קרח פי2

בע"ה ג סיוון התשע"ח

מישל בן שושן

https://divretorah.com/

קורח פי2

סיפור הפרשה:

הפרשה מתארת תרעומות שונות של העם כולו ושל חלק ממנהיגיו נגד השלטון של משה ואהרון. קרח שייך לשתי קבוצות שונות:

  1. דתן, אבירן, און בן פלט..: הם נראים מתנגדים בעיקר נגד שלטונו של משה. הם יוצרים "משכן אלטרנטיבי" ואינם מסכימים לסור למרותו של משה. הם מאשימים את משה בכישלון חרוץ של מהלך יציאת מצרים לקראת כניסה לארץ .
  2. 250 נשיאי עדה: הם נראים מתנגדים לבחירתו של אהרון ככהן הגדול. האם הם רוצים כהן גדול אחר או לבטל את מעמד הכהונה ? אולי הם רוצים להיות כוהנים בעצמם או אולי הם רוצים שכל העם כולו יהיו כוהנים?

נגד שתי הקבוצות האלה, מחולקות גם במקום שהם מתכנסים (דתן ואבירם באוהליהם במחנה ראובן- 250 איש במשכן), ולהם רצונות , תלונות שונות. לכן משה מזמין שני עונשים שונים:

  1. דתן ואבירם וחבריהם נבלעים באדמה
  2. 250 נשיאי העדה נשרפים בהקריבם קטורת.

 

מעניין לשים לב לכמה נקודות:

1.מות קורח:

קרח משתייך לשתי הקבוצות! עד כדי כך, שאנו לא מצליחים לעקוב אחריו. הוא גם בקבוצה של דתן ואבירם ונראה נבלע באדמה איתם והוא גם נמצא במקום אחר, עם 250 האנשים ונראה , אולי , נשרף איתם. גם מקורות אחרים בתורה שמדברים על מות אותם האנשים משאירים אותנו בספק בקשר לצורת מותו של קרח.

2 העם כולו

נראה לכאורה שרק קרח ושתי הקבוצות, קשורים במרד . אבל, גם אחרי מות שתי הקבוצות, העם ממשיך להתלונן נגד משה ואהרון. וה' מחליט להרוג את…..כל העם! רק מעשה אמיץ של אהרון שרץ עם הקטורת בידו מצמצם את המתים ל14700 "בלבד!

היינו חושבים שהמגפה הנוראה הזו מסיימת את הסיפור. אבל ה' שוב מצווה לערוך מבחן נוסף עם מטות שאחד מהם, המטה של אהרון פורח ומוציא שקדים. דבר שמראה שאהרון נבחר, אבל המעשה הזה נעשה גם כדי לענות על תלונות "בני מרי". זה סימן שהתלונות עדיין לא הסתיימו בשלב הקודם!

3.מתנות כהונה

כל סופה של הפרשה מוקדש למתנות שיש לתת לכהנים וללווים.

אם המטרה היתה להנמיך את קובה הלהבות של המרד, למה להוסיף עוד אש על המדורה כשהתורה מזכירה (זה כבר נאמר בהרבה מקומות אחרים בעבר) שלכהנים מגיעים מתנות!!

נראה שהפרשה כולה באה דווקא להסביר שוב ושוב את איכות וסיבת בחירת שבט אחד ,שבט לוי, "מעל" שאר השבטים: ההסבר פשוט: לא מדובר בבחירה ותפקיד ששם את השבט הזה "מעל" כולם אלא בחירה שמשרתת את אחדות כל העם, כשהשבט הזה, שבט לוי, מטרתו היא דווקא לשמור על אחדות כל העם!

 

אבל נעסוק בנקודות מעניינות אחרות

 

  1. מה פשר העונש היוצא דופן של פתיחת פי הארץ ובליעת עדת דתן ואבירם?

 

הרב מנשה וינר משווה בין הסיפור הזה לבין סיפור פתיחת פי הארץ שבלע את דמי הבל אחרי שקיין אחיו הרג אותו! אכן, הזהר קובע שמשה הוא "גלגולו " של הבל  וקרח גלגולו של קין!. כלומר, המחלוקת הזו בין קרח למשה היא גלגלו מחלוקת קדומה מאוד בין קין והבל. מחלוקת זו, כנראה ממשיכה גם מעבר לקרח ומשה עצמם.

ייתכן שמחלוקת זו היא מחלוקת בין שתי תפיסות אנושיות עמוקות. אפילו אם התורה מתארת את עדת קרח כרשעים גמורים, ברור שיש אמת כל שהי בטענותיהם ואפילו הגמרא מחייבת אותנו להכיר בעובדה שקרח הוא תלמיד חכם. המסורת יודעת להדגיש פעמיים:

  • "בני קרח לא מתו" (פסוק מהתורה) , פירושו, כנראה שיש דברים טובים שיש לחלץ מתוך קורח. יש אפילו מזמורי תהילים שנאמרו לבני קרח.
  • שמואל הנביא הוא מצאצאי קרח. שמואל, כנראה יעשה את התיקון של החלקים הרעים אצל קרח ויגלה את הטוב שיש בטענותיו.

נחזור לקין: חווה, אמו, נתנה לו שם זה כי "קניתי איש עם אלוהים". עניין הקניין, העושר, השייכות המטריאליסט. העובדה שעכשיו האדם יכול להידמות לאלוהים כי הוא גם יכל ליצור דבר חדש בעולם, עלולים להוביל אותו להרגשה של כוח עצום ושל עצמאות מופרזת. אפילו אם הוא מביא מנחה לאלוהים, ספק אם זה בתור שוויון אתו או כדי "לעשות עסקים אתו"! אני נותן לך משהו כדי לחזק את המעמד שלי מולך ואולי כדי לקבל ממך דברים אחרים. להבל, חווה לא נותנת הסבר לשמו. הוא רק "אחיו" של קין. אבל, השם "הבל" אינו זקוק לפרשנות. ברור שהוא כבר הרבה פחות שווה. עיקרו איננו ממשי. אולי הוא יותר מדי רוחני. לא מרגישים ביתרון שלו, בעולם התחרותי, עסקי, כלכלי. בעולם קפיטליסטי, למשל, הבל איננו שווה כלום! אולי איש דת או אומן, אבל גם זה, הוא חייב להוכיח במבחן ה"יעילות" האם הוא אומן  שווה כלכלית או איש דת שמוכיח את עצמו.

בגלל זה, אומרים הרבה שכל טענות קורח נראות צודקות מאוד. לכן הוא מתואר כעשיר מופלג. בעצם קרח טוען: כל בעיה פתירה. תנו את הרשימה שלך הבעיות ואני אפתור את כולן. כי הרי כולנו הגענו למדרגה של "קדושים". קוראים לזה דמגוגיה אבל, אפילו אם נתייחס לקרח כבעל כוונות טהורות (מה שאין לו), אלה הטענות של האנשים שלא מקבלים את מורכבות הבעיות האנושיות. עבורם, הכל פתיר ויש קריטריונים ברורים להצלחה. בשביל קרח, אין מקום לאדם כמו הבל! בעיני , זה דומה מאוד לתפיסה ה " אולטרה ליבראלית" .

מול זה, משה יכול רק "ליפול על פניו"! כי הוא מייצג בדיוק ההיפך: אנו עדיין לא הגענו למצב של "כולם קדושים". אנו הולכים לשם אבל הדרך ארוכה ומלאת תקלות , עיכובים וכישלונות.

 

אבל יש גורם שלישי לדילמה הזו: ה'! ה' העניש את קין. ה' גורם לארץ לפתוח את פיה כדי לבלוע את דתן ואבירם. ה' נמצא בצד משה! כי משה זקוק לעזרת ה'! הצד של קרח איננו זקוק לה'! אנשים חילונים, אתאיסטים, יכולים להסתדר מצויין עם טענות קרח. יש מדע, יש הגיון. יש חכמה. הכל מביא ליעילות ולהצלחה. יש להסתכל על החיים באופן חיובי של יעילות וכדאיות. אכן, העולם "מתקדם" על ידי הטענות האלה.

אבל, מי יכול לעוזר לטענה הנגדית שהכל מורכב ושיש אנשים חלשים בחברה. ולא כולם מצליחים להיות יעילים ולא כולם זהים ולא הכל פתיר?

אפילו משה הרגיש שהוא איננו יכול לעמוד בתפקיד המנהיג "המספק סחורה" ! ולכן, ה' בחר בו! כי הוא נציג הצד הזה , ולכן הוא בחר בו דווקא! ה' לא בחר בקרח כי הוא אינו זקוק בבחירה של ה'!

ה' חייב לאזן את המשוואה ולכן הוא מצדד במשה והתורה מצדדת במשה!

אבל ייתכן מאוד שעולם שיהיה מלא אך ורק באנשים כמו משה, באנשים כמו הבל, לא היה "מתקדם" הרבה!!

לכן משה דורש מה' שהוא לא יקבל את ה"מנחה" שהביאו דתן ואבירם.(לא חשוב לדעת על איזה מנחה מדובר) . בדיוק כמו שה' עשה עם מנחת קין! ה' לא שעה למנחת קין!! הוא העדיף את מנחת הבל כי הבל הביא את עצמו כמתנה ("והבל הביא –גם הוא"= הוא הביא גם את עצמו, הוא הרגיש שהוא שייך לבורא, מלא ענווה).

למה משה דורש זאת? כנראה בגלל שיש מקום לקבלת מנחת דתן ואבירם! אם לא, משה לא היה דורש שהיא לא תתקבל! משה מבקש שמה שכבר נעשה על ידי ה' כלפי מנחת קין וגרם הרג הבל, שוב יחזור כאן ויקרא. היה אולי חשש מאת ה' שמה יקרא שוב אסון אם לא יקבל המנחה! משה לוקח אחריות על התוצאות: אני משה מוכן לעמוד מול הטענות שלהם ולהציל את חיי הבל הפעם!

 

שמואל הנביא

  1. לפי המסורת הוא מצאצאי קרח. בתקופתו, הכהן הגדול היה עלי. אבל בני עלי היו מושחתים. שמואל בא לתקן את שחיטות הכהנים האלה. קרח כבר הזהיר מפני סכנת השחיטות השלטונית וריכוז הכוחות אצל הכהן הגדול. והנה ששמואל מבניו בא לתקן זאת. הוא אפילו ריכז באדם אחד את שני המנהיגים משה ואהרון ביחד והיה שקול כנגד שניהם.

תהלים פרק צט (ו) מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל יְקֹוָק וְהוּא יַעֲנֵם:

שמואל הוא ההוכחה שהיו דברים טובים בטענות קרח. אבל יש רק לחכות שהזמן יגיע . להיות סבלני ולעבוד קשה עד שזה יגיע כי אנו בטוחים שיום אחד נגיע למצב אידיאלי זה. קרח צודק לעתיד לבוא!

 

תליט שכולה תכלת

המדרש מוכר: קרח הביא טלית שכולה תכלת ושאל את משה האם היא זקוקה לפתיל תכלת למרות שכל החוטים שלה כבר תכלת? זה דומה מאוד לטענה שכולם קדושים ואין צורך בכהנים או לויים שיתווכו.

אבל יש משהוא מעבר: פרשת ציצית אומרת בדיוק את מה שקרח אומר!!:

  1. תשימו פתיל תכלת, כמו שיש לכהן הגדול
  2. תשימו ציצת, כמו שיש לכהן הגדול ציץ על פתיל התכלת
  3. כדי שכולכם תהיו קדושים : והייתם קדושים לאלוהיכם"

אכן, הפרשה שקדמה לסיפור קרח, בתורה היא פרשת ציצית. כי בא זה ודרש שמה שכתוב כאן יילקח בחשבון: כולם קדושים! הוא טעה בדבר אחד: ו דרישה כדי שנגיע בשלב מאוחר יותר לאידיאל הזה. בינתיים יש לעמול קשה בערת מצוות כדי להגיע למצב שאכן לא נצטרך יותר במתווכים!

 

  1. הקרבת הקטורת

משה מציע ל250 אנשי עדת קרח, לעבור מבחן: נראה במי ה' יבחר כדי להיות כהן גדול! אבל המבחן הזה מזכיר מאוד את מה שהביא כבר למיתת בני אהרון!

לקיחת מחתה

לשים עליה אש

לשים על זה קטורת

ולהיות מול ה' שיבחר מי הוא "הקדוש" (בדיוק מה שנאמר על נדב ואביהו "בקרובי אקדש")

במקום להרתיע את ה250 איש (כי הרי הם יודעים שזה מתכון למיתה בשרפה, כולם מצייטים ומגיעים מול המשכן עם מחתות! זה דבר פלא! האם הם רוצים להתאבד? או שמה הם מוכנים לקחת סיכון רק כדי להיבחר?

