מסעי שם

15-07-09

מישל בן שושן

 

מסעי שם

 

(מאמר שנות תרע"ה-ו דף תיב)

 

יש 42 תחנות במסעי ישראל במדבר.

 

יש 6 ערי מקלט (שהן קולטות לדעת ושלא לדעת)

יש 42 ערי לויים שיכולות לקלוט רוצחים בשגגה (קולטות רק לדעת).

 

בפסוק "שמע ישראל" יש 6מילים.

בפרשה הראשונה של שמע (ואהבת) יש 42 מילים המקבילים ל42 ערי הלויים. הקולטים….את כל החטאים.

כי כל עוון אפילו חמור כרציחה , יש לו תיקון בקריאת שמע.

כי יש שני אופנים לתקן הפגמים:

  1. או על ידי איחוד שם שמיים (שמע-ה' אחד). וזה איננו בר השגה על ידי השכל. להיפך, השכל דוחה את האיחוד כי הוא רואה דברים הפוכים בעולם! לכן זה מקביל לערי מקלט שקולטות לא מדעת!
  2. או באהבת ה', דביקות, בפרשת ואהבת כמו בערי הלויים שהיו כל הזמן בדבקות , בשיר והתלהבות כלפי ה'. וזה מקביל לערי הלויים שלומדים ומלמדים את התורה. ואפשר להשיג גדלות ודבקות על יד השכל והאהבה יכולה להגיע על ידי הידיעה.

 

התחנות בין מצרים לארץ כנען הם השלבים הרוחניים והנפשיים ההכרחיים לכניסה לארץ.

 

כמו כן, בקבלת שבת, אנו אומרים 6מזמורי תהילים (לכו נרננה) המקבילים ל6 התחנות של השבוע לקראת השבת.

אחר כך אנו קוראים השם של 42 שם מ"ב.(אנא בכוח)

שמורכב משש אותיות בכל חרוז (שש כנפיים לאחד)

וכולם עולים ממטה למעלה בכל שבעת ימי בראשית, שהם שבעת החרוזים.

נמצא ש6 כפול 7 מהווים שם 42 מ"ב.

 
הערות והסברים:
יש שני הבדלים עיקריים בין 6 ערי המקלט ו42 ערי הלויים, למרות שכולן קולטות את הרוצח בשגגה:

1     שש ערי המקלט קולטות רוצח,"בין מדעתו , בין שלא מדעתו" , כלומר בין שהרוצח התכוון להגיע לשם להתגונן בפני גואל הדם ובין אם הגיע לשם בשביל סיבה אחרת לגמרי!. אבל עיר לויים, אינה קולטת אותו אלא אם הוא התכוון ללכת לשם בתור עיר מקלט (רק כשהרוצח הולך לשם מדעת)

2   בעיר מקלט הרוצח אינו חייב לשלם שכר דירה אבל בעיר לויים הוא חייב לשלם שכר דירה

דרך אגב, עיר המקלט לא רק שמגינה על הרוצח, אלא יש לה תפקיד של "כפרה". ואם למשל הרוצח נהרג, מביאים את גופתו לקבורה בעיר מקלט. ומעבירים את גופתו לבית קברות משפחתי אחרי מות כוהן הגדול!!!

כך שאפילו במותו הוא גולה לשם כפרה !

בע"ה כה תמוז התשע"ד

מישל בן שושן

 

מסעי שם2

 

נעיין בפסוקים הבאים שנמצאים בסדרה שלנו:

 

(נ) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר:

(נא) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן:

(נב) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמֹתָם תַּשְׁמִידוּ: (נג) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ:

( במדבר פרק לג )

 

רש"י במדבר פרק לג

(נא) כי אתם עברים את הירדן וגו' והורשתם וגו' – והלא כמה פעמים הוזהרו על כך, אלא כך אמר להם משה כשאתם עוברים בירדן ביבשה, על מנת כן תעברו, ואם לאו מים באין ושוטפין אתכם, וכן מצינו שאמר להם יהושע בעודם בירדן:

(נב) והורשתם – וגרשתם:

 

אכן, אם נעיין בספר יהושוע,הפסוקים ברורים: עם ישראל לא עברו את הירדן כשהירדן היה בשפל אלא בשיא הזרימה עד שנעשה "נד" מים מצד אחד והעם עבר בדיוק כמו שעברו בים סוף!:

 

יהושע פרק ג

(יד) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית לִפְנֵי הָעָם:

(טו) וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר:(טז) וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ: (יז) וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית יְקֹוָק בֶּחָרָבָה בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן:

 

 

קיצור הפירוש השם משמואל:

 

 

  1. אין מקום לעם ישראל בעולם הטבע

יצחק נולד מאימא עקרה. יעקב נולד מהורים עקרים. לידת עם ישראל נגדירה את העם כעם שלא היה מתוכנן להיוולד. לפי כל כללי הטבע, אין מקום לעם ישראל. לא רק היוולדו של העם היה מחוץ לחוקי הטבע אלא גם כל המשך חיו במשך כל ההיסטוריה, לעם ישראל אין מקום בחוקי הטבע, בין משפחות האדמה.

 

  1. קריעת ים סוף:

המקום של ישראל הוא להיות "בתוך הים ביבשה" המקום היחיד שאיננו "רשום בטאבו" על פני האדמה, זו היבשה שמתחת לים! זה מאוד סמלי. לישראל אין מקום אחר חוץ מהמקום הזה. ארץ ישראל היא גם כן ארץ שאיננה חלק משאר הארצות בעולם. לכן, ארץ כנען ישמש את ישראל לארץ ישיבה. אבל, הם ירגישו בה כמו ביבשה בתוך הים: עם שני קירות עצומים של מים, מימינם ומשמאלם שמבקשים לשטוף אותם! הטבע רוצה רק להמשיך להיות טבע! קש מאוד לים להסכים לשבור את חוקי הטבע כדי לתת מקום לעם ישראל. יש קטרוגים מכל עבר. המדרשים מרבים לספר שהים כעס מאוד (המים חומה= חימה) המלאכים כועסים "במה שונים אלו ישראל מהמצרים"?…

עם ישראל, בקריעת ים סוף מגלה שזהותו המיוחדת דורשת ממנו לשרוד את כל האנטי ישראליות של כל כוחות העולם. עמים וטבע.

מדרש מעניין מציין מה גרם לים להיפתח מול ישראל: הים ראה את ארונו של יוסף ונס לאחוריו. מה אומר לנו מדרש זה? נראה לי שיוסף היא הדמות היחידה מבין בני ישראל שנלחם נגד ההתבוללות ונגד האנטישמיות והצליח להישאר יהודי. אם יוסף הצליח, אז אולי יש תקווה שבניו יצליח! בזכותו ישראל עברו אם כן את הים. אבל המצב הזה של ישראל ביבשה בתוך הים ימשיך במשך כל ההיסטוריה בצורת מלחמה נגד האנטישמיות הטבעית.

 

 

  1. פתיחת הירדן

בכנען, יושב לו עם מיוחד מאוד. הכנענים הם בעלי עוצמה אדירה. הם מתוארים כ"אשני מידות", ענקים.. אבל הם פשעו בעיני האלוהים. לכן, על עם ישראל להילחם, בנוסף לאנטישמיות הרגילה שנמצאת בכל העולם נגד עצם קיומם, הם צריכים להילחם נגד יושבי ארץ כנען שיעשו הכל כדי להשמיד את ישראל בתוך הארץ. זו מלחמה שהיינו קוראים לה היום מלחמה על הבית או מלחמה על הישראליות. נגד האנטי ציונות.

זו מלחמה ואיום חדש שהוא מתווסף (ולא מחליף) את האיום של קריעת ים סוף.

בקריעה הזאת, יש רק קיר אחד ולא שני קירות כמו בים סוף. המחלמה היא לא נגד כל העולם וכל כוחות הטבע אלא נגד יושבי הארץ הכנענים והעבודה הזרה שלהם. יש חזית אחת ולא שתי חזיתות.

 

  1. פירוש רש"י:

רש"י מסביר שמשה מתאר לבני ישראל את המשימה העיקרית שלהם:

"אתם עוברים את הירדן". יש טעם מיוחד(תביר) במילה "אתם". כאילו כתוב "אתם"= "עוברים את הירדן". ואכן, השם משמואל טוען שהשם "עברים" נתן לישראל בזכות היכולת לעבור את ים סוף ואת הירדן.

