בע"ה ג מרח שוון התש"פ
מישל בן שושן
נח פי5
הרב תמיר גרנות על פי מי השילוח
https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=8573
יש שני סיפורים בפרשה, שמבטאים שני חטאים גדולים של האנושות . שני החטאים קשורים אחד בשני בזה שהשני מנסה לתקן הראשון אבל הוא הולך אל הקיצוניות האחרת השנואה אולי עוד יותר!
לפי המי השילוח העניין הוא : "איך להיות דתי?"!
יש הבדל בין :
"רצון ה'" שזו המטרה העליונה. ויש לחפש את רצון ה' בכל רגע (כי הוא יכול להשתנות לפי הנסיבות)
"דבר ה'"= הביטוי של רצון ה' ברגע מסויים, בצורה מסויימת (על ידי התורה, דרך דבר הנביא, רעיון נעלה…)
לפעמים, יש הבדל בין "רצון ה'" לבין "דבר ה'"!!. או בגלל שהדבר ה' שהתקבל בזמן אחר ובסיטואציה אחרת איננו מותאם לרגע ולסיטואציה הזו. או בגלל שהוא מבטא רעיון נשגב מאוד אבל יש ברעיון אופנים שאינם מתאימים לרצון ה'! למשל, עניין "יראת ה'". לכאורה , דבר ה' ציווה ליראה את ה'. וזה עניין גדול מאוד. אבל, אם האדם ייקח את היראה הזו למחוזות קיצוניים שמנתקים אותו מהערכים האחרים שרוצה בהם ה', אז הנה ש"דבר ה' "(היראה) איננה מתאימה לרצון ה' . משל אחר הוא עניין האחדות. לכאורה האחדות היא דבר מאוד טוב שיש לעשות הכל כדי להשיג אותו וללמד אותו. אבל, לפעמים אחדות זו נעשית בצורה כזו שהיא מנוגדת לרצון ה'! וזה עניין הפרשה שלנו לפי ה"מי השילוח"
- המבול בא על חטא פירוד האנושות (כל אחד מנסה למשוך כלפיו את הכוח וההנאה העצמית)
- דור הפלגה ניסה לתקן חטא הפירוד על ידי אחדות אבל גם זו היתה לא רצוייה!
ולכן, אנו נמצאים מול שתי קצוות (פירוד או איחוד) ששתיהן לא רצויות!!
הרבה יותר קל הי אם היינו אומרים ששני החטאים האלה היו סתם "עבודה זרה". בכך אנו נרגיש שאנו, ב"ה, מחוץ לגבולות החטאים האלה. זה קרה לפני המון זמן. מאז, הכל תוקן, ואנחנו בסדר גמור. אבל המי השילוח איננו חושב כך. הוא טוען שהתורה מספרת לנו פרשה זו כדי ללמד אותנו, אנחנו קוראי התורה, אנחנו ה"דתיים" שרוצים לעשות את רצון ה' ודבר ה', עלולים לטעות בצורה בה אנו חושבים ומבצעים את הדתיות שלנו, בכל דור, אצל כל אדם. התורה, איננה מדברת על עבודה זרה בשני המקרים. יש לקרוא את הפסוקים ולהבין מתוכם מה קורה באמת. למרות שאין הרבה פרטים, במיוחד בסיפור דור הפלגה, בכל זאת מילים ברורות נאמרות ואל לנו לתרגם אותם ב"עבודה זרה" או "מלחמה נגד ה'" (מורדים נגד ה'" או "גזל" ו"גילוי עריות", דברים שאנו מרגישים רחוק מהם ובכך לא ביררנו שום דבר!!
חטא דור המבול
הוא הפירוד. כל אחד מנסה להפיק הכי הרבה מהעולם כדי למלא את תאוותיו. אגואיזם. (חמס, השחתה..) ולכן, דור הפלגה זיהו את החטא שנעשה בדור הקודם וניסו לתקן אותו על ידי אחדות גדולה (פן נפוץ על בפני כל הארץ).
