סוכות פי4

בע"ה יד תשרי התש"פ

מישל בן שושן

סוכות פי4

 

מבנה פרשת המועדים בפרשת "אמור" (ויקרא פרק כג )

 

הקדמה 1:

  • וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי:

שבת:

  • שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיקֹוָק בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: פ

הקדמה 2:

(ד) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם:

מועדים:

פסח:

(ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיקֹוָק:(ו) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ:(ז) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:(ח) וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: פ

עומר:

(ט) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן….יד) וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם: ס

שבועות:

(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיקֹוָק…כא) וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם…אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

ראש השנה

(כג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ:(כה) כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק: ס

 

כיפור:

(כו) וַיְדַבֵּר יקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק:(כח) וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:(כט) כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:(ל) וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ:(לא) כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם:(לב) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם: פ

סוכות א'

(לג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיקֹוָק:(לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:(לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיקֹוָק בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:

סיום 1

(לז) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:(לח) מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְקֹוָק וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיקֹוָק:

סוכות ב':

(לט) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:(מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:(מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:(מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:(מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

סיום 2:

(מד) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְקֹוָק אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

חג סוכות או חג לה'?(הרב תמיר גרנות)

 

  1. הערה ראשונה:

 

בעיון בסוף הפרשה, אנו מגלים שיש שני חגים שונים שאמורים לחול באותם הימים!(15 בתשרי)

  • אחד שקראנו לה סוכות א', והיא נקראת, בתורה :"חג הסוכות"
  • וחג שני, שקראנו לו סוכות ב' שמופיע אחרי הסיום1, והוא נקרא בתורה "חג לה'".

ראיה נוספת לקביעה שמולנו נמצאים שני חגים, אלה מספר הקרבנות:

  • בכל חג יש להביא איל אחד ושבעה כבשים
  • בסוכות יש להביא שני אלים וארבעה עשר כבשים, בדיוק כפול, כאילו אלה קרבנות שני חגים שחלים באותו התאריך

 

  1. הערה שנייה:

 

נסכם את המבנה של הפרשה :

 

הקדמה1

שבת

הקדמה 2

מועדים (כולל סוכות א)

סיום 1

סוכות 2

סיום 2

 

 

יש שתי הקדמות ויש שני סיומים. בין שתי ההקדמות מופיע השבת ובין שתני הסיומים מופיע סוכות ב'. מכאן, יש ללמוד את ההקבלה בין השבת ובין סוכות ב'.

 

  1. סיכום ההבדלים בין שני החגים:

 

  סוכות א' סוכות ב'
שם החג בתורה: "חג הסוכות'" חג לה'"
המיקום נמצא בתוך רשימת המועדים מחוץ לרשימה הראשונה, במקביל לשבת
המצוות עשה בחג קרבנות מיוחדים לולב ,ישיבה בסוכה והשמחה
היום  א' וח' נקראים: מקרא קודש שבתון
שיוך החג שייך לשלושת הרגלים שייך לחגי תשרי

 

מקרא קודש: כל המועדים המופיעים ברשימה המרכזית נקראים "מקראי קודש".: פסח, שבועות, ראש השנה , כיפור וסוכות א'. אבל לא בסוכות ב'.

שבתון: כל חגי החודש השביעי נקראים "שבתון"(ראש השנה, כיפור וסוכות ב') אבל, לא פסח ,שבועות וסוכות א'. ויום השבת, שחל ביום השביעי בשבוע. כך שהמילה "שבתון" קשורה לעניין השבע (ימים, חודשים, שנים(שמיטה)).

מכאן ניתן לחלק את מועדי השנה כך:

מועדי "מקראי קודש" מועדי "שבתון"
שבת שבת
פסח  
שבועות  
ראש השנה ראש השנה
כיפור כיפור
סוכות א' סוכות ב'

 

סוכות ב'= חג לה' כי הוא חל בחודש השביעי, החודש שאנחנו "לפני ה'", בירושלים. כמו שבשבת אנו מתקרבים אל ה' יותר, כך בחודש השביעי מתקרבים לה' יותר, במיוחד אחרי ראש השנה וכיפור. יוצאים מהבתים שלנו ועולים לשבת בסוכה בירושלים עם הלולבים. זוכרים את הקרבה אל ה' שהייתה לנו במדבר , כשלא היו לנו בתים קבועים. אלה הסוכות שהושבתי את בני ישראל : לא הסוכות הן העיקר אלה העיקר הוא שלא היו לנו בתי קבועים!! כי היינו לפני ה'!. זה החג של מצוות ה"הקהל".

 

המילה "אך" שמתחילה את תיאור סוכות ב', מקשר אותו למועד אחר שחל באותו החודש, והוא כיפור. בשניהם אנו מתייצבים לפני ה'.

 

העובדה שסוכות ב' מדגישה את הפן החקלאי (באוספכם, לולב, סוכה), יכול לבלבל אותנו, כי זה מקשר אותו  דווקא לשבועות, עם הבאת הביכורים, לעומר, לחג האביב, שלושת הרגלים החקלאיים, ולאו דווקא לחגי תשרי המנותקים מכל פן חקלאי.

