במדבר פי4

בע"ה כג אייר התשע"ט

מישל בן שושן

 

במדבר פי 4

 

  1. מטרת המפקד (הרב חנוך וקסמן)

הפרשה שלנו מרבה לתת לנו פרטים על "איך", "מי", "מתי"..אבל היא לכאורה לא מדברת על ה"למה"? למה יש לעשות מפקד?

רש"י במדבר פרק א (א) וידבר. במדבר סיני באחד לחדש – וגו' מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם:

בהרבה מקומות בתורה, כשהתורה מדברת על מפקד או מספר בני ישראל, רשי מדבר על "חיבה". במקרים מסוימים (אחרי העגל או אחרי המגפה על דבר פעור בסוף במדבר), הוא מדבר על מגפה שקדמה למינוי שמצריך לדעת את מניין הנותרים מהמגפה (דבר תמוה בפני עצמו כי התורה נותנת לנו את מספר הנפגעים בדרך כלל). כאן, הוא מוסיף עניין הקמת המשכן. היה כבר  מפקד לפני הקמת המשכן ויש מפקד אחר מפקד המשכן. ה' רוצה להשרות שכינתו ורוצה לדעת כמה הם!

בעל העמק דבר נותן הסבר מקורי ומעניין מאוד: לפני שקורה דבר משמעותי בהיסטוריה של עם ישראל, חייב להיות העם , לפחות בין 600000גברים מעל לגיל 20. כך היו ביציאת מצרים, כך היו לפני הקמת המשכן , כך הם צריכים להיות לפני שיוצאים לדרך ממדבר סיני וכך חייבים להיות לפני כניסתם לארץ.(כך היו לפני הקמת המדינה ב1948!). כך הוא מסביר גם כן העובדה שהמניין בפרשה שלנו זהה למניין שנערך לפני כמה חודשים, לפני הקמת המשכן: הם ספרו וכשהגיעו למספר המינימאלי הם הפסיקו לספור כי לא חשוב שיהיו יותר, העקיר שנגיע למספר המינימאלי כדי להמשיך בדרך!

 

אבל מה אומר הפשט עצמו??

המילה "מפקד" קרובה לשורש "תפקיד". כלומר, יכול להיות שפוקדים אותם, סופרים אותם בעצם כדי לתת להם תפקיד.

יש דעה רווחות שהמפקד נעשה לצורך ארגון העם לקראת המלחמות שעומדות בפתח. אכן, מיד אחרי עזיבת מדבר סיני הם היו אמורים להיכנס לארץ ולכבוש אותה. ובאמת הפסוקים מדברים על "כל יוצא צבא.."

המילה "צבא" המופיעה גם כן בפרשה ("..כל יוצא צבא תפקדו אותם.."), יכול להיות בעל משמעות שונה מהמובן שרגילים בו בימינו: קהל היוצא למלחמה. הרמב"ן מציע שפירוש המילה , בשורשה הוא יותר "אספה" למען ייעוד משותף. זה מתאים לגבי "הנשים הצובאות" שהם הנשים שנאספו והביאו תכשיטים  מנחושת ליצירת כלי המשכן. יש בתורה ביטוים כמו "לצבא על" כלומר "להתאסף מסביב ל..". זה גם מתאים לשימוש המילה "צבא" לגבי הלויים. הם לא יוצאים למלחמה ובכל זאת בפרשה שלנו מדברים על הלויים :

ב:(ב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי ..כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד..

התורה מדברת על התפקיד של הלויים: להיות משרתי המשכן, במקום הבכורות,לשאת את חלקי המשכן המפורקים בשעת המסעות, ולמנוע משאר העם מלנגוע במשכן. לכן, הם חונים מסביב למשכן במעגל ראשון כששאר המחנות חונים במעגל שני מרוחק יותר. כל אלה "תפקידים".

אם כן מה הוא "תפקיד" שאר השבטים שסופרים אותם בפרשה שלנו?

