חיי שרה פי5

בע"ה כה מרח שוון התש"פ

מישל בן שושן

 

חיי שרה פי 5

 

הרעיון המרכזי:

אברהם קיבל בהתחלת דרכו משימה אוניברסלית, להיות "אב המון גויים". אבל בהמשך, נודע לו שבן אחד מתוך זרעו יהיה לעם פרטיקולרי, לאומי, מבודל. שתי המשימות נראות הפוכות. ובכל זאת, הן תתגלינה כמשלימות אחת (הלאומי) את השנייה (האוניברסאלית).

הפרשה מתחלקת לשלושה חלקים שמתארים את שתי המשימות והשילוב בניהן:

  • קבורת שרה וקניית אחוזה בארץ כנען (הפן הלאומי המצומצם שעיקרו העם היהודי בארץ ישראל)
  • אישה ליצחק.(יצחק הלאומי מתחתן עם אישה שבאה "משם")
  • הולדת בנים מקטורה ושליחתם אל עבר הארצות המקיפות, הרחוקות, ..לשם! (הפן האוניברסלי)

 

קבורת שרה יצחק ורבקה בני קטורה
הפן הלאומי המצומצם חיבור בין הפן הלאומי -יצחק ורבקה שבאה מהארץ המורחבת, הפן האוניברסלי הפן האוניברסלי

 

 

קבורת שרה:

"ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה"

אברהם מגיע (מאיפה?) . כנראה שהוא לא היה ברגעים האחרונים של שרה, על ידה. בחברון. יכול להיות שזה במקרה. אבל יכל להיות שזה מבטא באמת את הפער האידיאולוגי בין אברהם לשרה. אברהם איננו עוסק ביישוב חלקי הארץ הקשים שבהם יושבים גויים מקומיים. הוא בעל חסד, מחפש שלום ואחווה בין העמים. שרה, לעומתו, היא מה שהיינו קוראים היום "קנאית". היא גרה דווקא בחברון. מרכז הארץ. שבה התושבים אוחזים בקנאות על אדמתם. היא זו שדאגה שייוולד בן כמו יצחק, שיהיה קשור לארץ כנען ולא יצר ממנה. במותה, היא כאילו מכריחה את אברהם לבוא לחברון ולהתעסק עם קניין קבורה דווקא שם.

אברהם נענה למשימה. והוא אכן קונה לא רק קבר אלא שדה ועצים, אחוזה ממשית בארץ, גרעין להתנחלויות הבאות. ורק אחר כך קובר את שרה. כאילו הכבוד למת (הקבורה המידית) נעשה, במקרה של שרה, על ידי הגשמת רצונה: המתנה עד שתתבצע קנייה של כל השדה וכל העצים (ובאופן משני, מערת קבורה!). ייתכן שכל קבורה אחרת היתה דורשת שאברהם יסכים מיד לכל קבר כדי לקבור "את מתו מלפניו". אבל עבור שרה, כבוד המת הוא כאן הגשמת רצונו העמוק: קניית שדה בארץ כנען לאחוזה!

עד לקבורתה, שרה השפיעה על אברהם בצד חיזוק הפן הלאומי שלו.

 

רבקה:

יש לשים לב לפרט חשוב: אברהם לא ביקש מהעבד למצוא אישה "מבית אביו".:

בראשית פרק כד (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי:(ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:(ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק:

אלא מ"ארצו וממולדתו"

נכון שהעבד , לאחר מעשה, כשהוא מתפעל שהאישה היא ממשפחת אברהם, יגיד ללבן שאברהם ביקש ממנו להביא אישה מבית אביו, כלומר ממשפחתו:

בראשית פרק כד (לז) וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ:(לח) אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי:

למה העבד עושה זאת? כנראה שזה כדי לשכנע את משפחת לבן ולהראות שהכל מגיע מהאלוהים. אבל, התורה איננה אומרת שאברהם ביקש זאת.

מה באמת רוצה אברהם?

  1. שהאישה לא תהיה כנענית
  2. שהאישה תהיה בעלת מידות כדי להתאים ליצחק
  3. שהאישה תבוא מהארץ של אברהם, משם, מרחוק.

כל מה שהוסיף העבד, זו טקטיקה חכמה כדי להביא את רבקה.

מה היא "ארצו" של אברהם? אור כשדים, או חרן, או…הארץ שה' נשבע לתת לו: הארץ מנהר פרת ועד מצרים!

למה לא אישה מכנען? אברהם איננו מסביר. אצל יצחק ורבקה, הם הסבירו למה הם לא אוהבים את בנות כנען אבל אברהם לא מסביר. האם אישה בעלת מידות טובות כנענית איננה טובה יותר מבת לבן הארמי? המבחן של אליעזר למצוא אישה בעלת חסד קובע שהאישה חייבת להיות בעלת מידות. אבל ייתכן שאישה כזו קיימת גם בכנען. התנאי של אברהם שאין לקחת אישה כנענית אלא אישה "משם", (בלי לבקש שזו תהיה ממשפחתו), יכול להיות סימן (לעניות דעתי בלבד) שהוא דורש שליצחק תתחבר אישה "משם" ולא מכאן. יצחק הוא האיש של ארץ כנען. אסור לו לצאת ממנה. הוא קשור במהותו לארץ כנען ולמשימת הזרע הלאומי, הפרטיקולרי. מנגד, אברהם מבקש למצוא לו אישה "משם". אולי כדי לעגן בתוך העם היהודי את הפן האוניברסלי. ואכן, למרות שרבקה תדאג ליעקב, הבן היהודי, יותר מאשר לעשיו, הבן שיצא מהעם היהודי, היא תבקש ממנו ללכת אצל לבן ולקחת, גם הוא נשים משם! ואכן בני ישראל ייוולדו , ברובם, בחוץ לארץ. ועם ישראל ייוולד במצרים, בחוץ לארץ. וימשיך הקרב הזה בין הלאומיות והאוניברסליות להמשיך להתקיים בין יוסף ויהודה, עד ימנו!

 

בני קטורה:

(א) וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה:(ב) וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ:(ג) וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁים וּלְאֻמִּים:(ד) וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה:(ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק:(ו) וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם:

למה אברהם "מוסיף" ומוליד שישה ילדים נוספים. לזכור שאחרי לידת ישמעאל, הוא הרגיש לגמרי מרוצה והבשורה על לידת בן נוסף (יצחק) הצחיקה אותו כאדם זקן כבר , ישמעאל מספיק לו לגמרי. יצחק כביכול "נכפה עליו". אם כן, למה ללכת לחפש עוד ילדים בגיל כל כך מופלג?

הרב מידן מציע לזכור את מה שה' אמר לאברהם בהתחלת דרכו:

בראשית פרק יב (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:

המטרה היא להיות "אב המון גוים" לברך את כל משפחות האדמה כולן.

בברית בין הבתרים ה' נותן לו את הארץ. אבל זו ארץ רחבת ידיים: מנהר מצרים ועד הפרת:

בראשית פרק טו (יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:(יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:(כ) וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים:(כא) וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי:

בניגוד להבטחה הזו, ה' מבטיח לאברהם, בברית המילה, הבטחה שונה: ארץ מצומצמת יותר:

בראשית פרק יז (ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:

ארץ כנען היא ארץ קטנה הרבה יותר. היא ארץ שבעת העמים וכבר לא ארץ עשרת העמים של ברית בין הבתרים. ארץ כנען מתוארת כארץ בין הים לירדן ומהלבנות ועד מדבר מצרים. הארץ שבני ישראל יכבשו אחרי יציאת מצרים. אבל מה קורה עם כל הארץ הרחבה שהובטחה לאברהם?

בעצם, כמו שאמרנו בהתחלת המאמר יש שתי משימות לאברהם:

  1. להיות המברך את כל משמחות האדמה
  2. להיות אב לעם ישראל המצומצם בארץ מצומצמת : ארץ כנען.

אחרי שאברהם דאג למלא את מבוקשה של שרה, אחרי שהוא קנה אחוזה בארץ, אחרי שהוא דאג לאישה ליצחק, אברהם חייב לדאוג למשימה הראשונה שלו. הוא מבין שיש קשר הדוק בין "הארץ" ו"הזרע".

לכן, עבור הארץ  המצומצמת, הלאומית, יש לו זרע: יצחק

אבל עבור הארץ הרחבה יותר, ישמעאל לא מספיק ויש לעשות עוד ילדים!

זה מה שדוחף אברהם ללכת ו"להוסיף" לקחת אישה אחרת ולהוליד שושלת רחבה נוספת.

 

המשימה האוניברסלית המשימה הלאומית
ונברכו בך "כל" משפחות האדמה כי ביצחק יקרא לך זרע
הארץ = מנהר מצרים ועד נהר פרת הארץ= ארץ כנען
ישמעאל ובני קטורה יצחק, בן משרה
אברהם נותן "מתנות" ליצחק אברהם נותן "כל אשר לו"
חיבור בין שתי המשימות:

יצחק הלאומי ורבקה שבאה "משם"

אברהם נקבר על ידי יצחק, וישמעאל

כל בני אברהם חייבים בסוג של ברית מילה כדי להדגיש השייכות לאברהם

רק כך אברהם יכול להיות "שבע".

לעם ישראל יהיו שתי משימות אלה: לדאוג לעצמם ולהיות אור לגוים

לסיכום:

 

המטרה העליונה, כנראה, היא להודיע לכל עמי הארץ שה' הוא האלוהים.

אחרי עשרים דורות של ניסיונות כושלים, ה' בחר בטקטיקה שונה. במקום לרצות להודיע לכל העמים את כוונת הבריאה של האדם, ה' בוחר ליצור עם קטן, מיוחד, על ארץ קטנה ומיוחדת שתפקידו להיות עד, לכל אורך ההיסטוריה, מול כל העמים שקיים אל אחד והוא ה', הוא האלוהים.

העם הזה יצטרך למלא את שני התפקידים גם יחד.

אברהם, אבי האומה דואג לשתי המשימות והוא מוליד את יצחק, שממנו תמשיך המשימה הלאומית של יצירת עם שיראל, אבל הוא גם מוליד זרע אחר , ישמעאל, שינחיל את כל הארץ הדרומית מארץ כנען, עד לנהר מצרים, עם הצו להיפרד מיצחק. אבל הוא גם מוליד בני קטורה שהוא גם "משלח" מיצחק בנו, אל עבר המזרח, כדי, אולי , למלא את הארץ הגדולה שהובטחה לו בברית בין הבתרים, עד לנהר פרת. אברהם מודע לצורך להרחיק את הילדים שלו מיצחק כדי לאפשר ליצחק לפתח את בית יצחק דרך יעקב.

 

אפשר להתרשם מצדקת התיאור הזה על ידי כמה עובדות:

 

  1. כשעם ישראל מגיע לכבוש את ארצו ביציאת מצרים, אסור לו להילחם עם העמים ה"בני דודים" שלו שגרים מעבר לירדן. ה' נתן להם את הארצות האלה ויש לכבד זאת.
  2. בני קטורה וישמעאל באים ביחד כדי לכבד את ארונו של יעקב בגורן האתד:

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יג עמוד א :א"ר יוחנן: בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד, ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד, דכתיב: +בראשית נ+ ויבאו עד גורן האטד, וכי גורן יש לו לאטד? א"ר אבהו: מלמד, שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד, שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה. תנא: כולם למלחמה באו, כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב. תנא: שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב.

  1. כשמרגישים כבוד לגבי עם ישראל, כל העמים, בני הדודים, באים לכבד אותם ומתייחדים סביב האב יעקב. ישמעאל הכיר כבר את תפקידו המיוחד של יצחק והוא בא לקבורת אברהם, כשיצחק מקדים אותו :

בראשית פרק כה (ט) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא:

  1. נראה לי מעניין שהמילה המתחילה את סיפור בני קטורה היא "ויוסף". כאילו התפקיד הזה יתמלא בעתיד על ידי הבן הנוסף, יוסף. זה שיוצא לעזור למצרים ולהיות אור לגוים.
  2. הרמב"ם מזכיר את בני קטורה כזרעו של אברהם החייבים בברית המילה:

רמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ח אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבא אחר ישמעאל ויצחק חייבין במילה, והואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני, ואין נהרגין עליה.

רק עכשיו, אחרי שהוא מילא את כל התפקידים שלו, אברהם יכול למות:

בראשית פרק כה  (ז) וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים:(ח) וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:

אבל הוא נקבר במערת המכפלה! העיקר אצלו הוא התפקיד כאב הראשון של עם ישראל:אשתו העיקרית נשארת שרה אמנו!

(ט) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא:(י) הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ:

 

 

 

 

 

חיי שרה פי 4

בע"ה ג סיוון התשע"ט

מישל בן שושן

https://divretorah.com/

 

 

חיי שרה פי 4

 

 

ניתן לחלק את הפרשה לשני סיפורים ארוכים:

  • קבורת שרה
  • חתונת יצחק לרבקה

ברצוני להציע ששני הסיפורים הם שני פנים של רעיון אחד, אותו ננסה לברר.

באופן טכני, התורה כבר מזמינה אותנו לעשות זאת כי  שלוש עשרה פעמים כתוב השורש "קבר" בסיפור הראשון, ושלוש עשרה פעמים השם "רבקה" בסיפור השני. אותם האותיות בסדר הפוך

, בנוסף, הגמרא בראשונה במסכת קידושין, מחפשת מקור לאפשרות לקדש אישה על ידי כסף. והמקור הראשון שהיא מציעה היא "קיחה- קיחה משדה עפרון" כלומר, יש גזרה שווה בין המערה שננרכשה מעפרון לאברהם תמורת ""לקיחת" כסף, והעובדה שכתוב במקום אחר בתורה "כי ייקח איש אישה.."! ומהגזרה שווה הזו, לומדים שאחת הדרכים לקדש אישה היא בכסף!

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ב עמוד א /מתני'/. האשה נקנית בשלש דרכים, //נקנית בכסף, בשטר, ובביאה. … גמ'. האשה נקנית. //וכסף מנ"ל? גמר קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא: +דברים כב+ כי יקח איש אשה, וכתיב התם: +בראשית כג+ נתתי כסף השדה קח ממני, וקיחה איקרי קנין, דכתיב: +בראשית כה+ השדה אשר קנה אברהם,

 

אבל ניתן לשאול בפשטות: "האם לא היה יותר הגיוני ללמוד זאת , למשל, מהנזמים שהעבד נותן לרבקה? כי כאן מדובר באמת בחתונה ! למה ללכת כל כך רחוק בעניין קבורה ,כדי ללמוד על חתונה?

מכאן, אני מציע להבין שהגמרא פשוט רצתה שאנו נעשה את הקבלה בין שני חלקי הפרשה: קבורת שרה וחתונת רבקה ,הם אותו נושא! למרות שזה לא נראה לכתחילה! וכאמור אני מזמין לעיין בשני הסיפורים כדי למצוא, אולי הקשר העמוק בניהם.

 

קבורת שרה

לכאורה, קריאת הסיפור נותנת את ההרגשה כאילו קבורת שרה היא רק תירוץ כדי לקנות חלקה בארץ כנען! בפסוק אחד מתואר שאברהם בא , סופד ובוכה את אשתו. עוד פסוק אחד, בסוף הסיפור שאומר שאברהם אכן קבר אותה שם. אבל כל הפרשה מספרת בדיוק רב את המשא ומתן על קניית השדה! ועוד ראייה להרגשה הזו:

  1. יז) וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב:(יח) לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ:
  2. (יט) וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
  3. (כ) וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת: ס

פסוקים יז ויח' קובעים שאברהם קנה סופית השדה. אחר כך, פסוק יט' מספר על קבורת שרה. אבל למה בא םסוק כ'? כאילו הוא מסיים הסיפור, הוא מטרת הסיפור וקבורת שרה היא רק אמצעי לקנות סופית השדה! כאילו יש קניין על ידי הקבורה!! זה ממש נראה "משפיל" את שרה! היא כאו רק כדי שנקנה השדה.

 

אבל, יש לזכור מה היתה תורתה של שרה. מה היא חידשה לאברהם?. אברהם היה קוסמופוליט! עבורו, יש לדאוג לכל עמי הארץ. הוא "אב המון גויים" ומטרתו היא לברך את כל גויי הארץ. יצירת עם קטן , לאומי, נפרד, הוא רעיון שזר לו לכתחילה. שרה היא זו שמביאה אותו להכרה שיש לבנות עם ישראל. אברהם היה לגמרי מסתפק באליעזר או בישמעאל.

