בלק פי4

בע"ה ח תמוז התשע"ט

מישל בן שושן

 

בלק פי4

 

למה פרשת בלק נמצאת בתורה ?

 

פרשת בלק היא כמו עב"ם. אמנם היא עוסקת בעם ישראל. אבל הנפשות הפועלות הם מחוצה לו. הפרשה די ארוכה ומופיעים בה פרטים רבים. קשה להבין את משמעותה כמה הסברים הוצעו כמו למשל:

  1. זה כדי להסביר לנו שהגויים לא אוהבים אותנו!
  2. זה כדי לקבל ברכות מהגויים
  3. זה כדי שנבין שה' שומר עלינו מלמעלה אפילו אם לא מרגישים זאת או אפילו אם הוא כועס עלינו
  4. כדי שנדע שהאלוהים מדבר גם עם נביאי אומות העולם
  5. כדי שנבין מי הציע למואבים להזנות את בנותיהן כדי להכשיל את ישראל בסיפור הבא
  6. לספר לנו מה קרא, באופן כרונולוגי.(מעניין לקרוא "חדשות חוץ" בעיתון, לפעמים)
  7. כדי שנבין שגם מה שקורה אצל אומות העולם מסתובב סביב ישראל
  8. סיפור זה היה קיים בצורות שונות אצל אומות העולם , ומשה עיצב אותו בהתאם לעם ישראל.

כל אחת מההסברים האלה , שניתנו על ידי המפרשים ,יכול להיות רק חלקי. כי לא היינו זקוקים לפרקים שלמים כדי שנבין מסר שיכול להסתכם בכמה פסוקים. ייתכן שמכלול מסוים של תשובות יכול לספק תשובה שלמה. וגם זה קשה להבין.

בשלב ראשון, ברצוני להביא כמה הערות מעניינות של הפרשנים הישראלים העכשוויים וננסה אולי מכאן להבין יותר את מרכיבי הפרשה

 

בלעם הצדיק או בלעם הרשע?:

רש"י והראב"ע, רואים, מהתחלת הסיפור, בלעם כאדם רשע. כל מעשיו, כל דיבוריו, נחשבים, לפי פירושם ,לשקר, להטעיה ..הוא רשע גמור.

הרמב"ן, לעומתם, איננו מקבל זאת . עבורו, יש פסוקים שמראים שבלעם הוא "ירא שמיים" אמיתי. הוא אומר לכל מי ששומע אותו שרק את מה שהאלוהים יחליט הוא יעשה.. בלעם הוא כמעט צדיק!

הרב מרדכי סבתו מציע למצוא בהתחלת הפרשה שני תיאורים סותרים. שתי בחינות שונות. כדי להבין , נחלק הפרשה לארבעה חלקים:

  1. מפסוק ב' ועד פסוק ז': הקדמת רקע הסיפור. בלק מבקש מבלעם לבוא לקלל את ישראל
  2. מפסוק ח' ועד פסוק כ': שני סיפורים שבהם שליחים מבלק מגיעים לבלעם והוא עונה להם שהוא יעשה רק מה שה' יחליט. הפסוקים האלה, מתארים את בלעם כ"צדיק"!
  3. מפסוק כא' ועד לה: סיפור האתון. בסיפור הזה, בלעם הוא רשע. הוא מכה האתון, הוא לא רואה את המלאך. הוא האיש הרע בסיפור. למרות הפסוק האחרון בחלק הזה שבו הוא מוכן לחזור בו מהשליחות.
  4. מפסוק לו עד הסוף: בלעם פוגש את בלק ומתחילים הקללות שנהפכות לברכות

 

אם נמחק את כל החלק מס 2, לא היינו מרגישים בחסרונו! השליחים מגיעים ומבקשים מבלעם לבוא איתם ובלעם חובש את אתונו בבוקר והולך איתם! כל החלק השני, בעצם, מסבך אותנו כי הוא מתאר את בלעם כאיש טוב ששומע אמרי אל ופועל רק לפי רצון האל. החלק הזה בא כדי לתאר לנו בחינה שונה, נקודת מבט אחרת לגמרי על בלעם!

 

אם נמחק עכשיו את כל חלק 3, את סיפור האתון.(חבל כי זה החלק האהוב והפיקנטי ביותר!) גם אז, לא היינו, כנראה, מאבדים שום דבר מהעלילה. החיבור בין חלק 2 וחלק 4 יכול להיות מושלם! ה' מתיר לבלעם ללכת והוא אכן מגיע לבלק! אם כן, מה תפקידו של סיפור האתון??

 

מסתבר שהחלקים 2 ו3 באים כדי לתאר את דמותו המורכבת של בלעם. וזאת, ללא קשר עם המשך העלילה!

 

 

 

 

מה רוצה בלעם באמת?

 

התורה לא מבהירה בצורה חד משמעית מה הוא רצונו של בלעם. עבור בלק, התורה היא חד משמעית: הוא מחפש לקלל את ישראל על ידי מומחה בדבר. אבל האם בלעם רוצה ללכת לקלל? כנראה שכן ויש לכך ראיות:

  1. למשלחת השנייה, הוא לא מסרב מיד. הוא שוב מחכה לתשובת האל! אבל הוא כבר אמר לו בלילה הראשונה שאין ללכת! למה לשאול שוב? זה מראה שהוא מחפש פתח כן ללכת! ולכן ה' לא מתנגד לרצונו החופשי ונותן לו ללכת. אבל הוא מזהיר אותו שהוא יהיה כפוף לדברים שישים בפיו! כלומר ה' מכבד את חופשיותו של בלעם, אבל מצד שני, הוא יגביל את חופש דיבורו! אלה תרתי דסתרי!!
  2. כשהמלאך בא למנוע את הליכתו, בלעם, בסופו של דבר מוכן לחזור לביתו. אבל המלאך נותן לו רשות ללכת, בניגוד למטרת בואו של המלאך בהתחלה! גם כאן, התגובה של ה' או של המלאך סותרת את עצמה! אבל העובדה שבלעם הולך למרות הכל, מראה שהוא חיכה לפתח הזה שנתן המלאך ומשתמש בה ללכת לקלל.
  3. בלעם מבקש מבלק להכין לו מזבחות ומנסה כל פעם לקלל את ישראל. זה לא הולך לו, אבל הוא לא מפסיק לנסות! סימן שרצונו כן לקלל!

אם כן, לבלעם כנראה יש רצון פנימי עמוק, לקלל את ישראל, אבל הוא מתחסד כל פעם כאילו הוא "רק" כלי בידי האלוהים. בלעם מוצא כל פעם הצדקה להליכתו. ה' מבין זאת ומעניק לו כל פעם את הכיסוי שהוא דורש!

זה מאוד מזכיר לנו את הדואליות שיש ביחס של ה' לפרעה:

  • מצד אחד רוצה שפרעה ישלח את העם
  • מצד שני הוא מחזק את לב פרעה כדי שלא ישלח אותם!

 

גם כאן, ה' נראה משחק על שני המישורים ההפוכים.

ולכן, באותה מידה ששאלנו מה הוא באמת רצון בלעם , חייבים לשאול :

 

"מה הוא רצון ה'??

 

  • אם מטרת ה' היא, לכתחילה, שבלעם יבוא ויברך את עמו, אז למה הוא מונע זאת ממנו בלילה הראשונה? למה הוא כועס כשהוא הולך, למה הוא שולח לו מלאך לעצור אותו?
  • אם מטרת ה' היא שבלעם לא יבוא בכלל, אז למה הוא מאפשר לו ללכת בכל זאת ולמה המלאך נותן לו רשות ללכת? ולמה לא למנוע את בואו מלכתחילה על ידי אמצעי מכריע אחר. למה לא לפגוע בבלק, למה לא לפגוע בשליחים, למה לא לפגוע בבלעם עצמו? למה לתת לכל הסיפור להתרחש?
  • אם ה' רצה שהברכות יבואו בדרך עקלקלה, דרך קללות, אז למה משמשת כל התחלת הסיפור? שהתורה תגיד ישירות שבלעם בא לקלל ואז, היא תכתוב הברכות שיוצאות מפיו!
  • אולי ה' לא רצה שום דבר מלכתחילה והוא "רק" הגיב למתרחש. יש מי שרוצה לקלל, אז ה' מתערב ובא להגן על עמו. אילו בלק לא חשב לקרוא לבלעם, אז לא היה קורה כלום! לא היתה נכתבת בכלל הפרשה הזו בתורה כי לא היתה פרשה! אז אפשר להגיד תודה לבלק ש"בזכותו" נכתבה פרשה שהחכמים הציעו שתאמר פעמיים בכל יום, בקריאת שמע!! (באותה הזדמנות ,נגיד תודה להמן שבזכותו יש לנו פורים!!! או תודה לפרעה, שבזכותו יש לנו פסח!)
  • אולי הרעיון המנחה הוא ש"בדרך שרוצה האדם ללכת מולכים אותו"? אבל ה' כן מתערב בשלב מסויים!

 

השאלה "מה רוצה ה'" היא אולי השאלה הקשה ביותר בחיים שלנו. יש אנשים שיסתפקו בקיום תורה ומצוות לפי השולחן ערוך, ובכך, יחשבו שהם לא צריכים יותר לשאול את עצמם מה הוא רצון ה'? ה' אמר את רצונו פעם אחת ולתמיד בתורה (שבכתב או שבעל פה??) ומאז רצונו לא משתנה.( אבל , אנו מכריזים בעוצמה שה' הוא חי! רצונו לא יכול להיות מוקפא. הרי אנו מתפללים "יהי רצון מלפניך.." מנסים להשפיע על רצונו). לדעת האנשים האלה,  רצון ה' הוא רק קיום המצוות הכתובות בשולחן ערוך. או שרצון ה' הוא מה שהרבי שלי שאומר לי לעשות.

אבל יש אנשים אחרים שלא מסתפקים בקיום המצוות ומחפשים, מעבר לקיום תורה ומצוות, איך הם יכולים לעשות את רצון בוראם. ולמען מטרה עליונה זו, הם מחפשים כל הזמן מה הוא רצון ה' ? היום, עבורי, עבור העולם. רצון שיכול להשתנות כל הזמן אולי, בהקשר למציאות המשתנה?.

נראה לי שאין אף אדם שיוכל להגיד שהוא קלע בול לרצון ה' כל הזמן בחייו. אני לא מדבר על האפשרות "לחטוא" במובן הרגיל (אני יודע מה רצון ה' ובכל זאת אני לא עושה אותו) , אלא  בגלל שהוא לא הבין מה הוא רצון ה'! הוא לא מצא מה ה' רוצה ממנו! נראה לי ש"מה הוא רצון ה'?" היא שאלת השאלות עבור כל אדם "דתי".

 

האם פרשת בלעם באה כדי לעורר בנו שאלות אלה?

 

 

ההקבלה בין סיפור האתון לסיפור הברכות:

 

בניתוח פשוט של שני הסיפורים המרכזיים (סיפור האתון וסיפור הברכות) ניתן לראות הקבלה מעניינת:

בסיפור האתון, בלעם רוכב על אתונו, המשרתת אותו. היא אמורה לעשות את רצונו כל הזמן. הוא בעל הבית. כל סטייה מההנחיות שלו מביאה מיד ענישה. אבל, מסתבר, אחרי שלוש פעמים, שמי שמחליט באמת הוא מי שלא נראה בסיפור. לא הרוכב ולא מי שרוכבים עליו: מלאך ה'!

 

כך גם בין בלק לבלעם. בלק הוא המזמין. הוא המשלם. הוא בעל הבית. בלעם אמור לעשות את רצון בלק. אבל, אחרי שלוש פעמים, מתברר שיש מי שמחליט באמת, ולא ראינו אותו :ה'.

 

שלוש פעמים בלעם מכה באתונו. שלוש פעמים, מתחולל אותו דפוס פעולה. אבל, אחר כך, בפעם הרביעית ובהמשך, כל המסגרת מתפוצצת לה. מתגלה האמת שמעבר למה שהיה נראה כמציאות

 

שלוש פעמים בלק מבקש מבלעם לנסות שוב. אבל במעם הרביעית, הכל נשבר. בלק נשאר במקום כנראה אבל כבר לא משחק שום תפקיד. בלעם ממשיך עם משל רביעי, חמישי, שישי ושביעי. בלי בלק בלי מזבחות, בלי תפוסי ההנהגות הרגלים של שלושת הפעמים הראשונות.

 

סיפור האתון סיפור הברכות
בלעם רוכב על האתון בלק משלם ומזמין את בלעם
האדון מכה את המשרת האדון כועס על המשרת
המשרת רואה את מה שהאדון לא רואה: מלאך המשרת רואה את מה שהאדון לא רואה: דבר ה'
אחרי שלוש פעמים, הכל מתהפך ומציאות חדשה מופיעה: בלעם רואה המלאך ומתנצל אחרי שלוש פעמים, בלק משותק. ובלעם נותן דרור לברכות ה' בפיו

 

הרב סמט מדבר על "סימולציה" כאילו מתחילים לחוות המשל(בלעם והאתון) ואחר כך חווים את הנמשל(בלק ובלעם). ורק אז , אולי, מבינים את המשל שקדם! האם בלעם הבין המשל? ספק מאוד כי הרי הוא המשיך בדרכו. אולי הוא הבין רק בסוף הסיפור. אבל העיקר הוא שאנחנו, קוראי ולומדי התורה, נלמד מהסיפור. אולי זה מזכיר לנו שאנו מבינים את המשמעות של הדברים רק אחר זמן רב. כשאנו חווים מציאות, אנו לא יכולים עדיין להבין את משמעותה, את תוצאותיה האמתיות. כשאדם חושב שדבר מסוים הוא "לטובתו", האם הוא יכול להיות משוכנע שאכן זה לטובתו? לפעמים הדברים מתגלים רק אחרי זמן רב , ואף דורות שלמים!

