בע"ה טו תמוז התשע"ב

מישל בן שושן

 

בלק א"ה

 

בלעם

כוח הקללה: יש לא עין רעה. והוא יודע מתי מתרחש ה"רגע" (רגע באפו) הקטן ביום שבו ניתן להשתמש בכעס של האלוהים כדי להפעיל את מידת הדין על משהו.

כוח הברכה: לפי הא"ה, אין לבלעם כוח לברך! יש לו כוח לראות את העתיד. כשהוא מבחין שיהיה טוב לאדם , אז הוא "מברך" אותו על ידי בשורת הטוב שיגיע לו!

למה בלק קורא לו? כי הוא הכי חזק בענייני כישוף. הוא מייצג את הגויים המאמינים בדטרמיניזם. בלק קורא לו שיבוא , פיזית, כי הקללות של בלעם על עם ישראל, כשהם היו בארץ מצרים, לא עבדו! אולי בגלל שבלעם לא הסתכל עליהם פיזית! הוא רק יעץ לפרעה וניבא את הכחדת ישראל במצרים. בלעם צדק! עם ישראל היה "אמור" לפי ההיגיון של ההיסטוריה (המזל הכתוב!) להיכחד במצרים על ידי השעבוד והמתת הזכרים. אבל בלעם איננו מודע למערכת שקיימת מעל למזל. מערכת שעל ידה מנוהל עם ישראל, שנמצאת מעל כל החישובים האלה!

למה ה' מדבר אל בלעם? נראה לי שה' מעוניין שבלעם יבין כמה דברים חשובים ודרכו כל העמים יתחילו להכיר אותם! ה' הוא מלך העולם כולו ומאוד חשוב לו להעביר מסרים לאומות העולם.

למה בלעם מעוניין במשימה הזאת? נכון שרוב הפרשנים מתארים עניין בלעם לקללת ישראל בסתם "רשעות" אבל נראה לי שבעלם "מגורה" על ידי העובדה שקללתו לא עבדה! ישראל מייצגים את ההפוך מכל מה שהוא מאמין בו ופועל על פיו: האדם מנוהל על ידי כוחות עליונים דטרמיניסטים. יש שתי אופציות: או הברכה או הקללה! והנה עם שיכול להיות גם מקולל וגם מבורך! עם שיכול להפוך קללה לברכה. עם שיוצא דופן מהמזלות. את זה הוא חייב להבין ולהכחיד!

האם בלעם משתנה בין התחלת הפרשה וסופה? נראה לי שכן! נראה לי שמערכת היחסים בין ה' לבלעם מצליחה לשנות את תפיסת עולמו. לפחות במקצת. אם ה' מדבר אליו ואם מספרים לנו בתורה את הסיפור הארוך, אם לא מדלגים על כל הפרטים הקטנים שבסיפור קוראים לבלעם, זה כדי ללמד אותנו על המהלך שבלעם עובר. ייתכן שהוא מתחיל להבין מה משמעות "ברכת ה'" שאיננה תלויה בברכה והקללה הרגעית. הוא מתחיל להבין שיש מימד יותר גבוה המכיל את המימדים היותר צרים של מצבי קללה או ברכה רגעיים.(ראה קובץ בלק מר3)

 

הנה עם יצא ממצרים

בלק מפתה את בלעם לבוא לקלל את ישראל בהזכירו כי נבואתו הקודמת אצל פרעה (שעם ישראל יכחד) לא פעלה. "הנה" העם שאמרת שיכחד, הנה הוא עומד ממולי!

 

כי ידעתי את אשר מברך יבורך

בלק יודע זאת כי בלעם "ניבא" לבלק שיימנה למלך ואכן זה קרה.

 

מי האנשים האלה עמך?