מצד שני, אברהם שונא את העימותים!

כשיש רעב בארץ (אם כן, יש אלימות גוברת וכולם נלחמים על פת לחם) הוא בורח למצרים

כשיש ריב קטן עם רועי לוט, הוא מציע לחצות את כל הארץ לשניים ולוותר על חצי המלכות!

כשיש בעיה עם אבימלך, הוא מוכן להישבע שהוא וזרעו לא יכבשו ארץ פלישתים לעולם!

כשהוא צריך לגור, הוא לא קונה בית בתוך העיר אלא נוטע אוהל בדרך כדי לקנות נפשות לדרכו.

העימות עם יושבי המקום מרתיע אותו!

שרה אילצה אותו להביא את יצחק לעולם ולגרש את ישמעאל.

המטרה האולטימטיבית של שרה היא: שאברהם יקנה אחוזה בארץ!!

לכן, היא כאן, בחברון, העיר הקשה ביותר מבחינת קיצוניות התושבים .(קריית ארבע= מקום שמנסה לחבר- חברון- עם ארבע קצוות הארץ. ארבע ענקים מנסים להביא את העולם לכיוון שונה. ארבע האבות יבנו מידות שונות. המקום הזה הוא מקום העימות . ודווקא שם שרה מתה! בעוד שאברהם היה רחוק מאוד, בבאר שבע! מות שרה גורמת לאברהם לבוא למקום הזה והיא מכריחה אותו, אחרי מותה, במותה, לקנות חלקת אדמה כדי לקבור אותה! ואברהם עומד במשימה!. כאילו בעל כרחו אבל הוא כן עושה זאת.

והקניין של האחוזה היא אולי ההספד הטוב ביותר שאברהם היה יכול לעשות עבור שרה!

גם אחרי מותה היא משפיעה! אלו באמת "חיי שרה" אפילו שהיא מתה!!

גם אם יש לנו את ההרגשה שהעיקר היא קניית אחוזה בארץ, זה עדיין בהשראת שרה, לכבוד שרה , מורשת שרה!

 

חתונת יצחק

התורה מספרת שהגר "לקחה "אישה מארץ מצרים לבנה ישמעאל. האימא מחתנת הבן!. אבל עשכיו שרה איננה ויש לחתן את יצחק. אברהם לוקח על עצמו המשימה והוא יעשה זאת, בהשראת שרה גם כן:

הוא לא מסכים שיצחק ייתחתן עם כנענית,. זו תורתה של שרה: לבנות משפחה עברית!

והוא מבקש שהיא תהיה בעלת חסד, ממשפחתו.

אבל המשימה לא נגמרת עד שיצחק מתחתן עם רבקה, והיא נכנסת "לנעליים" של שרה אימנו, כלומר עד שהיא באמת מראה שהיא תהיה האימה השנייה בשושלת האימהות הבונות את עם ישראל:

:(סז) וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:

אין לראות את ה"נחמה" של יצחק רק כנחמה נפשית פסיכולוגית של בן שהיה קשור לאימא והנה אשתו לוקחת את מקום האימא בחייו. נראה שזה הרבה יותר עמוק: השאלה היא האם יש להיות אוניברסאלי או שיש להמשיך במשימה לבנות עם קטן, מיוחד ונפרד מכולם?

לכאורה, הגברים, האבות, פחות מעוניינים בבניין המשפחה הקטנה הזו שתיקרא ישראל. הם חושבים יותר על עבודת ה' והפצת דרך ה' בעולם, כמו אברהם

האימהות, לעומתם, דואגות הרבה יותר לבניין המשפחה הישראלית. מצידו, כמו שאביו אברהם היה מעוניין בישמעאל, יצחק היה מאוד מעוניין בעשיו. לולי רבקה שעשתה הכל כדי להבריח את יעקב ולדאוג לבניין השושלת, ספק אם היה קם עם ישראל!

לסיכום:

לכן, נראה לי ששני הסיפורים מדברים על נושא אחד: בניין עם ישראל וארץ ישראל. שני הבניינים האלה, נראים קשים מאוד כי הם במסלול "אנטי טבעי"! יש להילחם כל הזמן נגד זרם חוקי הטבע והטבע האנושי, כדי ליצור את עם ישראל ולעשות הכל כדי שיתיישב בארץ ישראל.

שרה ממשיכה אחרי מותה למאלצת את אברהם לקנות אחוזה בארץ ישראל. שרה ממשיכה עוד להשפיע על ידי מציאת רבקה לבנה יצחק, רבקה שתמשיך את פעולת שרה בדור הבא.

רק אחרי שיצחק ורבקה מתחתנים, אפשר לספר על קבורת אברהם עם שרה אשתו  במערת המכפלה.

ועוד ראיה למה שאנו טוענים:

אחרי שאברהם "מסדר" את המשכיות השושלת, אליבא דשרה, על ידי מציאת אישה ליצחק, הוא ממשיך בדרכו המקורי: הוא ממשיך לעשות נפשות מחוץ לעם ישראל!! על ידי הולדת ששה בנים מקטורה !! מכאן, אנו עוד יותר מבינים שללא שרה וללא רבקה, לא היה קם עם ישראל!!

 

 

 

 

 

ועוד רעיונות על הפרשה

1המשא ומתן על הקבר:

נראה שהמשא ומתן נעשה בשלבים

בהתחלה , אברהם מבקש "אחוזת קבר". לפי מה שהארכאולוגים מצאו באזור, נראה שבתקופה ההיא, רק מי שהיה אוחז בקרקע, מעבד אותו בחקלאות, היה יושב ישיבת קבע בחלקת האדמה, היה יכול לקבור את מתיו במערות, בקבורה משפחתית חמולתית. לעומתם, הנוודים, מי שהיה "גר", נקבר על פנה השדה, בקבר יחיד. כי הוא לא נחשב כ"עם הארץ". אברהם (בהשראת שרה) מבין שעליו לקנות "אחוזה" כאילו הוא תושב קבע. אבל, מצד שני, הוא מגדיר את עצמו כ"גר ותושב" כי הוא אכן כך! היא לא מתערב לגמרי עם תושבי המקום. הוא "נשיא אלוהים", הוא חי בשמים. בעוד שאנשי עם הארץ חיים בארץ. ולכן, בנימוס, בני חת מסרבים לתת לו "אחוזה" קבר, כן, אבל לא בקניין עולם. לכן אברהם משתחווה והולך

בשלב שני, אברהם חוזר עם רעיון חדש: לבקש מעפרון, אבל מול כל בני חת שיהיו עדים לדבר. ואז עפרון קובע: אין אפשרות לקנות רק מערת קבורה . חייבים גם לקנות השדה מסביב! כי כך המנהג! יש להיות חקלאי ולגור פה כדי לזכות במערת קבורה קנויה ב"טאבו"! ואז הוא מציע קודם כל שזה יעשה חינם (כלומר, בלי קניין אמיתי!) ואחר כך עם מחיר מופרז של 400 שקל.(מחיר עבר , לפי התורה הוא 20 שקל- מחיר יבול שדה שעורים בשנה שווה שקל אחד!). אברהם מוכן לשם מיד והוא קונה! אבל כולם מחכים שתהיה "חזקה", והקבורה משמשת כחזקה על בעלות הקרקע שנקנה.

  1. חתונה יצחק

כשאברהם מדבר על האלוהים אשר הוציא אותו מאור כשדים, הוא מדבר על "ה' אלוהי השמים אשר לקחני.." אבל, כשהוא מדבר על ה' בארץ כנען, הוא כבר לא רק אלוהי השמים, אלא גם אלוהי הארץ!:

(א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים ..ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ …(ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי ….ז) יְקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי …:

אברהם מבין שבארץ ישראל, ה' הוא כבר לא רק אלוהי השמים אלא שיש להכניס את אלהותו בארציות, דבר שהוא הבין אחרי קניין מערת המכפלה !

 

  1. העבד והאיש

השם "אליעזר" לא מופיע בסיפור. כשהוא נמצא מול אברהם או מול ה', הוא נקרא בתורה :"העבד". אבל, כשהוא נמצא מול לבן, הוא כבר הופך ל"איש". אבל, כשהוא חוזר והוא נמצא מול יצחק, רבקה קוראת ליצחק "איש" ולאליעזר היא חוזרת לקרוא "העבד".

כאילו הסטטוס של עבד הוא יחסי מול מי הוא מתייצב. מול אברהם ומול יצחק, הוא באמת עבד

אבל מול לבן, הוא נחשב לאיש!

רקבה נופלת מעל לגמל כי היא ראתה את יצחק כ"איש", כלומר איש חשוב שמקרין אור מיוחד.

 

  1. המספרים

מילה מנחה, בטקסט, מופיעה, בדרך כלל שבעה פעמים.

כשסופרים את המילים המנחות בשני הסיפורים, מגלים שיש 13 פעמים המושג "קבר" ו13 המילה "רבקה" ו13 פעמים מדובר על שרה (5 פעמים בתור "שרה"- ו8 פעמים בתור "מת").

איפה מסתתרים הפעם הארבע עשרה (כדי להיות פעמיים 7)? אנו מוצאים אותם בסוף הסיפור כך שבאמת נמצאים 14 פעמים שלושת המילים המנחות, כשמשלבים את שני הסיפורים כיחידה אחת:

 

  קבר רבקה שרה
סוף פרשת "וירא"   1  
התחלת הפרשה ("שרה")     5
"מת"-מתי-מתו.."     8
סוף "חיי שרה"(*)     1
סיפור מערת המכפלה 13    
סוף הפרשה (*) 1    
סיפור אליעזר   13  
סה"כ 14 14 14

 

(*)סוף פרשת חיי שרה:

בראשית פרק כה (:(י) הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ:

 

חיי שרה פי2

בע"ה י מרח שוון התשעח

מישל בן שושן

 

חיי שרה פי2

הרב מנשה וינר

 

  1. המכפלה

א . מי היא "המכפלה"?

בדרך כלל , רגילים להגיד "מערת המכפלה" כאילו המערה קרואיה בשם "מכפלה". אבל בקריאת הפסוקים, מתברר שיש אמנם מערה, יש מסביב שדה, יש עצים, וכולם נמצאים באזור שנקרא "מכפלה":

(כג-יז) וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב:(יח) לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה

(כג-יט)וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:

השדה נמצא בתוך המכפלה!

המערה נמצאת בתוך השדה.

אם כן, השדה, העצים והמערה, כולם נמצאים באזור שנקרא "מכפלה"!

לפי הפסוק השני, ובמיוחד המילה "הוא חברון "יש מקום לחשוב שאולי "המכפלה" היא בעצם חברון עצמה!. אבל לפחות, היא לא מצומצמת למערה כי השדה גם הוא נקרא "מכפלה". אברהם קונה אם כן לא רק מערה אלא גם שדה וגם העץ (עצים?) עד "לגבול"(?) מסביב לשדה.

ב. השם "מכפלה"

רבותינו הרבו בפירושים למילה. אולי מדובר ב"זוגות" (אדם וחווה אשתו, אברהם ושרה אשתו…) במובן הזה, יש חשיבות לעובדה שזוגות נקברים שם ביחד.

אבל ניתן גם להרחיב ולהגיד ש"הכפילות" היא בעצם "חיבור" בין הפכים. לא רק איש ואישה אלא הפכים של רעיונות, השקפות עולם. כך שחברון, היא עיר שמחברת יחדיו הפכים שמשלימים אחד את השני. כמו , דרך ירושלים שהיא עיר "שחוברה לה יחדיו".

כשהתורה מרחיבה את שם המקום ההוא לעוד מושג:"קריית ארבע", אז החיבור הוא כפילות של כפילות!  וזה קשור למקום, אפילו לפני בואם של האבות. ארבע ענקים גרו בה. ארבע זוגות (אדם-אברהם-יצחק ויעקב, עם נשותיהם). ייתכן ששלושת השמות האלה (קרית ארבע-חברון-מכפלה), שכנראה מצביעים על מקום אחד, מתארים חיבור , זוגיות והמשכיות (דור אחר דור, גם אחר המוות) מושגים שנראה, מפותחים בפרשה.

ג. ארכיטקטורת המכפלה:

יש גמרא שמדברת על שתי תפיסות עולם שונות ומשלימות בתלמוד: העמדות של רב ושל שמואל. כשלא תמיד יודעים מי חושב מה, העיקר הוא לתאר את המחלוקות בניהם כדי להגיד לנו ששתי העמדות אמיתיות ומשלימות אבל סותרות אחת את השניה:

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף נג עמוד א גמרא. רב ושמואל..

מערת המכפלה, רב ושמואל; חד אמר: שני בתים זה לפנים מזה,

וחד אמר: בית ועלייה על גביו.

בשלמא למאן דאמר זה על גב זה – היינו מכפלה. אלא למאן דאמר שני בתים זה לפנים מזה, מאי מכפלה? – שכפולה בזוגות. +בראשית ל"ה+ ממרא קרית ארבע, אמר רבי יצחק: קרית הארבע זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה

ויהי בימי אמרפל, רב ושמואל; חד אמר: נמרוד שמו,

וחד אמר: אמרפל שמו, ……

ויקם מלך חדש על מצרים, רב ושמואל; חד אמר: חדש ממש,

וחד אמר: שנתחדשו גזירותיו….

הרב מנשה וינר רואה הקבלה בין כל המלוקות האלה.

במערת המכפלה, ה"כפילות" בין שני תחומים, היא כפילות שנמצאת נושא בתוך נושא או שני נושאים שונים. האם יש שם בית בתוך בית או בית מעל לבית אחר. כמובן שאין כאן שאלה ארכיטקטונית אלא רעיונית

אם ניקח למשל את הבעיה :"האם עם ישראל הוא עם אוניברסאלי, כלומר עם מטרה להיות ארו לגויים או שמה עם ישראל חייב לדאוג לעצמו, באופן פרטיקולארי. עם לבדד ישכון? זו המחלוקת בין יהודה ליוסף אבל זו בעיה שאברהם אבינו כבר חשב עליה (ראה למטה "ממרה"). "בית בתוך בית", בשמעותו, במחלוקת הזו, שאפשר להיות אוניברסאלי דרך בניית העם הפרטיקולארי. "בית מעל בית" משמעותו שיש שני מישורים נפרדים וחבייבים לטפל בשניהם בנפרד. בנקודות שונות.

כך למשל בקשר לאנטישמיות: האם גוי שאוהב יהודים (פרעה של יוסף) יכול להתהפך ולשנוא אותם (נתחדשו גזרותיו) או שמה יש גויים שאוהבים יהודים ויש גוים ששונאים יהודים (מלך חדש ממש)

וכן האם הבעיה של מגדל בבל היתה מרידה בה'(נמרוד) או שמה הם הלכו אחרי רודן שחיפש רק שלטון(אמרפל)

 

ד. למה דווקא מערה זו?

מדרש המוכר רוצה שנקשר בין קבלת הפנים של המלאכים אצל אברהם והקבורה של האבות: כשאברהם רץ לחפש בן בקר לשחוט כדי לתת למלאכים לאכול, ה"בקר" הזה ברח והגיע למערת המכפלה. שם אברהם גילה שיש אור מיוחד ואפילו אדם הראשון קיבל את פניו!! מה הקשר בין אדם, מלאכים, אוכל וקבורה??

אדם הראשון חטא על עניין האוכל (עץ הדעת). אברהם בא לתקן את החטא הזה על ידי קידוש החומר: ניתן להשתמש נכונה בחומר, באוכל, בצד הבהמי של האדם כדי לעלות אותו ולקדש אותו עד כדי כך שמלאכים יאכלו ממנו. איפה שאדם הראשון כשל ונענש על ידי המיתה, אברהם מתקן

  • מצד האוכל על ידי עלייה מעל למדרגת המלאכים בקידוש החומר
  • מצד המיתה כשאברהם מראה שיש חיים מעבר למוות: הוא רוצה להיקבר עם אשתו. הוא רוצה להיקבר במקום שבו חטאו אדם וחווה. יש תיקון מעבר לדורות.

מעבר לתיקון החטא של אדם על ידי אברהם, מעבר לתיקון החטא של חווה על ידי שרה, יש תיקון הזוגיות של אדם וחווה על ידי הזוגיות של אברהם ושרה.

 

ה. באלוני ממרא

כתוב במפורש שאברהם קרב את שרה:

" אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן.."

מה המשמעות של זה?