משה מאיים: אם לא תורישו את יושבי הארץ, אתם מאבדים את הזכות להיות ישראל יושב בארץ הזאת. המים של הירדן ישטפו אתכם! לא רק בשעת המעבר, כמובן, אלא בכל ההיסטוריה שלכם בארץ הזאת. ארץ כנען היא כמו יבשת בתוך הים המאיים לחזור לאיתנו. כמו באמצע הירדם כשהירדן מאיים לשטוף את כולם. המצב בארץ לא יהיה אף פעם מצב של רוגע מושלם . על יושבי הארץ לזכות בישיבה באופן תמידי. הימצאותם בארץ נובעת לא מזכות טבעית או מכיבוש אלא אך ורק בזכות שהאלוהים רוצה בכך.

כמו שבים הים ראה את ארונו יוסף ונסוג אחורה (כי יוסף הוא סמל המלחמה בהתבוללות), כך הירדן נסוג בזכות מעבר ארון הברית. הברית המיוחדת בין הבורא וישראל. הפרת הברית עלולה לגרום לשטיפת העם בימי הירדן!

 

5 משמעות המצב הזה

אני אנסה לענות על שאלת ה"למה".:

לעניות דעתי, המטרה של יצירת עם שאיננו חלק מהטבע, זה כדי להזכיר לכל אומות העולם שהאדם, באשר הוא אדם, איננו יצור "רגיל".

כשהבורא ברא את האדם, הוא לא רצה לברוא "סופר חייה" או עוד בהמה אחת. הוא ברא את האדם בצלם אלוהים. הוא מצפה מהאדם שיגלה מימד נוסף על היותו סתם חיה.

הכוונה של הבורא, היתה, כנראה, שהאדם יהיה בעצמו משהוא אחר מאשר עוד חיה טבעית. כלומר, האדם זקוק לתזכורת שיש עליו אחריות, כוח בחירי, אנושיות שהוא חייב להפגין.

במידה והאדם לא כל כך מילא אחר רצון הבורא, הבורא המציא עם מיוחד (ישראל) שיהווה עדות חיה , באמצע אומות העולם, למצב שהיה האדם צריך להרגיש.

היהודי אמנם יחיה וייתן הרגשה לאחרים, שהוא "יוצא דופן" יחסית לשאר אומות העולם, אבל זה אמור לדרבן את כל בני האדם להבין שגם הם אינם יכולים להרשות לעצמם לבטל את האנושיות שלהם ושגם הם אינם יכולים להיבלע בתוך חיות העולם החיים בטעיות גמורה.

אם היהודי הוא אל טבעי (במובן הלא נחמד של המילה) , זה , אם כן, כדי להזכיר לכל בני אנוש את אנושיותם שהיא גם כן "אל טבעית". כלומר מוסרית ובעלת אחריות לגבי כוונת בורא האדם.

 

 

מטות שם

15-07-09

מישל בן שושן

 

מטות שם

 

לא יחל דברו

הפה של האדם יכול להיעשות כלי קודש! כמו מחתה בבית המקדש. שכל דבר שנשים בתוך המחתה, יהפוך לקדוש בעצם הימצאותו בכלי קדוש! כך דיבורו של האדם, הנמצא בכלי קדוש שהוא הפה, הופך לדבר קדוש .ומרגע שהדיבור יצא מפיו הקדוש, יש לו תוקף של דבר קדוש, כמו דבר תורה! כמו מצוות ה'!

איך הופכים פה לקדוש?

באופן תיאורטי, כשהאדם שומר על פיו מלשון הרע, מדברים טמאים , הוא מקדש את פיו.  ודברים הופכים לקדושים.

אבל , ההלכה לא מגדירה נדר בתנאי שהאדם "שומר פיו" !

אלא: האפשרות התיאורטית שהאדם יכול לשמור את פיו ויהפוך אותו לכלי קדוש, העובדה התיאורטית הזאת, מעניקה לאדם, לכל אדם באשר הוא, לנדור! האפשרות שיכול להיות אדם כזה ששומר את פיו , מעניקה לכל אדם את הגדלות להפוך את פיו לכלי קדוש ולדברו להיות קדוש!