ה' שואל את בלעם שאלה רטורית: כשה' מדבר אל אדם בתורה זה לא כדי לקבל ממנו תשובה אלה כדי שהאדם ישים לב למה שמתרחש. כמו "למה זה צחקה שרה?" כלומר, תשים לב, אברהם, ששרה צחקה ותנסה להבין למה! גם כאן, כנראה, ה' מבקש מבלעם להבין מה המניעים האמיתיים של האנשים האלה ובלעם לא מבין

הא"ה מפרש בצורה מפתיעה: ה' דואג לכבוד בלעם! הוא לא מסכים שאנשים הזוטרים האלה ייכנסו לחדרו האישי של בעלם, מקום ההתייחדות בין בלעם ומלאך ה'! לכן, ה' מציע לו שלו ללכת "עימהם" אבל ייתכן שיסכים שבלעם ילך עם אנשים יותר מכובדים מ"אלה"!! ואכן זה מה שיקרה!!

למה הא"ה מפרש כך? מה הוא הכבוד שמיוחד שה' רוכש אל בלעם?? הא"ה אומר שזה בגלל שבלעם הוא נביא האומות! נראה לי לפרש זאת כך: ה' מעוניין מאוד ללמד כמה דברים חשובים לבלעם כדי שימסור אותם לכל אומות העולם!!

 

"בלק מלך מואב שלח אותם אלי"

כלומר, אין לך מה לפחד(!) אני לא אקלל את ישראל כי כולנו יודעים שאין ישראל רשאי להילחם נגד מואב (ולא נגן אדום ולא נגד עמון)  עד אחרית הימים! לכן, תן לי ללכת !

 

ההבדלים בין מה שאמר בלק לבין מה שבלעם אומר שבלק אמר:

הכוונה הכללית היא: לשחד את ה' כדי שייתן לו ללכת. בלעם משנה את המילים המזלזלות של בלק בעם ישראל ומסתיר את הכוונות הרעות של בלק:

 

בלק אמר	בלעם מצטט את בלק	הסבר השינוי
הנה עם	הנה העם	"עם" לשון מזלזלת. "העם" המכובד
יצא ממצרים	היוצא ממצרים	"היוצא" יותר מכובד מאשר "יצא"
הנה		"הנה" נבואתך שאמרת לפרעה שייכחד במצרים לא התגשמה!
כיסה את עין הארץ והוא יושב ממולי	ויכס את עין הארץ	"ויכס" עם הערכה
ועתה	עתה	"ועתה"= עכשיו, אני מצווה לך.. "עתה"= כל מה שנתבקש ממני לעשות הוא רלבנטי רק לעכשיו אבל באחרית הימים הם יוכלו כמתוכנן לכבוש את מואב
לכה נא ארה לי	לכה קבה לי	"ארה" = קללה גורפת לכל ההיסטוריה "קבה"= רק נזק מועט וזמני
את העם הזה כי עצום הוא ממני	אותו	"העם הזה" = לשון מזלזלת
אולי אוכל נכה בו	אולי אוכל להלחם בו	"נכה בו"= מכה אנושה "להילחם"= רק למנוע ממנו לכבוש ארצו
ואגרשנו מן הארץ	וגרשתיו	"אגרשנו מן הארץ"= מכל ארץ כנען לתמיד "וגרשתיו"= ממני בלבד

 

לא תלך עימהם

ה' אוסר לבלעם ללכת בפעם הזאת כי האנשים האלה לא מכובדים מספיק! "עימהם" אל תלך, אבל אם יהיו אנשים מכובדים יותר, אולי כן!כי אם היה אומר לו "לא תלך" אז זה היה סוגר כל פתח לנסיון נוסף! ולמה ה' נותן כל כך כבוד לבלעם? כי ה' משלם לו  שכרו כי בלעם אמר "והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי".

 

לא תאור את העם

בזה, ה' מודיע לו שהוא שמע את דברי בלק עצמם (שאמר (ארה לי) ואיננו תולה רק במה שבלעם ציטט (קבה לי))!

 

כי ברוך הוא

אין צורך לקלל אותם, אסרתי עליהם שלא יכנסו דרך מואב והם צדיקים וישמעו בקולי. ברוך הוא= צדיקים הם!

