בע"ה כט כסלו התש"פ

מישל בן שושן

מקץ פי5

 

חלומות פרעה

מוזר מאוד שהתורה מספרת לנו אל חלום פרעה לפני שפרעה עצמו מספר אותו. כאילו היא עושה זאת באופן "אובייקטיבי". כדי שנוכל (אנחנו הקוראים) להשוות עם הגרסה ה"סובייקטיבית" שפרעה ייתן ליוסף.

ליוסף אין את הגרסה האובייקטיבית. ובכל זאת, הוא מצליח להבחין מה , בתוך חלום פרעה כשהוא בעצמו מספר אותו, הוא לא חלק מהחלום . מה הוסיף פרעה. למשל "לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע ". זה משפט שמסגיר רגשות פאניקה. או כשפרעה אומר שהפרות הרזות אכלו הפרות השמנות, הוא מוסיף שלא נראו "כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כבתחילה" זה גם משפט שפרעה הוסיף. אבל התופעה הזאת לא מופיעה בחלום האובייקטיבי ואין דבר דומה לגבי השיבולים (מה שמרמז ליוסף שזו תוספת של פרעה).

יוסף יודע לשמוע. הוא יודע להבחין מה בא מהחלום ומה בא מפרעה עצמו. מכאן, הוא "מפענח" את החלומות.

יוסף מבין שהבעיה העיקרית היא המבוי הסתום שמתארים החלומות. פרעה מבין שהחלומות באים מכוח עליון. הוא מבין שהם עוסקים במצב הכלכלי של מצרים אבל הוא חסר אונים מול מה שהוא רואה כ"מכתוב".

החידוש של יוסף הוא בפתרון של המבוי הסתום: למרות שיוסף מאמין גם הוא שזה בא מהאלוהים, הוא מאמין שהאלוהים איננו סותם את הגורל בפני התגובה של האדם. להיפך, האלוהים דורש מהאדם לפעול כדי שמה שנראה גזרה מהטבע או מהאלוהים ,לא יקרה , או לפחות לא יפגע בבני האדם. מה שחסר זה האומץ להתמודד עם הגזרה ולשנות את התוצאות שלה. זה החידוש הגדול של יוסף העברי מול מצרים.

• המצרים "מאמינים" יותר מדי ב"אלוהים". כלומר , עבורם אי אפשר לשנות את גזרות הכוחות העליונים. ואם כן, זה רק על ידי "ריצוי" (קרבנות , תפילות,,) אבל אין קשר דו צדדי בין האדם והאלוהים
• האמונה של יוסף העברי שונה: האלוהים מעוניין בטובת האדם ומעוניין בשיתוף הפעולה איתו מול המציאות

לכן, יוסף מציע את הפתרון של החלום (מינוי איש נבון..)כחלק מהחלום עצמו. פרעה לא ביקש ממנו, לכאורה להציע לו מה לעשות. יוסף חושב שזה מה שהחלום אומר: תמצאו פתרון מצדכם כי הנה מה שעלול לקרות.

 

למה יוסף מתעלל באחיו?

טעות לחשוב שיוסף , סתם מתעלל, מתנקם, כנקמה על העובדה שאחיו רצו להרוג אותו. כתוב במפורש:

ז וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל.  ח וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ.  ט וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.

כתוב "ויתנכר" , כלומר הוא היה "נכרי" עבורם. ולא כתוב  "וינקום".

כתוב שהוא זכר את החלומות ולא כתוב שהוא זכר מה שהם עשו לו

כתוב שהוא דיבר אתם קשות. אבל, כנראה שזה חלק מהתוכנית שלו : לממש את החלומות שלו! אפילו אם כואב לו להיות קשוח מולם.(הוא בוכה , מתאפק, סר אל חדר אחר כדי לפרוק המתח..) . זה חלק מהתפקיד שהתיל עליו יעקב אביו , ומה שהתיל עליו האלוהים .

עכשיו הוא מתחיל להבין מה פשר החלומות שלו:

החלום הראשון שלו עם האלומות (שדומה מאוד לחלום השני של פרעה): אלומות האחים משתחווים לא "לו" אלא משתחווים לאלומה שלו. כלומר, בזמן ההשתחוויה, האלומות לא יודעות שהוא יוסף. הם רק משתחוות לאלומה שאמורה לתת להם אוכל אבל לא משתחוות ליוסף עצמו.וזה מה שקורה: האחים משחווים לאדם שאמור לתת להם אוכל אבל הם לא משתחווים ליוסף בתור יוסף כי הם לא הכירוהו. יוסף מתחיל לראות את החלום הראשון שלו מתגשם ואז הוא הולך עם החלום בכיוון הזה. כל האחים חייבים לבוא להשתחוות לאלומתו, כולל בנימין. והוא אמור לספק להם אוכל, מחיה. לאפשר הישרדותם.

החלום השני, שונה: כולם, כולל אביו באים להשתחוות "לו" ממש, כשכולם יודעים שהוא יוסף. ואז, המטרה שונה: יוסף אחראי על אחדות המשפחה בתור מנהיג מוכר ומוערך. והוא אחראי גם על יצירת האחים לעם אחד בחי בשפע במצרים ומתרבה. זה מה שיוסף ישתדל לעשות עד סוף ימיו.

