1-10-07

מישל בן שושן

 

הושענא רבה בג

בית גנזי-אורי וישעי-זמן שמחתנו-

מאמר:"הושענא רבה יום החיתום.

 

שאלות לעורר עניין:

למה כתוב שנפתחים שלושה ספרים בר"ה של צדיקים ושל רשעים ושל בינוניים. הרי הבינוני ייכתב או לחיים או למוות ואז רק 2ספרים נחוצים!

למה כתוב בזוהר שיש צדיקים שלא עוברים בדין בר"ה כי כבר נחתמים לחיים במשך השנה, למשל אם הם הקריבו שני הלחם בשבועות?

 

סדר החיתומים שמסביר הכל:

1בכל השנה, יש מדת הדין של הקב"ה. היא פועלת לפי שכר ועונש..מלך במשפט יעמיד ארץ. וזה הוא הדין שעליו העומד עומד (על הדין, על האמת ועל השלום)

אבל בראש השנה, זה יום של בריאת העולם. יום של התחדשות העולם. אז יש עניין שונה לגמרי: האם כדאי לברוא את האדם או לא? קטרוג המלאכים. ואז, כל אדם עובר ב"דין" שאומר: " האם כדאי להשאיר אותך בחיים?" כל אדם דומה לאילן על שרשים שיונקים ממקור החיים. אם עשה הרבה עוונות, אז צינורות השאיבה מן החיים נסתמים. אם הוא צדיק גמור בזה שזכויותיו מרובים מעוונותיו, אז המצוות של ר"ה כמו התפילות והשופר, מנקות את הצינורות והוא שואב חיים מהם. הוא נכתב לחיים.

 

2אם עוונותיו שקולים לזכויותיו (בינוני) או כבדים מזכויותיו(רשע), אז, אין לו אפשרות להיכתב בספר הזה. יש לו 10 ימי תשובה עד יום הכיפורים לעשות תשובה. ואז, יש מקור חדש שנפתח לו מלמעלה, צינור חדש שממנו יוכל לינוק מהחיים. ואז הבינוני שעשה תשובה נכתב בספר החיים של הבינוניים וגם ג"ד של רשעים נקרע והם נכתבים בספר החיים. זה מה שקורא ביום כיפור.

לכן אומרים שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. אלה שני צינורות שונים.

 

3אבל אם לא נעשתה תשובה בכיפור, אין יותר צינורות. לא משופץ ולא חדש! מה קורא?

בסוכות, ה' יורד לכל אחד שעושה את עצמו עני . תשב אנוש עד דקא. תפילה לעני כי יעטוף. השמחה, הענווה, מורידות כביכול את ה' בעצמו אצל כל אחד למצב של פנים מול פנים. ואז, ללא צורך בצינורות, פני ה' מאירים לאדם ישירות! בשביל זה, המינימום הנדרש הוא הכנה של האדם לפגוש את פני ה'.  לכן זה יום הערבה. יום של דוד נמלך שלא החיה לו מגרמי כלום. של "לא טעם וללא ריח". מצב העני המתפלל לפני ה'. זה נמשך עד לבוקר של שמיני עצרת. אז יכולים לקרוע כל גזר דין פרטי.

 

4 אם זה לא נעשה בהושענא רבה, יש עוד אפשרות להשתמש בצינור המיוחד הזה: בכל שבת, יש מפגש כזה. לכן חותמים הברכות של השמע:

"ופרוש עלינו סכת שלומך".

עניינים נלווים:

 

1סכות ויעקב:

בחלומו, הוא רואה סולם עם עולים ויורדים: אלה הצינורות 0החדשים והמשופצים) אבל עבורו, זה פועל בצורה שונה: ה' ניצב עליו!! ללא צינור! זו בחינת סוכות . והוא אומר שעד עכשיו "לא ידעתי"! שיש דבר כזה. (לע"ד , אולי זאת סיבת ה"למען ידעו דורותיכם") ולכן יעקב הוא זה שיבנה סוכות.

 

2 הקמת המשכן:

אברהם ויצחק קראו למקום הר ושדה. מקום של שורשי האילן. יעקוב קרא לו בית, עם קרבה. סכות חל ביום שהתחילו לבנות המשכן: תיקון כל הפגמים על ידי קרבה של ה'. אפילו העננים הראשונים ביציאת מצרים היו ללא תשובה של ר"ה או של כיפור, אלא ישירות , בירידת ה' אל העם.

המקדש הוא מבחינת "אשכון עד דכא".

 

3 אשר לא עבדתם את ה' בשמחה..

בקללות בכי תבוא, יש שתי סיבות לקללות: קודם כל כתוב כי העם סר מדרך ה'. וזה שלא עשו תשובה בר"ה וביום כפור.

אבל אם הם גם לא עשו את סוכות והשמחה, אז אין להם את חיתום השלישי של הושענא רבה וניתקים מהחיים. רק שבת יכול אז להציל אותם!

 

4 ההבדל בין ימים נוראים לסוכות:

בימים הנוראים :"ה' יושב על כיסא רם ונישא"

אבל בסוכות:"וימינו תחבקני"

בימים נוראים התשובה היא מתוך יראה. בסוכות מתוך שמחה

 

5 האריז"ל

מתאר את חתימת הדין בראש השנה כזו של לאה

חתימה של כיפור : יסוד שברחל

חתימה של הושענא רבה: מלכות שברחל.