נראה שכאן החידוש:

התפקיד של כל אחד הוא להיות במקום שלו!

יש לכל יהודי תפקיד. והוא, להיות שייך למשפחתו, שייך לשבטו, ולחנות במקום המיועד לשבטו, תחת דגל שבטו ותחת דגל שלושת השבטים שחונה באחד מארבעת הכיוונים מסביב למשכן!

כאילו עם ישראל הוא פאזל ענק המורכב מלפחות 600000חלקים שונים. התפקיד של כל חלק הוא להיות החלק הזה!!

מטרת המפקד, אם כן, כן כתובה בפשט הפסוקים: לתת לכל אחד את החשיבות שלו: לחיות את השתייכותו לעם באחריות ענקית כי הוא חלק עיקרי בפאזל הגדול. לכל אחד תפקיד שונה. עליו להכיר אותו. ולמלא אותו.

ובו בזמן, כולם מתייצבים מסביב למשכן. ריבוי ואחדות! זו עבודת ה'!!

 

  1. סוד הדגלים

מכאן , נבין את חשיבות הדגלים.

יש שני מובנים הפוכים במושג הדגל:

  1. אני מיוחד. אני שונה מהאחרים. אני גאה בשוני הזה ומוכן להרים את הדגל שלי בגאווה ומסירות נפש.
  2. אני מוכן לעמוד מאחורי הדגל של הקבוצה, של הציבור, כשאני מוותר על המיוחדות שלי!!

יש פרדוקס עצום בדגל: הוא מבטא ייחודיות והוא דורש לאגד מאחוריו אנשים שונים כשכל אחד ייוותר על המיוחדות שלו ומבליט דבר אחת משותף עם שאר הפרטים שעומדים מאחורי דגל אחד.

כל אחת משתי המשמעויות האלה חשובה . לכל אחת לבד יש סכנות איומות. האנושות מטולטלת בין שני הקצוות: להיות שייך לקבוצה

או להיות חופשי לגמרי מכל השתייכות לקבוצה.

הראשונה גרמה למלחמות אין ספור

השנייה נראית הרבה יותר טובה אבל אין לה קיום כי היא שוללת ממד חשוב באדם.

חיילים שעומדים תחת הדגל, משרתים אותה המטרה. לבושים באותם המדים. נשמעים לאותם הפקודות.

בזמנים המודרניים, עידן האדם הפרטי שחירותו שוללת כל עמידה מאחורי אידאולוגיה , הדגל הפך להיות סימן לרודנות, למלחמה, לדוגמה, להשתעבדות שכלית ולדיכוי המחשבה והחירות. מדברים על "זכויות הפרט", כבוד האדם וחירותו. וכל "לאומיות" שייכות לעם, לגזע, לדת, מיד מחשידה . לאומיות, לאומניות, נחשבת כנחלת מפלגות הימין ("הקיצוני"). בעוד שה "נאורות", הקדמה, החופש של האדם, ההומניזם, נחשבים כנחלת מפלגות השמאל ("המתונות").

המהלך הזה נחשב להתקדמות מאוד חשובה ביחס לעולם "עתיק" שבו שררו מלחמות ודיכויים

אבל, יחד עם ההתקדמות הנפלאה הזו, זרקנו את התינוק עם המים!

זרקנו את הפן השני העקרוני לא פחות והוא השיוך לקבוצה!

כנראה שזה מימד לא פחות חשוב! ולכן, אנו עדים בתקופה האחרונה להתעוררות של מפלגות "לאומניות" קיצוניות, לאידיאולוגיות פונדמנטליסטיות , שמושכות אליהם  קהלים רבים. כאילו, בתגובה לזריקת הדגל לפך האשפה!

 

לכן נראה שהפרשה שלנו ומבנה עם ישראל בכלל, עוסקים בפרדוקס הזה:

חייב כל אחד ואחד להיות גאה בייחודו

ובו בזמן חייב הוא לדעת להשתייך לקבוצה !