אולי הם עושים זאת מתוך ייאוש?? השאלה נשארת בקשיותה!

אבל יש עוד דבר דומה למה שקרא עם נדב ואביהו: סיפור מיתת נדב ואביהו לימד את כל תהליך סדר העבודה לדורות לכל מי שירצה להיכנס לקדש הקדשים.

כאן, מיתת 250 האנשים יישאר גם הוא בתודעה הלאומית: מהמחתות ייעשה פח נחושת שיכסה את מזבח העולה לתמיד!

בשני המקרים, נלמד משהוא חשוב ועקרוני עבור עם ישראל לדורות!

נדב ואביהו ו250 האנשים, הקריבו את עצמם "למען" תוספת חשובה במקדש עבור בני ישראל לדורות.

 

  1. מה פשר מבחן המטות?.

אחרי שכל עדת קרח מתו ואחרי שעם ישראל שוב בא בתלונות ואחרי עונש של 14700 מתים, עדיין מרגישים באוויר את טענות העם ("בני מרי"). עד שה' בעצמו יוזם מבחן נוסף כדי להראות שאכן הוא זה שממנה את אהרון ואת משה. הפעם המבחן הוא לא אלים. הוא אפילו "יפה":

כל נציג שבט יביא מטה: חתיכת עץ יבשה ויכתוב עליו את שם שבטו. וגם אהרון, בתור נציג שבו לוי מביא את מטהו ושם אותו יחד עם שאר המטות, במשכן.

משה מוציא את המטות והנה המטה של אהרון פרח ואפילו הוציא ציץ ואפילו שקדים.

אי אפשר שלא להשוות בין הסיפור הזה למנורה:

שמות פרק כה  (לא) וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר …(לד) וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ:

נחשוב על ה12 המטות מסביב למטה אהרון, המטה ה13. , זה בדיוק המנורה שבה יש פרחים, גביעים משוקדים , כשהכהן המדליק חובש ציץ על מצחו!

 

 

 

 

ששת קני המנורה היוצאים מצדיה מסמלים את כל הדעות השונות של כל השבטים שנראים יוצאים מהקנה האמצעי המקובל. כל קנה הולך לדרכו, זווית ישירה מחוץ לקנה האמצעי. ואחר כך, הקנה עושה סיבוב לקראת קו הישר שמחבר בין כל הקנים. ההדלקה של המנורה גורמת לסגירת חצי המעגל הזה שנוצר כשכל נר פונה אל עבר הנר המרכזי המאחד את כל המנורה.

גם כאן, מטה אהרון הוא נגד הנר המרכזי של המנורה. הפריחה שלו התאפשרה בזכות הימצאותם של 12 המטות האחרים שנמצאים משני צדדיו!

כמו שהמנורה נדלקת כדי שהנר המרכזי יואר וייתן גם הוא מכוחו לשאר הקנים היוצאים ממנו, כך אהרון בא כדי לאחד את כל חלקי העם ולתת להם משמעות בהיותם ביחד.

לא רק חיות ואחדות מטה אהרון נותן אלא תקווה שאפילו מעץ יבש יוציאו פרחים ציצים ושקדים!

למה במנורה שישה קנים מכל עבר וכאן 12?  נראה לעניות דעתי שכל אחד חייב להרגיש חצי, כמו במחצית השקל. אם כל שבט מרגיש "חלק" אז, בשותפות עם שבט אחר הוא בונה קנה אחד של המנורה! וביחד כל הקנים את עם ישראל.

 

 

 

  1. שתי מיתות שונות:

ניתן להסביר את המחלוקת בין ראייה אופקית של החברה (שוויון )(משה) לבין ראיה אנכית (קרח ועדתו).

בראיה אנכית, כל אחד נמצא על סולם כשיש אנשים לפניו ואחרים אחוריו. במצב הזה , כשאני מרגיש כאילו "עומד בטור" יש שתי אופציות:

  1. לרצות להתקדם עוד יותר מהר למעלה
  2. לרצות להוריד את האנשים שקודמים אותי! להפיל אותם, כדי לקדם את העניינים שלי

האופציה הראשונה, היא האופציה של 250 הנשיאים: הם רוצים לגשת לעבודת הכהונה ולקדם את עצמם

האופציה השנייה, היא  זו דתן ואבירם שרוצים להפיל את משה והמנהיגות הנוכחית . הם לא רוצים "לעלות"(לא נעלה) אלה שהאחרים ירדו!

לפי הסבר זה, מבינים את שני סוגי המיתות:

  1. 250 האנשים שרצו להתקדם הלאה, נשרפו בקרבתם אל הקדושה הנכספת
  2. דתן ואבירם שרצו להוריד את המנהיגות מטה, ירדו עוד יותר, בתוך האדמה מטה!

 

  1. לסיכום:

כל העדה קדושים. כל עם ישראל אמור להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" אבל, בגלל אילוצים של המציאות, בגלל חטא העגל, בני ישראל עדיין לא הגיעו למדרגה הזו הנכספת. לכן, יש שבט אחד שנבחר מתוכם שמטרתו היא להביא למטרה הנכספת! לגרום לעם ישראל לשאוף לקדושה ולהתאחד.

בחירת שבט לוי והכהנים אינה פסילת שאר העם. להיפך. היא באה כדי לשרת את העם. ולכן, סוף הפרשה העוסק במתנות כהונה באים להגיד דבר פשוט: העם מזין את הכהנים והלויים. אבל הכוהנים והלויים מזינים את העם כולו באחדות, בלימוד, בכפרה, ומלמדת להם איך לגשת לעולם הקדושה.

קרח ועדתו צודקים אבל לא בעיטוי הנכון. טענותיהם כתובה כבר בפרשה הקודמת, פרשת ציצית. אבל היישום מבקש תהליך ארוך שבו יש לבחור בשבט אחד שידאג להצלחת התהליך.

משה רבינו נבחר כדי ללמד לעם ישראל שהמטרה היא ביטול התיווך בין האדם והבורא. אבל הם בקשו ממנו בהר סיני להיות המתווך. לכן, משה הוא המתווך שמלמד איך לחיות בל תיווך

שבט לוי בא כדי לחנך את העם עד שלא יזדקק לו.

עד שבסופו של דבר כל עם ישראל יהיה באמת עם כהנים וגוי קדוש כולו

ואחר כך, כל עמי הארץ יקבלו את כהונת עם ישראל כלפיהם, וגם זה יבוטל כשכל עמי הארץ ידעו את ה' כמים הים מכסים!

 

  1. מזמור מסכם

המזמור שמסכם הכי יפה את הפרשה הוא מזמור שיר ליום השבת:

תהלים פרק צב (א) מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת:(ב) טוֹב לְהֹדוֹת לַיקֹוָק וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן:…( ח) בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד:(ט) וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְקֹוָק:(…יב) וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי:(יג) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה:(יד) שְׁתוּלִים בְּבֵית יְקֹוָק בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ:(טו) עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ:(..

נזכור קודם כל את המשנה:

משנה מסכת אבות פרק ה משנה ו [ה] עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:

מטה אהרון, זה שפרח, נברא "בין השמשות" בערב שבת!  כי הוא אמור לחבר בין שני עולמות שונים ומנוגדים. בין הבל לקין, בין עולם החול ועולם הקודש. במזמור שאנו קוראים בשבת בין השמשות, מוזכרים בו שתי פריחות:

  1. הפריחה של הרשעים
  2. הפריחה של הצדיק

לכאורה, הרשעים הם אלה שפורחים בעולם!   אבל האמת היא שהצדיקים הם אלה שפורחים באמת, כמו המטה של אהרון. הם אפילו יכולים להפריח עץ יבש! ולגמול שקדים!  אנו מאמינים שצדיקים כן יפרחו כתמר!     "צדיק כתמר יפרח"….      התמר הוא הפרי שמסמל תום הרע     תמר= תם-מר.

נזכור שאחרי קריעת ים סוף, בני ישראל מגיעים ל"מרה" ,שם, הרגישו את מרירות המים אבל אחר כך הם הגיעו למקום שפרחו בו 12 תמרים:

שמות פרק טו  (כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים ….. וַיּוֹרֵהוּ יְקֹוָק עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם ..  (כז) וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם ..

 

התמר הוא סוף המרירות. באחרית ההיסטוריה נבין שהפריחה האמיתי באה מהצדיקים. ובסוף, נגלה שקרח צדק כי בסופי תיבות "צדיק כתמר יפרח! קרח!

קרח פי

בע"ה כז סיוון התשעז

מישל בן שושן

 

קרח פי

 

התלונות:  (הרב שפיגלמן):

 

יש שתי קבוצות שונות בעם ישראל שמתלוננות בסיפור הזה:

  1. 250 איש (אנשים חשובים, נשיאים, אנשי שם) שלא מבינים למה רק הכהנים נבחרו לשרת את ה'. ולמה אהרון בלבד יכול להיות כהן גדול. המניעים שלהם, נראים לכתחילה טהורים וגם טענותיהם מוצדקות לכאורה: הרי לפני כמה פסוקים (סוף פרשת שלח) קראנו את פרשת ציצית:

פרק טו (לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת (מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם:

לבישת הטלית אמורה להפוך כל יהודי למן "כהן  גדול"  קטן: " הציצית" הם כמו ה"ציץ| שנמצא על מצח הכהן הגדול ,ופתיל התכלת שמחזיק את הציץ בא בציצית עצמם. והכל בא כדי שנהיה כולנו (לובשי הציצית) "קדושים לאלוהיכם". אם כן, טענתם ,שכולם יכולים להיות כוהנים ,נראית מאוד נכונה.

  1. דתן , אבירם, און..הם עוררים על המנהיגות של משה ועל בחירת שבט לוי. הרי הם בני ראובן, הבכור. ונשארת בתוכם הטענה הישנה הזאת: למה ראובן איננו המנהיג ולמה נבחר שבט לוי במקומו.
  • כל קבוצה, לבדה, לא היתה מעיזה להביע את הדרשות שלה. דתן ואבירם חושבים זאת כבר במצרים (הם, לפי המדרש, שני העברים הניצים שרצו להלשין על משה שהרג המצרי). והנשיאים גם כן לא היו מעיזים לפתוח במרד לולי גיבש זאת קרח.
  1. קרח: הוא בעצם השתמש בשתי הטענות של שתי הקבוצות כדי לעורר מרד. כך, הוא השתמש בהם והוא שינה אפילו את אופי התנגדותם. 250 האנשים, "תומרנו" על ידי קרח.

כשהפסוק אומר "ויקח קרח" ולא מפרטת מה הוא בעצם לקח, הוא , נראה לי, רומז על כך שקרח לקח את שתי הקבוצות ועשה מזה מרד אחד.לכן, טענת קורח היא שילוב של הטענות של שתי הקבוצות.

לכן, אנו לא יודעים ,למשל ,איך מת קרח (אם מכלל!). פסוקים אחדים נותנים לחשוב שהוא מת עם הקבוצה הראשונה, נשרף בסיפור המחתות. פסוקים אחרים נותנים לחשוב שהוא נבלע באדמה עם דתן ואבירם.

 

כשאנו קוראים את הסיפור בתורה, ומנתחים את הפסוקים, מגלים ששני סיפורים שונים (של שתי הקבוצות וטענותיהן) משולבים אחד בתוך השני. מי שילב בניהם? קרח עצמו! התורה מספרת על השילוב הזה.

אבל אם אנו רוצים לגלות מה הן הטענות, נמצא ארבע:

  1. האם אפשר להפוך לכהן אפילו אם לא נולדים כהן? (טענת ה250)
  2. למה אהרון נבחר לכהן גדול (טענת ה250)
  3. למה שבט לוי נבחר מכל השבטים (טענת דתן ואבירם)
  4. למה משה נבחר למנהיג (טענת דתן ואבירם)

לקרח ארבעת הטענות גם יחד.אבל מאחורי הטענות האלה,ננסה לגלות בלימוד הזה מה הם המניעים העמוקים של קרח. אי אפשר להסתפק באמירה גורפת שקרח הוא רשע. לא נכון, לדעתי, להשחיר את קרח ולבטל אותו ואת טענותיו. התורה לא היתה מקדישה פרשה שלמה עבור איש רשע שאין בו שום לימוד.