נראה לי, שבעצם, הפרשה איננה מדברת רק על "הפיכת קללות לברכות" אלא גם , אולי, על הפיכת משמעות המציאות לפי נקודות ראות שונה, בין לאורך זמן, בין מנקודת מבט אחרת באותו זמן.

 

פי האתון

החכמים מחשיבים את נס פתיחת פי האתון כאחד מעשרת הדברים שה' היה צריך להתנות עם העולם בעת הבריאה. נס כל כך גדול שה' הכין את ביצועו בסוף יום השישי של הבריאה רגע לפני כניסת השבת!

אם זה נס כל כך חשוב, בואו נשמע מה יש לאתון להגיד!: היא מתלוננת על שמכים אותה על לא עוול בכפה! זה עיקר הדיבור שלה. וזה גם עיקר הדיבור של המלאך! "למה הכית את האתון שלך?"! חשבנו שתפקיד המלאך היה למנוע את הליכתו של בלעם לבלק. והנה שגם המלאך מתעסק בעיקר בהכאה של בלעם את האתון! מה פשר הסיפור הזה?? אילו האתון היתה מכריזה "ה' הוא האלוהים!" כהוכחה שכל החיות משרתות את הבורא ויודעות את האמת, זה היה אולי מצדיק את "פתיחת פי האתון" ! אבל זה מאוד מאכזב לשמוע שהיא מדברת רק כדי להתלונן על מכות ועל כפיות טובה על זה שהיא משרתת את בלעם כל השנים!!

אותי, הרבה יותר מפתיע תוכן דיבור האתון מאשר עצם נס פתיחת פיה!

יש חכמים שרצו ללמוד מזה הלכה על איסור צער בעלי חיים מן התורה. יכול להיות "דרך אגב" אבל סיפור כזה דווקא כאן "רק, ללמוד הלכה זו, נראה דחוק.

 

האם כל אחד מאתנו, היה מתנהג מול אתונו בצורה שונה מבלעם? חמור סוטה ממסלולו, טבעי שנכוון אותו עם המקל שבידנו! יש אולי הגזמה עם מכות קשות ולא רק הנחיות על ידי מקל. אבל הבעיה היא שאנו, הקוראים, יודעים את מה שבלעם לא יודע: יש סיבה טובה לאתון לסטות מהדרך. קוראים דברים שאנו לא יודעים אליהם, או לא רגישים אליהם כדי לקחת החלטות נכונות. נול עיננו ושכלנו, נראים רק חלק מהנתונים. אין מנוס אלא להתנהג על פי מה שאנו כן רואים. ולמרות זאת, אנו יודעים שאנו לא יודעים הכל. וזה לא צריך לשתק אותנו מלפעול ולקבל אחריות על מעשינו.

יהיו אנשים שיגידו: אחרי שלוש פעמים שזה קורה לך, אתה חייב לשים לב ל"סימנים". כאילו יש כל הזמן סימנים שניתנים מלמעלה כדי שנבין מה קורה מאחורי הפרגוד. העמדה הזו, הקרובה למיסטיקה, דורשת מהאדם לנסות להיות "קשוב" לכל מה שמתרחש . קרוב הזמן שהאדם יראה בכל דבר "סימן" ואין לדבר סוף.

נראה לי שעמדה כזו , המיסטית, היא דווקא בגדר של ניחושים וכישוף ושאלת אוב וידעוני,.. דברים שאוסרת התורה במקומות רבים. עלינו לפעול עם מה שיש מולנו. בענווה אמנם, כי אנו יודעים שאין אנו יודעים את הכל. אבל, חייבים לקחת אחריות על מעשינו שנגזרים מהמציאות הגלויה.

 

אם נחזיר את סיפור האתון בקונטקסט: אנשים רוצים לפגוע בעם ישראל. בלק במישור הלאומי פוליטי ובלעם במישור הרוחני, אידיאולוגי, לקלל אותו, כלומר לתת לו מכות רוחניות שדרכם, הם מעריכים, הם יוכלו לנצח במלחמה. בדרך, בלעם מכה את אתונו והוא, שאמור "לראות" ולתקשר עם עולם הנסתר, איננו רואה את המלאך בזמן שאתונו כן רואה אותו.

אם נחליף את ה"מוכה", האתון, במי שאמור להיות מוכה , כלומר, בעם ישראל. אפשר ללמוד אולי מסר סמוי:

אתם ,עם ישראל, תהיו מוקפים באנשים שירצו להכות בכם. לכם, אני נגליתי בסיני. אני ה' מתגלה דרך נביאי ישראל. כמו האתון, אתם, בני ישראל דעו שיש עולם נסתר שיגן עליכם. וזה יסביר שהדבר הראשון שאומר המלאך לבלעם זה "למה הכית את אתונך?" . וזה יהיה , כנראה המסר הכללי של כל הסיפור: אתם , עם ישראל, למרות האנטישמיות, הקשיים שתפגשו בהיסטוריה הקשה , למרות העונשים והכעסים נגדכם, גם מצד ה' עצמו, דעו שיש לכם הגנה כוללת!

כשהאתון צועקת: למה הכיתני? זה יכול להקדים את הצעקה של עם ישראל כלפי ה': למה עזבתני?

 

לסיכום??:

בלעם נראה לנו במורכבותו של כל איש דתי: הוא נראה כפוף לכוח העליון. אבל מצד שני, הוא מנסה להשפיע על אותו כוח. (הרב תמיר גרנות). במיוחד אצל אנשים שמכריזים על עצמם כך, יש נטייה מרושעת להשתמש בהתחסדות חיצונית כדי להצדיק מעשים לא כשרים!

נבואה, כוחות על שמאפשרים קשר עם האלוהים, אינם מאפשרים לדעת "הכל". הנבואה מאפשרת לפתוח חלון, אבל לא כל החלונות! הנבואה היא כשרון מצד האדם אבל, בעיקר, רצון עליון להשתמש באדם הזה כדי להעביר מסר.

דמותו של בלק היא הרבה יותר פשוטה: הוא שונה את ישראל, מפחד. הוא מנסה להשתמש בכלים שיש בידו: הוא משלם למומחה-קוסם כד שזה ישפיע על הכוח העליון המגן על ישראל כדי להחליש את האויב המדומה שלו. הוא איתן בעמדתו מההתחלה עד הסוף. למרות שישראל לא הווה איום עליו, עצם נוכחות עם ישראל על ידו מאיימת עליו. זו אחת מתופעות האנטישמיות הבסיסית, הלא הגיונית, שאנו סובלים ממנה עד היום. לזירה כזו עם ישראל נכנס. חשוב שיידע איך הגויים הסובבים אותו עלולים לתפוס אותו.

האתון יכולה לסמל את בלעם מול בלק. היא יכולה לסמל כל אדם או עם מדוכה. הצעקה של האי-הצדק. האדם איננו רואה הכל, לא מבין הכל. האדם הוא מרכבה שעליו רוכבים כוונות עליונות ממנו.

ובכל זאת, הוא חייב להיות אחראי למעשיו ולהתחשב בעולם הגלוי. לדעת שעולם נסתר קיים, ובכל זאת, לפעול אך ורק לפי העולם שה' מגלה לו. הוא חייב לתת דין וחשבון רק לפי מה שנמצא בפניו.

מה היא ברכה ומה היא קללה? הזמן עצמו הופך דבר שחשבנו שהיא קללה ומסתבר שהיא ברכה ולהפך. מה שנחשב קללה עבורי יכול להיות ברכה עבור נקודת מבט אחרת.

אדם יכול להיות צדיק מנקודת מבט אחת ורשע מנקודת מבט אחרת

עם הרוצה שלום, יכול למשוך כלפיו שנאה תהומית לא מוסברת.

 

אנו נמצאים מול סיפור מורכב מאוד שקשה מאוד להסיק ממנו מסר אחד וחד.  ואולי על המורכבות הזו שבין  הטוב והרע, בחיפוש אחרי הרצון, האיזון בין חופש הבחירה לכפייה,  בהוויית האדם, באה הפרשה הזו לעורר את עם ישראל לפני כניסתם לארץ. מסרים כאלה יכולים להינתן רק לעם בשל, בוגר, שעומד להיכנס בהיסטוריה מורכבת ומסובכת.

יש כמובן "סוף טוב", יש ברכות נהדרות. יש הבטחת הגנה, רשת ביטחון מהאלוהים עצמו.

אבל גם הבשורה הזו מופרת מיד בסוף הפרשה: אל תהיו שאננים! אל תירדמו עם זרי הדפנה מעל ראשכם! אתם עדיין אחראים למעשיכם. עברת הזנות באה כמכה חריפה אחרי הברכות !

כאילו הברכות, אינן באמת  פוליסת ביטוח. הברכות מעלות את רף הדרישות המוסריות של מי שמקבל אותן! הבחירה אינה פוטרת מאחריות, להיפך היא מחייבת עוד יותר!

 

 

 

בלק פי2

בע"ה ג סיוון התשע"ח

מישל בן שושן

https://divretorah.com/

 

בלק פי2

 

  1. אברהם ובלעם (הרב וקסמן)

אם נעיין בטבלה למטה, נראה שיש יותר מנקודת השוואה אחת משמעותית בין בלעם לאברהם. רש"י כבר השווה את חבישת האתון/חמור בבוקר על ידי שני הנביאים. אבל אפשר להוסיף את עיר המולדת (נהר נהריים) ואת היכולת לברך ולקלל שקיימת אצל שניהם. מה זה בא ללמדנו? נראה לי לסכם בשלוש נקודות:

  • רגע לפני הכניסה לארץ, חשוב שבני ישראל עצמם יזכרו שסיבת נוכחותם כאן ומטרת הישיבה בארץ, קשורה לברכת אברהם אביהם. הם לא נמצאים כאן רק בגלל מה שקרה לפני ארבעים או מאה שנה. הם לא כאן בגלל שלכל עם צריך ארץ. הם כאן כי ה' הבטיח לאבותיהם שיהיה להם זרע שירשו את הארץ. וזאת, אחרי שהם הסכמיו ללכת אחרי הדרך שהתווה להם ה': להיות המברך את המקוללים. להיות עם נושא ברכה עבור כל אומות העולם. ארץ כנען היתה אז הארץ של המקוללים ביותר (ארור כנען..). וזו היתה המשימה הראשונה של אברהם: והיה ברכה.
  • חשוב גם עבור קורא התורה ועבור בני ישראל עצמם, לדעת שהם "עדיין" מבורכים!. הכל מתרחש כאן כאילו רוצים לעבור מבחן, בדיקה מקדימה: האם עם ישראל עדיין עם מבורך? האם הם נושאים את ברכת אברהם? האם הם יחזיקו מעמד מול עמידה במבחן קשה זה: לוקחים נביא בעל יכולות של קללה וברכה, שבא מאותו האזור שממנו בא אברהם, ומבקשים ממנו תמורת כבוד וכסף לקלל עם זה. האם עם ישראל יחזיק מעמד? אולי הוא איבד את סגולתו ויכולתו, במשך כל השנים האלה? האם אנו יכולים באמת לקשור את הרגע הזה של הכניסה לארץ להבטחה שניתנה לאבות ולברכתם? והתוצאה, היא, כמובן, שכן, עם ישראל הוא באמת "ברוך" ואין אפשרות לבטל ברכה זו, אפילו על ידי נביא בעל כוחות גדולים כמו בלעם.
  • אומות העולם שנמצאים מסביב לארץ, חייבים להבין מה טיבו של עם ישראל. לכתחילה, יש נשנאה תהומית נגד העם הזה. מאז ומתמיד. הרגש הראשוני הוא פחד, שנאה, ורצון להתפטר מעם ישראל. אבל, ה' רוצה ללמד אותם (הגויים) שהרגש הזה מוטעה מיסודו. כי בעצם, מטרת יצירת עם ישראל ומטרת כניסתו לארץ היא ברכה ולא קללה עבורם!! כשה' אומר לבלעם שבני ישראל "ברוך הוא", הוא לא רק מניע אותו מלעשות מהלך הקללה. הוא רוצה שבאמת הוא בעצמו והעמים האחרים גם כן, יבינו שבני ישראל הם ברכה עבורם! ולא קללה!. לאורך ההיסטוריה היהודית, עם ישראל הביא המון ברכה בכל מקום שהוא היה נמצא. מול עבודה זו, לגויים היו שתי אופציות:
    1. או לקבל את היהודים בברכה ולתת להם כל מבוקשם כדי שהברכה תמשיך לבוא אליהם . כמו שביקש לבן מיעקב, כמו שרצה פוטיפר ופרשה מיוסף, כמו שעמים רבים השכילו לארח את היהודים כדי שתבוא אליהם הברכה.
    2. או לתת לרגשי השנאה התהומית לעלות על האינטרסים שלהם ולגרש ולהרוג היהודים! וזה מה שעשו, לצערנו רוב העמים. למרות שאחרי שהיהודים עזבו או מתו, הם הרגישו בחסרונם, רובם המשיכו לסרב לקבל את הרעיון שהימצאות עם ישראל בקרבתם הביאה להם רק ברכה! עד היום, למשל, הערבים שגרים בארץ וכל אלה שמקיימים יחסים עם מדינת ישראל, רק הרוויחו מהקשרים והמוכחות של היהודים על אדמת ישראל. ובכל זאת, הם ממשיכים לרצות לגרש את היהודים מכאן. כי "השנאה מקלקלת את השורה" כמו שאומר רש"י על בלעם!

המטרה האולטימטיבית היא באמת להגיע למצב שאומות העולם יפסיקו לפחד ולשנוא ושיבינו שעם ישראל מביא רק ברכה להם ולעולם.

 

2.בלק

מאחורי הקלעים, הרב מנשה וינר מגלה מה קרה בין העמים ממזרח לירדן, לפני הסיפור שלנו. דרך לימוד הרבה מקורות בתנ"ך , נראה שבלק, לפני שהוא היה מלך מואב, הוא היה שבוי אצל סיחון. סיחון כבש את עמון וחלק גדול ממואב. סיחון השתמש בעצמו משירותיו של בלעם נגד מואב!