נזכור שאברהם הלך להתייעץ עם שלושת חבריו, בעניין המילה. שנים בהם שללו את רעיון ורק ממרא דחף אותו למול את עצמו. השאלה ידועה? האם אברהם פחד מלעשות מצוות ה'? למה ללכת לשאול עצות כשמדובר במצווה ברורה של ה' אליו? התשובה מעניינת:

אברהם ידע שה' אמר לו להיות "אב המון גויים". ובמיוחד:" ונברכו בך כל משפחות האדמה" כלומר לאברהם יש משימה אוניברסאלית. אם כן, איך הגויים יקבלו העובדה שהוא יהיה , עם ברית מילה, שונה מהאחרים? איך זרעו, שמל את עצמו ימשיך להיות אוניברסאלי? איך זה יתקבל על ידי אומות העולם ? האם המילה עלולה לפגוע במשימה העליונה?. לכן, דעת הגויים חשובה לו. בטוח שהוא כן היה מל את עצמו אבל הוא רצה להבין את התגובה של הגויים. מהרגע שאחד מהם (אפילו לא הרוב) מבין שאפשר להיות אוניברסאלי דרך בניין עם נפרד, אז הוא הבין את הסוד של החיבור בין שני הרעיונות המנוגדים האלה: אוניברסאלי ופרטיקולארי.

בדיוק במקום הזה השייך לגוי שהבין את אפשרות החיבור, אברהם בוחר להיקב ר עם אשתו.

זו ההגדרה של "המכפלה"!

 

  1. למה כסף?

 

כשאברהם פונה לבני חת, הם מיד מסכימים לתת לו קבר חינם.

" בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ"

אבל הוא מתעקש. הוא רוצה

  1. מקום מסוים= מערת המכפלה:" וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר, וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה.."
  2. דרך קניין, עם כסף, ולא במתנה " בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר.."

הוא רוצה "אחוזת קבר" ולא רק "קבר". ייתכן שהיו שם מקומות קבורה לזרים שעבור ולא היו אנשי המקום. הוא לא מקבל זאת אלא קניין ולא מתנה.

ראינו לעיל כמה פנים לחשיבות מקום זה (הכפילות, החיבור, התיקון..)

אבל כנראה שכולם קשורים לעניין האחוזה, קניין הארץ:

א. קידוש החומר

כבר ראינו את חשיבות קידוש החומר אצל אברהם. הוא מאכיל מלאכים. קבלת האורחים הגשמית,יותר חשובה מהקבלת פני השכינה. רק דרך קידוש החומר אברהם מבין את נושא הרוחניות.

אבל מעבר לזה, יש קדושת החומר נוספת, עליונה יותר. עד כה ראינו קדושת מטלטלין. אוכל, חפצים, "רכוש" (ראה למטה "רכוש"). אבל יש מעלה גבוה יותר: הארץ עצמה. "נכסי דלא דניידי" ובמיוחד ארץ ישראל שנקראת אז כנען. לכן, הפסוקים חוזרים כל הזמן על העובדה שהמערה, חברון, כולם נמצאים "בארץ כנען"!! קדושת הארץ היא עליונה מקדושת הרכוש הנייד. ויש להבין את קשר עניין זה עם העניינים האחרים שכבר ראינו. כי הכל הוא עניין אחד למרות שאנו לומדים הרבה פנים שונים לסיפור הזה.

אברהם קובע: המקום, הארץ, הזו, נקנו בכסף כי יש קביעות, יש דברים שאינם מתים. בני אדם שנקברים במקום הזה, אינם מתים לגמרי! כי הם מרגישים שהם חלק משושלת ארוכה שמתחברת לכוונת ביראת האדם על ידי הבורא. לא, לחומר אין "סופיות". לחיי אדם אין נקודה סופית. קונים אחוזת קבר להדגיש שזה אין סופי, קבוע!

ב. גר ותושב

המילים הראשונות שאברהם אומר לבני , זה " גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם..".

לכאורה, אלה דברי פיוס. כאילו הוא טוען שהוא עדיין לא קיבל אזרחות אבל הוא בתהליך! יש לו תעודת מעבר. הוא כן מתכוון להיות תושב אבל בנתיים הוא רק גר. כאילו "אני לא מספיק וותיק" ובכל זאת תיתנו לי אחוזה! כל מהגר עובר תהליך כזה של התאקלמות מצידו ומצד יושבי המקום הוותיקים. אם כן, היינו חושבים שהוא אומר: אמנם אני גר אבל בכוונתי להיות אתכם תושב. אני בנתיים גר אבל אהיה תושב.

יש אולי משמעות שונה למילים האלה. נזכור שגם ה' בעצמו קורא לעם ישראל "כי גרים ותושבים אתם עמדי". וזאת, אחרי כמה שנות היסטוריה!

אולי נקרא את הקביעה הזו של אברהם , לא כהתנצלות אלה כקביעה חשובה מאוד שמגדירה אותו, את ייחודיותו ואת כל המהלך הקנייה של הקבר:( ראה, לצורך זה, הקובץ "חיי שרה מ, עם החידושים של מניטו בעניין זה)

אברהם הוא גם גר וגם תושב! הוא תושב בזכות זה שהוא מרגיש גר! רק מי שירגיש גר יוכל לזכות בארץ! לכן ה' מבטיח לו "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" ורק אחר כך יזכו לבוא לרשת הארץ הזאת. כל מי שלא מקבל עליו הגלות או אפשרות הגלות, איננו זוכה בארץ הזו!

מצד שני, אברהם איננו גר לשם גרות תמידית. הוא רוצה להיות תושב. אבל אף פעם לא לשכוח שהוא גר בארץ, כמוש כל אדם גר בעולם.

בתור "גר ותושב" אברהם רוצה לחבר בין שני העולמות: הגרות והתושבות

האדם שייך לעולם הגשמי הזה הוא אכן תושב

האדם מרגיש גר בעולם הגשמי . יש בו רוח אלוהית, יש בו צלם אלוהים, נשמה. והיא מרגישה זרה

דווקא בחיבור שיש בין החיים והמתים, בין הגר והתושב, יש לחבר ולתת משמעות לחיבור הפרדוקסאלי הזה!

 

ג. החתונה וקניין אחוזה

הגמרא במסכת קידושין מחברת מהר מאוד בין קניין האישה על ידי כסף וקניין שדה המכפלה בכסף:

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ב עמוד א   האשה נקנית בשלש דרכים, … בכסף, בשטר, ובביאה……..גמ'. … וכסף מנ"ל? גמר קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא: (דברים כב) כי יקח איש אשה, וכתיב התם: " נתתי כסף השדה קח ממני", וקיחה איקרי קנין, דכתיב: " השדה אשר קנה אברהם"..

הגמרא היתה יכולה בקלות להתחבר לחלק השני של הפרשה: הגמלים והנזמים שאליעזר נותן לרבקה כדי לקנות אותה לאישה ליצחק! למה לחבר דווקא עם הכסף שאברהם נותן לעפרון??

נראה לי שיש בקידושין אותה המשמעות של "גר ותושב".

האיש והאישה חייבים להרגיש כל הזמן שהחתונה יכולה להישבר בכל רגע. שיש לעמול בכל הכוח כל הזמן, כדי לזכות בהמשך הזוגיות. אמנם בני זוג הם "תושבים" קבועים בזוגיות, אבל מצד שני הם יכולים בקלות לעבור ולהיות זרים, "גרים" אחד עבור השני! ההרגשה הזו אמורה לדרבן בני הזוג לעמול קשה כל הזמן כדי לזכות בנישואין מוצלחים. בדיוק מה שנדרש מעם ישראל בארץ: לזכות כל הזמן בזכות להיות תושב המקום. וזה אפשרי רק כשמרגישים האפשרות של הגלות!

 

מעבר לזה, עניין "הכסף" מביע "כיסופים". אהבה, משיכה. האם האדם מוכן לשלם עבור הדבר? זה ימדוד כמה הוא קשור ואוהב ונכסף לדבר.

ארץ ישראל נקנית כי אוהבים אותה. אם היא היתה מתנת חינם, היא הייתה כפויה או מובנת מאליה.

גם כך האישה: משלמים כסף כדי להביע את הכיסופים, האהבה, הרצון העז, והמוכנות לשלם מחיר ממשי עבורו!

 

  1. עפרון בן צוחר

 

א. העפר

 

התורה מדגישה את שמו של בעל השדה. אפילו את שם אביו היא מציינת. מה משמעות שמות אלה?

האדם בנוי משני חלקים שונים: עפר ונשמת חיים מהאלוהים:

בראשית פרק ב (ז) וַיִּיצֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:

יש לעבור מהעפר לנפש חייה.

אדם הראשון חטא ועל כן נאמר לו:

בראשית פרק ג (יט) בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:

אכן, יש אפשרות להיות בן אדם: לראות רק את החלק הבהמי. את העפר. ואכן, במובן הזה, המוות היא חזרה אל העפר וסוף סיפור. חטא אדם הראשון גרם לו להיות העפר הזה ולמות, ולחזור אל העפר!

 

עפרון הוא אדם שמתעסק בקברים! הוא הקברן! הוא ממשיך להחזיר את האנשים אל העפר. כך שמו כי כך הוא רואה את האדם. כמו שאדם הראשון ראה אותו אחרי החטא!

אברהם בא מול עפרון , המייצג של האידיאולוגיה הזו וקונה ממנו הקבר כי הוא רוצה לעשות מזה משהוא אחר: הוא רוצה לתקן את חטא אדם הראשון. הוא רוצה שהאדם לא יהיה אך ורק עפר!

 

צוחר= שם אביו, מלשון "צחר" לבן. כמו בשירת דברוה:

שופטים פרק ה (י) רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ:

רש"י רוכבי אתונות צחורות – הסוחרים .. שירכבו מעתה על אתונות לבנות

השם הזה, האישיות הזו, אנו מוצאים אותה אצל "לבן". גם איתו יהיה לנו עסקי רכוש. וגם ענייני נשים!. לבן הוא רמאי. גם עפרון הוא רמאי. הוא נראה כאילו נותן השדה "חינם" אבל אחרי שהוא רואה שאברהם מאוד מעוניין בשדה   הוא דורש עליו סכום כסף עצום!

"בן צחר"= 250 בגימטרייה= עפר!

 

כשמנסים להיות "לבנים", בהירים, ללא צללים, אז מגלים אכזריות אין סופית! הרבה פעמים נתקלים באנשים שנראים מאוד "בסדר" ומגלים שהם בעצם האויבים המרים ביותר שלנו! (ישמעאל, עשיו, לבן, וכאן עפרון בן צחר). למה?

כי האדם מורכב. ומי שממאן להכיר במורכבות הזו, הוא בעצם שולל חלק חשוב מהאדם ומגיע לאכזריות. כשאדם איננו מוכן לקבל את הצדדים האפורים שקיימים בבן אנוש, אז הוא משליך את כל הרע (שהוא שולל מעצמו) אל עבר האחרים!! הוא נראה , אז, מאוד לבן והאחרים מאוד שחורים!

הקושי זה לקבל על עצמנו את כל הצדדים. הלבנים, השחורים והאפלים! ולחבר בניהם!!

לכן אברהם מעוניין לקחת ממנו דווקא את השדה זה כדי לבנות חיבורים, כפילויות, תיקונים, עיסוק בדברים האפילים ולא הצגת מראה לבן שווא!.

 

ב. עפר ואפר

אברהם יגדיר את עצמו (בסיפור התפילה עבור אנשי סדום): "אני עפר ואפר"

כשהעפר עובר דרך האור, האש, הוא הופך לאפר.

אי אפשר להתכחש שהאדם עשועי מעפר. אבל יש לדעת שהוא עשוי גם מאור!

ייתכן מאוד שזה סוד הפרה האדומה: "את עורה ואת בשרה ישרף" עד שמקבלים אפר. ועם האפר, מטהרים מטומאת מת! כלומר שוללים את הדיכאון של המוות. לא המוות הוא לא סוף פסוק! האדם איננו רק עפר!

 

האדם הוא גם עפר אבל הוא גם אור ,אש, שהופך העפר לאפר!

 

בתורתו של רבי מאיר היה כתוב "ויעש להם כותנות אור" במקום "כותנות עור"

 

במה ה' הלביש את האדם? בעור או באור? יכול להיות שזה תלוי באדם עצמו! מה הוא עושה מעצמו? עור, גשמיות בלבד או שהוא מעלה העור לאור ומגלה האור שיש לו?

 

ג. סוכות ושמיני עצרת

בסוכות מביאים 70 פרים כנגד 70 אמות העולם. כי אנו, בני ישראל, אוניברסאלים. אנו דואגים לשלום כל האנושות. אנו דואגים לתיקון כל האנושות.

אבל בשמיני עצרת, אנו מביאים רק פר אחד. סמל לייחודיותו של עם ישראל. הפרטיקולריזם של עם ישראל.

  • עפר= ע-פר= 70 פרים
  • אפר= א-פר= פר אחד

אברהם מחבר בין שני התפקידים: הוא גם אב המון גויים והוא גם אבי האומה הישראלית.

לכן, הוא מסוגל להפוך את העפר לאור! יש חיים אחרי המוות! יש משימות אחרי המוות. יש לקבור אותי ואת שרה, ביחד, במקום של אדם וחווה, במקום של האבות האחרים שיבואו ויבנו התיקון עבור כל האנשוות, דרך יצירת זהות פרטיקולארית של עם ישראל!

דרך אגב, ניתן להבין המחלוקת של רב ושמואל גם דרך חגים אלה: שמיני עצרת הוא חג בפני עצמו וסוכות בפני עצמו, או שאחד כלול בשני ואין שמיני בלי שבעה?

 

 

 

ד. עפרון או עפרן?

 

בתורה, לפעמים כתוב עפרון עם וו ולפעמים בלי:

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מס' דעמלק פרשה א ד"ה וישמע יתרו   שמתחלה היו קוראין אותו עפרון, וכששקל הכסף מיד אברהם פחתו אות אחת משמו, שנאמר וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרן את הכסף, עפרן כתיב.

אחרי שהוא קיבל את הכסף מאברהם, הוא הפסיק להיות בעל השדה הזה שנקברו בו אדם וחווה. הוא הפסיק להיות הפוטנציאל של התיקון. הוא בעצם איבד את "וו" החיבור! אברהם קנה ממנו את התפקיד של החיבור, בחברון, במכפלה. עפרון היה עד כה הנציג של הבעיה הצועקת. אברהם קנה ממנו המקום כדי להתחיל בתיקון! הוא בעצם קנה את ה"וו" שהיה בעפרון למשמרת התקווה האלוהית. עפרון חזר להיות עפרן.

 

דרך אגב, מגלים את הוו בחזרה בתוך המילה "מאת"

לפני העסקה, מדובר בארבע "מאת" שקל בלי וו

אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא

אחרי העסקה, הכסף מקבל את הוו החסר: "מאות" על וו החיבור:

וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר

אחרי שהכסף שולם על ידי אברהם, הוא מקבל את הוו שהיה חסר בדברי עפרון! בעצם, לעפרון היה וו והוא לא היה מודע אליו ולא רצה לממש אותו. ורואים זאת בכסף שלו, זה חסר וו! אבל אצל אברהם יש וו! ורואים זאת בכסף שהוא נותן!

  1. 4. הרכוש

 

הרב ווינר מבקש לשים לב לריבוי הימצאות הביטוי הזה "רכוש" בסיפור אברהם ובכלל. כאילו יש חשובות ברכוש! האנטישמיים הרבו להאשים את היהודים בריצה אחרי הכסף והרכוש. במקום להיות "רוחניים" כביכול כמו הנוצרים למשל! ואכן אנו מוצאים את המושג הזה הרבה:

 

בראשית פרק יב (ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:

בראשית פרק יג (אברהם ולוט)(ו) וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב ..

בראשית פרק יד (טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם:

בראשית פרק יד (כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:

בראשית פרק טו (יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:

בראשית פרק לא (יַעֲקֹב) יח) וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם

בראשית פרק לו (יעקב ועשיו)(ז) כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו

בראשית פרק מו(ו) וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה

במדבר פרק טז (לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ:

 

הרכוש חשוב. לוקחים אותו כדי לבוא אל הארץ. זוכים בו ביציאת מצרים. בגללו נפרדים לוט ואברם, נפרדים יעקב ועשיו. והכל תלוי במה שעושים ברכוש. קרח היה עשיר והשתמש בעשרו לרעה, אז כל רכושו נפגע איתו. צדיקים, ממונם חשוב כגופם! כי יש ברכוש כוח עצום של גשמיות שיש להעלות לרוחניות! בשימוש נכון.