 

נראה לי שזאת הנקודה שדווקא מאלצת אותנו לחבר בין שני החגים: כל אחד מגלה פן אחר והפן החקלאי של סוכות ב' מאלץ אותנו לחבר בין שני הפנים וחוגגים את שני החגים באותם הימים ממש!!.

 

איך סוכות ב' ממשיך את חגי תשרי?

אפשר להגיד שיש שלוש דרכים להתקרב אל ה':

מתוך אהבה, מתוך יראה ומתוך שמחה. אלה שלושת חגי תשרי!

וזה מסביר את קביעת "הושענה רבא", על ידי המקובלים בסוף חג הסוכות.

 

 

סוכת דוד הנופלת

בע"ה יד תשרי התשעח

מישל בן שושן

סוכת דוד הנופלת

 

מתוך שיעור של מניטו

 

יש מנהג, בעיקר אצל בני אשכנז להגיד בסוכות, בברכת המזון: הרחמן יקים את סוכת דוד הנופלת.

המושג הזה של סכת דוד הנופלת לקוח מספר עמוס:

 

עמוס פרק ט(יא) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם:

מדובר על אחרית הימים. והשאלה היא למה מלכות ישראל שמתחדשת בארצה נקראת כך:"סכת דוד הנופלת"?. בקשר למילה "נופלת", הגמרא דורשת:

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צו עמוד ב אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי? – אמר ליה: מאן בר נפלי? – אמר ליה: משיח. – משיח בר נפלי קרית ליה? – אמר ליה: אין, דכתיב (עמוס ט') ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת. –

 

  1. בר נפלי

המשיח מכונה "בר נפלי"! נראה מוזר לכנות כך אדם שאמור לבוא ולהקים מלכות ישראל. אדם שכל היהודים לדורותם מקווים ומתפללים לבואו!

בדיוק נגד התפיסה הזאת שיבוא אדם שיפטור את כל הבעיות בצורה ניסית, בזמן שאנו נחכה לו פאסיבית, הכינוי הזה כנראה נולד!

מניטו מסביר שבמשך ההיסטוריה יש  הרבה משיחים אפשריים . המשיח נמצא אבל הכל תלוי בבני הדור! אם הם ראויים ועושים את מה שנדרש, אז המשיח מצליח להיות משיח! אבל אם הדור לא עושה את שלו, אז המשיח הזה "נופל", איננו משיח! למשל,אדם כמו  בר כוכבא: הוא היה יכול להיות משיח אבל הדור שבו הוא חי לא עשה את שלו,ובר כוכבא הפך לבר כוזיבא , אכזב, נפל והוא לא היה המשיח!

יש זמנים, יש משיחים אפשריים אבל השאר תלוי בבני הדור.

תפיסה זו מנוגדת להרגשה שאין לנו מה לעשות כדי להצליח את בואו של המשיח. שהוא יעשה הכל!

אם יהיה מפגש בין זמן מתאים, משיח אפשרי ודור ראוי ואקטיבי (זוכה), אז בא ומתגלה המשיח שלא נופל והוא יקים את סוכת דוד הנופלת.

יכולים להיות משיחי שקר. שאין להם קשר עם הדברים שתיארנו. למשל ישו הנוצרי היה משיח שקר.

כשקוראים למשיח "בר נפלי", מעודדים את היהודים להיות כל הזמן פעילים ולקוות, ולהשתתף בהצלחת מפעל הגאולה. כי הרי שהמשיח יכול ליפול! הוא יכול ליפול, הוא "בר נפלי"!

 

  1. סוכת דוד

מניטו מזמין אותנו ללמוד את פירושו של המלבים:

המלבים: "בתחילה היה בית דוד בנוי."

מה פירוש" בית דוד"? ברור שלא מדובר על בית המקדש כי הרי דוד לא בנה אותו. אלא מדובר על מערכת ממלכתית של ריבונות עם ישראל בארצו. יש גם עניין שהמלוכה תצא ממשפחתו של דוד.

בית דוד התקיימה לאורך כל הבית הראשון.

אחרי גלות בבל, שלטו בארץ מנהיגים שאינם ממשפחתו של דוד. למרות זאת, היו צאצאי משפחת דוד שהמשיכו בתפקידים ראשיים, כמו למשל, נשיאי הסנהדרין. המצב הזה , נקרא "סוכת דוד" בניגוד ל"בית דוד". כי הם לא היו בשלטון אבל בכל זאת תפסו מעמדות מפתח.