כשעם ישראל נלחם נגד סיחון, הוא בעצם "שחרר" את השטחים הכבושים , כולל העיר חשבון. חשבון היתה עיר מואבית והאמורי (סיחון) כבש את חשבון וניסה להפוך אותה לעיר סיחון. בעצם, ישראל מחזיר לחשבון את הצביון הקודם שלה. ייתכן מאוד שבלק בעצמו "שוחרר" משלטון סיחון וחזר למואב.

מדיין, מצדו היה במלחמה תמידית נגד מואב. ושני העמים מתאגדים כדי להילחם נגד ישראל.

 

מסתבר שבלק , במקום להודות לישראל, שונא אותם ומחפש את קללתם.

בלק מוכן לקרוא לבלעם,  שעזר לאויב שלו לנצח, רק כדי לנצח את ישראל.

כל היריבויות בין העמים נמחקות כדי להילחם נגד ישראל.

ישראל מצטייר כאויב האולטימטיבי שיש לעשות הכל כדי לאבדו.

אף אחד לא חושב לרגע שישראל הוא אולי "עם מבורך שעשוי לברך". להיפך, מיד מחפשים לקלל אותו.

זה סיפור טראגי!

העם המברך מגיע ומתחיל להביא ברכה. וכולם רואים בו העם המקולל שיש לקלל אותו עוד יותר ואבד אותו.

אילו לא היינו חיים מצבים דומים, זה היה נראה הזוי!!

 

  1. הקשר בין בלק לבלעם

בלק שולח שלושה פעמים מלאכים לבלעם. כל פעם הוא מעלה את "רמת" השליחים.

מילת המפתח היא :"כבוד". בלעם מחפש כבוד. ובלק מעניק לו כבוד. בלעם רוצה גם כסף. הוא נותן את המחיר של שירותיו ברמז: בית מלא כסף וזהב!.

קיים מתח בין שני האישים (ראינו לעיל שכנראה הם היו בשני מחנות אויבים לפני כן) והם מוכנים למצוא דרך להתחבר אך ורק כדי לתקוף את ישראל.

 

  1. בלעם "הצדיק"

כשקוראים את הסיפור, נראה לכאורה שבלעם הוא צדיק גמור! הוא לא עושה כלום בלי לשאול את האלוהים. והוא מכריז לכל מי שדורש שהוא לא עושה כלום בלי שהאלוהים יחליט. הוא מוכן , בכל שלב, לבטל את המשימה שלו, אם האלוהים רוצה בכך. והוא הולך אך ורק בגלל שה' בעצמו מאשר לו ללכת!

וגם מבחינת התוצאות, הוא רק ברך את ישראל בברכות היפות ביותר.

 

אם כן, למה מיד רש"י וכל המדרשים מכנים אותו "רשע"??

 

הוא דומה מאוד ללבן. (יש אומרים אפילו שהוא ממשפחתו, מנהר  נהריים). איש "לבן" שרוצה, לכאורה רק בטובת יעקב. ובכל זאת אנו יודעים שלבן הוא רשע שחיפש רק לאבד את ישראל.

 

במקורות אחרים, התורה מספרת שבלעם הוא זה שאחראי על העצה להזנות את עם ישראל עם בנות מואב ומדיין.

ולכן הוא רשע

אם כן, למה בפרשה שלנו זה לא ברור מספיק שהוא רשע??

נראה לי שהפרשה רוצה לתאר לנו מצב שאו. שבו כל העובדות, מה שניתן לספר ולתאר, מראה שעם ישראל הוא האויב והגויים הצדיקים. בדיוק ההרגשה שאפשר לקבל כששומעים עד היום את החדשות בכל כלי התקשורת בעולם. הפלסטינים הם הצדיקים והיהודים הם הרשעים.

על הקורא להבין מה מתרחש מאחורי הקלעים!

על הקורא להבין מה יש בין אברהם ובין בלעם!! ובשביל זה, חייבים להעמיק והבין סודות הסיפור!

לכאורה בלעם דומה מאוד לאברהם. ובכל זאת, תהום מפריד בניהם!!

בעצם, זה סיפור של ברכה שנראית קללה!

על מי שלומד את התורה לגלות בדיוק ההיפך: שמאחורי הקללה , העם הזה ברוך!!

 

  1. בלעם והאתון

הסיפור של האתון מגלה שבעצם בלעם הוא ה אתון!:

בחלק הראשון, האתון אמורה להיות המשרת של בלעם. והיא רואה מה שהוא לא רואה

זה יכול להסביר לבלעם את מה שיקרה בהמשך:

בחלק השני, בלעם הוא המשרת של בלק והוא לא מצליח לספק את רצונות שלו.

בשני הסיפורים, יש שלושה ניסיונות שנכשלים. ובשני הסיפורים אחד מכה את השני (ויספוק את כפיו)

כשהאתון פותחת את פיה, מצפים שהיא תגלה לנו סודות הבריאה כי זה דבר שתוכנן כנס גדול כבר בבריאת העולם. אבל, בעצם, היא אומרת דברים מאוד פשוטים  :" למה הכיתני"!!

אם כן, בלעם, הנביא הגדול והכל יכול ,מתגלה כפחות מוכשר מסתם אתון.

  1. הברכות

מי מברך? האדם מברך או שה' מברך?

למה ה' רוצה למנוע את בלעם לקלל? הרי בסופו של דבר , הכל תלוי ברצון ה'. ואם ה' רוצה, אז אין שום משמעות לדברים של רשע!

מצד שני, אנו יודעים שה' מסר לבני האדם את היכולת לברך, כלומר להתפלל ולנסות לשנות את ההחלטות של ה' בקשר לאדם אחר!

אם אדם מברך אדם אחר, ניתן להגיד שהוא מרים לו את המורל, שהוא מעורר אצלו כוחות חיוביים. אבל כשאדם מברך אדם אחר שאיננו נמצא מולו, מה יכולה להיות ההשפעה של דברי הברכה (או הקללה) על האדם השני.

בעצם, ניתן להבין זאת על ידי כוח התפילה שנתן ה' לבני האדם:

אדם יכול להשפיע על ההחלטות של האלוהים על ידי תפילתו. הצלחת התפילה תלויה בהרבה גורמים. כמו, למשל הזכות של המתפלל או כל מני שיקולים אחרים שרק האלוהים מחליט לגבם. אבל בהחלט כן יש מקום לשנות את ההחלטות של האלוהים על ידי תפילה.

אם כן, אני מציע שהברכה (או הקללה) היא פשוט תפילה כדי שיקרה דבר טוב (או רע)לבן אדם אחר .

את הכוח הזה, ה' העניק לאדם, וזה מה שמאפיין את האדם בשונה לשאר הביריות.

מה הוא כוח הברכה של עם ישראל?

המטרה העליונה של ישראל, הסגולה המיוחדת שלו, היא לגלות לעולם את יכולת הברכה של האדם. מטרת ישראל, זרע אברהם, היא לברך את המקולל.

על עם ישראל לגלות היכולת הזו בתוכו, לפתח אותה , ולגלות אותה לעולם.

אבל על אומות העולם לגלות את היכולת הזו בעם ישראל, להפסיק להכחיש אותה ולקבל אותה.

זה מה שאנו מקווים יקרה באחרית הימים!!

 

 

טבלה המציינת את הקשרית בין אברהם לבלעם בפסוקים

  בלעם אברהם
נולד פתור= ארם נהרים

דברים פרק כג וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ:

 

 

ד כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק

 

כד יָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר:

 

כשרון כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר.

 

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה

ג וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.

 

ללכת לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם

קוּם לֵךְ אִתָּם

לֵךְ עִם-הָאֲנָשִׁים

לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ

וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה

מתעורר כא וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר
וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-אֲתֹנוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ
שני נערים וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו
מלאך וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהוָה

וַיְגַל יְהוָה אֶת-עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ

(יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק מִן הַשָּׁמַיִם
וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו.

 

נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם:

 

וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל-בִּלְעָם  (טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם
שלוש כב הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים

 

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
מקום כג (יג) לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר

 

וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק.
יכולת ראיה אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם: (יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְקֹוָק יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְקֹוָק יֵרָאֶה:
איל וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ

וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ

ישראל מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.

 

  וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ (יט) וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע:

 

 

 

בלק פי

בע"ה י תמוז התשעז

מישל בן שושן

 

בלק פי

 

הרעיון המרכזי:

לפני הכניסה לארץ, בה העם יחיה ללא נוכחות גלויה של השגחת ה' עליהם, התורה מזהירה את ישראל שיש לקחת בחשבון שתי מערכות שונות, הפוכות מקבילות ומשלימות:

  1. מערכת אחת: הבחירה החפשית:

האחריות של האדם במעשיו, בהתנהגותו היא מלאה. מעשי האדם הם אלה שיקבעו את עתידו. "והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי…ונתנה הארץ יבולה…".

ה' ינהל את העולם לפי התנהגותו המוסרית של האדם.

בנוסף , יש כוח לאדם להתפלל ולשנות את החלטותיו של ה' במידה והן יתקבלו על ידו.

מערכת זו חשובה מאוד והיא, אפילו מעמידה את החידוש העיקרי של היהדות מול הדתות האחרות.

  1. מערכת אחרת: תכניותיו של הבורא

אבל ישנה מערכת מקבילה, שבה לבורא יש תכניות ברורות. הוא יוביל את העולם למטרה שעליה הוא חשב מראש.

המערכת הזו מוצאת את ביטויה , גם בתורה, אבל יותר ממנה בנביאים. יש הבטחות, למשל, שעם ישראל יחזור לארצו בסוף גלות ארוכה. יש למשל הבטחה שזרעו של אברהם יהיה גר בארץ נכריה במשך תקופה ארוכה ואחר כך הם יצאו משם וירשו את ארץ כנען.

 

השאלה היא: איך אפשר לקיים את שתי המערכות האלה ביחד?

האם אחי יוסף חטאו כשהם מכרו את יוסף או שמה, הם בכך עזרו לתכנית האלוהית להוריד את ישראל למצרים? זה כל הדיון בין יוסף לאחיו. האם חטא המרגלים עקבה את הכניסה לארץ למשך 40 שנה או שמה זה היה מתוכנן מראש? ואם היו חוטאים שוב , הדור השני, האם הכניסה לארץ היתה מתבטלת? האם ה' באמת התכוון להשמיד את עם ישראל אחרי חטא העגל? אילו משה לא היה מתפלל כל פעם האם ההיסטוריה היתה שונה?

התורה מפתחת את שתי המערכות במקביל ונותנת משקל לכל אחת.

 

לשאלה ניתנו הרבה תשובות. כמו למשל:

יש בחירה פרטית לכל אחד אבל יש תכנית עבור הכלל.

או משל הזבוב ברכבת: לזבוב יש הרגשה כאילו הוא חפשי לגמרי לעוף לכל עבר, אבל הוא בעצם נוסע בעל כורחו

או שהמטרות העיקריות נקבעות על ידי האלוהים אבל הפרטים, הזמן שזה ייקח, הדרך להגיע למטרה, נמצאים בידי האדם.

יש גם תורת הגלגולים שמטילה על נשמה אחת למלא תפקיד מסויים, ולכן, נשמה זו תתגלגל בתוף גופים שונים ומרובים עד שתמלא תפקידה. כמות הגלגולים והזמן שזה ייקח תלוי בבני האדם אבל בסוף, המטרה העליונה שקבע האלוהים תתגשם.

 

אינני נכנס בבדיקת כל האפשרויות האלה. אני , אפילו מתרחק מהם. כי אני רוצה לקבל את העובדה שיכולות להיות מערכות שונות שפועלות במקביל גם בלי לנסות להבין איך הן מתחברות.

אבל אני מאמין שהן קיימות ואסור לזלזל באחת מהן או להעצים אחת מהן על חשבון השנייה.

זה הפרדוקס העיקרי של היהדות שמאחד בין הפכים.

 

פרשת בלק:

נראה לי שזו כוונת פרשת בלק : ללמד על קיומן של שתי המערכות האלה

דווקא ברגעהכניסה לארץ, בני ישראל צריכים לעבור ממערכת אחת לשניה: הם חיו תחת השגחה ניסית ותמידית של ה' ושל המנהיגים. אחרי הכניסה, הם יתבקשו לחיות בלי.

החיים הארץ כנען, והחיים של עם ישראל בין הגויים בכלל, הם חיים מאוד קשים. הפיתוי לעזוב את הכל ולהתייאש גדולים מנשוא. לחיות שלושת אלפים שנה תחת רדיפות, אסונות, אנטישמיות, שינאה תהומית ופיתוי להתבוללות, איננו דבר פשוט בכלל. ואכן, המוני בית ישראל נכחדו, התבוללו, התייאשו במשך ההיסטוריה.

אבל, מה שבאמת מפתיע מאוד, המוני ישראל אחרים שרדו, המשיכו להאמין ולהילחם על זהותם, הם המשיכו לקוות ולהאמין למרות הכל. והם צדקו: אנו בדורנו ראינו בעיננו המשתאות את הבלתי יאומן: קיום ההבטחה להישרדות עם ישראל וחזרתו אל ארצו .למרות הכל.

 

מה נתן לעם ישראל את הכוח הזה לשרוד למרות הכל? האמונה שלמרות קיום המערכת הראשונה התלויה במעשי בני האדם, יש מערכה שנייה שהיא הבטחת ה' וכוונתו והשגחתו בעולם.

 

איך זה מתבטא בפרשה?