כך הרב מבין את המדרש על פרשתנו:

בראשית רבה פרשה נח ד"ה ח ויקם שדה   אר"א כמה דיות משתפכות כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת, עשרה פעמי' כתיב בני חת, בני חת, עשרה כנגד עשרת הדברות ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק, כאילו מקיים עשרת הדברות,

כתוב עשר פעמים "בני חת" בפרשה שלנו שחכמנו משווים זאת לעשרת הדברות!! כלומר, השימוש הנכון ברכוש, עסקאות כמו רכישת חבל ארץ ישראל, לא פחות חשובה מקיום עשרת הדברות!! אין רוחניות מנותקת מהחומר!! להיפך! החומר, הרכוש, מאפשר קיום הרוחניות דרכו!!

 

לסיכום:

אברהם ושרה (וילדיהם שיקברו כאן) באים כדי לתקן את חטא אדם וחווה שקבורים כאן.התיקון עובר דרך חיבורים נכונים מחודשים:

  • בין הגשמי והרוחני (העפר, והאור- האפר) בין הגוף והנשמה.
  • בין אדם לאשתו
  • בין החיים בעולם הזה והחיים בעולם הבא ( המיתה איננה סוף פסוק)
  • בין המשימה האוניברסאלית והמשימה האינדיבידואלית של עם ישראל(פר אחד או 70 פרים).

חיי שרה מ

בע"ה יד מרח שוון

מישל בן שושן

חיי שרה מ

 

  1. החתונה היהודית

יש בדרך כלל שתי סיבות שבגללם אנשים מתחתנים:

  1. אהבה, משיכה אחד כלפי השני.
  2. בנייה של תא חברתי בסיסי. משפחה.
  3. התורה מדברת על סיבה שלישית ועיקרית: כדי שהאדם לא יהיה לבדו! ואכן, כך כתוב בספר ברשאית:

בראשית פרק ב (יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:

בראשית פרק ב (כד) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:

מניטו מסביר שלא כתוב "לא טוב שהאדם יהי לבדו" אלא "לא טוב" אם האדם הוא לבדו.

בכל הבריאה , אמר אלוהים "טוב". אבל הטוב הזה איננו יכול להתקיים אם האדם נשאר לבדו!!

נראה לי לפרש כך: הבריאה בנוייה ממורכבות הפכים ומידות שונות. רק החיבור ביניהם יכול לגלות את הטוב שיש בבריאה כולה. כשהאדם מתחבר עם בץ זוגתו, הוא מקיים את הטוב שבבריאה כולה!

דרך החיבור בין איש לאשתו, הבריאה מקבלת משמעות של "טוב"!

ואיך מתחברים? פשוט: להיות לבשר אחד. יש ל"דבק" אחד בשני.

בסיפור הנסירה, האיחוד, החיבור מחדש בין הזכר והנקבה, כשהם עכשיו פנים מול פנים, מהווה את מטרת גילוי הטוב שבבריאה!.

אם כן זו הסיבה העיקרית עבור התורה שבכתב לחתונה.

 

אבל, התורה שבעל פה מכירה בשני הפנים הראשוניים ולכן היא מוסיפה אותם ויוצרת משנה שפותחת מסכת קידושין:

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ב עמוד א   האישה נקנית בשלש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים. נקנית בכסף, בשטר, ובביאה……..

  1. הביאה= מה שהתורה שבכתב ציינה בספר ברשאית: ודבק באשתו. והיו לבשר אחד.
  2. הכסף= מלשון כיסופין, כמו "נכסף נכספתי",האהבה, המשיכה של האחד כלפי השני. ולכן נותנים כסף להראות כמה אני רוצה, משתוקק,סימן למשיכה העזה והרצון להתחבר.
  3. השטר =הוא הפן השני, החברתי, החוזי. בניין תא משפחתי עם זכויות וחובות ומסגרת משפטית אנושית

 

לכן היום אנו מקיימים את שלושתם. ומחברים את דרישות התורה שבכתב והתורה שבעל פה.

 

  1. קיחה קיחה

אבל מעניין שהגמרא, שדורשת אסמכתאות לדברים אלה, מוצאת דווקא בסיפור קניין שדה המכפלה על ידי אברהם רמז לעניין הכסף:

גמ'. האשה נקנית. מאי שנא הכא דתני האשה נקנית, ומ"ש התם דתני האיש מקדש? משום דקא בעי למיתני כסף, וכסף מנ"ל? גמר קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא: +דברים כב+ כי יקח איש אשה, וכתיב התם: +בראשית כג+ נתתי כסף השדה קח ממני, וקיחה איקרי קנין, דכתיב: +בראשית כה+ השדה אשר קנה אברהם,

נתינת כסף לאישה יכול להיות דו משמעי. זה יכול להיות לרגע אחד (לזנות) או לתמיד (קידושין) לכן, הקניין של אחוזת קבר לעולם היא הבסיס לנתינת הכסף לקניין האישה לקשר ארוך, ואפילו מעבר למוות! כי הרי אברהם ושרה ייקברו באותה המערה, בין השאר כדי לציין שהזוגיות לשהם נמשכת אחרי המוות לדורי דורות.

 

אברהם מפציר בחברון שייקח כסף ולא במתנה יקבל הקבר כי הוא רוצה שהקשר יהיה חזק מאוד ובלתי מעורער.

אברהם מחכה שעפרון יסכים. אם עפרון לא יסכים, יש בעיה. גם האישה צריכה להסכים לנישואין. האישה מקבלת את הכסף ובזה היא מסכימה לחתונה. היא עושה זאת מרצונה. ולכן כתוב "האישה נקנית" ולא האיש קונה. כי ההחלטה חייב לעבור דרכה. בדרך כלל זו האישה שעושה הכל כדי שהאיש הזה יתחתן איתה למרות שנראה מבחוץ שהוא זה שהחליט!

 

לע"ד:

הפרשה שלנו נחלקת לשני חלקים: קניין קבורה לשרה ו"קניין" אישה ליצחק. למה הגמרא לא בחרה הסיפור השני שהוא מתאים יותר כדי למצוא רמז לכסף? הרי אליעזר נותן נזמים ומתנות כדי לקבל את רבקה!??

נראה לי שיש קשר הדוק בין שני חלקי הפרשה:

בין קבורת שרה בשדה המכפלה שקנה אברהם בכסף מלא , לבין חיפוש אחריאישה ליצחק.

הזוגיות של אברהם ושרה היתה מעניינת:

אברהם קיבל את הגר כאשתו במקום שרה ושרה כעסה מאוד עליו על זה!

שרה דרבנה כל הזמן אברהם ללכת לפי מידת הדין, כשהוא היה דבק במידת החסד.

בזכות שרה נולד יצחק. יכול להיות שאברהם היה מסתפק לגמרי בישמעאל!

מעניין לדעת ששרה היתה גרה בקרית ארבע בזמן שאברהם בא מבבאר שבע! מה? הם לא היו גרים ביחד??

 

דווקא אחרי מות שרה, אברהם בא ומכיר בחשיבות הרבה של שרה. הוא סופד לה. הוא בוכה עליה.  והוא רוצה להיקבר איתה!!

הוא לא ייקבר לא עם הגר ולא עם קטורה אלא הוא קובע שהוא ייקבר עם שרה

ולא במקום ניייטראלי אלא במקום של הזוג הראשון אדם וחווה.

יש כן שלושה תיקונים:

  1. תיקון חטא אדם על ידי אברהם
  2. תיקון חטא חווה על ידי שרה
  3. תיקון הזוג אדם חווה על ידי הזוג אברהם שרה!

וזה מלמד את אברהם איך לזווג את יצחק!

כשם שהוא היה ממידת החסד ושרה ממידת הדין, כך צריכים להיות יצחק ורבקה: מידת הדין ליצחק, ואם כן יש לחפש אישה בעלת מידת החסד: רבקה.

בעצם אברהם בונה את הזוג הבא במערת המכפלה שהוא קונה!!

 

  1. אברהם מתעקש לקנות

אברהם יודע שהמקום הזה במיוחד וגם שאר ארץ ישראל, יהיו סיבה לסכסוכים אין סופיים על בעלותם. הוא מתעקש לקננות בכסף את המקום שניתן לו חינם מאת האלוהים, כי הוא יודע שכולם ירצו לקחת ממנו את המקום הזה! ולמה כולם רוצים את המקום הזה? את ארץ כנען?

מניטו מסביר שאברם היה בגלות באור כשדים. והוא חזר לארצו, הארץ שהכנעי גנב מזרעו של שם בן נוח.

כמו כל יהודי שחוזר מהגלות, יש להוציא את הקליפות של הזהויות שהוא רכש בגלות. אברם נהיה עברי ארמי! ועליו להשיל מעליו את הקליפות כדי לחזור להיות ישראל.

סיפור הורדת הקליפות יארך שלושה דורות:

 

אברם הארמי צריך לחזור להיות אברהם העברי

אחר כך , לוט ייפרד ממנו וזו הקליפה הראשונה (החסד המקולקל). מלוט ייוולדו שני עמים: עמון ומואב

שני העמים האלה יישארו בסביבה וירצו לקבל את הירושה של אברם!!

אברם יוליד את ישמעאל מהגר שזו עוד קליפה (החסד הקיצוני הלא מרוסן עם הדין)

גם יצחק יצטרך להוריד ממנו קליפת עשיו. גם הוא יישאר במקום בארץ אדום

בם בני קטורה היוצאים מאברהם יישארו בחלקם באזור למרות שאברהם הרחיק אותם. מדיין, למשל, יישאר באזור ויחפש גם הוא את ירושת הארץ.

יעקב יהיה חייב לעבור תיקון עד שיהפוך לישראל. בתור בני ישראל העם היהודי יוכל לרשת את הארץ.

מואב

עמון

לוט

אברם             אברהם           יצחק            יעקב                          ישראל

עשיו                          אדום

ישמעאל                                                             ערבים

בני קטורה                                   ..     מדין

 

 

למה היהודים כן יורשים את הארץ? כי הם קבלו על עצמם את הגלות! רק מי שמוכן לקבל על עצמו גלות, זוכה בארץ! שאר הקליפות של אברהם לא קיבלו גלות הן נשארו כאן.

כשה' מבטיח לאברהם את הארץ לזרעו הוא מתנה זאת "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" רק איר כך יצאו ברכוש גדול ויחזרו לארצם. שם, יפגשו המון עמים: עמון, מואב, אדום, מדין, הערבי… וכולם רוצים את הירושה של אברהם!!

 

  1. גר ותושב

אבל יש להסברי להם את העיקרון: רק מי שמוכן להיות "גר" יכל להיות "תושב". ואברהם מכריז זאת מההתחלה  "גר ותושב אנוכי עמכם"!

וכך ה' יתאר את ישראל: כי גרים ותושבים אתם עמדי.

רק מי שזוכה להבין שהוא בעצם גר בעולם, יכול לזכות במשמעות של התושבות.

העם היהודי אמור להודיע לכל בני האדם שכל אדם חייב להרגיש שהוא גר בעולם. העובדה שהוא בנוי מגוף ונשמה מחייבת אותו לשתי ההרגשות המנוגדות:

אני גר: כי אני מרגיש לא שייך לעולם הזה בזכות הנשמה שלי

אני תושב כי אני מרגיש שאני כן שייך לעולם הזה. יש לי גוף, וכמו כל נפש חיה, אני חי בזכות ודרך הגוף.

יש סכנה גדולה: לאבד אחד משני הממדים האלה. לחשוב שאני רק תושב, זה להידבק לבהמתיות שלי ולשלול כל ערך נוסף לאדם על הבהמה. לחשוב שמה ששיך לי שייך לי באופן בלתי מעורער. אני לא צריך לזכות בכלום כי הכל שייך לי. אני תושב הארץ שאני גר בה נקודה. אני לא צריך לזכות בארץ שלי כי היא כבר שלי. אין תלות בהתנהגות שלי! אני לא חייב להיות מוסרי כי הכל שייך לי באופן טבעי.

הסכנה השניה לא פחות גדולה: לחשוב שאני לא שייך בכלל. שאני גר ותו לא. שיהודי נע ונד יהיה. שאין לו לעבוד, אין לא לכבוש ארץ, אין לו להתיישב בארץ. הוא הכל רוחני! זו טעות הבל. זה מוביל למות הבל!

 

אני גר ותושב= אני מחבר בין שני ההפכים שמרכיבים אותי .

עם ישראל חווה את הדואליות הזאת כל הזמן ומחבר בניהם כל הזמן.

זה תפקיד מערת המכפלה, היא חברון, היא קריית ארבע. מקום החיבורים הבלתי אם אפשריים!

 

בתור גר, אברהם היה זקוק לקבר סתם

אבל בתור תושב הוא היה זקוק לאחוזה

לכן הוא דורש "אחוזת קבר"

 

להתגייר

אם "גר" פירושו "זר", אחר, למה כשהופכים להיות יהודים אז "מתגיירים"??? זה נראה בדיוק ההיפך!

הרב אברהם השרל מחדש:

העם היהודי הוא העם שלמד ומלמד שבני האדם הם גרים בעולם! ועליהם לזכות בחיים שלהם על ידי המנהגות מוסרית!

לכן, הגר מתגייר, הופך להיות גר כי זו המשימה של העם היהודי!

אולי האנשים שמסרבים לאכול בשר ולפגוע בטבע בכלל, מרגישים באופן מוגזם שהם ממש גרים בעולם.

זו הגזמה. וגם אצל היהודים יכולה להיות הגזמה כזו. הם לא רוצים להיות "גזלנים" של ארצם כלפי כל מי שגר כאן. יש אפילו מידה כנגד מידה: יהודי שהרגיש שהגלות היא ביתו, יסרב להכיר בארץ ישראל היא ביתו או שאחרים יסרבו להכיר בזאת!

 

עשיו וישמעאל

שתי הקליפות שיצאו מאברהם הם ה"גבולות" של הזהות היהודית. היהודי בחיבור בין שתי הזהויות הקיצוניות האלה:

  • ישמעאל= נשמע! הוא מצטט לכל צו אלוהי! אפילו בעיוורון! הוא הקליפה החיצונית. הגר היתה חיצונית למשפחה
  • עשיו= "עושה רצו עושיו". הוא הנעשה. הוא הקליפה הפנימית, הוא יצא מבטן רבקה.
  • עם ישראל= נעשה ונשמע!

הארץ ניתנת למי שיחזור להיות עברי. רק כשיעקב יחזור להיות ישראל יזכה לארץ!

הגבולות של העמים (הקליפות) הן מאוד ברורות. המידות שלהם ברורות. עם ישראל עושה חיבורים ולכן הזהות שלו מאוד מורכבת וקשה להגדרה. זה לוקח המון זמן עד שתתברר זהות ישראל.

לכן אברהם יודע שזה יהיה ארוך וחייב לקנות בכסף. רק כשהוא יחזור להיות עברי יזכה בארץ!

ייתכן שהזהויות של ישמעאל ועשיו נכנסו חלקית בעם ישראל על ידי החלקים שגרו איתם (אשכנזים וספרדים) ועוזרים, בתוך ישראל, ליצור החיבורים הנכונים!

 

עפר ואפר

כשהעפר עובר דרך אור חזק הוא הופך לאפר.    (ראה קובץ חיי שרה פי2)

אברהם ועפרון עובירם תהליכים הפוכים:    עפרון הוא בן צוחר: עובר מהאור(צוחר) , הלובן, אל העפר הוא קברן

אברהם מחזיר את העפר, לאור! לאפר.

פי חיי שרה בני קטורה

בע"ה כב מרח שוון התשעז

מישל בן שושן                                       לע"נ סבי מורי משה חיים בן שמחה בן חקון שנפטר כיום הזה

 

פי חיי שרה :  בני קטורה

  1. מגילה מגילה

אנו מוצאים בגמרא דעה (אמיצה) שטוענת שהתורה לא נכתבה בבת אחת, כולה, אלה "מגילה- מגילה" .