החכמים עצמם ,מציינים שלקרח היה צאצא חשוב מאוד: שמואל הנביא! התורה בעצמה מציינת ש"בני קרח לא מתו". כלומר, יש בקרח דברים טובים מעורבים עם דברים רעים. הוא נענש וכך נידונים הצדדים האפלים שלו אבל יש גם לגלות את הצדדים הנכונים והטובים שבאו לביטוי אצל זרעו המפואר.

 

לפני כן, ננסה לראות איך משה מצליח להדוף את ארבעת הטענות של המרד:

  1. כדי לבדוק האם אדם שאיננו כהן יכול להפוך להיות כהן, משה מציע את מבחן הקטורת. לכתחילה, לא היתה כוונת משה שכל מקטירי הקטורת יהרגו. נראה שמשה באמת מציע מבחן אמיתי. ה' יבחר לו אנשים חשובים, כשהוא יקבל את הקטורת שלהם. :

במדבר פרק טז (ו) זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:(ז) וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְקֹוָק מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי:

  1. אבל מהר מאוד משה מגלה שיש מניע אחר:למה אהרון נבחר?. את זאת הוא לומד מדתן ואבירם שמסרבים לקבל הנהגת משה וכל ההחלטות שלו, כולל מינוי אהרון, לכן, משה משנה את המבחן שהוא הציע כמה פסוקים למעלה ונותן פקודה שונה:

במדבר פרק טז (יז) וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ:

אהרון נכנס בתמונה! גם אהרון צריך להקטיר קטורת! זה לא היה מתוכנן בהצעה הראשונה. למה? כי מתברר שמינוי אהרון בספק והוא רוצה שהמבחן יעזור לקבל אישור מהאלוהים שאהרון הוא הנבחר על ידי ה' בעצמו.

  1. לגבי הטענות נגדו, משה שם את עצמו במבחן: הוא תולה את אמיתות היבחרותו בנס שיקרה מול כולם:

במדבר פרק טז (כח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי:(כט) אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְקֹוָק שְׁלָחָנִי:(ל) וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְקֹוָק וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְקֹוָק:

ואכן זה קורה, הארץ פותחת את פיה ובולעת את האנשים שהפיצו ספק שהבחרותו.

  1. נשאר למשה לבטל את הטענה האחרונה: האם שבט לוי נבחר מכל שבטי ישראל. והוא יעשה זאת על ידי מטות הנשיאים. כל שבט שם מקל ושם נשיא השבט על המטה. 12 המטות מונחות באוהל מועד ורק מטה אהרון (המייצג את שבט לוי) פורח. הבחירה של שבט לוי מוכח סופית.

אם כן, משה כן משיב על כל אחת מהטענות שהועלו נגדו. אלה כנראה טענות שיצוצו עוד ועוד במשך ההיסטוירה. אי אפשר להתכחש אליהם. אם יש ספקות בעם, יש להסיר הספקות האלה.

זה מאפשר גם לקבוע סופית שהכהנים והלויים הם משרתי ה' ולכן, הפרשה מסתיימת בתפקידים המיוחדים שלהם והמתנות שהם יקבלו מהעם בתמורה.

 

 

הפילוסופיה של קורח

 

הוא טוען שכולם שווים. לא רק בזכויות אלא גם בתפקידים , בערכים, בהיררכיה.  הוא בעד אחדות עד כדי אחידות. הוא נשען על האידיאל של התורה: גילוי האחדות בעולם. כולם קדושים. אכן, זו המטרה העליונה של התורה. עבור קרח, זו לא מטרה, זו הנחת יסוד מוגמרת.עבורו, הגענו כבר מזמן אל המטרה הזו של השוויון.

הטענה הנגדית לקרח (נקרא לה טענת משה) טוענת שלמרות שהאחדות היא ערך עליון, אנו חיים בעולם הזה, עם נתונים בסיסים שונים. בעולם הזה יש ניגודים. יש זכר ונקבה, יש מידות שונות: יש אנשים שיפתחו יותר רגישות למידה זו ויש שיפתחו רגישות ויכולות בעולם מידה שונה. ישנם פרצופים שונים, דעות שונות, 70 שמים, 12 שבטים, מלכים, כהנים,.. כל מני תפקידים שונים כדי להפגיש את הניגודים ומתוכם לגלות אחדות. אם ה' היה אחד ורצה לגלות את אחדותו בעולם, הוא היה בורא בני אדם שווים, זהים. הוא היה גם בורא רק אדם אחד. אבל ריבוי הברואים, ריבוי המשפחות, הדעות, העמים, בא כדי לאפשר ריבוי אין סופי ומתוך הריבוי הזה, אחדות שתתגלה, היא בעלת ערך הרבה יותר עמוק.

 

המלכות והכהונה

ברצונו לשוויון, קרח רוצה לאחד את הפוליטי והדתי, המלכות והכהונה, משה ואהרון.

בעצם, למה יש חלוקה בין משה ואהרון?

היתה חלוקה כזו בין יעקב ועשיו. עשיו וויתר על תפקידו ויעקב קיבל על עצמו את שני התפקידים.

יותר קרוב לקרוח, אנו מוצאים את יצהר (אביו של קרח). יצהר מסמל את השילוב בין המלך והכהן! איך?:

הכהן והמלך משוחים על ידי שמן. אותו השמן (המשחה) מקדש את הכהן הגדול ואת המלך.

זכריה הנביא מדבר על המלך והכהן הגדול החוזרים מבבל וקורא לשניהם "יצהר":

זכריה פרק ד (יא) וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶּה עַל יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל שְׂמֹאולָהּ:(יב) וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו מַה שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב:(יג) וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי:(יד) וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ:…זרובבל (המלך) ויהושוע (הכהן הגדול).

 

 

בסמלה של מדינת ישראל, המנורה באמצע מוקפת מימינה ומשמאלה על ידי שני עצי זית שמדבר עליהם זכריה הנביא. הדת והפוליטיקה. נפרדים זה מזה אבל משלימים זה את זה, מכבדים זה את זה.

זו בדיוק הבעיה של קרח: הוא מנסה להחליף את אביו יצהר. לקחת את מקומו. ולהפוך את ה"שילוב" בין המלכות לכהונה עם ביטול הכהונה והמלכות. חיבור ביניהם שבעצם מבטל אותם!

 

 

 

 

הקרחת

השם "קרח" , כמו כל השמות בתורה, מביע משמעויות שכדאי לבחון כדי להבין יותר את הפנים השונות של הדמות המקראית הזאת.

יש מדרש שמדבר ישירות על קרחתו של קרח:

במדבר רבה פרשה יח ד"ה ד ויקהלו על משה ועל אהרן, ויקח קרח לקח טליתו והלך ליטול עצה מאשתו כשאמר הקב"ה למשה קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם וכה תעשה להם לטהרם וגו' והעבירו תער על כל בשרם מיד עשה כן לקרח התחיל לחזור על ישראל לא היו מכירין אותו אמרו לו מי עשה לך כך אמר להם משה עשה בי ולא עוד אלא נטלני בידי ורגלי והיו מניפין אותי ואומר לי הרי אתה טהור והביא את אהרן אחיו וקשטו ככלה והושיבו באהל מועד מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל ואמרו משה מלך ואהרן אחיו כהן גדול ובניו סגני כהונה תרומה לכהן מעשר לכהן כ"ד מתנות לכהן מיד ויקהלו על משה מיד ויאמרו אליהם אמר ר' לוי באותה שעה כינס קרח עדתו ואמר להם הרביתם עלינו משוי יותר משעבוד מצרים טוב לנו תחת מצרים מתחת ידכם ובקשו לסקלו לפיכך וישמע משה ויפול על פניו

אכן, כל הלויים עברו אותו ה"טיפול": הם גילחו את כל שערותם (גם משה כנראה היה קרח!).:

במדבר פרק ח (ו) קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם:(ז) וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ:

בניגוד ללויים, הכהנים הם בעלי שער!

ויקרא פרק כא :(ה) לֹא  יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת:

 

למה יש הבדל בין הכהנים והלויים בפרט הזה? מה מסמלים השערות? הם אמורים לסמל את השפע המגיע אל האדם.נראה לי לתרגם זאת כך:

בין האדם והשפע, יש דרכים שונות ומרובות. כדי לקבל את מה שמגיע לו, כדי להשיג מטרותיו, האדם חייב לחפש, לעבוד כל הזמן, לקחת דרכים שונות ומרובות. שום דבר איננו בא מאליו ישירות, בצורה חלקה. על האדם לעבוד בכל הכיוונים בכל חייו. השערות הם סמל דרכי העבודה המרובים והלא ברורים שהאדם חייב לקחת כדי להשיג מטרותיו.הקרחת, החלקת הראש והגוף, ביטול השערות, מסמלים אנשים שמייצגים את האידיאל. המטרה שאיליה אנו מנסים להשיג.

 

הבעיה היא כשחושבים שכבר הגענו למצב האידיאלי. זה מבטל כל צורך בעבודה, בשיפור, בחיפוש. כל דמגוג משתמש בכלי הזה: לתת לאחרים אשליה שניתן להשיג את השלמות מיד. השלמות היא בהישג יד. יש רק לבחור ולמנות את הדמגוג והוא יפתור את כל הבעיות מיד.

יש דמגוגים שמשתמשים בזה לרעה, ביודעין. הם יודעים שזה רק אמצעי כדי להשיג את השלטון.

אבל, נראה לי, יש אנשים שבאמת מאמינים בזה. החיים הם יותר מדי קשים והרצון למצוא פתרון אחד לכל הבעיות אחת ולתמיד מפתה כל אדם.

נראה לי שלאשליה הזאת מזהירה התורה.

דווקא התורה, שאנשים רבים מחפשים בה פתרונות קלים לפתור את כל השאלות, היא בעצמה מזהירה אותנו על האשליה הזאת!

כל דת, כל כת, כל אידיאולוגיה  פוליטית מציעים פתרונות לכל הבעיות. בכל דור, כל עם שואף למצוא פתרונות כאלה. ההצע רב כי החיפוש לוחץ עוד יותר!

 

לכן עמדת קורח היא מאוד חשובה עבור התורה: דעו שמתוך הדת עצמה, מתוך האנשים החשובים ביותר, יצוצו הצעות לפתור את כל בעיות החיים אחת ולתמיד. הם ישתמשו בפסוקים, ברעיונות שהתורה עצמה משתמשת בהם.

אבל העיקר הוא לעשות הפרדה גמורה בין

  • המטרה העליונה שיש לשאוף לעבוד כל הזמן לקראתה
  • והדרך הארוכה מאוד שבה אנו נמצאים בעולם הזה!

 

הבעיה היא שקרח הוא לוי!

למה מגלחים את הלויים? כי הם אמורים לייצג את האדם האידיאלי! הם מלמדים את התורה, הם עובדים במקדש. הם מפיחים תקווה . הם מייצגים את המטרה העליונה.

אבל, וכאן אבל גדול, אסור שהם , או אחרים יחשבו שהמטרה הושגה!! יש להישאר מאוד עניו מול המצב הזה.

קרח הוא לוי. מהמשפחה הגדולה ביותר. מנושאי הארון. הקרחת שלו "עלתה לו לראש"! במקום להישאר מטרה, זה הפך אצלו לעובדה מוגמרת!

 

 

 

 

הענווה

אכן, המפתח הוא הענווה:

אם יעקב הצליח לקבל עליו את שני התפקידים  גם יחד, זה בזכות הענווה שלו! ההכנעה שלו. יעקב חי חיים קשים ולא היה לו זמן להתגאות במצבו! הוא היה חלק, כמו שיהיו הלויים. אבל הוא היה מאוד עניו.

 

עם ישראל גם הוא עלול להתגאות ב"בחירה" שלו. הוא עלול לחשוב שהוא עליון על כל הגוים. שהוא "קדוש". שזה פותר אותו מלעבוד!

לכן, נראה לי,ה' שם את עם ישראל במצבים לא נעימים כל הזמן. כדי להילחם נגד האשליה הזו שהוא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה.

גם הקשר עם ארצו מאלצת כל הזמן לעבוד על עצמו ולבטל כל נסיון של גאווה.

ארצו נקראת ארץ "כנען" מלשון הכנעה! ארץ שמאלצת יושביה להיות ענווים!. ארץ שמבטלת כל אפשרות לגאווה!

 

גם הנביאים עלולים להיות גאוותנים! הם שומעים את קול ה'!. לכן, יש להם שערות! הבזיון הגדול ביותר עבור נביא זה להיות קרח! אלישע הנביא מאוד כועס על ילדים שמכנים אותו "קרח קרח". כי זה במטל את נבואתו! אליהו הנביא, המורה שלו היה בעל שערות!

