בע"ה כא כסלו התשע"ד
מישל בן שושן
מקץ נה
קץ שם לחושך
על איזה חושך מדובר במדרש הזה?
החושך, לפי הנ"ה הוא המקובעות בתוך חוקי המציאות. אדם שמרגיש אבוד מול כללי הטבע וההיגיון. הקץ לחושך, זו הדרך שמוצעת לאדם להיתלות במימד אחר, מקביל לעולם הזה. זה מאפשר לו ראייה אחרת שיכולה לעזור לו לצאת מהדיכאון. הדרך הזו היא בעצם מסומלת טוב על ידי האפשרות לחלום! להאמין, לאהוב, לרכוש חיים רוחניים. אלה דרכים לצאת מהחושך.
בעצם, היציאה של יוסף מהכלא המצרי, היא סוף לחושך הפרטי שלו. אבל זה גם הוראה לדרך כללית, שמאפשרת אפילו לפרעה לחלום!!
אפשר להגיד ששני החלקים של הפסוק
- ויהי מקץ שנתיים ימים
- ופרעה חולם
הם מדברים על אותו המהלך של קץ לחושך!
בעצם, פרעה יחפש אדם שיבין את ההרגשה שה' נתן לו: יש לחלום! כל חרטומי וחכמי מצרים היו שבויים בקונצפציה של המדע וההיגיון מצד אחד והכישוף מהצד השני.
החלום הוא דרך אמצעית שלוקחת בחשבון את המציאות מצד אחד ומתמודדת איתו על ידי היכולת להסתכל עליו בזוויות שונות. לא לצאת מעולם האמת אלא לתת לאדם יכולות להתמודד איתו.
יש מאין
למה ה' גרם ליוסף להישאר עוד שנתיים בכלא? המדרש נותן לחשוב (בקריאה ראשונית לא נכונה) שזו היתה הטעות של יוסף, לתלות בעזרת שר המשקים את הצלתו ולא לבטוח בה'. אין הדבר נכון. יש תמיד להשתדל לעזור לעצמנו בכל מצב, ואין בכך שום חוסר ביטחון בה'! אם כן, מה רוצה ללמד המדרש הזה?
יש הצלות שהן מבחינת "יש מיש". כלומר, הצלה הדרגתית, שההיגיון מראה שהכל בא באופן הגיוני וטבעי.
יש הצלה "יש מאין" כלומר, הצלה שאין לנו מושג איך זה קרה . לפני ההצלה, היינו בטוחים שאין כל אפשרות לצאת מזה. ובכל זאת זה קרה!
אני אציע משל: אסיר שנגזר עליו 10 שנות מאסר מנסה לעורר ערעור. הוא מפעיל עורכי דין טובים. הוא מעורר את התקשורת. הוא שובת רעב..עד שזה קורה: הוא יוצא מהכלא לפני הזמן. זו הצלה "יש מיש"
אבל, נגיד שהתיק של האסיר הזה נאבד לגמרי. הוא כבר לא מופיע במערכת. אף אחד איננו יכול לדעת שהוא בכלל קיים בעומק הכלא. אין תקשורת אפשרית בין האסיר לעולם החיצון. הוא במצב "אין". אם הוא יצא משם, אז זה באמת "יש מאין"!
כדי להסביר לנו מה היא ההרגשה שאנו צריכים להימצא בה בראש השנה, החכמים אמרו לנו שבאותו יום, יצא יוסף מבית האסורים. מה זה מלמד ?
בראש השנה, יש לנו הזדמנות להתחיל מחדש את השנה. עושים כאילו אין לנו יותר חטאים אבל גם , אין לנו יותר זכויות!! (זה הרבה יותר קשה!) אין לנו לסמוך על כל ההישיגים שלנו! כך אנו באמת מוכרחים לאלץ את עצמנו להתחיל הכל מחדש!! זו הזדמנות להסתכל על החיים שלנו בעיניים חדשות לגמרי , כי לא נשענים על העבר (המפואר או העלוב) שלנו!. בראש השנה, אנו נדרשים לחוות את ההרגשה של "יש מאין"!!
והיציאה של יוסף מבית האסורים בהרגשת "יש מאין" עוזרת לנו להבין על מה מדובר.
ה' גרם ליוסף להרגיש שהוא במצב של אבדון מוחלט! לראייה, כשיוציאו אותו כתוב "ויריצוהו" כאילו סחבו אותו ממצב של אבדן תקווה! לפחות תקווה של הצלה "יש מיש"!כך אנו צרכים להרגיש בראש השנה: אין לנו חטאים אבל גם אין לנו זכויות!!
מכאן, אנו מבינים שהגאולה של משיח בן יוסף, הגאולה שאמור יוסף לחולל, היא בסוג שונה, מסוג של "יש מאין". לא לחינם, אחרי הקמת מדינת ישראל, שהיא , לעניות דעתי, מסוג של גאולה של יוסף, הרגשנו כולנו שכל הכללים שהיינו רגילים אליהם נפרצו! הגאולה של משיח בן יוסף חייבת להיות "יש מאין"!!
חייבים הרגשת האין כדי להגיע לגאולה המיוחדת הזו!
לכן, באופן יוצא דופן, יוסף התבקש להרגיש את ה"אין", במשך השנתיים האלה. חשוב שהוא הרגיש "שלא זוכרים אותו וששכחו אותו"!! כאילו אין יותר תקווה. אין מציל.
רק משם היה אפשרי להתחיל מהלך חדש ומיוחד של משיח בן יוסף!!!
כמה זה דומה למה שקרה לנו בדורות האחרונים!!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 