 

הרבה מדרשים מדברים על המבנה המיוחד של הדגלים, כבר בתוך משפחת יעקב. לפני מותו, יעקב אבינו בירך כל אחד מבניו בברכה מיוחדת! כאילו הוא ציווה לכל אחד לשבת תחת דגל מיוחד, שונה מחברו. ובו בזמן, הוא ביקש מהם להתאסף לעם אחד! מסביב לארונו עמדו השבטים במבנה זהה לעמידתם מסביב למשכן בפרשה שלנו.

אם כן, הדגלים שעליהם מדברת הפרשה שלנו איננה עניין רק צבאי. מדובר בעיקרון שמנחה את ייעודו של עם ישראל כולו: לייצג את הריבוי וגם את האחדות גם יחד!

  • כל אחד הוא דגל, אבל הוא חייב להשתייך לדגל של משפחתו כי יש לה ייחודיות .
  • לכל משפחה יש "דגל" ובכל זאת היא חייבת להתייצב תחת דגל השבט
  • לכל שבט יש דגל אבל הוא חייב להתייצב תחת הדגל המוביל את שלושת השבטים במחנה בצפון או בדרום..
  • וכן כל העם היהודי כולו , עם כל דגליו, הוא חייב להשתייך לזהות אחת לעם אחד!

גם הארץ מחולקת לשבטים שונים. ובכל זאת היא ארץ אחת!

 

הרב ויצמן– ראש ישיבת מעלות , מסיק מזה שתי מסקנות:

  1. לכל אחד חלק מהאמת

אסור לי לוותר על הדגל שלי. על מה שאני מייצג. על החלק שלי בפאזל הגדול. ובו בזמן, עלי להבין שלשני יש דגל שונה. לכבד אותו. לדעת שבלעדיו הפאזל חסר. להיות מוכן לשבת תחת דגל אחד למרות השוני ביננו, זו גדולה בעבודת ה'. לא מדובר על וויתור על עמדתי אלא ההכרה שיש בעמדת השני מקום ולכבד אותה ואפילו להילחם כדי שהוא יוכל להביע אותה . הרב מזכיר גמרא חשובה:

תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ד דף כב טור א /ה"ב    :אמר רבי ינאי אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה מה טעם וידבר יי' אל משה אמ' לפניו רבונו של עולם הודיעיני היאך היא ההלכ' אמר לו אחרי רבים להטות רבו המזכין זכו רבו המחייבין חייבו כדי שתהא התור' נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור מיניין? ודגל"ו (49) וכן הוא אומר אמרות יי' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים (77X)

התורה עצמה לא נתנה "חתוכה", כלומר עם פסקי הלכה חתוכים. היא השאירה את הדברים לא חתוכים, כדי שנוכל לפתח 49 סיבות להגיד שדבר מותר ו49 סיבות להגיד שדבר זה אסור. כי כל הדעות חייבות להיות מיוצגות. כי כל אחת מגלה פן אחר של האמת. אבל, בגלל אילוץ המציאות שדורשת שנעשה דבר אחת בבת אחת ולא שניים, אז יש כלל שה' נתן למשה רבנו: ללכת לפי הרוב! (לדמוקרטיה יש על מה להישען במקורות שלנו!). אבל אין לחשוב שדעת המיעוט אין בה אמת. ההלכה היא לא "האמת". ההלכה היא דרך לפעול בעולם מעשי שבו אי אפשר ליישם את "כל האמת". לכן יש תמיד להזכיר את דעת המיעוט:

משנה מסכת עדויות פרק א משנה ה [ה] ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין היה גדול ממנו בחכמה אבל לא במנין במנין אבל לא בחכמה אינו יכול לבטל דבריו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין:

  1. בכל אחד קיימים פנים רבות

כשיעקב ברך את ילדיו , כתוב:

בראשית פרק מט (כח) כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם:

חכמים דרשו "אותם" ולא "אותו". כאילו הוא ברך כל אחד גם בברכות של חברו!!

