שלח לך

בע"ה חי סיוון התשע"ט

מישל בן שושן

 

שלח לך פי4

 

כלב ויהושוע (הרב תמיר גרנות)

בדרך כלל, אנו מחברים בין שני האנשים "הטובים" :כלב ויהושוע, שדיברו טוב על הארץ , נגד 10 המרגלים הרעים שגרמו לעם לסרב לעלות לארץ ולמות במדבר. אבל עיון בפסוקים מראה שיש הבדלים משמעותיים בין כלב ליהושוע . הבדלים שיכולים ללמד על שתי התפיסות השונות של הציונות עד היום.

 

עיון בפסוקים:

אחרי שעשרת המרגלים דיברו רעה על הארץ, הראשון והיחיד שמדבר הוא כלב:

במדבר פרק יג  (ל) וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ:

כלב לבדו , מול כל העם מנסה להעלות את המורל. הוא פשוט אומר "YES WE CAN"! יכול נוכל לה!

אחר כך, ממשיכים העם להתלונן על כל התכנית לעלות לארץ ומגיעים אף להציע למנות מנהיג חדש שיחזיר אותם למצרים. רק אז, שומעים על משה ואהרון:

במדבר פרק יד (ד) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה: (ה) וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

אבל הם לא מדברים!. הם "נופלים על פניהם"! ואז, אנו שומעים לראשונה על התגובה של יהושוע. :

ו) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם: (ז) וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד:(ח) אִם חָפֵץ בָּנוּ יְקֹוָק וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:(ט) אַךְ בַּיקֹוָק אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיקֹוָק אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם:(י) וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְקֹוָק נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ

יהושוע וכלב מדברים ביחד אבל יהושוע כתוב ראשון. כאילו הוא המדבר העיקרי וכלב איתו. בניגוד לכלב, יהושוע מסתמך על רצון ה'. יש לעלות כי זו מצוות ה'! לא למרוד בה'! בעזרת ה' יהיה בסדר! בעוד, כלב דיבר על ליבם של האנשים כדי לתת להם כוח נפשי, יהושוע מסתמך על המימד הדתי. כאילו הוא אומר מה שמשה היה צריך לאמר. מהרגע שמשה מגיב והוא לא מדבר, אז , יהושוע, בתור תלמידו של משה, אומר את מה שמשה, לדעתו היה צריך לאמר! יהושע לא אומר שהדבר קל, בהישג יד, כמו כלב. יהושע לא שולל את העובדה שזה מאוד מסוכן וכמעת בלתי אפשרי. הוא רק מבקש לסמוך על ה'! האם ההבדל הזה ביניהם יתגלה בהמשך?

 

כשה' כועס על העם ומחליט שכל הדור הזה ימות במדבר, הוא מציין:

(כד) וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה ..

בדברי ה', רק כלב זוכה להיכנס לארץ בזכות זה שרק הוא "מילא אחרי ה'"! מה עם  יהושע ? ומה עם  משה??

אחרי כמה פסוקים, מגלים שה' "הוסיף" בניצולים גם את יהושוע וגם את דור הצעירים (טפכם):

(ל) אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: (לא) וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ:

למה יהושע מתלווה לכלב ברשימה של הנכנסים לארץ? נעיין באותו הסיפור שמשה מספר אותו בספר דברים:

דברים פרק א  (לד) וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר: (לה) אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם: (לו) זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְקֹוָק:  (לז) גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְקֹוָק בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם: (לח) יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבֹא שָׁמָּה אֹתוֹ חַזֵּק כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל:

משה מכריז שה' החליט בעקבות חטא המרגלים, שהוא בעצמו לא ייכנס לארץ! (כלומר אין לחכות לחטא הסלע שיקרה בעוד 38 שנה. כבר כאן, הוחלט שמשה לא ייכנס!

ואז, יהושוע, בתור מחליפו של משה, ייכנס! אם כן יש לנו שלוש קבוצות אנשים שייכנסו לארץ בגלל סיבות שונות:

  • כלב בן יפונה: הוא נכנס כי היה לו האומץ להתנגד לשאר המרגלים וניסה להפיח כוח בעם כדי להיכנס.
  • יהושוע בן נון: הוא נכנס בעיקר בתור מחליפו של משה רבנו שלא ייכנס!
  • הילדים בני פחות מגיל עשרים, בזכות התפילה של משה.