בסוף בית שני גם הסוכה הזאת נפלה.נשארו בודדים כמו רבי יהודה הנשיא שכתב את המשנה או רש"י שידועים כצאצאי דוד המלך אבל הם עסקו בתורה שבעל פה. זו תקופת "סוכת דוד הנופלת". תקופה שבה אנו מצפים לישועה ולגאולה. בתקופה הזאת, יש הרבה הזדמנויות לגאולה.אבל זה בין השאר תלוי בזמן, בזכות הדור ובמעשים של היהודים בדור הזה ובהמצאות "משיח" פוטנציאלי שהוא "בר נפלי". כלומר , הוא  עלול ליפול ולא למלא את תפקידו. רק אם כל התנאים מתקיימים, אז באה הגאולה ומקימים את סוכת דוד הנופלת, כמו שכתוב בעמוס (לעיל) וגם ביחזקאל:

. יחזקאל פרק לד (כג) וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן אֵת עַבְדִּי דָוִיד הוּא יִרְעֶה אֹתָם וְהוּא יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה:(כד) וַאֲנִי יְקֹוָק אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם אֲנִי יְקֹוָק דִּבַּרְתִּי:

 

 

  1. מסקנה עבור דורנו

כל המושג הזה של "בית דוד" או סוכת דוד, מזכירים לנו שיש מימד שונה מאשר "בית המקדש".

שלמה המלך בנה בית המקדש.אבל דוד כבר בנה לפניו "בית דוד".

בית דוד הוא החזרת שלטון ריבוני של עם ישראל בארצו.

בית המקדש היא שלב מתקדם יותר של בניין בית לה' ומוכנות לעבוד בו.

יש הרבה יהודים שעבורם אין גאולה ללא בית מקדש. זו טעות. בניין בית דוד , מלכות, שלטון ריבוני, זה השלב הראשון. בניין בית מקדש הוא שלב נוסף בגואלה שמותנה בקיום השלב הראשון. לכן, יש הצדקה שכינוי מדינת ישראל "ראשית צמיחת גאולתנו". הראשית הזו היא בניין "בית שלישי", שאיננו בית מקדש שלישי אלא הקמת סוכת דוד הנופלת שתוכל להיות תשתית לבניין בית מקדש שלישי,בב"א.

נראה לי שיש עוד מסקנה (שמניטו לא היה מסכים איתה לגמרי): חייבים להמשיך ולהרגיש , למרות הקמת מדינת ישראל, שעדיין הדברים יכולים להסתבך. אנו, חס ושלום, עלולים לאבד את מה שקבלנו עד כה. עלינו לפעול בכל כוחנו כדי שזה ימשיך ולא לסמוך על הנסים שקראו לנו בדורנו. לזכור את עניין "בן נפלי" ולעשות הכל כדי שלא יפול הפעם!

מניטו ז"ל לא קיבל הצעה זו ממני ואפילו התרגז על עצם הרעיון שהיה יכול לצוץ במחשבתי! הוא טען שהבית השלישי שאנו בונים הוא הבית האחרון ואין חזרה אחורה. הוא היה מלא בטחון ונסמך על מקורות קבליים ומדרשיים רבים.

אני מאוד מקווה שהוא צדק. אבל נראה לי שאם תהיה לנו הרגשה שהכל עדיין תלוי בהתנהגות שלנו (במיוחד של בני הגלות שחייבים לעלות ארצה), שהמשיח הוא תמיד "בר נפלי",זה לא יזיק למהלך הגאולה!!

 

  1. דוד והמספר שבע

כמו שראינו, דוד מסמל החזרת המלכות לישראל ושלמה בנו, בניין בית מקדש.

דוד הוא השלב הקודם את בנו. דוד הוא מבחינת המספר שבע:

בכל ימי חג הסוכות, אנו מארחים בסוכה, כל יום, אושפיז אחר. ביום הראשון אברהם וביום השביעי דוד המלך. ביום הושענא רבה, היום השביעי, דוד המלך הוא במרכז הכוונות.

אבל ביום שמיני עצרת, אנו כבר מחוץ לסוכה ואין לנו "אושפיז" . אבל אילו היה , זה היה שלמה המלך!

ייתכן (לע"ד) שהחזרה לבית הקבוע שלנו מסמלת את בניין שלמה. אחרי הקמת סוכת דוד הנופלת, חוזרים לבית המקדש של שלמה!

ימים בחג הסוכות אושפיז
א אברהם
ב יצחק
ג יעקב
ד יוסף/פנחס
ה משה
ו אהרון
ז דוד
ח  שמיני עצרת שלמה
  1. בת שבע ודוד

ייתכן ויש קשר עמוק בשמה של בת שבע.

כמו שדוד המלך הוא בן השבע, בת זוגו היא בת שבע!

כששואלים למה דוד המלך לא בנה את בית המקדש, יש כמה תשובות שניתנות על ידי החכמים.

המפורסמת שבהן היא שדוד נלחם בהרבה מלחמות .מכיוון שהוא עסק בהרג, איננו יכול לבנות בית מקדש

אבל יש גם סיבה יותר נסתרת: הסיפור שלו עם בת שבע

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קז עמוד א דרש רבא: מאי דכתיב +תהלים ל"ח+ כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד – ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית, אלא שבאה אליו במכאוב. וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכלה פגה.

מעניין שהגמרא מבססת את ההסבר שלה על פסוק של תהילים: "כי אני לצלע נכון":דוד יודע כנראה שבת שבע היא ה"צלע" שלו. "צלע" היא בת זוגו הראויה.

בפעם הראשונה שכתובה המילה "צלע" בתורה, מדובר על האישה שהיא הצלע של אדם. כלומר, צד שלו.

בראשית פרק ב (כא) וַיַּפֵּל יְקֹוָק אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:

רש"י בראשית פרק ב מצלעותיו – מסטריו, כמו (שמות כו כ) ולצלע המשכן, זהו שאמרו שני פרצופים נבראו:

מעניין שרש"י משווה את הצלע של האדם והאישה לצדדים של המשכן. כאילו בת שבע באה במקום המשכן, אצל דוד. היא הבית המקדש של דוד!

 

לויתן

בע"ה כג תשריה תשעח

מישל בן שושן

 

לוויתן

 

שמעתי מראובן קסל

 

"לוויתן זה יצרת לשחק בו"

 

לוויתן הוא סמל לספירת המלכות. הספירה התחתונה ביותר

המלכות היא היכולת של האדם להגיד "לא"

כוח הבחירה של האדם

 

ה' כביכול ברא את הלוויתן, כוח הבחירה של האדם, כדי לשחק בו!

(כמו שהיום מנסים לבנות מחשבים חכמים שיתמודדו מולנו!)

 

כשאנו מתפללים לזכות לאכול בסוכה "מעורו של לוויתן" (לע"ד)

אנחנו אולי מתפללים להגיע לנקודה, בה, יתחולל חיבור בין כוונת הבורא לכוונת האדם שהגיעה , מתוך רצונו של האדם, להתאים לכוונת הבורא!

לויתן

בע"ה כג תשריה תשעח

מישל בן שושן

 

לוויתן

 

שמעתי מראובן קסל

 

"לוויתן זה יצרת לשחק בו"

 

לוויתן הוא סמל לספירת המלכות. הספירה התחתונה ביותר

המלכות היא היכולת של האדם להגיד "לא"

כוח הבחירה של האדם

 

ה' כביכול ברא את הלוויתן, כוח הבחירה של האדם, כדי לשחק בו!

(כמו שהיום מנסים לבנות מחשבים חכמים שיתמודדו מולנו!)

 

כשאנו מתפללים לזכות לאכול בסוכה "מעורו של לוויתן" (לע"ד)

אנחנו אולי מתפללים להגיע לנקודה, בה, יתחולל חיבור בין כוונת הבורא לכוונת האדם שהגיעה , מתוך רצונו של האדם, להתאים לכוונת הבורא!

אסרו חג לעד7

בע"ה כג תשרי התשעח

מישל בן שושן

 

אסרו חג לעד7

 

אחרי החגים.. מה נשאר??

 

5קילוגרמים בתוספת, להוריד!

 

ניתן לנסות ולחשוב על "מה  "זה" (חודש של קיום מצוות מטורף) עשה לנו "?

הרי עברנו כל כך חוויות, חגים, תפילות, לימודים… שחייב להישאר בנו משהוא מכל זה

ואם לא, אז זה היה לשווא!

 

בדיוק נגד הרעיון הזה רציתי לכתוב:

החוויה הדתית, קיום המצוות, ברמה של כל אחד, היא מעבר לכל מה שאנו יכולים להגיד על מה "שנשאר".

אין לנו מושג באמת על מה שזה עשה לנו ובנו. אבל אני בטוח שזה עשה בנו רושם גדול מאוד.

הטענו את עצמנו  כמו שאנו מטעינים סלולר. אבל יותר מזה: הטעינה היא לא רק טובה לשעה, שבוע, או אפילו שנה. היא טובה לדורי דורות!!

 

כשאני רואה יהודי שאין לו, לכאורה שום קשר עם היהדות (במובן של קיום מצוות או לימוד), והיהודי הזה מביע גאונות, רעיון "יהודי" בתחום כל שהוא (באומנות, במדע, בכלכלה..) נראה לי שהוא מביע את הפוטנציאל שצברו עבורו דורי דורות אבותיו.

 

יהודי חילוני הוא יהודי ויכול להביע גאונות יהודית, תרבות יהודית, בזכות מה שהוא "קיבל" (אין לי מושג איך) מאבות אבותיו שצברו והטעינו יהדות במובן קיום מצוות ולימוד תורה.

 

אני לא אומר זאת כדי להרגיע את עצמי על משמעות המאמצים שאני והדתיים הסובבים אותי מפתחים בקיום מצוות. אני באמת חושב שזו "טעינת יהדות" אמיתית. משמעותית ביותר שמשפיעה בצורות נסתרות בנו, מסביבנו ולאורך דורות רבים.

 

היום, בעידן הפוסט מודרניזם, יש הרגשה שכל מה שעושה האדם, זה לטובתו בלבד.

"אתה רוצה להיות דתי? תהיה דתי! לבריאות"

"אם זה עושה לך טוב, בבקשה תהיה דתי רק שלא תפריע לי"

"אני יהודי בדרך שלי" (כלומר אני חושב שהדרך שלך להיות יהודי , אין לה משמעות עבורי ואולי זו דרך ישנונית ואובסולטית, יש דרכים מודרניות להיות יהודי…).