אחרי שאמרנו שלכל אחד דגל, לכל אחד תפקיד, מתברר שזה בעולם אידאלי שאיננו קיים במציאות שלנו.  המציאות היא שאין אף אחד יודע מראש מה תפקידו, מה ייחודו, מי היא בת זוגו המיועדת לו כזיווג ראשון, …בפני כל אחד ניצבים המון דרכים ואפשרויות. כמעט כל אחד יכול להפוך לכמעט כל בעל מקצוע , להתחנתן עם כמעט כל בת זוג, לגור לכמעט בכל מקום…

יש אמירה בגמרא שגרם להרבה בלבולים: היא עניין הזיווג הראשון. כאילו יש לכל אחד זיווג שנכתב לו מהשמים משעת לידתו. ועל האדם לחפש אותו כל ימיו עד שימצא אותו.

הרמח"ל שולל מכל וכל את הרעיון הזה ומשאיר אותו למציאות אידיאלית בלתי מציאותית:

הרמח"ל: "מאז חטא אדם הראשון, אין אדם נוטל את בת זוגו!"

כלומר, אין לצפות שאנו נפגוש את הזווג הראשון המיועד מהשמיים. זה יכול לקרוא רק בדיעבד. לרוב, אנו נפגשים עם זיווג שני או שלישי, כפי שקובעים אנו במציאות

לכן, אין צורך ב"קליעה למטרה". כל דבר כרוך בעבודה. כמובן שיש צורך בהתאמה אישית. חייבים למצוא חן , להרגיש שייכות, לרצות בדבר.. אבל רוב הדברים ניתנים בהישג יד . עלינו לעבוד אבל זה אפשרי ורצוי.

הרב קוק מדבר על המצב שלנו, שבו, למשל, אין אנו מכירים לאיזה שבט אנו שייכים. אין אנו יודעים בדיוק מה התפקיד שלנו.. .. כמצב "עליון". לכאורה היה הרבה יותר קל אילו היינו יודעים את התפקיד שלנו בעולם. אבל האתגר של הספק הרבה יותר עליון! והוא שייך לדור הגאולה!

מתבקשת מאתנו הרבה יותר אחריות ובגרות!

  • "ודגלו עלי אהבה"= בכל דבר שנבנה, תהיה אהבה!

 

מה לעשות בפועל?

יש לדגול בדגל שלי. אבל להיות בו בעת, מוכן לפעול אחרת, כמצוות הדגל של השני!

הרמח"ל מסביר את הפסוק בתהילים :

"עת לעשות לה', הפרו תורתיך"

כשהמצב דורש זאת, תהיה מוכן להפר את התורה שלך, הרעיונות שלך, הדגל שלך, לטובת עשייה לשם שמיים, העשייה לשם ה'!. מדובר כמובן במקרה יוצא דופן, רוב הזמן אתה דבוק בדגל שלך, אבל לפעמים יש "לדלג" על הדגל שלי לטובת דגל הכלל , לשם שמיים.

 

  1. הצעת פרשנות (לעניות דעתי)

 

בספר במדבר אנו נצבים בפני שאלות קשות שהתמודדו מולם רוב הפרשנים. נביא כמה מהן:

בסוף ספר שמות , בעת בניית המשכן, נעשה כנראה כבר מפקד. המפקד הזה קרה בין יום כיפור של השנה הראשונה, שבו משה ירד מהר סיני שעם הלוחות השיינות וציווה על התרומה למשכן. ועד להקמת המשכן ביום א' בניסן בשנה השנייה. אנו יודעים על המפקד הזה משני מקורות שונים:

שמות פרק ל (יב) כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיקֹוָק בִּפְקֹד אֹתָם ..יג) זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל ..יד) כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת יְקֹוָק:(..(טז) וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד ..: פ

מכאן שה' מצווה כן לפקוד את בני ישראל, ולא רק מציע מה לעשות במקרה שירצה לפקוד אותם. כי הוא אומר שיש לקחת את כסף הכיפורים (כל המחצית שקל שיתנו במפקד לצורך המשכן. ואכן כתוב בפרשת פקודי:

שמות פרק לח (כה) וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:(כו) בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:(כז) וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן:(כח) וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְחִשַּׁק אֹתָם:

אם כן, היה מפקד בין יום כיפור וא' בניסן. ותוצאת המפקד היה 603550.