אם מסתכלים על אותם האנשים ,כלב ויהושע, נפגשים בניהם ארבעים וחמש שנים אחר כך, בספר יהושוע, מגלים אותם ההבדלים הסמויים והגלויים בין כלב ליהושוע:

יהושוע מנהיג את העם וכבר כבש את הארץ ומתחיל לחקל אותה לשבטים:

 

יהושע פרק יד (ו) וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:(ז) בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי:(ח) וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי יְקֹוָק אֱלֹהָי:(ט) וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי יְקֹוָק אֱלֹהָי:(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה יְקֹוָק אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר יְקֹוָק אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה אֲשֶׁר הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה:(////יג) וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה:

 

כלב אומר ליהושע "אתה ידעת את הדבר. .על אודותיי ועל אודותיך.." במילים אחרות: אתה יודע בדיוק את ההבדל ביננו וההבדל בגללו ה' הכניס אותנו ! זו צורת לחץ דיפלומטי כדי ששבט יהודה יקבל את החלק שלו ולכלב תינתן חברון! כלב מתאר את הסיפור כאילו הוא לבדו דיבר טוב על הארץ. בניגוד ל"אחי אשר עלו עמי"! הוא לבדו "מילא אחרי דבר ה'"!!

 

מסקנה:

שני אנשים מתוך 12 התרים דברו טובה על ארץ כנען. אבל שניהם מזוויות שונות:

כלב, הוא זה שהלך אל קברת האבות במערת המכפלה (לפי המדרש), קשור מאוד לזהות היהודית. יש בו גאווה יהודית. הוא משבט יהודה, שבט המלוכה, שממנה יצמח בית דוד. בית דוד היא שושלת. דוד יוצא מיהודה ומבועז ..ובניו ימשיכו להיות מלכים עד סוף הדורות , עד משיח "בן" דוד. חשובים עבורם הייחוס המשפחתי .

כלב מסמל את הכוח הלאומי, הגאווה הלאומית ומסירות הנפש של העם עבור גורלו.

 

יהושוע, לעומתו הוא בעיקר התלמיד של משה. לפי ספר דברי הימים, ליהושוע בין נון לא היו ילדים! כמו משה, לא ילדיו הם ממשיכים את דרכו אלא תלמידיו. יהושוע לא מדבר אל "רוח העם" אל "נפש יהודי הומיה" אלא על ה', דבר ה', מצוות ה'.. הוא ממשיכו של איש האלוהים.

 

אם כן כלב ויהושוע מייצגים לעניות דעתי את שתי העמדות הציוניות בימינו:

  • הציונים שבאו לבנות את הארץ במסירות נפש מתוך גאווה לאומית, כדי להציל את עמם מהגלות והאנטישמיות. עם כוחות נפשיים אדירים, אפילו אם הם לא עשו זאת מתוך מצווה דתית (לפעמים נגדה!). הם התיחסו לאבות, לנביאים, לדורות הקודמים אבל לאו דווקא למצוות התורה. כלב בן יפונה הוא הגיבור שלהם.
  • הציונים הדתיים, שבגדול, באו לבנות את הרץ מתוך מצווה, מתוך הגשמת ההבטחה המשיחית.

הם שתי ההנהגות העיקריות של הציונות. בנוסף, ומסביבם יש את ה"דור החדש", העם שממלא את המדינה ופועל למענה.

 

למה משה מתפלל עבור יהושע?

בהתחלת הסיפור, כתוב שמשה משנה את שמו של יהושוע:

במדבר יג (טז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ:

רש"י :(טז) ויקרא משה להושע וגו' – התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים:

יהושוע נקרא בתורה יהושוע כבר במלחמת עמלק! אם כן, שינוי שמו מ"הושע" ליהושוע" קרה אולי הרבה זמן לפני סיפור התרים! למה התורה מזכירה זאת עכשיו? ולמה משה מרגיש הצורך להגן על יהושוע בפני "עצת המרגלים"? למה לא להגן על כולם או על כלב גם כן?

נראה שהתשובה ברורה מההצעה שלנו לעיל:

ליהושע אין כוח וכלים כדי להתנגד לעצת המרגלים! לכלב יש את הכוח הזה.

לכן, יש צורך לחזק את יהושוע! יהושע מתחזק על ידי היוד שמשה רבו מוסיף לשמו! יהושוע בנוי כולו מכוחו של משה רבו. אין לו מעצמו כוח כמו שיש לכלב! לכלב אין צורך בספר תהילים קטן בכיס שיגן עליו!!