בעא מיניה אביי מרבה: מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה? תיבעי למאן דאמר תורה מגילה מגילה ניתנה, תיבעי למאן דאמר תורה חתומה ניתנה; תיבעי למ"ד תורה מגילה מגילה ניתנה, כיון דמגילה מגילה ניתנה כותבין, או דילמא כיון דאידבק אידבק? תיבעי למ"ד תורה חתומה ניתנה, כיון דחתומה ניתנה אין כותבין, או דילמא כיון דלא אפשר כתבינן? א"ל אין כותבין, ומה טעם? לפי שאין כותבין. תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ס עמוד א

 

לפני שחוברה כספר אחד, התורה נכתבה לסרוגין, לפי המאורעות. למשל, ספר בראשית, נכתב לפני לידת משה. והוא נכתב , כנראה, בספרים (מגילות) קטנים של כל מאורע.  במדרש רבה, מדברים על הספרים האלה שהיו קוראים בהיותם כבר במצרים. כל שבת. ומשה בעצמו קרא בהם והוא מדבר עם ה' לגבי מה שהוא קרא שם!:

 

יח ..על כן הם צועקים לאמר וגו' תכבד העבודה על האנשים, מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת לומר שהקדוש ב"ה גואלן, לפי שהיו נוחין בשבת, אמר להן פרעה תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו וגו', אל יהו משתעשעין ואל יהו נפישין ביום השבת. ………..כך אמר לפני הקב"ה נטלתי ספר בראשית וקראתי בו וראיתי מעשיהן של דור המבול היאך נדונו מדת הדין היתה, ומעשה דור הפלגה של סדומיים היאך נדונו ומדת הדין היתה, העם הזה מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו, ואם בשביל שאמר אברהם אבינו (בראשית טו) במה אדע כי אירשנה ואמרת לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך א"כ הרי עשו וישמעאל מבניו והן צריכין להשתעבד כמו הם, ואפי' כן היה לו להשתעבד דורו של יצחק או דורו של יעקב לא לעם הזה שהוא בדורי, וא"ת מה איכפת לי א"כ למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע וגו', שמות רבה פרשה ה

 

מה מאפיין כל מגילה?

יש סברה שספר בראשית מחולק ביחידות שכל אחת מתחילה ב"תולדות". המילה הזו, מצביעה על עניין חדש שכל המגילה מוקדשת אליו.

  1. התולדות

אם נחפש את המילים האלה, אנו מוצאים מספר מצומצם של מגילות שמתחילות בתולדות. הנה הם בטבלה (מתוך רעיון של הרב מנחם ליבטאג):

 

ספר תולדות  שמים וארץ
אלה תולדות   אדם אלה תולדות   שם
עשרה דורות עשרה דורות
אלה תולדות נוח אלה תולדות  תרח
שם חם יפת אברהם  הרן   נחור
אלה תולדות   בני נוח אלה תולדות   יצחק      אלה תולדות    ישמעאל
אלה תולדות  יעקב          אלה תולדות     עשיו (X2)
שבעים אומות העולם שבעים נפש

 

מעניין לחצות את כל הספר לשתי עמודות מקבילות:

העמודה הראשונה מסתיימת עם בני נוח שמתחלקים לשבעים אומות.

בעמודה השנייה, תולדות שם מקבילים לתולדות אדם. כאילו שם הוא הנסיון השני לבנות אנושות שתתאים יותר לכוונה הבורא. אחרי עשרה דורות, מגיע תרח, במקביל לנוח. שניהם (תרח ונוח) הם האבות של הסיפור שבא אחר כך. יש להם שלושה בנים.

  • כנען המקביל להרן (ארור ומת צעיר)
  • שם ואברם (קוראים בשם ה')
  • יפת המקביל לנחור (שניהם צריכים "לגור באוהלי אחיהם)

התורה מתארת את תולדות שלושת הילדים האלה עד שמגיעים למספר שבעים נפשות.

ייתכן שההקבלה בין נחור ליפת תסביר את לקיחת הנשים של משפחת אברהם מתוך משפחת נחור:

"יפת אלוהים ליפת וישכון באהולי שם" היה כתוב עבור יפת.

הבנות במשפחת נחור (שרי, רבקה, רחל ולאה…רות)יבנו את אוהלי משפחת אברהם!

 

 

  1. תולדות אברהם

אבל, אין ברשימה "תולדות אברהם"!! יש תולדות תרח, תולדות יצחק, ישמעאל, יעקב ועשיו אבל לא "תולדות אברהם!! למה??

נראה שתולדות אברהם מובלעים בתוך תולדות תרח. כי אם אנו שמים לב לסיפורים בשלושת הפרשיות (לך לך- וארא- חיי שרה) לא מדברים אך ורק על אברהם. התורה מתעניינת בלוט, בשרה , רבקה, אנשים שיוצאים מזרע הרן ונחור, בני תרח. התורה מספרת גם כן  על היחסים בין אברהם לסביבתו. מצרים, פלישטים, מלכי סדום, מלכי צדק,.. והוא נושא את הגר המצרית ואת קטורה ואולי גם כמה פילגשים.

המורכבות הזו מצביעה על שני כיוונים משולבים בניהם:

  • אברהם הוא אב המון גויים. הוא דואג לכל העברים, הוא ממשיך את המהלך שהתחיל בו תרח אביו. לכן, הוא נושא אישה אחרת, קטורה ויש לו הרבה ילדים מחוץ ליצחק בנו.
  • ב. אברהם הוא אבי יצחק. "כי ביצחק יקרא לך זרע". כל הילדים האחרים של אברהם אינם מעניינים את עם ישראל. יצחק הוא העיקר . "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק". ….

למרות ההרגלים שלנו לקרוא את הפרשיות בעין אגוצנטרית, קיימים הרבה סיפורים שמקשים על קריאה זו. למה אברהם מתחתן עם אישה אחרת? (אפשר להתנחם שהיא רק הגר! כלומר רק אישה נוספת על שרה ) מה משמעות "אב המון גויים"? (אולי מדובר על הגויים שיצאו מיעקב ולא אחרים). למה כתובים תולדות ישמעאל ועשיו? (אולי רק כדי לתת כבוד להורים שלהם שהם אבותינו!).

  • בראשית פרק יב

(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: (ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:

 

אם אנו נסכים להסתכל בעיניים אחרות, ניתן להבין שבעצם אברהם דאג באמת להיות אב המון גויים ולא רק אבי עם ישראל. אילו היה כתוב "תולדות אברהם", היינו נוטים יותר לקרוא את הסיפור באופן אגוצנטרית. אבל העובדה שלא כתוב "תולדות אברהם, מאלץ אותנו להכניס אותו בתוך סיפור אביו תרח!

 

  1. הארץ

יש שני תיאורים של הארץ שניתנת לאברהם בירושה לזרעו אחריו:

א. ארץ ענקית: מנהר פרת ועד נהר מצרים. אולי מיועדת לכל המשפחות שיוצאות מאברהם.

ב. ארץ כנען המצומצמת, בין הירדן לים. זאת תינתן לעם ישראל. שבעה עמים ולא עשרה!!

כלומר, לא רק הפסוקים מדברים על שני מסלולים בזרע אברהם אלא גם הארץ שניתנת לזרעו מחולקת לשני אזורים. איזור רחב ועשרה עמים או איזור מצומצם יותר רק של שבעה עמים!

  • בראשית פרק טו

(יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: (יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי: (כ) וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים: (כא) וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי: ס

  • בראשית פרק יז

(ד) אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: (ה) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: (ו) וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: (ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: (ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:

  1. שבעים נפשות היוצאות מאברהם

אנו יכולים לספור שבעים אומות שיוצאים כבר מאברהם עצמו, בלי לחכות לזרעו של יעקב:

בני קטורה         16

בני עשיו           17

אלופי אדום       11

בני ישמעאל       13

בני יעקב            13

סה"כ   =           70

 

עוד רמז לראיית אברהם כאב המון גויים ולא רק הראשון מאבות עם ישראל!

 

 

 

  1. בני קטורה:

 

(כה-א) וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה: (ב) וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ: (ג) וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁים וּלְאֻמִּים: (ד) וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה: (ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק: (ו) וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם:

 

אחרי ששרה נפטרה ויצחק התחתן, אברם נושא לו נשים חדשות.מהן, יהיו לאברהם הרבה ילדים. למה אברהם עושה זאת?כשישמעאל נולד, חשבנו שזו היתה אולי "טיוטא" או כדברי המקובלים "קליפה" לפני לידת יצחק. אבל עכשיו שנולד כבר יצחק, למה לאברהם להוליד עוד ילדים, או יותר נכון לשאול: למה התורה מספרת לנו על כך?

נראה לי שיותר קל לנו לענות על כך עכשיו שהסברנו , לעיל, שבעצם אברהם ממשיך את משימתו להיות "אב המון גוים". הסברנו שבעצם, התורה לא כותבת "אלה תולדות אברהם" כי הם כלולים בתוך "אלה תולדות תרח". אברהם ממשיך את משימת אביו לבוא אל ארץ כנען ולדאוג לכל העבריים, לכל שלושת בני תרח, לכל באי הארץ בכלל!

 

מי זאת קטורה?

  • רש"י בראשית פרק כה

(א) קטורה – זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם: (ו) הפילגשים – חסר כתיב, שלא היתה אלא פלגש אחת, היא הגר היא קטורה. נשים בכתובה, פילגשים בלא כתובה, כדאמרינן בסנהדרין (כא א) בנשים ופילגשים דדוד:

  • רשב"ם בראשית פרק כה פסוק א

(א) קטורה – לפי הפשט אין זו הגר

  • אבן עזרא בראשית פרק כה פסוק א

(א) קטורה איננה הגר, …

 

אנו רגילים בפירושו של רש"י שמזהה את קטורה כהגר. נראה בהמשך סיבות אפשריות לזיהוי זה.אבל ישנם פרשנים אחרים שלא מקבלים עמדה זו ומצדדים בקריאת התורה כפשוטה. קטורה היא ..קטורה! אישה אחרת מהגר! ומי הן הפילגשים? ..באמת פילגשים!!

(דרך אגב, כשרש"י מסביר למה המילה "פילגשים" חסרה וכתובה "פילגשם", בלי יוד, הוא נשען כנראה על גרסה אחרת מזו שיש בידנו היום. היום, הגרסה הרווחת היא ש"פילגשים" נכתב ביוד ואיננו חסר!!)

 

לסיכום:

לאברהם יש שתי משימות מקבילות:

  1. להוליד זרע מיוחד מאוד שיביא להקמת עם ישראל
  2. להיות אוניברסאלי ולדאוג להפצת דבר ה' לכל אומות העולם.

ישנם פסוקים שיצדדו בעמדה הראשונה (כי ביצחק יקרא לך זרע- את יחידך אשר אהבת את יצחק- ויתן ליצחק את כל אשר לו..). שרה היא זו שדחפה את אברהם להוליד את יצחק. היא האימה הראשונה של עם ישראל.

אבל יש הרבה פסוקים אחרים שמצדדים בכיוון השני. כל הסיפורים של היחסים בין אברהם לשכניו, סיפור לידת ישמעאל עד לנישואיו עם מצרית, וסיפור נישואי אברהם עם קטורה והילדים שיוצאים ממנו, וגם ציון שהיו לאברהם עוד פילגשים נוספות ובנים נוספים מהפילגשים, מראים שאברהם לא הפסיק להיות אב המון גוים ולדאוג להפצת דבר ה' בכל העולם.

האם שתי התפיסות מנוגדות? לא בהכרח! אלה שתי דרכים שונות שמטרתם אחת: להביא את דבר ה' לכל בני האדם. או ישירות, או דרך עם מיוחד, קטן, ספציפי, שיהיה עד , במשך כל ההיסטוריה לדבר ה' בעולם. עם ישראל ייצג את כל בני האדם ויראה שניתן לאחד את כל הפרצופים ולגלות את האחדות בעולם מפוזר.

  • נראה לי שהמבוכה של כמה מהמפרשים (רש"י בניהם) שאינם יכולים לקבל העובדה שאברהם נישא נשים אחרות חוץ משרה והגר שפחת שרה, מראה כמה הם דאגו לשמור על הכיוון הראשון, האגוצנטרי. אבל מפרשים אחרים לא נרתעים לקרוא את הפשט ולנסות להבין את התורה ככתבה!
  • לידת יצחק היתה צריכה לקרוא באווירה של נס, מחוץ לחוקי הטבע, לכן התורה מציינת שאברהם היה זקן מדי להוליד בגיל 100. אבל אחרי לידת יצחק, אברהם חוזר למהלך הטבעי, האוניברסאלי, והוא מוליד הרבה ילדים, בלי בעיה, אחרי גיל 140!

 

 

 

 

 

הצעה ללימוד נוסף על בני קטורה:

(מתוך רעיון של הרב וינר מישיבת מעלות)

 

בגמרא (תלמוד בבלי מסכת זבחים דף סב עמוד א ), דנים על האפשרות לבנות , בבית המקדש, מזבח יותר גדול מזה שבנה משה רבנובמשכן. שואלים מה יכולות להיות מידותיו?. התשובה פשוטה: כל מידה אפשרית יש רק לא לפחות מהמידות של משה.

מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין. א"ר מני: ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה. וכמה? אמר רב יוסף: אמה. מחכו עליה, +שמות כז+ חמש אמות ארך וחמש אמות רוחב רבוע יהיה המזבח! אמר ליה אביי: דלמא מקום מערכה קאמר מר! א"ל: מר דגברא רבה הוא, ידע מאי קאמינא. קרי עלייהו: +בראשית כה+ בני קטורה.

ואז רב יוסף בא ומזכיר את המידות של המזבח שבנה משה: אמה!! מסביבו צוחקים עליו. והלא כתוב במפורש שהמידות הן חמש אמות על חמש אמות! ואז רב יוסף לועג לאלה שצחקו עליו ומכנה אותם: "בני קטורה"!!

האם רב יוסף לא ידע את מידות המזבח? האם זו טעות? כנראה שלא.

כשהוא עונה "אמה", יכול להיות שהוא רומז על מזבח אחר שמשה בנה ומידותיו באמת אמה: מזבח הקטורת!! רוחבו ואורכו היו אמה אחת. יש כאן , לענות שני רמזים אפשריים בדבריו:

  • אמה= הגר! (גרש את האמה הזאת ואת בנה)
  • מזבח הקטורת= קטורה!!

נישואיו של אברהם עם קטורה והגר , לא היו סיפורים שוליים אלא יש מאחוריהם עניינים נשגבים! (אולי את אלה שרמזנו עליהם לעיל!). ייתכן שהתוצאות של הנישואין האלה לא עלו יפה, או לפחות לא לפי הצפיות של אברהם, אבל המהלכים חשובים מאוד. ייתכן שהגערה בתלמידים שצחקו "בני קטורה", מרמזת על כך: אתם לא מבינים! אתם שטחיים, אתם נשארתם ברמה של בני קטורה למרות הצפיות שהיו לאברהם בילדים האלה!!

 

הגמרא ממשיכה:

בני אחתיה דרבי טרפון הוו יתבי קמיה דרבי טרפון, פתח ואמר: +בראשית כה+ ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני, אמרי ליה: קטורה כתיב! קרי עליהם: בני קטורה.

גם רבי טרפון מנסה להעביר לתלמידיו הסודות הנסתרים מאחורי סיפור בני קטורה. אבל הם לא מבינים אותו. לכן הוא גוער בהם בדיוק באותו לשון :"בני קטורה!!, טפשים שכמותכם שאתם לא מוכנים להבין את הסודות האלה, נשארתם באותה הרמה של בני קטורה שלא הרימו את הכפפה של אביהם אברהם ולא המשיכו דרכו!!

 

מה היה ניתן להבין בדברי רבי טרפון?

הוא עושה כאילו הוא לא מכיר את הפסוק. הוא כאילו מתבלבל ושם את השם "יוחני" במקום "קטורה". אבל מי היא היוחני הזאת??.

נקרא את רשי על  מסכת סוטה דף כב עמוד א

ת"ר: בתולה צליינית, ואלמנה שובבית, וקטן שלא כלו לו חדשיו – הרי אלו מבלי עולם. איני? והאמר רבי יוחנן: למדנו יראת חטא מבתולה, וקיבול שכר מאלמנה; יראת חטא מבתולה, דר' יוחנן שמעה לההיא בתולה דנפלה אאפה, וקאמרה: רבש"ע, בראת גן עדן ובראת גיהנם, בראת צדיקים ובראת רשעים, יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם; קיבול שכר מאלמנה, דההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה, כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן, אמר לה: בתי, לא בית הכנסת בשיבבותך? אמרה ליה: רבי, ולא שכר פסיעות יש לי? כי קאמר כגון יוחני בת רטיבי.

