגלה את עמו, הוא חושב על זה גם כן. יש לקבל את הניצוצות של הגויים בתוכנו, עם מעורבות חזקה בעולמם.התרומה היהודית לעולם היתה אדירה

לכן, כן אנו חייבים לתפוס בשני קצות החבל

ואכן, כשחייבים לאחד המידות ההפוכות, "מחלת הבהרת" היא אנטי יהודית!

האנטישמיים לא יכולים לסבול שאנו נהיה גם כמוהם וגם שונים! זה ההבדל בין אנטישמיות לגזענות.

הגזענות שונאת האחר באשר הוא שונה

האנטישמיות שונא היהודי כי הוא גם שונה וגם דומה מאוד

לכן חנוכה היא החג של החיבור בין יוסף ויהודה, בין הדעות השונות, גם יחד!

חנוכה בית שמאי

בע"ה ב טבת התשע"ה

מישל בן שושן

 

מחלוקת שמאי הלל בחנוכה

רעיון מאת הרב גיל ברנהיים

 

  1. חנוכה-חינוך

העובדה שחנוכה נמשכת ימים רבים, רומזת על צורך שהאדם יעבור תהליך. ייתכן מאוד שמדובר על תהליך של "חינוך". לא רק משחק המילים בין "חנוכה" לחינוך" מצריך לחקור את הקשר בניהם אלא עצם החינוך של המזבח אז, היה גם מעשה של טהרה והכשרה מחדש. כי המזבח היה כבר קיים רק שהיה צריך לתת למקדש "כיוון מחודש" יחסית למה שהיוונים עשו בו. אם כן, גם האדם זקוק , מדי פעם , ל"כיוון מחדש" וניתן לראות את כל ה"חגים" כתהליכים שהאדם מוזמן לעבור , לטובתו.

כי אם הדבר היה רק צורך ב"אזכור" מאורע כזה או אחר, אז יום אחד של זיכרון היה מספיק. נראה לי שיש לראות בכל חגי ישראל הזמנה לחוות משהוא היום, לטובת האדם החוגג ולא סתם "זכר" בעלמא.

 

2 דעת הלל

הלל מבקש להדליק, ביום הראשון נר אחד ושניים ביום השני, כי "מעלים בקודש". אם לא מדליקים אותו מספר כל יום, זה מרמז שיש כאן באמת תהליך שצריך לעבור האדם המדליק.

התהליך הוא די פשוט ורגיל: יש לעשות מאמצים הולכים וגדלים כל יום.

ביום הראשון, רצים 3קילומטר, ביום השני 5..עד שניתן לרוץ את המרתון כולו.

זו דרישה הגיונית ומקובלת על כולם. יש להתעלות כל יום יותר.

 

3 דעת שמאי

השאלה היא :"מה רוצה שמאי?" ולמה שמאי, שנחשב כמחמיר, דורש מהאדם הרבה יותר ממה שהלל דורש ממנו? לכאורה, נראה לנו ששמאי , שהולך ופוחת בהדלקת הנרות (היום הראשון שמונה עד ליום השמני , הדלקת נר אחד בלבד) מקל מאוד על האדם!

אלא שלדעת הרב גיל ברנהיים, שמאי דורש משהוא הרבה יותר קשה ועמוק:

כשהאדם מדליק , ביום השני רק שבע נרות, הוא מרגיש מיד בחוסר שנוצר יחסית לאתמול. אמנם הוא עשה אותה הברכה, קיים את אותה המצווה, אבל עם פחות נרות!

זה דורש מהאדם ללמוד לחיות עם החולשות שלו, עם מה שחסר לו, עם ניפוץ האשליות, עם הצללים שהמציאות מגלה לו כל יום מחדש. אדם מצליח לחיות עם החוסרים האלה, הוא יותר "גדול", יותר "בוגר" מאתמול.

אדם שמצליח להדליק רק נר אחד, בסוף התהליך, ביום השמיני, מברך אותם הברכות ומקיים אותה המצווה. נר אחד מספיק להאיר כמו שהאירו שמונה נרות!

אדם כזה, נדרש לעשות מחולשותיו ומחסרונותיו , כוח ובשלות!

אכן, דרישת שמאי היא הרבה יותר "מחמירה" ודורשת יותר מהאדם. לכן, אולי היא לא התקבלה להלכה (שאמורה להיות נכונה בשביל רוב בני האדם, עם יכולות מינימאליות) אבל היא מסמלת את הדבר האולטימטיבי!

 

4 פרי החג

עמדת שמאי נתמכת, בגמרא על ידי העובדה שבסוכות, אנו מקריבים כל יום פר אחד פחות מאתמול.

