6-12-07

מישל בן שושן

 

מקץ לעד

 

 

הבחירה החופשית של האדם

 

 

לענ"ד, אחד העניינים העקרוניים ביותר שעולים מהפרשיות האלה היא מידת הבחירה החופשית שיש לאדם מול התוכניות האלוהיות.

ברור שהתורה בכלל והמסורת של תורה שבעל פה מחזיקות כעקרון יסודי הבקשה מהאדם הפרטי להיות אחראי על החלטותיו , על מעשיו, על דעותיו, כשהאחריות הזאת עומדת על הבחירה שלו להחליט על מהלכי חייו. אין אנו סומכים על ה"מכתוב" המוסלמי. אין אנו מפקירים את אחריות מעשינו. האדם אחראי ויכול להיענש אפילו על ציתות לשלטון שמצווה עליו דבר שנראה בעיניו כסותר את המוסר  האנושי והתורני.

אם כן איך אפשר להבין בפרשיות שלנו במיוחד שבעצם הכל נקבע על ידי הקדוש ברוך הוא. הוא זה שמחליט מתי יוסף יצא מהכלא, והמדרשים מאשימים את יוסף בתליית יציאתו בזיכרון של שר המשקים. ה' הוא זה ש"שולח " חלומות לפרעה ובזה הוא שם קץ לחושך. ה' הוא זה שסובב את כל ההסטוריה כדי שבסוף ישראל ירדו למצרים. כל מה שיוסף מפרש , אמור להיות החלטות ה' …

 

קיימות לדעתי כמה ניסיונות לפתור הסתירה הזאת:

 

1 "לפרט , לאדם הפרטי,יש בחירה חופשית אבל לכלל, יש תכנית אלוהית קבועה". זה נראה יפה ומסדר הכל. אבל אם נרד לפרטים, זה לא מסתדר כל כך: האם יוסף, יוהדה הם אנשים פרטיים או הם "הכלל"? ההחלטות שלהם, הם החלטות פרטיות אבל הם משפיעות על הכלל מיידית!

היום, במשטר הדמוקראטי, כשאדם מצביע בקלפי, האם זו החלטה פרטית בעלת בחירה חופשית, כשמכלול ההצבעות קובעות מהלכים כלל ישראלים?

ברור שהרבה מהלכים לאומיים , תלויים באדם הפרטי. וקשה מאוד להפריד בין חופש הבחירה הפרטית לבין קביעת העתיד על פי האלוהים, כלפי הכלל.

 

2 פירוש שני שניתן:" ה' קובע נקודת ההתחלה והנקודה הסופית אבל האדם מחליט על הדרך שבה הוא הולך מנקודה לנקודה"

בפרשה שלנו זה מתבטא למשל במדרש "עתידים היו ישראל לרדת למצריים בשרשראות של ברזל. אבל ..ב"ה, הם ירדו בכבוד מלכים"! יוסף היה אמור להגיע למצרים, אבל הצורה בה ירד , הייתה תלויה בנסיבות ובחירה החופשית של האנשים מסביבו ובו עצמו. זה נראה גם יפה. אבל בעצם זה לא פותר הבעיה העקרונית. אם אדם מחליט בבחירה חופשית ללכת בדרך אחת. ה' , תכנן מצידו דרך הפוכה לגמרי. אז , ה' ישלח נסיבות לשנות את הכיוון שבחר בה האדם, או על ידי מאורעים מסויימים או על ידי מעשה אנשים אחרים…ואז האנשים האלה , האם יש להם בחירה חופשית ומה מידתה?

 

3 אפשרות שלישית מוצעת כערבוב בין התיאוריות:"בדברים הזוטרים, ה' לא מתערב, בהחלטות העקרוניות, כן ה' מתערב ומשפיע על מהלכי האדם". או בוורציה מעט שונה: "ככל שהאדם צדיק, כך ה' מתערב במהלכי חייו". זאת אומרת, מסכימים שקיימים שני המהלכים: בחירת האדם וקביעת האלוהים, אבל לפי המקרה, לפי זכות האדם, לפי חשיבות הדבר, ה' מכריע או נותן לדברים להשתלשל.

 

4 אפשר גם להתעלם מהבעיה הזאת ולהמשיך לחיות!

אבל , הפרשיות שלנו : וישב, מקץ וויגש קשות מאוד להבנה ואין אנו נוכל להבין אותם!