 

ויקום בלעם בבוקר

הוא שילח את האנשים מיד כדי שלא יצטרך להאכילם ! וזה מורה על "צרות עינו" הקשורה לעין הרע

 

מאן ה' לתתי להלוך עמכם

בלעם לא אמר להם שה' אסור לו לקלל את ישראל אלא שה' אסר לו ללכת אתם. הוא עשה זאת כדי לרמוז להם שיש אפשרות שילך איתם ,ובשביל זה צריכים לבוא שליחים אחרים כי האיסור חל רק על "עמכם"!!

 

אם לקרא לך באו האנשים, קום לך..(כב-כ)

בפעם הזאת, ה' מסכים ואף מצווה לבלעם ללכת!!

אבל הוא מתחיל את הציווי עם המילה "אם" שהוא לשון ספק! כי היו שתי אפשרויות רעות:

אם ה' יאסור לבלעם על ההליכה, מה יאמרו העמים? אם היה הולך בלעם, היה מצליח לקלל את ישראל! ולכן ה' "פחד" ולא נתן לו ללכת!

אם ה' מתיר לו ללכת, ולעשות כרצונו ולקלל את ישראל, למרות שהקללה לא תפעל, לא יבינו אומות העולם שאפילו בלעם הגדול נמצא תחת שליטתו של ה'! וכשיראו שרע לישראל, יחשבו שזה בזכות קללת בלעם!

לכן, ה' בחר בדרך האמצעית: מצד אחד, לתת לו ללכת ומצד שני, למנוע ממנו הקללה כדי שכולם יבינו שה' שם בפיו את מה שהוא רוצה. כי כנראה, אחת המטרות של הסיפור היא להראות לעולם את גדולת ה' אפילו בכל מה שנוגע לעמים אחרים ולא רק לישראל. כמו שרוב סיפורו של יציאת מצריים היה "למען שיטי אותותי אלה בקרבו"!

 

"אם לקרוא לך"

ה' מתיר לבלעם ללכת, בתנאי  אם זה יהיה "לו" כלומר לטובתו של בלעם! "לקרוא לך" כלומר, אם תבין דברים חשובים בהליכה הזאת, אז כדאי לך ללכת כי תוכל לפרסמם אותם אחר כך ברבים!

 

ויחר אף אלוהים כי הולך הוא!

למה חרה אפו בבלעם, הרי הוא אמר לו ללכת!!

ה' כעס אולי כי בלעם לא אמר לשלוחי בלק שה' התיר לו ללכת. אלא הוא קם , חבש את אתונו ,והלך כאילו הוא בעצמו החליט!! כלומר חרון אף ה' באה "כי הולך הוא" בלי להראות שה' התיר לו זאת!! וזו היתה חלק מתכנית ה' : שבלעם יודיע לכולם כי ה' הוא זה ששולט !!

אולי הוא כעס כי התגלה שבלעם היה הולך לקלל את ישראל אפילו אם לא היה קורא לו בלק!מרוב שנאתו לישראל!

 

ושני נעריו עמו

כי בלעם ידע שאין המזיק מזיק לשלושה!

אבל לי נראה שהכתוב רוצה לרמוז על ההקבלה בין בלעם לאברהם! (ראה קובץ "אברהם ובלעם")

 

ותרא האתון

ה' רצה להשפיל את בלעם! כנגד זה שבלעם לא אמר לשרים שהוא הולך ברשות ה', אז ה' משפיל את גאוותו!

 

מלאך ה':

למה המלאך נראה לאתון בשלושה מקומות?

כשה' רצה שהאתון תדבר, הוא היה צריך להפעיל שלושה שלבים:

שכוח החיים הצמחיים (מרגיש מה שקורא בלי אפשרות להגיב בתנועה) שלה יוכלו להתעלות לכוח המדבר. ולכן בפעם הראשונה היא "ראתה" את המלאך.