אפשר להגיד ש יהושע מסמל את כוח התלמיד (בזכות הרב), וכלב מסמל את כוחו של הבן(בזכות אביו)

 

כלב יהושע
יהודה אפרים (יוסף)
החלטה מתוך לבבו בתור ממשיך דרכו של משה
הכוח של העם עזרת ה'
מלכות בית דוד מנהיג חד פעמי
תורת האב תורת הבן
משיח בן דוד משיח בן יוסף

 

מקורות לעיון נוסף:

השושלת של כלב ויהושוע:

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לה עמוד א   ויהס כלב את העם אל משה – אמר רבה: שהסיתן בדברים, פתח יהושע דקא משתעי, אמרי ליה: דין ראש קטיעה ימלל? אמר: אי משתעינא אמרי בי מילתא וחסמין לי,

דברי הימים א פרק ז  (כ) וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח …(כו) לַעְדָּן בְּנוֹ עַמִּיהוּד בְּנוֹ אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ:(כז) נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ:

לפי  הגמרא, יהושע רצה לדבר אבל העם עצר אותו מיד בטענה שאין לו ילדים! הוא "ראש קטיעא" (חסר ילדים) ולכן, קל לו לבקש מהעם לעלות ולסכן את ילדיהם בעוד שהוא עצמו אין לו ילדים! והגמרא מסתמכת על דברי הימים שלא כותבת את המשך שושלת יהושוע. היא נגמרת איתו.

 

לעומתו, לכלב יש הרבה נשים והרבה ילדים. בין נשותיו, אפרת היא כנראה מרים! ואפילו בת פרעה, בתיה התחתנה איתו!

דברי הימים א פרק ב (ט) וּבְנֵי חֶצְרוֹן אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ אֶת יְרַחְמְאֵל וְאֶת רָם וְאֶת כְּלוּבָי:

(יח) וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁה וְאֶת יְרִיעוֹת וְאֵלֶּה בָנֶיהָ יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן:(יט) וַתָּמָת עֲזוּבָה וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר:(כ) וְחוּר הוֹלִיד אֶת אוּרִי וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת בְּצַלְאֵל: ס

(כד) וְאַחַר מוֹת חֶצְרוֹן בְּכָלֵב אֶפְרָתָה וְאֵשֶׁת חֶצְרוֹן אֲבִיָּה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ:

(מב) וּבְנֵי כָלֵב אֲחִי יְרַחְמְאֵל מֵישָׁע בְּכֹרוֹ הוּא אֲבִי זִיף וּבְנֵי מָרֵשָׁה אֲבִי חֶבְרוֹן:(מג) וּבְנֵי חֶבְרוֹן קֹרַח וְתַפֻּחַ וְרֶקֶם וָשָׁמַע:

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא עמוד ב "וכלב בן חצרון הוליד את עזובה "…. – בן חצרון? .. בן יפנה הוא! בן שפנה מעצת מרגלים. ואכתי בן קנז הוא, דכתיב: +שופטים א+ וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב! אמר רבא: חורגו דקנז הוה.

רש"י מסכת סוטה דף יא עמוד ב חורגו דקנז – בן אשתו של קנז היה כלב ונמצא עתניאל אחיו מאמו.

רש"י דברי הימים א פרק ב (ט) ואת כלובי – זהו כלב כמו שמוכיח למטה וכלב בן חצרון

רש"י שמות פרק כד פסוק יד חור – בנה של מרים היה, ואביו כלב בן יפנה, שנאמר (דברי הימים א' ב יט) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור. אפרת זו מרים, כדאיתא בסוטה (יא ב):

דברי הימים א פרק ד (טו) וּבְנֵי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה עִירוּ אֵלָה וָנָעַם וּבְנֵי אֵלָה וּקְנַז:..(יח) וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד …. וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד:

מגילה יג א:  "ואלה בני בתיה אשר לקח מרד" וכי מרד שמו והלא כלב שמו אמר הקב"ה יבא כלב שמרד בעצת מרגלים וישא את בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה

 

 

 

 

ירחמיאל

 

יהודה—פרץ—חצרון—רם—עמינדב—–נחשון ——שלמא—בעז—עובד—ישי—דוד—שלמה———-

 

כלובי—(אפרת- מרים))—-חור—אורי—בצלאל

 

יוסף-—אפרים—בריעה—רפח—רשף-תחל—תחן—לעצן—עמיהוד—אלישמע—נון—יהושע.

 

לוי—קהת—עמרם–משה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גפן ,תאנה ורמון  (הרב מנשה וינר)

 

העם מתבגר. אחרי שהייה שנה שלמה בהר סיני ולקראת הכניסה לארץ, העם שנולד במצרים כעם, מתחיל את שנות ה"התבגרות" שלו. הוא מתחיל לרצות "לבדל". לכן, הוא מסרב להמשיך לאכול את המן שבאה מהשמים ומחכה ללחם שיצא מהארץ מכוח עצמם. הם רוצים בשר , לא מתוך רעב אלא מתוך תאווה.