 

3-10-07

מישל בן שושן

 

הושענא רבה בג3

ה"בית גנזי"

ספר "זמן שמחתנו" מאמר יום הערבה

 

1 ערבה וילדים:

תלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה פרק ד דף נט טור ג /ה"ד :

הלכה ח' רבי יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן מפני מעשה שאירע פעם אחת תקעו בראשונה והיו השונאים סבורין שמא עליהן הם הולכין ועמדו עליהן והרגום מיגו דאינון חמי לון קראיי שמע ומצליין וקוראין באוריתא ומצליי ותקעין אינון אמרין בנימוסון אינון עסיקין ואמר אף בהלל כן לית כל עמא תמן ואמר אף בתקיעה כן לית כל עמא תמן א"ר יונה כתיב ואותי יום יום ידרושון זו תקיעה וערבה

פירוש : למה לא תוקעים בשופר בשחרית אלא במוסף? שתי סיבות:

• האחת שמקרה קרא והאויבים חשבו שהתקיעות של שחרית מבשרות מלחמה ובאו ותקפו אותם. מאז, תוקעים במוסף להסביר להם שזה כלול בתפילה, אחרי קריאת התורה ואין קשר עם הכרזת מלחמה.
• והסיבה השנייה: כדי שכל העם יבואו לשמוע השופר.

פירוש הפנים מאירות: "בשחרית הילדים עדיין ישנים. ומחכים להם שיבואו כדי לתקוע"!

פירוש הבית גנזי:

מביאים ילדים לשמוע השופר בר"ה כי אנו מבקשים מה' שידון אותנו כאילו אנו ילדים שנולדים מחדש. ללא זכויות,ללא מעשים, ללא תשובה. רק מרצון ה' לאהוב אותנו.וזה דומה מאוד למה שאנו עושים בהושענא רבה כשאנו לוקחים את הערבה שאין לה לא טעם ולא ריח ומבקשים מה' שיציל אותנו כילדים קטנים.

אבל יש שני מצבים , בהם אב למשל לוקח את בנו על כתפיו: או שהבן קטן מדי ולא יודע ללכת, או שהבן כן יכול ללכת לבד אבל מרוב חיבה, האב לוקח אותו. כך ה' לוקח אותנו על כתפיו בר"ה כי אנו קטנים מידי, רק היום אנו נולדים! ובה"ר, אפילו אם אנו כבר גדולים, מרוב חיבה הוא לוקח אותנו על כתפיו!

 

  2  מצוות לולב ערבה ושופר: בבית המקדש והיום:

כתוב: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר...ושמחתם….שבעת ימים"

לומדים מכאן שמצוות לולב היא רק יום אחד . אבל מסוף הפסוק, לומדים שזה שבעת ימים! אז קבעו יום אחד בגבולין(שאר ארץ ישראל)(מהמילה "ולקחתם"), ושבעת ימים בבית המקדש(מהמילה:"ושמחתם")

 

בבית המקדש	לולב כל שבעה ימים	ערבה כל שבעה ימים	שופר
בגבולין	לולב ביום א'	–		שופר
היום	לולב ביום א' וגם כל שבעה	ערבה ביום השביעי	מעומד-המקדש	מיושב

3 הזוהר: ה' לוקח וישראל לוקחים!

 

זוהר – רעיא מהימנא כרך ג (ויקרא) פרשת אמור [דף פח עמוד ב]

[דף קד עמוד א] פקודא (מז) דא ליטול לולב בההוא יומא באינון זינין דיליה והאי רזא אוקימנא ואוקמוה חברייא כמה דקודשא בריך הוא נטיל לון לישראל בהני יומין וחדי בהון, אוף הכי ישראל נטלי ליה לקודשא בריך הוא לחולקהון וחדאן ביה, ודא הוא רזא דלולב ומינין דביה דאיהו רזא דיוקנא דאדם והא אתמר, ע"כ:

 

פירוש: כמו שישראל לוקחים לולב עבור ה', כך ה' לוקח לולב עבור ישראל!

זאת אומרת שישראל מתנהגים כלפי ה' בכל מצב , אפילו בשעת הסתר פנים. וה' מתנהג עם ישראל, בכל מצב, אפילו אם אין להם לא ריח ולא טעם!

• איך ה' לוקח לולב? או כפשוטו, ואז כל מין דומה לאבר באדם כך שכל הלולב מסמל עבור ה' את האדם. או שה' מסכך על ישראל בסוכה, כמו שאימא מסככת על בניה להגן עליהם.
• וישראל לוקחים הלולב שכל מין מסמל הקב"ה או את "האדם העליון".

כל מה שנעשה במקדש מסמל מה שה' עושה עבור ישראל

וכל מה שעושים בגבולין מסמל מה שישראל עושים עבור הקב"ה

והיום שאין לנו בית המקדש, אנו עושים את שניהם ביחד.

השופר:

גם תקיעות השופר במקדש מסמלים את החלק של ה' כביכול תוקע עבורנו

ותקיעות שופר בגבולין מסמל השופר שאנו תוקעים עבור ה'

היום, אנו תוקעים מיושב(

 

לולב במקדש	ה' נוטל עבור ישראל	"ושמחתם"	שופר במקדש	תקיעות מעומד(היום)
לולב בגבולין	ישראל נוטלים עבור ה'	"ולקחתם"	שופר בגבולין	תקיעות מיושב (היום)

 

כל מה שנעשה בגבולין הוא כל מה שאנו עושים למען קרבה אל ה'.

כל מה שנעשה במקדש ,כמו השופר , הערבה או הלולב, זה לא מבחינת קרבנות אלא מפני שזה בבית ה'. ומשם, ה' דורש את קרבתנו.

בחוץ, אנו "לוקחים". בפנים, יש רק שמחה, כאילו אנו לא עושים, אלא כביכול, ה' בעצמו תוקע בשופר, ה' לוקח לולב, והערבה.

היום , שאין המקדש, אנו עושים את שני המהלכים כי ה' יכול לדור בכל אחד ואחד.

הערבה לא היתה נהוגה בגבולין כי זה חלק שרק ה' עושה.