25-12-08
מישל בן שושן
מקץ שמ
שבת ויום טוב(קכט)
- בשבת אין מצוות שמחה. יש עונג. כי שבת מתייחסת לפנימיות של האדם. מדברים על ה"נשמה" היתרה. השכל הוא זה שמופעל בשבת ולא הגוף שמתבקש לשבות. השבת הוא ..קר!
- יום טוב לעומתו, הוא יום שמחה. שרים, רוקדים, מזמינים אורחים, יוצאים מהבית..מדליקים אש כדי להינות ממטעמים. יש ביום טוב…. התלהבות!
יוסף הוא מבחינת שבת.הוא ה"ראש" של השבטים. עבודתו היא יותר בהסתר, בפנימיות.
יהודה הוא מבחינת יום טוב. הוא ה"לב" של עם ישראל.הוא יותר מתלהב ומגלה מלכות שמיים.
שניהם רוצים לכפות את ראיית העולם שלו על השני. השבטים, ובראשם יהודה מכרו את יוסף כי לא רצו להיכנע למידת היראה שלו. הם רצו לעבוד את ה' באהבה בלבד. אבל , האהבה בלבד היא מסוכנת. היא יכולה להוביל למחוזות לא רצויים. לכן, מידתו של יוסף נחוצה להחזיק את כל העם באורך כל הדרך של ההסטוריה, עד שבאמת, דרך האהבה והדבקות האמיתית תהיה אפשרית, באחרית הימים על ידי משיח בן יהודה.
חנוכה(קלא)
"חטא" עם ישראל בתקופת בית שני שהביא עליהם את יוון (מאת ההשגחה) היא שעבדו את ה' רק "לפי הספר", כמצוות אנשים מלומדה, בקרירות. ללא התלהבות. לכן, ה' סיבב שמקום עבודתם, המקדש, יטמא! להגיד להם , שעבודתם היא כמו "מתה"!, יש אטימות (טומאת) הלב בעבודה. העבודה הזאת היא טמאה!! אפילו אם עושים את כל השולחן ערוך בדקדוקיו, עיקר העבודה היא עבודת הלב וההתלהבות.
יוסף הוא האמצעי ולא העיקר!!
העיקר היא עבודת יהודה!!
התשובה של עם ישראל בזמן חנוכה היא שהם "מסרו את נפשם". אין התלהבות יותר מזו! מלחמה בגויים היא העבודה העדיפה, הניצחון, על הקרירות !!!
לכן מה שמסמל את העבודה הזו היא הדלקת הנרות. אש,חום, אור, תנועת הלהב!
עצם המצווה היא ההתלהבות, כי "נמר מצווה".
עצם התורה הוא האור, כי "תורה אור".
פורים(קעד):
מרדכי בא משתי משפחות: אחת מיהודה והשניה מבנימין!
כנגד המן מזרעו של עשיו, צריכים כוחות שיודעים לעבוד בהסתר. כמו אסתר הגדולה בכוח המצפון , הפנימיות וההסתר. ומרדכי מזרע רחל.
אבל, צריכים גם שהדברים יצאו לחוץ, לעבוד בכוח השני של יהודה. לכן, כשאסתר ביקשה "להלביש את מרדכי", לכסות את פעילותו, שימשיך , אבל בסתר, מרדכי היה בו את הפן השני, של יהודה והוא "לא קיבל" את עצת אסתר ברגע הזה.
מולם היו אחשווראש, מכוח הקליפה של יהודה, והמן, מכוח הקליפה של יוסף. ומרדכי גבר על שניהם בזכות עבודתו הכפולה. גם בסתר וגם בגלוי. אסתר ומרדכי עבדו בשני המישורים ביחד!
יוסף: אסיפה והוספה (קפ):
רחל קראה לבנה "יוסף" באלו המילים:
"ותאמר אסף א' את חרפתי,
ותקרא את שמו יוסף
לאמר יוסף ה' לי בן אחר":
יש ביוסף שתי כוחות מנוגדים:
- כוח "האסיפה": אוספים את הדברים שלנו, החשובים לנו, המפוזרים בכל מקום, כדי להגן עליהם ולהכניסם לתוך הבית, לתוך תוכנו.להישמר מכוחות רעים.יוסף נזהר מאוד מההתבוללות למרות מצבו בארץ זרה. יוסף שומר הברית, יוסף צדיק. והוא גם יכניס לתוכו את הכוחות הטובים שמפוזרים בבית פוטיפר, הוא יתחתן עם בתו! היא החלק הטוב , וידחה את אשתו .
- וכוח ה"הוספה": לפזר כוחות טובים בחוץ!להפיץ, אפילו במצרים, טובות וקדושה!יוסף עזר למצרים, הוא מל אותם, הוא האכיל אותם והעשיר אותם! (חז"ל אומרים שלולי עבודה זו של יוסף במצרים, היה יכול להיות הרבה יותר גרוע לעם ישראל כשהיו במצרים!)