חטא נח:
לכאורה נוח הוא צדיק גמור. אבל הוא לא נבחר להיות אבי האומה כמו אברהם. מה הוא ההבדל בין נח לאברהם? שניהם מאוד דתיים. שניהם צדיקים.
- נוח טוען: ה' גזר. ה' הוא עליון. עלי לקבל את דברו! מתוך אמונה דתית וצדקות עמוקה.מה שה' גזר, זה מה שיהיה. בסוף יהיה טוב. אבל ה' החליט להחריב את העולם, עלי לקבל זאת. לכן, המבול נקרה "מי נוח". כאילו המבול היה בגללו!! נח היה דתי מידי! הוא היה כן יכל למנוע את המבול. אולי. אבל הוא לא ניסה! מרוב דתיות!! מרוב יראת ה', מרוב קבלת האיסורים. הכל נכתב מהשמיים, ואין מה לעשות!. ההיפך, מה שיש לעשות, לדעת נוח, זה לקבל בשקט את דבר ה'. בלי לחפש מה הוא רצון ה' (אולי רצון ה' היה שנח יתפלל, שנח יפעל לתיקון העולם…כמו שחשב אברהם, כמו שחשב ופעל משה שלא קיבל גזרותיו של ה' נגד ישראל)
- אברהם חי אחרת את הדתיות שלו: הוא מתווכח עם האלוהים! הוא גם מקבל את דבר ה' אבל הוא גם מתווכח, מתפלל על סדום, שואל, מחפש דרכים אחרות. הוא מרגיש אחראי על העולם יחד עם הבורא! וזה מתבטא על ידי התורה במילים של הליכה אחרי או הליכה לפני.
נוח הלכך אחרי ה'. ה' הוביל. (את האלוהים התהלך נוח)
אברהם וגם יעקב הולכים לפני ה' (אשר התהלכתי לפניו, התהלך לפני והיה תמים..)
העולמות שנחרבו
לפי הזוהר המצוטט על ידי מי השילוח, מדבר על עולמות שנחרבו . אלה מצבים של "תוהו"
תוהו= יותר מדי אורות שאין הכלים יכולים לקבל אותם. וזה גורם לתוהו. וזה יכול לקרוא לא רק בעולם כולו או בחברה, זה יכול לקרות גם בנפש האדם . לפעמים, יש אנשים שמקבלים יותר מדי אורות, רצונות, מחשבות, אבל הם לא מוצאים בתוכם את הכלים כדי לנתב את כל האורות האלה. הם מוצפים מרוב האש שבוערת בם. הם חיים, לפעמים, בעולם של תוהו. וזה מאוד קשה. לפעמים , ה' מחליט שיש לשבור את הכלים האלה ולעשות אחרים חדשים. אצל האדם, העבודה היא הרבה יותר מורכבת כי אפשר לשבור את הכלים שהם חייו ממש אלה ללמוד לעבור מעולם של תוהו לעולם של תיקון על ידי עבודת יישוב הדעת.
האם ההחלטה לשבור את הכלים, מצד האלוהים היא בלתי הפיכה? אם מספרים את זה בתורה, אם ה' משתף אותנו בדבר , ומתאר לנו, קוראי התורה ,את המצב, זה אומר שהוא דורש מהאדם עצמו לפעול אתו לתיקון המצב. את זה , כנראה, נח לא הבין!
נוח היה דתי מידי, בצורה לא רצויה! הוא היה דתי במובן הלא רצוי. הוא קיים את דבר ה' אבל הוא לא חיפש מה הוא רצון ה'.
לא דורשים מכל אדם להתנגד מול ה' בכל מצב. יש מהלכים דתיים של קבלה. אבל יש לדעת מתי ובאיזה איזון יש לפעול. וזה לא דבר קל. מי שבוחר בדרך אחת כל הזמן טועה. בין שהוא מקבל את המצב ואיננו פועל, בין שהוא מורד כל הזמן בכל דבר ואין לו מנוחה בחייו בגלל זה , גם טועה. !!
