בלק פי2

בע"ה ג סיוון התשע"ח

מישל בן שושן

https://divretorah.com/

 

בלק פי2

 

  1. אברהם ובלעם (הרב וקסמן)

אם נעיין בטבלה למטה, נראה שיש יותר מנקודת השוואה אחת משמעותית בין בלעם לאברהם. רש"י כבר השווה את חבישת האתון/חמור בבוקר על ידי שני הנביאים. אבל אפשר להוסיף את עיר המולדת (נהר נהריים) ואת היכולת לברך ולקלל שקיימת אצל שניהם. מה זה בא ללמדנו? נראה לי לסכם בשלוש נקודות:

  • רגע לפני הכניסה לארץ, חשוב שבני ישראל עצמם יזכרו שסיבת נוכחותם כאן ומטרת הישיבה בארץ, קשורה לברכת אברהם אביהם. הם לא נמצאים כאן רק בגלל מה שקרה לפני ארבעים או מאה שנה. הם לא כאן בגלל שלכל עם צריך ארץ. הם כאן כי ה' הבטיח לאבותיהם שיהיה להם זרע שירשו את הארץ. וזאת, אחרי שהם הסכמיו ללכת אחרי הדרך שהתווה להם ה': להיות המברך את המקוללים. להיות עם נושא ברכה עבור כל אומות העולם. ארץ כנען היתה אז הארץ של המקוללים ביותר (ארור כנען..). וזו היתה המשימה הראשונה של אברהם: והיה ברכה.
  • חשוב גם עבור קורא התורה ועבור בני ישראל עצמם, לדעת שהם "עדיין" מבורכים!. הכל מתרחש כאן כאילו רוצים לעבור מבחן, בדיקה מקדימה: האם עם ישראל עדיין עם מבורך? האם הם נושאים את ברכת אברהם? האם הם יחזיקו מעמד מול עמידה במבחן קשה זה: לוקחים נביא בעל יכולות של קללה וברכה, שבא מאותו האזור שממנו בא אברהם, ומבקשים ממנו תמורת כבוד וכסף לקלל עם זה. האם עם ישראל יחזיק מעמד? אולי הוא איבד את סגולתו ויכולתו, במשך כל השנים האלה? האם אנו יכולים באמת לקשור את הרגע הזה של הכניסה לארץ להבטחה שניתנה לאבות ולברכתם? והתוצאה, היא, כמובן, שכן, עם ישראל הוא באמת "ברוך" ואין אפשרות לבטל ברכה זו, אפילו על ידי נביא בעל כוחות גדולים כמו בלעם.
  • אומות העולם שנמצאים מסביב לארץ, חייבים להבין מה טיבו של עם ישראל. לכתחילה, יש נשנאה תהומית נגד העם הזה. מאז ומתמיד. הרגש הראשוני הוא פחד, שנאה, ורצון להתפטר מעם ישראל. אבל, ה' רוצה ללמד אותם (הגויים) שהרגש הזה מוטעה מיסודו. כי בעצם, מטרת יצירת עם ישראל ומטרת כניסתו לארץ היא ברכה ולא קללה עבורם!! כשה' אומר לבלעם שבני ישראל "ברוך הוא", הוא לא רק מניע אותו מלעשות מהלך הקללה. הוא רוצה שבאמת הוא בעצמו והעמים האחרים גם כן, יבינו שבני ישראל הם ברכה עבורם! ולא קללה!. לאורך ההיסטוריה היהודית, עם ישראל הביא המון ברכה בכל מקום שהוא היה נמצא. מול עבודה זו, לגויים היו שתי אופציות:
    1. או לקבל את היהודים בברכה ולתת להם כל מבוקשם כדי שהברכה תמשיך לבוא אליהם . כמו שביקש לבן מיעקב, כמו שרצה פוטיפר ופרשה מיוסף, כמו שעמים רבים השכילו לארח את היהודים כדי שתבוא אליהם הברכה.
    2. או לתת לרגשי השנאה התהומית לעלות על האינטרסים שלהם ולגרש ולהרוג היהודים! וזה מה שעשו, לצערנו רוב העמים. למרות שאחרי שהיהודים עזבו או מתו, הם הרגישו בחסרונם, רובם המשיכו לסרב לקבל את הרעיון שהימצאות עם ישראל בקרבתם הביאה להם רק ברכה! עד היום, למשל, הערבים שגרים בארץ וכל אלה שמקיימים יחסים עם מדינת ישראל, רק הרוויחו מהקשרים והמוכחות של היהודים על אדמת ישראל. ובכל זאת, הם ממשיכים לרצות לגרש את היהודים מכאן. כי "השנאה מקלקלת את השורה" כמו שאומר רש"י על בלעם!