 

לדעתי, קיום תורה ומצוות (כולל כמובן, בראש ובראשונה, החיים הגשמיים במדינת ישראל), הם טעינת המצבר היהודי שבנו ובעם כולו וכל מי שהתנתק מפעולת הטעינה הזו, פשוט אוכל על חשבון האחרים והדורות שקדמו לו. הוא מנצל את הזרם שטענו עבורו אחרים. הוא מביע תרבות יהודית, אבל לולי הטעינה שקדמה לו ושאחרים טוענים עבורו, הוא לא היה יכול לבטא שום דבר יהודי.

 

למרות זאת, אין לנו (הדתיים, שומרי המצוות ולומדי התורה) להתנשא בכלל על אף אחד . אנו בעצמנו חיים על המצברים שטענו אבותינו (זכות אבות) ושאר בני עמנו. ואין לנו לעשות חשבונות "מי מטעין" "מי מנצל".

ייתכן שכל אחד מקבל טעינה מבחוץ ומצד שני, הוא טוען, בצורה שלו, את המצברים להבא.

במיוחד כל מי שגר ומיישב את העולם בארץ ישראל.

 

מסקנה:

אפילו אם יכולים להגיד בהיסח הדעת " ב"ה עברו החגים"! "עברנו את זה בשלום" כאילו ניצלנו מסופת הוריקן בשלום, יש לנו להכיר שאם אנו עברנו את זה, "זה" השאיר בנו רושם אדיר, שרובו בלתי מודע, והעיקר של הרושם איננו יכול להימדד כי הוא צולל בעמקי נפשנו , נפש עמנו , ולאורך דורות רבים מאוד.

סוכות פי

בע"ה יד התשע"ח

מישל בן שושן

 

סוכות פי

מתוך שיעורים של הרב מנשה וינר

 

סוכות שייך לשתי מערכות שונות:

  1. מערכת שלוש הרגלים

פסח שבועות וסוכות.

שלושת הרגלים קשורים כיחידה אחת בהרבה מקורות בתורה. שלושתם קשורים ליציאת מצרים. שלושתם קשורים להיסטוריה של עם ישראל . הם חגים "פרטיקולאריים", השייכים אך ורק לעם ישראל.

  1. מערכת חגי תשרי

ראש השנה, כיפור וסוכות, חלות בחודש השביעי. שלושתם קשורות ביחד לחודש הזה. כי יש מעלה מיוחדת לחודש השביעי באשר הוא שביעי! החודש השביעי הוא לא "תאירך" שבו חלים החגים האלה אלא שהחגים האלה קיימים כדי לחגוג את החודש השביעי!! החגים האלה קשורות לאוניברסאליות. הזמן שבו העולם נברא או שנולד אדם הראשון. הזמן שבו עם ישראל חוגג, עבור כל העולם, ועבור המימד האוניברסאלי שיש בו, את החודש השביעי עבור כל העולם

מערכת שלושת הרגלים מערכת חגי שתרי
פסח ראש השנה
שבועות כיפור
סוכות

 

 

אילים וכבשים

זה מסביר למה בסוכות מביאים בדיוק כמו כל החגים אילים וכבשים, רק שהם במספר כפול!

בכל החגים, מביאים בין השאר : איל אחד ושבעה כבשים

בסוכות : שני אילים וארבעה עשר כבשים!!

סוכות שייך לשתי המערכות ! כאילו אנו חוגגים ביחד שני חגיים בו זמנית: סוכות של שלושת הרגלים וסוכות של חודש השביעי!

 

אלה מועדי

זה גם מסביר למה בפרשת אמור, אחרי תיאור כל המועדים לפי סדרם בשנה (פסח- שבועות- ראש השנה- כיפור-סוכות. התורה מסיימת בפסוק:

"אלה מועדי ה' מקראי קדש.."  ומיד אחר כך, התורה ממשיכה:

"אך! בעשור לחודש השביעי…." ומתארת את חג הסוכות שנית! כאילו היא שכחה לדבר לפני כן על סוכות! אבל היא לא. סוכות כבר מפורט ברשימה למעלה !

ניתן  להבחין היטב בשייכות של כל חלק מתיאור חג הסוכות לשתי המערכות:

בחלק הראשון, לפני הפסוק המסיים "אלה מועדי.." כתוב שסוכות הוא חג של החודש השביעי "הזה". כמו שכיפור היה "בעשור לחודש השביעי "הזה". המילה "הזה" מדגישה שהחגים האלה שייכים למערכת של חודש השביעי.

בחלק השני, אחרי הפסוק "אלה מועדי .." כבר לא כתוב המילה "הזה" כי אין חשובות לשייכות חג תשרי לחודש השביעי דווקא.

 

החודש השביעי

איזו חשיבות יש לחודש השביעי דווקא?

הרי כל הזמנים מקבלים קדושה מבחינת השבע:

  • הימים: כל שבעה ימים חוגגים את יום השבת
  • השנים: של שבע שנים יש שנת שמיטה
  • יובל: כל שבע כפול שבע שנים חוגגים את היובל.

מה קורא עם החודשים? חייבת להיות קדושה בתוך כל השנה, בחודש השביעי! זו הקדושה של החודש השביעי.

כאמור לעיל, בגלל הקדושה הזאת, יש לנו ראש השנה , יום הכיפורים וסוכות בו!! ולא להיפך!

