בע"ה ח תמוז התשע"ג
מישל בן שושן
חקת לעד3
נראה לי שהנושא שהמקשר את כל חלקי הסדרה (בחצי הראשון שלה לפחות) הוא השאלה של המוות.
מטרת התורה היא לענ"ד, לתת לאדם כלים להתמודד עם שאלת המוות. איך להמשיך לחיות,לקוות, לשמוח, ליצור,להאמין ולהוליד בעולם שבו יש מוות? זאת "חוקת התורה". כל התורה.
- פרה אדומה:
לוקחים סמל החיים. הפרה מפרה ומרבה. הפרה מזינה את בני האדם. היא נותן חלב. היא מביאה עגלים לעולם. היא עוזרת לזרוע. אבל גם היא מתה! ומה נשאר ? כלום!! זה מדכא מאוד. התורה באה ולוקחת את ה"כלום" הזה, האפר מהשרפה ומזה היא יוצרת כלים לטהר את הטמא. כלומר, לעודד כל מי שמדוכא מרעיון המוות! מערבבים את האפר בתוך מים חיים. לא, אחרי המוות אין "כלום"! ניתן לעשות הרבה דברים שנותנים חיים דווקא מסמל החיים המובהק אחרי שאיננו. יש תקווה!
- מות מרים
לא ידענו עד כה שבזכות מרים בני ישראל שתו מים כל השנים האלה. רק עכשיו שהיא מתה, שמים לב שאין מים! מותה של אישה היא הרבה יותר כואבת כי היא נותנת חיים, מאפשרת חיים. באופן שלא שמים לב! רק כשהיא חסרה, פתאום מרגישים בנחיצותה! ושני גברים (הגדולים מבניהם:משה ואהרון) לא מצליחים לעשות את מה שהיא תמיד עשתה בשקט ובטבעיות, בלי לדרום לבעיות אדירות!
כן המוות, ובמיוחד מוות אישה היא דבר כואב וקשה מאוד להתגבר על חסרון זה!
אין להתעלם מהפן הכואב והבלתי ניתן לנחמה שיש במוות.
- מות אהרון
מלבישים את אלעזר בבגדיו. לא תופרים לאלעזר חליפה חדשה. כי התפקיד, היצירה, מעשיהם הטובים וילדיהם של צדיקים נשארים לעד. לאדם יש רושם בלתי נמחק בעולם החיים. במוות, הלבוש, שהוא הגוף, נראה לנו הולך לאיבוד לגמרי. כאן, מציינים דווקא ההיפך: הלבוש לא מתכלה אלה משמש להמשכיות. בנו של אהרון,אלעזר ימשיך לכהן על ידי אותם הבגדים. וכל הכהנים יקראו בשם "בני אהרון"!
- מות משה
משה לא מת בפרשה אבל מבשרים לו על מותו במדבר ואי כניסתו לארץ. למה הוא לא ייכנס ? כי הוא לא "האמין בה'"!! משה רבנו לא האמין בה'!! אם זה לא היה כתוב לא היינו יכולים להגיד דבר כזה!
האמונה שהנדרשת היא אמונה עליונה: אמונה לא עיוורת. אמונה שאחריות האדם הוא העיקר. משה לא רצה לקחת סיכונים. הוא "הלך על בטוח" (ראה פירוש האור החיים הקדוש). להכות ולדבר ביחד! לקחת הסלע שרגיל לתת מים. לא להסתכן בדיבור בלבד. הדיבור דורש הימור גדול. אולי לא נגיד את הדברים הנכונים? אולי נגמגם. .. להכות זה יותר בטוח כי זה כבר עבד פעם אחת.
האמונה של משה איננה האמונה הנדרשת לבאי הארץ!
האמונה הנדרשת עכשיו היא הרבה יותר קשה, נועזת. היא דורשת מהאדם להוציא מים מסלע. להפוך את לב האבן של האדם למים, לדמעות. על ידי הדיבור, ההימור האישי. רק כך ניתן לשבור את כללי הטבע ,המוות!
איך מפריחים שממה? איך מוציאים מים בנגב? מהסלעים? איך מטה יבש אהרון יכול להוציא שקדים? מי שמבין איך יכול לגור בארץ שבה חוקי הטבע קשים עד כיד שהחיים בה דורשים אמונה ולקיחת סיכונים אדירים. לנצח את המוות הוא דבר קשה שדורש אמונה הרבה יותר גבוהה מאשר האמונה העיוורת אל כללי התורה המסומנים והברורים!
5 מותו של כל דור המדבר
בסדרה שלנו עוברים 38 שנים בלי שהתורה תדגיש עובדה זו. מבינים זאת מתוך המאורעות. עוברים לדור חדש. דור כובשי הארץ. אבל עושים זאת "בזכות" מותם של כל יוצאי מצרים. בזכות ההליכה במדבר ארבעים שנה למרות שהם ידעו שלא יכנסו! ה' יודה להם ויציין את זכותם זה הרבה זמן אחרי כן:"לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". יש במוות, הכבוד שניתן לדור שלם שעשה הכל כדי שנגיע לכאן בלי שהוא ייהנה מהפרות שאנו אמורים ללקט ! בכל מות יש ההקרבה הזאת. של דור שהולך כדי שדור אחר יבוא ויקטוף את הפירות! בכל עולם החי והצומח, חוק זה קיים. הרבה יצורים ימותו כדי שהמין כולו ישרוד. כמה דורות ימותו כדי שבעתיד, "הדור האחרון" יכול ליהנות מההבטחה.
