בע"ה כ סיוון התשע"ח
מישל בן שושן
בהעלותך פי2
מתוך רעיון של הרב מנשה וינר
הרעיון המרכזי:
ייתכן שהמכנה המשותף לכל חלקי הפרשה , הוא :"המנהיגות" בישראל. ובעיקר, אימות נבואת משה.
לכאורה, הפרשה דנה בהתחלת הנסיעה של המחנה מהר סיני לקראת כיבוש הארץ, אבל הימצאותם של הרבה עניינים ,כנראה שוליים , מאלצת אותנו למצוא , מאחורי הקלעים את הבעיה המרכזית וקבלת מנהיגותו של משה במרכזה. ננסה להראות זאת בשני שלבים: נתחיל בנושאים האחרונים של הפרשה ובעיקר סיפור צרעת מרים ובשלב שני ניגש אל שני הנושאים הראשונים (בדלקת המנורה והקדשת הלויים.
1 נושאי פרשת בהעלותך:
- הדלקת המנורה: "בהעלותך את הנרות"
- מינוי והקדשת הליווים
- פסח שני
- הצעה ליתרו להישאר
- חצוצרות כסף
- יוצאים לדרך ומגיעים ל"חצרות"
- והאספסוף התאוו תאווה
- השלו
- תלונת בני ישראל משה נשבר
- שבעים זקנים
- אלדד ומידד מתנבאים .
- מרים ואהרון מדברים על משה
- מרים
הסיפור האחרון בפרשה, ה"שלון הרע" של מרים ואהרון על משה , יכול להפתיע אותנו מאוד. גם מיקומו וגם תוכנו מפתיעים.
מה שעשת מרים, הוא כנראה "לא בסדר" כי ה' כועס ומעניש אותה. אבל אנו חייבים להבין מאיזו מניע מרים עשתה זאת.
אם בנבואה אנו עוסקים, נזכור שהכל התחיל מנבואת מרים, האחות הגדולה, ששכנעה את אביה ואת אימה להביא לעולם עוד ילד למרות גזרות פרעה. מרים דואגת מההתחלה שעם ישראל ייגאל ממצרים והיא מרגישה אחראית כל הזמן על הצלחת הנבואה שלה. היא עוקבת אחרי התיבה של משה וכשבת פרעה מגיעה, כשהגרוע מכל יכול להתרחש (למשל הריגת הילד על ידי השלטונות שמגלים את דרך בה עוקפים אחרי ההוראות של המלכות), היא מוסרת את נפשה ומגלה שהיא עבריה ושהילד עברי. היא לא מפחדת לשים את הקלפים על השולחן . כאילו היא מוסרת את נפשה כדי שהילד הזה יחיה ושיגאל את ישראל.
התפקיד של מרים איננו מפסיק להיות גורלי בכל שלבי יציאת מצרים, למרות שהתורה לא מגלה לנו את כל הפרטים. המדרש מספר לנו שאפילו בארגון המחנות מרים עברה בין כל אחד מהשבטים כדי לדאוג שהכל מוכן. היא דאגה למים כל הזמן. היא כל הזמן עם היד על הדופק. היא ואהרון אחיה. מדברים כל הזמן על משה אבל ברור, שמאחורי הקלעים מרים ואהרון הם נמצאים מאחורי משה ודחפים אותו להצלחה. הם קרובים יותר אל העם. משה הוא "איש האלוהים" המנותק ומרים ואהרון הם הקושרים אותו לעם ואת העם אליו. נזכור את הפסוק של מיכה הנביא:
מיכה פרק ו (ד) כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם .
אם כן מה קרה כאן??
ננסה להתמקם מנקודת מבט עם ישראל המסתכל על משה , המנהיג המנותק, איש האלוהים.
- פסח שני:
אנשים טמאים שלא עשו הפסח באים למשה ומבקשים ממנו פטרון. משה איננו יודע!! הוא אומר להם "עמדו ואשמעה .." והולך לה' שמלמד אותו דין פסח שני. זו הפעם הראשונה שמשה נראה "לא יודע" ושהלכה חשובה ניתנת לעם ביוזמת אנשים פשוטים ולא במצוות משה!
- יתרו
משה מבקש מיתרו שימשיך איתם כי הוא מכיר את הדרך ומשה "זקוק" לידע שלו. זה גם דבר שלא נראה מעודד! יתרו כבר לימד למשה את ארגון מערכת המשפט והנה שמשה עצמו מבקש את עזרתו להנחות להם הדרך!!
