מקץ גז

בע"ה כט כסלו התשעה

מישל בן שושן

 

מקץ גז

 

נקודת המבט

  1. ויהי

כשכתוב "ויהיה בימי" , הכתוב מבשר על דבר של צער

כשכתוב רק "ויהי" זה יכול לבשר או טוב או רע. לרוב, זה מבשר על דבר גם טוב וגם רע! כמו כאן: מצד אחד, הדיחוי של יציאת יוסף מבית האסורים בשנתיים, הוא רע ליוסף אבל טוב ליהודים כי הם ישבו שנתיים פחות בשעבוד מצרים.(ראה למטה "קץ")

  1. שבר

המדרש מפרש בשני אופנים את הפסוק : "וירא יעקב כי יש שבר במצרים". אם קוראים "שבר" עם נקודת השין מימין, זה "שבר", רעב, משבר, שברון. אבל אם קוראים אותה מילה עם נקודה שמאלית, זה "סבר", שובע, נחת, סבר פנים יפות, יוסף שליט במצרים והוא יציל את המצב! (יעקב, לפי פירוש זה, ידע שיוסף היה חי והוא "ראה" בנבואה שיוסף הוא השליט שם)

  1. מסכנה

ייתכן ששני המילים האלה (ויהי- שבר) בפירושם הכפול, מבטאים אחד הרעיונות המרכזיים של כל הסיפור: הכל תלוי בנקודת המבט. קוראים דברים במציאות . אבל הראייה של האדם על המציאות יכולה להשפיע על המציאות עצמה! התורה מספרת סיפור ארוך ומורכב במטרה שבסוף נבין שאפשר לראות הכל הפוך! יוסף יגיד זאת לאחיו:"אתם חשבתם לרעה , אלוהים חשבה לטובה"!מעשה תמר שנראה כל כך חשוך מתגלה כלידת משיח בן יהודה. מכירת יוסף יציל את האחים מרעב. הירידה למצרים בעגלות מפוארות יביאו לגלות מרה…

בעזרת פתרון חלומות ודבקות במטרה, יוסף מצליח לשנות את המציאות על ידי הסתכלות שונה. גם רעב יהפוך לשבע ושגשוג .

הכל יכול תלוי , לפעמים בנקודה אחת קטנה ששמים משמאל או מימין לאות(שבר)! או עתיד שמסביר את העבר(ויהי).

 

מקץ

לאברהם , ה' הבטיח ארבע מאות שנות גלות. בפועל, הם נשארו במצרים 210 שנה. הם "חסכו" 190 שנה! וזה בדיוק הערך של "קץ". "מקץ", פירושו, מהרגע שה190 שנה עברו, ניתן עכשיו לרדת למצרים.

אילו יוסף היה נשאר פחות שנתיים בכלא המצרי (כמו שהיה , לכאורה מתוכנן) אז היו רק 188 שנה מחוץ למצרים ו212 במצרים!

גם מהמילה הזאת, הג"ז לומד שהכל יחסי. "קץ לחושך" יכול להיות הכניסה לגלות! ו"מכל צרה שיפגע באדם סוף שיהיה לו יתרון"!

 

יוסף ושר המשקים

המדרשים שטוענים שיוסף נשאר שנתיים נוספות בכלא בגלל ה"טעות" שלו כי הוא תלה את שחרורו בזיכרון שר המשקים, נוטים לאומר שזה דבר פסול! הרב יוצא חוצץ נגד מחשבה כזו. עבורו, יש לעשות תמיד כל מאמץ , כדי להינצל והביא ישועה בכוחות עצמיים, בכוחות הטבע ואין לסמוך על הנס.

אכן, הוא טוען שה' "שונא את הנסים ואוהב את חוקי הטבע". אם ה' עושה נס (במובן של דבר שאיננו עונה לחוקי הטבע), זה אך ורק בגלל שאי אפשר אחרת. מטרת הבורא היא שהאדם יכיר בנסים הנסתרים שמסתתרים מאחורי חוקי הטבע. כמו, למשל בחנוכה או בפורים. כשאפשר לגלות, בראייה מיוחדת, שכל  מה שאירע במציאות הוא בעצם מכוון מלמעלה, אז זה יותר גדול מלהיות משוכנע על ידי נסים מופלאים.