 

השערות מבטאים את מורכבות החיים. הקרחת מבטאת רעיון שהפתרון לכל הבעיות הוא מאחורי הדלת. "יש רק לעשות כך וכך והכל ייפתר"

אי אפשר לענות לאדם כמו קורח. הוא מבטא את האידיאל! והוא מושך אחריו כל אדם! משה לא עונה לו . הוא נופל על פניו! קרח מת על ידי שרפה או בליעת האדמה! כאילו הוא צודק, אבל לא בעולם הזה! הוא לא שייך לעולם הזה!

 

קרחת שערות
קרח=מים קפואים מים סוערים, שוערים
יעקב, איש חלק עשיו איש שעיר
הלויים: מעבירים תער על כל בשרם כהן: לא יקרחו קרחה בראשם
אלישע הנביא: קרח קרח! אליהו הנביא בעל שער

 

 

 

קרח-חרק-קחר-חקר-רחק-רקח (הרב מנשה וינר)

את כל העניינים האלה , ניתן למצוא כשמתבוננים על האותיות שמרכיבות את שמו של קרח.

  1. 1. קרח

כבר למדנו את משמעות הקרחת וביטול השערות

לגבי המובן של הקרח, המים הקפואים, הם גם כן מסמלים מצב קפוא, בניגוד לשערה של המים החיים. והסערה, שכתוב לפעמים שערה, דומים לשערות המסעירים, ההולכים לכל כיוון עם הרבה כיוונים מרובים, כמעט אין סופיים. קרח מציע מצב נקי, סטרילי, קפוא!

  1. 2. רחק

אחד מהמילים החשובים בפרשה שלנו היא הקירבה. כמה ניתן להתקרב וכמה אסור להתקרב. כולם רוצים להתקרב. להיות לווים, להיות כהנים. אבל יש גבולות. לכל אחד המקום המתאים שלו. המטרה של הלויים היא להרחיק את האנשים מלנגוע ולהתקרב יותר מדי אל המשכן! קרח התקרב יותר מדי אל המטרה עד שהוא טוען שכולם הגיעו לקדושה ולמטרה. חסר לו המרחק בין האדם העובד למטרה הנשגבה והבלתי נתפסת בעולם הזה.

  1. 3. חקר

החקירה , זה מטרת עץ הדעת. האדם רוצה לדעת. זה לגיטימי. אבל אסור שהדעת תבטל את החיים עצמם! אילו אדם וחווה היו אוכלים מעץ החיים קודם, מותר היה להם לאכול מעץ הדעת. אבל כשמתחילים עם הדעת, אז אין יותר מקום לחיים האמיתיים! כי מציבים את הידיעה כנקודת התחלה. אם אני לא יודע , אם אני לא מבין, אז אני דוחה את הדבר. המדע נהיה האלוהים העליון. אני קודם כל חושב ואחר כך אני קיים. זה בדיוק חטא אכילת עץ לפני עץ החיים! כשהדעת מבטלת את האמונה! הסדר הנכון הוא אמונה. חיים. ורק אחר כך חקירה.

קרח שם את אשליית החקירה כאמצעי לפתור כל דבר.

במובן הזה, קרח מייצג את האדם המודרני!

 

  1. 4. חרק

בתנ"ך, הפועל הזה מופיע רק במובן אחד: הרשעים שחורקים שיניים! העמדה של קרח היא אלימה. היא הורסת. מאוד קשה להעמיד את עמדת משה, קל מאוד להרוס אותה על ידי קרח.

הרשע הוא זה שהורס בניין שעמלנו הרבה זמן לבנות אותו. הרשע אלים והרסן. השיניים של הרשע מסמלות את האלימות שלו. בהגדה, מבקשים להכהות את שיניו.

עמדת קרח איננה תמימה. היא יכולה בקלות רבה להסית עם מאמין והופכת אותו לעם חוקר שזורק את התינוק יחד עם המים. החקירה יכולה להרוס את האמונה ואת עמודי ההוויה עצמה!

  1. 5. רקח

הקטורת היא האמצעי כדי לבחון האם ניתן להפוך לכהן. הכהן הוא המקריב את הקטורת. הכהן והמלך הם משוחים על ידי השמן.

שני הדברים האלה: הקטורת ושמן המשחה, עשויים בצורה מאוד מדויקת: על ידי מעשה רוקח. "רוקח מעשה רוקח". הדרך של משה היא מורכבת מאוד ויש לשים לב למינון המדויק לכל מרכיב בעבודת האדם. לא כל אדם יבוא וימציא מתכון לעבודת האדם. זה דורש המון דייקנות חכמה וענווה. לא כל כמות ולא כל חומר יכול להיכנס בהרכב של מעשה המרקחת של עבודת הכהן.

6.קחר=קח-חר

קרח לקח את מקומו של חור!

חור, בנה של מרים, היה אחד הממונים החשובים ביותר במלחמת עמלק וגם במתן תורה. המדרש טוען שהוא נהרג בחטא העגל. אבל חור הוא מייצג את היהודי הרגיל

  • אהרון= מייצג הכהונה
  • משה= מייצג הלווייה
  • חור = מייצג את ישראל

חור הוא האדם הממוצע, המייצג את כל אדם רגיל. קורח תופס את הדמות של חור כדי שיבחרו בו כמנהיג האולטימטיבי במקום משה ואהרון.

 

 

 

קרח לוקח את מקומו של יצהר אביו

למעלה טענתי שקרח רצה לקחת מקומו של אביו יצהר. הנה ראייה מן התורה:

משפחת לוי:

 

לוי

 

גרשון                                   קהת                                                                   מררי

 

 

לבני שמעי             עמרם                     יצהר          חברון                  עזיאל            מחלי      מושי

משה ואהרון           קרח  נפג  זכרי                 מישאל אלצפן סתרי

 

בפרשת פנחס, אנו קוראים את המשפחות בדור השלישי:

במדבר פרק כו (נח) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת לֵוִי מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי מִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי מִשְׁפַּחַת הַקָּרְחִי וּקְהָת הוֹלִד אֶת עַמְרָם:

יש לבני, עמרם, חברון, מחלי ומושי. ובמקום יצהר, כתוב "משפחת הקרחי" כאילו קרח בא במקום אביו!

 

זה יכול להיות פתרון לקושיה :"מה לקח קרח?":

"ויקח קרח: בן יצהר בן קהת בן לוי" מה הוא לקח? הוא לקח את מקום אביו כבן קהת בן לוי!

קרח לעד6

בע"ה ל סיוון התשעו

מישל בן שושן

 

קרח לעד6

 

האם החלום של קורח התגשם?

 

קרח רצה לקחת את מקום אהרון ככהן גדול (לראייה, משה, אחרי שהוא שמע את כל הטענות של קרח- אפילו כל מה שלא כתוב בתורה, אומר לו "ובקשתם גם כהונה").

הוא גם רצה, כנראה, לקחת את מקומו של משה. ("ויקומו על משה ואהרון")

 

האם אנו מוצאים אדם שלא היה כוהן ושימש ככהן גדול, וגם כמנהיג הדור?

 

כן, ….שמואל הנביא!!

הוא היה בן אלקנה מארץ אפרים. יכול להיות משבט אפרים, או אולי משבט לוי שהיה מפוזר בכל הארץ. הרמז היחיד שיש בידנו זה פסוק מדברי הימים:

 

דברי הימים א פרק ו

 

(ז) בְּנֵי קְהָת עַמִּינָדָב בְּנוֹ קֹרַח בְּנוֹ אַסִּיר בְּנוֹ:

(ח) אֶלְקָנָה בְנוֹ וְאֶבְיָסָף בְּנוֹ וְאַסִּיר בְּנוֹ:

(ט) תַּחַת בְּנוֹ אוּרִיאֵל בְּנוֹ עֻזִּיָּה בְנוֹ וְשָׁאוּל בְּנוֹ:

(י) וּבְנֵי אֶלְקָנָה עֲמָשַׂי וַאֲחִימוֹת:

(יא) אֶלְקָנָה <בנו> בְּנֵי אֶלְקָנָה צוֹפַי בְּנוֹ וְנַחַת בְּנוֹ:

(יב) אֱלִיאָב בְּנוֹ יְרֹחָם בְּנוֹ אֶלְקָנָה בְנוֹ:

(יג) וּבְנֵי שְׁמוּאֵל הַבְּכֹר וַשְׁנִי וַאֲבִיָּה: ס

 

כאן, חסר הקשר בן שמואל ובין אלקנה! אבל זה דבר ידוע! בכל זאת מעניין ששמואל מגיע ברשימה בלי קשר הדוק לשושלת קרח!! כאילו מי שסידר הפסוקים לא רצה שזה יהיה רשום בהדיה. אבל בהמשך, הדברים ברורים מאוד:

 

(יח) וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וּבְנֵיהֶם מִבְּנֵי הַקְּהָתִי הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר בֶּן יוֹאֵל בֶּן שְׁמוּאֵל:

(יט) בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיאֵל בֶּן תּוֹחַ:

(כ) בֶּן <ציף> צוּף בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן מַחַת בֶּן עֲמָשָׂי:

(כא) בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יוֹאֵל בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן צְפַנְיָה:

(כב) בֶּן תַּחַת בֶּן אַסִּיר בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח:

(כג) בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל:

 

 

אם כן, שמואל הוא אכן מצאצאי קרח!. לוי שנהיה לכהן, אחרי עלי הכהן. שמואל לבש בגדי כהונה ושימש ככהן גם על ידי הקרבת קרבנות.

 

זה מזכיר מה שכתוב בתהילים פרק צט פסוק (ו)

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל יְקֹוָק וְהוּא יַעֲנֵם:

 

ומפרשים ששמואל שקול כנגד משה ואהרון ביחד!!

בדיוק מה שחיפש קרח!!!

 

בתורה כתוב ברמז שיש עתיד לטענת קרח:

"ובני קרח לא מתו"!!

 

אם כן, טענות קרח לא היו פסולות לגמרי. ייתכן שהוא לא צדק בזמנו או שהוא פעל בצורה לא נכונה. אבל אי אפשר להתעלם מהבעיה שלפנינו!!

קרח מוש

בע"ה כג סיוון התשעו

מישל בן שושן

 

קרח מוש

 

מה רוצה קורח?

הוא רוצה, לפי המאור ושמש, שהעולם יתנהג לפי מידת הדין.

תפקיד עם ישראל הוא להראות שאיחוד המידות אפשרי. הוא למד לחבר בין החסד והדין. אבל יש עקרון בחיבור הזה בין החסד והדין: החסד צריך לשלוט בדין.ולא להיפך. הדין הוא האמצעי. החסד הוא המטרה.

קרח הוא בן לוי. ובתור לוי, הוא מבצע את תפקידו במידת הדין. אבל הוא לא טוען שאפשר לנהל הכל על ידי מידת הדין. למשל, הוא חושב שיש תשובה לכל בעיה. הוא מסכים שיש בעיות מורכבות שאי אפשר להעלים בהרף עין. עבורו, הכל פתיר. הכל לוגי. הכל צריך להתנהל ביעילות , בהיגיון, באופן מסודר וסיסטמתי. אין מקום לדמדומים, אין מקום לספקות, אין מקום לבעיות בלי פתורות. הכל צריך להתנהל לפי הדין. מי שלא עומד בקריטריונים, פשוט מסלקים אותו.החיים אכזרים אבל אלה החיים. יש חוקים ותו לא.

 

למה יעקב לא רצה להימנות כסבא רבא של קרח?

"קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" ולא כתוב "בן יעקב"!. זו השאלה של רש"י! (האמת, שלא ציפינו שיכתבו לנו את כל השושלת שלו! אף פעם לא עולים גבוה בשושלת!). ואז רש"י מביא מדרש שטוען שיעקב התפלל שלא ייזכר כסבא רבא של קרח. זה מוזר. האם הוא פחד שזה "ילכלך" את שמו הטוב?

כנראה שזו לא הבעיה. ה"מאור ושמש" מסביר:

אברהם ייסד מידת החסד. יצחק מידת הדין ויעקב פועל כדי לאחד את שתי המידות ההפוכות האלה. אבל תנאי הוא שמידת החסד תהיה שולטת על מידת הדין. (בלשון הזוהר, החסד הוא בימין והגבורה בשמאל. ותמיד הימין שולט על השמאל). קרח רצה, לפי הזוהר לשים את הדין בימין!

אם קרח מצליח, יעקב לא יכול לעשות את המלאכה של האיחוד!!

