בע"ה ד  תמוז התשעז

מישל בן שושן

 

חקת פי

 

מי מריבה

הרב מנשה וינר מנתח את מורכבות הסיפור הזה. יש ארבעה "שחקנים": העם, משה, אהרון וה'. המסקנות שלו נראות לי מהפכניות ומאוד רלוונטיות למצב היהדות היום:

1. 1. העם:

לכאורה, התלונות שלהם נראות זהות לכל מה שאנו כבר מכירים מתלונות קודמות:

במדבר פרק כ (א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:(ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְקֹוָק:(ד) וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְקֹוָק אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ:(ה) וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:

הם מבקשים מים, הם מתלוננים על זה שהם במדבר ולא במקום שאפשר לזרוע ולהצמיח בו עצים, כמו שהובטח. אבל ה' לא כועס עליהם. הוא לא מעניש אותם על תלונותם. למה? כי אלה תלונות צודקות מאוד. יותר מזה, הם רק מביעים רצון לעזוב את מצב המדבר כדי להיכנס לארץ המובטחת. נכון שהם עושים זאת בחוצפה, אבל החוצפה היא מאוד שייכת לישראלים! כך מתנהגים יושבי ארץ ישראל! הם כבר ישראלים. הם דורשים מים. אבל זה בגלל ..שאין מים באמת! כל הסיפור יעמוד על ההערכה של הדרישות של העם: איך משה ואהרון יקבלו את דרישות אלה?

2. 2. משה:

כנראה, משה רואה את הסיפור הזה בדיוק כמו שהוא ראה את הסיפורים הקודמים. הוא לא שם לב שהעם השתנה. שמדובר בדור חדש. שהעם רוצה מאוד להיכנס לארץ. זה שונה מאוד מהתלונות הקודמות: הדור הישן רצה לחזור למצרים. הדור הקודם לא רצה להיכנס . הדור הקודם התלונן כי הוא סירב לקבל את מרותו של משה או של האלוהים. וכשהוא קיבל מרותם, הוא רצה להתנהג כילדים בלתי בוגרים.

משה שומע את העם ומיד מקטלג אותם כ"רשעים". בדיוק כמו שעשו עד כה:

במדבר פרק כ (י) וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם:(יא) וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: ס

נכון , אפשר לשים לב שהוא מעדיף את ההנהגה של המטה (ההנהגה של מכות מצרים, כשהעם היה עם נפש של עבדים,שהיה צריך לעשות הכל במקומם ועבורם)על ההנהגה של הדיבור (השכנוע, כשהעם יותר בוגר וזקוק להסברים כי הם לוקחים אחריות). אבל זה רק מעצים את הטעות הבסיסית: משה איננו מבין שיש הבדל עצום בין התלונות של היום לבין התלונות של הדור הקודם. זה נראה אותו דבר בעיני אבל זה לא!

כל מי שעד כה התנגד להנהגה של משה ושל ה', היה נחשב, בצדק לרשע. אבל כאן, הם לא רשעים, הם פשוט בוגרים יותר והם מבקשים להיכנס לעולם החדש של ארץ ישראל.

משה מסתכל עליהם בעיני הגלות, בקריטריונים של המדבר.

משה כבר הראה חוסר בשלות בהנהגת העם העומד להיכנס לארץ בסיפור המרגלים. היו שם שלוש נקודות מדאיגות מבחינתו:

א. הוא שלח מרגלים. ה' השאיר ההחלטה בידיו והוא כן שלח מרגלים.

ב. הוא ביקש מהם לראות האם הארץ "טובה"!! היש בה עצים!! כאילו משה בעצמו מסתפק על איכות הארץ . יש הרגשה שמשה דורש מהמרגלים להחזיר תשובה על השאלה:" האם כדאי להיכנס לארץ". ולא "איך נכנסים" , מאיפה יש ללכת כדי לכבוש אותה. כשהעם דורש מרגלים (בספר דברים), יש הרגשה כאילו הם שואלים על ה"איך" מאשר משה עצמו ששואל על ה"כדאיות".

ג. כלב הוא היחיד שמוצא את הכוחות להתנגד לסירוב לעלות לארץ. כלב הוא היחיד שאומר"עלה נעלה וירשנו אותה" משה מצטיין בשתיקתו ברגע המכריע הזה!

כבר אז, משה הראה סימנים מדאיגים בכשרונו להנהיג את העם בארץ כנען. אבל ה' לא אמר לו כלום אז. יכול להיות שהעיקוב נבע בחוסר בשלות העם עצמו.

אבל עכשיו, העם שונה. והמבחן הוא: האם גם משה השתנה.

התשובה היא , לצערנו: לא! משה ממשיך לחשוב כמו שהוא תמיד חשב. הקריטריונים שלו לא השתנו. עבורו, החוצפה הישראלית היא רשעות וטו לא. כל מי שדורש הסברים, שינוי מחשבתי, ננזף. משה לא הבין שארץ ישראל דורשת שינוי פרדיגמות מלא. (ראה מילות הנזיפה של ה' כלפיו בהמשך).

 

3. 3. אהרון.

אנו שוכחים שאהרון הוא כלול בסיפור הזה! הרי ה' דורש ממשה ואהרון לקחת את המטה ולדבר אל הסלע כדי להוציא מים:

במדבר פרק כ (ו) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד יְקֹוָק אֲלֵיהֶם: פ(ז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ח) קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם:

מה עושה אהרון? אהרון שיודע לדבר. אהרון שהוא קרוב אל העם. הוא זה שהיה יכול לדבר. משה תמיד הודה כי איננו איש דברים. יש לו מטה. הוא תמיד השתמש בו. אם עכשיו יש לדבר, זה התפקיד של אהרון. ואהרון לא מדבר!! למה? הרב מנשה וינר מציע לחזור על חטא העגל. שם, אהרון כן דיברף הוא כן לקח יוזמה. וזה עלה לו ביוקר! זה היה טראומה עמוקה בשבילו. הוא התערב בכוונות טובות ויצא מזה אסון .

אהרון מפחד!

אהרון מפחד שהעם יעשה מהסלע מה שהם עשו עם העגל!

אהרון שותק.

זה סימן שהוא איננו מוכן להנהיג את העם בארץ כנען. כי שם, העם זקוק להנהגה חזקה, שלוקחת סיכונים. שיכולה להתמודד מול מצבים קשים מאוד.

4. 4. הקדוש ברוך הוא

מהתגובה שלו לומדים בעצם הכל. כי עד שמשה הוציא מים מהסלע, היה נדמה לנו שהכל טוב ויפה בסיפור. ובאופן מאוד מפתיע, בלי להסביר איך ולמה ה' מחליט:

במדבר פרק כ (יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם:(יג) הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְקֹוָק וַיִּקָּדֵשׁ בָּם: ס

משה ואהרון לא מאמינים!! איך ייתכן להגיד דבר כזה, בלי הסברים. הם לא קדשו את שם שמים!

בדרך כלל,כשיש תלונות של העם, ה' מגיב עונש נגד העם. כאן, קורה בדיוק ההיפך: העם נקי ומשה ואהרון ננזפים קשות!

משה ואהרון חסרי אמונה… בעם!!.

זה דומה למורה שיש לו תלמיד קשה בכיתה. כל השנה התלמיד עושה בעיות והמורה נוזף בו. אבל, כאן התלמיד שואל שאלה, והמורה, במקום לשמוע אליו, אולי הפעם שאלתו ראויה ויש להתיחס לה, המורה נוזף שוב בתלמיד . למה? כי הוא כבר לא מאמין שיש תקווה עם התלמיד הזה. מה שהיה הוא שיהיה. זו טעות חמורה של המורה. התלמיד כן השתנה והמצב כן השתנה. המנהל יכל לפטר את המורה כי הוא הפסיק להאמין ביכולת של התלמיד שלו.

להאמין בה', זה לבטוח בתכנית שלו.

אם ה' מתכנן להכניס את העם, אם הוא ביקש שייוולד דור חדש, זה בגלל שה' מאמין בעם והוא מאמין בתכניות שלו.

משה עדיין נמצא בעולם הישן. משה איננו מאמין ביכולת העם. משה אינו מאמין בדור החדש שנולד. הוא לא מאמין בתכניות של ה' להכניס העם הזה אל הארץ.

לקדש את שם ה', זה לקחת סיכונים גדולים כדי לתת לתכניות של ה' להצליח! זה מה שהיה חסר ברגע זה למשה ולאהרון.

 

מסקנות

גם היום, עם ישראל חי מהפכה אדירה: הוא עזב את הגלות ונכנס לארץ. דור חדש נולד.

בגלות, כשיהודי היה דוחה את הנהגת הרבנים, היו נוזפים בו כי הוא היה "רשע". וזה היה מוצדק.

אבל בדור שלנו, הכל משתנה. אסור לחשוב שהדור החדש, בגלל שהוא דורש דיבור מחודש, בגלל שיש לו דרישות מוצדקות בנוגע למשמעות היהדות ולמצוות, הרבנים יקראו להם "רשעים". כי הם לא!

חילוני שאיננו מקיים מצוות ,דומה מאוד ליהודי שלא שמר מצוות בחוץ לארץ. אבל הוא לא!

היהודי בחו"ל הביע התנגדות ליהדות. או עזב אותה.

הישראלי החילוני, המייסד את יישוב ארץ ישראל, נמצא במרכז העשייה למען רצון ה'. הוא רק מחפש את הדרך לעבוד את ה' בצורה משמעותית בארץ ישראל. יש לו כוונות טובות. הוא מסר את נפשו למען העם והארץ.

דחייתו את המצוות נובעת בעיקר מהדרישות שלו לקבל מענה חדש לאתגרים החדשים.

החילוני המייסד את הארץ ראה מול עניו רבנים ויהדות שהמשיכו לחשוב כמו שחשבו בגלות. הוא הרגיש שיש אכן אי התאמה.

במקום "לשנות דיסקט", אנחנו ה"דתיים" המשכנו לחשוב במונחים ישנים של המדבר.  במקום לעבוד קשה כדי לחדש את התורה מציון, המשכנו את הפרדיגמות של הגלות. אנו אשמים יותר מכל.

לא קל לשנות פרדיגמות. אבל לקושי הזה ההיסטוריה מזמינה ומחייבת אותנו!

אז נכון שהדור השני והשלישי של המייסדים, התרחק עד לעזיבת כל רצון להתיישבות הארץ ולמעשים בעד העם והארץ. החילוניות הופכת לאורח חיים כשר.הרב חילונים אבדו כיוון ומוכנים לעזוב את הארץ והיהדות. הם זורקים את המים יחד עם התינוק. זה על זה אנחנו ה"דתיים" צריכים לתת דין וחשבון כי אנו איחרנו להגיב. וברוך ה', לא כל החילונים איבדו תקווה. יש עדיין רצון עז לחפש משמעות ולחפש רלוונטיות במקורות שלנו. הם מנשים בכוחות עצמם. כי אין הדתיים עושים את העבודה. כל אחד מסתגר בבועה שלו, כשממשיכים לקורא לשני "רשע".

האתגר עדיין נמצא בפתחם של אלא שאמורים לייצג את הדת.אל נא נהיה כמשה ואהרון בסיפור הזה.

עלינו לדחות את ה"מריבה" בינינו כי  המריבה נובעת מחוסר הבנה בסיסית שאנו חיים רגעים היסטוריים שדורשים חידושים ותרגומים ואתגרים.

קל לחילוני להגיד" הדת כבר לא רלוונטית"

קל לדתי להגיד :"הם רשעים שלא רוצים לקיים מצוות"

אבל נראה לי שאסור לנו ללכת הקלה הזאת כי היא פשוט לא נכונה .

אני לא יודע אם הדתיים ישכילו להתקדם. נראה לי שהגאולה תבוא יותר מהמחנה השני! אבל הוא יהיה זקוק לעזרה.

אהרון חשש. משה לא האמין.

עלינו להאמין ולא לחשוש!

 

 

השוואה עם פרשת בשלח לפרשת חקת

הרב יונתן גרוסמן

 

בשלח	חקת
סיום יציאת מצרים	התחלת הכניסה לארץ
שירת הים: אז ישיר משה ובני ישראל	שירת הבאר: אז ישיר ישראל
מלחמה נגד פרעה	מלחמה נגד סיחון
מלחמה נגד עמלק	(1)מלחמה נגד מלך ערד יושב הנגב (עמלק)
תלונות בני ישראל: מים- בשר-מים	חוסר במים מי מריבה
מרים שרה	מרים מתה
חוק ומשפט (פרה אדומה)	(2)חוקת פרה אדומה

 

 

הערות:

(1)   במדבר פרק כא (א) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי:   רש"י : יושב הנגב – זה עמלק, …

למה רש"י סובר שמדובר בעמלק? הרי לא כתוב מי הם יושבי הנגב כאן. ייתכן מאוד שההקבלה עם פרשת בשלח מחזיקה אותו בכיוון הזה!

(2)   שמות פרק טו (כד) וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה:(כה) וַיִּצְעַק אֶל יְקֹוָק וַיּוֹרֵהוּ יְקֹוָק עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ: רש"י : (כה) שם שם לו – במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה ודינין:

מה גרם לחכמים ולרש"י לחשוב שמצוות פרה אדומה ניתנה כבר במרה? חוץ מהעובדה שהם היו צריכים להיטהר לפני מתן תורה, נראה לי שהמילה "חק" המופיעה בשני המקרים וההקבלה בין הפרשיות עודדו אותם להגיד זאת.

 

יש עוד הקבלות בין שתי הפרשיות שעושה הרב מנשה וינר:

כשהעם מגיע לקדש בשנה הארבעים, ואדום מסרב לתת להם לעבור, משה מבקש שהעם יחזור דרומה- מזרחה כדי לסובב את אדום. :

במדבר פרק כא(ד) וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ:ה) וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל:

למה קצרה נפש העם?

בעצם איך לא!

הרי הם קרובים להיכנס ופתאום חוזרים אחורה! זה מאוד מזכיר את מה שקרה ביציאת מצרים:

שמות פרק יג (יז) וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה:(יח) וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף …

עוד סיבוב! ועוד חזרה לים סוף!! זה נשמע רע מאוד! העם רוצה להיכנס לארץ!!

ויש עוד הקבלה:

כשמשה מספר את הסיפור הזה לבני ישראל בספר דברים, הוא אומר:

דברים פרק ב (ל) וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ כִּי הִקְשָׁה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה: ס

ה' הכביד את לב סיחון! בדיוק כמו שכתוב בפרשת בשלח:

שמות פרק יד(ד) וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק וַיַּעֲשׂוּ כֵן:

איך הוא הכביד את לב סיחון? כשהוא ביקש מישראל שלא להתגרות באדום ולא במואב! זה מה שנתן כוח לסיחון לסרב לישראל לעבור בגבולו!!

 

ועוד הקבלה:

המדרש מספר שבמלחמת סיחון, היו שני הרים קרובים מאוד ורצו לעשות אמבוש לבני ישראל שיעברו למטה. וה' עשה נס שני ההרים נסגרו על האויבים. בדיוק כמו… מי ים סוף!!

 

כאילו שום דבר לא קרה באמצע. יצאנו ממצרים ונכנסנו לארץ הכל מתרחש אותו דבר

כאילו שהזמן (40 שנה) לא היה ולא נברא.

דרך אגב, רחב תגיד זאת למרגלים:

יהושע פרק ב (ט) וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יְקֹוָק לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם:(י) כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְקֹוָק אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם:

כאילו בני ישראל יצאו לא מזמן ממצרים.

וכן אומר בלק:

במדבר פרק כב(ה) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי:

כאילו בני ישראל יצאו אתמול ממצרים!

ועוד הרבה מקומות שהתורה מתבטאת בהם כאילו לא עברו 40 שנה.

למשל, בפרשה שלנו:

במדבר פרק כ (א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן (איזה שנה?)וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:

מה פירוש "בחודש הראשון"? למה לא  כתובה השנה?. הרב וינר טוען שיש כאן רמז של התורה שרוצה לעשות כאילו לא עברו 40 שנה. כאילו מוחקים את התקופה הזו כי היא שייכת לעיקובים.

כלומר, התורה מספרת סיפור עם תקלות ובמקביל היא מספרת אותו הסיפור ללא התקלות כדי לחבר ולשים הפרטים בשרשרת המשמעות ולא רק בשרשרת הזמנים!.

וכן מצאנו אצל חיי נוח:

נוח חי 600 לפני המבול. והוא חי 350 שנה אחרי המבול. המבול עצמו ארך שנה שלמה. אבל כשהתורה עושה את החשבון הכולל , היא אומרת שנוח חי 950 שנה ולא 951! כאילו לא היה מבול!. ואכן יש אופציה כזו בתורה עצמה שהמבול ארך רק ארבעים יום! כלומר יש בתורה תיאור של כמה פנים שונות של המציאות ועלינו לאחד אותן כדי לקבל תמונה שלמה.

 

לסיכום:

יש הקבלה הדוקה בין פרשת בשלח לפרשת חקת. כאילו התורה רוצה לחבר בין יציאת מצרים והכניסה לארץ. מה שקרה שם קרה שוב כאן. כאילו מדלגים על התקלות באמצע.כדי לחזור לעיקר: יצאנו ממצרים ונכנסים לארץ!

 

חקת פרשת הדין

 

ניתן להבחין במידת הדין בכל הפרשה:

הצבע של הדין הוא האדום: מפרה אדומה בהתחלה ועד מלך אדום בסוף.וצבע הנחושת באמצע הוא גם אדמדם

נחשים באים להרוג. נחש הוא דגל שבט… דן

מרים מתה, אהרון מת. משה מקבל נזיפה ועונש חמור. מידת הדין של ה' פוגעת אפילו בגדולי האומה. גם העם מקבל נגע של הנחשים.

אפילו כותרת הפרשה היא רומזת למידת הדין: "חק"= דין,….."ת"= חיבור בין אותיות ד-נ !

כאילו התורה אומרת לנו: הגיע הסוף להתמסמסות ולהתלבטויות. מגיע רגע האמת, הכניסה לארץ. מי נכנס מי לא. היפרדו ממתי המדבר, הנה פרה שתטהר מסיפורי המיתה. הכניסה לארץ דורשת חיתוך עם עולם הגלות.  זמן ההחלטות הגיע. מידת הדין שולטת.