  • רש"י :כגון יוחני בת רטיבי – אלמנה מכשפה היתה וכשמגיע עת לידת אשה היתה עוצרת רחמה במכשפות ולאחר שמצטערת הרבה היתה אומרת אלך ואבקש רחמים אולי תשמע תפלתי והולכת וסותרת כשפיה והולד יוצא פעם אחת היה לה שכיר יום בביתה והיא הלכה לבית האשה היולדת ושמע השכיר קול הכשפים מתקשקשין בכלי כמו שהולד מקשקש במעי האם ובא ופתח את מגופת הכלי והכשפים יצאו והוולד נולד וידעו כי בעלת כשפים היא.

יוחני היא אישה רעה , מכשפה, שעושה הכל כדי שיחשבו שהיא צדקת! בדיוק כמו שהגמרא מתארת כמה נשים כאלה שמראות את עצמן צדקות, אבל , מאחורי הקלעים, הן רעות!

רבי טרפון מציע שקטורה היא כמו יוחני! אברהם חשב שממנה יצאו ילדים טובים שימשיכו דרכו, אבל קטורה רימתה אותו. אולי על ידי עשן הקטורת! בעצם רבי טרפון רוצה אולי להסביר מדוע המהלך של בני קטורה נכשל: בגלל שקטורה לא היתה תוכה כברה. היא רמתה את אברהם!

 

חיי שרה לעד6

בע"ה כח מרח שוון התשעו

מישל בן שושן

 

חיי שרה לעד3

החיים השניים של שרה

אחרי מותה, שרה ממשיכה להשפיע על הסביבה ובמיוחד על אברהם.

  1. 1. לפני מותה , שרה דחפה את אברהם לעשות הרבה דברים שלבד הוא לא היה עושה
  • א. להוליד ילדים. עבורו, לתת הרצאות וללמד תלמידים זה היה די מספיק. הוא היה מוכן להיות "אב המון גויים" על ידי השפעה רוחנית בלבד על כל העולם. שרה חושבת אחרת ,ודוחפת אותו להוליד ילד אפילו דרך הגר.היא הבינה שיש כאן עניין של אבהות ומורשת דרך הזרע ולא רק דרך החשיבה.
  • ב. להוליד בן ממנה: בלעדיה, אברהם היה מסתפק בישמעאל. שרה, ממידת הדין עזרה לאברהם להוליד בן, שיהיה ממדה הפוכה מאביו: בן ממידת הדין. היא צוחקת ובכך מתווה את הדרך לבן שייקרא יצחק.
  • ג. היא מגרשת את הגר וישמעאל. בכך היא מאלצת אברהם חהכיר שיצחק הוא הבן העיקרי ושהוא זקוק לסביבה מיוחדת כדי לגדול ולפתח את המידה שלו (הדין) בלי התערבות של מידת החסד של ישמעאל.

 

  1. אחרי מותה, שרה מאלצת את אברהם לעוד כמה צעדים נועזים שהוא היה אולי נמנע מלבצעם לולי שרה:

 

  • א. לבוא לעיר חברון, שהיא עיר עם אוכלוסיה קשה. הוא היהמעדיף לגור בבאר שבע, שם, הסביבה יותר נעימה ופייסנית.
  • ב. היא מאלצת אותו לקנות חלקת אדמה לקבור אותה! אברהם היה מוכן לתת את חצי הארץ ללוט מהרגע שהסתמם סכסוך קטן. אברהם בעד שטחים תמורת שלום! והוא מוכן להפליג בנתינת חלקי הארץ תמורת שלום. הוא עשה כן עם לוט, הוא עשה כן עם אבימלך והוא כרת עמו ברית שלום עם הבטחה שלעולם זרעו לא ידרוש חלקת האדמה של אבימלך. עכשיו, שרה מאלצת אותו לקנות קבר באמצע החיתי! אברהם היה אולי מעדיף לקבור אותה במקום שקט יותר ובלי סכסוכים ומקח וממכר עם יושבי הארץ הקשים האלה!
  • ג. -היא לימדה אותו, במותה, לקנות בכסף, כלומר בדין ולא בחסד את חלקת הקבר. בני המקום מוכנים לתת לו מקום קבורה חינם אין כסף. אברהם למד משרה שיש לקנות רק בדין, בכסף מלא ובעדים!
  • ד. בזכות שרה אברהם בא להספיד ולבכות אותה: הוא מודה שהיא היתה עבורו חשובה מאוד והוא , עכשיו מרגיש בחסרונה! שרה הצליחה ללמד לאברהם להעריך את מידת הדין!! ולחיות גם לפיה.
  • ה. בזכות שרה, אברהם מבין שעבור בנו (בעל מידת הדין) יש לבחור אישה במידה ההפוכה (החסד) כמו שהוא הצליח לעשות עם אשתו (הוא בחסד והיא בדין). כך, הוא ממליץ לבנו יצחק להמשיך התבנית שהוא בנה עם אשתו: שתי מידות הפוכות שמשתלבות כדי להביא ילד שיודע לשלב בין המידות : יעקב.
  • ו. אברהם מבין שה' צריך להיות "אלוהי השמים ואלוהי הארץ". כשהוא מדבר עם אליעזר, הוא מתאר את האלוהים שהיה לו בארם: "ה' אלוהי השמים אשר לקחני מבית אבי". אז, אברהם חשב שהאלוהים נמצא בשמים. כלומר שהיחס צריך להיות רוחני פילוסופי. עכשיו, הוא מודה שהאלוהים הוא גם "אלוהי הארץ" והוא מוכן לקנות חלקת אדמה ולהכניס את הדת לענייניים ארציים וגשמיים. ייתכן מאוד שגם התהליך הזה , עשה אברהם בזכות השפעתה של שרה אשתו.
  • ז. אברהם מגרש את הילדים האחרים שלו מפני יצחק בנו. אברהם, בעצם, עושה מה ששרה עשתה עם ישמעאל: להשאיר את יצחק בסביבה סטרילית, ללא השפעות רעות מאת אחיו.שוב רואים השפעה ישירה של שרה על אברהם.

כך שבאמת יש מקום לתת לכל הסדרה את השם "חיי שרה" , "שני חיי שרה" כאילו נכתב "החיים השניים של שרה". יש חיים אחרי החיים! וההשפעות של שרה ממשיכות לכלל ישראל, כי אם לא, לא היינו קוראים לה הראשונה שב"אמהות" שלנו!

 

יצחק וישמעאל

שמעתי מחברי דניאל בנאיש:

מתי ישמעאל ויצחק מתפייסים באמת, לפחות במקרא?  רק כשאברהם נפטר!  בחיי אברהם, מידת החסד שולטת. וזה לא מאפשר שלום בין האחים היריבים!  רק אחרי סוף עידן החסד, יש מקום לשלום בין ישמעאל ויצחק!!

אולי חומר למחשבה עבור ימינו?

חיי שרה מוש

בע"ה כד מרח שוון התשעו

מישל בן שושן

 

חיי שרה מוש

ועשית עם אדוני חסד ואמת

כשאליעזר מחפש אישה עבור יצחק, הוא מצפה שהיא תהיה בעלת מידת החסד. לכן הוא עושה כל מני סימנים לדעת היא היא תשקה גם הגמלים ותראה שהיא בעלת מידת החסד. אבל, בסוף, הוא מוסיף עוד תנאי:" ועשית עם אדוני (אברהם) חסד ואמת". למה יש להוסיף מידת האמת?

יש דרישה מה' אל אברהם שיצא ממנו איש כמו יעקב!, בעל החסד. ולכן, אברהם חייב למצוא אישה לבנו שתוכל להביא ממנו ילד בעל מידת האמת, מידתו של יעקב. הדרישה הזאת נמצאת בשלושה שלבים שונים:

  1. צדקה ומשפט:

כשה' מספר לנו, הקוראים, למה הוא בחר באברהם, כשהוא מתכוון לשתף אותו בסיפור של סדום, הוא אומר שהוא בחר באברהם :"כי ידעתיו אשר יצוה את בנו ואת בתו אחריו לעשות צדקה ומשפט"

כלומר, ה' בחר באברהם, מההתחלה,, כי הוא ידע שיש פוטנציאל באברהם להביא ילד שיעשה משפט (יצחק על ידי מידת הדין) ונכד שיעשה צדקה (רחמים- מידת האמת) ביעקב. זה התנאי לבחירת אברהם!

יש פסוק עוד יותר ברור: "יעקב אשר פדה את אברהם" המדרש מפרש שכשאברהם היה בכבשנו של נמרוד, דבר אחד הציל אותו ממות: הפוטנציאל שיצא ממנו איש כמו יעקב! רק בזכות זה שיום אחד ייוולד יעקב, הצילה את אברהם מאש הכבשן! וזה פירוש "יעקב פדה אברהם".

אבל כל זה, עדיין לא סופר לאברהם אבינו. בנתיים הוא ידע , על ידי שרה אשתו שיש להביא ילד שהוא בעל מידת הדין, יצחק.

  1. שלושה אנשים

כתוב במדרש הנעלם ששלושת האנשים שאברהם ראה בפרשת "וירא", הם : אברהם יצחק ויעקב!!

כלומר, אחרי הברית מילה, ה' מודיע לאברהם שעליו לבנות משפחה בעלת שלושה דורות. הוא לבדו לא יקים את הזהות הישראלית. בניגוד למה שנאמר לו בהתחלת הדרך: ואעשך לגוי גדול,(אז חשב אברהם שהוא בלבד יבנה העם הזה), עכשיו ברור לו שיש לבנות שלוש קומות: חסד, דין ורחמים. וזה תפקידו!! זה פירוש "ניצבים עליו"!! עליו לבנות את המבנה הזה!!

כלומר על אברהם לדאוג שיצא ממנו ילד בעל מידת הדין, יצחק, ושיצא מיצחק ילד בעל מידת הרחמים, האמת, יעקב!!

3שליחות אליעזר

עכשיו מבינים שאברהם ביקש מאליעזר למצוא לו , לא רק אישה שתהיה בעלת מידת החסד אלא שתהיה יכולה לפעול כדי להביא ילד ממנה שיהיה בעל מידת האמת, יעקב. אליעזר דורש זאת עבור אברהם! (ועשית עם אדוני).  שהיא תהיה בעלת חסד ואמת!!

 

 

בנות כנען

למה אברהם לא מחפש אישה מבנות כנען?

הרי הוא היה יכול למצוא שם בתולה נחמדה, אפילו בעלת חסד!

אלא שכנען השביע את בניו שאסור להם לדבוק במידת האמת. הם חייבים להיות בעלי מידת השקר. רק כך יוכלו לחיות על הארץ הזאת. וזאת הסיבה, לפי המו"ש שהוא שלח לחפש אישה מחוץ לכנען.

למה אצל משפחת לבן? זאת, המו"ש לא מסביר, אבל נראה לי ששם, כולם מדברים על האמת. רק שלבן הוא "קליפת האמת" הוא משתמש ב"אמת" לטובתו בלבד ולא כערך עליון.כל פעם שהוא מדבר, נראה שהוא "דובר אמת" רק שזו אמת מסולפת, לטובתו האישית ולא אמת לאמיתה.  לכן, דווקא אישה שחיה במשפחה ששם האמת (קליפה ופרי) הוא העניין, יכולה לעשות עבודה כדי להגיע להוציא משם אמת מתוך בניה.

 

ותיפול מעל הגמל

גם רבקה זקוקה לתהליך של בירור והתקדמות.

היא נבחרה בזכות היכולת שלה להיות בעלת החסד ולהביא ילד ממדת האמת אבל עדיין לא הכל התברר אצלה

הנפילה מעל הגמל היא , עבורה, שלב שבו היא לא רק בעלת חסד (גמילות חסדים) אלא היא גם צריכה להבין להכניס מידת הדין בחסד. וזאת, היא שמה לב כשהיא רואה את יצחק.

אם כן, עבור רבקה, הנפילה מעל לגמל, מקביל לעקדה עבור יצחק. בשניהם הם רכשו המידה ההפוכה מהטבע שלהם. יצחק החסד ורבקה הדין.

 

מסכנה כללית:

אנו רואים שכל הדמויות התנכיות מתוארות בתהליכים מורכבים שבהם הם רוכשים מידות והבנות כל הזמן. אף אחד איננו מושלם מההתחלה. הם "נבחרים" בזכות הפוטנציאל שלהם להתקדם בתהליך שמיועד להם אבל עליהם לעבוד ולהראות אם הם מצליחים בפועל להתקדם בתהליך.

 

מערת המכפלה

שם, אברהם הבין ששרה היא "אימא" והוא "אב" לאומה הישראלית. האות "ה" שכפולה בשם ה' ושקיימת בו ובאשתו, מסמלים הקשר בניהם כ"אבא ואמא" לאומה הישראלית. אפילו אם הוא יתחתן עם אישה אחרת, הוא ייקבר כאן עם שרה.

 

 

שדה או אחוזת קבר?

בע"ה כה מרח שוון התשע"ה

מישל בן שושן

חיי שרה   לעד5

מה הוא ההבדל בן שדה לאחוזת קבר?

אברהם מבקש "אחוזת קבר" מאת בני חת. הם לא רוצים. הם מוכנים לתת לו קבר אבל לא "אחוזת קבר". כי משמעות "אחוזת קבר" היא מאוד מיוחדת: זה סמל קניין הארץ על ידי אברהם:

אכן, למה אברהם איננו קונה את הקרקעות שבהם הוא תוקע אהולו או נוטע עצים? הוא דואג לקנות רק את הקבר של שרה!

לקנות שדה= שהשדה יהיה שלי כל זמן שאני כאן, על השדה, מעבד אותו ומצמיח עצים ופרות בתוכו. זה קנין שתלוי בנוכחות שלי. לפי סוג הקניין הזה, למי שייכת הארץ? למי שגר כאן! ל"עם הארץ". כל מי שיבוא כדי להתיישב בארץ ייחשב כ"מתנחל", כ"כובש", כזר וגר שבא לקחת את האדמה של "עם הארץ".

לקנות קבר= סמל שהמקום שייך לי אפילו אם אני לא נמצא כאן, אם אני לא חי על האדמה. אפילו אם רק הזכר שלי נמצא כאן, זה מספיק כדי לקנות את המקום. המקום שייך לי ללא תלות בנוכחות רצופה או עיבוד האדמה. הקשר של הקניין מתבטא בהבטחה, בשייכות "מעבר למציאות בשטח".

לכן, שרה, בחרה למות דווקא  במקום הזה, בחברון! חברון תמיד היתה עיר שתושביה הם קשים מאוד, ששם, כדי לקנות מקום, יש להתווכח הרבה ולהילחם. אברהם לא נמצא בחברון. הוא גר במקומות נוחים יותר, במקומות שאין להתווכח על הבעלות על המקום. מקומות שאפשר לעשות פשרות ולחלק את האדמה.

בחברון, כל חלקת אדמה שייכת ל"עם הארץ". והם קנאים בבעלותם על המקום.

במשך כל חייה עם אברהם, שרה אילצה אותו להתמודד עם הפן הזה של הקנאות, של מידת הדין. אברהם היה מסתפק בעשיית שלום על כל העולם, במחיר של עזיבת כל חלקת אדמה. הוא מוכן לחלק את הארץ שהבטיחו לו לשתיים, מיד אחרי ריב קטן בין רועי לוט ובין רועיו. הוא מוכן לחתום על הסכם שלום עם אבימלך ולהבטיח לו שזרעו לא יקניטו ולא ידרשו את אדמת אבימלך. הכל תמורת שלום.

שרה לא!

אברהם היה מוכן להסתפק בישמעאל ובהגר. שרה לא! היא רוצה דווקא בן אחר.

אברהם היה מסתפק בשילוב שני בניו ישמעאל ויצחק.

שרה לא! היא דורשת לגרש את הגר וישמעאל. היא יודעת שמחיר חיי היהודים דורש מהחכים קשים. כי כוחות הטבע, אומות העולם, ההגיון הבינלאומי מחייב שעם ישראל לא יבוא לעולם ואם הוא בא, יש להכחידו ולא לתת מקום. שרה יודעת זאת ומתעקשת ומתווכחת קשות עם אברהם כדי להעביר אותו ממידת החסד המופרזת שלו למידת הדין. אלה יהיו עשרה "נסיונות" קשים שיעבור אברהם בחייו. עד לעשירי: עקידת יצחק.

אחרי עקידת יצחק, אין לשרה יותר "עבודה" לעשות כלפי אברהם! הוא הבין את מה שיש לו להבין. אפילו המלאך מבשר לאברהם "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה".

אבל יש עוד מסר ששרה רוצה להעביר לאברהם. אפילו במקום מותה היא מלמדת ומאלצת אברהם להתמודד עם הקושי הגדול מכולם עבורו: להתווכח, לדרוש, לקנות מקום.