כלומר, הצלחת יעקב היא כרוכה בכישלון קרח!! ולהיפך!! לכן המדרש מספר לנו על התפילה הזו של יעקב: אל תקשרו את שמי עם קרח! כי זה יעקב את העבודה שלי!! יעקב חייב לשים החסד בימין כדי לעשות ייחוד.

 

טלית תכלת

המדרש, רוצה להסביר לנו מה היא טענת קרח. הוא מספר שקרח התעטף בטלית שכולה תכלת והלך לשאול את משה האם בכל זאת יש לשים פיל תכלת בציצית?. ומשה ענה לו שכן. וקרח התלוצץ עליו. מה העניין?

התכלת, תמיד מסמל את מידת הדין. (התכלת הוא צבע הים שמזכיר את השמים וכיסא הכבד. יש להיות "ירא שמים" והפתיל תכלת מסמל זאת.

הפתילים הלבנים מסמלים את מידת החסד.

יש הרבה יותר לבן מאשר תכלת בציצית. (1מול 7) כי הלבן צריך להיות העיקר והתכלת במיעוט.

כשקרח מתעטף בטלית כולה תכלת, הוא אומר שעבורו, העולם חייב להתנהג לפי מידת הדין ורק לפי מידת הדין.

משה עונה לו שיש לשים גם חוטים לבנים, וגם תכלת במיעוט.

 

מה עונה משה לקורח?

כלום! הוא "נופל על פניו"! כי אין מה להשיב לקרח. הוא צודק! אין שום דבר שיכול להתנגד למידת הדין! הטבע בנוי על חוקים. אמנם אכזריים, אבל אין מקום לחסד מצד חוקי הטבע. האריה לא יחמול על הצבי. הוא חייב לאכול והוא לא שואל שאלות של חסד. אין מקום לחסד בעולם! מי שהכניס את החסד, זה הצד האלוהי שבאדם! המוסר האלוהי או האנושי. אבל, מול טענות של הגיון וחוק, קשה לענות. משה נופל על פניו!

והוא אומר מילה :"בוקר.." כלומר, ייתכן שאחרי שתעבור לילה, אתה תרד מהעמדה שלך. אולי האור הבהיר של היום נותן לך הרגשה שהכל אפשרי וכדי לפטור כל בעיה "יש רק לעשות כך וזה הוא!".

בלילה, האדם נוגע במורכבות של הדברים, בדמדומים, בחולשות, בחלומות, בספקות. אולי זה יעזור לקורח להתאושש ולחזור מטענותיו.

אבל הטענה היחידה שיכולה באמת להכריע, זה לשים את הדברים בידי בורא עולם. הוא זה שרצה שהעולם יתנהל לפי מידת הדין! "בוקר ויודע ה' את אשר לו"! רק הוא יכול להכריע!

 

 

 

העונש

בדרך כלל , העונש, בתורה , מתאים לעברה. למה הארץ פותחת את פיה?

כנראה, כי אי אפשר להתעמת עם קרח! זה או הוא או הבריאה!! אם רוצים שהעולם ימשיך להתקיים על פי כוונת הבורא (החסד גובר על הדין), אז אין מקום (אולי בנתיים?) לקרח. לכן, הוא "נבלע" חי. יש לו מקום מתחת לאדמה אבל לא מעל לפני האדמה.

 

אהרון וקרח

הלויים הם מידת הגבורה(הדין) והכהנים מידת החסד.

הלויים שומרים את המשכן מכל נגיעה. הם ה"שוטרים".

הכהנים, מברכים את העם "באהבה", דואגים לכפר על לטאות העם, מטפלים בנגעים האישיים. הם רודפי שלום.

בתפקידם, הכהנים והלויים מגשימים את שתי המידות : דין (לווים) וחסד (כוהנים).

אבל, הלווים "נתונים, נתונים" בידי הכהנים. זו מצווה מן התורה שהלויים משרתים את הכהנים. לא כעבדים, אלא שמידת החסד חייבת לגבור תמיד על מידת הדין.

לכן קרח מאיים על הכהונה.

מי יגן על הכוהנים? הם אמורים להיות בעלי חסד, להיות נחמדים. הלויים הם יותר תקיפים. אם כן, מי יגן על הכהנים מפני הלויים? במיוחד כשהכוהנים אמורים להיות "מעל " ללויים?

זאת, כנראה בעיה רצינית שלא פשוט למצוא פתרונה.

ייתכן שכל סוף הפרשה שלנו, העוסקת במתנות כהונה והמצווה של הלויים לתת מהמעשר שנותנים להם, תרומת מעשר לכוהן, באים כדי להבטיח , לאורך זמן, שהכהנים הם מעל ללווים.

אבל בסיפור קורח, מי שיוצא להגנת אהרון הוא..משה! הוא גם לוי וגם היה כהן גדול והוא גם אחיו של אהרון וגם מנהיג העם. על ידו התמנה אהרון. לכן, נבואתו ותפקידו מוטלים בספק על ידי קרח.

אהרון נבחר רק בזכות הענווה העצומה שלו.

גם משה נבחר בזכות הענווה שלו.

בלי הענווה שלהם, קרח היה יכול להצליח בטענותיו. כי כל העדה כולם קדושים. אין מי שיכול להתעלות על העדה. אבל אם כולם שווים  זה יוצר בלגן עצום! חייב להיות מנהיג. אבל אם המנהיג מנצל המעמד שלו לרעה, כל הטיעון מתמותת . לכן חשוב מאוד שמשה ואהרון יהיו מאוד ענווים. וה', בסופו של דבר הוא הקובע הבחירה של משה ואהרון על ידי ניסים גלויים.

 

כולם קדושים

עניין שוויון המעלה ושוויון הזכויות הוא ערך חשוב בזמננו. היהדות פעלה רבות כדי להעלות את תדמית הגר, הזר והעני. כשעם ישראל עמד מול הר סיני כולם היו שווים. וזו טענה מוצדקת מאוד של קרח.

האם זה מבטל הצורך במנהיגות?

אך ורק אם המנהיג מתנשא, מתגאה, משפיל את האחרים. אבל אי אפשר, בנתיים, לנהל חברה או קבוצה בלי מנהיגות. לכן, הטענה של קרח ש"כולם קדושים, למה תתנשאו על קהל ה'" היא בעייתית משלוש בחינות

  1. משה ואהרון הם אנשים מאוד ענווים שסירבו באמת למלא תפקידם.
  2. ייתכן מאוד שקרח רצה לתפוס את השלטון ואז הוא לא מבטל המנהיגות אלא הוא מחליף אותה
  3. ייתכן שהטענה הזו היא דמגוגית גרדה. כלומר, לא ישימה אבל היא מוצאת חן בעיני השומעים המתוסכלים.

הנטייה היא לקחת ברצינות את טענותיו של קרח ולא לזלזל בו ולדחות את עמדותיו בהרף יד, כשאנו אומרים שהוא "רשע", או רצה רק להיות "מנהיג במקום המנהיג". הוא מקנא, נעלב על שלא מונה לראש השבט או דברים כאלה. נראה לי שטענות אלה יכולים להיות נכונות אבל אין לקחת אותם לכתחילה כהסבר היחידי. כי התורה היא יותר עמוקה מסתם סיפור של איש רשע מקנא ויהיר.

 

הירח

לכן, המאור ושמש מביא כאן הסיפור של הירח שטען שאי אפשר לשני מלכים בכתר אחד. והבורא הציע לה למעט את עצמה. אכן, לכתחילה, ה' ברא שני מאורות גדולים. היה שוויון בין כולם. אבל, מה לעשות שהמציאות דורשת מנהיגות והיררכיה. על זה ביקש ה' להביא קרבן חטאת! על שמיעט הירח! יש להביא קרבן על העיוותים שהמציאות מאלצת, אפילו את הבורא לבצע בבריאה שלו!

מיעוט הלבנה דומה לנפילת אפיו של משה מול קרח!

 

 

 

 

הרומו מתוך העדה

ה' מבקש מממשה ואהרון: "הרומו מתוך העדה"= תרימו עצמכם למעלה מהם ולא תקשרו עצמכם עמהם ועל ידי כן "ואכלם אותם כרגע".

המנהיג יכול, לפעמים, לרדת למדרגת האדם הפשוט כדי להתחבר אליו ולעלות אותו בחזרה איתו. בדרך כלל, אומר המאור ושמש, זו התכונה הנדרשת מה"צדיק": לדעת להיות אמפאטי עם כל אחד מהחסידים שלו כדי לעודד אותו, להבין אותו, ולהרימו בחזרה. אבל כאן, ה' מבקש ממשה ואהרון שלא לעשות זאת! כי זה יפיל אותם!!

לכן, יש מצבים שמסוכן מאוד לרדת מטה עם אנשים מסוימים . ואם משה ואהרון לא היו מרימים את עצמם, אולי הם היו ניזוקים עם קרח ועדתו!!!

כשמשה "נפל על פניו", היתה סכנה אמיתית שהוא לא יוכל להתרומם מזה!! ולכן ה' מבקש ממנו להתרומם!!

 

 

המטה

קח מאיתם מטה, מטה לבית אב.

המו"ש עושה משחק מילים בין המילה "מטה"= מקל. לבין המילה "מטה" ההיפך ממעלה.

מי ששם את המטה שלו, למטה, הוא עניו מאוד. בו אני אבחר!!

 

 

שם אהיה

זה שם ה' שמורה על התשובה:

כי האדם אומר "אהיה יותר טוב". הבעל תשובה הוא זה שתמיד מנסה להשתפר. הוא לא מקבע את עצמו בעבר. הוא משתנה עבור העתיד. הוא יהיה. הוא דואג לאיך הוא יהיה. הוא לא מרוצה ממה שהוא או ממה שהוא היה.

ולכן זה תלוי באדם!

ה' אומר שלמי ש"מטהו יפרח", הוא יבחר בו. בתוך המילה "מטה", יש  מ"ט שערי התשובה

לכן לא כתב שמטה אהרון יפרח. כי כל עוד אהרון איננו עושה את העבודה להיות כל הזמן בתשובה, "מטהו" לא פורח. הכל תלוי באדם. ה' בוחר באדם שפועל בצורת בעל תשובה.

 

 

פרפראות לחכמה

יש ארבעה שמות של ה' ידועים :עב-סג-מה-בן. בגימטרייה 72-63-45-52 (בסה"כ  232)

"ועבד הלוי הוא" מה עושה המילה "הוא" כאן? היא מסמלת את עבודת ה' בארבעת הכינויים שלעיל.

"ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב"

גרן (253)-דגן(57)=196

יקב(112)-מלאה(76)= 36

36+196=232=72+63+45+52

כלומר, עבודת הלויים מרומזת במילים הסתומות האלה "דגן מן הגורן והמלאה מן היקב!!

 

 

 

 

 

קרח גז

בע"ה א תמוז התשעה

מישל בן שושן

 

קרח גז

קרח-צדיק?

יהיה מאוד קל להגיד שקרח היה איש רשע, בעל תאווה, גאווה וכבוד מופרז. אבל על אדם כזה , התורה לא היתה מקדישה  פרשה שלמה. אם העניין כתוב בתורה, כנראה שהבעיה נוגעת לכל אחד בעל זמן.

לא לחינם אמרו חכמים ש"קרח" זה אותיות סופי תיבות "צדיק כתמר יפרח"! כלומר, קרח צודק, אבל לא לעת עתה, אלא לאחרית הימים. בסוף, קרח יהיה צודק(לכן , "סופי תיבות" דווקא). כעת, הוא לא צודק ,והוא אפילו מסוכן.

לא לחינם מזכירים את בני קרח כצדיקים שנכתבו עליהם שירי תהילים. ולא על שמם הפרטי אלא על היותם "בני קרח"! אם כן, אין לזלזל בכלל בקרח ובטענותיו. אסור לעשות לעצמנו חיים קלים. כי התורה באה רק כדי לעורר אותנו לעניינים עדינים שנוגעים לנו בכל זמן. אם כן מה הבעיות שמעלה פרשה זו?

 

הקומוניזם

ה"גלילי זהב" מתאר את הקומוניזם (הוא חווה את ראשיתו באירופה המזרחית בראשית המאה העשרים), כאידיאולוגיה מאוד חיובית. השוויון בין בני האדם, הפסקת העושק של הפועלים על ידי קומץ של אנשי הון עשירים, כל אלה הם האידיאלים של התורה עצמה.

אבל, יש תנאי הכרחי ליישום האידיאל הזה: העם חייב להיות בעל מידות מוסריות מאוד גבוהות כדי לחיות בשוג המשטר הזה. בלי מוסריות גבוה של כל החברה, אנשים רשעים יוכלו להשתמש באידיאולוגיה הזאת כדי לעשות את כל הפשעים היותר נתעבים בעולם.

במילים שלי, מרקס היה גאון ורעיונותיו מצוינים. אבל הוא מסוכן מאוד כל עוד החברה עדיין לא הגיעה למוסריות גבוה. כי עלול איש כמו סטלין להשתמש באידיאולוגיה הזאת ולעשות פשעים נגד האנושות ולרמוס את כבוד האדם וחירותו הבסיסית.  קרח היה דומה למרקס. לכן, יש למנוע ממנו להפיץ את תורתו בגלל סכנות הדיקטטורה של הקומוניסטים ופשעיהם. עדיין לא הגיע הזמן להפעיל אידיאולוגיה כזו.

"כל העדה כולם קדושים" זה האידיאל של אחרית הימים. אבל , בינתיים, זה מסוכן ביותר. מכאן, שרעיון נהדר חייב להיות נגנז כל עוד התנאים ליישומו לא בשלו כל צרכם!

לסיכום: שוויון בין בני האדם, הוא אידיאל. אבל אין לכפות אותו מלמעלה. הוא חייב לצמוח מרצונם החופשי של כל האזרחים שהגיעו למוסריות , ליראת שמים, לכבוד אמיתי לכל אדם אחר, להכרה שיש צלם אלוהים בכל אדם אחר. רק מלמטה, יהיה ניתן להגיע לשלטון שיבטל ההיררכיה. בינתיים, חשוב מאוד לשמור על ההיררכיה, כדי שהמכובדים והחכמים ובעלי המוסר הגבוה, יוכלו לחנך, לתת דוגמא אישית, להנהיג ולהנהיג סדר בחברה.

 

הדילמה של משה

קרח מביע את האידיאל שמשה חותר אליו: שוויון בין כולם ושכולם יהיהו קדושים. לכן, הוא לא יכול להתנגד לטענות קרח. יש רק בעיה אחת: זה עדיין לא הזמן להפעיל זאת. בנתיים, יש לעבור תהליכים ארוכים מאוד עד שנגיע לאחרית ההיסטוריה. קרח רוצה "משיח עכשיו"! זה מסוכן מאוד כי זה לא הזמן. כל מי שישמע את קרח לא יוכל להתנגד אליו כי הוא מביע את השאיפה האוניברסאלית. משה , מולו, מביע את הקושי של התהליך הארוך ליצירת התנאים עד שיום אחד נוכל להגיע לימות המשיח. הרבה דתות קמו ועשו נפשות על רעיון קרח. אבל, אנו רואים שאין העולם מתוקן עדיין. לכן משה "נופל על פניו". קשה לטעון דבר נגד קרח. כל מי שמתנגד לפופוליזם של הדמגוג, נראה פסימיסט ורשע! עד היום , רוב הפוליטיקאים משתמשים בטענות קורח כדי לחזר אחרי הבוחרים. מי יוכל להיבחר היום, אם הוא יגיד שהדרך ארוכה וקשה ושיהיה רע, ושאין בשורה לתווך הקצר? שיש עוד לעמול הרבה, ורק באחרית הימים יהיה טוב? קשה למשה לדבר! במיוחד כשהוא זה שהציע לצאת ממצרים!!

 

בוקר

הדבר היחיד שמשה מציע, זה לחקות למחרת בבוקר.

הבוקר שאחר השכרות:  הרעיון של קרח משכר. היין, השכרות, נותן הרגשה שהכל טוב ויפה . שכולם שווים, שאנו חיים בעולם אוטופי. בערך כמו איש מסומם. אחרי הלילה , קמים בבוקר יותר מפוקחים! לכן משה מציע , במקרה כזה, לתת לזמן לפעול ולפקח את עיני החולמים. "בוקר ויודע ה' את אשר לו..".

 

 

מחשבה מול מעשה

ניתן לנתח את הניגוד בין משה לקרח על ידי מחלוקת בגמרא:

 תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ז עמוד ב

תנו רבנן: מברכין ברכת חתנים בבית חתנים, ר' יהודה אומר: אף בבית האירוסין מברכין אותה. אמר אביי: וביהודה שנו, מפני שמתייחד עמה. תניא אידך: מברכין ברכת חתנים בבית חתנים, וברכת אירוסין בבית האירוסין.

ברכת האירוסין מאי מברך? רבין בר רב אדא ורבה בר רב אדא, תרוייהו משמיה דרב יהודה אמרי:

  • בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקדושין. רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה: בא"י מקדש ישראל על ידי חופה וקדושין. מאן דלא חתים, מידי דהוה אברכת פירות ואברכת מצות, ומאן דחתים, מידי דהוה אקידושא.

ת"ר: מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה. אמר רב יהודה: והוא, שבאו פנים חדשות. מאי מברך? אמר רב יהודה:

  1. בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו;
  2. ויוצר האדם;
  3. ואשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בנין עדי עד, ברוך אתה ה' יוצר האדם;
  4. שוש תשיש ותגל העקרה, בקבוץ בניה לתוכה בשמחה, ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה;
  5. שמח תשמח ריעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה;
  6. ברוך אתה ה' אמ"ה, אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה, חדוה, אהבה ואחוה ושלום וריעות, מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם, בא"י משמח חתן עם הכלה.

לוי איקלע לבי רבי בהלוליה דר"ש בריה, בריך חמש.( שהכל ואשר יצר ושוש תשיש שמח תשמח אשר ברא)

רב אסי איקלע לבי רב אשי בהלוליה דמר בריה, בריך שית. (יוצר האדם הוסיף)

לימא בהא קמיפלגי,           דמ"ס: חדא יצירה הואי,

ומ"ס: שתי יצירות הואי!

לא, דכ"ע – חדא יצירה הואי,         מ"ס: בתר מחשבה אזלינן,

ומ"ס: בתר מעשה אזלינן;

כי הא דרב יהודה רמי, כתיב:       +בראשית א'+ ויברא אלהים את האדם בצלמו,

  • וכתיב: +בראשית ה+ זכר ונקבה בראם,

הא כיצד? בתחלה עלה במחשבה לבראות שנים, ולבסוף נברא אחד.

 

 

לסיכום:הבורא התכוון לברוא איש ואישה, שתי יצירות. אבל, למעשה, הוא ברא רק אחת וממנה פיצל את האיש והאישה. לכן, להלכה, אנו מברכים בשבע ברכות הנשואים, שתי ברכות "אשר יצר את האדם" ולא אחת כי אנו הולכים אחר הכוונה של הבורא ולא אחר המעשה של הבריאה.

מה משמעות המחלוקת?

משה הולך אחר המחשבה וקרח אחר המעשה!

למשל, בהר סיני, כל ישראל היו באמת קדושים. אבל, אחרי חטא העגל, הם חזרו לסורם. ואי אפשר להגיד ש"כל העדה כולם קדושים" כטענת קורח.

אבל, קרח טוען, שהמשכן והפרה האדומה באו כדי לכפר על חטא העגל. אם כן, עכשיו כולם חזרו להיות קדושים! משה טוען שלא! אכן המשכן והפרה הם מעשים , כלים, לכפרת חטא העגל, אבל חטא העגל הוא לא רק מעשה שיש לתקן ותו לא. אחרי חטא העגל יש רשעות מידות, יש יצר הער, יש מידות רעות. ייתכן שמעשים מסוימים יכפרו אבל כל עוד המידות שבתוך האדם לא תוקנו, אי אפשר להגיד שכולם קדושים.

קרח בעד ה"זבנג וגמרנו". הוא חושב ש"מעשה" יוכל לסדר את כל הבעיות. מעשה מתקן, יוכל להעביר את כל הבעיות מאחורינו ולהגיד שכולם נהיו קדושים.

משה יודע שלא כן הדבר. כי ה' מחפש את התיקון האמיתי, הארוך, הפנימי והעמוק של כל אדם. כל עוד התיקון הזה לא נעשה לעומק, אי אפשר להגיד שזהו, הגענו לטהרה הגדולה!

"ללכת לפי המחשבה" ולא "אחרי המעשה", זו דרישה גדולה מהאדם. כי התיקון יהיה ארוך ומיגע, אבל אמיתי ועמוק. אין להסתפק במעשה זה או אחר, חיצוני. יש לחתור אחרי תיקון עמוק וכולל.

נכון שההלכה, איננה יכולה לדרוש מכל אחד לפעול כל הזמן בטהרת המחשבה. היא מסתפקת במעשים. היא לא דורשת כוונות בעשיית המצוות. אבל, לאמתו של דבר, כן הכוונות חשובות וכן לתיקון המידות אנו חייבים לחתור. לכן ,ההיסטוריה כל כך ארוכה והחיים קשים כל כך!

 

בני ראובן

דתן ואבירם, הם בני ראובן. הם טוענים שראובן זכאי להיות בכור. למה? כי , למעשה, הוא הבכור!

למה יעקב דחה את בכורת ראובן? כי בשעה שיעקב הלך עם לאה, בליל החתונה, הוא חשב שהיא רחל. ראובן נולד מטעות! מהבדל בין המחשבה למעשה! יעקב חשב על רחל אבל היא לאה! מתי זה התגלה?… בבוקר!

"ויהי בבוקר והנה היא לאה". הבוקר, אותו הבוקר שמשה דורש לחקות לו עכשיו, היה הרגע שבו מתגלה הפער בין המחשבה למעשה!! ויעקב הכריע: המחשבה היא החשובה, ולכן, יוסף (בכור רחל) יהיה הבכור ולא ראובן! קרח ודתן ואבירם, טוענים שהמעשה חשוב וראובן זכאי לבכורה!

כל הסיפור של ראובן עם בלהה, מתבהר פתאום כשמסתכלים על לידתו כבעייתית מאוד בעיני יעקב. הוא הפרי של הפער בין המחשבה והמעשה!! מכאן, כל השתלשלות הבעיות הנוגעות אליו. עד לדתן ואבירם!

הקטורת

הקטרות היא סמל אחדות כל חלקי העם. אחד עשרה הסמנים, כולל החלבנה הרעה, הם כל חלקי עם ישראל. האחדות זו היא המטרה העליונה. היא האידיאל.

אבל, והאבל חשוב מאוד, יש לגשת לאחדות הזאת ביראה , רעדה, ובעיקר ענווה עצומה.

קל מאוד להשתמש ברעיון האחדות כד לקדם רעיונות אישיים. כדי להשתמש בה לצרכים לא כשרים.

לכן, רק מי שבאמת עניו מאוד, ועושה זאת אך ורק לשם שמים, יכול להשתמש בקטורת.

אהרון הכהן, התמנה רק כי הוא היה עניו מאוד.

מקריבים הקטורת אחרי הדלקת שתי נרות המנורה ולפני הדלקת חמשת הנרות האחרות. הדלקת המנורה היא חכמה מיוחדת שניתנת לאהרון: איך לעשות שלום בין כל הדעות השונות של העם ולכוון את כולן לאור גדול אחד. רק מי שיודע להדליק המנורה , יוכל להקטיר הקטורת.

אם כן, הקטורת היא כלי מאוד מסוכן. הוא יכול להציל מהמוות, לחבר בין החכמה והעושר, להפסיק מגפה. אבל, גדולת הכלי הזה, כסכנה הכרוכה בה: מי שמשתמש בקטורת לצורך הגברת האיגו שלו או לכבוד או להתלהבות אישית ולא כללית, מסכן את עצמו.

נדב ואביהו, התלהבו יתר על המידה והתעלו, לבדם, למדרגות עליונות. הקטורת היתה, אם כן, עבורם, כלי משחית כי הם ניתקו את עצמם ומעשיהם מכלל ישראל. הם נשרפו על ידם.

לכן, משה בוחר בכלי הזה כדי לעשות אבחנה בין אלה שיש להם כוונה אמיתית עבור כלל ישראל ובין אלה שלא.

כל העדה של קרח, בהקטרת הקטרות, יגלו אם הם ענווים מספיק, האם הם דואגים באמת לכל עם ישראל או רק לחלק ממנו, ולעצמם במיוחד.

ואכן, הקטורת שרפה אותם.

ואכן, הקטורת של אהרון, הצילה את שאר העם והפרידה בין החיים והמתים.

מסכנה: "האחדות" היא רעיון כל כך נשגב, שיש להשתמש בו אך ורק כשאנו מלאה ענווה  ויראת שמים אמיתית. אם לא, עדיף לא לגעת בזה!!

