28-08-09
מישל בן שושן
כי תצא שם
איך מנצחים ישראל במלחמה?
הרבי מקאצק מעיר: יש שני פסוקים הפוכים:
- "כי תצא למלחמה..ונתנו ה' בידך"
- "כי תבואו מלחמה בארצכם..והריעותם..ונזכרתם..ונושעתם"
- בפסוק הראשון, הפסוק הראשון של הפרשה שלנו, אין תנאי לניצחון. אם נצא למלחמה, מיד ה' נותן לנו את האויב ביד!
- אבל בפסוק השני, בפרשת בהעלותך, האדם צריך לתקוע בחצוצרות, כדי להתעורר ואולי לחזור בתשובה, להתפלל..ורק אז ה' מושיע. כנראה שהניצחון לא מובטח!
ההבדל הוא קטן.. אבל משמעותי ביותר: התנאי לניצחון הוא בביטחון בצדקת הדרך אצל כל חלקי העם! באחדות העם!
הפסוק שלנו, "כי תצא", פירושו שכולכם מגובשים ויוצאים כאיש אחד. בפסוק השני, המלחמה נעשית "בארצכם", בתוך עם ישראל עצמו! עם ישראל בפילוג. לכן יש עליו לעשות פעולות מסוימות שיכולים להביא לאחדות. כמו התרועות, ההתעוררות. התפילה, לפעמים הפחד מהאויב והפחד מההכחדה ח"ו הם אלה שיביאו לאחדות השורות. אבל הניצחון תלוי באחדות וברצון ה'. הוא לא אוטומאטי!
תוספת לע"ד, אלול התשע"ב
מעניין לשים לב שהפסוקים שמדברים על היציאה למלחמה כריבוי ולא באחדות, מדברים על תקיעת השופר. פסוקים שמלמדים אותנו, בין השאר, על הלכות תקיעת השופר בימים הנוראים
כל מה שאנו עושים בתקופה זו של "חזרה בתשובה", חודש אלול וחגי תשרי עם תקיעות השופר כסמל , בא אולי כדי לתקן רק דבר אחד: אחדות עם ישראל! כדי לעבור מ"כי תבואו" ל"כי תצא", מהריבוי אל האחדות. זה כנראה לא דבר פשוט. במיוחד כשלא מתבקשים לאבד את השוני של כל אחד אלא לגלות מימד על שמאחד את כל עם ישראל!
כשמדברים על אחדות, מיד חושבים שמה שצריך זה "שכולם יחשבו כמוני"! לא מדובר על אחדות מסולפת ובלתי אפשרית זו! אלא לעבוד קשה כדי לגלות את המימד של "אהבת ישראל" וגילוי הזהות של "כלל ישראל"!!
איך אפשר להיות מאוחדים?- הקדושה-(קן)
הרי לכל אחד יש את הדעה שלו. יש לנו 12 שבטים וחשוב שכל אחד יקבל אחריות על העצמאות שלו ועל דעותיו!
השם משמואל נותן "טיפ" קטן שיכול לעזור מאוד: הקדושה!!
הקדושה היא המרחק. האדם צריך לשים מרחק בינו לבין הרבה דברים הקרובים אליו אם הוא רוצה לשמור על קדושה! למשל, האדם צריך לשים מרחק בינו לבין הקניינים שלו. בינו לבין אשתו (מעשה הקידושין) אשתו היא לא ה"חפץ" שלו. כשיש בינו לבינה מרחק מסוים, אז הקשר יכול לקבל משמעות. הוא גם צריך לשים מרחק מסוים בינו לבין דעותיו!:
אם אין מרחק ביני לבין מה שאני חושב, אז אין קדושה במחשבות שלי!
מרחק הקטן ביני לבין מה שאני חושב, דעותיי, מאפשר גם לקבל את הדעה של השני כאופציה אפשרית בעולם. לא שאני אסכים לה. אבל שאני מאפשר לדעה של השני להתקיים . הדעה של השני גם עוזרת לי ליצור מרחק ביני לבין הדעה שלי:
אם אני בונה סוכה כהלכה, כמו שהשולחן ערוך הסביר לי לעשות, אני גם חייב לזכור שיש עוד דעות סותרות , למשל בגמרא, שהיו מנוגדות למה שהתקבל, בסוף "הלכה למעשה". למה? למה חייבים ללמוד ולזכור ולכבד את הדעה ההפוכה, אפילו כשהאדם בעל הדעה הזאת מת לפני כבר הרבה שנים? כי זה עוזר לי לשים מרחק בין המעשה שלי (אפילו מצווה פשוטה) לביני. להשאיר פתוח עולם העשייה. עולם האפשרויות. עולם האמת לא נמצא סגור בכיסי!
הלכה למעשה, אני מקיים מעשה אחד. אבל, הרבה אפשרויות חרות, לא פחות משמעותיות חייבות להמשיך ולהתקיים בפוטנציאל!
הדעה שלי חשובה לי ואני מוכן להלחם עבורה. אבל אם אני רוצה שזה יהיה בעל משמעות, אני חייב לקבל שדעות אחרות קיימות וכולן ביחד מציירות "אמת" שהיא גדולה ממני.
לאפשרות הזאת, לשים מרחק ביני לבין קיומי ודעותיי, קוראים הקדושה. והקדושה הזאת, מאפשרת לכל אחד מישראל לקבל את קיום האחר ודעותיו השונות. אהבת ישראל, אחוות רעים, אחדות העם שואבות את כוחן מהקדושה של כל אחד!!
לאפשרות הזאת, לקבל באהבה את השני במחיצת עם אחד כשכל חלקי העם כולם, שונים אחד מהשני, מייצגים "אמת" אחת עליונה שלא נתפסת על ידי אדם אחד אלא על ידי כל האנושות כולה, זה ה"צלם אלוהים"! והשם משמואל אומר שמנצחים את האויב כשיש לנו את ה"צלם האלוהים". כשיש לנו את הקדושה, כיש לנו את ההתנהגות ה"מאופקת" אפילו כלפי עולם הרשות.
הקדושה היא תנאי לאחדות
אבל יותר מזה, הקדושה מאפשרת לאחדות להמשיך ולהתקיים.
אהבה ללא איפוק מסוים, לא תחזיק מעמד!
מעשה , טוב וחשוב ככל שיהיה, ללא איפוק, ללא קדושה, ללא מרחק, יכול להפוך לעבודה זרה, יכול להרוס את משמעות המעשה עצמו!
הקדושה מביאה לידי אחדות והאחדות מביאה לידי ניצחון נגד כל קטרוג חיצוני או פנימי!
יפת תואר(קלח)
איך לתפוס את הסיפור הזה משתי קצותיו?
מצד אחד יש מסבירים שמי שיצא למלחמה , איש גדול הוא, צדיק וישר. ובכל זאת הוא "נופל" בתשוקה אסורה! והתורה מאפשרת לו להינשא איתה!! זאת אומרת שזה דבר טוב!
מצד שני, מסבירים לנו שאם הוא ישא אותה, אז בסוף, הוא ישנא אותה, ויצאו ממנה ילדים רעים וכולי..!!
השם משמואל נותן הסבר שמקיף את שני ההסברים גם יחד:
יש "טוב" בתוך ה"רע". אין רע שכולו רע.
אדם גדול יכול להבחין בטוב הזה ולקחת אותו ולהשתמש בו לטובה. אבל הוא צריך לדעת לקחת רק את הטוב ולא את ה"רע" שדבוק בטוב!!
רוב הזמן, עבודה זו דורשת "ירידה" לתוך ה"רע", התדבקות עם הטוב שבו ועבודה גדולה של התנתקות מהרע ויציאה מהמצב עם ה"טוב שבער" .
אם נסכם, יש לנו כמה שלבים:
- אדם גדול מאוד – צדיקים היוצאים למלחמת רשות-
- יוצא להיפגש עם הרע- יוצא למלחמה-
- מבחין בטוב שברע- וראית.. אשת יפת תואר-
- נדבק בחלק הטוב- וחשקת בה-
- מתנתק משאר הרע ויוצא
החלק האחרון של התנתקות ויציאה, זה החלק הקשה ביותר, וכאן יש שתי אופציות:
- או שהוא יכול להתנתק או שהיא יכולה להתנתק לגמרי ולהוציא ממנה כל רע. וזה מצליח וזה נהדר. וזה מה שקורא עם גרי הצדק. וזה מה שקורא כשיוצאים מהגלות עם המידות הטובות של הגויים ולא עם המידות הרעות שלהם. וזה רצוי ואפילו משובח. ויש אומרים שזה אפילו תפקיד האדם בעולם! ותפקיד הגלות עבור עם ישראל!