אם אומרים שפורים הוא סוף עידן הניסים הגלויים, אז, אומר הג"ז שזה עידן טוב יותר! עדיף שהאדם לא יהיה תלוי בניסים. עדיף שהאדם ישתדל בכוחות עצמו וישתמש בכוחות הטבע .אם כן, פורים, זו התחלת עידן טוב יותר. גם חנוכה הוא חג הניסים הסמויים שמתגלים. אפילו נס פך השמן אומר זאתף

נס פך השמן:

אין כאן נס יוצא דופן לגמרי. כי היה שמן, הנס הוא ,רק" בהארכת זמן הבערה. אילו הנס היה באור מופלא שהדליק את המנורה ללא שמן, זה היה נס שאיננו תלוי בחוקי הטבע.

השאלה הידועה, על חג של שמונה ימים למרות שהיה מספיק שמן ליום אחד 0אם כן הנס היה רק שבעה ימים), נענית, בין השאר, על ידי זה שכל יום, נשאר קצת שמן שלא בער. וזאת, כדי שהברכה תחול עליו. אין הברכה שורה אלא בתוך כלי.(כמו סיפור אלישע וכד השמן). גם עצם מציאת הפך יכול להיחשב כ"נס" שמצדיק יום נוסף.

אם כן, הרב עומד על כך שהנסים של חנוכה הם לא נסיים "על טבעיים" אלא הצלחה מן השמים על ההשתדלות של בני אדם אמיצים שלא פחדו להילחם עבור עצמאותם.

אנשים שמחכים לניסים גלויים, מחוץ לחוקי הטבע , הם "קטני אמונה, יחסית לאלה שמשתדלים דרך חוקי הטבע ומצליחים לפענח את הניסים הנסתרים בתוך המציאות הטבעית.

לרב יש כל מיני הסברים כדי לפרש את המדרשים על "חטאו" כביכול של יוסף. והמכנה המשותף של כל ההסברים הוא שאין לנו ללמוד מזה שאין לעשות השתדלות. להיפך, אין לתלות על הניסים.

 

 

ראש השנה ופסח

בגמרא, מסכימים רבי יהושוע ורבי אליעזר שיוסף יצא מבית האסורים בראש השנה. אם כן, גם פרעה חלם את חלומו בתקופה זו, בראש השנה. לפי הג"ז, החרטומים ידעו כבר הרבה דברים

הם ידעו שבפסח העולם נידון על התבואה

הם ידעו שבראש השנה כל בני אדם נידונים

לכן החרטומים של פרעה לא יכלו להבין ששני החלומות של פרעה שווים:

הם יכלו להסיק מחלום הפרות שיהי רעב ושבע

אבל מחלום השיבולים, הם חשבו שכבר הרעב והשב בתבואה נידונו בפסח. אם כן, עכשיו, בראש השנה, הכל כבר נגזר מראש, כבר מפסח, ואי אפשר שהיום, בראש השנה, הרעב או השבע נידונים! לכן, הם חשבו ששני החלומות עוסקים בשני עניינים שונים.

כל החידוש של יוסף, הוא להגיד "חלום אחד הוא". הוא מכריז שאמנם העולם נידון על התבואה בפסח, אבל, בידי האדם לשנות כל גזרה על ידי תשובה, תפילה ומעשים. הכוח הייחודי ליהודים הוא שהאדם יכול לשנות המציאות על ידי מעשיו וההסתכלות שלו על העולם! זה כל ההבדל!

החכמה של יוסף היא האפשרות לראות את חלום השיבולים (שבדרך כלל נדון כבר בפסח), באפשרות להיות נידון בחזרה בראש השנה!! בזכות הסוד של ראש השנה: היהודים מכירים את הסוד של ראש השנה: התשובה יכולה להפר כל גזרה. לכן המזמור של ראש השנה הוא זה שמספר על "בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב עדות,ביהוסף שמו , בצאתו על ארץ מצרים, שפת לא ידעתי אשמע"

 

 

צפנת פענח

מיד אחרי שפרעה נותן ליוסף שם מצרי, כתוב "ויוסף יצא על ארץ מצרים". יוסף דווקא ולא שם אחר. זה המבחן האמיתי של יוסף: לשמור על הזהות היהודית, על שמו היהודי, למרות הכל. בכך, הוא מצליח לצאת האיסטגנינות של מצרים ולראות את הדברים מלמעלה ולא כפוי בתוך חוקי המציאות.