רפי החג אלה, מסמלים את הניצוצות של קדושה שקיימים אצל אומות העולם (70 במספר הכולל)שאנו אמורים להכניס בתוכנו. אם אנו עושים את העבודה כמו שצריך, יש לנו להכניס כל יום , פחות ופחות ניצוצות! ופחות ופחות פרים להקרבה. מדובר גם כאן על החיסרון שבנו שאנו צריכים להשלים על ידי לקיחת בחשבון כל הדברים הטובים שעדיין לא נמצאים בנו, אלא באומות העולם!

 

5 שילוב

לדעתי, אפילו אם ההלכה היתה צריכה לדחות את דעת שמאי, ניתן בכל זאת ליישם חלק מהכוונות שלו כי בכל זאת, ניתן, כל יום לחשוב על הנרות החסרות , אפילו כשאנו מדליקים יותר כל יום!

כך שנוכל לזכות משתי הכוונות, של הלל ושל שמאי!

חנוכה שמ

25-12-08

מישל בן שושן

 

חנוכה שמ

כוח היוונים הוא החכמה.טעותם היא גסות הרוח (קצ)

והחכמה היא בעצם טובה, ואפילו כל החכמות החצוניות,הן חיוניות לתורה עצמה!!

אך, עיקר החיסרון של היוונים היה ב"גסות הרוח" שלהם!!! שאמרו שכל מה שהם לא משיגים בשכלם הוא לא אמת!

לכן, יש "רק" להעביר את קליפת גסות הרוח והחוצפה היתרה מעל החכמות האלה כדי להשתמש בחכמות האלה לטובה!

 

אנו מדליקים נרות החכמה היוונית, שמאירים אותנו, אבל רק אחרי שטהרנו אותם מגסות הרוח!

שמים את החנוכיה בפתח הבית! כאילו יש צורך בפילטר ! לפני הכניסה בבית, יש לסנן את אורות החוץ. ומה הוא עיקר הסינון? לא החכמות ותכנן, אלה הקיפאון המחשבתי שרק מה שאני מבין הוא נכון!

 

ועוד נקודות בעניין:

 

  • מעניין שגם המנורה היא סמל החכמה.
  • אבל הרב בן עזרא מצא שכל הלכות חנוכה מנוגדות להלכות הדלקת המנורה!
  • לע"ד:ייתכן ואפשר להגדיר החנוכייה כ"פילטר" להכשיר את החכמות החיצוניות.

במנורה, בבית המקדש, הן כבר כשרות במהותן!

רק אחרי שהיוונים טמאו אותן, (וגם אנחנו טמאנו את העבודה שלנו בעניין) יש לעשות עבודה נוספת, על ידי כל אחד ואחד, כדי שיבין מאיזו נקודת מבט יש ללמוד את החוכמות החיצוניות!

מהרגע שאין בבירור את המסגרת (בית המקדש) שמציבה את האדם מול החכמות , יש , על האדם, לבצע עבודה נוספת, מצוות חנוכה, כדי להכין את עצמו נכונה, מול החכמות החיצוניות.

 

 

חוסר התלהבות (העתק מפרשת מקץ)

"חטא" עם ישראל בתקופת בית שני שהביא עליהם את יוון (מאת ההשגחה) היא שעבדו את ה' רק "לפי הספר", כמצוות אנשים מלומדה, בקרירות. ללא התלהבות. לכן, ה' סיבב שמקום עבודתם, המקדש, יטמא! להגיד להם , שעבודתם היא כמו "מתה"!, יש אטימות (טומאת) הלב בעבודה. העבודה הזאת היא טמאה!! אפילו אם עושים את כל השולחן ערוך בדקדוקיו, עיקר העבודה היא עבודת הלב וההתלהבות.

יוסף הוא האמצעי ולא העיקר!!

העיקר היא עבודת יהודה!!

התשובה של עם ישראל בזמן חנוכה היא שהם "מסרו את נפשם". אין התלהבות יותר מזו! מלחמה בגויים היא העבודה העדיפה, הניצחון, על הקרירות !!!

לכן מה שמסמל את העבודה הזו היא הדלקת הנרות. אש,חום, אור, תנועת הלהב!

עצם המצווה היא ההתלהבות, כי "נמר מצווה".

עצם התורה הוא האור, כי "תורה אור".

 

חנוכה נה

בע"ה א טבת התשע"ד

מישל בן שושן

 

חנוכה נה

 

פך שמן או מלחמה?

העיקר הוא שאנו נכיר שהיה נס במלחמה. אבל זה לא ניתן לכל אחד לראות את השגחת ה' במעשים שאינם בגדר "נס גלוי". הרבה אנשים זקוקים לניסים גלויים, פשוטים, ברורים כמו זה שמסופר על פך השמן כדי להתרשם מהשגחת ה' בעולם! לכן, החכמים פיתחו את רעיון נס פך השמן. עבור האנשים האלה, "קטני האמונה" שאינם מסוגלים להכיר בהשגחת ה' דרך הניצחון הצבאי והחזרת הלאומיות בדרכים טבעיים של השתדלות בני האדם.