  1. הקללה והברכה

מה אכפת לנו שגוי יבוא ויגיד מה שיגיד? הרי הכל תלוי במעשי הבורא! אם גוי רשע יבוא ויגיד שעם ישראל יהיה חלש, האם זה יהפוך את עם ישראל לחלש יותר? (במיוחד אם הוא לא שומע אותו!). אנו לא מאמינים באלוהים אחרים שיבואו ויתנגדו, חס ושלום, לתכניות ה'. ה' הוא אחד והוא שולט על הכל. אם כן, מה אכפת לו ולנו אם בלעם יקלל או יברך?.

נראה לי שהבעיה היא אחרת: הברכה, היא סמל להצלחת התכנית האלוהית. זה מה שהאדם מרגיש ממה שקורה סביבו. כשהוא מרגיש שהכל בסדר, שהכל מתנהל כמו שמתוכנן, לטובה, לפי ההבטחות, אז הוא מרגיש שיש ברכה. זה מעודד אותו להאמין שיש שמהוא ששומר מלמעלה על העולם ומשגיח עליו ועל עתידו.

להיפך, "קללה" היא ההרגשה שיש בלגן. שההבטחות אינן מתקיימות. הרגשה כאילו ה' הסתלק מהעולם. שאין יותר מנהיג וכוונה. אין יותר משמעות לחיים ולהיסטוריה. הכל בידי רשעים שמנצחים ואין דין ואין דיין.

"לקלל את ישראל" זה לפתח ולהזין הרגשה שאין כוונה ואין משמעות ואין מי שאחראי לטובה על כל מה שמתרחש.

"לברך את ישראל": זה לפתח ולהדין אמונה, אופטימיות, ביטחון, שיש משמעות לחיים ולהיסטוריה.

  1. למה התורה מספרת לנו סיפור כזה?

התורה יודעת שעם ישראל יפגוש מצבים שיגרמו לו להתייאש. בלק, הוא סמל השכן הרע. לא עשינו לו כלום .אסור היה לנו לפגוע בו ולא פגענו בו במאומה, ובכל זאת הוא שונא ומנסה להכחיד אותנו. כאלה שכנים יהיו לנו לאורך כל ההיסטוריה. עצם האנטישמיות עלולה לגרום לנו להרגיש שאנו לא רצויים. שהעולם דוחה אותנו. שאנו מקוללים. שטעינו ועדיף לעזוב הכל. הגויים יגידו לנו זאת כל הזמן.

אם כן, אנו נרגיש שהעולם מקלל אותנו.

הסיפור הזה בא ללמדנו על קיום המערכת השנייה: למרות הסתרת ה', למרות שאנו נראים נתונים לגמרי בידי קללת העולם, יש הבטחה, יש השגחה עליונה. יש תקווה שהכל יהיה בסדר בסוף. שנבין בטחרית הימים שאפילו ל הרעות שמצאו אותנו , היו בסופו של דבר לטובה. הבטחה ועידוד שלמרות הכל, יהיה בסדר.

זו, לעניות דעתי, משמעות ההפיכה של הקללה לברכה. זה חייב להיות חקוק בתודעה שלנו: אל תשכחו שיהיה בסדר! כי באמת חיי היהודים , באופן עובדתי יראה להם כל הזמן ששום דבר לא בסדר! יהיה להם מאוד קשה. ורגע לפני שה' יתכסה מאחורי הפרגוד, הוא מוסר לנו את הכוח הזה: תדעו שהקללה תהפוך לברכה!

  1. בלעם

אם ה' רוצה לברך את ישראל, למה הוא בוחר לעשות זאת דרך בלעם ולא דרך משה? הרי שניהם נביאים שמוסרים את דבר ה' בדיוק כמו שהוא. ה' מדבר בתוך גרונם של משה ושל בלעם. למה לבחור בבלעם הרשע? כי הוא באמת רשע. למרות שהוא מתאר את עצמו כצדיק הדור (הוא לא עושה כלום בלי לשאול את ה') כוונותיו זדוניות. הוא אנטישמי לא פחות מבלק. הוא מאוד רוצה לקלל את ישראל. אז למה ה' בוחר בו?

כי ברכה הבאה מפי אנטישמי גדולה הרבה יותר מברכה מפי אוהב ישראל!

אם נשמע גוי אנטישמי אומר שבחים אמיתיים על ישראל, זה יעודד אותנו הרבה יותר מאשר אם יהודי יאמר אותם.

ועוד: הקללה באה בעיקר מצד האויבים שלנו. הקללה באה מצד הגויים שאינם מקבלים אותנו איך שאנו. הם אלה שגורמים לנו להתייאש, להתבולל, לעזוב את זהותנו. את הקללה הזו, של הגויים, יש לקחת בחשבון וזו היא שמצריכה היכה לברכה. האנטישמיות  וההתבוללות הם המקורות לקללה של עם ישראל. את המקורות האלה יש לקחת בחשבון ולהפוך לברכה. כשנשמע שהגויים מודים ומשבחים את עם ישראל, נדע שהגיע המשיח! אבל אם נשמע יהודי מברך את עמו, זה נחמד אבל לא מהפכני!

  1. הבחירה של בלעם

כמנו שהתחלתי להסביר בהתחלה, נושא הפרשה, הוא , לעניות דעתי, נושא הבחירה החופשית.

בלעם נותן הרגשה שהוא נתון כולו בידי האלוהים. מה ששיגיד האלוהים יעשה.

אבל, למשעה, מאחורי דבריו, מגלים דברים אחרים:

בפעם הראשונה, האלוהים אומר לו שני דברים:

  • אל תלך עם זקני מדיין
  • תגיד להם שעם ישראל ברוך ואין מקום לקללה

בלעם מוסר להם רק את המסר הראשון ולא השני! כאילו הוא משאיר פתח לקללה!

וזה מה שגורם לבלק לחשוב שזה רק בעיה של מחיר: הוא שולח לו יותר כסף ושליחים מכובדים יותר.

בלעם אומר לשליחים השניים שהוא הולך לשאול שוב את האלוהים. למה? כבר נאמר לו הוא לא רוצה שילך. בכל זאת בלעם מחפש פתח ללכת. ואז האלוהים אומר לו שאם באמת הוא רוצה, שילך אבל שידע שה' ישים ברכות בפיו! כמו שאומרת הגמרא : "בדרך שהאדם רוצה ללכת  מוליכים אותו".

כלומר, כן יש מקום לבחירה החופשית של האדם

אבל מצד שני, ה' ישים דברו בפיו!

אנו נמצאים כאן במרכז הבעיה:

מצד אחד המערכת הראשונה: הבחירה בידי האדם. בלעם יכול ללכת

מצד שני, המערכת השניה: ה' בסופו של דבר קובע מה קורה בגדול.

אנו לא יכולים להיות מופתעים שעובדה שה' כביכול משנה כל הזמן את דרכוף

  • בהתחלה הוא מסרב שבלעם ילך
  • אחר כך הוא נותן לו ללכת
  • אחר כך "ויחר אף ה' בבלעם כי הולך הוא",
  • אחר כך ה' שולח לו מלאך לעצור אותו (סיפור האתון)
  • אחר כך בלעם מסכים לחזור לביתו והמלאך אומר לו להמשיך בדרכו!

נראה לי שהתורה רוצה להצביע על הפרדוקס שתיארנו בהתחלה.

 

  1. האתון

הרב סמט מישיבת הר עציון מציע פרוש מבריק:

סיפור האתון איננו מוסיף כלום למהלך הכללי. אם כן מה מטרתו?

הסיפור של האתון הוא פענוח של הסיפור העיקרי שיבוא אחר כך: הוא מאפשר להבין מה קורהף

מצד אחד יש אתון, שהיא המשרתת את בלעם. מצד שני, בלעם עצמו בא לשרט את בלק.

בלעם מכה את האתון שלוש פעמים כי היא מסרבת ללכת בדרך שהוא רוצה. כמו כן בלק יכעס 0עד כדי רצון להכות) את בלעם על זה שהוא לא עושה את מה שהוא ביקש ממנו.

מלאך ה' הוא זה שקובע לאן הולכים. גם בברכות עם בלק, ה' בעצם קובע מה שקורה!

 

סיפור האתון סיפור הברכות
בלעם רוכב על אתונו בלק שוכר את בלעם  (בלעם הוא האתון!)
האתון רואה יותר טוב מבלעם בלעם רואה דברים שבלק לא רואה (שהעם ברוך)
בלעם מכה שלוש פעמים האתון בלק כועס בהדרגה שלוש פעמים על בלעם
יש שלושה ניסיונות יש שלושה נסיונות
מלאך ה' קובע ה' קובע

 

6 רכיבה על החמור

אי אפשר שלא לעשות השוואה בין אברהם שקם בבוקר , חובש את חמורו והולך עם שני נעריו לעקידת יצחק

ובין בלעם שקם בבוקר, חובש את אתונו והולך עם ני נעריו לברך את ישראל

גם המשיח ירכב על חמור.

הרכיבה על החמור מסמלת היכולת לשלוט על העולם החומרי. אברהם איננו חי מחוץ לעולם הגשמי. הוא רוכב עליו אבל הוא חי עולם של רוח. הוא מקשר בין העולם הגשמי, החומרי, רוכב עליו ומתעלה.

בלעם, חי בזוגיות עם אתונו! הם מתנהלים כמו זוג ותיק. המדרשים רבים בכיוון הזה.. בלעם קשור מאוד לחומר עד כדי חיים משותפים עם אתונו. היחס שלו עם הרוחניות היא עבודה זרה: הוא משתמש באלוהים לצרכיו.

בפרקי אבות, משווים בין אברהם לבלעם. כדי להראות ההבדל התהומי בניהם למרות ששניהם נראים דומים מאוד.

 

  1. את או עם

הרב מנשה וינר מציין שיש הבדל בין ההליכה עם וההליכה את

עם= ממש באותה הכוונה.

את= ביחד אבל ללא כוונה משוטפת.

ה' מסרב שבלעם ילך "עם" שרי בלק. אבל הוא מרשה לו ללכת "אתם".

עד שהמלאך ירשה הליכה אפילו "עם".

ייתכן שיש רמז בבחירת "אתון" , כי היא "את" בלעם. היא לא יכולה להיות "עמו" כי הזוגיות בניהם מקולקלת. היא יחס בין אדון הרוכב על הכלי. זוגיות אמיתית, בין איש ושאתו היא הליכה "עם".

 

 

  1. שלוש רגלים

שלושה פעמים מהווים "חזקה". אחר כך באה הפעם הרביעית שהיא באמת יכולה לחדש משהוא יחסית לשלושה.

לכן, אנו מוצאים בכל הסיפר שלושה שלבים ואחר כל שלב רביעי מכריע:

בלק שולח מלאכים לבלעם בפעם הראשונה, כתוב שבלק שולח מלאכים

בפעם שניה, הוא שולח שרי מדין

בפעם השלישית הוא שלוח שרי מכובדים יותר

הפעם הרביעית היא המפגש בין בלק ובלעם

האתון וראה את המלאך האתון רואה שלוש פעמים המלאך

בפעם הרביעית בלעם בעצמו רואה אותו

בלעם מכה האתון שלוש פעמים בלעם מכה אותה

בפעם הרביעית, הוא אומר לה שאם היה לו חרב הוא היה הורג אותה. ומיד מופיע מלאך עם חרב! ובלעם לא מבקש ממנו החרב כדי להרוג האתון! אלה מתנצל!

בלעם מברך ישראל בשלושה מקומות שונים, אחרי שלושה טקסים, בלעם מברך שלוש פעמים את ישראל עד שבלק מתייאש לגמרי

בפעם הרביעית, בלעם מברך ישראל בלי שבלק מבקש זאת, ואז הוא אומר שבעצם באחרית הימים ישראל תגבר על כל האויבים ושכולם יודו בעיונותנ!

 

גם עם ישראל מצווה לעלות בשלוש רגלים לבית המקדש:

החיים הרגילים של עם ישראל בארצו, דורשים מכל אחד לחיות חיים רגילים. לעבוד את האדמה, להתארגן ולפעמים אף להילחם. כאילו הכל בידי האדם ועל אחריותו. בלי חרישה וזריעה וקציר אין אוכל.  בלי השתדלות, אין פרנסה ואין נצחון במלחמה. והכל נראה תלוי בידי האדם ובידי האויבים לפעמים.

אבל, שלוש פעמים בשנה, אני באים למקום שבו אין יותר ספקות. הכל ברור: יש משגיח בעולם שמתכנן הכל! זה מנוגד מאוד למה שאנו חיים בימים הרגילים. אבל שלוש פעמים בשנה, מפיחים בנו האמונה שהמערכת השניהה קיימת בתוכנו!! אחר כך יש וחזור לחיים רגילים.

כך אנו חיים את שתי המערכות גם יחד. הבחירה וההבטחה.

 

חטא פעור

בסוף הפרשה בא סיפור עצוב מאוד שמעיק על כל מה שחווינו בהתחלת הפרשה. בנות מדין מצליחות לפתות את ישראל ולעבוד עבודה זרה איומה . ה' כמעט משמיד את העם החוטא.

כל סיפור הברכות אמרו לנו בעצום: אל תדאגו. נכון שהחיים קשים מאוד אבל ה' כאן למעלה ומשגיח עליכם. אל תדאגו יהיה בסדר. למרות כל מה שתעשו, יהיה בסדר.אתם נהדרים. אין קללה יש רק ברכה….

היינו כל כך שמחים, שיכולנו לחשוב שנעזוב את המערכת הראשונה לטובת ההבטחה של המערכת  השנייה!

והנה התורה מזהירה אותנו: היזהרו! המערכת הראשונה חיה וקיימת! הכל תלוי במעשיכם! אתם חוטאים, ה' מעניש אתכם! יש בכם חולשות. יש בכם חוטאים. לולי פנחס, ה' היה משמיד ח"ו את עמו!!

איפה הם ההבטחות? איפה הם הברכות?