לא שהחודש המקודש בזכות החגים שחלים בו אלא שיש בו חגים כי הוא מקודש בהיותו שביעי!!

 

 

 

מערכת שלושת הרגלים:

בעצם מדובר על שני חגים עקריים : פסח וסוכות. לכל אחד יש עצרת: עבור פסח יש שבועות ועבור סוכות יש שמיני עצרת:  שני החגים מציינות פן אחר ולכל אחת יש סיום, עצרת, מטרה שהיא מהעולם של השמונה. פסח נחגג בחודש הראשון וסוכות בחודש השביעי. הם תופסים , כל אחד קוטב אחר מהשנה. שני החגים ושני החודשים האלה (ניסן ותשרי) מקבילים מאוד:

יום  בחודש ניסן תשרי
1 ראש חודש של החודש ראשון ראש השנה
10 לקיחת השה=יציאה מעבודה זרה כיפור
15 חג המצות חג הסוכות
50=7X7 +1.        8=7+  1. עצרת=שבועות שמיני עצרת

 

במערכת הזאת של שלושת הרגלים יש פנייה לרגשות שונים אצל האדם:

  1. בפסח, יש לחקלאי עדיין חשש על תוצאות עבודתו החקלאית. אז ה' מרגיע אותו ומבטיח לו הגנה. ה' הוא שמוציא אותו ממצרים, הוא דואג לו. גם ביציאת מצרים, היה חשש לחיים החדשים במדבר. ה' מרגיע את בני ישראל ומגן עליהם במדבר נותן להם מן ענן ובאר.
  2. בסוכות, החקלאי שמח כי הוא סיים את העבודה שלו וה וא רואה את השפע בגרנות. הוא מאוד רגוע ואפילו הוא יכול לחשוב "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה". לכן, מוציאים אותו מביתו ומזכירים לו שהכל תלוי בה'.
פסח סוכות
הרגשה טבעית פחד בטחון מופרז
מצווה להירגע ולסמוך על ה' לצאת אל העראי כדי להכיר בה'

 

מערכת חגי תשרי

בראש השנה: אנו ניצבים לפני המלך, לדין. מתייחסים אל העבר: מה עשינו ואיך לתקן.

בכיפור: מקבלים אשראי על העתיד. על ידי "כפרה"(כיסוי) על החטאים, מקבלים הזדמנות להצליח.

בסוכות: מתרגמים את שני הדברים האלה בפועל בעולם הגשמי. מקדשים את הטבע. לא רק הכהן הגדול נמצא בענן . כולנו יושבים תחת ענני הכבוד.

שמיני עצרת: כל מה שקורה בחגי תשרי מופנה למטרה העליונה: עולם השמונה. כל העבודה בעולם השבע מצליח בזכות זה שאנו מפנים הכל לשמיני עצרת.

 

מעגל וספיראלה

אם נתייחס רק למערכת החודש השביעי, השנה מסרטטת מעגל בשני מימדים.

חג המצות, מאפשרת לגלות מימד שלישי. שמעלה אותנו מהשטח אל הנפח. כשאנו יוצאים ממצרים בפסח, אנו יוצאים מהדו מימד, מעולם השבע ויוצרים ציר במימד השלישי.

כך שבעצם, באמצע השנה הטבעית של תשרי, פסח מעלה המעגל לקראת ספירלה!

 

 

הזמן לפי הטבע, עולם השבע                                      חג המצות מאלץ אותנו לצאת למימד חדש

השנה שמתחילה בתשרי

 

 

 

תשרי         תשרי

 

 

 

 

הזמן לפי שילוב שתי המערכות

תשרי (מעגל)

ניסן (ספיראלה)

 

 

פיצול יציאת מצרים

למה לא אוכלים מצות בסוכה בניסן?

כי הרי שני החגים מתייחסים לאותו האירוע. בני ישראל יצאו ממצרים, מרעמס ובאו לסוכות ושם אפו את המצות ואכלו אותם וגם ישבו בסוכות!

הגיוני אם כן, לשבת בסוכות בפסח!

 

אלא שהדבר התפצל לשני חגים כדי להכניס בתוך מעגל השנה זיקה בין עולם האוניברסאלי והעולם היהודי. בין העולם הטבעי לבין עולם האל טבעי.

כאילו סוכות היא "שלוחה" של פסח בתוך החודש השביעי!

 

מסקנה:

סוכות היא החיבור בין שתי מערכות הפוכות ומשלימות

בין מערכת הטבעית האוניברסאלית של החודש השביעי

ובין המערכת העליונה, שמבקשת לצאת מחוקי הטבע, לקראת עולם השמיני. עולם יהודי ספציפי.

היא מכניסה בכל מערכת ניחוח של המערכת השניה.

 

עצרת

שבועות ושמיני עצרת באים כדי למשוך את עולם השבע לתוך עולם השמונה. שבועות דורש הכנה ועבודה הרבה יותר ארוכה וקשה כי היא העבודה של עם ישראל

העבודה הרבה יותר טבעית ומהירה בשמיני עצרת. היא באה מיד אחרי סוכות. מבשרת את אחרית הימים וגאולת כל העמים.

 

חג האסיף

מלשון "ויאסף אל עמיו". סוף. סוף מעגל.

סוכות מסיימת את שתי המערכות

בכך, היא מסמלת את אחרית הימים. וזה מסביר את קריאת ההפטרה של אחרית הימים.

סוכת דוד הנופלת מ

בע"ה יד תשרי התשעח

מישל בן שושן

סוכת דוד הנופלת

מתוך שיעור של מניטו

 

יש מנהג, בעיקר אצל בני אשכנז להגיד בסוכות, בברכת המזון: הרחמן יקים את סוכת דוד הנופלת.

המושג הזה של סכת דוד הנופלת לקוח מספר עמוס:

 

עמוס פרק ט(יא) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם:

מדובר על אחרית הימים. והשאלה היא למה מלכות ישראל שמתחדשת בארצה נקראת כך:"סכת דוד הנופלת"?. בקשר למילה "נופלת", הגמרא דורשת:

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צו עמוד ב אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי? – אמר ליה: מאן בר נפלי? – אמר ליה: משיח. – משיח בר נפלי קרית ליה? – אמר ליה: אין, דכתיב (עמוס ט') ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת. –

 

  1. בר נפלי

המשיח מכונה "בר נפלי"! נראה מוזר לכנות כך אדם שאמור לבוא ולהקים מלכות ישראל. אדם שכל היהודים לדורותם מקווים ומתפללים לבואו!

בדיוק נגד התפיסה הזאת שיבוא אדם שיפטור את כל הבעיות בצורה ניסית, בזמן שאנו נחכה לו פאסיבית, הכינוי הזה כנראה נולד!

מניטו מסביר שבמשך ההיסטוריה יש  הרבה משיחים אפשריים . המשיח נמצא אבל הכל תלוי בבני הדור! אם הם ראויים ועושים את מה שנדרש, אז המשיח מצליח להיות משיח! אבל אם הדור לא עושה את שלו, אז המשיח הזה "נופל", איננו משיח! למשל,אדם כמו  בר כוכבא: הוא היה יכול להיות משיח אבל הדור שבו הוא חי לא עשה את שלו,ובר כוכבא הפך לבר כוזיבא , אכזב, נפל והוא לא היה המשיח!

יש זמנים, יש משיחים אפשריים אבל השאר תלוי בבני הדור.

תפיסה זו מנוגדת להרגשה שאין לנו מה לעשות כדי להצליח את בואו של המשיח. שהוא יעשה הכל!

אם יהיה מפגש בין זמן מתאים, משיח אפשרי ודור ראוי ואקטיבי (זוכה), אז בא ומתגלה המשיח שלא נופל והוא יקים את סוכת דוד הנופלת.

יכולים להיות משיחי שקר. שאין להם קשר עם הדברים שתיארנו. למשל ישו הנוצרי היה משיח שקר.

כשקוראים למשיח "בר נפלי", מעודדים את היהודים להיות כל הזמן פעילים ולקוות, ולהשתתף בהצלחת מפעל הגאולה. כי הרי שהמשיח יכול ליפול! הוא יכול ליפול, הוא "בר נפלי"!

 

  1. סוכת דוד

מניטו מזמין אותנו ללמוד את פירושו של המלבים:

המלבים: "בתחילה היה בית דוד בנוי."

מה פירוש" בית דוד"? ברור שלא מדובר על בית המקדש כי הרי דוד לא בנה אותו. אלא מדובר על מערכת ממלכתית של ריבונות עם ישראל בארצו. יש גם עניין שהמלוכה תצא ממשפחתו של דוד.

בית דוד התקיימה לאורך כל הבית הראשון.

אחרי גלות בבל, שלטו בארץ מנהיגים שאינם ממשפחתו של דוד. למרות זאת, היו צאצאי משפחת דוד שהמשיכו בתפקידים ראשיים, כמו למשל, נשיאי הסנהדרין. המצב הזה , נקרא "סוכת דוד" בניגוד ל"בית דוד". כי הם לא היו בשלטון אבל בכל זאת תפסו מעמדות מפתח.

בסוף בית שני גם הסוכה הזאת נפלה.נשארו בודדים כמו רבי יהודה הנשיא שכתב את המשנה או רש"י שידועים כצאצאי דוד המלך אבל הם עסקו בתורה שבעל פה. זו תקופת "סוכת דוד הנופלת". תקופה שבה אנו מצפים לישועה ולגאולה. בתקופה הזאת, יש הרבה הזדמנויות לגאולה.אבל זה בין השאר תלוי בזמן, בזכות הדור ובמעשים של היהודים בדור הזה ובהמצאות "משיח" פוטנציאלי שהוא "בר נפלי". כלומר , הוא  עלול ליפול ולא למלא את תפקידו. רק אם כל התנאים מתקיימים, אז באה הגאולה ומקימים את סוכת דוד הנופלת, כמו שכתוב בעמוס (לעיל) וגם ביחזקאל:

. יחזקאל פרק לד (כג) וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן אֵת עַבְדִּי דָוִיד הוּא יִרְעֶה אֹתָם וְהוּא יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה:(כד) וַאֲנִי יְקֹוָק אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם אֲנִי יְקֹוָק דִּבַּרְתִּי:

 

 

  1. מסקנה עבור דורנו

כל המושג הזה של "בית דוד" או סוכת דוד, מזכירים לנו שיש מימד שונה מאשר "בית המקדש".