המטרה האולטימטיבית היא באמת להגיע למצב שאומות העולם יפסיקו לפחד ולשנוא ושיבינו שעם ישראל מביא רק ברכה להם ולעולם.

 

2.בלק

מאחורי הקלעים, הרב מנשה וינר מגלה מה קרה בין העמים ממזרח לירדן, לפני הסיפור שלנו. דרך לימוד הרבה מקורות בתנ"ך , נראה שבלק, לפני שהוא היה מלך מואב, הוא היה שבוי אצל סיחון. סיחון כבש את עמון וחלק גדול ממואב. סיחון השתמש בעצמו משירותיו של בלעם נגד מואב!

כשעם ישראל נלחם נגד סיחון, הוא בעצם "שחרר" את השטחים הכבושים , כולל העיר חשבון. חשבון היתה עיר מואבית והאמורי (סיחון) כבש את חשבון וניסה להפוך אותה לעיר סיחון. בעצם, ישראל מחזיר לחשבון את הצביון הקודם שלה. ייתכן מאוד שבלק בעצמו "שוחרר" משלטון סיחון וחזר למואב.

מדיין, מצדו היה במלחמה תמידית נגד מואב. ושני העמים מתאגדים כדי להילחם נגד ישראל.

 

מסתבר שבלק , במקום להודות לישראל, שונא אותם ומחפש את קללתם.

בלק מוכן לקרוא לבלעם,  שעזר לאויב שלו לנצח, רק כדי לנצח את ישראל.

כל היריבויות בין העמים נמחקות כדי להילחם נגד ישראל.

ישראל מצטייר כאויב האולטימטיבי שיש לעשות הכל כדי לאבדו.

אף אחד לא חושב לרגע שישראל הוא אולי "עם מבורך שעשוי לברך". להיפך, מיד מחפשים לקלל אותו.

זה סיפור טראגי!

העם המברך מגיע ומתחיל להביא ברכה. וכולם רואים בו העם המקולל שיש לקלל אותו עוד יותר ואבד אותו.

אילו לא היינו חיים מצבים דומים, זה היה נראה הזוי!!

 

  1. הקשר בין בלק לבלעם

בלק שולח שלושה פעמים מלאכים לבלעם. כל פעם הוא מעלה את "רמת" השליחים.

מילת המפתח היא :"כבוד". בלעם מחפש כבוד. ובלק מעניק לו כבוד. בלעם רוצה גם כסף. הוא נותן את המחיר של שירותיו ברמז: בית מלא כסף וזהב!.

קיים מתח בין שני האישים (ראינו לעיל שכנראה הם היו בשני מחנות אויבים לפני כן) והם מוכנים למצוא דרך להתחבר אך ורק כדי לתקוף את ישראל.

 

  1. בלעם "הצדיק"

כשקוראים את הסיפור, נראה לכאורה שבלעם הוא צדיק גמור! הוא לא עושה כלום בלי לשאול את האלוהים. והוא מכריז לכל מי שדורש שהוא לא עושה כלום בלי שהאלוהים יחליט. הוא מוכן , בכל שלב, לבטל את המשימה שלו, אם האלוהים רוצה בכך. והוא הולך אך ורק בגלל שה' בעצמו מאשר לו ללכת!

וגם מבחינת התוצאות, הוא רק ברך את ישראל בברכות היפות ביותר.

 

אם כן, למה מיד רש"י וכל המדרשים מכנים אותו "רשע"??

 

הוא דומה מאוד ללבן. (יש אומרים אפילו שהוא ממשפחתו, מנהר  נהריים). איש "לבן" שרוצה, לכאורה רק בטובת יעקב. ובכל זאת אנו יודעים שלבן הוא רשע שחיפש רק לאבד את ישראל.

 

במקורות אחרים, התורה מספרת שבלעם הוא זה שאחראי על העצה להזנות את עם ישראל עם בנות מואב ומדיין.

ולכן הוא רשע

אם כן, למה בפרשה שלנו זה לא ברור מספיק שהוא רשע??

נראה לי שהפרשה רוצה לתאר לנו מצב שאו. שבו כל העובדות, מה שניתן לספר ולתאר, מראה שעם ישראל הוא האויב והגויים הצדיקים. בדיוק ההרגשה שאפשר לקבל כששומעים עד היום את החדשות בכל כלי התקשורת בעולם. הפלסטינים הם הצדיקים והיהודים הם הרשעים.

על הקורא להבין מה מתרחש מאחורי הקלעים!

