בע"ה יד תשרי התש"פ

מישל בן שושן

סוכות פי4

 

מבנה פרשת המועדים בפרשת "אמור" (ויקרא פרק כג )

 

הקדמה 1:

• וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי:

שבת:

• שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיקֹוָק בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: פ

הקדמה 2:

(ד) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם:

מועדים:

פסח:

(ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיקֹוָק:(ו) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ:(ז) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:(ח) וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: פ

עומר:

(ט) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן….יד) וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם: ס

שבועות:

(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיקֹוָק…כא) וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם…אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

ראש השנה

(כג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ:(כה) כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק: ס

 

כיפור:

(כו) וַיְדַבֵּר יקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק:(כח) וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:(כט) כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:(ל) וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ:(לא) כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם:(לב) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם: פ

סוכות א'

(לג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיקֹוָק:(לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:(לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיקֹוָק בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:

סיום 1

(לז) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:(לח) מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְקֹוָק וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיקֹוָק:

סוכות ב':

(לט) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:(מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:(מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:(מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:(מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

סיום 2:

(מד) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְקֹוָק אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

חג סוכות או חג לה'?(הרב תמיר גרנות)

 

1. הערה ראשונה:

 

בעיון בסוף הפרשה, אנו מגלים שיש שני חגים שונים שאמורים לחול באותם הימים!(15 בתשרי)

• אחד שקראנו לה סוכות א', והיא נקראת, בתורה :"חג הסוכות"
• וחג שני, שקראנו לו סוכות ב' שמופיע אחרי הסיום1, והוא נקרא בתורה "חג לה'".

ראיה נוספת לקביעה שמולנו נמצאים שני חגים, אלה מספר הקרבנות:

• בכל חג יש להביא איל אחד ושבעה כבשים
• בסוכות יש להביא שני אלים וארבעה עשר כבשים, בדיוק כפול, כאילו אלה קרבנות שני חגים שחלים באותו התאריך

 

2. הערה שנייה:

 

נסכם את המבנה של הפרשה :

 

הקדמה1

שבת

הקדמה 2

מועדים (כולל סוכות א)

סיום 1

סוכות 2

סיום 2

 

 

יש שתי הקדמות ויש שני סיומים. בין שתי ההקדמות מופיע השבת ובין שתני הסיומים מופיע סוכות ב'. מכאן, יש ללמוד את ההקבלה בין השבת ובין סוכות ב'.

 

3. סיכום ההבדלים בין שני החגים:

 

	סוכות א'	סוכות ב'
שם החג בתורה:	"חג הסוכות'"	חג לה'"
המיקום	נמצא בתוך רשימת המועדים	מחוץ לרשימה הראשונה, במקביל לשבת
המצוות עשה בחג	קרבנות מיוחדים	לולב ,ישיבה בסוכה והשמחה
היום  א' וח' נקראים:	מקרא קודש	שבתון
שיוך החג	שייך לשלושת הרגלים	שייך לחגי תשרי

 

מקרא קודש: כל המועדים המופיעים ברשימה המרכזית נקראים "מקראי קודש".: פסח, שבועות, ראש השנה , כיפור וסוכות א'. אבל לא בסוכות ב'.

שבתון: כל חגי החודש השביעי נקראים "שבתון"(ראש השנה, כיפור וסוכות ב') אבל, לא פסח ,שבועות וסוכות א'. ויום השבת, שחל ביום השביעי בשבוע. כך שהמילה "שבתון" קשורה לעניין השבע (ימים, חודשים, שנים(שמיטה)).

מכאן ניתן לחלק את מועדי השנה כך:

מועדי "מקראי קודש"	מועדי "שבתון"
שבת	שבת
פסח
שבועות
ראש השנה	ראש השנה
כיפור	כיפור
סוכות א'	סוכות ב'

 

סוכות ב'= חג לה' כי הוא חל בחודש השביעי, החודש שאנחנו "לפני ה'", בירושלים. כמו שבשבת אנו מתקרבים אל ה' יותר, כך בחודש השביעי מתקרבים לה' יותר, במיוחד אחרי ראש השנה וכיפור. יוצאים מהבתים שלנו ועולים לשבת בסוכה בירושלים עם הלולבים. זוכרים את הקרבה אל ה' שהייתה לנו במדבר , כשלא היו לנו בתים קבועים. אלה הסוכות שהושבתי את בני ישראל : לא הסוכות הן העיקר אלה העיקר הוא שלא היו לנו בתי קבועים!! כי היינו לפני ה'!. זה החג של מצוות ה"הקהל".

 

המילה "אך" שמתחילה את תיאור סוכות ב', מקשר אותו למועד אחר שחל באותו החודש, והוא כיפור. בשניהם אנו מתייצבים לפני ה'.

 

העובדה שסוכות ב' מדגישה את הפן החקלאי (באוספכם, לולב, סוכה), יכול לבלבל אותנו, כי זה מקשר אותו  דווקא לשבועות, עם הבאת הביכורים, לעומר, לחג האביב, שלושת הרגלים החקלאיים, ולאו דווקא לחגי תשרי המנותקים מכל פן חקלאי.

 

נראה לי שזאת הנקודה שדווקא מאלצת אותנו לחבר בין שני החגים: כל אחד מגלה פן אחר והפן החקלאי של סוכות ב' מאלץ אותנו לחבר בין שני הפנים וחוגגים את שני החגים באותם הימים ממש!!.

 

איך סוכות ב' ממשיך את חגי תשרי?

אפשר להגיד שיש שלוש דרכים להתקרב אל ה':

מתוך אהבה, מתוך יראה ומתוך שמחה. אלה שלושת חגי תשרי!

וזה מסביר את קביעת "הושענה רבא", על ידי המקובלים בסוף חג הסוכות.

 

 

בע"ה יד תשרי התשעח

מישל בן שושן

סוכת דוד הנופלת

 

מתוך שיעור של מניטו

 

יש מנהג, בעיקר אצל בני אשכנז להגיד בסוכות, בברכת המזון: הרחמן יקים את סוכת דוד הנופלת.

המושג הזה של סכת דוד הנופלת לקוח מספר עמוס:

 

עמוס פרק ט(יא) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם:

מדובר על אחרית הימים. והשאלה היא למה מלכות ישראל שמתחדשת בארצה נקראת כך:"סכת דוד הנופלת"?. בקשר למילה "נופלת", הגמרא דורשת:

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צו עמוד ב אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי? – אמר ליה: מאן בר נפלי? – אמר ליה: משיח. – משיח בר נפלי קרית ליה? – אמר ליה: אין, דכתיב (עמוס ט') ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת. –

 

1. בר נפלי

המשיח מכונה "בר נפלי"! נראה מוזר לכנות כך אדם שאמור לבוא ולהקים מלכות ישראל. אדם שכל היהודים לדורותם מקווים ומתפללים לבואו!

בדיוק נגד התפיסה הזאת שיבוא אדם שיפטור את כל הבעיות בצורה ניסית, בזמן שאנו נחכה לו פאסיבית, הכינוי הזה כנראה נולד!

מניטו מסביר שבמשך ההיסטוריה יש  הרבה משיחים אפשריים . המשיח נמצא אבל הכל תלוי בבני הדור! אם הם ראויים ועושים את מה שנדרש, אז המשיח מצליח להיות משיח! אבל אם הדור לא עושה את שלו, אז המשיח הזה "נופל", איננו משיח! למשל,אדם כמו  בר כוכבא: הוא היה יכול להיות משיח אבל הדור שבו הוא חי לא עשה את שלו,ובר כוכבא הפך לבר כוזיבא , אכזב, נפל והוא לא היה המשיח!

יש זמנים, יש משיחים אפשריים אבל השאר תלוי בבני הדור.

תפיסה זו מנוגדת להרגשה שאין לנו מה לעשות כדי להצליח את בואו של המשיח. שהוא יעשה הכל!

אם יהיה מפגש בין זמן מתאים, משיח אפשרי ודור ראוי ואקטיבי (זוכה), אז בא ומתגלה המשיח שלא נופל והוא יקים את סוכת דוד הנופלת.

יכולים להיות משיחי שקר. שאין להם קשר עם הדברים שתיארנו. למשל ישו הנוצרי היה משיח שקר.

כשקוראים למשיח "בר נפלי", מעודדים את היהודים להיות כל הזמן פעילים ולקוות, ולהשתתף בהצלחת מפעל הגאולה. כי הרי שהמשיח יכול ליפול! הוא יכול ליפול, הוא "בר נפלי"!