חלומות יוסף הם תעלומה . במיוחד עבורו. לכן הוא סיפר אותם לאחיו ולאביו: כדי לנסות להבין מה הם אומרים באמת. כל אחד נתן את הפתרון שלו לחלומות. אבל זה נשאר בגדר השערה בלבד. רק המציאות עצמה תאשר את ההשערות האלה. יוסף התחיל להבין החלומות שלו כשפרעה מספר לו חלומותיו. במיוחד בסיפור השיבולים שמזכירים לו האלומות. וכשמסתבר שפרעה זקוק לאיש נבון וחכם שישלוט על מצרים, אז הוא ממשיך להבין החלומות שלו. כשהאחים לא מכירים אותו, הוא ממשיך להבין שזה בדיוק מה שקרה בחלום (מה שהסברתי לעיל לגבי האלומה –עלומה – שלו!)

וככל שהסיפור מתגלגל הוא יבין יותר חלקים מהחלומות שלו.

למה יוסף איננו מודיע לאביו שהוא חי?

יוסף נמכר בגיל 17. הוא עובד אצל פוטיפר ונשלח לכלא עד גיל 30. מיד הוא מקבל סמכויות ויכול כבר לשלוח מסר למשפחתו. במקום זאת הוא מחכה 8שנים (שש שנים של שבע ושנתיים רעב). ואפילו כשהאחים מגיעים הוא לא מודיע לאביו שהוא חי. למה? האם הוא לא מכבד את אביו? האם הוא אכזרי כל כך?

הרב יואל בן נון מציע הסבר: יוסף איננו יודע שהאחים סיפרו ליעקב שהוא מת. יכול להיות שהוא חושב שאביו יודע שהוא חי .

יכול להיות שיוסף חושב שיעקב רצה במצב הזה. כי הרי הוא עצמו שלח אותו אל אחיו כשהם שונאים אותו. יכל להיות שיעקב תכנן את כל המהלך ולכן אין מה להודיע לו.

אבל נראה לי הסבר אחר: יוסף מכבד מאוד את אביו. אביו שלח אותו כשהוא מבקש ממנו להביא לו את "שלום" האחים. אביו גם מינה אותו כמנהיג של כל המשפחה (כתונת הפסים). לכן, זה המשימה שלו: לכבד את רצון אביו. כל עוד הוא לא סיים את כל המשימות, הוא לא חוזר לאביו!  כל זאת, בתנאי שאביו עדיין חי! (ולכן הוא שואל "העוד אבי חי " בכל שלב). קשה מאוד ליוסף להתאפק כל הזמן הארוך הזה אבל הוא ממשיך לכבד את רצון אביו! הוא מוכן לסבול את הבדידות והניכור . הוא מוכן לשחק את המשחק , ההצגה שהוא תכנן (ואולי ההצגה שתכננו החלומות שלו) כדי להגיע למטרות העליונות שביקש ממנו אביו:

• להנהיג את כל המשפחה, כשכולם מקבלים עליהם ההנהגה שלו
• לספק לכל המשפחה אוכל, חיים ,ולאפשר התרבות המשפחה בתנאים שיאפשרו יצירת עם.

 

הגביע

סיפור גנבת הגביע , שבה, יוסף "מנחש", מזכיר מאוד את גנבת הטרפים של לבן על ידי רחל.

האם בכך, רצה יוסף להשיב את כבוד אמו מול בני לאה שאולי קטרגו על רחל על הגנבה? אם האחים היו מגיבים אחרת, למשל, כאילו "בנה של הגנבת גנב גם הוא!", אז הם היו נכשלים במבחן! במקום זאת, האחים שמים את עצמם כערבים לאח , למרות שהוא בנה של רחל, בנימין!

 

הערבות:

בהתחלה, האחים מוכנים שיהרגו את הגנב וששאר האחים יהיו עבדים. ההצעה הזו תשתנה כמה פעמים.

כולם מוכנים להיות עבדים. יוסף מציע שרק בנימין יהיה עבד וכולם חופשיים.

ערבות כשכל הקבוצה ערבה, הרבה יותר קלה מאשר ערבות כשרק אחד משלם את המחיר עבור אח אחר והוא לא נשאר עבד עם האחים. עד לשלב הזה מגיעים. יהודה עשה תשובה ממש. כי הוא מוכן לערבות המקסימלית הזאת. וזה מספיק עבור יוסף. ייתכן שהוא תכנן עוד שלב אבל הוא לא הצליח לממש אותו כי הוא לא יכל להתאפק.

 

ראובן ויהודה (הרב תמיר גרנות)

אפשר לנתח את התגובה של ראובן מול זו של יהודה בכל השלבים של המכירה כדי להבין למה ראובן איבד את המנהיגות מול יהודה:

בשלב המכירה: לראובן  יש אמנם כוונות טובות. הוא רוצה להציל את יוסף וליהודה יש כוונות רעות, הוא מחפש בצע במכירה. ובכל זאת, יש ליהודה התנהגות של מנהיג. הוא מתכנן, הוא משתף את האחים בתכנית והוא סוחף אחריו את כולם. ראובן לעומתו איננו סוחף האחרים מאחורי התכנית שלו. הוא פועל לבד . הוא לא יכל להיות מלך!

בשלב השני, מול יעקב, ראובן מציע ששני בני ימותו אם יקרה משהוא לבנימין. אין זו דרך נאותה למרות הרצון הטוב והמוכנות הרגשית והמוסרית. מנהיג לוקח על עצמו אחריות (ולא מקבל על עצמו האשמה).

בשלב השלישי, ראובן אומר לאחים ראיתם! אמרתי לכם! ולא שמעתם! זה לא דיבור שמקדם את העניינים. זה דיבור של אדם רגיש, שצדק, שהיו לו כוונות טובות. אבל לא התגובה של מנהיג. מנהיג הוא זה שמציע מה עושים עכשיו כדי לפתור הבעיה ולא בוכה על העבר!