בע"ה ט תמוז התשע"ג
מישל בן שושן
הדיבור והמעשה
נאות דשא
מה עדיף: הדיבור או המעשה?:
- הדיבור :הוא מאפשר להתעלות ולהשיג עולמות עליונים ושכליים. הוא המאפיין את האדם יחסית לבעלי החיים האחרים. אבל, מצד שני, הוא לא משאיר חותם בעולם העשייה. הוא נשאר באוויר.
- המעשה :הוא נטוע בעולם הזה. הוא משאיר רושם. הוא מתמודד עם הביקורת והמציאות. הוא מוריד את השפע עד לעולמות תחתונים ביותר.
לכן, החיבור בין שניהם חשוב כדי לנצל את היתרונות משניהם: הדיבור והמעשה.
תפילין וקריאת שמע:
התפילין הם בעולם העשייה וקריאת השמע מעולם הדיבור. לכן הגמרה אומרת:
אמר עולא: כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין – כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יד עמוד ב
קורבנות ומנחות
אכן, בעולם הקרבנות, מוצאים את שני המישורים האלה:
- הקרבנות של בעלי חיים הם בעולם העליון.
- המנחות מעולם הצומח , הם יותר קשורים לעולם התחתון.
סיחון ועוג
- סיחון יושב בחשבון:החשבונות שאינם מאפשרים לחשוב את חשבונות של בורא עולם כנגדם באים התפילין של ראש. כנגד המוח.
- עוג יושב באדרעי: אדרעי = זרוע. היד, המעשה. כנגד תפילין של יד.עוג איננו מאפשר לעסוק במעשים טובים.
כיבוש שני המלכים האלה מאפשר להביא את הקדושה בעולם הזה.
נחש וקסם
זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת בחוקותי [דף קיב עמוד א] בקסם הוה בלק רב מכל חכימין ובלעם בנחש (והא אוקמוה) קסם ונחש תרין דרגין אינון, קסם תלייא בעובדא, נחש לא תלייא בעובדא אלא באסתכלותא ובמלה דפומא וכדין מתערין עלייהו רוח מסאבא לאתלבשא בהו ועביד מה דעביד, וישראל קדישין לאו הכי אלא כלהו קדישין וכל עובדייהו לאתערא עלייהו רוח קדישא כמה דאת אמר (ישעיה לב) עד יערה עלינו רוח ממרום, ועל דא כתיב (במדבר כג) כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל דהא אינון בסטרא דקדושה עלאה אחידן, ועובדייהו בקדושה אתו וקדושה מתערי עלייהו ומתלבשן בה, ות"ח בקסם הוה בלק רב מכל חכימין ובלעם בנחש, ועל דא בשעתא דבעא בלק לאתחברא עמיה מה כתיב (שם כב) וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם (ובלעם עובדוי בנחש)
- קסם= עולם המעשה. עולמו של בלק. הוא מקריב המזבחות ועושה את הפעולות המעשיות.הוא ירא יותר
מהעובדה שישראל נצחו את סיחון: כי זה הראה לבלק שישראל מסוגלים לנצח את הגבוהים ביותר במעלה שכלית. והוא איננו בקיא בדבר, לכן הוא קרה לבלעם שמתמחה בעליונים. וזה פירוש "כי רב הוא" שישראל נמצאים בעולם גבוה ממנו. והוא, בלק, יוכל לטפל בעולם התחתון. המעשה. ואכן הוא נתן את ביתו ואת נשות מדין לזנות.
- נחש= עולם הדיבור. עולמו של בלעם.
החיבור בין שניהם היה אמור להיות הרסני. וזה פירוש "אולי אוכל נכה בו". אני(בלק) אוכל בעולם העשייה להכות בו, בתנאי ששנינו (עם בלעם) נכה(ברבים, בצירוף הדיבור והמעשה) בו
כה וזה
משה התנבא ב"כה" וב"זה". שאר הנביאים התנבאו רק ב"כה". כלומר הם השיגו רק את הדברים בערך. אבל משה ראה את הדברים כמו שהם. בלעם גם הוא , כמו משה, התנבא ב"כה" :"וכה תדבר"
אבל גם ב"זה": "והכן לי בזה שבעה מזבחות". מכאן שיש לחשוש מדברי בלעם! כמו שכתוב בגמרא:
אמר רבי אבא בר כהנא: כולם(הברכות של בלעם) חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. שנאמר +דברים כ"ג+ ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך, קללה, ולא קללות. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב +משלי כ"ז+ נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא – טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל, יותר מברכה שברכם בלעם הרשע. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב
טבלא מסכמת
| דיבור | מעשה |
| קריאת שמע | תפילין |
| קרבנות בעלי חיים | מנחות |
| סיחון | עוג |
| נחש | קסם |
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 