לכן, ביחס לשבעת המינים של ארץ ישראל, הם מזלזלים בכל מה שקשור למן:

 

דברים פרק ח (ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:

 

המן= הלחם= החיטה והשעורה.

שמות פרק טז (ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם ..

שמות פרק טז (לא) וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ:

במדבר פרק יא (ו) וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ:

במדבר פרק כא (ה) וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל:

במדבר פרק יא :(ז) וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא .. וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן:

 

אבל המן הוא גם הדבש של התמרים והשמן של הזיתים:

 

משבעת המינים, נשארים שלושה שאינם קשורים למן: התאנה , הרימון והגפן!

בדיוק שלושת המינים שהתרים מביאים איתם מהארץ!:

 

(כג) וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים:(כד) לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 

ארץ חיטה ושערה   ….                                                  וגפן ותאנה ורימון …

ארץ זית שמן דבש

המן המרגלים מביאים איתם:
לחם=חיטה ושערה ענבים רימונים  תאנים
דבש (תמרים), שמן (זית) כמו שכתוב לגבי הבכורים

 

למה להזכיר ש"הימים ימי ביכורי ענבים"?

במדבר פרק יג (כ) וּמָה הָאָרֶץ .. וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים:

כנראה שזה קשור לדוגמאות הביכורים שנוקטת בהם הגמרא:

 

משנה מסכת ביכורים פרק ג משנה א [א] כיצד מפרישין הבכורים יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר רמון שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים ורבי שמעון אומר אף על פי כן חוזר וקורא אותם בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע:

לסיכום:

המרגלים מביאים איתם שלושת המינים מתוך שבעה שבהם משתבחת ארץ ישראל. ארבעת המינים האחרים , קשורים למן , הלחם מהשמיים שהעם מאס בו.

 

 

זה יכול להסביר את הימצאותם של הפרשיות הנוספות בפרשה:

 

פרשת הנסכים: קידוש היין, הענבים. נקבעת הלכה שיש להביא יין יחד עם קורבנות המועדים ובנוסף למנחת הסולת. ייתכן שזו הזדמנות לקדש אחד משלושת הפרות שהביאו המרגלים: הענבים

 

מצוות חלה: זו קדושת הלחם: החיטה והשעורה!

 

מצוות ציצית: הסכנה שיש במעשה התיור. "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עניכם" דבר שעשו המרגלים

 

 

 

 

 

אשכל:

 

בין שלושת הפירות שהביאו המרגלים, יש אחד שהתורה מיחדת אותו: הענבים:

 

במדבר פרק יג  (כג) וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים: (כד) לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

הם מגיעים ל"נחל אשכל". ואחרי שהם כורתים משם זמורה ואשכול ענבים, התורה מסבירה שהמקום נקרא "נחל אשכול". אם כן, למה לקרוא לנחל הזה בשם שיינתן לו רק אחרי מעשה כריתת הזמורה?

הגאון מוולנה מבקש לשים לב שהמילה "אשכל" הראשונה נכתבת ללא וו. אבל, האשכול שכורתים המרגלים נקראת "אשכול" עם וו וכן שמו של הנחל המחודש הוא "אשכול" עם וו. כאילו אכן הנחל נקרא "אשכל" (בלי וו )ובני ישראל קראו לו "אשכול" (עם וו). הם הוסיפו הוו!

וכאן המקום לזכור שבמקום הזה גרו שלושת החברים של אברהם ענר אשכל וממרא. ייתכן מאוד שהחברים האלה נתנו את שמם למקומות באזור. כמו "אלוני ממרא ונחל אשכל!:

 

 

בראשית פרק יד (יג) וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם:…(כד) בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם:

 

עניין הענבים נמצא מהתחלת התורה. יש אומרים שעץ הדעת היה גפן. מהענבים אפשר להשתכר או להתעלות רוחנית. נוח השתכר אחרי שנטע גפן.

לכן, הטיפול ביין הוא חשוב. הוא יכול להוביל לטוב או לרע!

הוספת הוו למילה "אשכל" היא אולי נסיון לקדש את הענבים! וזה יכול להסביר את מצוות הנסכים שבאה מיד אחרי פרשת המרגלים.