אברהם כנראה הבין. הוא בא ומספיד את שרה= הוא מבין את המורשת של שרה. קבורת שרה איננו נחשבת כניסיון אחד עשר למרות הקושי בדבר .כי, נראה לי, אברהם כבר הפנים את המסר!

לקנות קבר= לקבוע קשר בלתי תלוי בין זרעו ובין הארץ. אפילו אם זרעו יירש את הארץ בעוד 00 שנה, אפילו אם הם יצאו לגלות אלפי שנים, הארץ "שייכת להם". לכן הוא דורש "אחוזת קבר"!! בני חת מבינים זאת ומסרבים בכל תוקף. לקבור – אין בעיה. אבל לקנות "אחוזת קבר", לא בא בחשבון.

  • עפרון הוא איש הפשרה: הוא מציע לאברם לקנות את השדה שמסביב לקבר, ולעשות "כאילו" זה קניין שדה. כלומר, מהרגע שלא יעבד את השדה, מהרגע שהוא יצא מכאן, זה כבר לא שלו!! זו פשרה אבל זה יאפשר "בינתיים" לאברהם לקבור את שרה במקום הזה והמערה תהיה "אחוזת קבר". אבל לא ממש כי בני חת(וכל צאצאיהם) תמיד יגידו שהוא רק קנה שדה ואברהם (וזרעו) יטענו שהוא קנה הקבר.

בגלל הפשרה הזאת, עד היום אנו נאלצים להילחם ולהתווכח , נגד הטענה שאין העם היהודי שייך לארץ ישראל כי הוא לא היה כאן למשך אלפי שנים. כי הרי לא קנינו אלא שדה! והארץ שייכת לעם הארץ שהיה כאן לעבד השדה.

ואנו מחזיקים , בצד השני , בטענה שאנו קנינו כאן "אחוזה" שאיננה קשורה להמצאותינו , אלא קשר עליון, עמוק יותר, קשר אחוזת קבר!

חיי שרה מי

בע"ה כב מרח שוון התשע"ג

מישל בן שושן

 

חיי שרה מי

 

 

המי השילוח וכל שושלת אשבציא אחריו, מפרשים את כל נושאי הסדרה שלנו על ידי פירוש של גמרא אחת במסכת ברכות ח. :

 

על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא (תהילים לב),

  • אמר רבי חנינא: לעת מצאזו אשה שנאמר: +משלי י"ח+ מצא אשה מצא טוב. במערבא, כי נסיב אינש אתתא, אמרי ליה הכי: מצא או מוצא? מצא – דכתיב +משלי י"ח+ מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', מוצא דכתיב: +קהלת ז'+ ומוצא אני מר ממות את האשה וגו'.
  • רבי נתן אומר: לעת מצאזו תורה, שנאמר: +משלי ח'+ כי מצאי מצא חיים וגו'.
  • רב נחמן בר יצחק אמר: לעת מצאזו מיתה, שנאמר +תהלים ס"ח+ למות תוצאות. תניא נמי הכי: תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר: למות תוצאות – תוצאות בגימטריא הכי הוו. קשה שבכלן – אסכרא, ניחא שבכלן – נשיקה; אסכרא – דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא, ואיכא דאמרי: כפיטורי בפי ושט. נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא.
  • רבי יוחנן אמר: לעת מצאזו קבורה. אמר רבי חנינא: מאי קרא – +איוב ג'+ השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר. אמר רבה בר רב שילא, היינו דאמרי אינשי: ליבעי אינש רחמי אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא.
  • מר זוטרא אמר: לעת מצאזה בית הכסא. אמרי במערבא: הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו.

 

ישנם מצבים, עליהם יש להתפלל כדי לקבל עזרה מהאלוהים. ישנם מצבים שבהם אדם יודע שהוא זקוק לעזרה,ועליהם, לא מדברת הגמרא כי הם מובנים מאליהם.אבל  טוב שהאדם ידע שיש מצבים אחרים, בהם כדאי לבקש עזרה! או לפחות לדעת שהמצבים האלה אינם בטוחים ו"נתונים לתוך כיסו"! המצבים האלה הם: אשה- תורה- מיתה-קבורה-בית הכיסא!

מילים אלה מאוד מוזרים וסתומים ולכן הם זקוקים לפרשנות. אפילו אם נראה לנו שההסבר של המי השילוח רחוק מהמובן הראשוני של המילים האלה, לחכמים דרכים משלהם לקשור קשרים!

 

 

  1. תורה:

מדובר על הלימוד וההיגיון: לא מובן מאליו שהאדם ילמד את הדברים בצורה נכונה. או שילמד את הדברים שאותם הוא זקוק להם. אפשר לפעמים לקבל המון אינפורמציה אבל לא לעשות בה שימוש נכון או להתבלבל בתחומים! אפילו בלימוד תורה. קוראים לפעמים משפט שנדמה לנו שהוא עונה על השאלה ששאלנו את עצמנו אבל בעצם משפט זה נאמר בקונטקסט אחר לגמרי כשהפרשן שאל עונה בזה על שאלה אחרת לגמרי!

לכן, יש להתפלל שנדע לעשות שימוש נכון בידע ! כי זה רחוק להיות מובן מאליו! ואפשר לטעות והיות בטוחים שצודקים במסכנות שהגענו אליהם!

בפרשה שלנו, המי השילוח מצא דוגמה לעניין זה: "ואברהם זקן.."!! המילה "זקן" מורה על מי "שקנה חכמה" ולא בהכרח אדם שהזדקן. לאברהם יהיו עוד הרבה ילדים אחרי שיצחק יתחתן ולא מדובר על הגעתו לזקנה מופלגת שמבשרת על מוות קרוב. מה "הבין" אברהם שגרם לו לשלוח את אליעזר לחרן? אברהם פשוט הבין שיצחק איננו מסוגל למצוא לעצמו אשה ! יצחק פועל בצורה מיוחדת: "זיווגו בא אליו" ולא כמו יעקב ש"הוא הולך לזיווגו"! זה לקח לאברהם זמן עד שהוא הבין דבר זה והוא היה צריך להיות בטוח בדבר לפני שיזם את המהלך הזה! כי הרבה יותר "בריא" שהאדם ימצא לו אשתו! לכן, המהלך של אברהם היה נועז והוא לקח סיכון ! זו דוגמה טובה למצב שהאדם צריך להתפלל שהוא יצליח כי זה פועל יוצא ממסכנות שהוא מגיע אליהם על ידי הלימוד , והחכמה שלו. התפילה כאן באה קודם כל להציב את המתפלל בעמדה של ענווה מול המסכנות שהוא מגיע אליהם ובהכרה שיש הרבה מן ה"מזל" או מן ה "סיעתה דשמיא" בדבר! (כאן לא מדובר על עצם סכנת השידוך אלא על יוזמה שנובעת מתוך לימוד וחכמה)!

 

 

 

  1. אשה:

מדובר כאן על מצבים שבהם "עת לעשות לה' הפרו תורתך"! כלומר, על מצבים שיכולים לצאת מגדר המקובל, אפילו מגדר ההלכה! ובכל זאת, על האדם לקבל החלטה ויוזמה יוצאת דופן! בתחום של ה"תורה" שפירשנו לעיל, היה מדובר על ההבנה של כל מה שמקובל, על מה שידוע לכולם. כאן מדובר על דברים שהם לא מקובלים! כאן, האדם מסכן את עצמו. הוא קופץ למים ללא גלגל הצלה! מצב זה בהחלט מתאים לבחירת בן זוג! זה הימור גדול ועל זה יש להתפלל שה' יעזור לנו בו!

אבל מעבר לעניין "בחירת הבן זוג", יש עוד עניין עמוק יותר: בן בני הזוג, יש צורך לקחת בחשבון כל הזמן את הרצון של השני. לפעמים שני הרצונות מנוגדים. לפעמים אנו לא מכירים את הרצון האמיתי של השני. לפעמים אנו לא יודעים מה הוא הרצון של עצמנו! לפעמים, השני מביע את רצונו ובכל זאת, אי אפשר להיות בטוח שעלי לפעול בצורה כזו או כזו כדי לפעול בצורה נכונה!

דוגמא לדבר הוא הסיפור של חטא אדם הראשון: המי השילוח הסביר בפרשת דברים שה' מאשים את אדם הראשון על זה שהוא לא לקח אחריות על מעשיו! האדם טען: האשה שנתתנ עמידי.. כלומר, האשה היא הנציג שלך והיא אמרה לי לאכול אז אכלתי. המי השילוח משווה זאת לאדם שיעבור עבירה בטענה שתלמיד חכם אמר לו שהדבר מותר! האחריות היא אך ורק על המבצע! ולפעמים האדם מבולבל בקשר למה שהלכה אומרת . ההלכה לא תמיד ברורה או שהיא יכולה להיות מנוגדת להלכה אחרת. האלוהים אמר לא לאכול והאשה שהיא נציגת האלוהים אומרת לאכול! מה לעשות?? עזרה אחת נותן לנו המי השילוח: אם האדם (התלמיד חכם) נוגע בדבר, (למשל האשה אכלה כבר מהעץ והיא מעוניינת לא להיות לבד במצב הזה!) אז אין לשמוע אליו!!

כלומר, בסיפור הזה, ה"אישה" היא מזכירה לנו את עניין האחריות שהאדם צריך לקחת על מעשים לא לגמרי ברורים! גם על זה צריך להתפלל לעזרת ה'! ואין להיות בטוח שההחלטה שלקחנו היא נכונה בהחלט! יש להישאר עניו!

המי השילוח מתאר עניין זה כך: ""אישה" זה שיתפלל האדם שה' יהיה נוכח לפניו תמיד". כלומר, שה' יעזור לאדם לדעת מה הוא רצונו כל הזמן. בשביל זה, האדם צריך להיות במצב של "לפני ה'" כלומר להיות קשוב לרצון ה' תמיד. להיות כלי קיבול מול ה'.

בסדרה שלנו, המקרים של "אישה" הם רבקה וקטורה. הסיפור של חיפוש אחר רבקה ארוך מאוד כדי להראות לנו את הקושי שיש בדבר כל כך מכריע. ואכן יש להתפלל כמו אליעזר שה' יעזור לנו במהלך הזה!

 

 

 

  1. מיתה

כאן, זה יותר פשוט: האדם שהגיע לסוף חייו, צריך להרגיש עניו מול ההכרעה: "האם הצלחתי את חיי או לא?" כי רק במיתה, בסוף החיים יהיה אפשר לבחון את מכלול החיים. האם האדם מילא את תפקידו? האדם צריך להיות כל חייו מלא ענווה בדבר הזה. הוא צריך להתפלל כל הזמן שכל חייו היתה בכיוון הרצוי! המי השילוח מביא את הגמרא שבה רבן יוחנן בן זכאי בוכה לפני מיתתו כי הוא לא יודע אם יגיע לגן עדן או לגיהינום! רבן יוחנן לקח החלטות הרות גורל בקשר לעתיד העם היהודי אחרי החורבן. האם החלטות אלה היו נכונות או לא? בלי שזה ימעיט את קושר קבלת ההחלטות, יש בכל זאת להישאר עניו מול נחיצות ההחלטות והצלחתם!

בסדרה, המי השילוח מציע שנושא זה קשור למיתת אברהם אבינו. עליו כתוב שהוא מת בשיבה טובה ושבע ימים. לא כל אדם זוכה לזה ! רק אחרי המיתה אפשר לעשות סיכום כזה. גם לגבי שרה,מפרש המי השילוח עניין דומה : "ויהיו חיי שרה" כלומר, עד לרגע זה, עדיין לא ידענו אם שרה הצליחה במשימתה או לא! "רק אחרי מותה, היא מתחילה לחיות" באמת כי רק אז ניתן לבחון תוצאות חייה. ואכן, שרה הצליחה כי בזכותה בא יצחק לעולם! (הרבה יותר מאשר בזכות אברהם). לכן הסדרה נקראת "חיי שרה" למרות שהיא מתה!

 

 

 

  1. קבורה:

אפשר להמשיך את הרעיון של המיתה עוד יותר: אולי המת איננו עדיין להיות "רגוע" בקשר לתפקידו בעולם עד אשר יסיימו לקבור אותו "עד זיבולא אחרייתא" כלומר עד שלא הניחו את הגרגירים האחרונים של עפר על הקבר, יש עדיין להתפלל שהכל יעבור בצורה טובה ורק אז יהיה אפשר "לנוח"! כי אדם שלא הובא לקבורה הוא עדיין בהמתנה! אולי יש לו חובות שבגללם קבורתו לא מצליחה לבוא לידי סיום טוב!!

בסדרה, מדובר על קבורת שרה: סיפור קניית הקבר הוא ארוך מאוד. למה לא לקבור את שרה במקום אחר יותר פשוט ולא לתת למת להמתין!?

כנראה שהיה חשוב מאוד ששרה תיקבר במערה שבה נקברו אדם וחווה כדי לציין שזרע אברהם שיבוא מיצחק הוא לא יהיה רק ספציפי אלא גם אוניברסאלי! וכל עוד שרה לא היתה קבורה שם, הקשר עם האוניברסאלי , דרך הסמל של אדם וחווה לא היה ברור! ועד אז, היה צריך "להתפלל", לעמול, להתווכח ולקוות שהקבורה תצליח!!

5 . בית הכיסא

זה עניין הבושה! האדם צריך להתפלל שהוא לא יימצא במצב של בושה! אמרה שהוא מתחרט שהוא אמר אותה או מעשה או מצב מביך.

בסדרה, המי השילוח נותן דוגמא מאברהם שאמר "לו ישמעאל יחיה לפניך": מהמשפט הפשוט הזה לכאורה, יאשימו את אברהם שהוא דאג רק לישמעאל ולא ליצחק (הוא לא בירך אותו) ולכן ישעיהו הנביא יאמר "אתה ..אבינו.. כי אברהם לא ידענו.."!! זאת אומרת אברהם נראה כמי שלא דואג לעם ישראל אלא לישמעאל שיגרום לבעיות לישראל! הנה דוגמא למשפט שיצא מפי אברהם וגרם לו לבושה!! כי הנה הסדרה תסתיים עם כל שנים עשרי הילדים של ישמעאל שיקיימו "עם" חזק מתחרה לעם ישראל!

 

טבלא מסכמת:

על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא תפילה על : העניין בסדרת "חיי שרה"
זו אישה שה' יהיה נוכח תמיד רבקה
זו תורה שה' יראה מה היא דרך התורה ואברהם זקן
זו מיתה האם לחיי היתה משמעות חיובית מיתת אברהם
זו קבורה חיי עולם הבא שרה
זה בית הכיסא שלא נבוא לידי בושה בני ישמעאל

 

 

אנכי בדרך נחני ה' ..בית אחי אדוני

לאליעזר  יש השגחה פרטית מיוחדת. העובדה שהוא "עבד אברהם" מספיקה כדי שהוא יזכה לכל הצלחת הסיפור. המי השילוח אומר שלא רק לצדיק עצמו יש ברכה והצלחה, אלא אף לקנייניו (כליו) ולעבדיו (אליעזר) ואפילו למעשיו! כלומר, יש קשר הדוק בין האדם הצדיק (אברהם) לכל מה שברשותו ויוצא ממנו! הברכה איננה מפסיקה בגופו אלה מתרחבת לכל קנייניו ולכל מה שקשור אליו!

לכן אליעזר חוזר כל הזמן על העובדה שהוא "עבד אברהם" כי בשייכות הזו הוא מקבל את ברכת ה' בתפקידו.

 

 

ויצחק בא מבוא באר לחי רואה

ישנם אנשים ש"זיווגם בא אליהם" ויש שהם צריכים ללכת לקראת זיווגם. יצחק היה כזה שהזיווג שלו "בא אליו"! הוא רק הגיע למסכנה שיש להתחתן ואז הוא יוצא להתפלל אל ה'. הוא נושא את עניו והנה רבקה באה על הגמל! הכל הוכן לו (היה לאברהם ולאליעזר עבודה רבה וארוכה כדי להגיע לרגע זה!!) ונקרא לכל העבודה המקדימה של אברהם ואליעזר "השגחת ה'"!!

ליצחק יהיו עוד כמה אירועים כאלה שבהם "יעשו את העבודה בשבילו" למשל, רבקה אשתו "תדאג" שהוא יברך את הילד הנכון! יצחק הוא זה שיושב ומביאים לו את האוכל מוכן!

זה כנראה קשור למידת הגבורה שלו! הוא הרי שייך יותר לתפקוד העולם הבא !

 

ויוסף אברהם ויקח אשה..