זה אולי הייחודיות של החכמה היהודית: לא להסכים להישמע לפרדיגמות. לנסות להבין אחרת את המציאות. אילו יוסף היה קורא לעצמו "צפנת פענח" בלשון מצרית,, אז הוא לא היה באמת מפענח את הסודות!!כי זאת, ניתן לעשות רק מתוך היותו יוסף הצדיק היהודי.

 

למה תתראו

יעקב מזמין את בניו לרדת למצרים לקנות אוכל. הוא אומר להם "למה תתראו".

לכאורה, ניתן להוסיף יוד ולקרוא "למה תתייראו" כלומר," אל תפחדו", תרדו לשם!

אבל, אין יוד! והפשט נוטה לתרגם "אל תראו את עצמכם"

המדרש מצדד בעמדה הזאת והוא אומר "אל תראו כך לבני עשיו ובני ישמעאל"!

הרב מסביר:

היה אוכל למשפחה. היה להם גם הרבה כסף כדי לקנות אוכל מהסוחרים הכנענים שהביאו אוכל ממצרים. אבל, הבעיה של יעקב היא שבני עשיו ובני ישמעאל, היו יכולים לקנא בהם על זה שהם עשירים ויכולים לקנות ביוקר את האוכל, במקום לרדת "כמו כולם" למצרים לקנות אוכל בזול. וזה, היה מסכן את חייהם ממש בגלל האנטישמיות שהיתה נוצרת בעקבות המשבר הזה.

לכן יעקב מייעץ לאחים לרדת למצרים ,כמו כולם, ולא להסתפק בקניית הסחורות במקום, אפילו שזה אפשרי, כדי לא להסתכן באנטישמיות "ונחיה ולא נמות" מהחרב של שונאי ישראל.

 

 

ויתנכר אליהם

למה יוסף מתנכר אל אחיו ומדבר איתם קשות? לא מתוך רשעות ולא מתוך נקמה. לדעת הג"ז, הוא עשה זאת כדי שיבררו את המעשים שלהים כלפיו ויחזרו בתשובה אמיתית. ועוד, שעל ידי הצער, יבטל מעליהם את העונש שמגיע להם. הפחד שיהיה להם יכפר על מעשיהם.

"ויתנכר אליהם"= הוא נעשה נכרי לרעיון של נקמה. בתור אדם שסבל מהם, טבעי הוא שירצה לנקום בהם. אבל הצליח להתנתק מההרגשה הזאת. הוא נהיה נכרי להרגשת הנקם הטבעית!

 

להיות עבד או למות?

האחים רצו להרוג את יוסף. יהודה הציע למכור אותו כעבד.

עכשיו, האחים מציעים למות כדי לכפר על הגניבה של בנימין ויוסף מסרב ודורש מהם להיות עבדים!

כאילו יוסף רוצה שהם ירגישו את המצב שבו הכניסו אותו לפני כמהשנים.

יהודה שהגה את רעיון העבדות של יוסף, הוא זה שמוכן להיות עבד במקום בנימין.

זה מסביר את המשפט של יוסף:"גם עתה כדברכם כן הוא"

 

 

ויישאר יעקב לבדו:על חנוכה

כשיעקב עבר את נחל יבוק , לפני המפגש עם עשיו, הוא "נשאר לבדו". פרט מעניין, אם נאמין למדרש שטוען: אל תקרא "לבדו" אלא "לכדו"! כי בזכות המעשה הזה של יעקב, יזכו בני בניו למצוא כד קטן של שמן בחנוכה!!

יש גם מדרשים שמסבירים שיעקב נשאר שם עבור "פכים קטנים". שוב אזכור ל"פך השמן" של חנוכה!

כאילו מלחמת התרבות בין יוון וישראל מתחילה עם יעקב ועשיו. יעקב מוכן לסכן את עצמו עבור "פכים קטנים", הוא מוכן להישאר לבדו, מול כל העולם. כדי לטפל בדברים שנראים , לכאורה קטנים. היוונים, בעזרת המדע, יכולים לשפוך הרבה אור על העולם, אבל האור הזה מונע כל צל. צל החלומות, צל הספקות, צל הדמיון, צל האנושיות. צל הפרטיות והשוני בין תפיסות העולם השונות.

היהודים מוכנים לסכן את עצמם כדי שהצל הזה לא יעלם. עבורם, ה"אור הגדול, של היוונים הוא בעצם חושך! כי הוא מכבה את האור הקטן של האיש הקטן, של האיש היוצא דופן, של האיש החולם.

אם קובעים שהמדע מסביר הכל, אז מבטלים את העיקר!