שכוח הבהמי (המהלך) שלה יוכל להתעלות לכוח המדבר. ולכן בפעם השנייה, היא זזה ממקומה, מכוח "המהלך"

שכוח המדבר יפעל ולכן בפעם השלישית היא דברה כאילו היא בן אדם בהבנה , עם שאלות ותשובות.

המלאך נראה שלוש פעמים בשלושה מקומות שונים כדי לרמוז לבלעם על שלוש העבירות שהוא עשה :

בפעם הראשונה ה' אמר לו "לא תלך" ו"לא תאור" והוא אמר לשליחים רק "לא תלך"

בפעם השנייה, ה' אמר לו "אם לקרוא לך" תלך רק אם יש לך הנאה עליונה בזה ובלעם הלך כדי לקלל

ה' אמר לו "אך את הדבר הזה" ובלעם שטה מדברי ה' והלך ממניעים אחרים.

 

לך עם האנשים  (כב-לה)

בפעם השלישית, מלאך ה' מתיר (ואף מצווה!) לבלעם ללכת אבל יש תנאי :"עם האנשים"!כי הם עדים לכל מה שה' רוצה להראות לכל העמים!

 

את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר (כב-לה) ובמקום אחר כתוב "אך את הדבר..אותו תעשה" (כב-כ)

כי יש לבלעם שני כוחות" הדיבור והמעשה.

במעשה= בכשפים ובעין הרע. עד שה' כיסה את ישראל בענן כדי שלא יפעל עין הרע עליהם (ותהי עליו רוח ה'- עליו- על ישראל!)

בדיבור = לקללם וגם עצות רעות

מדברי בלעם אל בלק "הדבר אשר ישים אלוהים בפי אותו אדבר" לומדים שאם היה הדבר תלוי ברצונו, הוא היה מקלל את ישראל!

 

ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם..

זה מראה את צרות העין של בלק שלא הזמין את בלעם לסעוד איתו ושלח לו בעט בשר. לכן, בלעם יתנקם בו ויבקש ממנו לעשות 7 עולות כל פעם!!

 

ויהי בבוקר ויקח בלק את בלעם(כב-מא)

"אימת קא רתח ? אמר אביי בתלת שעתי רקמיתא"(ברכות ט:) . כלומר ה' כועס ברגע מסוים שחל, לדעת אביי בתוך שלוש שעות הבוקר המוקדמות לכן הם קמו בשעות אלה לקללה.

 

ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח (כג-ב)

אין ה' יחפוץ בזבחי רשעים! ובכל זאת,כתוב:( סוטה דף מז עמוד א)

בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, הובקעו מישראל ארבעים ושנים ילדים

( וַיַּעַל(אלישע הנביא) מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ:(כד) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְקֹוָק וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים:( מלכים ב –ב-כג)

. איני? והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, זכה ויצתה ממנו רות, שיצא ממנו שלמה שכתוב ביה +מלכים א' ג+ אלף עולות יעלה שלמה, ואמר רבי יוסי בן חוני: רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה! תאותו מיהא לקללה הוי(רש"י:לקללה הוה – למעט את ישראל ואותה כוונה כאן נתקיימה!!).

• הא"ה מפרש: בלעם הקריב קרבנות לה' ממש, כלומר לכבוד ה'! ועשה שבעה מזבחות כדי להיות שקול כנגד שבעת המזבחות שהקריבו, סה"כ כל שלושת האבות.לכן כתוב "שבעת המזבחות" הידועות.