 

2. סוכת דוד

מניטו מזמין אותנו ללמוד את פירושו של המלבים:

המלבים: "בתחילה היה בית דוד בנוי."

מה פירוש" בית דוד"? ברור שלא מדובר על בית המקדש כי הרי דוד לא בנה אותו. אלא מדובר על מערכת ממלכתית של ריבונות עם ישראל בארצו. יש גם עניין שהמלוכה תצא ממשפחתו של דוד.

בית דוד התקיימה לאורך כל הבית הראשון.

אחרי גלות בבל, שלטו בארץ מנהיגים שאינם ממשפחתו של דוד. למרות זאת, היו צאצאי משפחת דוד שהמשיכו בתפקידים ראשיים, כמו למשל, נשיאי הסנהדרין. המצב הזה , נקרא "סוכת דוד" בניגוד ל"בית דוד". כי הם לא היו בשלטון אבל בכל זאת תפסו מעמדות מפתח.

בסוף בית שני גם הסוכה הזאת נפלה.נשארו בודדים כמו רבי יהודה הנשיא שכתב את המשנה או רש"י שידועים כצאצאי דוד המלך אבל הם עסקו בתורה שבעל פה. זו תקופת "סוכת דוד הנופלת". תקופה שבה אנו מצפים לישועה ולגאולה. בתקופה הזאת, יש הרבה הזדמנויות לגאולה.אבל זה בין השאר תלוי בזמן, בזכות הדור ובמעשים של היהודים בדור הזה ובהמצאות "משיח" פוטנציאלי שהוא "בר נפלי". כלומר , הוא  עלול ליפול ולא למלא את תפקידו. רק אם כל התנאים מתקיימים, אז באה הגאולה ומקימים את סוכת דוד הנופלת, כמו שכתוב בעמוס (לעיל) וגם ביחזקאל:

. יחזקאל פרק לד (כג) וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן אֵת עַבְדִּי דָוִיד הוּא יִרְעֶה אֹתָם וְהוּא יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה:(כד) וַאֲנִי יְקֹוָק אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם אֲנִי יְקֹוָק דִּבַּרְתִּי:

 

 

3. מסקנה עבור דורנו

כל המושג הזה של "בית דוד" או סוכת דוד, מזכירים לנו שיש מימד שונה מאשר "בית המקדש".

שלמה המלך בנה בית המקדש.אבל דוד כבר בנה לפניו "בית דוד".

בית דוד הוא החזרת שלטון ריבוני של עם ישראל בארצו.

בית המקדש היא שלב מתקדם יותר של בניין בית לה' ומוכנות לעבוד בו.

יש הרבה יהודים שעבורם אין גאולה ללא בית מקדש. זו טעות. בניין בית דוד , מלכות, שלטון ריבוני, זה השלב הראשון. בניין בית מקדש הוא שלב נוסף בגואלה שמותנה בקיום השלב הראשון. לכן, יש הצדקה שכינוי מדינת ישראל "ראשית צמיחת גאולתנו". הראשית הזו היא בניין "בית שלישי", שאיננו בית מקדש שלישי אלא הקמת סוכת דוד הנופלת שתוכל להיות תשתית לבניין בית מקדש שלישי,בב"א.

נראה לי שיש עוד מסקנה (שמניטו לא היה מסכים איתה לגמרי): חייבים להמשיך ולהרגיש , למרות הקמת מדינת ישראל, שעדיין הדברים יכולים להסתבך. אנו, חס ושלום, עלולים לאבד את מה שקבלנו עד כה. עלינו לפעול בכל כוחנו כדי שזה ימשיך ולא לסמוך על הנסים שקראו לנו בדורנו. לזכור את עניין "בן נפלי" ולעשות הכל כדי שלא יפול הפעם!

מניטו ז"ל לא קיבל הצעה זו ממני ואפילו התרגז על עצם הרעיון שהיה יכול לצוץ במחשבתי! הוא טען שהבית השלישי שאנו בונים הוא הבית האחרון ואין חזרה אחורה. הוא היה מלא בטחון ונסמך על מקורות קבליים ומדרשיים רבים.

אני מאוד מקווה שהוא צדק. אבל נראה לי שאם תהיה לנו הרגשה שהכל עדיין תלוי בהתנהגות שלנו (במיוחד של בני הגלות שחייבים לעלות ארצה), שהמשיח הוא תמיד "בר נפלי",זה לא יזיק למהלך הגאולה!!

 

4. דוד והמספר שבע

כמו שראינו, דוד מסמל החזרת המלכות לישראל ושלמה בנו, בניין בית מקדש.

דוד הוא השלב הקודם את בנו. דוד הוא מבחינת המספר שבע:

בכל ימי חג הסוכות, אנו מארחים בסוכה, כל יום, אושפיז אחר. ביום הראשון אברהם וביום השביעי דוד המלך. ביום הושענא רבה, היום השביעי, דוד המלך הוא במרכז הכוונות.

אבל ביום שמיני עצרת, אנו כבר מחוץ לסוכה ואין לנו "אושפיז" . אבל אילו היה , זה היה שלמה המלך!

ייתכן (לע"ד) שהחזרה לבית הקבוע שלנו מסמלת את בניין שלמה. אחרי הקמת סוכת דוד הנופלת, חוזרים לבית המקדש של שלמה!

ימים בחג הסוכות	אושפיז
א	אברהם
ב	יצחק
ג	יעקב
ד	יוסף/פנחס
ה	משה
ו	אהרון
ז	דוד
ח  שמיני עצרת	שלמה

5. בת שבע ודוד

ייתכן ויש קשר עמוק בשמה של בת שבע.

כמו שדוד המלך הוא בן השבע, בת זוגו היא בת שבע!

כששואלים למה דוד המלך לא בנה את בית המקדש, יש כמה תשובות שניתנות על ידי החכמים.

המפורסמת שבהן היא שדוד נלחם בהרבה מלחמות .מכיוון שהוא עסק בהרג, איננו יכול לבנות בית מקדש

אבל יש גם סיבה יותר נסתרת: הסיפור שלו עם בת שבע

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קז עמוד א דרש רבא: מאי דכתיב +תהלים ל"ח+ כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד – ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית, אלא שבאה אליו במכאוב. וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכלה פגה.

מעניין שהגמרא מבססת את ההסבר שלה על פסוק של תהילים: "כי אני לצלע נכון":דוד יודע כנראה שבת שבע היא ה"צלע" שלו. "צלע" היא בת זוגו הראויה.

בפעם הראשונה שכתובה המילה "צלע" בתורה, מדובר על האישה שהיא הצלע של אדם. כלומר, צד שלו.

בראשית פרק ב (כא) וַיַּפֵּל יְקֹוָק אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:

רש"י בראשית פרק ב מצלעותיו – מסטריו, כמו (שמות כו כ) ולצלע המשכן, זהו שאמרו שני פרצופים נבראו:

מעניין שרש"י משווה את הצלע של האדם והאישה לצדדים של המשכן. כאילו בת שבע באה במקום המשכן, אצל דוד. היא הבית המקדש של דוד!

 

בע"ה כג תשריה תשעח

מישל בן שושן

 

לוויתן

 

שמעתי מראובן קסל

 

"לוויתן זה יצרת לשחק בו"

 

לוויתן הוא סמל לספירת המלכות. הספירה התחתונה ביותר

המלכות היא היכולת של האדם להגיד "לא"

כוח הבחירה של האדם

 

ה' כביכול ברא את הלוויתן, כוח הבחירה של האדם, כדי לשחק בו!

(כמו שהיום מנסים לבנות מחשבים חכמים שיתמודדו מולנו!)

 

כשאנו מתפללים לזכות לאכול בסוכה "מעורו של לוויתן" (לע"ד)

אנחנו אולי מתפללים להגיע לנקודה, בה, יתחולל חיבור בין כוונת הבורא לכוונת האדם שהגיעה , מתוך רצונו של האדם, להתאים לכוונת הבורא!

בע"ה כג תשריה תשעח

מישל בן שושן

 

לוויתן

 

שמעתי מראובן קסל

 

"לוויתן זה יצרת לשחק בו"

 

לוויתן הוא סמל לספירת המלכות. הספירה התחתונה ביותר

המלכות היא היכולת של האדם להגיד "לא"

כוח הבחירה של האדם

 

ה' כביכול ברא את הלוויתן, כוח הבחירה של האדם, כדי לשחק בו!

(כמו שהיום מנסים לבנות מחשבים חכמים שיתמודדו מולנו!)