"אמר רבי חוניא :"כתיב "ביום השמיני ימול בשר ערלתו" הוי אומר "והוספתי על כל תהלתך"(תהילים עא)"

יש קשר בין עניין "ההוספה" הכתובה כאן בקשר לחתונה על קטורה וההוספה שהאדם צריך להוסיף בתהילות אל ה'! וזה קשור לברית המילה!!

כי המילה היא הקביעות בגוף כל זרעו של דבר שהשיג אברהם! אברהם שאל את ה': כל מה שהמצאתי ובררתי בחיי , איך זה יעבור לזרעי? הרי כל אדם אחראי על מה שהוא ישיג בחייו. את מה שהשגתי אני, "הולך איתי" ומה תהיה התכלית בכל מה שהשגתי אני??! כלומר, מה תועלת יש לכל חיי? הרי החכמה איננה עוברת בירושה!

לכן באה המילה: כן יש משהוא שיעבור מאברהם הלאה! תרגום ההשגה של אברהם לדבר חומרי מאוד שאיננו תלוי יותר במה שהאדם יחכים להבין או להשיג בחייו!

הברית מילה היא הסימן שכל אדם מישראל מתחיל בדבר קבוע בגופו ומשם הוא ממשיך להוסיף. לכן אברהם שקבע את מה שקבע בחייו היה יכול "להוסיף" ולקחת אשה אחרת ולהוליד עוד ילדים אפילו שהם אינם קשורים לזרע ישראל. מאיפה למד אברהם את עניין "ההוספה"? מהברית מילה! כי כל אדם צריך להתחיל בה ולהמשיך "להוסיף" על מצווה זו עוד הוספות והשגות. אין אנו מסתפקים בברית מילה. להיות יהודים, אנו "מתחילים" בברית מילה וממשיכים כל החיים "להוסיף"!!

 

חיי שרה שמ

19-11-08

מישל בן שושן

חיי שרה שמ

 

 

  1. קבורת שרה במערת המכפלה:

דרשה צמר ופשטים(רח)

אברהם, לפי התנחומא הספיד את שרה באומרו את כל שיר "אשת חיל"! כל פסוק באשת חיל מתאים לדמותה של שרה. בין השאר , יש את הפסוק "דרשה צמר ופשטים" : מדובר על הרצון של שרה להפריד בין יצחק וישמעאל: יצחק הוא המשכו של הבל (שניהם מאוד רוחניים, "מרחפים", מתאימים לעולם הבא …גמטרית הבל 37 הוא הגיל שבו יצחק נעקד..) וישמעאל, הוא המשכו של קיין (רובה קשת, מצרי מאימו= מידת היעילות )

המפגש בין שני האחים קין והבל הביא אסון של רצח. לכן, יש מצווה להפריד בין הצמר (שהביא הבל כקרבן) לפשטן (שהביא קין ) באיסור השעטנז. שרה מרגישה שמתנהל אותו קרב בין יצחק וישמעאל ודורשה להפריד בניהם!

 

אברהם ושרה (רי)

אברהם הוא השכל ושרה הלב. אברהם הנשמה ושרה הגוף.

מאברהם ירשנו את הידיעה של הימצאות הבורא

משרה ירשנו את הדבקות בו, התשוקה .

הרבה פעמים, מה שנדרש מאברהם, היה מנוגד לשכלו, והוא כופף את עצמו, את שכלו, ועבד את ה' ב"תמימות".ובזכות כפיפת שכלו זכה להכיר עוד יותר את בוראו! (בזכות שמשה הסתיר פניו, זכה ל"תמונת ה' יביט"!)

שרה מצדה , לא נמשכה לחומריות ! ובזכות זה היתה נביאה יותר גדולה מאברהם! והיתה לה תשוקה ואהבת אלוהים עוד יותר.

כנגד אברהם ושרה אומרים "והאר ענינו בתורתך (כמו אברהם) ודבק לבנו במצוותך (כמו שרה). כל אחד התחיל במידה אחת ופעל להשגת המידה ההפוכה שהיתה קיימת בבן זוג!

אבל ,שרה היא זאת שהניעה את החיבור. ולכן היא זאת שזכתה להיקבר ראשונה במערת המכפלה בחברון, מקום החיבורים וכפילות המידות.

 

זממה שדה ותקחהו(ריב)

שרה היא זאת שחיברה בין העולמות! היא בחרה במערת המכפלה . זה מקום החיבורים בין העולמות: עולם הזה ועולם הבא, הדין והחסד, השכל והלב..שם קבורים הזוגות (באשר הם זוגות- הפכים מחוברים). האבות והאמהות פעלו כל אחד בתחומו בכיון חיבור הניגודים והמידות. (ואם המדרש מביא שגם אדם וחווה היו קבורים שם, זה לא בגלל שהם "ייסדו" מידות מסויימות, אלה בגלל שהם, פיזית חיו גם בגן עדן וגם מחוצה לו! אז הם חיברו בעל כורחם בין העולמות!)

  • בקשר לחיבור שמים וארץ, השם משמואל מביא חידוש מהרי"ם: השמים , שמים (כבר) לה', והארץ, נתן לבני האדם כדי שיחברו אותה לשמים!
  • (רכז) : מערת המכפלה היא חיבור מלמטה כלפי מעלה בזמן שהמקדש  ששם מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו, החיבור בשני הכיוונים! לכן כתוב על שרה "ותיקחו" שהיא פעולה של העלאה, הגבהה, כלפי מעלה

 

ויבוא אברהם לספוד לשרה(רלג)

מהיכן הוא בא? מקבורתו של תרח! או יש אומרים מהר המוריה. שתי הדיעות מורות על זה שאברהם התעסק במידת הדין . בין בקבורת אביו , בין בעקידה. וכך, אברהם איש החסד, עסק בדין, ויכול להתעסק במערת המכפלה שהיא עושה חיבורים בין המידות. והוא יכול לספוד לשרה שהיא , עוד יותר ממנו חיברה בין המידות!

 

בכל, מכל, כל (רכז)

אברהם התברך בכל, יצחק מכל ויעקב "כל".

"כל" מסמל את החיבור בין כל העולמות. הברכה הגדולה ביותר שינתנה לשלושת האבות, שהם הצליחו להשיג את האחדות הקיימת בין העולמות. ומהרגע שאברהם השיג את החיבור הזה על ידי קניית שדה המכפלה וקבורת שרה בתוכה, אז, הוא השיג את ה"כל": וה' ברך את אברהם בכל"!

 

 

  1. עניין שליחות אליעזר

עשרה גמלים(רח),(רלה).

הרבה מדובר על "גמלים" בסיפור של אליעזר. הגמל , הוא חציו כשר(מעלה גרה) וחציו לא כשר(לא שסוע דכא) . יש בו בלבול, עירבוב.

בהשוואת ארבעת החיות האסורות עם ארבעת הגלויות, הגמל מקביל לגלות בבל. בבל- כי בלל ה' את שפתם- מסמל הערבוב בין הטוב והרע.

זה בדיוק מה שאליעזר צריך לעשות: להוציא רבקה מחיק משפחתה. לבן הוא אדם מעורב מאוד : יש בו רע גדול בפנים וחיצוניותו מאוד "לבנה". במשפחת תרח, יש טוב ורע מעורבב. וצריכים להתמודד עם העירבוב הזה ולהוציא שושנה בין החוחים- רבקה. לכן, אליעזר לוקח איתו גמלים . והמדרש מוסיף שהם היו זמומים כדי שלא יגזלו אוכל בדרך. זאת אומרת, שאברהם כבר הצליח ל"טפל" בערבוב הזה בין הטוב והרע, כשהוא חוסם את פי הגמלים שלא יעשו רע. הוא הצליח לברר הטוב מן הרע.

 

ועשה חסד עם אדוני(ריג)

למה אליעזר זקוק למידת החסד של אברהם כדי להצליח בדרכו?

נראה כי אליעזר צריך לעבור את המחסום של הצביעות של לבן. להסכים לעבור התחבולות שהוא יטמין לו, שהוא ישחק את המשחק. וזה דורש הרבה וויתורים מצד הדין! עם איש כזה , יצחק לא היה מתחיל לדבר בכלל! איש "עקרונות", לא יתלכלך עם הרמאות של משפחת לבן. אבל אם חייבים להיכנס שם כדי להוציא משם רבקה, חייבים להשתמש במידת החסד של אברהם. לא חסד ממש (לא אברהם נסע לשם!) אלא "שימוש הסחד" למטרת טקטיקה בלבד. ועוד בעיקר: להוציא יקר מזולל , זה דבר כל כך קשה שחייבים סיעתה דשמייא רבה!!

 

אל תשיב את בני שמה (ריג)

אברהם לא רוצה שיצחק ילך לארם כי הוא יודע שיצחק הוא "עולה תמימה" הוא טהור. אין לו את הכוחות להתמודד עם לבן!

אבל "את בן בני אתה כן יכול להביא שמה"! יעקב , הוא המומחה בבירור המידות, בחיבור המידות, בשילוב המידות, הוא יכול להתמודד עם לבן. ולא רק זה , אלא שהוא "חייב" להתמודד עם לבן! כי זה מה שילמד אותו טוב מאוד לעשות את מה שהוא נולד לעשות: חיבור המידות חסד ודין.

 

הטוב מן הרע(ריג)

ככל שדבר טוב, הוא זקוק להגנה יותר גדולה. וההגנה רוב הזמן, זה ההפך מהדבר עצמו!! לכן, נמצא בתוך החושך הגמור את האור הגדול ביותר. רק אצל לבן נמצא את הצדקות הטובות ביותר! כי שם, יש טוב מכוסה בהרבה רע.  הקושי להומיא הטוב מן הרע , זה הקושי לחדש!, הקושי להמציא, ליזום, הקושי להכיר את עצמו, הקושי לחיות בסיכונים.

ועם ישראל אמורים להתמודד עם הקושי הענק הזה בהסטוריה שלהם.

ולכן, הם יכולים להיראות כאנשים מוזרים, לא ישרים (יעקב הגונב את לב לבן והגונב את לב עשיו…) אבל זו תוצאה מההתמודדות הכינה עם שילוב המידות וההפרדה בינהם כשצריך!!

נראה לי: שהסיבה שבגללה יש קטרוגים נגד הדברים הטובים, ויש להגן עליהם מאוד מהחיצוניות, זה בגלל שהבורא הפיץ בעולם את אמיתות הימצאו באין ספור אמיתות קטנות. וכל "אמת " קטנה, צריכה להתקיים כשלעצמה. אבל עצם המצאות אמת אחרת על ידה מהווה סכנה להישרדותה!! אמת אחת מקטרגת על קיום האמת השנייה!!

כמו שמידת החסד מתנגדת להימצאות מדת הדין. כמו שהצבע האדום יתנגד להמצאות הצבע הכחול! כמו שהמצאות דג מחייב אכילת דג אחר! לכן, כל דבר חשוב מאוד ועקרוני, זקוק לשמירה יתירה.

ועם ישראל, המורכב מכל המרכיבים האלה חייב לעשות את הבלתי אפשרי: ללמוד לחיות ביחד ולהעיד, כך  על אחדות הבריאה ואחדות הבורא!!!

 

ואברהם זקן בא במימים(ריד)

זקן= שלוש הספירות העליונות- רב חסד

ימים= שבעה התחתונות-שבעה ימי בראשית.

אברהם זקוק לכולן כדי למצוא זיווג לבנו!

 

 

מה' יצא הדבר(רטו)

לבן נראה אדם צדיק מאוד במיוחד כשהוא מדבר לפני אביו בתואל (שרצה לפוצץ את העסקה) ומסכים מיד!

אם כך, למה אומרים בהגדה של פסח שהוא רצה לעקור את הכל?

כי עדיין לבן היה טוב, עוד לא התבררו ממנו לאה ורחל!

רק אחרי שרחל ולאה יעזבו אותו, יישאר ממנו רק רע והוא ירצה באמת לעקור את כל עם ישראל מהשורש. אבל כאן, יש בו עדיין טוב!

 

האהלה שרה אימו(רטו)

כל זמן ששרה היתה חיה היה נר דלוק וברכה בעיסה וענן קשור על האוהל. משנפטרה , הלכו כולם. אבל כשנכנסה רבקה, חזרו כולם

 

באוהל שרה היה במשכן היה בשבת, להיות מופרש מ לעבוד ה' בכל
נר דלוק נר מערבי ברכו בנר תאווה לבבך
ברכה בעיסה לחם הפנים

חמים כל הזמן

ברכו ביציאה קנאה מאודך
ענן קשור באוהל ענן ה' על המשכן ברכו במאור פניו-דבקות כבוד נפשך

 

 

 

תשב הנערה אתנו ימים או עשור (רכה)

ברגע האחרון, לבן ואם רבקה מסרבים לתת את רבקה ומשנים את דעתם!

ה' עשה זאת כדי שלא יהיו להם שום זכות בזיווג יצחק ורבקה! שלא יאמרו שבזכותם הם התחתנו! להיפך, הרי הם סרבו לתת אותה ובכוח הוציאו אותה בסוף!! לכן העיקוב הזה היה לטובת ישראל שלא יהיו טענות לגויים באחרית הימים שבזכותם ישראל קיים!!

 

שליחות אליעזר (רכח)

האריכות של הסיפור קשור בקושי הדבר: איך להוציא שושנה מבין החוחים! איך לברר את הטוב (רבקה) מקליפות הרע (בתואל ולבן) המסובבים אותו. כי כל דבר הסמוי מן העין , מוגן מפני כוחות הטומאה, שהן פועלות בחיצוניות.

אבל כשכוח רע מכוסה בלבוש טוב, אז הוא הכי גרוע שיש. קוראים לו "צביעות", חנופה"," שקר".

לבן הוא בעל מידות טובות ורעות מעורבבות. אבל , חיצוניותו מראה רק טוב, לבן. וזה מאוד קשה למי שמתעסק איתו. השם משמואל משווה את הלובן של לבן ללובן של נגע הצרעת. נגע הצרעת הוא סימן שמשהוא רע קרא בפנים, בתוך הבן אדם. ורק כהן, בעל חסד, מומחה בבירור הדברים האלה , מוסמך לאבחן ולטפל בזה. לכן אליזר ישתמש בכוחות החסד של אברהם כדי לטפל בלבן!. אברהם היה אז הכהן. (מלכי צדק מינה אותו אותו כהן אחריו). לכן הוא זה ששולח את אליעזר לחפש אישה ליצחק, ולא יצחק עצמו!. יצחק הוא לא כהן בכלל! הוא יסד את מידת הדין.

 

 

יש שזיווגו הולך אליו ויש שהוא הולך לזיווגו (מי השילוח) (ולד)

יש אנשים שיש להם "מזל" ! ואין הם צריכים להתאמץ , הברכה באה אליהם! וזה למשל יצחק, שהוא רואה פתאום אישתו המגיעה אליו!

אבל יש אנשים כמו יעקוב שהוא צריך לבקש, להתאמץ, לעבוד קשה כדי לקבל את מבוקשו! ובלי זה, הוא לא יגיע אליו!!

יצחק הוא בין העולם הבא

ואנו בני יעקב!!!

 

צאתכם שלום(רלו)

שני פירושים יש לעובדה ששולחים את המלאכים אחרי כניסת השבת:

  1. אחרי שמקבלים את המלאכים של השבת, שולחים את המלאכים של ימי החול שליוו אותנו ממוצאי השבת שעברה עד הלום.
  2. המלאכים "העליונים" שמביאים את הנשמה היתרה בשבת אל האדם, צריכים לשהות קצת עם האדם עד שיחזור מבית הכנסת ויכנס בביטחה את השבת, ואז הם מוסרים את האדם למלאכים יותר "תחתוניים" שילוו את האדם למשך שאר השבת. והמלאכים העליונים חוזרים למקומם. כך יש זמן ממוצע של שהיית מלאכים עליונים ותחתונים ביחד אצל האדם (בדומה למצב שבו העובר שוהה במעי אימו, שאז הוא בין שני העולמות ושני סוגי המלאכים שומרים עליו) עד שהאדם תופס פיקוד על הנשמה היתרה ומאפשר למלאכים העליונים לחזור השמימה! כי כל זמן שמלאכי עליון נמצאים למטה, אין האדם יכול להיכנס בשבת במלואו. (בדומה לשלוחי האב , כל זמן שהם עדיין נמצאים יחד עם שלוחי הבעל, אין הקידושים תופסים כי הבת עדיין ברשות אביה כל זמן ששלוחי האב כאן(כתובות מח עמוד ב))