לע"ד: הקושיה עצומה! אם קרבנות אלו הניבו שכר (כמאמר הגמרא לעיל) זה אומר שה' "קיבל" אותם! או שהיה להם כוונות טובות! ובכל זאת, ה' לא שעה לבקשת בלעם! לדעתי זה מתאר מהלך מורכב בין ה' לבלעם מהתחלת הפרשה ועד סופה. אין הדברים חתוכים לכאן או לכאן. אין בלעם "רשע גמור" (כמו שאוהבים המפרשים לתאר אותו) או "צדיק גמור"! וזה אחד ממוסרי ההשכל של הסדרה לע"ד: אין הברכה והקללה דבר מוחץ וסופי. אלא יש להכליל אותם בתוך מערך יותר רחב של מערכת יחסים מורכב של האלוהים עם בני האדם כדי לחנך אותם ולהביאם, בסופו של דבר לאחרית טובה. גם את בלעם ה' מעוניין לחנך! כי מטרת הבורא היא הבריאה כולה ועם ישראל הוא רק אמצעי להגיע לתכלית הזאת!!

כמו שאומר הא"ה בעצמו:"רצה ה' שיתגלו על ידי בלעם נביא האומות לפרסם מעלת עם קדשו לפני כל האומות"

 

וישם ה' דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר (כג-ה)

"כה" הוא כוח קדושה מיוחד. ה' ישים את הכוח הזה בתוך פי בלעם. ו"כה" ידבר! כלומר, "כה" הוא גורם שלישי, בין ה' ובלעם שידבר! כך שהדברים לא יצאו ישירות מבלעם ולא ישירות מה'! פי בלעם נעשה גבול בין ה' ובלעם שבתוכו "כה" ידבר!

 

ויישא משלו ויאמר…(כג-ז)

יש שתי אפשרויות:

בלעם התכוון להגיד דברים מסוימים אבל דברים אחרים יצאו ממנו (ויאמר= יצאה ממנו אמירה אחרת)

בלעם אמר את מה שהוא רצה לאמר רק שדברים אלה, במקום להיות קללה על ישראל (במובן של הרב ברגהיים: דברי שבח שלא היו ראויים אליהם ישראל היו הופכים לקללה – אבל באמת הם היו כן ראויים לאותם השבחים והדברים היו ברכה!)

 

ויישא משלו ויאמר:

הנבואה היא "משא" שהנביא נושא עליו כעול עד שהוא אומר אותה!!

 

מה אקוב לא קבה אל..

איך פועלת הקללה? אם ה' קילל אדם, אז אין מקום לקלל אותו ואם ההיפך, גם הפוך! איך אפשר לשנות את מה שה' כבר החליט על אדם? הא"ה מסביר:

קיימת מידת הדין שדורשת כל הזמן להעניש את החוטאים. אבל, כל הזמן יש מידת הרחמים שמגינה על בני האדם. זאת מידת "ארך אפיים". ומידה זו נוהגת כל הזמן , חוץ מרגע אחד שבו ה' "זועם"! ואז מידת הדין תפעל!! ואז הקללה יכולה לפעול!  אבל אם אין עוון בכלל, אין לקללה  על מה לתפוס!!

כשאדם חוטא, הוא פוגם בשור נשמתו. ומה הוא הפגם? זאת האפשרות שניתנת לכוחות רעים לבוא אל שורש נשמתו וליהנות ממנה! והקטגור שנולד מהחטא הזה מתפרנס מאותו הפגם! וזה פירוש "נושא עוון". והקטגור הזה בעצמו הוא המזיק לאדם! כמו שכתוב :"תיסרך רעתך"(ירמיהו ב-יט) "ותמוגנו ביד עווננו"(ישעיה ס"ד ו) ובעת הקללה, יתעורר המזיק להזיק!

קללה= כנגד עברות חמורות

זעם= כנגד עברות קלות

קבה= לפגוע בשורש מקור החיים.

 

"מראש צורים אראנו"

חיפש בשורשים לקבה אותם ולא מצא אצל האבות (צורים)

 

ומגבעות אשורנו"

גם אצל האמהות (הגבעות) לא מצא פגם

 

עם לבדד ישכון

שאין שורשו מתרח!

 

ובגויים לא יתחשב

הגויים הם האחים שלו עשיו וישמעאל: אין לו שורש איתם!

