בע"ה ב טבת התשע"ה

מישל בן שושן

 

מחלוקת שמאי הלל בחנוכה

רעיון מאת הרב גיל ברנהיים

 

1. חנוכה-חינוך

העובדה שחנוכה נמשכת ימים רבים, רומזת על צורך שהאדם יעבור תהליך. ייתכן מאוד שמדובר על תהליך של "חינוך". לא רק משחק המילים בין "חנוכה" לחינוך" מצריך לחקור את הקשר בניהם אלא עצם החינוך של המזבח אז, היה גם מעשה של טהרה והכשרה מחדש. כי המזבח היה כבר קיים רק שהיה צריך לתת למקדש "כיוון מחודש" יחסית למה שהיוונים עשו בו. אם כן, גם האדם זקוק , מדי פעם , ל"כיוון מחדש" וניתן לראות את כל ה"חגים" כתהליכים שהאדם מוזמן לעבור , לטובתו.

כי אם הדבר היה רק צורך ב"אזכור" מאורע כזה או אחר, אז יום אחד של זיכרון היה מספיק. נראה לי שיש לראות בכל חגי ישראל הזמנה לחוות משהוא היום, לטובת האדם החוגג ולא סתם "זכר" בעלמא.

 

2 דעת הלל

הלל מבקש להדליק, ביום הראשון נר אחד ושניים ביום השני, כי "מעלים בקודש". אם לא מדליקים אותו מספר כל יום, זה מרמז שיש כאן באמת תהליך שצריך לעבור האדם המדליק.

התהליך הוא די פשוט ורגיל: יש לעשות מאמצים הולכים וגדלים כל יום.

ביום הראשון, רצים 3קילומטר, ביום השני 5..עד שניתן לרוץ את המרתון כולו.

זו דרישה הגיונית ומקובלת על כולם. יש להתעלות כל יום יותר.

 

3 דעת שמאי

השאלה היא :"מה רוצה שמאי?" ולמה שמאי, שנחשב כמחמיר, דורש מהאדם הרבה יותר ממה שהלל דורש ממנו? לכאורה, נראה לנו ששמאי , שהולך ופוחת בהדלקת הנרות (היום הראשון שמונה עד ליום השמני , הדלקת נר אחד בלבד) מקל מאוד על האדם!

אלא שלדעת הרב גיל ברנהיים, שמאי דורש משהוא הרבה יותר קשה ועמוק:

כשהאדם מדליק , ביום השני רק שבע נרות, הוא מרגיש מיד בחוסר שנוצר יחסית לאתמול. אמנם הוא עשה אותה הברכה, קיים את אותה המצווה, אבל עם פחות נרות!

זה דורש מהאדם ללמוד לחיות עם החולשות שלו, עם מה שחסר לו, עם ניפוץ האשליות, עם הצללים שהמציאות מגלה לו כל יום מחדש. אדם מצליח לחיות עם החוסרים האלה, הוא יותר "גדול", יותר "בוגר" מאתמול.

אדם שמצליח להדליק רק נר אחד, בסוף התהליך, ביום השמיני, מברך אותם הברכות ומקיים אותה המצווה. נר אחד מספיק להאיר כמו שהאירו שמונה נרות!

אדם כזה, נדרש לעשות מחולשותיו ומחסרונותיו , כוח ובשלות!

אכן, דרישת שמאי היא הרבה יותר "מחמירה" ודורשת יותר מהאדם. לכן, אולי היא לא התקבלה להלכה (שאמורה להיות נכונה בשביל רוב בני האדם, עם יכולות מינימאליות) אבל היא מסמלת את הדבר האולטימטיבי!

 

4 פרי החג

עמדת שמאי נתמכת, בגמרא על ידי העובדה שבסוכות, אנו מקריבים כל יום פר אחד פחות מאתמול.

רפי החג אלה, מסמלים את הניצוצות של קדושה שקיימים אצל אומות העולם (70 במספר הכולל)שאנו אמורים להכניס בתוכנו. אם אנו עושים את העבודה כמו שצריך, יש לנו להכניס כל יום , פחות ופחות ניצוצות! ופחות ופחות פרים להקרבה. מדובר גם כאן על החיסרון שבנו שאנו צריכים להשלים על ידי לקיחת בחשבון כל הדברים הטובים שעדיין לא נמצאים בנו, אלא באומות העולם!

 

5 שילוב

לדעתי, אפילו אם ההלכה היתה צריכה לדחות את דעת שמאי, ניתן בכל זאת ליישם חלק מהכוונות שלו כי בכל זאת, ניתן, כל יום לחשוב על הנרות החסרות , אפילו כשאנו מדליקים יותר כל יום!

כך שנוכל לזכות משתי הכוונות, של הלל ושל שמאי!