 

כמו במאזניים, התורה מוסיפה משקל ,פעם במערכת הראשונה ומיד מוסיפה משקל למערכת השנייה. כדי שלא נאבד את האיזון השברירי!

  • הכל תלוי בכם ובמעשי בני האדם
  • והכל תלוי בהבטחת ה'!

ואנו חייבים לחיות בין שתי האמיתות האלה כל הזמן.

התורה לא נותנת לנו להתייאש אבל היא גם לא נותן לנו מרגוע!

לכן, נראה לי, היא מכנסיה את סיפור חטא בעל פעור דווקא אחרי הברכות של "מה טובו אהלך יעקב ".

בלק מוש

בע"ה חתמוז התשעו

מישל בן שושן

 

בלק מוש

 

יש שלוש מילים כדי לתאר הקללה:

 

  1. הקללה

הכי נפוצה, אבל לא בשימוש בפרשה שלנו. השורש , כנראה, בא מלשון "קל". המטרה היא להפוך את השני לאדם חסר חשיבות. "קל". שקוף. להסיר ממנו את הכבוד, את החשיבות העצמית בעיניו ובעיני הסובבים אותו.

  1. ארור

הפועל הוא "ארה". בלק משתמש בו הרבה. "לך נא ארה לי..". המאור ושמש נותן הסבר מפתיע לשורש המילה הזאת. הוא אומר שפירושו לשים הרבה אור. וזה דורש הסבר:

יש דברים חשובים מאוד שנמצאים בחושך, בסתר. אם מאירים אותם, הם פשוט מתים. הם קיימים רק במידה ומסתירים אותם. הדברים האלה הם הכי חשובים. הם המנוע של החיים, מקור הפריה, מקור הברכה. לא טוב להאיר כל דבר. יש דברים שהגילוי רע להם כי הם נפגעים מעצם הגילוי, הפרסום, הידיעה, הניתוח.

אחד מהדברים האלה הוא אחדות עם ישראל. זה דבר חשוב ביותר. אולי החשוב ביותר עבור עם ישראל. גם בני ישראל אינם מודעים אליו. בלעם רוצה לשים אור על הסוד הזה כדי לשרוף אותו.ה' משתמש בבלעם: אם כבר באת כדי לחשוף את הסוד של עם ישראל ולפגוע בו, אני אלווה אותך בסיפור, רק שהגילוי יעשה באופן כזה שיביא ברכה להם ולא קללה!

אני אנסה להשוות זאת לאדם שרוצה לפגוע בלב של אדם אחר. הוא לוקח חרב וחותך החזה כדי להגיע ללב. אז, מנתח בא וממשיך הפעולה, רק שהוא מבצע ניתוח מעקפים לטובת האדם הפגוע! לכתחילה, אין לגלות את האבר החיוני הזה, הלב. אם כבר פותחים אותו, אז שזה יהיה לטובה!

כך הסיפור של בלעם. הוא רצה לפגוע בלב ישראל (אחדותו) ומשם יצאו ההכרזות המפוארות ביותר על עם ישראל, שאפילו הם לא היו מודעים אליהם!

"גילוי עריות" חמור מאוד כי הוא מגלה את מה שחייב להיות בסתר. למה צריך להיות בסתר? כי האור רע לו. כי הוא חשוב מדי כדי לגלות אותו. כי הגילוי הורג את העיקר.

  1. קבה

בלעם משתמש במילה הזאת."קבה לי" המו"ש טוען שזה מלשון "קב", מידה. הפגיעה היא הרבה יותר חזקה, כש"מודדים" בן אדם. כשמכניסים את הערכים והמידות שלו בתוך "מידה". עם כמות מסויימת. הורגים את האפשרות לעוד. שמים עליו "עין הרע". הורגים האפשרות שיפרה וירבה. מגבילים היכולת האין סופית לכמות מסויימת.

 

בין המצרים

בסיפור של האתון, מלאך ה' מופיע "גדר מזה וגדר מזה". המו"ש מדבר על שני השמות של ה':

טדהד= שם מורכב מהאותיות שלפני שם ה'

כוזו= שם מורכב מהאותיות שלאחרי שם ה'.

בין שתי השמות האלה, שם ה'  אינו נקרא אבל הוא זה שנותן חיות והוויה לכל. אבל, כדי לשמור על השם, מדברים רק על השם לפני ועל השם אחרי. גדר מזה וגדר מזה. ובניהם, העיקר.

כלומר, הדבר העיקרי מכוסה, נסתר, כדי להגן עליו ולתת בו משמעות אין סופית. מה שאפשר לגלות זה הנגלה, החיצוניות שמגנה על הלב בפנים.

כמו כן, יש לנו בשנה שני תאריכים (17 בתמוז ו9 באב) שמגנים על התקופה הזו של "בין המצרים". כאילו יש בתקופה הזו, חולשה, אבל דברים עיקריים שמתרחשים בה. כדי להגן על התקופה הזו, מכניסים אותה לתוך דיני "אבלות", יראה, צער, כאילו רוצים להסיט את תשומת הלב מהעיקר. כדי שהעיקר יוכל להמשיך לפעום בתוכו. זו תקופה של גאולה עצומה, שתתגלה ב9באב, אבל, בנתיים, יש לכסות הכל, בן גדר לגדר, במצר, בין המצרים. שם, בלעם לא רואה מה שאתון רואה. בלעם רואה מה שמותר לראות, מה שניתן לראות, הגלוי. אבל כל זה הוא רק מסווה של הדברים האמיתיים שקוראים מתחת, מאחור.

המו"ש מציע , שלא לעסוק, בימי בין המצרים, בסודות התורה אלא בתורה הנגלית , הפשוטה , בהלכות פסוקות.

 

שוכן לשבטיו

בדרך כלל, מפרשים את המילים האלה של בלעם על ידי המדרש שאומר שפתחי האוהלים של ישראל לא היו מכוונים אחד כלפי השני. כדי לשמור על הצניעות והפרטיות של כל משפחה.

אבל נראה לי להציע פירוש שונה:

בלעם ראה שכל יהודי חושב משהו אחר! כל אחד גר באוהל אחר והפתח של האוהל איננו פונה לפתח האוהל השני. כי לכל אחד שבט, לכל אחד משפחה משלו, לכל אחד דעה ופרצוף שונים.

עבור בלעם, זו הזדמנות פז כדי לקלל אותם: הנה אין אחדות בעם ישראל! כל אחד שונה מחברו!

ואז, הפסוק ממשיך "ותנח עליו רוח אלוהים"

כאן ה' מתערב: זו בדיוק הנקודה החשובה: אחדות ישראל בנויה על ריבוי הדעות השונות. זו לא אחידות אלא אחדות והאחדות הזו גדולה מאין שיעור לאחידות! ה' מסביר לבלעם שאחדות ישראל קיימת מעבר למחלוקות האלה. למרות שבני ישראל לא תמיד מודעים לאחדות הזאת, היא קיימת בסתר.

 

אחיזת החיצונים

למה יש לכסות את הדברים החשובים ביותר? למה לשמור את העיקר בסתר? המקובלים תמיד עונים: כדי "שלא יגעו בהם החיצוניים". מי הם החיצונים?

נראה לי שהיום יש לנו דוגמה טובה למה שיכול להיות החיצונים:

בעולם שלנו, הכל חייב להיות גלוי. יש חובה לדעת הכל. ואכן, יש לנו כל האמצעים לדעת "הכל". אנו מתנהגים כאילו יש זכות בסיסית לכולם לדעת הכל על כולם.. זה נותן , למשל, לכלי התקשורת השונים דחיפה חזקה לנסות ולגלות ככל שאפשר דברים.

המדע מונע מהרצון לדעת עוד ועוד. וזה דבר מצוין

אבל, זה פלש לכל חלקי החיים האחרים. רוצים לדעת הכל על בני האדם. וזה , רוב הזמן, הורס לאנשים האלה את החיים! אנשים "מפורסמים" מותקפים מכל עבר כדי שיצלמו אותם, בני משפחתם, שידעו הכל על כל הפרטים האינטימיים שלהם.

הפנימיות, האנטומיות, הופכת לחיצונית! וזה הורס המון. צריך כוח על אנושי כדי לשמור על פרטיות, במיוחד כשממלאים תפקיד ציבורי .

האחיזה של החיצוניים היא מסוכנת מאוד. כאילו "הם" (החיצוניים) ניזונים מהכוח הנסתר של האחרים. יש להגן על הפרטיות, על הנסתר כדי שלא תהיה אחיזה בחיצוניים!!

 

המו"ש אומר שהמחשבה היא מבחינת "חושך". ולהאיר אותה, זה להרוג אותה! זו קללה עבורה! למה? כי המחשבה היא מקור החשיבה האין סופית. כל עוד לא יצאה מילה מהפה, המחשבה ממשיכה להיות חופשית לגמרי. מילה, מעשה, מתרגמים מחשבה באופן שאי אפשר לחזור בו! לכן, חשוב החופש של המחשבה כל עוד לא נאמר דבר או לא נעשה מעשה.

מהרגע שמדליקים זרקור על המחשבה, הורגים בה את הפוטנציאל האין סופי שבה!

לכן, חשוב שהמחשבה תמשיך לפעול בחושך, מאחורי הקלעים. היא מקור הפריון . ואין לגלות אותו לגמרי כמו שאסור לגלות ערווה.

 

 

בלק גז

בע"ה יד תמוז התשע"ה

מישל בן שושן

 

 

בלק גז

 

24000הרוגים

המילים האחרונות של הפרשה מתארות מיתת עם רב  במגפה ששלח ה' בגלל עבודה זרה של פעור.

ה"גלילי זהב" תוהה על מה המהומה? הרי כל המדרשים מוצאים טעונים להקלה בחטא העם. בנות מואב עשו הכל כדי לפתות את העם לזנות ולעבודה זרה. "אין איש שיכול לעמוד בפיתוים האלה"! ועוד, לא הורגים בגלל שישראלי הלך עם גויה. ועוד, לא הורגים על עבודה זרה שאיננה אמיתית, שבאה בגלל אהבה או יראה. אם כן מה קרה? הרב מסביר שאכן, ה' לא כעס על פשוטי העם שזלגו לעבודת הפעור. אלא רק על "גדולי העם" , ראשי העם, אלה שנקראים "ישראל", כלומר האחראים על רוחניות העם.הם עבדו את עבודת הפעור, לא כזליגה מחטא הזנות אלא מתוך רצון ובחירה!! זה הציב מצב חדש מסוכן ביותר: כל המפעל של הקמת עם ישראל היה עומד להתמוטט! ראשי העם עמדו לאמץ את התרבות המואבית!! לכן, יצא חרון אף ה', במיוחד על "ראשי העם" ושלח מגפה נוראית. מעשה פנחס עזר להשבת חרון אף ה' והוא הצליח לשנות את הכיוון והציל את עם ישראל מכליה ח"ו.

מסכנה: גדולי ישראל, שחוו כל הנסים במדבר , שהיו במגע ישיר עם משה, היו מוכנים, רגע לפני הכניסה לארץ לעזוב הכל ולחבור לתרבות מואב ועמון. זה אומר דרשני!! איך דבר כזה יכול להתרחש??

 

 

קני קניזי קדמוני

כדי לענות על השאלה, ברצוני להזכיר שה' הבטיח לאברהם שיירש עשרה עמים. ובתוכם, הקני הקניזי והקדמוני. רוב המפרשים מסכימים כי מדובר בעצם על שלולת העמים שעליהם מדברים בפרשה: עמון , מואב ואדום.

כשבימי משה, מדובר על כיבוש הארץ, פתאום, עשרה עמים אלה , הופכים לשבעה בלבד. ובנוסף לכך, שלושת העמים הנוספים, לא רק שאין חובה לכבוש אותם, אלא שיש מצווה לא לנגוע בם!!! למה?? מסבירים לנו החכמים שרק באחרית הימים, נכבוש העמים האלה. למה ?? אם הם "רשעים", אז שנבוש אותם מיד. ואם לא, אז יש להשאיר אותם גם באחרית הימים!!

 

נראה להשיב כך:

שלושת העמים האלה, מאוד דומים לעם ישראל! הם הרי בני הדודים שלנו. בני לוט ובני עשיו. הם דומים לישראל, כמו שהקליפה מאוד קשורה לפרי. כל עוד הפרי לא בשל, העמים האלה , בעצם, עוזרים להבשלת עם ישראל ולחידוד זהותו.

שאר עמי כנען, כל כך רחוקים מהזהות הישראלית, שאין "תועלת" בהשארתם במקום. יש אכן להשמידם. אבל, ה"קרובים" לכתחילה, יעזרו לחדד את ההבדלים הדקים שיש בינם לבין ישראל. הם יהיו כמו קוצים שיחייבו את ישראל להכיר בייחודיות שלו. ה' איננו מעוניין שישראל יסתפקו בזהות "חלשה", שדומה מאוד לבני דודים. הוא מעוניין בזהות יותר ספציפית שיודעת להבדיל בין ישראל לקרובים אליו ביותר.

רק כשהפרי בשל מספיק, באחרית הימים, נוכל להיפרד מהקליפות. בנתיים, נוכל להתחכך איתם. לקחת מהם ניצוצות קדושה (רות..) עד שההבדל יהיה ברור ולא מצטרך בהם כדי להגדיר את זהותנו ותפקידנו המיוחדים.

לכן, הפרשה מספרת לנו את הפיתוי הגדול שיש לראשי העם הישראלי להתמזג עם תרבות הפעור. משה בעצמו ייקבר מול האזור של הפעור כדי "להגן" על התמזגות עתידית.

24000 הנפגעים, הם המחיר ששילמנו עבור הבידול בנינו ובין בני הדודים! ואלה, לצערנו , לא המתים האחרונים בהסטוריה. כל פעם שעם ישראל יעזוב את דרכו, ה' ישלח את העמים האלה להכות בנו, כדי שנבין שאנו שונים מהם! ושיש לנו להיצמד לזהות שלנו ולא שלהם! כל ספר שופטים מלא בחיכוכים כאלה עם עמון מואב ואדום.