- המתאוננים
משה איננו יודע איך להתמודד עם התלונות של שני ישראל. יתרה מזו, הוא נראה מיואש והוא צועק אל ה' שיהרוג אותו!. זה לא בדיוק מה שמצפים ממנהיג בהתחלת מסע ארוך!!
- שבעים זקנים
ה' מסכים שמשה איננו יכול להנהיג לבדו והוא מאציל מהרוח הנביאוי אל עבר שבעים זקנים.
- אלדד ומידד:
הם נשארים במחנה ומתנבאים. המדרש מספר שנבואתם איננה מחמיאה כלפי משה. הם הראשונים שמעלים את ההנחה שמשה , בסופו של דבר לא ייכנס לארץ!! יהושע שרוצה להגן על משה , נמצא ננזף על ידי משה עצמו שאומר שהלוואי וכל העם יהיו נביאים!. משה נראה עוד יותר מיואש ומוחל על כבודו לגמרי.
- מרים ואהרון
ועכשיו נחזור למרים ואהרון: הם מרגישים שפשוט יש בעיה רצינית עם משה. והם מפחדים מאוד שהתהליך כולו יקרוס! משה היה אומנם מנהיג מצוין בהר סיני. כשהבעיות התרכזו סביב לקשר עם האלוהים. מסירת התורה.. אבל מהרגע שנוסעים, משה נראה "לא מתאים" להנהיג. את העם. הם מפחדים ודואגים מאוד. ואז הם נזכרים שמשה התנהג בצורה מוזרה גם עם האישה או הנשים שלו. כנראה שהוא פרש מציפורה! המדרש מספר שדווקא כשדברו על אלדד ומדד, ציפורה באה אל מרים וספרה לה שלא כדאי להיות אשת נביא כי זה גורם לנביא לפרוש מאישתו! כך נודע למרים שמשה פרש מציפורה! ואז , הכל מתפרץ . לא מקנאה או מכוונות רעות, אלה מתוך דאגה אמיתית : האם משה ראוי ויכול להנהיג את העם לקראת כיבוש הארץ? אולי יש בעיה איתו ויש או לתקן אותה או למצוא מנהיג אחר?
בנקודה הזאת ה' מתערב ומלמד את מרים ואהרון, ואותנו הקוראים, כי משה הוא אכן מנהיג ראוי מאוד . ואפילו אם הוא נראה נבוך , זה בגלל הענווה הגדולה שלו.
אכן משה זקוק שה' בעצמו ידאג להסביר לכולם שוא אכן המנהיג המתאים ביותר והנביא הגדול מכולם!
ה' כבר היה צריך לשכנע את משה עצמו בסנה שהוא מתאים לתפקיד!
עשכיו הוא חייב לשכנע את כל העם ומרים ואהרון בעצמם שהם בידיים טובות!!
אבל יש לזכור שה' התערב כבר בהזדמנות אחרת כדי לאמת את נבואת משה: במתן תורה, ה' ירד על הר סיני, בדיוק בשביל הדבר הזה:
שמות פרק יט (ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק:
הסיבה העיקרית של ירידת ה' על הר סיני היא להודיע לכל העם שמשה הוא אכן דובר אמת!! זה כנראה חשוב עד כדי כך!! אימות נבואת משה!!
- הקבלה בין שני ספרים
כאן המקום להזכיר את החידוש הגדול של הרב וינר:
ליציאת מצרים יש שתי מטרות:
- מתן תורה ובניין המשכן
- הכניסה לארץ ישראל
ספר שמות עוסק במטרה הראשונה
ספר במדבר, ובעיקר הפרשה שלנו, עוסקת במטרה השנייה!