ולמה רק הפה יכול להפוך לכלי קדוש?

כי מטרת הבריאה היא שהאדם יספר בתהילות ה' :

"עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו"

הפה הוא כוח הישראלי המיוחד.

מהפה יכולים לצאת הדברים הנלוזים וההרסניים ביותר , אבל גם הדברים הגדולים ביותר כמו שה' השתמש בדבור כדי לברוא את העולם, האדם יכול לברוא. אבל גם להרוס.

הנדר יעזור לאדם לגשר בין שתי האפשרויות האלה:

הנדר יעזור לכל אדם, להתאים את עצמו. גדלות האדם היא שהוא יכול  להכיר את חולשותיו. הוא יכול להשתמש ברגעי הגדלות שלו כדי להשפיע על רגעי הקטנות שלו

 

אל ראשי המטות:

  • רש"י אומר שני דברים:
    1. כל פעם שמשה דיבר אל ישראל, הקדים ודיווח לנישאים קודם.
    2. למה הידיעה הזו נלמדת רק פה, בפרשת נדרים? כי, כדי להתיר נדר צריכים מומחה. ונשיאי ישראל הם בגדר מומחה!
  • אבל אביו של השם משמואל טוען שלנשיאי ישראל  יש קשר הדוק לנדרים עצמם ולא רק להתרת הנדרים. כי אם לא כך , הזכרת הנשיאים היתה מוצדקת רק בקשר להתרה ולא כבר בהתחלה,בקשר לנדרים עצמם! המאמר הבא בא כדי להסביר הקשר בין "נשיאים" לנדרים:

האם נדר זה לא הוספה על מצוות התורה  ועברה על "לא תוסיפו ולא תגרעו ממנו"?

לא! כי הרי מצווה אי אפשר להפר או להתיר לעולם. נדר כן! ולכן , נכון שלנדר יש אותה קדושה ואותו כוח עבור האדם , כמו שיש למצוות התורה. אבל העובדה שאפשר להתיר נדר ולא מצווה, מבדיל מהותית בין מצווה לנדר ומאפשר "להוסיף" נדרים על מצוות .

יוצא מזה: עצם אפשרות הניתנת לאדם לנדור, באה מהאפשרות להתיר הנדר! זאת אומרת, שה"גדולה" המוענקת לאדם לקדש את דברו כמו דבר ה' בעצמו, תלויה ב"קטנות" של האדם שמכיר שהוא עלול לא להצליח לעמוד בדיבורו ולצורך בהתרת נדרו!!

אילו לאדם לא היה אפשר להתיר, אז דיבורו היה נחשב ל"אלוהי", וזה היה סותר את המצווה של בל תוסיף, זה היה משווה אותו לאלוהים, וזה היה אסור לגמרי!!

הנדר הוא אנושי!

לנדר יש מימד של השקה לאלוהות, אבל בו זמנית, יש לו מימד של הכרה בקטנות האדם, באנושיותו!

לכן אי אפשר להפריד בין אפשרות לנדור והאפשרות להתיר הנדר.

 

הנשיאים:

הם מסמלים את גדלות האדם. אדם יכול לראות אדם גדול ולהימשך אחר גדלותו ולשאוף לגדלות . אדם יכול להרגיש בזמן מסויים "גדול", זך, התרוממות רוח. ולפעמים, הוא יכול להרגיש שפלות ונמיכות רוח.

הנדר, בא בדרך כלל ברגעים של גדולה, שבהם האדם מנסה לקחת החלטות טובות עבור עצמו, וההחלטות האלה, ה"נדר" יעזור  לו בעת שפלות , לעמוד בהחלטתו הטובה בעת גדולה. למשל, אדם הגיע להחלטה להפסיק לעשן. זו זמן גדלות עבורו. הוא יכול לנצל גדולה רגעית זו, כדי לנדור , למשל "שהוא לא יעשן יותר". הנדר הזה , יכול לעזור לו בזמן חולשה, שהתאווה גדולה ממנו, ואז הוא יזכור הנדר, הוא יזכור שהיה לו רגע של גדלות וזה יכול לעזור לו לא לעשן אפילו ברגעים של חולשה!