בע"ה יב תמוז התשע"ב
מישל בן שושן
חקת הפטרה לעד
מה יכול להיות הקשר בין כל נושאי הפרשה?
נעזר בהפטרה!
ההפטרה: יפתח הגלעדי:
הוא עושה נדר ומקיים את ביצועו! הוא מסרב ללכת לכהן כדי להפר הנדר. הוא אוהב את הבת שלו. הוא מאוד "דתי"!
עבורו, הדת היא : לא חשוב מה אני עושה, העיקר הוא האם אני מסוגל לעשות זאת בשביל האלוהים!
מגיעים למעשים אסורים בהחלט על ידי הדת דרך קיום מעשים שנראים כמצוות הדת, והמבחן היחיד שיש לנו לעשות הוא : האם אתה מסוגל למסור את נפשך עבור זה?!!
על ידי מחשבות כאלה, כל הדתות עשו את כל הזוועות האפשריות בהיסטוריה, בשם "הדת".
הקיום העיוור של "מצוות" הדת , אפילו אם הוא הולך בפרוש נגד כוונות הדת עצמה!! הוא בעיני ה"דתי" המבחן האמיתי כדי למצוא חן בעיני האל.
לקיים "מצוות" בצורה כזאת, גובל בעבודה זרא ממש.
עדיף לא להיות "דתי" בכלל מאשר להיות דתי עיוור!!
לפחות עבור היהדות!
נושאי סדרת חקת, לעניות דעתי נוגעים לבעיה הזאת :
האחריות של האדם בקיום המצווה. האם לקיים אותה באופן עיוור, בלי לשקול מכלול המצוות, בלי שיקול דעת, בלי אחריות. או שלכל מצווה ולכל מעשה של האדם, אחריותו של האדם המקיים אותה קובע בצדקות המעשה!!
משה מכה בסלע:
נראה לי, עם פירושו של הא"ה, שמשה יצא ידי חובת מצוות ה'. ולמרות זאת, הוא לא הראה תעוזה ואחריות בלקיחת סיכון! חטאו נובע מחוסר לקיחת סיכון ! האם להכות את הסלע או לדבר? משה עשה את שניהם "ליתר ביטחון"! האם להכות בסלע המוכן לנס או להכות בסלע שישראל מציעים לו להכות בו? ליתר ביטחון משה יכה בסלע המיועד מראש. חוסר מסירות נפש ותעוזה , עולות למשה ביוקר: הוא לא העלה את רף האמונה שלו ושל העם. הוא לא "קידש שם שמים" בעיני העם והוא לא יכנס לארץ בגלל זאת!
משה חוטא בחוסר אחריות משוים בקיום רצון ה'!
נחש הנחושת:
הדבר שממית , יכול בעצמו לרפא!!
מי ומה עושים את ההבדל בין הרע ובין הטוב? הגבול מתושתש! דבר והיפוכו יכולים לגור באותו העאניין עצמו! ההסתכלות של האדם ואחריותו לגבי הראיה הזו עושה את ההבדל!
היחסיות הקיימת בכל דבר מעלה את אחריות האדם בהבנת העולם . אין העולם חלוק בין הטוב והרע. הצורה שבה האדם יבין את הדברים יקבע האם יאונה לו טוב או רע!!
איך נכנסים לארץ?:
האם להילחם נגד אדום, מואב ועמון? האם לנקות בדיפלומטיה, בדרך השלום או בדרך המלחמה ? נושא זה גם הוא מועלה , על נסיבות דומות, על ידי יפתח.
ארץ כנען ניתנת לעם ישראל או לא? מה הם כל העמים האלה שיש לה' איתם הסכמים הסותרים את התכנון האלוהי עצמו להכניס את עמו לארץ המובטחת??
נראה שהעם מתחיל להיות נתון להחלטותיו ולהחלטות העמים האחרים! ה' כבר לא "מטפל" בעניינים שלהם לגמרי! עם ישראל מתחיל להיות נתון לחסדי המאורעות, העמים האחרים, והתנהגותו!
כל הנושאים שתיארנו לעיל מעלים רעיון מרכזי: האדם אחראי על מעשיו, והוא לא יכול להסתתר מאחורי טיעונים "דתיים" שהוא לא מקבל את אחריותו!
הפרה האדומה
לכן, בא הנושא הראשון של הסדרה, נושא חוקת הפרה האדומה, כדי להגביל את האחריות המלאה הזאת: ישנם דברים שבהם האדם צריך "לסמוך" על טעמם! חוקת הפרה היא דבר שה' בעצמו מכריז שלא תהיה לנו הבנה שלמה בדבר! ובכל זאת, יש לנו ל"סמוך" על הבנת משה (שאליו, כן ניתן ההסבר של הפרה). היציאה מהטומאה דורשת נתישה (אמנם זמנית) של שליטתנו בנעשה ובהבנה.
לסיכום:
נראה לי שאנו חייבים לחיות באיון העדין הזה שקיים בין שתי קצוות אסורים:
- קיום המצוות בצורה עיוורת
- לשליטה טוטאלית על כל דבר.
בכל מצווה יש צד של "חוקה" שאין לי תפיסה שכלית עליו . שבא מלמעלה.
אבל יש גם צד של עיון, הבנה, חיפוש אחר טעמיה, ואחריות בעת קיומה!
נראה לי שהיהדות מתאפיינת בהליכה על החוט הדק המפריד בין הפודמנטאליזם מצד אחד והאשליה שהאדם יכול לשלוט ולהבין כל דבר לפני שהוא יסכים לקיימו.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 