לכן, בתפילה ובברכת המזון, שבהם האדם אמור להיות "מול ה'", אין צורך להזכיר את פך השמן. ולכן אין בתפילת "על הניסים" אזכור לנס הזה. אבל בגמרא, במקום שבו האדם יכול להתחנך, כן מדובר על הנס של פך השמן!

יש להדגיש שהחכמים שהסבירו שהמקור הוא נס פך השמן, השאירו נר אחד מתוך שמונת הנרות לזכר נס המלחמה (כי בעצם הנס לא התרחש אלא שבעה ימים).

 

חנוכה מלשון חינוך

חג החנוכה היא חג של התחלה. (בלשון הרב "חינוך"). התחלה של רעיון שילך וימשיך לבעבע בתוך נפשות ישראל, עד שיום אחד, נמנצא את העוז והרוח להקים מדינת ישראל.

לכן, אין מצוות סעודה בחנוכה. כי הסעודה מורה על דבר גמור.

החכמים ידעו שכל הסיפור של החשמונאים לא הצליח הרבה זמן. החשמונאים חטאו והיה חורבן בית שני מאתיים שנה אחר כך. אבל משהוא קרה בחנוכה:

קמו יהודים והראו שיש בעם ישראל אור שאיננו ניתן לכבות אותו. אפילו בתוך הגלויות הארוכות והאכזריות ביותר. עד להגשמת בניין הבית השלישי.

 

פרסומי ניסא

למי יש לפרסם? לא לגויים. לא ליהודים האחרים כי אפילו אם אני חי בעיר שאין בה יהודים עלי להדליק לשם פירסומי ניסא. אלא יש להכריז, להוציא אל החוץ, לא להשאיר בפנים, כלומר, לא להאיר בפוטנציאל, אלא ל החצין את העובדה שה' עושה ניסים לעם ישראל בהישרדות שלו בגלות.

על ידי ההדלקה, אנו מפרסמים שה' מתנהג על ידי ניסים עם עם ישראל ומאפשר לו לשרוד למרות כל היגיון. הנס הגדול הוא היכולת של עם ישראל להדליק נרות חנוכה!

זה דומה מאוד, לע"ד להנפת דגלי המדינה ביום העצמאות. זה פירסומי ניסא אמיתי.לא שאנו רוצים להודיע לאחרים שכאן זה מדינת ישראל וברחוב השני זה לא. אלא אנו רוצים להוציא לחוץ, להפגין, להביא לגילוי הדבר שהיה פנימי עד כה ושיצא לפועל בהזדמנות הקמת המדינה של שתמיד היה נר פנימי דלוק בתוך נשמת כל יהודי , הקשור לנסים שעושה איתנו ה'.

זה בדיוק המקום שממנו יש להודות ולהלל.

אין ה' זקוק להודאות או להלל! אלא יש להודות והלל , בדיוק כמו שיש לפרסם את הנס.

לא לחינם יום העצמאות שואב את הלכותיו מחג החנוכה.

קשה לי עד מאוד להבין את אלה  שחוגגים את חנוכה ואינם חוגגים את יום העצמאות !

 

הקשר עם סוכות

  • בספר המקבים ב, כתוב שם שהעם הביא את כל קורבנות חג הסוכות בכה בכסלו כי רק אז ניתן היה להקריב אותם. הם קראו לחג הזה "סוכות דכיסלו" כמו שעושים פסח שני באייר, עשו שמונת ימי חג הסוכות בכסלו, מיד אחרי טיהור המקדש.

הנ"ה עושה קשר אחר עם סוכות:

  • בין היום הראשון של סוכות לחנוכה, יש 70 ימים. כמו שביום השביעי של פסח , אנו חוגגים את קריעת ים סוף, חנוכה היא לסוכות מה שקריעת ים סוף היא ליציאת מצרים

חנוכה היא התחלת עידן חדש. היא ראשית צמיחת גאולתנו העתידית.

כל החגים (פסח שבועות סוכות) קשורות ליציאת מצרים. זה העבר.

קריעת ים סוף וחנוכה שייכים לאחרית הימים.

כתוב בשירה "אז ישיר משה.." ישירו לעתיד לבוא. בגאולה עתידה. כשה"א" ירכב על ה"ז". וזה מה שהתחיל לקרה בחנוכה. המספר שמונה שמורכב על ידי הא- ז של אז ישיר משה.

 

שתי המצוות של חנוכה קשורות לעין (הדלקת הנרות) והפה (הלל)

שני האברים שמייצגים את האפשרות של האדם לצאת לחרות.

שני האברים האלה הם שני האברים שפגיעתם משחררת עבד כנעני (שן ועין). כי כנען פגע בשניהם כשהוא ראה את ערוות אביו וסיפר על זה לאחיו.

שני האברים האלה יכולים לשעבד את האדם או לשחרר אותו מעבדות!