על הקורא להבין מה יש בין אברהם ובין בלעם!! ובשביל זה, חייבים להעמיק והבין סודות הסיפור!

לכאורה בלעם דומה מאוד לאברהם. ובכל זאת, תהום מפריד בניהם!!

בעצם, זה סיפור של ברכה שנראית קללה!

על מי שלומד את התורה לגלות בדיוק ההיפך: שמאחורי הקללה , העם הזה ברוך!!

 

  1. בלעם והאתון

הסיפור של האתון מגלה שבעצם בלעם הוא ה אתון!:

בחלק הראשון, האתון אמורה להיות המשרת של בלעם. והיא רואה מה שהוא לא רואה

זה יכול להסביר לבלעם את מה שיקרה בהמשך:

בחלק השני, בלעם הוא המשרת של בלק והוא לא מצליח לספק את רצונות שלו.

בשני הסיפורים, יש שלושה ניסיונות שנכשלים. ובשני הסיפורים אחד מכה את השני (ויספוק את כפיו)

כשהאתון פותחת את פיה, מצפים שהיא תגלה לנו סודות הבריאה כי זה דבר שתוכנן כנס גדול כבר בבריאת העולם. אבל, בעצם, היא אומרת דברים מאוד פשוטים  :" למה הכיתני"!!

אם כן, בלעם, הנביא הגדול והכל יכול ,מתגלה כפחות מוכשר מסתם אתון.

  1. הברכות

מי מברך? האדם מברך או שה' מברך?

למה ה' רוצה למנוע את בלעם לקלל? הרי בסופו של דבר , הכל תלוי ברצון ה'. ואם ה' רוצה, אז אין שום משמעות לדברים של רשע!

מצד שני, אנו יודעים שה' מסר לבני האדם את היכולת לברך, כלומר להתפלל ולנסות לשנות את ההחלטות של ה' בקשר לאדם אחר!

אם אדם מברך אדם אחר, ניתן להגיד שהוא מרים לו את המורל, שהוא מעורר אצלו כוחות חיוביים. אבל כשאדם מברך אדם אחר שאיננו נמצא מולו, מה יכולה להיות ההשפעה של דברי הברכה (או הקללה) על האדם השני.

בעצם, ניתן להבין זאת על ידי כוח התפילה שנתן ה' לבני האדם:

אדם יכול להשפיע על ההחלטות של האלוהים על ידי תפילתו. הצלחת התפילה תלויה בהרבה גורמים. כמו, למשל הזכות של המתפלל או כל מני שיקולים אחרים שרק האלוהים מחליט לגבם. אבל בהחלט כן יש מקום לשנות את ההחלטות של האלוהים על ידי תפילה.

אם כן, אני מציע שהברכה (או הקללה) היא פשוט תפילה כדי שיקרה דבר טוב (או רע)לבן אדם אחר .

את הכוח הזה, ה' העניק לאדם, וזה מה שמאפיין את האדם בשונה לשאר הביריות.

מה הוא כוח הברכה של עם ישראל?

המטרה העליונה של ישראל, הסגולה המיוחדת שלו, היא לגלות לעולם את יכולת הברכה של האדם. מטרת ישראל, זרע אברהם, היא לברך את המקולל.

על עם ישראל לגלות היכולת הזו בתוכו, לפתח אותה , ולגלות אותה לעולם.

אבל על אומות העולם לגלות את היכולת הזו בעם ישראל, להפסיק להכחיש אותה ולקבל אותה.

זה מה שאנו מקווים יקרה באחרית הימים!!

 

 

טבלה המציינת את הקשרית בין אברהם לבלעם בפסוקים

  בלעם אברהם
נולד פתור= ארם נהרים

דברים פרק כג וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ:

 

 

ד כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק

 

כד יָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר:

 

כשרון כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר.

 

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה

ג וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.

 

ללכת לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם

קוּם לֵךְ אִתָּם

לֵךְ עִם-הָאֲנָשִׁים

לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ

וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה

מתעורר כא וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר
וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-אֲתֹנוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ
שני נערים וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו
מלאך וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהוָה

וַיְגַל יְהוָה אֶת-עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ

(יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק מִן הַשָּׁמַיִם
וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו.

 

נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם:

 

וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל-בִּלְעָם  (טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם
שלוש כב הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים

 

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
מקום כג (יג) לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר

 

וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק.
יכולת ראיה אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם: (יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְקֹוָק יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְקֹוָק יֵרָאֶה:
איל וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ

וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ

ישראל מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.

 

  וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ (יט) וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע: