בע"ה ז תמוז התשעה

מישל בן שושן

חקת גז

חוקת התורה

ולא כתוב "חוקת הפרה" כי העניין נוגע לכל התורה:

מה שאנו רואים בפרה, העובדה שאנו לא מבינים אותה ומקבלים אותה כ"חוק" בלתי מובן, צריך להיות נכון, לכל מצוות התורה. בכל מצווה, יש רשות לחקור, להבין, למצוא טעמים וכוונות. אבל יש גם צד של "חוקה", צד של קבלה בלי שנגיע לסוף הכוונות של המצווה.אנו חייבים לדעת שגם במצוות המובנות, ההגיוניות ביותר, יש להם צד של חוקה שאנו לא נגיע לסוף דעתה.

וייקחו אליך

הפרה תלויה במשה. גם אם א מדובר בפרה של משה (הראשונה שהייתה במדבר), הפרה האדומה תהיה תמיד קשורה למשה. לכן כתוב שישראל יקחו פרה "אלך", למשה.

משה הוא אפילו ראשי תיבות "מעפר שרפת החטאת"! כך שהפרה קשורה מצד אחד למשה אבל גם משה, עבורנו, בתור זה שמסר לנו את התורה, קשור לפרה!

בעצם, הרב "גלילי זהב" קובע שמצווה ללא שום כוונה, בטלה! למרות שההלכה קבעה שאין המצוות צריכות כוונה, כי אי אפשר לצוות לכל אחד שיכוון כל הזמן את הכוונות הראויות, בכל זאת, באופן עקרוני, הכוונות חשובות מאוד כי העיקר הוא שהמצווה תחולל מהלך בפנימיות האדם.

אם כן, יש לנו בעיה בצד החוקתי של הפרה, ושל כל המצוות. כי "חוק" פירושו, שאין אנו מכירים את הכוונה!

לכן הרב פותר את הבעיה ואומר שכל אדם המקיים את מצוות הפרה, תולה את הכוונות בכוונות שניתנו למשה רבנו על הפרה. משה הוא היחיד שקבל מהאלוהים את סוד טעם פרה האדומה. למה? כדי שכולנו "נסמוך" על הכוונות של משה.

מכיוון שאפשר להרחיב הדבר לכל התורה כולה, גם הצד החוקתי שיש בכל מצווה, אנו צריכים לתלות את הכוונות האמיתיות בכוונות שנתנו למשה מסיני.

משה קיבל תורה

לא כתוב שה' "מסר התורה למשה" כמו שכתוב בהמשך המשנה שמשה "מסרה להושע..," אלא "משה קיבל תורה". יש צד של "קבלה", עקרוני, שבא ממשה רבנו: אנו מקבלים את המסורת ממשה.

זה מאוד חשוב , במיוחד שהיום, יש הרגשה שכל מה שאנו לא מבינים, לא יודעים, לא מודעים אליו, בטל ואסור לקבל אותו. השכל וההיגיון הוא השליט הבלעדי.

אין התורה אוסרת לחקור וללמוד. להיפך. מצווה עלינו לחקור ולדרוש וללמוד כל הזמן. אבל, יש גם להיות עניו (כמשה) ול"קבל" את המסורת. יש תמיד לחבר בין שני המהלכים ההפוכים האלה: חקירה כאילו אנו שולטים על הכל וקבלה כאילו אנו לא שולטים. זאת חוקת התורה שקבלנו ממשה!

לכן, לעניות דעתי, המדרש אומר שה' מסר למשה (לבדו) את סוד הפרה. הוא היה פשוט יכול ללמד שה' לא מסר הסוד לאף אחד. זה היה מספיק החלטי כדי להסביר את עניין ה"חוק" הבלתי מובן. אם בחרו החכמים להגיד שהסוד נמסר למשה, זה כדי להדגיש העובדה שחשוב שלפחות אדם אחד מכיר את הסוד. שזה מובן לאדם אחד. כך, הדברים נמסרו לבני האדם. אמנם לא לכולם, כדי שכולם ירגישו בצורך להאמין, לתלות על מי שמקבלים ממנו.

שבע כפול שבע

יש שבע מילים, בפרשת הפרה, שאמורים, לפי המדרש רבה ,להופיע  שבע פעמים בפרשה (עדיין לא הבנתי איך רבי חנן בן פזי סופר אותם, אני לא הצלחתי!) אבל לפי הרב מנחם בן ישר, הסכום הכולל שווה 49 (פרה 5-שרף 5- הזיה 4- כהן 5-טמא 19-טהר6)

למה? כי שבע כפול שבע הוא סמל תיקון המידות. כמו שספירת העומר, כל יום מקביל למידה שבתוך מידה אחרת, ספירה בתוך ספירה, כך מצוות הפרה באה כדי לטהר את כל המידות של האדם. היא "מזוקקת שבעתיים".

מכיוון שיש הקבלה בין התורה לפרה, גם התורה עצמה באה כדי לתקן את המידות הרעות של האדם. הנושא המקשר בין שני העניינים (התורה והפרה) הוא עניין ה"חוקה". כלומר, עניין קבלת עול המצוות, בהכנעה, יכול להיות מקור לביטול הגאווה האישית שהיא מקור כל המידות הרעות. אני לא לבד בעולם. עלי "לקבל" את הוויית אנשים אחרים, הוויית עולמות שונים ממני, הוויית האלוהים עצמו. זאת חוקת התורה! הכל מתחיל ב"קבלה". ומששם, ורק משם, כל החקירות והלימודים יכולים לפרוח. ראשית חכמה, יראת ה'!!

הכאת הסלע

 

איך המים אמורים לצאת מהסלע?

כשמתבוננים בציווי של ה' אל משה, יש שני פעלים:

• "ונתן מימיו"
• "והוצאתם מים"

ההבדל בין שני הפעלים "נתינה –והוצאה" הוא מפתח הסיפור. "להוציא מים מהסלע" פירושו לעשות נס, על ידי המטה של משה שמוכן לעשות ניסים כאלה. אין מים בסלע. אבל, על ידי הכאת הסלע במטה, יצאו מים באופן ניסי מאוד.

בניגוד לזה, יש את המהלך של ה"נתינה":  "נתינת" המים, פירושו שיש כבר מים בסלע. הם כאן, מבריאת העולם , בין השמשות, בערב שבת של ימי בראשית. אכן, אחד מעשרה דברים שהבורא ברא בנוסף לכל מעשה בראשית, הוא "הבאר" כלומר סלע המיוחד הזה,שיש בו , באופן ניסי, מים אגורים בתוכו. אבל, כדי שהמים האלה יצאו משם, אנו זקוקים ל"זכות" מסוימת. זכותה של מרים אפשרה עד למותה, לסלע, "לתת" את מימיו. אבל עכשיו, הזכות של מי יוציא המים מהסלע? זו השאלה העיקרית בסיפור:

אולי זכותו של משה תספיק. כן, אבל העם דואג למה שיקרה אחרי מות משה!! מאיפה תבוא זכות אחרת?? הרי גם אהרון ימות עוד מעט. מה יקרה כשלא יהיו מנהיגים במעלה של מרים או משה ואהרון?

הפתרון של ה:

ה' חשב על הבעיה הזאת ומצא את הפתרון: המים ינתנו על ידי הסלע, בזכות….העם עצמו! מתי יהיה זכות לעם? כשהעם יתנהג טוב, ובמיוחד כשהעם יהיה מאוחד!!

האמת, שלא מדובר רק על נתינת המים מהסלע בלבד. יש כאן רמז לכל ה"נתינות" האחרות:

ה' נותן את הארץ לישראל

הארץ נותנת את יבולה

עץ השדה ייתן פריו

….

בכל ה"נתינות" האלה, מאז שה' "נתן" את הארץ לאברהם, על האדם לעשות מעשה, לזכות במעשיו ובממידותיו, שהדברים יצאו לפועל. הרי אנו יודעים שנתינת הארץ לעם ישראל היא לא דבר בלתי תלוי. אם עם ישראל לא יתנהג כהוגן, הארץ "תקיא" אותם. מה יהיה עם ה"נתינה" של ה'? היא פשוט מבוטלת רגשית, עד אשר העם יזכה שוב לקבל את הארץ ופירותיה.

לכן, חשוב מאוד, ברגע זה של מיתת מנהיגי העם, החלפת סוג ההתנהגות, בין יהדות המדבר ליהדות ארץ ישראל, שהתלות בזכות צדיק זה או אחר, תעבור לתלות בזכות העם עצמו!!

כשה' מבקש ממשה לקחת איתו את המטה, הוא מתכוון לשתי אופציות

המטה ישמש את משה לאסוף את העם על יד הסלע. האספה, מרמזת את הרגשת אחדות בעם שהיא הזכות הגדולה ביותר שעל ידה הסלע ייתן מימיו.

המטה יכול לשמש גם, במקרה של כשלון האופציה הראשונה, לעשיית נס ו"הוצאת מים" בכוח הנס

המשפט "ודברתם אל הסלע" יכול להתפרש כ"אתם תדברו עם העם כדי לאחד אותו, מול הסלע". אז, הסלע "ייתן" מימיו וכל העם ישתו, ואתם, מה ואהרון, תרגישו בזה שכולם, מאוחדים שותים מהמים, על ידי הסלע, מול עיניכם, מול עיני כל העם, כולם רואים את האחדות. זה פירוש "והשקיתם" כאילו במעשה של איחוד העם, תגרמו להם לשתות מהמים.

מה קורה עם העם?