 

הארץ פצחה את פיה (לע"ד)

נראה לי שצורת המתת קרח, בבליעתו בתוך עמקי הארץ, מסמלת את העובדה שטענותיו צודקות אבל , אסור לתת להן, בנתיים, להתפרץ על פני האדמה. יש לשים אותן מתחת לשטיח בנתיים! לא להרוג את קרח, לא לשרוף אותו, אלא רק להכניס אותו מתחת לאדמה בנתיים. מה הוא עושה שם? המדרש טוען שהוא לא מת, הוא עדיין חי שם והוא צועק "משה אמת ותורתו אמת"! אם היו גונזים (מתחת לאדמה) את רעיון הקומוניזם, אולי היינו מצילים עשרות מיליוני הרוגים בגללו!

 

האם מלך זה טוב או רע?

קרח טוען שיש לבטל כל שלטון. אפילו אם נאמין לכוונותיו הטובות, עדיין אנו חייבים להיררכיה כל עוד לא הגענו למוסריות גבוה  ,כנ"ל. אם כן, בנתיים , טוב שיהיה מלך! למה שמואל מתנגד לבקשת העם לשים מלך?.

כי העם ביקש לשים "להם" מלך: להם-לצרכם! כדי שיתגאו במלך, כדי שישפיעו על המלך.

בניגוד לזה, התורה ממליצה לנו לשים "עלינו" מלך. כלומר להיות כפופים למרותו של מלך.

וכך ניתן לפטור הסתירה בין ספר דברים לספר שמואל בקשר למלכות. אם שמים "עלינו" מלך, זה טוב. אם שמים "לנו" מלך, זה רע!

מה יהיה באחרית הימים?

יהיו מלכים. אבל אחר כך, יפסיקו להיות מלכים וה' לבדו ימלוך. הנביאים נותנים זמן קצוב למלך המשיח. (ארבעים שנה או שבעים שנה או שלושה דורות) אבל המטרה היא לבטל כל צורך בהיררכיה ולהגיע למוסריות כזו שלא יהיה צורך במלך. יהיו בכל זאת "רועים", מנהיגים, אבל ללא מורה ותקיפות כמו המלכים. הם יעשו סדר ויהיו כולם עבור העם, משרתי העם באמת ולא עליו.

 

ויקח קרח

מה הוא לקח? את העובדה שהוא "בן יצהר בן קהת בן לוי" כלומר, הייחוס שלו. וכך, הוא טוען שאהרון איננו זכאי לכהונה כי הוא חטא בעגל. אבל, ה' ומשה טוענים נגדו שאהרון עשה העגל לשן שמים. ומכיוון שהמחשבה היא העיקר, אהרון נבחר . כלומר, הקריטריון העליון הוא מידת הענווה. ולא הייחוס של אהרון.

 

ושכנתי בתוכם

אכן, ה' יוכל לשכון, על ידי מעשה המשכן, בכל אחד ואחד מישראל. אבל, בצורה שונה. לפי העבודה והמוכנות של כל אחד! אין שוויון כי הכל תלוי בעבודת כל אחד. השכנת השכינה תלויה במוכנות כל אחד להשכין בתוכו את האלוהים! וזו היתה טעותו של קרח שחשב שכולם קדושים.

"קול ה' בכוח"= בכוחו של כל אחד , לפי כוחו של כל אחד ואחד!!

 

משה הרג מצרי

הרב מסביר שכל משעה מכיל צדדים חיוביים וצדדים פחות. "וירא כי אין איש", מסביר רש"י שמשה ראה שאין איש טוב שיצא מהמצרי ולכן הרשה לעצמו להרוג אותו. אבל, מי יכול להיות בטוח שאין איש? רק ה' יכול לדעת זאת. ולכן, משה התחייב בגלות במדיין!! ולכן, בנות יתרו אמרו "אי שמצרי הצילנו מיד הרועים" כאילו, אמרו שבזכות הריגת איש המצרי על ידי משה, משה הגיע אליהם לגלות!

"משה"= אותיות "שמה", שכתוב ברוצח בשוגג :"ושמתי מקום אשקר ינוס שמה"!!

אם כן, אין לגזור דינם של אנשים בקלות!

בני קרח למדו תורה בבני ברק. בני המן למדו תורה בבני ברק. בני סיסרא למדו תורה בבני ברק….

אין לשלול לגמרי שום אדם. יש טוב בכל אחד והטוב יתברר בהמשך!

"הקורא לחברו רשע, יורד עמו לחייו"!!

"אל תהי דן יחידי"- אל תדון את האדם כאילו הוא יחידי. יכול לצאת ממנו ילדים טובים!

 

זכור את יום השבת

למה אמרו חכמים שיש לזכור אותו על היין?

היין מצוין. אבל הוא משכר!, לכן יש מצווה לזכור לא להשתכר!!

 

רב לכם

קרח טען שמשה לקח לעצמו הרבה שררה."רב לכם" הוא אמר לאהרון ומשה.

אבל "הפוסל, במומו פוסל". לכן, משה השיב לו על אותו המטבע: "רב לכם בני לוי"

 

 

 

קרח אה

בע"ה א תמוז התשע"ב

מישל בן שושן

 

קרח אה

 

טענות קרח:

  1. אחת הטענות של קרח היא שמשה בחר באליצפן בן עוזיאל כנשיא משפחת הקהתי, למרות שעוזיאל איננו הבכור של קהת ואליצפן הוא לא הבכור של עוזיאל. אם כן, אין הבכורה קריטריון לנשיאות. אז למה לבחור בעמרם (בכור קהת) ובאהרון (בכור עמרם) לכהונה ולא בקרח??!!

 

 

לוי

 

גרשון                           קהת                                                   מררי

 

 

  לבני        שמעי              עמרם        יצהר       חברון           עוזיאל                       מחלי       מושי

 

 

יחת     לאל?           אהרון    משה      קרח  נפג  זכרי      מישאל  אליצפן  סתרי       לבני       מחלי  אביחיל?

 

 

זמה    אליסף       אלעזר     אתמר        אביסף  אסיר   אלקנה                                שמעי       שמר    צוריאל

יואח                   פנחס      אחיטוב       אסיר                                                       עזה         בני

……                  ……        ……..        …….                                                                    ……

אסף                צדוק      אביתר      הימן                (תקופת דוד המלך)                     איתן

 

 

  • דרך אגב, שאר הנשיאים :אליסף בן לאל נשיא בני גרשון וצוריאל בן אביחיל נשיא משפחת מררי אינם שייכים לשום שם מוכר, לא בתורה ולא בדברי הימים (שמביאה את כל שמות בני לוי עד לתקופת דוד המלך!! מי הוא אביחיל? בן מי הוא? מי הוא לאל ובן מי הוא?? רק אליצפן משתייך עם שם אביו וסבו ללוי!!
  • רשמתי בטבלה הזאת את שמות בני לוי עד לדורו של דוד המלך כמו שהם מופיעים בדברי הימים (בדילוג כמה דורות) כדי להגיע לארבעה אישיים מרכזיים בתקופת דוד המלך:
  1. צדוק הכהן – מצאצאי אלעזר בן אהרון שהיה אחד משני הכהנים הגדולים
  2. אביתר הכהן שהיה מצאצאי איתמר בן אהרון שהיה הכהן הגדול השני!
  • אכן! דוד מינה שני כוהנים גדולים כי כנראה היתה יריבות גדולה בן שתי המשפחות ודוד רצה לאחד את כל העם מאחוריו ולכן הוא מצא הפתרון המקורי הזה. דרך אגב, זה בדיוק מה שעשתה הרבנות הראשית לישראל אחרי הקמת המדינה, היא מנתה שני רבנים ראשיים, אחד ספרדי ואחד אשכנזי!!
  1. אסף, הימן ואיתן: הם היו שלושת הלויים המשוררים _הם אלה ששרו יחד עם דוד את הפזמון הידוע "הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו .." שקוראים בכל בוקר. שלושת הלויים האלה נבחרו כנראה בגלל שהם מייצגים את שלושת המשפחות גרשון, קהת ומררי! כך שגם אצל שאר משפחת הלויים דוד רצה לפייס את כולם וכך הצליח לשלוט על כלל העם. אסף, הימן ואיתן מוכרים גם בכתיבת מזמורי תהילים על שמם.(יש גם ידותון שאינו מופיע כאן)

 

 

 

  1. טענה נוספת של קורח:
  • אם כל העם קדושים, למה יש היררכיה? למה משה נשיא ואהרון כהן? ("כולם קדושים")
  • השכינה שורה בישראל לא בזכות אהרון אלא בזכות העם כולו. ("ובתוכם ה').

 

 

וישמע משה ויפול על פניו

וישמע משה= הוא הבין את הכוונות העמוקות שלהם למרות שהם לא אמרו אותם בברור

ויפול על פניו= הוא קיבל זאת קשה. "זה נפל עליו!" והתגובה הטבעית שלו היתה להיות עוד יותר עניו! הוא נפל ארצה כאילו הוא עפר ואפר. מול טענות קרח שהוא משתמש בשררה כדי לשלוט היא כל כך לא נכונה (כי הוא לא רצה בתפקיד הזה מההתחלה ובכל הדרך הוא בקש מה' לפטור אותו מתפקידו) עד כדי כך שאין לו מילים! אם הוא היה מתווכח , זה היה מציב אותו מול טענות קרח. השתיקה שלו וביטוי הענווה מביעים יפה שאין מחלוקת בינו לבין קרח אלה בין קרח ..והאלוהים , בין קרח לעצמו!

 

לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה'..(טז-יא)

משפט זה אינו מובן כי חסר לו הפועל! כך קורא הא"ה אותו: אתה וכל עדתך, בעצם נועדים לא עלי אלא על ה'! הוא בעצם שם פסיק בין המילה נועדים והמילה על ופוטר הבעיה הדקדוקית!

 

ויאמרו: " לא נעלה"!

דתן ואבירם מסרבים לקבל את הגדולה שמציע להם משה. משה , רצה מרוב ענווה לכבד אותם למרות המחאה. הוא קרא להם,הוא "קם" עבורם מרוב ענווה! והם טוענים שהגדולה הזו היא…שוחד!! הם הופכים טובה לרעה ומסרבים את הצעת משה שהעלה אותם בחשיבות! "לא נעלה"= לא מקבלים את השוחד שאתה מציע לנו!!

 

ויאמר משה אל תפן אל מנחתם..(טז-טו)

למה משה מתפלל אל ה' כדי שלא יקבל את מנחתם של העדה של קרח??

כי לכל אדם יש זכויות!! אפילו לרשעים ביותר יש זכות אחת לפחות שיכולה להציל אותו ברגע מסוים!! אפילו במצב הזה שהעדה ניצבת מול משה, לא בטוח שמידת הדין לא תגן על הרשעים בזכות זכותם!! ומשה חייב להתפלל כדי לקבל תגובה הולמת במקרה הזה !! (זה מזכיר את הצורך בתפילת הכהן הגדול ביום כיפור "שלא תתקבל תפילת עוברי דרכים שמבקשים שלא ירד גשם"!!)

 

אלוהי הרוחות לכל בשר (טז-כב)

משה , בתפילתו אל ה' כדי להציל את שאר העם מהמגפה, מזכיר לו שהוא מעוניין שהרוחות (הרוחניות) תשרה בעולם הגשמי –בכל בשר! החיבור בין הרוח והבשר קשה מאוד. אל תכלה את הבשר בגלל שלא הצליחו לעשות את הקשר הזה! אל תמית את כל העם בשם הרוחניות, כי הם בשר-ודם וחייבים לעשות פשרות כדי לאפשר לחיות ולנסות לחבר בין הרוח והבשר!, לכן, אין מקום למידת הדין , במיוחד שלא כולם חטאו ויש לדחות את מידת הדין שיוצאת מהביטוי "ועל כל העדה תקצוף".

 

ריקועי פחים למזבח  (יז-ג)

ה' מצווה שיקחו את המחתות שהקריבו עדת קרח , על ידן, את הקטורת, ולעשות מהם כיסוי מתכתי מנחושת למזבח.

  1. כי אין חטאם בהקרבה פגעה בקדושת המחתות עצמן!
  2. וכדי שיזכרו כל ישראל את טעות קרח ועדתו כל פעם שיבואו אל המזבח!! נראה לי שיש סכנה בעבודת המקדש, ובמיוחד בהקרבה על גבי המזבח, לחשוב שלעבודה יש תכלית בפני עצמה ! כאילו העבודה היא לא חלק מתהליך שאין סופו ידוע מראש! אולי כדי להרחיק את עניין הקוסמות מעבודת המזבח! הקרבן הוא לא מטרה בפני עצמו ולא קסם אלה הוא דורש עבודה נוספת ונמשכת מהאדם עצמו! כמו התכלת, הנחושת הזאת על המזבח תזכיר את עניין "התהליך" שבו האדם נמצא (ראה קובץ:"קרח קלוד בירמן").