אם כן , איך אפשר להבין את התחלת הספר שלנו:

וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:(ב) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם:(ג) מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן:(…

ותוצאת המפקד היא: בדיוק 603550!

מו) וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:

 

אם כן:

  • למה לעשות מפקד חדש חודש או חודשים ספורים אחד אחרי השני?
  • איך ייתכן שהתוצאה זהה??

 

ועוד שאלה:

בפרשת נשוא, נשמע על קרבנות הנשיאים. כל נשיא הביא מתנה (זהה) מהיום הראשון של הקמת המשכן ועד היום השנים עשר. יודעים שזה קרה אחרי הקמת המשכן כי כתוב:

במדבר פרק ז (א) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם:(ב) וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים:..(יב) וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה:..יח) בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר נְשִׂיא יִשָּׂשכָר:

אבל בהתחלת הפרשה שלנו, שהיא אמורה להתרחש בא' באייר, כתוב:

במדבר פרק א (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית …(ד) וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא:(ה) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אִתְּכֶם ..(ז) לִיהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב:(ח) לְיִשָּׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר:

ה' נותן למשה את שמות נשיאי העדה שיעמדו בא' באייר, אבל , כשאנו אמורים לחזור אחורה בפרשת נשוא, בא' בניסן, אותם הנשיאים בדיוק מקריבים את הקרבנות בתור נשיאי העדה. ! קשה להאמין שזה קרה לפני המינוי שלהם על ידי ה'!

 

ועוד בעיה:

כשהתורה סיפרה לנו בדייקנות מה קרא בימים א' בניסן וביום השמיני, היא לא דיברה בכלל על קרבנות הנשיאים! החכמים נאלצו לשכלל את הקרבנות של נחשון בן עמינדב ביום השמיני כאילו זה היה היום הראשון של קרבן הנשיאים! למה התורה שהקפידה להסביר לנו כל פרט לגבי כל קרבן של אותו היום, לא דברה בכלל על קרבנות הנשיאים??

ועוד בעיה:

אם באמת פרשת הקרבת קרבנות הנשיאים התחיל בא' בניסן, למה שזה יהיה כתוב בספר במדבר בפרק ז' בעוד שפרק א' מדבר על א' באייר??

 

הצעתי היא פשוטה:

קיימות שתי בחינות שונות ומקבילות בסיפור הקמת המשכן

  • הבחינה הדתית
  • הבחינה הלאומית חברתית

ספר ויקרא מפתח את הבחינה הדתית, מה שקרה במשכן, עניין הקדושה

ספר במדבר מפתח את הממד החברתי, לאומי, מדיני.

שתי הבחינות קורות בת בבד. ביחד. אבל במישורים שונים. והתורה איננה מוותרת על שום בחינה, להיפך היא מפתחת כל אחת , אבל היא עושה זאת בספרים שונים כדי לתת לכל אחת את המרחב שלה. עלינו לאחד את כל הבחינות האלה לתורה אחת וזה מה שעושים החכמים כל הזמן, במיוחד בתלמוד.