לכן, כשה' מצווה לנו שלא לנגוע בהם בכניסה לארץ, הוא יודע שנצטרך בהם כדי להגדיר, בתוך עצמנו את זהותנו ולחדדה! הם יהיו, בעצם, "שומר הפרי" של הזהות הישראלית עד לבירור הסופי.

 

 

 

 

 

 

 

 

מטרת פרשת בלק

זה, נראה לי, יכול להסביר לנו את מציאות פרשה שלמה שעוסקת בדיונים בין שני גויים (בלק ובלעם):

הם אמורים ללמד אותנו דברים חשובים על עצמנו שאנו לא יכולים לגלות לבד!!

גם הברכות, גם הפיתויים, גם הקרבה אליהם, גם ההבדל בנינו ובניהם. שנאת הגויים כלפינו עוזרת לנו להבין יותר טוב מי אנחנו!!

 

 

עבודת הפעור

אם מתבוננים על הפרשנות הכללית על העבודה הזרה הזאת, נראה שהחכמים מגדירים אותה כ"פתיחת הסוגרים". יש בגוף ובנפש "סוגרים", פתחים, שהאדם יכול לפתוח או לסגור. מה אני אגיד ? מה אני אראה? מה אני אשמע?. מה אני אעשה ומה לא אעשה? פתיחת וסגירת הסוגרים, הגופנים והנפשיים, מגדירות את השפעת האדם על העולם ועל עצמו. עבודת הפעור, היא כנראה "פתיחת הסוגרים" כלומר, להפסיק לשלוט על הסוגרים. כמו "פה פעור" פה פתוח לרווחה לכל, ה"פעור" מתאר עזיבה של כל שליטה. עוזבים כל רסן מוסרי . נותנים לטבע לעשות את שלו, בלי התערבות ההכרה האחריות והמחשבה של האדם.

נראה לי שזה בדיוק מה שמאיים על ישראל: עזיבת דרכו המוסרית. ההתבוללות היא עזיבת השמירה (הקשה מאוד) על הזהות המיוחדת ועל התפקיד המיוחד שמוטל עלינו ורצון להיות "כמו כולם", לתת לדברים לזרום בלי מעצורים.

 

 

 

קצה העם

בלק מייעץ מבלעם לקלל את ישראל על ידי זה שיראה רק "קצה" עם ישראל. הוא יודע שבכללותו, עם ישראל ראוי. אבל, אם מסתכלים על חלק ממנו, ניתן לראות פגמים. רק אחדותו וכלליותו מבטיחים את בחירתו.

זה מה שיעשה בלעם. אבל, ה' מודיע לו שאפילו בחלקיו, עם ישראל קשור לשאר העם.  כמו שתאים הלקוחים מאבר אחד, כוללים בתוכם הד.נ.א. של כל הגוף, כך בעם ישראל, למרות השבטיות והמחלוקות, יש תמיד שורש של אחדות, טמונה עמוק בנפש היהודית שקושרת כל אחד לעם כולו. אחדות זו מצילה אותנו גם מקללת בלעם את חלק מהעם. זה עבורנו לימוד כפול:

  1. כוחנו באחדותנו
  2. למרות מה שנראה, יש ערבות הדדית חבויה בכל יהודי כלפי יהודי אחר.

 

 

 

ויחבוש את אתונו

ולגבי אברהם כתוב "ויחבוש את חמורו"! ההשוואה בין בלעם לאברהם אבינו בלתי נמנעת. המשנה באבות מתארת אפילו את ההבדלים בין "תלמידי אברהם לתלמידי בלעם". בלעם, בעצם, מנסה להידמות לאברהם. אבל זה רק תרגיל .כמו שאומר הרב דניאל אפשטיין, בלעם הוא "קריקטורה של הנביא אברהם". אבל הוא שונה לגמרי בפנימיותו.

ה"גלילי זהב" שם לב לנקודת קשר נוספת: כשאברהם חבש את חמורו, הוא הלך אולי לשחוט את בנו, וכך, להכחיד את עם ישראל!. לכן, בלעם נוקט באותו הצעד וחובש את אתונו כדי להכחיד את ישראל!

ה' אומר בלעם: טיפש, אם הייתי רוצה להכחיד את ישראל, הייתי משאיר את אברהם שוחט את בנו. אם אני מנעתי זאת ממנו, זה בגלל שאני מאוד רוצה בעם ישראל. ואין לך סיכוי להכחיד אותו!

לעניות דעתי, ה"מדרש" הזה מפתיע: האם אברהם באמת רצה להכחיד את זרעו?? אפילו אם הוא חשב לרגע לשחוט את יצחק, זה היה לפי הצו האלוהי ואולי זרעו היה נמשך בצורה אחרת! מה פירוש חבישת החמור או האתון? נראה לי שהשאלה של אברהם היתה: האם יש לעם ישראל הצדקה להתקיים מחוץ לחוקי הטבע? יצחק נולד מחוץ לחוקי הטבע, ואולי הגיע העת להפסיק זאת! כשהוא "חובש את חמורו", הוא עולה על החומריות, חוקי הטבע. משם, יש מקום לקטרג על ישראל. גם בלעם, כנראה, עושה זאת: הוא מנסה לקטרג על עם ישראל שמתנהג מעל לחוקי הטבע. הוא קשור לחומריות, לחמור ואין סיבה שעם אחר יהיה מעליהם.

התשובה של ה' היא פשוטה: כן יש מקום לעם ישראל לחיות מחוץ לחוקי הטבע, כי כך החלטתי כשמנעתי מאברהם לשחוט את בנו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יעקב ישראל

 

"כי לא נחש ביעקב

ולא קסם בישראל

כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל  "

 

יש בפסוק שלוש שמות של עם ישראל. פעם יעקב, פעם יעקב ופעם יעקב וישראל. בשלושת המקרים, מגלה בלעם שהם מוגנים מפני הקללות:

כתוב בזוהר שה' שם את שמו על האבות והאימהות: מספר האותיות של האבות והאמהות ביחד הוא 26 כמו שמו הוויה. וכך, הוא מגן עליהם מפני חוקי הטבע והמזלות והקללות.

כשסופרים את אותיות האבות עם השם "אברהם", אז צריכים אנו , כדי להגיע למספר 26 לספור את השם "יעקב"

אבל, כשאנו סופרים את "אברם", סחר אות אחת וחייבים להשתמש בשם "ישראל"

ואם אנו נשתמש בשני השמות יעקב וישראל, מגיעים למספר 31 אותיות שהוא השם "אל".

לסיכום:

  • נגד הניחוש, יש שם "ה'" על האבות (כשיש בהם אברהם ויעקב) (סה"כ 26)
  • נגד ה"קסמים", גם שם ה' פועל (כשיש שם אברם וישראל)(סה"כ 26)
  • שם "אל" הוא המידה הראשונה ב13 מידות הרחמים(אל רחום וחנון..), מגן על כל האפשרויות, כשמוסיפים את כולם (יעקב וישראל) (סה"כ 31)

מעניין, למצוא את השימוש ב"קסמים" דווקא על ידי חרן, אחיו של אברם, במדרש שמספר על הצלת אברם מתנורו של נמרוד. אז, אברם (ולא אברהם) ניצל. חרן, שהשתמש בקסמים, לא ניצל. כלומר, יש בשם אברם, כבר כוח להינצל מהקסמים.

כשאברם יקבל את הגדלת שמו לאברהם, רש"י מסביר שאז , הוא פותח הדרך ל"אגדלה שמך" כדי שנוכל להיגד בעתיד אלוהי יעקב! כלומר "יעקב" קשור ל"אברהם", להגדלת השם. וישראל לכוונה הראשונה שהיתה טמונה כבר ב"אברם"!!

 

 

בלק א"ה

בע"ה טו תמוז התשע"ב

מישל בן שושן

 

בלק א"ה

 

בלעם

כוח הקללה: יש לא עין רעה. והוא יודע מתי מתרחש ה"רגע" (רגע באפו) הקטן ביום שבו ניתן להשתמש בכעס של האלוהים כדי להפעיל את מידת הדין על משהו.

כוח הברכה: לפי הא"ה, אין לבלעם כוח לברך! יש לו כוח לראות את העתיד. כשהוא מבחין שיהיה טוב לאדם , אז הוא "מברך" אותו על ידי בשורת הטוב שיגיע לו!

למה בלק קורא לו? כי הוא הכי חזק בענייני כישוף. הוא מייצג את הגויים המאמינים בדטרמיניזם. בלק קורא לו שיבוא , פיזית, כי הקללות של בלעם על עם ישראל, כשהם היו בארץ מצרים, לא עבדו! אולי בגלל שבלעם לא הסתכל עליהם פיזית! הוא רק יעץ לפרעה וניבא את הכחדת ישראל במצרים. בלעם צדק! עם ישראל היה "אמור" לפי ההיגיון של ההיסטוריה (המזל הכתוב!) להיכחד במצרים על ידי השעבוד והמתת הזכרים. אבל בלעם איננו מודע למערכת שקיימת מעל למזל. מערכת שעל ידה מנוהל עם ישראל, שנמצאת מעל כל החישובים האלה!

למה ה' מדבר אל בלעם? נראה לי שה' מעוניין שבלעם יבין כמה דברים חשובים ודרכו כל העמים יתחילו להכיר אותם! ה' הוא מלך העולם כולו ומאוד חשוב לו להעביר מסרים לאומות העולם.

למה בלעם מעוניין במשימה הזאת? נכון שרוב הפרשנים מתארים עניין בלעם לקללת ישראל בסתם "רשעות" אבל נראה לי שבעלם "מגורה" על ידי העובדה שקללתו לא עבדה! ישראל מייצגים את ההפוך מכל מה שהוא מאמין בו ופועל על פיו: האדם מנוהל על ידי כוחות עליונים דטרמיניסטים. יש שתי אופציות: או הברכה או הקללה! והנה עם שיכול להיות גם מקולל וגם מבורך! עם שיכול להפוך קללה לברכה. עם שיוצא דופן מהמזלות. את זה הוא חייב להבין ולהכחיד!

האם בלעם משתנה בין התחלת הפרשה וסופה? נראה לי שכן! נראה לי שמערכת היחסים בין ה' לבלעם מצליחה לשנות את תפיסת עולמו. לפחות במקצת. אם ה' מדבר אליו ואם מספרים לנו בתורה את הסיפור הארוך, אם לא מדלגים על כל הפרטים הקטנים שבסיפור קוראים לבלעם, זה כדי ללמד אותנו על המהלך שבלעם עובר. ייתכן שהוא מתחיל להבין מה משמעות "ברכת ה'" שאיננה תלויה בברכה והקללה הרגעית. הוא מתחיל להבין שיש מימד יותר גבוה המכיל את המימדים היותר צרים של מצבי קללה או ברכה רגעיים.(ראה קובץ בלק מר3)

 

הנה עם יצא ממצרים

בלק מפתה את בלעם לבוא לקלל את ישראל בהזכירו כי נבואתו הקודמת אצל פרעה (שעם ישראל יכחד) לא פעלה. "הנה" העם שאמרת שיכחד, הנה הוא עומד ממולי!

 

כי ידעתי את אשר מברך יבורך

בלק יודע זאת כי בלעם "ניבא" לבלק שיימנה למלך ואכן זה קרה.

 

מי האנשים האלה עמך?

ה' שואל את בלעם שאלה רטורית: כשה' מדבר אל אדם בתורה זה לא כדי לקבל ממנו תשובה אלה כדי שהאדם ישים לב למה שמתרחש. כמו "למה זה צחקה שרה?" כלומר, תשים לב, אברהם, ששרה צחקה ותנסה להבין למה! גם כאן, כנראה, ה' מבקש מבלעם להבין מה המניעים האמיתיים של האנשים האלה ובלעם לא מבין

הא"ה מפרש בצורה מפתיעה: ה' דואג לכבוד בלעם! הוא לא מסכים שאנשים הזוטרים האלה ייכנסו לחדרו האישי של בעלם, מקום ההתייחדות בין בלעם ומלאך ה'! לכן, ה' מציע לו שלו ללכת "עימהם" אבל ייתכן שיסכים שבלעם ילך עם אנשים יותר מכובדים מ"אלה"!! ואכן זה מה שיקרה!!

למה הא"ה מפרש כך? מה הוא הכבוד שמיוחד שה' רוכש אל בלעם?? הא"ה אומר שזה בגלל שבלעם הוא נביא האומות! נראה לי לפרש זאת כך: ה' מעוניין מאוד ללמד כמה דברים חשובים לבלעם כדי שימסור אותם לכל אומות העולם!!

 

"בלק מלך מואב שלח אותם אלי"

כלומר, אין לך מה לפחד(!) אני לא אקלל את ישראל כי כולנו יודעים שאין ישראל רשאי להילחם נגד מואב (ולא נגן אדום ולא נגד עמון)  עד אחרית הימים! לכן, תן לי ללכת !

 

ההבדלים בין מה שאמר בלק לבין מה שבלעם אומר שבלק אמר:

הכוונה הכללית היא: לשחד את ה' כדי שייתן לו ללכת. בלעם משנה את המילים המזלזלות של בלק בעם ישראל ומסתיר את הכוונות הרעות של בלק:

 

בלק אמר בלעם מצטט את בלק הסבר השינוי
הנה עם הנה העם "עם" לשון מזלזלת. "העם" המכובד
יצא ממצרים היוצא ממצרים "היוצא" יותר מכובד מאשר "יצא"
הנה   "הנה" נבואתך שאמרת לפרעה שייכחד במצרים לא התגשמה!
כיסה את עין הארץ והוא יושב ממולי ויכס את עין הארץ "ויכס" עם הערכה
ועתה עתה "ועתה"= עכשיו, אני מצווה לך..

"עתה"= כל מה שנתבקש ממני לעשות הוא רלבנטי רק לעכשיו אבל באחרית הימים הם יוכלו כמתוכנן לכבוש את מואב

לכה נא ארה לי לכה קבה לי "ארה" = קללה גורפת לכל ההיסטוריה

"קבה"= רק נזק מועט וזמני

את העם הזה כי עצום הוא ממני אותו "העם הזה" = לשון מזלזלת
אולי אוכל נכה בו אולי אוכל להלחם בו "נכה בו"= מכה אנושה

"להילחם"= רק למנוע ממנו לכבוש ארצו

ואגרשנו מן הארץ וגרשתיו "אגרשנו מן הארץ"= מכל ארץ כנען לתמיד

"וגרשתיו"= ממני בלבד

 

לא תלך עימהם

ה' אוסר לבלעם ללכת בפעם הזאת כי האנשים האלה לא מכובדים מספיק! "עימהם" אל תלך, אבל אם יהיו אנשים מכובדים יותר, אולי כן!כי אם היה אומר לו "לא תלך" אז זה היה סוגר כל פתח לנסיון נוסף! ולמה ה' נותן כל כך כבוד לבלעם? כי ה' משלם לו  שכרו כי בלעם אמר "והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי".

 

לא תאור את העם

בזה, ה' מודיע לו שהוא שמע את דברי בלק עצמם (שאמר (ארה לי) ואיננו תולה רק במה שבלעם ציטט (קבה לי))!

 

כי ברוך הוא

אין צורך לקלל אותם, אסרתי עליהם שלא יכנסו דרך מואב והם צדיקים וישמעו בקולי. ברוך הוא= צדיקים הם!

 

ויקום בלעם בבוקר

הוא שילח את האנשים מיד כדי שלא יצטרך להאכילם ! וזה מורה על "צרות עינו" הקשורה לעין הרע

 

מאן ה' לתתי להלוך עמכם

בלעם לא אמר להם שה' אסור לו לקלל את ישראל אלא שה' אסר לו ללכת אתם. הוא עשה זאת כדי לרמוז להם שיש אפשרות שילך איתם ,ובשביל זה צריכים לבוא שליחים אחרים כי האיסור חל רק על "עמכם"!!

 

אם לקרא לך באו האנשים, קום לך..(כב-כ)

בפעם הזאת, ה' מסכים ואף מצווה לבלעם ללכת!!

אבל הוא מתחיל את הציווי עם המילה "אם" שהוא לשון ספק! כי היו שתי אפשרויות רעות:

אם ה' יאסור לבלעם על ההליכה, מה יאמרו העמים? אם היה הולך בלעם, היה מצליח לקלל את ישראל! ולכן ה' "פחד" ולא נתן לו ללכת!

אם ה' מתיר לו ללכת, ולעשות כרצונו ולקלל את ישראל, למרות שהקללה לא תפעל, לא יבינו אומות העולם שאפילו בלעם הגדול נמצא תחת שליטתו של ה'! וכשיראו שרע לישראל, יחשבו שזה בזכות קללת בלעם!

לכן, ה' בחר בדרך האמצעית: מצד אחד, לתת לו ללכת ומצד שני, למנוע ממנו הקללה כדי שכולם יבינו שה' שם בפיו את מה שהוא רוצה. כי כנראה, אחת המטרות של הסיפור היא להראות לעולם את גדולת ה' אפילו בכל מה שנוגע לעמים אחרים ולא רק לישראל. כמו שרוב סיפורו של יציאת מצריים היה "למען שיטי אותותי אלה בקרבו"!

 

"אם לקרוא לך"

ה' מתיר לבלעם ללכת, בתנאי  אם זה יהיה "לו" כלומר לטובתו של בלעם! "לקרוא לך" כלומר, אם תבין דברים חשובים בהליכה הזאת, אז כדאי לך ללכת כי תוכל לפרסמם אותם אחר כך ברבים!

 

ויחר אף אלוהים כי הולך הוא!

למה חרה אפו בבלעם, הרי הוא אמר לו ללכת!!

ה' כעס אולי כי בלעם לא אמר לשלוחי בלק שה' התיר לו ללכת. אלא הוא קם , חבש את אתונו ,והלך כאילו הוא בעצמו החליט!! כלומר חרון אף ה' באה "כי הולך הוא" בלי להראות שה' התיר לו זאת!! וזו היתה חלק מתכנית ה' : שבלעם יודיע לכולם כי ה' הוא זה ששולט !!

אולי הוא כעס כי התגלה שבלעם היה הולך לקלל את ישראל אפילו אם לא היה קורא לו בלק!מרוב שנאתו לישראל!

 

ושני נעריו עמו

כי בלעם ידע שאין המזיק מזיק לשלושה!

אבל לי נראה שהכתוב רוצה לרמוז על ההקבלה בין בלעם לאברהם! (ראה קובץ "אברהם ובלעם")

 

ותרא האתון

ה' רצה להשפיל את בלעם! כנגד זה שבלעם לא אמר לשרים שהוא הולך ברשות ה', אז ה' משפיל את גאוותו!

 

מלאך ה':

למה המלאך נראה לאתון בשלושה מקומות?

כשה' רצה שהאתון תדבר, הוא היה צריך להפעיל שלושה שלבים:

שכוח החיים הצמחיים (מרגיש מה שקורא בלי אפשרות להגיב בתנועה) שלה יוכלו להתעלות לכוח המדבר. ולכן בפעם הראשונה היא "ראתה" את המלאך.

שכוח הבהמי (המהלך) שלה יוכל להתעלות לכוח המדבר. ולכן בפעם השנייה, היא זזה ממקומה, מכוח "המהלך"

שכוח המדבר יפעל ולכן בפעם השלישית היא דברה כאילו היא בן אדם בהבנה , עם שאלות ותשובות.

המלאך נראה שלוש פעמים בשלושה מקומות שונים כדי לרמוז לבלעם על שלוש העבירות שהוא עשה :

בפעם הראשונה ה' אמר לו "לא תלך" ו"לא תאור" והוא אמר לשליחים רק "לא תלך"

בפעם השנייה, ה' אמר לו "אם לקרוא לך" תלך רק אם יש לך הנאה עליונה בזה ובלעם הלך כדי לקלל

ה' אמר לו "אך את הדבר הזה" ובלעם שטה מדברי ה' והלך ממניעים אחרים.

 

לך עם האנשים  (כב-לה)

בפעם השלישית, מלאך ה' מתיר (ואף מצווה!) לבלעם ללכת אבל יש תנאי :"עם האנשים"!כי הם עדים לכל מה שה' רוצה להראות לכל העמים!

 

את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר (כב-לה) ובמקום אחר כתוב "אך את הדבר..אותו תעשה" (כב-כ)

כי יש לבלעם שני כוחות" הדיבור והמעשה.

במעשה= בכשפים ובעין הרע. עד שה' כיסה את ישראל בענן כדי שלא יפעל עין הרע עליהם (ותהי עליו רוח ה'- עליו- על ישראל!)

בדיבור = לקללם וגם עצות רעות

מדברי בלעם אל בלק "הדבר אשר ישים אלוהים בפי אותו אדבר" לומדים שאם היה הדבר תלוי ברצונו, הוא היה מקלל את ישראל!

 

ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם..

זה מראה את צרות העין של בלק שלא הזמין את בלעם לסעוד איתו ושלח לו בעט בשר. לכן, בלעם יתנקם בו ויבקש ממנו לעשות 7 עולות כל פעם!!

 

ויהי בבוקר ויקח בלק את בלעם(כב-מא)

"אימת קא רתח ? אמר אביי בתלת שעתי רקמיתא"(ברכות ט:) . כלומר ה' כועס ברגע מסוים שחל, לדעת אביי בתוך שלוש שעות הבוקר המוקדמות לכן הם קמו בשעות אלה לקללה.

 

ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח (כג-ב)

אין ה' יחפוץ בזבחי רשעים! ובכל זאת,כתוב:( סוטה דף מז עמוד א)

בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, הובקעו מישראל ארבעים ושנים ילדים

( וַיַּעַל(אלישע הנביא) מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ:(כד) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְקֹוָק וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים:( מלכים ב –ב-כג)

. איני? והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, זכה ויצתה ממנו רות, שיצא ממנו שלמה שכתוב ביה +מלכים א' ג+ אלף עולות יעלה שלמה, ואמר רבי יוסי בן חוני: רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה! תאותו מיהא לקללה הוי(רש"י:לקללה הוה – למעט את ישראל ואותה כוונה כאן נתקיימה!!).

  • הא"ה מפרש: בלעם הקריב קרבנות לה' ממש, כלומר לכבוד ה'! ועשה שבעה מזבחות כדי להיות שקול כנגד שבעת המזבחות שהקריבו, סה"כ כל שלושת האבות.לכן כתוב "שבעת המזבחות" הידועות.

לע"ד: הקושיה עצומה! אם קרבנות אלו הניבו שכר (כמאמר הגמרא לעיל) זה אומר שה' "קיבל" אותם! או שהיה להם כוונות טובות! ובכל זאת, ה' לא שעה לבקשת בלעם! לדעתי זה מתאר מהלך מורכב בין ה' לבלעם מהתחלת הפרשה ועד סופה. אין הדברים חתוכים לכאן או לכאן. אין בלעם "רשע גמור" (כמו שאוהבים המפרשים לתאר אותו) או "צדיק גמור"! וזה אחד ממוסרי ההשכל של הסדרה לע"ד: אין הברכה והקללה דבר מוחץ וסופי. אלא יש להכליל אותם בתוך מערך יותר רחב של מערכת יחסים מורכב של האלוהים עם בני האדם כדי לחנך אותם ולהביאם, בסופו של דבר לאחרית טובה. גם את בלעם ה' מעוניין לחנך! כי מטרת הבורא היא הבריאה כולה ועם ישראל הוא רק אמצעי להגיע לתכלית הזאת!!

כמו שאומר הא"ה בעצמו:"רצה ה' שיתגלו על ידי בלעם נביא האומות לפרסם מעלת עם קדשו לפני כל האומות"

 

וישם ה' דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר (כג-ה)

"כה" הוא כוח קדושה מיוחד. ה' ישים את הכוח הזה בתוך פי בלעם. ו"כה" ידבר! כלומר, "כה" הוא גורם שלישי, בין ה' ובלעם שידבר! כך שהדברים לא יצאו ישירות מבלעם ולא ישירות מה'! פי בלעם נעשה גבול בין ה' ובלעם שבתוכו "כה" ידבר!

 

ויישא משלו ויאמר…(כג-ז)

יש שתי אפשרויות:

בלעם התכוון להגיד דברים מסוימים אבל דברים אחרים יצאו ממנו (ויאמר= יצאה ממנו אמירה אחרת)

בלעם אמר את מה שהוא רצה לאמר רק שדברים אלה, במקום להיות קללה על ישראל (במובן של הרב ברגהיים: דברי שבח שלא היו ראויים אליהם ישראל היו הופכים לקללה – אבל באמת הם היו כן ראויים לאותם השבחים והדברים היו ברכה!)

 

ויישא משלו ויאמר:

הנבואה היא "משא" שהנביא נושא עליו כעול עד שהוא אומר אותה!!

 

מה אקוב לא קבה אל..

איך פועלת הקללה? אם ה' קילל אדם, אז אין מקום לקלל אותו ואם ההיפך, גם הפוך! איך אפשר לשנות את מה שה' כבר החליט על אדם? הא"ה מסביר:

קיימת מידת הדין שדורשת כל הזמן להעניש את החוטאים. אבל, כל הזמן יש מידת הרחמים שמגינה על בני האדם. זאת מידת "ארך אפיים". ומידה זו נוהגת כל הזמן , חוץ מרגע אחד שבו ה' "זועם"! ואז מידת הדין תפעל!! ואז הקללה יכולה לפעול!  אבל אם אין עוון בכלל, אין לקללה  על מה לתפוס!!

כשאדם חוטא, הוא פוגם בשור נשמתו. ומה הוא הפגם? זאת האפשרות שניתנת לכוחות רעים לבוא אל שורש נשמתו וליהנות ממנה! והקטגור שנולד מהחטא הזה מתפרנס מאותו הפגם! וזה פירוש "נושא עוון". והקטגור הזה בעצמו הוא המזיק לאדם! כמו שכתוב :"תיסרך רעתך"(ירמיהו ב-יט) "ותמוגנו ביד עווננו"(ישעיה ס"ד ו) ובעת הקללה, יתעורר המזיק להזיק!

קללה= כנגד עברות חמורות

זעם= כנגד עברות קלות

קבה= לפגוע בשורש מקור החיים.

 

"מראש צורים אראנו"

חיפש בשורשים לקבה אותם ולא מצא אצל האבות (צורים)

 

ומגבעות אשורנו"

גם אצל האמהות (הגבעות) לא מצא פגם

 

עם לבדד ישכון

שאין שורשו מתרח!

 

ובגויים לא יתחשב

הגויים הם האחים שלו עשיו וישמעאל: אין לו שורש איתם!

ולכן, הם יישארו ויתקיימו לכל אורך ההיסטוריה ולא יבוא "בחשבון" זכותם להתקיים מול העמים.

 

 

תמות נפשי מות ישרים

כאן, כשבלעם לא מדבר על ישראל, ה' נתן לו לדבר כרצונו!

יש שני פירושים למשפט הזה:

  1. בלעם עשה תשובה ורצה להידבק לעם ישראל
  2. או שהוא ביקש שישראל הם אלה שיהרגו אותו!

הא"ה מעיד שאנשים "רשעים" אמרו לו שאם היו בטוחים שיעשו תשובה וימותו מיד, אז היו עושים תשובה. אבל מה שמפריע להם זה שיעשו תשובה ויצטרכו לחיות הרבה זמן בתשובה!! לכן הם לא חוזרים!!