ועוד יותר: אפילו אם לא נתבונן במודע לבעיות האלה, בתת מודע, לכל אחד מאיתנו מחלחלת אחת משתי האופציות והוא פועל לפיה. "הכל בידי שמיים" ואין אנו יכולים וצריכים לעשות כלום לשנות את המצב!

או , להיפך, "הכל תלוי בי ".

בדרך כלל, משויכת האופציה הראשונה ל"דתיים" והשנייה ל"חילונים". אוי לנו שרושם כזה חלחל לנו בתודעה!

זו גישה נוכרית ליהדות, לעניות דעתי.

לכן, התמודדות עם הבעיה נחוצה ומועילה.

 

5 אני נוטה בינתיים להשיב לעצמי כך:

קיימים שני המישורים המנוגדים האלה ביחד כל הזמן.

מצד אחד: המישור של פעילות האדם וחופש בחירתו המלאה.

ומהצד השני, האלוהים "שיודע מה יקרא" או אפילו "שמכוון את ההסטוריה " או אפילו "משגיח על כל פרט ופרט ומכוון אותו".

אפילו אם שני המימדים נראים הפוכים ומנוגדי המציאו, נראה לי שהם קיימים במקביל . על האדם לפעול במישור שלו בלי להתערב במישור של האלוהים.

בצד שני, יש תחומים שהאדם מתבקש להתערב בהחלטות האלוהים ולנסות לשנות אותם: בתפילה, בעבודה היום יומית , בזכויות שהוא צובר, בפעילות לפי הבנתו של המהלכים ההיסטוריים והמוסריים.

כאן, האדם לוקח סיכון. אולי זה מה שרוצה ממנו ה'. אולי לא!. אולי זה באמת הולך בכיוון רצון ה', אולי זה בניגוד לרצונו!

חוסר הוודאות הזה, הוא מחויב המציאות כדי לתת כוח לאחריות שלו.

אין האדם יכול להיות בטוח במאה אחוז על "מה רצון הבורא עכשיו ?". ה' שותק כי הוא משאיר לאדם את כל מרחב התמרון וזה בדיוק תפקידו.

היחס בין רצונות שני אנשים יכול להאיר לנו את הדבר הזה: האם אדם אחד יכול להיות בטוח , מה הוא בדיוק רצון השני? אפילו את רצונו העצמי שלו הוא אינו יודע לפעמים בהחלטיות!.

עניין הרצון , טמון בזה שזה דבר לא מוגדר סופית ובצורה החלטית. הרצון תלוי בנסיבות, ברצון של השני, באינטראקציה שלי עם העולם ועם הזולת.

לכן, הרצון שייך רק לאנשים חיים. לכן אומרים שהאלוהים "חי". גם רצונו חי, זאת אומרת , יכול להשתנות.

ייתכן שהעמדת שני המישורים המנוגדים האלה ביחד: הידיעה של האלוהים וההחלטה של האדם, היא זו שיוצרת מתח עצום שבו פועלת אחריות האדם במלוא עוצמתה.

חוסר ה"פיתרון" לשאלה הזאת, היא , לעניות דעתי , אחד היסודות של בריאת האדם. אילו היה פיתרון החלטי לשאלה הזאת, לא היה נשאר מקום לאדם באשר הוא אדם, שוטפו של הבורא .

 

הפרשיות שלנו מעמידות לנו את הבעיה מולנו. יש אנשים, כמו יוסף ששוחה בנוחות בין שני העולמות. הוא גם חולם, גם יודע את הפיתרון, גם פועל בכל המישורים החומריים. הוא "צדיק". הוא גם וגם!

לעומתו יש האחים שלא מקבלים את הגישה הזאת. הם חיים בעולם התחתון , עושים טעויות,מתייסרים בהחלטות קשות וגורליות.

הקורא את הסיפור מבין את המהלכים. הוא שותף לסוד ההסטוריה. אבל האם לחיות כך בעולם היום יומי? האם ניתן להפוך למיסטיקן , לחשוב שאנו יודעים לקרוא את המציאות כסימני האלוהים? האם מותר לשחק את תפקיד יוסף? האם אנו יכולים לשלב בין שני העולמות בקלילות?

אני חושב שלא, ושאסור להתחיל לקרוא את הפרשיות האלה ללא התבוננות בשאלות האלה ולא לקפוץ למסכנות חפוזות אפילו אם הם נוחות לנו!