05-08-08

מישל בן שושן

 

מטות לעד

דבר תורה שלי בבית הכנסת

 

שאלות

1. למה התורה מתערבת בתחום הרשות שלנו?
2. למה הפרשה נקראת "מטות"?
3. מה הקשר עם המשך הפרשה בבני גד ובני ראובן?
4. "זה הדבר" ,למה בזה נתעלה משה?
5. למה מצוות הנדרים ניתנת דווקא עכשיו, רגע לפני הכניסה לארץ?

 

תשובה

1. המצוות הם עצות מבורא העולם כדי לעזור לכל עם ישראל במילוי תפקידם כבני אדם וכיהודים. אין האדם יודע תעלומות נפשו ולכן ה' עוזר לו במתן הנחיות שיעזרו לו והם המצוות. אבל האדם עצמו, יכול להכיר את עצמו, ויכול לדעת מה יעזור לו להיות יותר קרוב לרצון ה'. בין במניעה יתירה כלפי חולשות היצר שלו, בין במעשים חיוביים שהוא יודע שהוא מסוגל לבצע אבל צריך מסגרת מחייבת שתעזור לו להמשיך ולעשות מעשים טובים. התורה משווה בין העצות הכלליות שנתן ה', לבין המצוות הפרטיות שהאדם מחליט על עצמו. כולן פועלות לאותה מעלה נשגבה של עזרה לאדם שרוצה לקיים את רצון הבורא.

ככל שנדר אמיתי הוא דבר רצוי מאוד, כך נדר שאיננו פונה לשיפור האדם בכיוון הטוב הוא מתועב על ידי התורה.

 

1. "מטות" מורה על השבטים, שכל אחד יש נטייה משלו, לכל שבט יש מידות מיוחדות לו. הנדרים פונים גם כן לפרטיות, למיוחדות, לשוני בין בני האדם. כשם שהשוני בין השבטים מבורך ולכל אחד התפקיד שלו, כך, כל אדם פרטי יש לו את הנטיות שלו והאפשרות לנדור נדרים משלו.

 

1. בני גד ובני ראובן, מציעים חידוש עצום. זה יעזור להם להיות יותר טובים. כמו הנדר, הם מבקשים שתחול עליהם "מצווה " פרטית. זה יכול להיות נדר טוב (מטרה עליונה לשפר עבודתם כלפי הבורא) או נדר רע (סתם רצון להיבדל מהעם, הנאה פרטית ,כוונות רעות..). לכן מתבצע בירור מקיף מאת משה וה'. מהרגע שמתברר שהנדר הוא חיובי, הוא בהחלט מבורך. ואפילו משה משתמש באותם המילים של התחלת הפרשה בנדרים: "היוצא מפיהם יעשו"!!

 

1. "זה הדבר" לפי מי השילוח, המעלה של משה בנבואה הזאת, בניגוד לנבואת שאר הנביאים ב"כה אמר ה'", היא בזה שמשה ידע כל הזמן מה ה' מבקש ממנו בדיוק. שאר הנביאים לא ידעו "בכל רגע" מה רוצה ה'. הם יודעים מה הם הכללים , מה הדרך, מה הכיוון הכללי .

לא כן משה, הוא כל הזמן מעודכן.

כוח משה להיות "על הדופק" של רצון ה', זה דבר שצריך להיות מנחה כל אדם כל הזמן: להיות מוכן ומזומן כל רגע  להיות קשוב לרצון ה' המשתנה כל רגע. וכך, האדם בעצם יכול להיכנס לתוך הנדרים. הם מצוות מיוחדות שהאדם רואה נכון לעצמו כדי לענות על צורך אישי לקלוע לרצון ה' ברגע מסויים, שלא כלול ברשימת המצוות הכלליות שנכונות לכולם ולכל זמן.

 

5. נדר אמיתי ו"כשר" , יכול להיעשות על ידי אדם בדרגה גבוהה מאוד: הוא צריך להכיר טוב את עצמו, לדעת איך הוא בנוי, מה הנטיות שלו, מה הכוחות והחולשות שלו, מה הוא רצון ה' כלפיו, והיות ברמה גבוה של אחריות כלפי עצמו. כל אשר יצא מפיו הוא חייב לעשות כמו מצווה מן התורה.

רמה כל כך גבוהה של בגרות, הכרה עצמית ואחריות, יכולה להופיע כדרישה רק בסוף כל התהליך של התבגרות בארבעים שנות מסעי המדבר. מהיציאה מהעבדות לקראת בגרות של כניסה לארץ , בני ישראל עברו חינוך של בגרות ואחריות שפסגתו הוא האפשרות להקים בעצמם מצוות עבור עצמם שהם הנדרים! ולהיות אחראים עליהם!

וכך פוגשים יוזמות בסגנון הזה: בנות צלופחד, בני גד ובני ראובן, בני יוסף…כמו שמצאנו  כבר יוזמת פסח שני בהתחלת הדרך.

לכן, נראה לי שהנדרים הם המצוות האחרונות לפני הכניסה לארץ האחריות.

נראה לי שלא רק שהנדר שווה למצות התורה ("ככל אשר יוצא מפיו יעשה") אלא הוא עולה על ערכם של המצוות כי הרי האדם שיוזם מעשה לקיום רצון ה', עולה על הכפייה מלמעלה לעשות זאת.

כמו שאנו מזכירים שאוכלים מצות בפסח כי "לא הספיק בצקם להחמיץ" שזה מעשה בני האדם, ולא מזכירים המצווה שקדמה למאורע (נתנה כבר בראש חודש ניסן, 14 ימים לפני כן) על אכילת מצות. מהרגע שמעשה האדם קולע לרצון ה', הוא עולה על הציווי של ה' שקדמה לו!

כך גם הכרזת המדינה על ידי בן גוריון, ביום שבחר בו, נהפך ליום טוב כי הוא קולע לרצון ה' על חזרה לארץ בדיעבד! והוא עולה על כל דבר אחר!