וכל דבר שקורה בסיפור הראשון (מהיציאה לבניין המשכן, קורה בסיפור השני, בפרשה שלנו. הנה טבלה מסכמת את עיקר הדברים:
| המטרה= קבלת התורה | המטרה= קבלה של ארץ ישראל |
| שנה ראשונה | שנה שנייה |
| ספר שמות | ספר במדבר- בהעלותך |
| יציאת מצרים: פסח | פסח שני |
| עמוד הענן בקריעת ים סוף ועד חנוכת המשכן | עמוד הענן והאש בנסיעת המחנה בהכוונה לקראת הכניסה לארץ |
| יתרו מגיע ברגע השיא ו לקראת או בעקבות מתן תורה ונותן עצות לגבי מתן תורה | מציעים ליתרו להישאר כדי לעזור בדרך לכניסה לארץ הוא מגלה שהוא לא ציוני! הוא בא רק בשביל התורה ולא בשביל הארץ |
| שרי מאות ושרי אלפים | 70 זקנים |
| קול השופר | החצוצרות |
| מתן תורה= אימות נבואת משה!! | אימות נבואת משה :פרשת מרים!! |
| תלונות ישראל על המים במרה, על הבשר, נתינת המן שיורד מהשמיים כמו התורה | תלונות על אוכל אבטיחים…ושליחת השלו, אוכל בשרי , גשמי |
| חטא העגל (על מתן תורה) | חטא המרגלים (על הכניסה לארץ) |
| ה' רוצה להשמיד את העם על חטא העגל במתן תורה | ה' רוצה להשמיד את העם על שלא רוצים להיכנס לארץ |
| משה מתפלל ומציל את העם | משה מתפלל ומציל את העם |
מגלים, בעזרת הטבלה הזאת, שסיפור צרעת מרים, מקביל ל…מתן תורה!
אכן, בעקבות הוצאת הדיבה של מרים על משה (מתוך דאגה אמיתית וכוונות טובות), ה' מגלה את טיב נבואת משה ומאמת את מנהיגותו וייחוד נבואתו!
כאילו , היינו זקוקים למשבר דווקא עכשיו, כדי שנדע שמשה אכן הנהיג האמיתי! דרך כל החששות שסיפורי הפרשה הכניסו בעם ובנו הקוראים, דווקא עכשיו שמתחילים תקופה חדשה עם ההליכה במדבר, יש מקום לאמת את בחירת המנהיג על ידי ה' בעצמו!
את שתי הבחינות יחד אנו מאמצים. אנו תקועים ומריעים גם בשופרות וגם בחצוצרות. אבל מאריכים באלה שהמצווה בהם. השארנו גם את מערכת המשפט המסועפת וגם את הסנהדרין בירושלים (70 הזקנים). אנו מחברים בין כל בחינות התורה יחד ויוצרים בכך את אחדות התורה יחד עם אחדות עם ישראל.!
- שני החלקים הראשונים של הפרשה:
עכשיו נוכל לפנות להתחלת הפרשה ולשני הנושאים שדלגנו עליהם עד כה: תפקיד אהרון ותפקיד הלויים. הרש"י הראשון של הפרשה קישר בין קרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן לתפקידם של הכהן והלויים. אכן, בעזרת ההסבר של מניטו (ראה הקובץ "בהעלותך מניטו") למדנו שחשוב להסביר את הימצאותם של שבט לוי בראש עולם הקדושה. אהרון חשש: האם הנשיאים (המייצגים את עם ישראל) הם אלה שיטפלו במשכן או הלויים?. התשובה מורכבת:
עם ישראל אמור היה להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" ולטפל בעצמו במשכן ובקודש. אבל חטא העגל גילה שהוא עדיין לא מסוגל והלויים תופסים את מקומו בינתיים.
אמנם הכהנים והלויים נראים "מורמים מעם" אבל השררה הזו אינה אלא זמנית ולהגנת העם עצמו עד שיהיה מסוגל בעצמו למלא את תפקידו.
אם כן, שני החלקים האלה שעוסקים בהצדקת מקומם של הכהנים והלויים בהנהגת העם, מתקשרת מאוד להצדקת מנהיגותו של משה ואפילו האצלת חלק מסמכותו ל70 זקנים.
ייתכן שעדיין לא פתרנו את כל השאלות לגבי מנהיגותו של משה. יהיו עוד מרדות נגדו (קרח…)
אבל בעיית המנהיגות של עם ישראל, היא כנראה מרכזית מאוד. הרבה יותר מאשר בעיית מנהיגות רגילה:
כי מנהיגות עם ישראל מתמודדת עם הסוגיה המרכזית שלו:
להמשיך לשמור על ריבוי השבטים והדעות
וליצור בכל זאת עם אחד
גדולתו של משה היא בענווה שלו. כי זה תפקיד בלתי אפשרי! ורק התגלות ה' בעצמו יכולה להרגיע ולאמת אותו.
ועוד…
- נא
יש שני פירושים למילה "נא":
- א. בבקשה
- ב. מייד, עכשיו. כמו "בשר נא" = בשר שאוכלים מיד אחרי השחיטה, בלי לחכות הבישול.
בפסוק "אל נא רפא נא לה", מוצאים את שני המובנים:
אל, נא, בבקשה, רפא נא, מיד, לה.