נח חי את העולם מצדו של ה'! וזאת החמצה גדולה! כשה' אמר להחריב את שונאי ישראל, משה התנגד ואמר "מחני נא מספרך.."
זה יכול לקרות לאדם הדתי, כשמאבדים את הרגישות, האכפתיות, האחריות על העולם . וזה חמור מאוד. המון דתיים הסכימו שיישפכו נהרות של דם, כדי שיהיה עולם טוב יותר בעתיד. למען האלוהים, המון דם נשפך בגלל חוסר חמלה, אמפטיות, הזדהות, אנושות, אחריות, בגלל רגש דתי מעוות!!
לא תמיד תפילה ומעשי בני האדם מתקבלים. אבל הוא חייב להתפלל ולפעול ולהיות רגישים ואכפתיים לשני!! יש איזון שחייבים לשמור עליו, כאנשים דתיים!!
ההאשמה על נוח היא הרבה יותר מאשר אגואיזם או חוסר חמלה. הרבה יותר חמור מזה הוא הרגש הדתי המעוות שלו ,שכך יש לפעול, כאדם צדיק!!
דור הפלגה
לכאורה, הוא נסיון לתקן את חטא הקודם של הפירוד, של החוסר אכפתיות. הם בונים אחדות.
נמרוד=איש ציד. כמו עשיו, ציד בפיו. הוא יודע לרכז אנשים מסביבו , מסביב לרעיונותיו. נכון שיש כאן עריצות ואחידות רעיונית. ששתיהן סכנות גדולות. אבל, מעבר לזה, האחדות שנבנתה, שהיא לכאורה "דבר ה'", בוכל זאת היא הפך רצון ה'!! ויש כאן שתי בעיות: אחדות לא רצויה ויראת ה' לא רצויה!!
יראי שמים:
יש מקום לחשוב שבונה המגדל היו "יראי שמים" גדולים מאוד. יותר מדי!. הם בנו המגדל בתוך בית ה קברות של מתי המבול (ארץ שנער- שם "ננערו" מתי המבול) שם, המקום גורם ליראה גדולה! לחרדה! מי יאמר משהו אחר, נגד המעשה שלנו, כולם מפחדים מה' כאן! זה גורם לפחד! לחרדה! ומתוך היראה החרדתית הזו הם בונים המגדל
הציוויליזציה שלהם נבנית מתוך רגש דתי עמוק. הדת והאמונה הופכים לתופעה מהקיום שאי אפשר להימלט ממנו!! זה "מובנה"! מי שינסה לזוז החוצה, יושב ליפול בתוך העמק!! המגדל בנוי מתוך העמק!
בניגוד לזה בית המקדש בנוי בהר ה', ומי יעלה אל הר ה'? נקי כפים ובר לבב: עבודה קשה ומוסר ואכפתיות כלפי הזולת. לא כל אחד יכל לעלות. וקל ליפול ממנו.
צורת ערכים בנויה כולה ביראת שמים שכולם גרים יחד, שכולם חושבים אותו דבר. שכולם מחוברים ביחד שפה אחת . תרבות בנויה מחרדה גדולה. מי שיזוז, הנה מה שיקרה לו: מתי המבול. ציוויליזציה ואידיאולוגיה חזקה מאוד. זה מאיים לא פחות מהמבול, כי אין בה רגישות, אמונה, חמלה ואין עבודה ואין תיקון.
האמונה, יראת שמים אמיתית צריכה להזמין את האדם לתנועה, לעבודה, לתיקון! בשביל זה צריך ריחוק מסויים, ותבלין של יראת ה' אבל רק תבלין ולא יראה שמשתקת.
בית המקדש הוא ההפך ממגדל בבל. בית המקדש דורש עבודה המגדל בנויה משיתוק וחרדה.
אחדות היא דרישה אלוהים. אבל לא שתהיה חזות הכל ושתתרחק מהממשות האנושית!
אידאולוגיה שמחליפה אמונה של חיים, מרוממת, מושכת, מלאת חיפוש , תנועה, היא היפך מרצון ה'.
ציוויליזציה כזו של נמרוד מאוד מושכת, כולם מתפעלים ממנה. יש בה המון כוח "רוחני".