המימד הראשון, הבחינה הראשונה, מתוארת כמתרחשת "בחודש הראשון"

הבחינה השנייה, מתוארת כמתרחשת "בחודש השני"

אבל, בעצם הכל קרא באותו החודש וכך הדברים התרחשו בפועל:

א' בניסן: משה מסיים להקים את המשכן. ה' קורא לו מאוהל מועד ומצווה לו את כל המצוות הכרוכות בדיני הקרבנות והקדושה במשכן ובחברה. זה נמשך 7 ימי מילואים שבהם משה בלבד משרת במשכן ככהן גדול. זה התחלת ספר ויקרא

במקביל, ה' אומר למשה שהמפקד שהיה לפני כן, בין כיפור לניסן, שדרכו אספו את הכסף לאדנים, ישמש עתה למיקומו של כל שבט מסביב למשכן בעת המסעות, וזה מסותר בהתחלת ספר במדבר (כאילו מתרחש "בחודש השני")

ח' בניסן: המשכן נפתח לשאר העם. הכהנים מתחילים לעבוד בו וכבוד ה' נראה לכל העדה אש יורדת מהשמים, מיתת שני בני אהרון. זה מתואר בפרשת שמיני

באותו היום, ח' בניסן, מתחילים הנשיאים להביא את הקרבנות שלהם. שבעצם אלה בעיקר "מתנות" של כלים שלא יוקרבו ממש על המזבח אלא ישמשו הלוויים במשא כלי המשכן ועוד כלים שישמשו הכהנים ועוד בשמים.. זה מתואר בפרשת נשא. זה קשור להשתתפות העם בפועל במשכן, על ידי הנציגים שלהם, הנשיאים. הם המייצגים את הפן החברתי.

ביד בניסן: בני ישראל חוגגים את הפסח המתואר בספר במדבר :

במדבר פרק ט (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר:(ב) וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ:

בכ' בניסן, בדיוק בסוף קרבן הנשיאים (הרי התחילו ביום 8 ועברו 12 ימים כל אחד מקרבי את קרבנו), אפשר להתחיל לצאת לדרך ואכן מתחילים את המסע בכ' בניסן(למרות שכתוב שזה קורא בכ' ב"חודש השני")

במדבר פרק י (יא) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת:(יב) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן:

 

אם התורה כותבת "חודש ראשון" ו"חודש שני", זה לדעתי כדי להפריד בין שתי הבחינות. והיא לא עושה זאת כל הזמן רק בהתחלת הספר בפסוק הראשון ובפסוק על העזיבה של מדבר סיני. בשאר המקומות היא לא כותבת תאריך מדויק. לא בנשיאים ולא כשהיא כותבת "ויהי ביום הקים משה את המשכן" בלי להגיד בדיוק מתי.

בעצם, פחות חשוב לדעת באיזה חודש כל דבר קרה. חשוב להגיד שמתחילים עידן חדש על ידי "החודש הראשון" (למרות שהמשכן היה כבר מוכן בחנוכה, ה' חיכה כמה חודשים עד שהוא מצווה להקים אותו בפועל!!) והיא מתארת את הפן הלאומי מדיני על ידי "החודש השני".

כשכל העם נוסע מסביב למשכן, שני הפנים, שתי הבחינות מתאחדות ואפשר להתחיל הדרך לארץ!

 

בעצם לא היה אלא מפקד אחד בשנה הראשונה ותוצאותיו הם 603550! הוא  מצוטט בשני הספרים כי הם שתי בחינות של אותו סיפור!!

 

 

כפי שהפרשנים מתארים הכרונולוגיה:

 

15 ניסן שנה 1 10תשרי שנה1 1ניסן שנה 2 1אייר שנה 2   שנה 40
יציאת מצרים כיפור חנוכת המשכן במדבר לפני הנסיעה   ערבות מואב
600000 603550 603550   601730

 

שני מפקדים בעיגול

10תשרי         1ניסן             8ניסן             12ניסן                   1 אייר              20אייר

 

 

 

 

לפי הצעתי: ספר שמות נפתח לשני ספרים ויקרא ובמדבר כי הם פיתוח של שתי בחינות שונות שמתרחשות במקביל קיים רק מפקד אחד (בעיגול) והוא התרחש לפני הקמת המשכן.

חומש ויקרא   (החודש הראשון)

 

 

1           8                                             20

 

חומש במדבר (החודש השני)         12ימי הנשיאים         נוסעים