ה' עונה שכן ירפא לה אבל לא מיד, יש לחכות שבעה ימים…
- אסף
אסף, הוא שור מנחה בפרשה. מוצאים עשר פעמים את השורש הזה בפרשה שלנו:
במדבר פרק יא (ד) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה
במדבר פרק יא (טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל
במדבר פרק יא (כב) הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם:
במדבר פרק יא (כד) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי יְקֹוָק וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל:
במדבר פרק יא (ל) וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל
במדבר פרק יא (לב) וַיָּקָם הָעָם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה:
במדבר פרק יב (יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף:(טו) וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם:
השאלה המורכבת : את מי אוספים לתוך עם ישראל? מי לא אוספים? איך אלה שאספנו בפזיזות עלולים ליצור בעיות? גם כשאוכלים, איך אוספים את האוכל ואיך דרך האסיפה תגרום למצב הבריאות!. מי נכנס ומי יוצא. וכך בונים "מחנה"!
- המחנה
גם המילה מחנה היא מילה מנחה בפרשה
מלבד העניין שהעסיק אותנו בפרשות במדבר ונשא על ארגון המחנה של בני ישראל, ההימצאות בתוך המחנה (אלדד ומדד) או מחוצה לו(הסגרת מרים) (השלו מסביב למחנה) היא גם כנראה חשובה. בדיוק כמו השורש "אסף"!
- החצוצרות (הרב אלחנן סמט)
לחצוצרות יש ארבעה תפקידים:
- תקיעה כדי להקהל את העם מסביב לאוהל מועד
- תרועה כדי לסמן את הנסיעות
- תרועה בזמן מלחמה
- תקיעה ביום שמחה (נצחון) ובמועדים
הרב סמט מצא רעיון אחד שמאחד את ארבעתם: הופעת השכינה. כמו שתוקעים ומריעים בכניסת וביציאת מלך, כך עושים עבור השכינה. זה מסביר שהרמב"ם, למשל מונה רק מצווה אחת מכל ארבעת התפקידים האלה.
ההתכנסות מסביב למחנה, ברור שמדובר על הקבלת פני השכינה
היציאה לדרך: היו מריעים רק כשהמחנה הראשון והשני נסע: כי איתם נסעו בני לוי הנושאים את המשכן. אם כן, תרועות אלה לא נועדו אלה כדי ללוות את השכינה שעוזבת יחד עם כלי המשכן
היציאה למלחמה: החצוצרות שהיו כלי מקדש, יצאו מהמקדש אל מחנה המלחמה ולכן היה צורך שהלוחמים יקבלו את השכינה שמתייצבת לצידם
במועדים ובניצחונות: במקדש, כי כל ישראל באים להקביל ולראות את פני השכינה.
הרב סמט מציע שהחצוצרות נבנו יחד עם כל כלי המשכן. ואם לא סופר עליהם עד כה , זה רק בגלל שהתפקיד העיקרי שלהם מתחיל בנסיעות, עכשיו. (גם בניית הכיור נדחתה ממקומה מסיבה דומה. וגם מזבח הקטורת)
- עבודת הלויים:
כשמנתחים את הפסוקים, רואים שיש ארבע סוגי "עבודות" של הלויים:
- "לעבוד את עבודת המשכן" (בפרשת במדבר)
- "לעבוד עבודת ה'" (בפרשת בהעלותך)
- "לעבוד את עבודת בני ישראל"
- "לעבוד את עבודתם" (בהעלותך)
אפשר לשאול, את העבודה של מי, עובדים הלויים??
בעצם, את ארבעתן! כי ,הלויים נמצאים בעצם בתווך בין ה' ובין העם. הם עובדים במשכן, עבור ה', אבל גם "במקום" ועבור בני ישראל. והם גם עובדים בתור עצמם כשבט אחד השייך לכלל ישראל!
- הרשב"ם בפריז
יש פירוש של הרשב"ם, הנכד של רש"י,,שהיה גר בשמפניה, בצפון צרפת, בפרשה שלנו, שמדבר על נסיעתו לעיר פריז, בירת צרפת, כדי לתת שם הרצאה! זה קוריוז שרציתי להביא בפניכם:
רשב"ם במדבר פרק יא (לה) מקברות התאוה נסעו …וכי שתי חצרות היו .. ומסופק לרבותי ונשאלתי עליו בפריש ופירשתיו בדרשה ..
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 