 

כשאנו מתפללים לזכות לאכול בסוכה "מעורו של לוויתן" (לע"ד)

אנחנו אולי מתפללים להגיע לנקודה, בה, יתחולל חיבור בין כוונת הבורא לכוונת האדם שהגיעה , מתוך רצונו של האדם, להתאים לכוונת הבורא!

בע"ה יד התשע"ח

מישל בן שושן

 

סוכות פי

מתוך שיעורים של הרב מנשה וינר

 

סוכות שייך לשתי מערכות שונות:

1. מערכת שלוש הרגלים

פסח שבועות וסוכות.

שלושת הרגלים קשורים כיחידה אחת בהרבה מקורות בתורה. שלושתם קשורים ליציאת מצרים. שלושתם קשורים להיסטוריה של עם ישראל . הם חגים "פרטיקולאריים", השייכים אך ורק לעם ישראל.

2. מערכת חגי תשרי

ראש השנה, כיפור וסוכות, חלות בחודש השביעי. שלושתם קשורות ביחד לחודש הזה. כי יש מעלה מיוחדת לחודש השביעי באשר הוא שביעי! החודש השביעי הוא לא "תאירך" שבו חלים החגים האלה אלא שהחגים האלה קיימים כדי לחגוג את החודש השביעי!! החגים האלה קשורות לאוניברסאליות. הזמן שבו העולם נברא או שנולד אדם הראשון. הזמן שבו עם ישראל חוגג, עבור כל העולם, ועבור המימד האוניברסאלי שיש בו, את החודש השביעי עבור כל העולם

מערכת שלושת הרגלים	מערכת חגי שתרי
פסח	ראש השנה
שבועות	כיפור
סוכות

 

 

אילים וכבשים

זה מסביר למה בסוכות מביאים בדיוק כמו כל החגים אילים וכבשים, רק שהם במספר כפול!

בכל החגים, מביאים בין השאר : איל אחד ושבעה כבשים

בסוכות : שני אילים וארבעה עשר כבשים!!

סוכות שייך לשתי המערכות ! כאילו אנו חוגגים ביחד שני חגיים בו זמנית: סוכות של שלושת הרגלים וסוכות של חודש השביעי!

 

אלה מועדי

זה גם מסביר למה בפרשת אמור, אחרי תיאור כל המועדים לפי סדרם בשנה (פסח- שבועות- ראש השנה- כיפור-סוכות. התורה מסיימת בפסוק:

"אלה מועדי ה' מקראי קדש.."  ומיד אחר כך, התורה ממשיכה:

"אך! בעשור לחודש השביעי…." ומתארת את חג הסוכות שנית! כאילו היא שכחה לדבר לפני כן על סוכות! אבל היא לא. סוכות כבר מפורט ברשימה למעלה !

ניתן  להבחין היטב בשייכות של כל חלק מתיאור חג הסוכות לשתי המערכות:

בחלק הראשון, לפני הפסוק המסיים "אלה מועדי.." כתוב שסוכות הוא חג של החודש השביעי "הזה". כמו שכיפור היה "בעשור לחודש השביעי "הזה". המילה "הזה" מדגישה שהחגים האלה שייכים למערכת של חודש השביעי.

בחלק השני, אחרי הפסוק "אלה מועדי .." כבר לא כתוב המילה "הזה" כי אין חשובות לשייכות חג תשרי לחודש השביעי דווקא.

 

החודש השביעי

איזו חשיבות יש לחודש השביעי דווקא?

הרי כל הזמנים מקבלים קדושה מבחינת השבע:

• הימים: כל שבעה ימים חוגגים את יום השבת
• השנים: של שבע שנים יש שנת שמיטה
• יובל: כל שבע כפול שבע שנים חוגגים את היובל.

מה קורא עם החודשים? חייבת להיות קדושה בתוך כל השנה, בחודש השביעי! זו הקדושה של החודש השביעי.

כאמור לעיל, בגלל הקדושה הזאת, יש לנו ראש השנה , יום הכיפורים וסוכות בו!! ולא להיפך!

לא שהחודש המקודש בזכות החגים שחלים בו אלא שיש בו חגים כי הוא מקודש בהיותו שביעי!!

 

 

 

מערכת שלושת הרגלים:

בעצם מדובר על שני חגים עקריים : פסח וסוכות. לכל אחד יש עצרת: עבור פסח יש שבועות ועבור סוכות יש שמיני עצרת:  שני החגים מציינות פן אחר ולכל אחת יש סיום, עצרת, מטרה שהיא מהעולם של השמונה. פסח נחגג בחודש הראשון וסוכות בחודש השביעי. הם תופסים , כל אחד קוטב אחר מהשנה. שני החגים ושני החודשים האלה (ניסן ותשרי) מקבילים מאוד:

יום  בחודש	ניסן	תשרי
1	ראש חודש של החודש ראשון	ראש השנה
10	לקיחת השה=יציאה מעבודה זרה	כיפור
15	חג המצות	חג הסוכות
50=7X7 +1.        8=7+  1.	עצרת=שבועות	שמיני עצרת

 

במערכת הזאת של שלושת הרגלים יש פנייה לרגשות שונים אצל האדם:

1. בפסח, יש לחקלאי עדיין חשש על תוצאות עבודתו החקלאית. אז ה' מרגיע אותו ומבטיח לו הגנה. ה' הוא שמוציא אותו ממצרים, הוא דואג לו. גם ביציאת מצרים, היה חשש לחיים החדשים במדבר. ה' מרגיע את בני ישראל ומגן עליהם במדבר נותן להם מן ענן ובאר.
2. בסוכות, החקלאי שמח כי הוא סיים את העבודה שלו וה וא רואה את השפע בגרנות. הוא מאוד רגוע ואפילו הוא יכול לחשוב "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה". לכן, מוציאים אותו מביתו ומזכירים לו שהכל תלוי בה'.

	פסח	סוכות
הרגשה טבעית	פחד	בטחון מופרז
מצווה	להירגע ולסמוך על ה'	לצאת אל העראי כדי להכיר בה'

 

מערכת חגי תשרי

בראש השנה: אנו ניצבים לפני המלך, לדין. מתייחסים אל העבר: מה עשינו ואיך לתקן.

בכיפור: מקבלים אשראי על העתיד. על ידי "כפרה"(כיסוי) על החטאים, מקבלים הזדמנות להצליח.

בסוכות: מתרגמים את שני הדברים האלה בפועל בעולם הגשמי. מקדשים את הטבע. לא רק הכהן הגדול נמצא בענן . כולנו יושבים תחת ענני הכבוד.

שמיני עצרת: כל מה שקורה בחגי תשרי מופנה למטרה העליונה: עולם השמונה. כל העבודה בעולם השבע מצליח בזכות זה שאנו מפנים הכל לשמיני עצרת.

 

מעגל וספיראלה

אם נתייחס רק למערכת החודש השביעי, השנה מסרטטת מעגל בשני מימדים.

חג המצות, מאפשרת לגלות מימד שלישי. שמעלה אותנו מהשטח אל הנפח. כשאנו יוצאים ממצרים בפסח, אנו יוצאים מהדו מימד, מעולם השבע ויוצרים ציר במימד השלישי.

כך שבעצם, באמצע השנה הטבעית של תשרי, פסח מעלה המעגל לקראת ספירלה!

 

 

הזמן לפי הטבע, עולם השבע                                      חג המצות מאלץ אותנו לצאת למימד חדש

השנה שמתחילה בתשרי

 

 

 

תשרי         תשרי

 

 

 

 

הזמן לפי שילוב שתי המערכות

תשרי (מעגל)

ניסן (ספיראלה)

 

 

פיצול יציאת מצרים

למה לא אוכלים מצות בסוכה בניסן?

כי הרי שני החגים מתייחסים לאותו האירוע. בני ישראל יצאו ממצרים, מרעמס ובאו לסוכות ושם אפו את המצות ואכלו אותם וגם ישבו בסוכות!

הגיוני אם כן, לשבת בסוכות בפסח!

 

אלא שהדבר התפצל לשני חגים כדי להכניס בתוך מעגל השנה זיקה בין עולם האוניברסאלי והעולם היהודי. בין העולם הטבעי לבין עולם האל טבעי.

כאילו סוכות היא "שלוחה" של פסח בתוך החודש השביעי!

 

מסקנה:

סוכות היא החיבור בין שתי מערכות הפוכות ומשלימות

בין מערכת הטבעית האוניברסאלית של החודש השביעי

ובין המערכת העליונה, שמבקשת לצאת מחוקי הטבע, לקראת עולם השמיני. עולם יהודי ספציפי.

היא מכניסה בכל מערכת ניחוח של המערכת השניה.

 

עצרת

שבועות ושמיני עצרת באים כדי למשוך את עולם השבע לתוך עולם השמונה. שבועות דורש הכנה ועבודה הרבה יותר ארוכה וקשה כי היא העבודה של עם ישראל

העבודה הרבה יותר טבעית ומהירה בשמיני עצרת. היא באה מיד אחרי סוכות. מבשרת את אחרית הימים וגאולת כל העמים.

 

חג האסיף

מלשון "ויאסף אל עמיו". סוף. סוף מעגל.

סוכות מסיימת את שתי המערכות

בכך, היא מסמלת את אחרית הימים. וזה מסביר את קריאת ההפטרה של אחרית הימים.

בע"ה יד תשרי התשעח

מישל בן שושן

סוכת דוד הנופלת

מתוך שיעור של מניטו

 

יש מנהג, בעיקר אצל בני אשכנז להגיד בסוכות, בברכת המזון: הרחמן יקים את סוכת דוד הנופלת.

המושג הזה של סכת דוד הנופלת לקוח מספר עמוס:

 

עמוס פרק ט(יא) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם:

מדובר על אחרית הימים. והשאלה היא למה מלכות ישראל שמתחדשת בארצה נקראת כך:"סכת דוד הנופלת"?. בקשר למילה "נופלת", הגמרא דורשת:

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צו עמוד ב אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי? – אמר ליה: מאן בר נפלי? – אמר ליה: משיח. – משיח בר נפלי קרית ליה? – אמר ליה: אין, דכתיב (עמוס ט') ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת. –

 

1. בר נפלי

המשיח מכונה "בר נפלי"! נראה מוזר לכנות כך אדם שאמור לבוא ולהקים מלכות ישראל. אדם שכל היהודים לדורותם מקווים ומתפללים לבואו!

בדיוק נגד התפיסה הזאת שיבוא אדם שיפטור את כל הבעיות בצורה ניסית, בזמן שאנו נחכה לו פאסיבית, הכינוי הזה כנראה נולד!

מניטו מסביר שבמשך ההיסטוריה יש  הרבה משיחים אפשריים . המשיח נמצא אבל הכל תלוי בבני הדור! אם הם ראויים ועושים את מה שנדרש, אז המשיח מצליח להיות משיח! אבל אם הדור לא עושה את שלו, אז המשיח הזה "נופל", איננו משיח! למשל,אדם כמו  בר כוכבא: הוא היה יכול להיות משיח אבל הדור שבו הוא חי לא עשה את שלו,ובר כוכבא הפך לבר כוזיבא , אכזב, נפל והוא לא היה המשיח!

יש זמנים, יש משיחים אפשריים אבל השאר תלוי בבני הדור.

תפיסה זו מנוגדת להרגשה שאין לנו מה לעשות כדי להצליח את בואו של המשיח. שהוא יעשה הכל!

אם יהיה מפגש בין זמן מתאים, משיח אפשרי ודור ראוי ואקטיבי (זוכה), אז בא ומתגלה המשיח שלא נופל והוא יקים את סוכת דוד הנופלת.

יכולים להיות משיחי שקר. שאין להם קשר עם הדברים שתיארנו. למשל ישו הנוצרי היה משיח שקר.

כשקוראים למשיח "בר נפלי", מעודדים את היהודים להיות כל הזמן פעילים ולקוות, ולהשתתף בהצלחת מפעל הגאולה. כי הרי שהמשיח יכול ליפול! הוא יכול ליפול, הוא "בר נפלי"!

 

2. סוכת דוד

מניטו מזמין אותנו ללמוד את פירושו של המלבים:

המלבים: "בתחילה היה בית דוד בנוי."

מה פירוש" בית דוד"? ברור שלא מדובר על בית המקדש כי הרי דוד לא בנה אותו. אלא מדובר על מערכת ממלכתית של ריבונות עם ישראל בארצו. יש גם עניין שהמלוכה תצא ממשפחתו של דוד.

בית דוד התקיימה לאורך כל הבית הראשון.

אחרי גלות בבל, שלטו בארץ מנהיגים שאינם ממשפחתו של דוד. למרות זאת, היו צאצאי משפחת דוד שהמשיכו בתפקידים ראשיים, כמו למשל, נשיאי הסנהדרין. המצב הזה , נקרא "סוכת דוד" בניגוד ל"בית דוד". כי הם לא היו בשלטון אבל בכל זאת תפסו מעמדות מפתח.

בסוף בית שני גם הסוכה הזאת נפלה.נשארו בודדים כמו רבי יהודה הנשיא שכתב את המשנה או רש"י שידועים כצאצאי דוד המלך אבל הם עסקו בתורה שבעל פה. זו תקופת "סוכת דוד הנופלת". תקופה שבה אנו מצפים לישועה ולגאולה. בתקופה הזאת, יש הרבה הזדמנויות לגאולה.אבל זה בין השאר תלוי בזמן, בזכות הדור ובמעשים של היהודים בדור הזה ובהמצאות "משיח" פוטנציאלי שהוא "בר נפלי". כלומר , הוא  עלול ליפול ולא למלא את תפקידו. רק אם כל התנאים מתקיימים, אז באה הגאולה ומקימים את סוכת דוד הנופלת, כמו שכתוב בעמוס (לעיל) וגם ביחזקאל:

. יחזקאל פרק לד (כג) וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן אֵת עַבְדִּי דָוִיד הוּא יִרְעֶה אֹתָם וְהוּא יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה:(כד) וַאֲנִי יְקֹוָק אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם אֲנִי יְקֹוָק דִּבַּרְתִּי:

 

 

3. מסקנה עבור דורנו

כל המושג הזה של "בית דוד" או סוכת דוד, מזכירים לנו שיש מימד שונה מאשר "בית המקדש".

שלמה המלך בנה בית המקדש.אבל דוד כבר בנה לפניו "בית דוד".

בית דוד הוא החזרת שלטון ריבוני של עם ישראל בארצו.

בית המקדש היא שלב מתקדם יותר של בניין בית לה' ומוכנות לעבוד בו.

יש הרבה יהודים שעבורם אין גאולה ללא בית מקדש. זו טעות. בניין בית דוד , מלכות, שלטון ריבוני, זה השלב הראשון. בניין בית מקדש הוא שלב נוסף בגואלה שמותנה בקיום השלב הראשון. לכן, יש הצדקה שכינוי מדינת ישראל "ראשית צמיחת גאולתנו". הראשית הזו היא בניין "בית שלישי", שאיננו בית מקדש שלישי אלא הקמת סוכת דוד הנופלת שתוכל להיות תשתית לבניין בית מקדש שלישי,בב"א.

נראה לי שיש עוד מסקנה (שמניטו לא היה מסכים איתה לגמרי): חייבים להמשיך ולהרגיש , למרות הקמת מדינת ישראל, שעדיין הדברים יכולים להסתבך. אנו, חס ושלום, עלולים לאבד את מה שקבלנו עד כה. עלינו לפעול בכל כוחנו כדי שזה ימשיך ולא לסמוך על הנסים שקראו לנו בדורנו. לזכור את עניין "בן נפלי" ולעשות הכל כדי שלא יפול הפעם!

מניטו ז"ל לא קיבל הצעה זו ממני ואפילו התרגז על עצם הרעיון שהיה יכול לצוץ במחשבתי! הוא טען שהבית השלישי שאנו בונים הוא הבית האחרון ואין חזרה אחורה. הוא היה מלא בטחון ונסמך על מקורות קבליים ומדרשיים רבים.

אני מאוד מקווה שהוא צדק. אבל נראה לי שאם תהיה לנו הרגשה שהכל עדיין תלוי בהתנהגות שלנו (במיוחד של בני הגלות שחייבים לעלות ארצה), שהמשיח הוא תמיד "בר נפלי",זה לא יזיק למהלך הגאולה!!

 

4. דוד והמספר שבע

כמו שראינו, דוד מסמל החזרת המלכות לישראל ושלמה בנו, בניין בית מקדש.

דוד הוא השלב הקודם את בנו. דוד הוא מבחינת המספר שבע:

בכל ימי חג הסוכות, אנו מארחים בסוכה, כל יום, אושפיז אחר. ביום הראשון אברהם וביום השביעי דוד המלך. ביום הושענא רבה, היום השביעי, דוד המלך הוא במרכז הכוונות.

אבל ביום שמיני עצרת, אנו כבר מחוץ לסוכה ואין לנו "אושפיז" . אבל אילו היה , זה היה שלמה המלך!

ייתכן (לע"ד) שהחזרה לבית הקבוע שלנו מסמלת את בניין שלמה. אחרי הקמת סוכת דוד הנופלת, חוזרים לבית המקדש של שלמה!

ימים בחג הסוכות	אושפיז
א	אברהם
ב	יצחק
ג	יעקב
ד	יוסף/פנחס
ה	משה
ו	אהרון
ז	דוד
ח  שמיני עצרת	שלמה

5. בת שבע ודוד

ייתכן ויש קשר עמוק בשמה של בת שבע.

כמו שדוד המלך הוא בן השבע, בת זוגו היא בת שבע!

כששואלים למה דוד המלך לא בנה את בית המקדש, יש כמה תשובות שניתנות על ידי החכמים.

המפורסמת שבהן היא שדוד נלחם בהרבה מלחמות .מכיוון שהוא עסק בהרג, איננו יכול לבנות בית מקדש

אבל יש גם סיבה יותר נסתרת: הסיפור שלו עם בת שבע

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קז עמוד א דרש רבא: מאי דכתיב +תהלים ל"ח+ כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד – ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית, אלא שבאה אליו במכאוב. וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכלה פגה.

מעניין שהגמרא מבססת את ההסבר שלה על פסוק של תהילים: "כי אני לצלע נכון":דוד יודע כנראה שבת שבע היא ה"צלע" שלו. "צלע" היא בת זוגו הראויה.

בפעם הראשונה שכתובה המילה "צלע" בתורה, מדובר על האישה שהיא הצלע של אדם. כלומר, צד שלו.

בראשית פרק ב (כא) וַיַּפֵּל יְקֹוָק אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:

רש"י בראשית פרק ב מצלעותיו – מסטריו, כמו (שמות כו כ) ולצלע המשכן, זהו שאמרו שני פרצופים נבראו:

מעניין שרש"י משווה את הצלע של האדם והאישה לצדדים של המשכן. כאילו בת שבע באה במקום המשכן, אצל דוד. היא הבית המקדש של דוד!

 

בע"ה יד תשרי התש"ח

מישל בן שושן

 

ספר קהלת

מתוך שיעור של מניטו ז"ל

 

פרק א    א דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם.  ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.  ג מַה-יִּתְרוֹן לָאָדָם  בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.  ה וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל-מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם…….. ט מַה-שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  ……פרק יג:    ח הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת הַכֹּל הָבֶל…..  יג סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע  אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם.  יד כִּי אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל-נֶעְלָם  אִם-טוֹב וְאִם-רָע.

רש"י    הבל הבלים אמר קוהלת – קוהלת קורא תגר ואומר על כל יצירה שבעת ימי בראשית שהכל הבל של הבלים הוא

 

בקריאה שטחית של הספר, יוצאת הרגשה של יאוש, של "פוסט מודרניזם" שהכל שווה . אין ערכים עליונים. לולי שני הפסוקים האחרונים של הספר, החכמים הסתפקו להכניס אותו לתוך התנ"ך! גם רש"י משתתף בהרגשה הכללית : קהלת "קורא תיגר"! וכל מעשה בראשית הם הבל! נראה שהספר הוא פסימי למדי.

מניטו מסביר שלעומק הדברים, אין הדברים כמו שהם נראים.

 

שלמה המלך , בעצם מתווכח עם הפילוסופים: אם אתם מסתכלים על העולם כאל "הבל". אז לא רק שהוא הבל אלא שאני יכול להגיד לכם שהוא "הבל הבלים" ואני שלמה יודע על מה אני מדבר כי הייתי מלך בירושלים. אני שלמה הייתי הכי עשיר , הכי חכם, בעל שלטון עצום. היו לי המון נשים ותענוגות העולם אין קץ. לכן, אני בעמדה שיכול להגיד לכם שלא רק "הבל" העולם אלא "הבל הבלים"!!

 

אבל, שלמה המלך עושה זאת כדי להזמין אותנו להסתכל על העולם כהכנה לעולם הבא. "העולם הבא ", לאו דווקא העולם שאחרי המוות אלא העולם שיבוא.

בניגוד לתפיסת "העולם הזה", שבו, האדם חי את הרגע, להיות "בן העולם הבא" זה לעמול "לקראת" העתיד. לקוות, להאמין שיהיה טוב. שיש תקווה, יש כוונה בבריאה. יש מנהיג מאחורי הפרגוד..

ניתן לסמל את הרעיון הזה על דיד שני מספרים: שבע ושמנה. אם אתה חי רק בעולם השבע, בעולם הטבע, אז נכון, הכל הבל אבל יש להכיר בעולם השמונה, שהוא מעבר לטבע. שלמה המלך בעצם מזמין אותנו להסתכל על עולם השמונה. כמו שחג הסוכות מזמינה אותנו לצפות לשמיני עצרת

 

1. הבל הבלים

יש בפסוק הזה שבעה הבלים:

"הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל"

הבל    =   1

הבלים=   2

הבל  =     1

הבלים=   2

הבל =      1

סה"כ  =  7

עולם ה6 הוא עולם הטבע עולם ה7 הוא עולם הבטע שהכניסו בו קדושה, משמעות, כיוון.

עולם השמונה הוא עולם שמעבר למציאות הנראית לעין. עולם הבא. העולם של העתיד לבוא.

אם נסתפק בחיים בעולם השבע אז באמת הכל הבל.

מניטו מזמין אותנו לעיין במדרש:

קהלת רבה א, ג     הבל הבלים:    ר' שמואל בר נחמן מתני לה בשם ר' יהושע בן קרחה: לאדם ששופת שבע קדרות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו, והבל של עליונה אין בו ממש.

 

אפילו ההבל, יש בו תועלת! הרי ההבל היוצא מהתנור, הוא חם ומחמם את הקדרה שמעליו.

אפילו ההבל שיוציא מהקדרה הזו , יכולים למצוא לה משמעות: היא יכולה לחמם קדרה ששמים מעליה!

השאלה היא: מה קורה עם הקדרה האחרונה, הקדרה השביעית? ההבל שיוצא ממנה כבר לא מחמם כלום כי אין עליה עוד קדרה! ואז הייאוש מצדיק את עצמו: בסופו של דבר , הכל היה לשווא כי הרי אין משמעות לקדרה שהשביעית! ההבל שלה הוא ממש לא מועיל.

 

המדרש ממשיך:

…ר' שמואל בר רב יצחק מתני לה בשם ר' שמעון בן אלעזר: שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה עולמות שאדם רואה,

בן שנה דומה למלך נתון באיספקרפסטי והכל מחבקין ומנשקין אותו1

2,    בן שתים ושלש דומה לחזיר שפושט ידיו בביבין,

בן עשר שנה קופץ כגדי,3

בן עשרים כסוס, נהים משפר גרמיה ובעי אתתא, 4

נשא אשה הרי הוא כחמור,      5

הוליד בנים – מעיז פניו ככלב להביא לחם ומזונות,6

7    הזקין הרי הוא כקוף…

 

אפילו חיי האדם עצמו הם הבל!בכל שלב בחיים יכול האדם להשתוות לבעל חי אחר! עד שהוא קוף בזקנתו. זה תיאור של ייאוש ודכאון! ואכן יש כאן שבעה שלבים כמו שבעת ההבלים של הפסוק.

יכול להיות שהשלב השמיני הוא הדור הבא. כשהאדם חושב שהוא, לפחות, הוליד ילדים. בהם יש תקווה. הם יעשו דברים. הם יכולים להוות המשמעות שלו.

אבל אפילו בלי להוליד ילדים, אפילו עבור האדם עצמו, יכול להיות מימד של שמנה. כשהוא מתעלה מהמצב הבהמתי שלו ופונה אל העולם הרוחני והערכים ואל הבורא שברא אותו בכוונה מסויימת.

ולכן המדרש ממשיך:

….. הדא דתימר בעמי הארץ, אבל בבני תורה כתיב "והמלך דוד זקן", אף על פי שהוא זקן – מלך!

 

המדרש ממשיך עם בריאת העולם שהיא גם כן יכולה להיתפס כהבל מוחלט:

 

ר' יהודה בר' סימון אמר: שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה ימי בראשית.

בראשון:     "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", וכתיב "כי שמים כעשן נמלחו".

בשני:          "יהי רקיע", וכתיב "ונגלו כספר השמים".

בשלישי:     "יקוו המים", וכתיב "והחרים ה' את לשון ים מצרים".

ברביעי:      "יהי מאורות", וכתיב "וחפרה הלבנה".

בחמישי:    "ישרצו המים", וכתיב "אסף עוף השמים".

בששי:        "נעשה אדם", וכתיב "אסף אדם ובהמה".

בשבת         מאי אית לך למימר, "מחלליה מות יומת", הדא אמר במזיד אבל בשוגג יביא קרבן ויתכפר לו. אמר ר' ברכיה: כיון שראה אדם שבחו של שבת שהמביא קרבן מתכפר לו, התחיל משורר עליה להקב"ה שבח ומזמור, הדא הוא דכתיב "מזמור שיר ליום השבת.

 

היום הראשון של הבריאה הוא הבל. אבל ביום השני, היום הראשון מקבל את המשמעות שלו.היום הראשון איפשר את קיומו של היום הראשון! זו משמעות. היום השני נותן משמעות ליום הראשון !

אבל היום השני עצמו,הוא הבל! היום השלישי נותן משמעות ליום השני..וכן הלאה עד ליום השביעי שנותן משמעות לכל ימי הבריאה.

אם אנו נסתפק ביום השביעי, אז הוא הבל וכל מה שקדם הופך להיות הבל הבלים!

לכן, אנו מסתכלים על היום השמיני! והוא נותן את המשמעות לכל העולם שקדם !! היום השמיני איננו חלק של הבריאה . ביום חנוכת המשכן, התורה רומזת שהגענו ליום השמיני :" ביום השמיני קרא משה לאהרון.." שמיני לבריאה. כלומר בניין המשכן, עבודת ה', הוא התחלת התגשמות של היום השמיני, שייתן משמעות לכל הבריאה!

 

2. אין חדש תחת השמש

 

מושג ה"חדש" קשור למערכת שונה ממערכת הטבע הרגילה. נתאר באופן סכמאטי שתי מערכות:

• מערכת השמש:

תפיסת הזמן הטבעית, מתבססת על מחזוריות השמש. זה יוצר שנים. "שנה" מלשון "שני", שינוי, מצביע על זה שמה שחלף חלף ואין לשנותו. יש לחיות את ההווה לקראת העתיד. השמש מסמל את מעגל השבע הטבעי.

• מערכת הירח

התפיסה היהודית של הזמן שונה לגמרי: היהודים מבססים את הזמן שלהם גם על הירח. הירח משתנה. הוא מתכסה, גדל, קטן… היהודים קוראים למחזור הירח "חודש". זה לוקח בחשבון את שברירות המציאות. המצאות הצל, החושך, הספק. לא הכל קבוע לתמיד.

אז, יש מקום לחידוש: החידוש הוא ההזמנה לעבוד על העבר. להשתמש בעבר, לזכור אותו כדי להוליד משהוא חדש דרכו. החידוש מזמין אותנו למימד אחר מחוץ למימד הזמן של השמש. החידוש שייך לעולם השמונה.

 

לכן, תחת השמש, אין מקום לחידוש. כי החידוש הוא מעולם השמיני.  אין חדש תחת השמש, אבל מעל לשמש יש חדש.  תחת השמש אין חדש אבל מתחת לירח יש חדש!!

3. השבעה והשמונה:

 

קהלת פרק יא פסוק ב תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה כִּי לֹא תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל הָאָרֶץ:

מניטו מסביר שיש שבעה סוגים של צדקה. הנותן על מנת שיכבדו אותו, הנותן בסתר…

אבל הגדול מכולם היא הצדקה שמעניקה לאדם עבודה וכוח יצירה מעצמו. כמו למשל הלוואה (ללא ריבית) כדי שהעני יוכל לפתוח עסק ולהתפרנס בכבוד . זה עולם השמיני של הצדקה. וזה מה שמייעץ שלומה: תן לשבעה, כלומר תן צדקה באחד מהמימדים של השבעה אבל גם במימד של השמונה שהוא עליון!

זו הזמנה שיכולה להיות מופנית בצורה כללית יותר לכל תחומי החיים: לחיות בעולם השבע וגם בעולם השמונה!

רש"י רומז להזמנה הזו:

רש"י קהלת פרק יא פסוק ב (ב) תן חלק לשבעה וגם לשמונה – חלקת מלחמך ומשלך לשבעה צריכי חסד, חלק עוד לשמונה שיבואו אחריהם ואל תאמר די:

כי לא תדע מה יהיה רעה – שמא עוד ימים באים ותצטרך לכולם או תנצל ע"י הצדקה מן הרעה ואם לא עכשיו אימתי, ורבותינו אמרו תן חלק וגומר אלו שבעה ימי בראשית תן אחד מהן חלק ליוצרך לנוח בשבת, וגם לשמנה אלו שמנת ימי המילה, דבר אחר תן חלק לטבעה קרבנות צבור של שבעת ימי פסח, וגם לשמונה, של שמונת ימי החג:

כי לא תדע מה יהיה רעה – אם יחרב הבית ולא תקריבו עוד ויועילו הראשוני', ד"א כי לא תדע מה יהיה לא ידעת מה נגזר על הגשמים בחג ויועילו הקרבנות ויבטל גזירות רעות:

ניתן לקשור את הרעיון הזה לכל מני מצוות בתורה:ברית מילה ביום השמיני, שבעה ימי בראשית, שבעה ימי פסח..

 

ויקרא רבה פרשה יד ד"ה ז ד"א אשה ז ד"א אשה כי תזריע הה"ד (קהלת יא) תן חלק לשבעה וגם לשמנה תן חלק לשבעה אלו ז' ימי נדה וגם לשמונה אלו ח' ימי המילה אמר הקב"ה אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן ואת מולו לשמנה ימים הוי וביום השמיני ימול בשר ערלתו.

 

קהלת רבה פרשה יא א [ב] תן חלק לשבעה וגם לשמונה, ר' אליעזר אומר תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי שבת, …, וגם לשמונה אלו ח' ימי המילה,

• רבי יהושע אומר תן חלק לשבעה אלו ז' ימי הפסח, וגם לשמונה אלו שמונת ימי החג ומניין לרבות עצרת וראש השנה ויום הכפורים, ת"ל גם וגם ריבויין,
• .. ר' יהודה פתר קרייא במלואים תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי המלואים, .. וגם לשמונה דכתיב (שם /ויקרא/ ט') ויהי ביום השמיני,
• ר' הונא אמר תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי הנדה וגם לשמונה אלו שמונה ימי המילה,
• ר' לוי אמר תן חלק לשבעה אלו ז' ימי הסוכה, וגם לשמונה (במדבר כ"ט) ביום שמיני עצרת,

 

4. למה קוראים את ספר קהלת בסוכות?

עכשיו ניתן לקשור הכל לחג הסוכות

חג הסוכות הוא החג של החודש השביעי. והוא בן שבעה ימים

אבל הוא מזמין אותנו לחגוג את שמיני עצרת!! בדיוק בכיוון של המשפט האחרון במדרש לעיל

 

זו גם הסיבה , דרך אגב, שמתחילים את קריאת התורה ביום הראשון של סוכות בעניין השבעה והשמונה:

ויקרא פרק כב (כז) שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיקֹוָק:

 

קהלת מזמין אותנו לעבור מעולם השבעה שיכול להיות מדכא , חסר משמעות, ופסימי ,לעולם השמיני.ושם נמצאת עבודת ה'. בדיוק כמו שעושה חג הסוכות!

 

 

 

 

 

 

1-10-07

מישל בן שושן

 

הושענא רבה בג

בית גנזי-אורי וישעי-זמן שמחתנו-

מאמר:"הושענא רבה יום החיתום.

 

שאלות לעורר עניין:

למה כתוב שנפתחים שלושה ספרים בר"ה של צדיקים ושל רשעים ושל בינוניים. הרי הבינוני ייכתב או לחיים או למוות ואז רק 2ספרים נחוצים!

למה כתוב בזוהר שיש צדיקים שלא עוברים בדין בר"ה כי כבר נחתמים לחיים במשך השנה, למשל אם הם הקריבו שני הלחם בשבועות?