 

ויאמר משה ..קח את המחתה..(יז-יא)

מאיפה משה למד שהעברת המחתות בעם יפסיק המגפה?? הרי אסור להוציא קטורת מחוץ למקדש ואסור להקריב קטורת שלא בזמנה!!  הגמרא במסכת שבת פ"ט אומרת שמשה למד זאת ממלאך המוות- כשהוא עלה בהר סיני!!

(משה שאל את המלאכים האם)  יצר הרע יש ביניכם,… מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר….. אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר :" ויתן את הקטרת ויכפר על העם"  ואומר "ויעמד בין המתים ובין החיים וגו', אי לאו דאמר ליה – מי הוה ידע?

ויכול נביא להורות הוראת שעה שמנוגדת להלכה כמו אליהו בהר הכרמל!

 

 

קרח מי

בע"ה כז סיוון התשע"ג

מישל בן שושן

 

קרח מי

 

מה הוא חטאו של קרח?

הוא רוצה לחיות את העתיד בהווה!

על ידי זה, אין יותר בעיה לא פטירה. אין יותר צורך "לעבוד". אין יותר צורך להיות ב"יראה". כולם לבושים תכלת. אין צורך להטיל פתיל תכלת (המסמל את היראה של האדם).

"כל העדה כולם קדושים". זה יהיה נכון רק בעתיד! התורה מצווה "קדושים תהיו". כלומר, עליכם לשאוף להיות קדושים. בשום פנים אין לחשוב שהגענו לקדושה!

"בתוכם ה'" אבל כתוב "ושכנתי בתוכם" כלומר, זו השאיפה. על זה יש לעבוד.

"מדוע תתנשאו" נכון, לעתיד לבוא, כולנו נהיה כמו במחול, במרחק שווה אל המרכז. אבל בנתיים, כן יש הבדלים, כן יש מעמדות. כן יש היררכיה נחוצה.

הוא סובר שהכל בידי שמים, אפילו יראת שמים!. זה מבטל כל אחריות מצד האדם. הכל מכתוב! ייתכן שהוא יהיה צודק בעולם הבא אבל לא בעולם הזה.

אם החטא של קרח היה "פשוט" או ברור, לא היתה התורה זקוקה לפרשה שלמה!

כשהדבר ברור, אז יש מצווה ברורה. "לא תרצח". זה פשוט וברור.לכן זה קצר. אבל, כשזה הרבה יותר מורכב, כשזה נוגע לכל אחד ואחד בכל עניין, וכשאי אפשר לתאר זאת בפשטות. כשרק החוויה יכולה ללמד. כשרק סיפור מורכב יכול להביע את העניין, אז אין מצווה פשוטה (מעין "אסור לקנא " או אין להיות דמגוג" או אסור להיות במחלוקת שאינה לשם שמים"). חטאו של קרח הוא חייב להיות מסופר על ידי הסיפור המורכב והארוך הזה כי לא פשוט הוא. דרך אגב, הרמ"י אומר בפרוש שכל שבעת החטאים שמתוארים בספר במדבר (המאוננים, המתאווים, המקושש, מרים, המרגלים, קרח..) הם מתארים בעיות עדינות מאוד. שאי אפשר לצמצם אותם במשפט אחד.

 

בני קרח לא מתו.

קרח יהי צודק..בעתיד!. לכן "בני קורח" לא מתו!

יותר מזה, בתהילים יש הרבה מזמורים לכבוד או מאת "בני קורח". אחד מהם, נאמרף לפי דרישת הארי ז"ל, שבעה פעמים בעת תקיעת השופר בראש השנה.

אם קורח הוא רשע ויש מבניו שהם צדיקים. אז למה לא קוראים לבנים האלה בשמם??

אם מזכירים אותם בתור "בני קורח" זה כדי להגיד לנו שזכותם באה מעצם אבי אביהם שהוא קורח!! כלומר, קרח הוא איננו אדם לגמרי רשע. הוא "רק" התבלבל בין העתיד וההווה! אבל זה דבר כל כך עקרוני, עד כדי כך שהוא מבטל כך את השאיפה האנושית ליותר טוב! הוא מבטל את העבודה. הוא בעצם מבטל את המשיכה כלפי מעלה! כלפי השמים! לכן הארץ בולעת אותו! כל מי שחי בלי שאיפה לגדול, נאכל על ידי האינרציה של הטבע ושל הארציות.

 

האמיתי והנכון

האמת לא תמיד נכונה!

אנו מאמינים שיש "אמת מוחלטת". אבל אין האדם תופס אותה כולה ולגמרי. בינתיים, כל אחד תופס חלק אחד מהאמת.

חוץ מזה, אפילו אם אנו מדברים על חלק מהאמת, יש הרבה גורמים שמאלצים אותנו לשים את האמת הזו בצד. כי צריך להיות "נכון" !

הנכון לוקח בחשבון הרבה גורמים. ובניהם הזמן המסוים שבו מדברים. האנשים שנמצאים. הרגישויות, המציאות המשתנה. מגבלות החשיבה והדיבור. בדומה לאמרה "יש להיות חכם יותר מלהיות צודק".

קרח נצמד לאמת ולא לנכון!

 

הפוליטיקה

כדי להיבחר, צריך למשוך אנשים . ואין יותר מושך מאשר אשליות. הכל יהיה טוב יותר.  אני אפטור את כל הבעיות. הרבה פרשנים מאשימים את קורח בדמגוגיה כדי לתפוס את השלטון. הרמ"י איננו מאשים את קורח בכוונות רעות. עבורו, קורח הוא אדם שאומר את מה שהוא חושב. הוא אמיתי באוד. אבל הפילוסופיה שלו היא לא נכונה בינתיים.

 

הבירור של משה

בכל נפש מישראל נמצאת "נקודה טובה ויקרה מאוד" אבל, בעולם הזה, נקודה זו היא מוסתרת בתוך "לבוש" והכל נראה הפוך מבחוץ! וגם לנפשות "יקרות מאוד" כמו אצל משה, זה קורה. משה הוא איש עניו . אבל יש לו לבוש שמכסה את מידה זו. הוא בשלטון!ולכאורה, כל אדם שנמצא בשלטון הגיע לשם כי הוא חפץ בכבוד ובכוח. איך אפשר לדעת שמשה הוא באמת איש עניו ושהוא לא פוליטיקאי שרודף אחרי השלטון כדי לצבור כוח ? אולי הוא מציג את עצמו כאיש עניו כדי לזכות בשלטון!!

לדעת הרמ"י, כל אדם זקוק לבירור מעמיק על כוונותיו ומניעיו. אפילו משה רבנו!

בזכות קרח, משה יעבור בירור כזה! (על זה ניתנה הזכות לקרח שסדרה שלמה תיקרא על שמו!)

מה שמפריד בין הכשרות ובים הפסילה של אדם , ועוד יותר כשהוא אדם גבוה במעלה, הוא העובי של עלה של שושנה!  אחרי פרשת קורח, אנו נדע יותר על משה ומשה ידע יותר על עצמו!

הבירור של משה יעשה על ידי קרח ועדתו

 

הבירור של אהרון

דבר דומה יקרה לאהרון. אם אהרון, בתור כהן גדול, אמור לסמל את "התיקון של אדם הראשון", הנה שאנו יכולים להגיע לפילוסופיה של קרח: הכל תוקן! אדם מושלם יש בפנינו! מי אומר שבאמת הגענו לזה? האם אהרון רק "מסמל" את השאיפה של כל אחד לתקן את האדם או שהוא באמת חושב שהוא עצמו הגיע לשלמות הזו?

בין הכשרות ותום הלב של אהרון לזיוף, יש עובי של עלה שושנה!

הבירור של אהרון יעשה על ידי 250 האנשים והסיפור של המטות. לעתיד לבוא, כל אחד יכיר את חלקו ואת מקומו. וזה יבטל כל רצון לתפוס את חלק חברו! אבל לעת עתה, לא כך הדבר. כל אחד איננו מכיר את המקום שלו עצמו וכן כל אחד יכול להתאוות למקום של חברו! לכן יש צורך בהרבה ייסורים, הרבה בירורים כדי להגיע להכרה "מה הוא המטה של כל אחד". כי המטה הוא הסמל למקום של כל אחד. המטה הוא החיים האמיתיים של כל אחד.

 

מחיר הבירורים

14700אנשים ימותו בסיפור הזה. ועוד 250 אנשי העדה, ועוד 50 בני משפחת קורח. בסה"כ 15אלפים בני אדם ימותו בעקבות הסיפור הזה.

הרמ"י טוען שכל הסיפור בא כדי לברר את משה ואת אהרון!! בני ישראל צודקים בטענתם שבגלל משה ואהרון מתו כל האנשים האלה! "אתם המתם את העם הזה!"

נכון! יש לשלם מחיר כבד עבור ה"בירורים".

חשוב לנו מאוד שמשה ואהרון יעברו עבורנו את הבירור הזה. כי כל הבירורים של כל אדם אחר יהיה תלוי בבירור של הגדולים ביותר!

לכן, הרמ"י משווה את ה15 אלף ל15 האלף (האות אלף) שמופיעים בפסוקים שמדברים על בריאת האור במעשה בראשית:

(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: (ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: (ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד: 

 

כלומר, כל פעם שקצת אור צריך להופיע , יש מחיר לזה. כל בירור זקוק לסבל, למשבר, לתת את הנפש עבורו, ובעיקר, כל בירור זקוק לזמן!

עבור קרח, אין לעשות בירור. הבירורים כולם מאחורינו. עבור משה ואהרון, הבירורים הם העבודה הקשה ביותר והיא לפנינו.  לפני כל אחד ואחד בחייו.

 

 

מה היא מחלוקת לש"ש?

כל אדם שנכנס למחלוקת, צריך לברר קודם כל אם יש לו "עין טובה". כי "צרת העין" גורמת לאדם להשתמש במחלוקת רק כדי לגבור על חברו. אפילו אם חברו צודק, אין לו כוונה להגיע לאמת אלא לנגוח אותו. מי שיש לו טובת עין, מוכן מיד להצטרף לדעת חברו ברגע שהוא מבין שחברו צודק. זו מחלוקת לש"ש.

זה דבר קשה כי כל אדם יכול לחשוב שיש לו טובת עין. רק ה' יכול לוודא שהוא פועל לשם שמים! לכן האדם צריך להיות בענווה גמורה במצבים כאלה. כי אף פעם הוא יכול להיות בטוח בעצמו שהוא איננו פועל ממניעים פסולים!

ועוד מסביר הרמ"י: כל אדם נולד עם חסרון מסוים. והוא יצטרך לתקן אותו בחייו. אחת הדרכים לתקן זאת, היא על ידי צמצום עצמי . למשל, "כשתבוא תאווה בלבו, ומתגבר עליה בכל כוחו ומונע עצמו ממנה, על ידי זה נשלם בו החיסרון שיש בו מיום היוולדו".וכן (חלק ב) "כשאדם מצמצם עצמו לכבוש את יצרו והוא מוכן לסבול, אז, מידה כנגד מידה, ה' מצמצם עבורו את הבריאה כדי שתהיה בעיני האדם בריאה חדשה!"

 

 

האם קורח הוא "אבוד"?

כתוב בישעיה (כ"ז י"ג):"והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים..". ההבדל שיש בין האובדים והנידחים:

 

  • האובדים= אנשים אבודים! אין להם ,לכאורה, שום תקנה. כי הם מרגישים בעצמם מושלמים! הם לא מרגישים את החיסרון שיש להם. אין להם סיכוי לתקן את עצמם! לכן הם אבודים.
  • הנידחים= הוא משוקע ביצר הרע אבל הוא מרגיש שיש לו בעיה! ואז הוא יכול לטפל בעצמו ולחזור בתשובה.

לכן, יש להקדים והציל את האבודים לפני הנידחים. כי באמת הם בסכנה יותר גדולה!

קורח היה מצד האבודים! כי טענותיו הם שאין יותר מה לשפר אצל האדם. הכל מושלם. כולם קדושים. זו הסכנה האמיתית. נראה שעל ידי העונש שהוא קיבל: הארץ נפתחת ובולעת אותו, הוא באמת "אבוד לגמרי". אבל בכל זאת, התורה מספרת עליו , בניו לא מתו. ולעתיד, כשיגלה קורח ההבדל בינו לבין משה, הוא יתהפך וישוב לאור.