ולכן, הם יישארו ויתקיימו לכל אורך ההיסטוריה ולא יבוא "בחשבון" זכותם להתקיים מול העמים.

 

 

תמות נפשי מות ישרים

כאן, כשבלעם לא מדבר על ישראל, ה' נתן לו לדבר כרצונו!

יש שני פירושים למשפט הזה:

1. בלעם עשה תשובה ורצה להידבק לעם ישראל
2. או שהוא ביקש שישראל הם אלה שיהרגו אותו!

הא"ה מעיד שאנשים "רשעים" אמרו לו שאם היו בטוחים שיעשו תשובה וימותו מיד, אז היו עושים תשובה. אבל מה שמפריע להם זה שיעשו תשובה ויצטרכו לחיות הרבה זמן בתשובה!! לכן הם לא חוזרים!!

 

לקב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברך(כג-יא)

אומר הא"ה: "ותמצא שאפילו במין הברכה עצמה היה מתחכם לומר מין ברכה שבו קללה "

וגם המדרש (ילקוט שמעוני תשעא) :"עם שהרשע מקלסן בקש לגנותם "

ועוד הא"ה:"מתחכם היה בלעם להוציא מפיו קללה בדרך שלא יענישנו הבורא..אלא שבליבו יכון למה שרוצה"

ועוד הא"ה:"כל דבריו הם ברכה שבפנימיותה קללה"

ניתן להסביר זאת על ידי פירושו של הרב גיל ברנהים: יכולים להיות מילים יפות (של ברכה) לא מותאמות למי ששומע אותם, בשעה זו ובמצב המיוחד הזה. המילים היפות האלה הופכות אז לקללה! למשל, אם מכריזים לפני האל שעמו, שבחר לייצג את דתו בעולם, הוא עם ששומר על צניעות ומונעים עצמם מעריות, זה נשמע יפה מאוד . אבל, אם  במקרה, והעם הזה איננו שומר על העניינים האלה ברגע זה, זה יכול דווקא לעורר את כעסו של האל עליהם כי הוא ישים לב (יעורר את מידת הדין עליהם) שהעם איננו זכאי לבחירתו והוא יפגע בהם! והנה המילים של "ברכה" הופכות ל"קללה"!. לכן, בלעם בא לקללם בדברי ברכה ויצא מברך אותם באמת כי ה' אמר לו שאולי העם נראה מבחוץ "לא בסדר" אבל בתוך פנימיותו, יש לו את המידות הראויות להיות העם הנבחר על ידו! והקללה הפכה לברכה!! כמו שאומר הא"ה :"והגם שיטעו מדרך השכל, אינו נקבע בנפשם האון שהוא חלק הרע :"כולך יפה רעיתי ומום אין בך": אין החטא עשה מום קבוע אלא לכלוך העובר על ידי רחיצה"

 

אל מוציאם ממצרים

ולא אמר "אל שהוציאם". כאילו ה' מוציאם כל הזמן. בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. לכן בחר בהווה "מוציאם".

 

וירא ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלוהים(כד-ב)

"עליו"= על ישראל!

במה רוח ה' יכולה יותר לשכון על ישראל כשהוא "שוכן לשבטיו"??

הברכה של עם ישראל היא ביכולת להכיל בתוך עם אחד הרבה דעות שונות ומגוונות! כשכל אחד שוכן בשבט שלו ובכל זאת כולם עושים עם אחד, זו הגדולה האמיתית. הרבה יותר גדול העם שמכיל בתוכו דעות רבות מאשר העם שדוגל במידה אחת ואינו סובל פלורליזם. רק ריבוי השבטים יכול לעשות מרכבה לשכינה!

 

הגבר סתום העין

לבלעם היה עיין רעה כל כך שכל דבר שהיה רואה היה מתקלקל מיד. ולכן, הוא היה חייב לכסות אותה כדי שלא תזיק!