 

סדר החיתומים שמסביר הכל:

1בכל השנה, יש מדת הדין של הקב"ה. היא פועלת לפי שכר ועונש..מלך במשפט יעמיד ארץ. וזה הוא הדין שעליו העומד עומד (על הדין, על האמת ועל השלום)

אבל בראש השנה, זה יום של בריאת העולם. יום של התחדשות העולם. אז יש עניין שונה לגמרי: האם כדאי לברוא את האדם או לא? קטרוג המלאכים. ואז, כל אדם עובר ב"דין" שאומר: " האם כדאי להשאיר אותך בחיים?" כל אדם דומה לאילן על שרשים שיונקים ממקור החיים. אם עשה הרבה עוונות, אז צינורות השאיבה מן החיים נסתמים. אם הוא צדיק גמור בזה שזכויותיו מרובים מעוונותיו, אז המצוות של ר"ה כמו התפילות והשופר, מנקות את הצינורות והוא שואב חיים מהם. הוא נכתב לחיים.

 

2אם עוונותיו שקולים לזכויותיו (בינוני) או כבדים מזכויותיו(רשע), אז, אין לו אפשרות להיכתב בספר הזה. יש לו 10 ימי תשובה עד יום הכיפורים לעשות תשובה. ואז, יש מקור חדש שנפתח לו מלמעלה, צינור חדש שממנו יוכל לינוק מהחיים. ואז הבינוני שעשה תשובה נכתב בספר החיים של הבינוניים וגם ג"ד של רשעים נקרע והם נכתבים בספר החיים. זה מה שקורא ביום כיפור.

לכן אומרים שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. אלה שני צינורות שונים.

 

3אבל אם לא נעשתה תשובה בכיפור, אין יותר צינורות. לא משופץ ולא חדש! מה קורא?

בסוכות, ה' יורד לכל אחד שעושה את עצמו עני . תשב אנוש עד דקא. תפילה לעני כי יעטוף. השמחה, הענווה, מורידות כביכול את ה' בעצמו אצל כל אחד למצב של פנים מול פנים. ואז, ללא צורך בצינורות, פני ה' מאירים לאדם ישירות! בשביל זה, המינימום הנדרש הוא הכנה של האדם לפגוש את פני ה'.  לכן זה יום הערבה. יום של דוד נמלך שלא החיה לו מגרמי כלום. של "לא טעם וללא ריח". מצב העני המתפלל לפני ה'. זה נמשך עד לבוקר של שמיני עצרת. אז יכולים לקרוע כל גזר דין פרטי.

 

4 אם זה לא נעשה בהושענא רבה, יש עוד אפשרות להשתמש בצינור המיוחד הזה: בכל שבת, יש מפגש כזה. לכן חותמים הברכות של השמע:

"ופרוש עלינו סכת שלומך".

עניינים נלווים:

 

1סכות ויעקב:

בחלומו, הוא רואה סולם עם עולים ויורדים: אלה הצינורות 0החדשים והמשופצים) אבל עבורו, זה פועל בצורה שונה: ה' ניצב עליו!! ללא צינור! זו בחינת סוכות . והוא אומר שעד עכשיו "לא ידעתי"! שיש דבר כזה. (לע"ד , אולי זאת סיבת ה"למען ידעו דורותיכם") ולכן יעקב הוא זה שיבנה סוכות.

 

2 הקמת המשכן:

אברהם ויצחק קראו למקום הר ושדה. מקום של שורשי האילן. יעקוב קרא לו בית, עם קרבה. סכות חל ביום שהתחילו לבנות המשכן: תיקון כל הפגמים על ידי קרבה של ה'. אפילו העננים הראשונים ביציאת מצרים היו ללא תשובה של ר"ה או של כיפור, אלא ישירות , בירידת ה' אל העם.

המקדש הוא מבחינת "אשכון עד דכא".

 

3 אשר לא עבדתם את ה' בשמחה..

בקללות בכי תבוא, יש שתי סיבות לקללות: קודם כל כתוב כי העם סר מדרך ה'. וזה שלא עשו תשובה בר"ה וביום כפור.

אבל אם הם גם לא עשו את סוכות והשמחה, אז אין להם את חיתום השלישי של הושענא רבה וניתקים מהחיים. רק שבת יכול אז להציל אותם!

 

4 ההבדל בין ימים נוראים לסוכות:

בימים הנוראים :"ה' יושב על כיסא רם ונישא"

אבל בסוכות:"וימינו תחבקני"

בימים נוראים התשובה היא מתוך יראה. בסוכות מתוך שמחה

 

5 האריז"ל

מתאר את חתימת הדין בראש השנה כזו של לאה

חתימה של כיפור : יסוד שברחל

חתימה של הושענא רבה: מלכות שברחל.

 

3-10-07

מישל בן שושן

 

הושענא רבה בג3

ה"בית גנזי"

ספר "זמן שמחתנו" מאמר יום הערבה

 

1 ערבה וילדים:

תלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה פרק ד דף נט טור ג /ה"ד :

הלכה ח' רבי יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן מפני מעשה שאירע פעם אחת תקעו בראשונה והיו השונאים סבורין שמא עליהן הם הולכין ועמדו עליהן והרגום מיגו דאינון חמי לון קראיי שמע ומצליין וקוראין באוריתא ומצליי ותקעין אינון אמרין בנימוסון אינון עסיקין ואמר אף בהלל כן לית כל עמא תמן ואמר אף בתקיעה כן לית כל עמא תמן א"ר יונה כתיב ואותי יום יום ידרושון זו תקיעה וערבה

פירוש : למה לא תוקעים בשופר בשחרית אלא במוסף? שתי סיבות:

• האחת שמקרה קרא והאויבים חשבו שהתקיעות של שחרית מבשרות מלחמה ובאו ותקפו אותם. מאז, תוקעים במוסף להסביר להם שזה כלול בתפילה, אחרי קריאת התורה ואין קשר עם הכרזת מלחמה.
• והסיבה השנייה: כדי שכל העם יבואו לשמוע השופר.

פירוש הפנים מאירות: "בשחרית הילדים עדיין ישנים. ומחכים להם שיבואו כדי לתקוע"!

פירוש הבית גנזי:

מביאים ילדים לשמוע השופר בר"ה כי אנו מבקשים מה' שידון אותנו כאילו אנו ילדים שנולדים מחדש. ללא זכויות,ללא מעשים, ללא תשובה. רק מרצון ה' לאהוב אותנו.וזה דומה מאוד למה שאנו עושים בהושענא רבה כשאנו לוקחים את הערבה שאין לה לא טעם ולא ריח ומבקשים מה' שיציל אותנו כילדים קטנים.

אבל יש שני מצבים , בהם אב למשל לוקח את בנו על כתפיו: או שהבן קטן מדי ולא יודע ללכת, או שהבן כן יכול ללכת לבד אבל מרוב חיבה, האב לוקח אותו. כך ה' לוקח אותנו על כתפיו בר"ה כי אנו קטנים מידי, רק היום אנו נולדים! ובה"ר, אפילו אם אנו כבר גדולים, מרוב חיבה הוא לוקח אותנו על כתפיו!

 

  2  מצוות לולב ערבה ושופר: בבית המקדש והיום:

כתוב: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר...ושמחתם….שבעת ימים"

לומדים מכאן שמצוות לולב היא רק יום אחד . אבל מסוף הפסוק, לומדים שזה שבעת ימים! אז קבעו יום אחד בגבולין(שאר ארץ ישראל)(מהמילה "ולקחתם"), ושבעת ימים בבית המקדש(מהמילה:"ושמחתם")

 

בבית המקדש	לולב כל שבעה ימים	ערבה כל שבעה ימים	שופר
בגבולין	לולב ביום א'	–		שופר
היום	לולב ביום א' וגם כל שבעה	ערבה ביום השביעי	מעומד-המקדש	מיושב

3 הזוהר: ה' לוקח וישראל לוקחים!

 

זוהר – רעיא מהימנא כרך ג (ויקרא) פרשת אמור [דף פח עמוד ב]

[דף קד עמוד א] פקודא (מז) דא ליטול לולב בההוא יומא באינון זינין דיליה והאי רזא אוקימנא ואוקמוה חברייא כמה דקודשא בריך הוא נטיל לון לישראל בהני יומין וחדי בהון, אוף הכי ישראל נטלי ליה לקודשא בריך הוא לחולקהון וחדאן ביה, ודא הוא רזא דלולב ומינין דביה דאיהו רזא דיוקנא דאדם והא אתמר, ע"כ:

 

פירוש: כמו שישראל לוקחים לולב עבור ה', כך ה' לוקח לולב עבור ישראל!

זאת אומרת שישראל מתנהגים כלפי ה' בכל מצב , אפילו בשעת הסתר פנים. וה' מתנהג עם ישראל, בכל מצב, אפילו אם אין להם לא ריח ולא טעם!