המטרה היא לדעת מה ה' רוצה ולא רק מה שה' אומר!! לפעמים זה אותו הדבר אבל לא תמיד!
מתוך התגובה של ה' שהפיץ אותם לומדים את הבעיה: ה' לא מחפש חברה אנושית אחידה. והוא מכניס בה תיקון ולא מחריב אותה כמו המבול.
יש חינוך דתי שעומד על פחד כל הזמן, חרדה. יראת העונש. נכון שאם בכל רגע אני אפחד למות, תהיה לי יראה אבל אין להישאר ביראה כזו. יש להתקדם ליראה אחרת, יראת הרוממות.
תמיד חשוב שיהיה פחד מסויים. אבל יותר מדי יראה משתק וגורם להיפך רצון ה'! נח היה ירא ה' מאוד! אבל זה שיתק אותו והוא חשב שזו הדרך!
ייתכן שהדינאמיקה שנוצרה בפרשה בין שתי הקצוות היא תמשיך לאורך ההיסטוריה האנושית ובתוך נפש כל אדם
הפירוד מאפשר יוזמה, חופש, ..אבל מצד אחר היא גורמת חוסר חמלה ואחדות
ואחדות היא טובה אבל משתקת ומבטלת את צלם האלוהים באדם
כל החכמה היא לעשות הכל באיזון הנכון!!
מקורות: מי השילוח חלק שני:
יאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור וגו'. והנה זה היה עיקר המאמר לכל השתלשלות הבריאה שירצו באחדות ובלי יתפרדו, כי מקודם כשאמר לו הקב"ה לנח קץ כל בשר בא לפני וגו' לא ביקש רחמים על דורו, אכן אחרי כן נתן הקב"ה בלב כל הברואים שירצו באחדות, כמו אברהם שביקש על סדום, ומשה אף שאמר לו הקב"ה ואעשך לגוי גדול אמר מחני נא, כי הבריאה רצתה באחדות. וענין שלא ביקש נח על דורו כי הוא סבר כי העולם הוא עוד שייך לעלמין דאיתחרבו שעודנה צריך להתקרב לחיזוק הבריאה, אכן אח"כ הראה לו הש"י שהוא חפץ בקיום העולם ולכן נקרא המבול מי נח (כדאיתא בזוה"ק ח"א סז:) לפי שלא התפלל ולא רצה באחדות. והנה אחרי שבאו הדור על זה שהש"י חפץ באחדות רצו לבנות המגדל ולהתאחד יחד, כי ענין המגדל היה אחרי כי ראו כי לא יחריב הקב"ה את כל עולמו ומהצורך להשאר אחד, אז אמרו להתאחד כלם וממילא ישארו כלם כי ביניהם יהיה זה הנפש שחפץ בו בש"י, וזה ענין נמרוד שנקרא גבור ציד לפני ה' כי היה יודע לתפוס ולצוד דבר ה' ולהכניסו הפך מרצונו כמו ענין המגדל, וזה שנאמר ונעשה לנו שם כי יתאחדו, וכמו שכתיב פן נפוץ על פני כל וגו' והוא כי רצו שיכוונו כלם למקום אחד וממילא לא ישלוט בהם הרע, ולכן בנו אותו בארץ שנער כדאיתא בגמ' (זבחים קיג:) שכל מתי מבול ננערו שם, ושם נטבע בבני אדם גודל היראה כמו שמבואר. וזה היה הפך מבית המקדש שחפץ בו הש"י, כי בית המקדש היה גבוה מכל העולם שהתאחדו שם כל ישראל והמליכו את ה' אבל כאן רצו שיטבע בהם היראה ולא יצטרכו לעבודה וזה הענין דאיתא בגמ' (מנחות קי.) דקראן ליה אלהא דאלהא, שלא יצטרכו לירא כי הטבע תקבל כח היראה, ולכן בנו בבקעה וגם בארץ שנער, והראה להם הקב"ה כי אחדות נגד רצונו לא יתקיים.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 