בהעלותך שמ

03-06-09

מישל בן שושן

 

 

בהעלותך שם

 

 

 

מתאוננים (קסט)

 

הקדמה:

הפרשה מחולקת לשלושה חלקים:

  1. החלק הראשון , שבו הכל נראה מסודר להפליא. אהרון מדליק את המנורה בדיוק כמו שצריך, הוא מחנך את הלווים כל שבט יושב תחת דגלו בסדר מופתי…זה החלק העולה של ההר.
  2. החלק השני, במרכז, ה"ספר" בפני עצמו, פסגת ההר: שני פסיקים מופרדים בין שני הנונים ההפוכים. שבו מתארים שני מצבים הפוכים: יציאה לדרך וחנייה.
  3. החלק השלישי, שבו אי הסדר שולט: העם מתלוננים, כולם כועסים, העם כועס, ה' כועס, משה כועס, משברים אין סוף …זה החלק היורד של ההר.

 

מה גרם לנפילה העצומה?

חמישים יום אחרי הכמת המשכן, מגיעים לשיא: יום ה"נ",יום החמישים, שבו כל מהלך ה49 ימים מסתיים ומגיעים למצב שבו או עולים הרבה יותר או נופלים כי הגענו לשיא. בדיוק כמו שקרא במתן תורה: אחרי 50 ימים של תהליך ספירת העומר מגיעים לשיא של מתן תורה.

היום ה50 שלנו, קורא משהוא מאוד חשוב: אנו ב20 באייר, יום היציאה לדרך. יום שבו הארון, שהיה שוכן באמצע המחנה, פתאום יוצא מחוץ למחנה, ומקדים את המחנה בשלושה ימים!! ("כדי להכין לכם את הדרך"!!). הבעל שם טוב מסביר שזה דומה לאב שמחזיק בידי הילד שלו ורוצה ללמד אותו ללכת בכוחות עצמו: הוא מתנתק ממנו ואף מתרחק ממנו כדי שהילד ילך בכוחות עצמו.

מטרת הבריאה היא שהאדם יהי קשור לעולם הגשמי. שהנשמה הרוחנית (שלא היה חסר לה כלום כשהיא היתה ללא הגוף) תתחבר לגוף ושביחד יעבדו בעולם הזה , בעבודה גשמית, להעלות אותו ככל הניתן למשמעויות רוחניות. המטרה היא להיכנס לארץ ישראל ושם, לזרוע ולחרוש…

קרבת ה' במשך 50 ימי המשכן "בתוכם" היו הכנה ,שלב ראשון  לקראת התרחקות ה' מן העם כדי לאפשר לו בגרות וחיים עצמאיים בעולם הגשמי.

 

  • בדיוק בנקודה הזאת, ישראל לא הבינו מה שמתבקש מהם. הם הרגישו חסרים. "אוננים", בגמרא הוא מצב של "חסרים" (שאינם יכולים להביא קורבן "שלמים" כי הם במצב חסר, אונן) יש נפילה גדולה!
  • בדיוק כמו שנדב ואביהו רצו להמשיך ולהידבק בשכינה עד …כלות הגוף! ואז אש יצאה מגופם ושרפה אותו כי אין יותר לגוף סיבה להישאר, הנשמה רוצה להמשיך להיות מחוברת לשכינה , וכך מתנתקת מהגוף.. ומגיעה השריפה ! התבערה הגדולה! כמו שנדב ואביהו נשרפו!

 

  • ייתכן, שמייד אחרי שהעם מבין את טעותו ומבקש ממשה להפסיק זאת, הם נגררים לקיצוניות השנית ונקשרים מאוד לגופם, ומתאווים תאווה, רוצים בשר…

 

באופן כרונולוגי כך זה קורא:

 

    1. ה' מבקש לזוז מהמקום ביום 20 באייר 50 יום אחרי חנוכת המשכן ב1 בניסן.
    2. הארון יוצא מהמחנה
    3. שני פסוקים מופרדים עם ה"נונים" ההפוכים- השיא
    4. פסוקים המתארים העם "כמתאוננים" ללא הסבר נוסף על סיבת התבערה ששורפת חלק מהמחנה. העם זועק למשה, משה מתפלל, האש נפסק.
    5. האספסוף, ושאר העם איתו מתאווים תאווה ורוצים בשר..

 

  • הטלטלה הזו בין "רוחניות מופרזת" ל"גשמיות מופרזת" , מהווה את עיקר הנושאים שהתורה תנסה לטפל בהם אחר כך.

 

ייתכן שה"נונ"ים ההפוכים מתארים שיא יום החמישים. פסגה שממנה אפשר להתעלות למדרגות גבוהות מאוד או ליפול לגמרי!

הנון הפוכה, נראה לי, כדי להגיד שזה יוצא מהסדר הרגיל של הקריאה בתורה, זה לא עוד פסוק בעליה להר, זה לא פסוק של ירידה מההר, זה שיא, זה מצב מיוחד, "ספר" תורה שונה . כי הוא מתאר מצב שיא שלא מן המניין.

 

 

 

 

פסח במדבר(קצז)

 

לא היה מתוכנן שישראל יתעכבו במדבר כל כך. מייד אחרי קבלת התורה הם היו צריכים להיכנס לארץ ישראל. אבל חטא העגל גרם להם להישאר עוד שנה במדבר (לפני סיפור המרגלים). זה גרם לבניית המשכן שלא היה מתוכנן (הם היו צריכים לבנות בית המקדש בירושלים מיד בכניסה). ונשארו קרוב לשנה במדבר סיני.

חגיגת פסח דורות היה מתוכנן רק בארץ ישראל ולא במדבר. לכן, היה צריך צו מיוחד מה' שאכן יש לקיים את מצוות פסח במדבר. (ייתכן שלא חגגו יותר את פסח במדבר בשנים הבאות עד לכניסה לארץ). לכן כתוב ש"בני ישראל עשו את הפסח במועדו" כהוראת שעה של ה'!!

וכל זה לא קשור לעשיית פסח שני שהוא סיפור נלווה.

גם פסח "ראשון" היה יוצא דופן!!

 

 

 

 

 

 

הנפת הלויים(קצג)

 

יש שתי פעולות בהנפה:

  1. ההגבהה= להראות ללויים שיש להם תפקיד מיוחד
  2. ההולכה לצדדים= כדי להזהיר אותם שיש צדדים שונים לתפקיד שלהם, מצד זה או מצד אחר, שיש להיזהר מהם!

אכן, לכל אחת משלושת המשפחות של הלויים יש תפקיד מיוחד לגבי חינוך עם ישראל. יש בזהות הישראלית (שהאבות  כבר הציבו בזהות שלנו), שלושה מימדים שונים ומשלימים. כל מימד צריך חינוך, וחיזוק. וזה נעשה על ידי הלויים, כל אחד בתחומו :

    • בני קהת: הם צריכים לחזק את הצד ה"תורני" שבעם ישראל. הם נושאי הארון ואחראים על התחום הרוחני של העם.
    • בני גרשום: הם הבכורים, ולכן הם אחראים לחזק את הצד ה"בכורי" שיש בעם ישראל, כלומר ההרגשה של חידוש, להיות הראשון לנסות התנהגויות פורצות דרך, נועזות, וגם לקיחת אחריות על עצמם ואפילו על שאר הילדים.
    • בני מררי: הם אחראים על הצד "ההתמרמרות"! כלומר, הם צריכים להזכיר לעם שלא הכל ורוד, שיש בעיות, שאין להפריז ביכולות, להזכיר לכולם את הצד האפל של החיים כדי שלא לשכוח את המטרה העיקרית., דרך אגב, זאת הסיבה שלבני מררי לא כתוב "נשאת ראש". כי להתמרמרות ,אין סיבה להגבהת הרוח, להיפך!

יש שלושה ציווים נפרדים לאהרון: להניף את בני קהת, להניף את בני גרשון, להניף את בני מררי. ולא "הנפת הלויים" בכללות. כי ההנפה מדגישה את התפקיד של כל אחד, בהגבהה.

בנוסף, אחרי שאהרון הגביה את הלוי ומציין את המידה המיוחדת של לוי זה שהוא צריך להעביר לשאר העם, יש לכהן להוליך ימינה ושמאלה את הלוי המורם: כדי להסביר לו שיש צדדים , לכאן ולכאן, למידה שלו. למשל, הגבהת הלב בלימוד התורה והעבודה הרוחנית: אסור שהיא תגביה את הלב בצד הגאווה וההרגשה של עליונות. וכן בצד השני, ההתמרמרות , אל לה להביא לדיכאון או למרה שחורה. יש בכל מידה צדדים חיוביים "שאין טוב כמותם" וצדדים שליליים "שאין רע מהם"!! לכן יש לברר, כל מידה על בורייה, וזאת עושים גם כן בהנפה!

 

 

 

הדלקת המנורה והנפת הלויים(קצו)

 

המדרש קושר בין הדלקת המנורה על ידי אהרון להנפת הלויים. מה הקשר?

הדלקת המנורה מבררת עבור כלל ישראל את שבע המידות של שבעת קנה המנורה.

הנפת הלויים מבררת עבור הלויים (שהם המחנכים של כל העם) את שבעת המידות של כל אחת ואחת משלושת המשפחות. המדרש אומר שללויים, היו כנורות בעלי שבע מיתרים, סמל לשבעת המידות שעליהם הם צריכים "לנגן" כדי למלא את תפקידם כמחנכים!