• איך ה' לוקח לולב? או כפשוטו, ואז כל מין דומה לאבר באדם כך שכל הלולב מסמל עבור ה' את האדם. או שה' מסכך על ישראל בסוכה, כמו שאימא מסככת על בניה להגן עליהם.
• וישראל לוקחים הלולב שכל מין מסמל הקב"ה או את "האדם העליון".

כל מה שנעשה במקדש מסמל מה שה' עושה עבור ישראל

וכל מה שעושים בגבולין מסמל מה שישראל עושים עבור הקב"ה

והיום שאין לנו בית המקדש, אנו עושים את שניהם ביחד.

השופר:

גם תקיעות השופר במקדש מסמלים את החלק של ה' כביכול תוקע עבורנו

ותקיעות שופר בגבולין מסמל השופר שאנו תוקעים עבור ה'

היום, אנו תוקעים מיושב(

 

לולב במקדש	ה' נוטל עבור ישראל	"ושמחתם"	שופר במקדש	תקיעות מעומד(היום)
לולב בגבולין	ישראל נוטלים עבור ה'	"ולקחתם"	שופר בגבולין	תקיעות מיושב (היום)

 

כל מה שנעשה בגבולין הוא כל מה שאנו עושים למען קרבה אל ה'.

כל מה שנעשה במקדש ,כמו השופר , הערבה או הלולב, זה לא מבחינת קרבנות אלא מפני שזה בבית ה'. ומשם, ה' דורש את קרבתנו.

בחוץ, אנו "לוקחים". בפנים, יש רק שמחה, כאילו אנו לא עושים, אלא כביכול, ה' בעצמו תוקע בשופר, ה' לוקח לולב, והערבה.

היום , שאין המקדש, אנו עושים את שני המהלכים כי ה' יכול לדור בכל אחד ואחד.

הערבה לא היתה נהוגה בגבולין כי זה חלק שרק ה' עושה.

09-10-06

 

הושענא רבא פצ

 

מאמר (כ'ט):

למדו חז"ל (סוכה כ'ז.), 15 תשרי מ15 בניסן, מצוות אכילת מצוה ואכילה בסוכה. אבל המצה היא עבודה שלילית (ללא שאור) בסוכה, האכילה היא חיובית, להפוך החושך לאור, ואוכלים חמץ.

לכן בכל יום , אושפיז חדש.

ולכן מקריבים 70 פרים.

כדי לברר את הרע בכל 7 המידות. וכל אחד כלול בעשר (70).

ביום השביעי של סוכות, אז נכללו כל המידות בקדושה.

איוב פרק ה (יט):" בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע"

יש שש מלכויות על ישראל כדי לבררם ולהכניס אותם בקדושה.

 

מצרים	אשור	בבל	מדי	יון	אדום	–
חסד	גבורה	תפארת		חכמה	יסוד	מלכות
אברהם	יצחק	יעקב	משה	אהרון	יוסף	דוד

 

השביעי, הוא דוד המקבל מכל המידות ולית ליה מגרמיה כלום, שהוא הערבה, ללא טעם וללא ריח :"דלותי ולי יהושיע"= אף על פי שדלה אני במצוות, לך אני!, ולי (ואותי) נאה להושיע.!

ביום זה , פועלים להכניע בחינת "גוג ומגוג" (=70). כללות 70 אומות העולם. "לא יגע בך רע" = מלחמת גוג ומגוג לו תהיה לה שום שליטה על ישראל כי משיח בן דוד יכניעו  לקדושה מייד.

בכל יום היו מקיפים את המזבח פעם אחת ויום השביעי 7פעמים.

הוא עניין של הקפות ביריחוף בכל יום הקפה אחת וביום השביעי 7הקפות, והכניעו את כללות שבע האומות שבארץ, כנגד 7המידות.

יריחו היתה מנעולה של הארץ. ביום השביעי מקריבים 7פרים נגד 7 האומות. וביריחו יהושוע החרים את כל השלל ואסר לבנות אותה שוב!

ביריחו היתה שליטת מלך בבל!

שיר השירים רבה פרשה ח ד"ה א [יא]:

"הה"ד (יהושע ז') וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה, ר' חנינא בר יצחק אמר פורפירה בבליה, מה בבל עבדה הכא, תני רשב"י מלך בבל היה וקנה ביריחו, והיה זה משלח לזה כותבות וזה משלח לזה דורוניות, הדא אמר כל מלך שלא היה לו קצין בארץ ישראל לא היה תופש בעצמו שהוא מלך".

למלך בבל היה ארמון ביריחו ויבא משם תמרים (כותבות). "לכן גלו לבבל כדי לאכול שיאכלו תמרים!!!

פסחים דף פז עמוד ב :

יודע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאינן יכולין לקבל גזרות של רומיים, לפיכך הגלה אותם לבבל. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול,…. רבי חנינא אמר: מפני שקרוב לשונם ללשון תורה. רבי יוחנן אמר: מפני ששיגרן לבית אמן עולא אמר כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה!!!

יהושוע הבין שאין אפשרות לבנות בית המקדש אם לא מכניעים תחילה את יריחו! כי זה סימן לשליטת מלך בבל על הארץ. ויכוללהיות שאם "חיאל בית האלי" לא בנה ביריחו אז בית המקדש לא היה חרב !!

עיקר הכנעת יריחו הוא על ידי ההקפות: י"ב שבטים בעיגול, כשיהודה מתחבר עם דן, כוח העיגולים: אין בו ראש וסוף. נעשה מזה אור מקיף המכניע החיצוניים והקליפות.

כך פועלת הסוכה, כך פועלים ההקפות של הלולב.

כך תיקן ה' את חטא אדם הראשון בעשיית בגדים "כותנות עור"=אור מקיף של הלבוש.

הערבה:

היתה גבוה 11 אמות= 10 אמות של המזבח ואמה יותר.

כנגד 11סמני הקטורת. להכניע ה"חיצוניים".( 10 זה הקדושה . 9 או 11זה ההיפך של הקדושה). ה11 נגד הלבונה שריחה רע נגד פושעי ישראל, להכלילם לתוך הכלל. וה11 נגד האמה הנוספת של הערבה.

10דברים היו ביריחו:

משנה מסכת תמיד פרק ג משנה ח :

[ח] מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח מיריחו היו שומעין קול המגריפה מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז מיריחו היו שומעין קול החליל מיריחו היו שומעין קול הצלצל מיריחו היו שומעין קול השיר מיריחו היו שומעים קול השופר ויש אומרים אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטרת אמר רבי אליעזר בן דגלאי עזים היו לבית אבא בהר מכוור והיו מתעטשות מריח פטום הקטורת:

 

יוצא ש9 הם קולות ואחד הוא ריח הקטורת!כדי להכניע את הקליפות!

 

ההקפות:

העיגול יש לו את החיסרון של ה הרגל , השיעמום, אין חידוש. אבל יש לו את הכוח של החוזק. לא קל לשבור עיגול. אין מאיפה ל"תפוס" אותו. אין ממה להתחיל נגדו.

ליושר יש את החידושים, הקיצוניות , היוזמה, הולך לכיוון עצמי  עד אין סוף. מצד שני הוא שביר וחלש.

לישראל , יש תכונות היושר: היוזמות, הקצבות, 12 הקצבות של 12 השבטים שכל אחד פורץ לכיוון שונה ורחב.

אבל אם הם מצליחים גם לאחד את כל השבטים, אז הם יכולים ליצור עיגול העשוי מקווים ישירים!!! וזה עוד יותר חזק מכל עיגול אחר.

לכן, נגן עיגולי המקטרגים והקליפות הרעות, אנו יכולים להציג עיגול הרבה יותר חזק: עיגול העשוי מקווים, כשעם ישראל יודע להתאחד.

עם הלולב, בהקפות

ביריחו כששבט יהודה התחברה עם שבט דן.

מצליחים ליצור כוח העיגול העשוי קוים!

 

התמרים של יריחו:

הם מסמלים את הניצוצות של קדושה שקיימים אצל הגויים. עם ישראל צריך לברר את המידות ולהביא אותם בקדושה.

הם היו יכולים לעשות זאת בארץ, כי היו פה 10 או 7 עמים. אבל בגלל סכנה קיומית, ה' העדיף לצוות להכחיד אותם לגמרי ושנעשה את העבודה של בירור המידות  בדרכים אחרות, כמו למשל גלויות, אחת אחת!

אז התמרים בירחיו אינם. הם "הועברו " לבבל. ושם אנו צריכים ללכת כדי לאכול אותם(דברי עולא), זאת אומרת, אנו צריכים לעשות את העבודה

של בירור המידות של הגוים בחו"ל, בגלות!