נמצא, שמטרת הנדר היא לקבוע דבר, בעת "גדלות" שתעזור בעת "שפלות"! אדם "גדול" יכול להוות לאדם כוח לגדול בעצמו. כמו שרגעים גדולים בחייו של האדם עצמו, יכולים לתת לו כוח ברגעים של שפלות.

תפקיד ה"נשיאים" כאן , ברורה: תוקף הנדר בא מהגדלות. ובהכרה שיש קטנות! ולכן הגדולה תעזור לקטנות.

מצד שני, יש הכרה של קטנות. יש אפשרות להתיר נדר. הכרה שעובדה שהאדם הוא אנושי. וההכרה הזו היא זו שמאפשרת לגדלות שלו , להיות גם היא אנושית! ולא אלוהית!! העובדה שהנשיא, הגדול, יכול להתיר, זה אומר שהנדר הוא לא אלהי אלא אנושי . ובתור שכזה, הוא מותר ומותאם לאדם, בגדלותו ובשפלותו.

"נשיאים" כתוב ולא "נשואים". הם לא מנושים מעל לאנשים האחרים. הם משיאים את האחרים. "נשיאים" הם "משיאים". הגדלות שלהם נמדדת ביכולת שלהם למשוך מעלה את האחרים.

תפקיד הגדלות היא -רק- לרומם את רגעי הקטנות.

תפקיד הנדר הוא לעזור לרגעי הגדלות להתרומם ברגעי הקטנות.

 

מטות:

מלשון "הטיה": מטה משה היא האפשרות של משה להטות את האלהות כלפי מטה. להטות את הגדלות כלפי הקטנות

מטה אהרון , מטרתו להטות את האדם כלפי האלוהים. להטות את הקטנות כלפי הגדלות.

ראשי המטות: הם ראשים, גדולים, שמצליחים להטות את קטנות האדם כלפי גדלותו.

ייתכן ששמה של הסדרה :"מטות" מקורה ברעיון שנתן לאדם להטות את עצמו משפלות לגדלות וגם לא לחשוב שגדלותו הופכת אותו לאלוהים! הוא נשאר אדם.

 

פרשת הנדרים לפני כניסה לארץ(לע"ד)

למה פרשת הנדרים נאמרה כל כך מאוחר, רגע לפני הכניסה לארץ?

הסבר השם משמואל הוא שיש רצף בין פרשיות שלח-קרח-חקת- בלק-פנחס-מטות : הכל מסובב על עניין הדיבור!

לעניות דעתי, נראה לי שהכניסה לארץ דורשת אחריות הרבה יותר גדולה מצד כל אדם מישראל. הנדר הוא צעד אחראי של אדם הלוקח על עצמו אחריות על עצמו ועל דיבורו.

בנוסף לכך, בארץ ישראל, נדרש מהאדם לעסוק בכל התחומים. הגשמיים והרוחניים. ה"קטנוניים" וה"גדולים" ביותר. אדם שירצה להישאר בתחומים הגדולים והנשגבים של הרוחניות, לא הבין את משמעות הכניסה לארץ ישראל. הנדר הוא הסמל של העיסוק בתחומים הגדולים והקטנוניים , על ידי האדם הגדול והקטן, האדם האנושי!

 

אותם ואת פנחס (שצב)

רש"י מסביר שפנחס היה צריך להשתתף במלחמת מדין כי הוא היה צאצא מיוסף והיה צריך לנקום מכירת יוסף על ידי המדיינים!!

  • שאלה ראשונה= מאיפה פנחס הוא צאצא של יוסף? הוא כבר הסביר לנו שאמו של פנחס היא בת יתרו! איך הוא יכול להיות גם הבן של בת יוסף?

אפילו אם אביו, אלישבע היא משבט יהודה (אחות נחשון בן עמינדב).

נראה לי שאפשר לתרץ כך: המדרש שאמר שפנחס הוא בן בת יתרו נסמך על האמרה שבני ישראל היו מרננים אחרי פנחס ואומרים: ראו בן פוטי זה שפיטם אבי אימו עגלות לעבודה זרה.."

פוטי הוא יתרו כי קוראים לו פוטיאל.