- או שהוא לא מצליח לנתק את הטוב משאריות הרע והוא לוקח את הכל ביחד. גם את הטוב וגם הרע שהיה קשור בו. ואז, ישנם בעיות הנובעות מהרע הזה. יצא ממנו שנאה או "ילד בן סורר ומורה" או כל מני מרעין שונים ומשונים. התורה איננה מזלזלת בזה כי זה מצב האדם! ועוזרת לו לטפל בכל אחת מהתקלות האפשריות האלה. מה לעשות אם יש שנאה בזוגיות. מה לעשות בחינוך כשהוא נכשל, מה לעשות כשיש "פאשלות"!
קן ציפור- שכר מצוות(קלב)
שתי מצוות בלבד נתנו בתורה ושכרן עמן: כיבוד אב ואם שכתוב עליו "למען יאריכו ימיך" וקן ציפור שכתוב לגביו "והארכת ימים".
מצווה קלה שבקלות ומצווה קשה שבקשות ושתיהן בשכר דומה!
ללמד שה' "בלבלב" אותנו כדי שלא נעשה את המצוות כדי לקבל שכרן. כי אין לנו מושג מה חשוב ומה לא. כמו שכתוב במשלי:
"אורח חיים תפלס נעו מעגלותיה לא תדע"= אפילו אם תנסה לסדר לך את ההסברים של כל המצוות ושכרן, הבלבול יתגבר ובסוף לא תוכל לעשות סדר בדברים. אפילו אם תרצה למדוד את החיים שלך בפלס, יהיו מעגלים שיזוזו כל הזמן כך שיבלבלו אותך ואת הפלס שלך!
למה? למה חשוב שהאדם לא ידע מה הוא שכר מצווה? כדי שיעשה אותם בתמימות! התמימות היא עיקר המצווה! להשאיר למצווה אין סוף משמעויות ואפשרויות. לא לקבע את המצווה במסגרת סגורה. כאילו הבנתי אותה, המצווה היא "שלי". לא, אפילו כלפי מעשה נשגב כמו מצווה, צריך שהאדם ירגיש "קטן" . המצווה צריכה לפתוח בפניו את העולם ולא לסגור אותו! וזה השכר הגדול ביותר שמצווה יכולה להביא לאדם: התמימות והאפשרות להסתכל על העולם בפתיחות. וזו ה"אריכות ימים" האמיתית!!
לע"ד: למה הלימוד החשוב הזה נעשה על ידי שתי המצוות האלה דווקא?
כיבוד אב ואם: לא כדי שהם יאריכו ימים!! אלה דווקא כדי שאתה תאריך ימים! מעשה המצווה הוא לא עבור האלוהים או עבור האנשים האחרים, אלה עבורך קודם כל! כדי שהימים שלך יהיו בעלי משמעות!
וקן הציפור: אפילו כשאתה נהנה מהמצווה, כשאתה לוקח את הבנים לעצמך, להנאתך, תרגיש את הפתיחות שזה יכול להביא לך, כמו האם שתשלח לנפשה והיא תעוף הלאה. אל תיסגר בהנאתך !
שכר בעולם הזה (קלח)
אומרים שבעולם הזה הוא רק עולם הכנות לקראת עולם הבא, שהוא עולם ההנאה והשכר. אז למה בכל זאת מדברים על שכר בעולם הזה?
כשמדברים על שכר בעולם הזה הוא רק כשיש בשכר עצמו צד של הכנה! אם השכר יכול להביא אותי לקיים עוד הכנות!! ואז יש לשכר זכות קיום בעולם הזה!!
ולכן מתפללים "זכרינו לחיים..": תן לנו שכר , לא כדי שנהנה בלבד, אלא גם כדי שנוכל לעשות עוד דברים עם השכר ונקיים עוד הכנות!
לע"ד:ומכאן שאם האדם רוצה לקבל שכר בעולם הזה, הוא צריך להראות שהשכר שהוא קיבל או שהוא יקבל, יעזור לו לעוד קיום מצוות ולא סתם להנאה בלבד!!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 