כבר אמרנו שהעם דואג על מיתת הצדיקים שבזכותם הם תלוים עד כה. איך יחיו בלעדיהם? לכן, המדרשים מספרים שהעם בלחץ. הם לא רוצים, למשל, שמשה יוצא מים מהסלע ההוא של מרים כי זה רק ידגיש שהמים יוצאים בזכות משה. ומה יקרה אחרי משה? הם מעדיפים שמשה ילמד אותם להוציא מים בעצמם. או, למשל, שיוציא מים מסלע אחר על ידי המטה. כך, אם ימסור להם המטה, אז הם יוכלו להוציא מים בעצמם!! לכן, נראה לי, המדרש מספר שהעם בקשו ממשה להוציא מים מסלע אחר (על ידי תהליך כל שהוא שיאפשר להם להוציא מים בעצמם אחרי מות משה)

כשמשה יסרב, הם כועסים ומתפזרים. הם כבר לא נמצאים כולם מול הסלע. יש תסיסה גדולה. אנו, בארץ ישראל ש היום, יכולים לדמיין סיטואציה כזאת של בלגן ושל מרד.

מה קורה עם משה?

כנראה שמשה לא מצליח לבטוח מספיק בזכות העם. הוא רואה את העם שיש מולו וה וא לא רואה מאיפה יהיה להם "זכות" כזה שיאפשר למים לצאת!!

ה"אורח החיים" הקדוש מסביר שמשה לא היה מספיק מוכן לקחת סיכונים!  הוא רצה "ללכת על בטוח". ולכן, הוא פחד להוציא מים מסלע אחר. הוא בחר להוציא מהסלע המוכר. להפעיל את הדברים הכי בטוחים שהם : שימוש במטה ושימוש בסלע המיועד לכך ממעשה בראשית. הוא אפילו יכה פעמיים לייתר ביטחון.

זאת, כנראה הטעות שלו: הוא לא מספיק מוכן לקחת סיכון והא לא מספיק מאמין ביכולת של העם להפגין אחדות ולזכות בכוחות עצמו ל"נתינת" המים.

משה, רגיל "להוציא" ולא לתת ש"יינתנו" המים. הוא "הוציא ישראל ממצרים . בכוח, ביד חזקה, בניסים. על ידי המטה. ואכן, בפסוקים שלנו, לא כתוב שמשה התכוון שהסלע "ייתן" את מימיו אלא שהוא "הוציא" מים מן הסלע!

בארץ ישראל, מהלכים אחרים דרושים: זו ארץ "שאני נתתי להם" ארץ שיש בה הכל בפנים והכול מחכה לזכותו של העם כדי לצאת אל הפועל! אבל, זה דורש לקחת הרבה סיכונים! להאמין הרבה בכוחו של העם. להאמין למרות מה שרואים בפועל!

התוצאות

לכן, ה' קובע שמה שעה משה, ההליכה על הבטוח. ההכאה עם המטה ולא העיסוק בדיבור לאחד את העם. כל זה מראה שהוא איננו כשיר להנהיג את העם בארץ. וה' מוסיף: אל הארץ אשר "נתתי" להם. משה טוב "להוציא" את ישראל אבל לא להיכנס אל ארץ שה' "נתן".

"לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל"

אכן, מים יצאו. אבל המים האלה היו צריכים להתפזר עד למרחוק, עד שיגיעו לכל חלקי העם שכבר התפזרו. במקום שהשתייה תהיה באחדות, "לעיניהם", "ותשת כל העדה" ולא "הישקו" אותם כרצון ה'.

היה חסר למשה האמונה בעצמו, אמונה בכוח העם, אמונה כמעט על סף ההתאבדות, אבל רק אמונה כזו יכולה להנהיג עם ישראל על ארצו!

קידוש ה' היה מתבטא על ידי לקיחת הסיכון הגדול הזה, ההליכה על הסף של האמונה.

כשמשה קורא לעם "מורים", ייתכן שהוא מתכוון ל"מורי הלכה" כאילו כל אחד מרגיש שהוא אחראי ולכל אחד יש רעיון. יכול להיות שהוא מתכוון ל"מורדים" כשהם מסרבים להתאחד רק בזכות המטה והאישיות שלו. בכל אופן, יש כאן פתח (באמצע פסוק יוד) למדרשים לספר שההתקהלות הראשונית שהשיג משה לא עמדה במבחן דרישות העם ומשה לא סבל את חוצפת הדרישות האלה.

היינו אולי חושבים על סוף אחר של הסיפור: העם כל כך גרוע שיש לחכות עוד כמה שנים ולהרוג חלק מהם. למרות זאת, כאן, משה ואהרון הם אלה שמשלמים את המחיר!! העם כן מוכן להיכנס. המנהיגות לא!!!

נראה לי שגם היום,כל מי שרוצה "ללכת על בטוח" איננו יכול לעלות אל ארץ ישראל. כי זה דורש שינוי מהלכי חשיבה וסדר עדיפויות אדיר בקיום רצון הבורא. ומי שכבר גר בה, איננו יכול להתערב בעשייה בארץ ישראל. כי היא נראית מאוד "מסוכנת", חדשה, בעלת תעוזה , על סף החוצפה.