אבל אפשר גם להגיד ש "פוטי", זה פוטי- פרע כהן און!. יוסף אכן התחתן עם אסנת בת פוטי פרע. וההוא היה עובד עבודה זרה. כך שייתכן שפנחס בא מאסנת בת פוטיפר !! ונבין יותר שבני ישראל היו משמיצים פוטיפר ולא יתרו בפיטום עגלים לעבודה זרה!!

  • שאלה יותר חשובה על רש"י: מה הקשר בן מכירת המדיינים לחיוב בלחימה עליהם לפני הכניסה?? ובכלל למה בבראשית מסופר שהמדנים מכרו את יוסף?

מטרת כניסת העם על ארצו היא שהעם ימצא אחדות.זה יקרה ממש רק בסוף ההסטוריה. בינתיים יש כוחות נגדיים וכוחות בונים.

הכוחות הנגדיים הן מסומלות על ידי מואב ומידיין!

יוסף היה האח המאחד. אחיו לא הבינו זאת ורצו להיפטר ממנו כי חשבו שהוא רוצה להשתלת עליהם.

  1. כוחות מואב מנסים להעביר את ישראל ממידותיו על ידי שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות.
  2. מדיין רוצים למנוע מישראל את אחדותם. הם נגד המוסג "כנסת ישראל" הם נגד המוסג "קהל". לכן הם פחדו "עתה ילחכו הקהל.."
  • כשצאצא אחד ממואב, מהצד הטוב שלהם, שלמה בן דוד בן רות המואבייה בנה בית המקדש, הוא ניצח את כוחות מואב והבית הראשון החזיק מעמד על ידי שמירת שלושת המצוות ש"ד, ע"ז וג"ע. אבל מיד כשישראל חזרו ועברו על שלושת החטאים האלה, נחרב הבית.
  • כשישראל ראו את הצורך שוב להתכנס ולחזור לארצם אחרי גלות בבל, המושג של "כנסת ישראל" גבה בליבם. לא שמירת המצוות או חכמה יתרה או צדקות מופרזת זיכתה אותם לבניין הבית השני.

אבל מייד כשגברה שנאת החינם חרב הבית השני.

 

הווה אומר ,שכל הזמן, אנו מנסים להילחם נגד שתי הבעיות האלה: המימד המוסרי -ערכי שלנו (קליפת מואב-הדת) ואחדות העם (כליפת מדיין).

**אבל יש אי שוויון בין שני המישורים האלה: הרבה יותר קשה להשתחרר מקליפת מדין מאשר מקליפת מואב!! לראיה, הגלות אחרי חורבן ראשון נמשכה רק 70 שנה. בעוד שהגלות אחרי הבית השני נמשך 2000!

 

אחי יוסף, במקום להרוג את יוסף, מכרו אותו. כך הם המתיקו את קליפת מואב. כי הם לא עברו עבירה גדולה מדי.

אבל לגבי האחווה, הם לא עשו כלום, הם מכרו אותו כדי להרחיק אותו לנצח. ולכן, קליפת מדיין לא תוקנה. להיפך, במכירה , הם נתנו תוקף לקליפת מדיין. וזה מה שרוצה הפסוק לאומר: והמדנים מכרו את יוסף"

המדנים, הם המדיינים, מלשון ריב ומדון, קליפת שנאת חינם, היא זאת שעומדת ומקטרגת על עם ישראל.

לכן, לפני הכניסה לארץ, יש צורך קיומי לאפשר התחלת פיתרון בעיית מדיין!

לכן, מתבקש משה בעצמו, שהוא סמל אחדות העם, להילחם נגד מדיין ועד אז הוא יוכל להיאסף אל עמיו.

התערבות פנחס במלחמה נגד מדיין מוסברת על ידי זה שהוא גם צאצא מיוסף והוא זה שצריך לטפל במכירה של סבו על ידי בעיית קליפת מדיין!

בסוף ההיסטוריה, לפני בניין בית שלישי, יהיה שוב צורך לטפל בבעיית מדיין, זאת אומרת לטפל באחדות עם ישראל, שעם ישראל ירגיש שהוא עם אחד ושהעיקר היא "כנסת ישראל" (הרבה יותר מאשר בעיית מואב, הדת ) ולכן, אליהו הנביא הוא זה שיטפל בבעיה זו. כמו שפנחס – הוא אליהו- התחיל לטפל בה בכניסה לארץ בפרשתנו!