 

לקב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברך(כג-יא)

אומר הא"ה: "ותמצא שאפילו במין הברכה עצמה היה מתחכם לומר מין ברכה שבו קללה "

וגם המדרש (ילקוט שמעוני תשעא) :"עם שהרשע מקלסן בקש לגנותם "

ועוד הא"ה:"מתחכם היה בלעם להוציא מפיו קללה בדרך שלא יענישנו הבורא..אלא שבליבו יכון למה שרוצה"

ועוד הא"ה:"כל דבריו הם ברכה שבפנימיותה קללה"

ניתן להסביר זאת על ידי פירושו של הרב גיל ברנהים: יכולים להיות מילים יפות (של ברכה) לא מותאמות למי ששומע אותם, בשעה זו ובמצב המיוחד הזה. המילים היפות האלה הופכות אז לקללה! למשל, אם מכריזים לפני האל שעמו, שבחר לייצג את דתו בעולם, הוא עם ששומר על צניעות ומונעים עצמם מעריות, זה נשמע יפה מאוד . אבל, אם  במקרה, והעם הזה איננו שומר על העניינים האלה ברגע זה, זה יכול דווקא לעורר את כעסו של האל עליהם כי הוא ישים לב (יעורר את מידת הדין עליהם) שהעם איננו זכאי לבחירתו והוא יפגע בהם! והנה המילים של "ברכה" הופכות ל"קללה"!. לכן, בלעם בא לקללם בדברי ברכה ויצא מברך אותם באמת כי ה' אמר לו שאולי העם נראה מבחוץ "לא בסדר" אבל בתוך פנימיותו, יש לו את המידות הראויות להיות העם הנבחר על ידו! והקללה הפכה לברכה!! כמו שאומר הא"ה :"והגם שיטעו מדרך השכל, אינו נקבע בנפשם האון שהוא חלק הרע :"כולך יפה רעיתי ומום אין בך": אין החטא עשה מום קבוע אלא לכלוך העובר על ידי רחיצה"

 

אל מוציאם ממצרים

ולא אמר "אל שהוציאם". כאילו ה' מוציאם כל הזמן. בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. לכן בחר בהווה "מוציאם".

 

וירא ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלוהים(כד-ב)

"עליו"= על ישראל!

במה רוח ה' יכולה יותר לשכון על ישראל כשהוא "שוכן לשבטיו"??

הברכה של עם ישראל היא ביכולת להכיל בתוך עם אחד הרבה דעות שונות ומגוונות! כשכל אחד שוכן בשבט שלו ובכל זאת כולם עושים עם אחד, זו הגדולה האמיתית. הרבה יותר גדול העם שמכיל בתוכו דעות רבות מאשר העם שדוגל במידה אחת ואינו סובל פלורליזם. רק ריבוי השבטים יכול לעשות מרכבה לשכינה!

 

הגבר סתום העין

לבלעם היה עיין רעה כל כך שכל דבר שהיה רואה היה מתקלקל מיד. ולכן, הוא היה חייב לכסות אותה כדי שלא תזיק!

 

ויחר אף בלק אל בלעם…והנה ברכת ברך..(כד-י)

אמרת שה"ברכה" שלך מכילה קללות, אבל אני רואה שהברכות שלך מכילות רק ברכות

 

אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב….   

הא"ה:" כל הנבואה במלך המשיח נאמרה". על מה שכתוב בסנהדרין (צ"ח.):"זכו- בעיתה- לא זכו-אחישנה"

  1. אם זכו: אראנו. אולי לא עתה ממש, אבל בקרוב מאוד. ואם ישראל היו חוזרים בתשובה מיד היו נגאלין , ואז, הדבר יקרה באופן מופלא ויתגלה הגואל "מן השמים" במופת ואות (סנהדרין צח). ועל זה אמר "דרך כוכב ביעקב.." והא יכול להיות משיח בן דוד! כי ישראל יהיו נקראים "יעקב", אז לא יאיר להם אלא משיח בן דוד אבל משיח בן אפרים ימות במלחמה (סכה נב)
  2. אם לא זכו, בעיתה: אשורנו. כי הוא צופה על זה מרחוק מאוד."ולא קרוב", אז הגואל יבוא כעני רוכב על החמור ועל זה אמר :"וקם שבט מישראל.." בדרך טבעית שבט אחד , "שפל אנשים יקים עליה"(דניאל ד יד) והוא משיח בן יוסף. וזה יקרא כשישראל יקראו "ישראל" ומשיח הבא מאפרים "וקם" כלומר לא ייהרג!! ואנו מכוונים בתפילה "לישועתך קיווינו" לבקש רחמים שלא ייהרג !

 

לסיכום על הפסוק הזה:

 

2מצבים הגאולה המשיח
אם זכו ישראל הגאולה תוקדם אחישנה אראנו ולא עתה דרך כוכב ביעקב בן דוד באופן מופלא בן יוסף ימות
אם לא זכו הגאולה תהיה בעיתה הקבוע בעיתה אשורנו ולא קרוב קם שבט בישראל בטבעיות בן יוסף לא יהרג

 

 

ומחץ פאתי מואב..

לאברהם ה' הבטיח שייתן לו 10 עמים. אבל לישראל הנכנסים לארץ, יינתנו רק 7 ושלושה עמים הנותרים יינתנו לישראל רק באחרית הימים. שלושת העמים הם: הקני, הקניזי והקדמוני. והם עמון מואב ואדום. המשיח יכבוש אותם. ורק אז יהיה תורו של עמלק להיכרת."ואחריתו עדי אובד"

 

וגם בלק הלך לדרכו

שבא לו למדיין!! ולא חזר למואב כי נכשל במאמציו! והראיה : בלק ייהרג עם שרי מדין. והא נקרא "צור"

 

וישב ישראל בשיטים

המקום עצמו גרם להם לזנות!! יש בטבעם של מקומות לעורר התאווה!

"שיטים" על שהיו שטים ומטיילים בו חוץ למחנה

 

ויחל העם לזנות

"ויחל" מלשון "חילול"

 

ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש וישב חרון אף ה' מישראל (כה-ד)

בית דין של מטה, פועלים רק על פי עדים והתראה

אבל בית דין של מעלה, איננו זקוק לעדים והתראה. ולכן, המשחיט יוכל לפגוע גם בחושבי מחשבות רעות!!

לכן, ציווה ה' שבית דין של מטה יעשה משפט כדי שלא יפעיל את המשפט העליון ויהרוג יותר אנשים!

 

המדינית

מדינית אחת  באה להזנות את ישראל והיא כזבי בת צור שהוא בלק."המדינית" המוכרת הידועה והיחידה.

אם היו הרבה בנות מדיין באות, ה' היה מצווה להילחם ולהרוג אותן אבל כאן באו רק בנות מואב ואסור להילחם במואב! ולמה יש כתובים שונים בעניין בנות מדין או בנות מואב? כי ישראל היו מתבלבלים על מוצאם כי היו מתלבשים בצורה דומה!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בלק מי

בע"ה יא תמוז התשע"ג

מישל בן שושן

 

בלק מי

 

מה עושה פרשה זו בתורה?

זו הפעם היחידה שהתורה מתעניינת בכל כך הרבה פרטים על מה שקורה אצל אומות העולם. נכון שהגויים האלה מדברים על ישראל אבל אין מגע ישיר, לפחות בחלק הראשון של הסדרה, בין בלק ובלעם לבין עם ישראל. למה ?

כתוב בגמרא  (בבא בתרא דף יד עמוד ב ):משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב; אם כן, יש הסכמה על שינוי בסגנון, אם לא בזהות העורך של פרשת בלק!

הרמ"י משיב על ידי פסוק מתהילים:" כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים"

פשט הפירוש הוא: לפני שה' מכניס את העם לארץ, הוא רוצה שידעו שהוא עוסק בכל מיני תחומים אצל העמים הסביבתיים כדי לאפשר לישראל להיכנס בארצם. ה' מודיע לישראל, על ידי פרשה זו, שהוא דואג להם הרבה ושהוא מגן עליהם אפילו בלי ידיעתם הישירה.

ברצוני להציע פירוש אחר על הפירוש הזה של הרמ"י:

פסוק זה מוזכר כבר ברש"י הראשון לגבי הצידוק להתחיל את התורה מבראשית. ושם, אמר רבי יצחק, ה' רצה לתת תשובה לכל אלה שישאלו "ליסטין אתם" על ישראל שכובשים ארץ לא להם. ה' בוחר במיה וא רוצה לתת את הארץ הזאת כי הוא ברא את העולם.

על הפירוש הזה, נראה להגיד כמה דברים:

  1. מי שיגיד "ליסטין אתם" הם קודם כל חלק מעם ישראל עצמו! ואת זאת אנו רואים היום בפרוש: חלק גדול מהמתנגדים ליישובנו בכל חלקי הארץ הם יהודים!
  2. חשוב ליהודים עצמם לדעת שהזיקה שלהם לארץ ישראל היא לא זיקה טבעית כמו שלגרמנים שייכת ארץ גרמניה.
  3. יש כוונה לבורא העולם: הוא יצר את עם ישראל כדי לעזור לאומות העולם להגיע להשגה של האחדות האלוהית. המטרה היא כל בני האדם. ישראל הם האמצעים. ישראל מייצגים את הכוונה של הבורא לאנושות מתוקנת.
  4. כמו כן, ארץ ישראל היא ארץ מיוחדת שאמורה להזכיר לעם ישראל את התפקיד האוניברסאלי שלו. מעניין לשים לב לעובדה שכל העמים מתנגדים או לפחות איכפת להם מאוד ביישוב הארץ על ידי עם ישראל!
  5. עם ישראל חייב לדעת שהימצאותו בארץ הזאת היא למטרות עליונות. מוסריותו, היחס שלו אל האלוהים, התנהגותו, כל אלה המימדים הם שיקבעו את הישארותו על הארץ הזאת! "הארץ שייכת לאלוהים"!כלומר, השייכות של הארץ לעם ישראל חייבת לעבור דרך היחס המיוחד והמחייב בין ישראל לאלוהים!!

לכן, התורה מתחילה בסיפור הבריאה והחיפוש של האלוהים אחרי אנשים שיממשו את חזונו עבור כל האנושות. רק על ידי הידיעה הזאת ישראל יוכלו לרשת את הארץ ולהמשיך לשבת בה. אם יחשבו שהם עם ככל העמים. אם הם יחשבו שהארץ שייכת להם אחת ולתמיד בלי שיצטרכו לעמול קשה כל הזמן במישור המוסרי, אז הם יאבדו אותה!

לכן, לעניות דעתי, התורה מרבה להזכיר שאת הארץ הזאת היא "ארץ כנען". ואפילו דוד המל קורא לה "נחלת גויים"!!!. למרות השייכות לעם ישראל, יש לדעת שיש תפקיד אוניברסאלי לעם ישראל ושאסור לשכוח את הסיבות עבורם ניתנה לו הארץ הזאת.

עכשיו, מובנת יותר הסיבה להימצאות פרשת בלק בתורה: לפני הכניסה לארץ עלינו לדעת שה' הוא אלוהי כל העמים. מטרתו היא כל האנושות. יש לדעת שה' מדבר עם גויים. שלגויים איכפת מישראל. יש להכיר בסיבות האנטישמיות. אין להתעלם ממה שקורה אצל אומות העולם. כי זה נוגע בזהותנו ובתפקידנו כעם וכעם היושב בארץ הזו!. לכן, נראה לי, הרמ"י מביא אותו הפסוק מתהילים שרש"י השתמש בו כדי להבין את החיוניות בהכרה של המיוחדות של עם ישראל ותפקידו בעולם.

 

בלעם היה מחכה שעם אחד יבוא לבקש ממנו לקלל את ישראל.

באמרה הזאת, הרמ"י פותח לנו אופק חדש:

בלעם הוא איש "בלא עם". כלומר, האנטישמיות שלו, שהתחילה כבר כשעם ישראל נולד במצרים,היא אנטישמיות "אוניברסאלית"! בלתי תלויה בסיבה ארצית או לאומית. היא נגד ישראל במהותו.

הוא חיכה למלך שייתן לו "פתחון פה" מדיני כדי לבוא לתקוף את ישראל.

רואים זאת גם היום: יש אנטישמיות "לשמה" שמחפשת לבוש לאומי כדי לתקוף את ישראל. האנטישמיות מתלבשת באנטי ישראליות , אנטי ציונות. ה"זכויות של הפלסטינאיים" נוצרו לכתחילה ומשמשות את כל העולם לצאת נגד מדינת ישראל.

בלעם הוא האינטלקטואל האנטישמי ובלק המלך שנותן לו את העילה המדינית לפעול.

 

 

לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל

לדעת הרמ"י זו מחמאה:

  • יעקב= עם עדיין לא מושלם שחי בספקות ובתהליך התגבשות.
  • ישראל= אותו העם שהגיע לשלמות מספיקה כדי להתחיל לפעול בתקיפות.
  • נחש= כמו "נחישות", ההחלטה של האדם לפעול בנחישות ובתקיפות.
  • קסם= ספק. הדברים לא ברורים. לא יודעים איך הקסם הגיע או נעשה או אפילו התרחש. זה מצב של האדם שעדיין לא בשל מספיק כדי לפעול. הוא עובד בתור "ראש קטן"!

המחמאה היא זאת: יש לעם ישראל אפשרות לשנות את סוג הפעילו שלו. הוא לא תמיד תוקפן או לא תמיד ספקן. יש מצבים שבהם חייב האדם להיות בצמצום ויש מצבים שהוא חייב להיות בהתפשטות.

  • כשהוא במצב של "יעקב", אז אסור להיות נחוש ותקיף, כלומר "לא נחש"!
  • אבל כשהאדם נמצא במצב של "ישראל". הגיע לבירור מעמיק, והוא בטוח בעצמו, אז הוא חייב להיות תקיף ואסור לו להסתייג ולהיות ראש קטן, "לא קסם"!!