שלמה המלך בנה בית המקדש.אבל דוד כבר בנה לפניו "בית דוד".

בית דוד הוא החזרת שלטון ריבוני של עם ישראל בארצו.

בית המקדש היא שלב מתקדם יותר של בניין בית לה' ומוכנות לעבוד בו.

יש הרבה יהודים שעבורם אין גאולה ללא בית מקדש. זו טעות. בניין בית דוד , מלכות, שלטון ריבוני, זה השלב הראשון. בניין בית מקדש הוא שלב נוסף בגואלה שמותנה בקיום השלב הראשון. לכן, יש הצדקה שכינוי מדינת ישראל "ראשית צמיחת גאולתנו". הראשית הזו היא בניין "בית שלישי", שאיננו בית מקדש שלישי אלא הקמת סוכת דוד הנופלת שתוכל להיות תשתית לבניין בית מקדש שלישי,בב"א.

נראה לי שיש עוד מסקנה (שמניטו לא היה מסכים איתה לגמרי): חייבים להמשיך ולהרגיש , למרות הקמת מדינת ישראל, שעדיין הדברים יכולים להסתבך. אנו, חס ושלום, עלולים לאבד את מה שקבלנו עד כה. עלינו לפעול בכל כוחנו כדי שזה ימשיך ולא לסמוך על הנסים שקראו לנו בדורנו. לזכור את עניין "בן נפלי" ולעשות הכל כדי שלא יפול הפעם!

מניטו ז"ל לא קיבל הצעה זו ממני ואפילו התרגז על עצם הרעיון שהיה יכול לצוץ במחשבתי! הוא טען שהבית השלישי שאנו בונים הוא הבית האחרון ואין חזרה אחורה. הוא היה מלא בטחון ונסמך על מקורות קבליים ומדרשיים רבים.

אני מאוד מקווה שהוא צדק. אבל נראה לי שאם תהיה לנו הרגשה שהכל עדיין תלוי בהתנהגות שלנו (במיוחד של בני הגלות שחייבים לעלות ארצה), שהמשיח הוא תמיד "בר נפלי",זה לא יזיק למהלך הגאולה!!

 

  1. דוד והמספר שבע

כמו שראינו, דוד מסמל החזרת המלכות לישראל ושלמה בנו, בניין בית מקדש.

דוד הוא השלב הקודם את בנו. דוד הוא מבחינת המספר שבע:

בכל ימי חג הסוכות, אנו מארחים בסוכה, כל יום, אושפיז אחר. ביום הראשון אברהם וביום השביעי דוד המלך. ביום הושענא רבה, היום השביעי, דוד המלך הוא במרכז הכוונות.

אבל ביום שמיני עצרת, אנו כבר מחוץ לסוכה ואין לנו "אושפיז" . אבל אילו היה , זה היה שלמה המלך!

ייתכן (לע"ד) שהחזרה לבית הקבוע שלנו מסמלת את בניין שלמה. אחרי הקמת סוכת דוד הנופלת, חוזרים לבית המקדש של שלמה!

ימים בחג הסוכות אושפיז
א אברהם
ב יצחק
ג יעקב
ד יוסף/פנחס
ה משה
ו אהרון
ז דוד
ח  שמיני עצרת שלמה
  1. בת שבע ודוד

ייתכן ויש קשר עמוק בשמה של בת שבע.

כמו שדוד המלך הוא בן השבע, בת זוגו היא בת שבע!

כששואלים למה דוד המלך לא בנה את בית המקדש, יש כמה תשובות שניתנות על ידי החכמים.

המפורסמת שבהן היא שדוד נלחם בהרבה מלחמות .מכיוון שהוא עסק בהרג, איננו יכול לבנות בית מקדש

אבל יש גם סיבה יותר נסתרת: הסיפור שלו עם בת שבע

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קז עמוד א דרש רבא: מאי דכתיב +תהלים ל"ח+ כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד – ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית, אלא שבאה אליו במכאוב. וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכלה פגה.

מעניין שהגמרא מבססת את ההסבר שלה על פסוק של תהילים: "כי אני לצלע נכון":דוד יודע כנראה שבת שבע היא ה"צלע" שלו. "צלע" היא בת זוגו הראויה.

בפעם הראשונה שכתובה המילה "צלע" בתורה, מדובר על האישה שהיא הצלע של אדם. כלומר, צד שלו.

בראשית פרק ב (כא) וַיַּפֵּל יְקֹוָק אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:

רש"י בראשית פרק ב מצלעותיו – מסטריו, כמו (שמות כו כ) ולצלע המשכן, זהו שאמרו שני פרצופים נבראו:

מעניין שרש"י משווה את הצלע של האדם והאישה לצדדים של המשכן. כאילו בת שבע באה במקום המשכן, אצל דוד. היא הבית המקדש של דוד!