לכן, הוא יקרא לשני בניו:
- מנשה : מכח האסיפה, הצד המגן את עצמו מפני הכוחות החיצוניים.
- ואפרים: מכח ההוספה. "הפרני". התפשטות אור הקדושה , אפילו בארץ טמאה.
(מעניין שרחל הקדימה את ה"אסיפה" ל"הוספה", בעוד שיעקב, בברכות יעדיף את ה"הוספה" על פני האסיפה, כששם את אפרים לפני מנשה!)(לע"ד)
גם בשבת,(ויוסף הוא בחינת שבת כנ"ל) יש את שתי הבחינות:
בערב שבת, כוח האסיפה: (מתרחצים במים חמים כדי להרחיק את כוחות החיצוניים לפי האריח ז"ל), מתכנסים, עומדים בקידוש, ביראה ואיפוק מסויים.
ביום שבת, מפתחים את כוח ההוספה. זוכים לנשמה יתרה, מתפללים מוסף, הקידוש בישיבה, בנחת,. לומדים תורה, מפתחים רעיונות חדשים..
גם בראש חודש יש את שתי הבחינות האלה:
- ערב ראש חודש, הוא כוח האסיפה. הצמצום. הולכים לבית הקברות, יש אפילו אנשים שנוהגים לצום בו,כמו יום כיפור קטן!
- בראש חדש עצמו, הוא יום של שמחה, התחדשות, מוסף, התפשטות.
הצמצום של הערב הוא לצורך ההתפשטות של המחרת!
גם החנוכה יש את שתי הבחינות האלה:
- האש מכלה את הרע, מפחדים ממנה, עוזרת להישמר מהחיצוניים
- אבל מצד השני האש מאירה, מביאה טובה לעולם החיצון!
(חכמות יוון מסוכנות, נזהרים מהן ..אבל מצד שני הן חיוניות לתורה עצמה ועלינו להכניסן לתוכנו)
וישתו וישכרו עמו(קפב)
רש"י : "עד לאותו היום הם לא שתו יין וגם הוא לא שתה יין. !!!"
השם משמואל מסביר את רש"י:
- למה יעקב לא שמר את השבת לפני הגיעו לארץ ישראל ? כי רק בארץ ישראל, כשהתחולל חיבור בין ישראל והארץ, אז יכלו להתחבר שמים וארץ ש, ורק אז יכולים לשבות. השבת הוא חיבור שמים וארץ! "ושמירת שבת תלויה בשלמות השומרים אותה"!!
- שתיית יין מצווה רק בשבת! כי רק אז יש חיבור בין העולמות. גם בתוך האדם עצמו. שתיית יין בחול עלולה להזיק!
- השבטים, מיום שמכרו את יוסף,ויעקב שהיה באבל מאז, לא היו בשלמות, וכבר לא היה להם כבר עניין השבת ושתיית יין!!
- כשהשבטים התאספו לראשונה אצל יוסף, יחד עם בנימין, אפילו במצרים, שוב שתיית היין הייתה אפשרית, אפילו בלי שידעו שהוא יוסף!! כולם הרגישו שמתקיימים כאן התנאים לשמירת שבת ולשתיית יין!
מכאן לומדים ששמירת השבת (המסומלת גם בשתיית יין כהוגן), אפשרית, יש בה טעם, רק כשיש חיבור בין עם ישראל וכשיש חיבור בין עם ישראל וארץ ישראל!!
על הניסים בחנוכה(קפג)
מכאן לומדים טעם ההלכה שאם אדם שכח להגיד "על הניסים" בברכת המזון בשבת חנוכה, מחזירים אותו!, מה שלא נכון את שכח לאמר "על הניסים" בחול!! למה? כי בחול אין חייוב סעודה!! וכל הסעודה נקראת על שם היין! ואין חיוב סעודה בחנוכה. אבל בשבת, שיש חיוב סעודה, הסעודה של חנוכה עולה בזכות זה שהיא סעודת שבת, ולכן מחזירים אותו!!
למה יוסף לא הביא את יעקב מוקדם יותר למצריים??(קפג)
הוא רצה לקיים את החלום הראשון שלו שבו האלומות בשדה השתחוו לו בלי נוכחות אביו! כי רק בחלום השני, שיש בו גם את השמש (יעקב) שמשתחווה לו!
כי הוא רצה שתהיה התבטלות כל האחים כלפיו. הכנעה כלפיו. הכנעת עם ישראל למידה של היראה. וזאת אי אפשר להתקיים כל זמן שאביו נמצא איתם, כי אז, ההכנעה של האחים היא מצד הכנעתם לאביהם , ולא ליוסף!!! כך שבשני השלבים האלה הוא משיג את מטרתו!!
(זה מזכיר העניין של אמירת "צאתכם לשלום" למלאכים , בשבת, לפני שאנו ניגשים לקידוש, כדי שנוכל להתייחד באמת עם בורא עולם, ללא גורם שלישי!!!)
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 