 

ויחר אף בלק אל בלעם…והנה ברכת ברך..(כד-י)

אמרת שה"ברכה" שלך מכילה קללות, אבל אני רואה שהברכות שלך מכילות רק ברכות

 

אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב….   

הא"ה:" כל הנבואה במלך המשיח נאמרה". על מה שכתוב בסנהדרין (צ"ח.):"זכו- בעיתה- לא זכו-אחישנה"

1. אם זכו: אראנו. אולי לא עתה ממש, אבל בקרוב מאוד. ואם ישראל היו חוזרים בתשובה מיד היו נגאלין , ואז, הדבר יקרה באופן מופלא ויתגלה הגואל "מן השמים" במופת ואות (סנהדרין צח). ועל זה אמר "דרך כוכב ביעקב.." והא יכול להיות משיח בן דוד! כי ישראל יהיו נקראים "יעקב", אז לא יאיר להם אלא משיח בן דוד אבל משיח בן אפרים ימות במלחמה (סכה נב)
2. אם לא זכו, בעיתה: אשורנו. כי הוא צופה על זה מרחוק מאוד."ולא קרוב", אז הגואל יבוא כעני רוכב על החמור ועל זה אמר :"וקם שבט מישראל.." בדרך טבעית שבט אחד , "שפל אנשים יקים עליה"(דניאל ד יד) והוא משיח בן יוסף. וזה יקרא כשישראל יקראו "ישראל" ומשיח הבא מאפרים "וקם" כלומר לא ייהרג!! ואנו מכוונים בתפילה "לישועתך קיווינו" לבקש רחמים שלא ייהרג !

 

לסיכום על הפסוק הזה:

 

2מצבים	הגאולה			המשיח
אם זכו ישראל	הגאולה תוקדם	אחישנה	אראנו ולא עתה	דרך כוכב ביעקב	בן דוד באופן מופלא	בן יוסף ימות
אם לא זכו	הגאולה תהיה בעיתה הקבוע	בעיתה	אשורנו ולא קרוב	קם שבט בישראל	בטבעיות	בן יוסף לא יהרג

 

 

ומחץ פאתי מואב..

לאברהם ה' הבטיח שייתן לו 10 עמים. אבל לישראל הנכנסים לארץ, יינתנו רק 7 ושלושה עמים הנותרים יינתנו לישראל רק באחרית הימים. שלושת העמים הם: הקני, הקניזי והקדמוני. והם עמון מואב ואדום. המשיח יכבוש אותם. ורק אז יהיה תורו של עמלק להיכרת."ואחריתו עדי אובד"

 

וגם בלק הלך לדרכו

שבא לו למדיין!! ולא חזר למואב כי נכשל במאמציו! והראיה : בלק ייהרג עם שרי מדין. והא נקרא "צור"

 

וישב ישראל בשיטים

המקום עצמו גרם להם לזנות!! יש בטבעם של מקומות לעורר התאווה!

"שיטים" על שהיו שטים ומטיילים בו חוץ למחנה

 

ויחל העם לזנות

"ויחל" מלשון "חילול"

 

ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש וישב חרון אף ה' מישראל (כה-ד)

בית דין של מטה, פועלים רק על פי עדים והתראה

אבל בית דין של מעלה, איננו זקוק לעדים והתראה. ולכן, המשחיט יוכל לפגוע גם בחושבי מחשבות רעות!!

לכן, ציווה ה' שבית דין של מטה יעשה משפט כדי שלא יפעיל את המשפט העליון ויהרוג יותר אנשים!

 

המדינית

מדינית אחת  באה להזנות את ישראל והיא כזבי בת צור שהוא בלק."המדינית" המוכרת הידועה והיחידה.

אם היו הרבה בנות מדיין באות, ה' היה מצווה להילחם ולהרוג אותן אבל כאן באו רק בנות מואב ואסור להילחם במואב! ולמה יש כתובים שונים בעניין בנות מדין או בנות מואב? כי ישראל היו מתבלבלים על מוצאם כי היו מתלבשים בצורה דומה!