 

אבל ברצוני להציע כיון מחשבה נוסף:

נשווה את הסיפור שלנו למה שרבקה אומרת ליעקב בנה כשהיא ממליצה לו לברוח ללבן:

 

בראשית פרק כז :(מב) וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ:(מג) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה:(מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:(מה) עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד:

 

ההבדל בן עשיו ליעקב, שני האחים התאומים מזכיר את ההבדל בין כלב ליהושע. ייתכן שהגאולה תבוא עם החיבור של שניהם!  אשכל הענבים שהם נושאים "בשניים" מזכיר את המילה "אשכל" שעליה מדברת רבקה

 

(כג) וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם

 

אולי ניתן לחפש משמעות חדשה לדברי רבקה הסתומים דווקא בנסיון לחיבור בין כלב ליהושוע , באחרית הימים, "יום אחד"!

 

 

שלח לך מ

בע"ה ג סיוון התשע"ח

מישל בן שושן

https://divretorah.com/

 

שלח לך מ

 

תוכן המאמר:

  1. אנשים כשרים או רשעים? (הרב וינר)
  2. ארץ כנען או ארץ מושבותיכם? (מניטו)
  3. מתי קרה סיפור המקושש? (הרב וינר)
  4. על איזה חטא משה לא נכנס לארץ? (הרב מדן)
  5. גרסאות סותרות (לע"ד)
  6. נושאי הפרשה (שפת אמת)
  7. סיכום

 

  1. אנשים כשרים או רשעים? (הרב וינר)

יש הרבה דעות שונות לגבי כל פרט בסיפורם של המרגלים. כמעט הכל נכתב והיפוכו על כל נושא. אבל, אם נתמקד על פרשן אחד (רש"י), נגלה שיש , לכאורה סתירות בתוך פירושו. למשל, מה רש"י חושב על המרגלים?

מצד אחד, הם "רשעים":

רש"י במדבר פרק יג (ב) שלח לך אנשים – למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר:

וזה מסביר, למה משה מוסיף ךשמו של הושע בן נון אות יוד, כמגן בפנה העצות הרעות של המרגלים:

טז) ויקרא משה להושע וגו' – התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים:

אבל מצד שני, על המילה "אנשים", רש"י אומר:

אנשים – כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו:

אם כן, כשרים או רשעים היו? אולי, כפי שמסביר הרבי מליובביץ, הם היו כשרים וכשהגיעו לארץ נהיו רשעים!(אבל ההסבר הזה קשה לגבי שינוי השם של יהושוע מפני "עצת המרגלים" שמשה ניבא כבר שהם ירשיעו!)

האמת היא שכל הסיפור וכל המעורבים בו הם אמביוולנטיים(אפילו משה בעצמו-כמו שנראה בהמשך):

כי המהלך  של כניסה לארץ איננו פשוט בעצמו: הוא דורש שינוי פרדיגמות עמוק. הגלות, המדבר והישיבה בארץ הם שני עולמות שונים . עם סדרי עדיפויות שונים, וכל הערכים משתנים, ואפילו יכלוים להתהפך לגמרי! אנשים גדולים בחול הופכים לאנשים פשוטים ואפילו פחות מזה בארץ. ולהיפך.

לא לחינם, יש תיאור של שני מהלכים שונים (ואפילו מנוגדים) בתורה :

השנה הראשונה מיציאת ישראל ממצרים מיועד כולה לקבלת התורה ובניין המשכן

השנה השנייה כולה מיועדת  לכניסה לארץ.

הבעיה היא ששתי המטרות האלה בונות ודורשות מידות שונות מהאנשים. מי שטוב ומשקיע את עצמו בראשון , איננו בנוי עוד למטרה השנייה. ומכאן כל ההתנגשויות והסיבוכים.

כשמדברים על "צדיקים" או "רשעים", חייבים פשוט לשאול את עצמנו, על איזה קריטריונים אנו מדברים. גדול הדור בחוץ לארץ יכול להיחשב לסתם בן אדם בארץ!

ומכאן האקטואליה הבוערת של הפרשה שלנו לגבי דורנו.

 

  1. ארץ כנען או ארץ מושבותיכם? (מניטו)

מניטו מסביר שהארץ נקראת "ארץ כנען" כל עוד אנו עדיין לא התיישבנו בה. לכן, בהתחלת הפרשה, מדובר על ארץ כנען:

פרק יג (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל

אבל, כשהתורה מדברת לדור שייכנס לארץ, הוא כבר משתמש במונח אחר: ארץ מושבותכם:

פרק טו (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם:

הארץ שניתנה לאבות, חייבת לעבור כיבוש והתנחלות מצד הבנים. רק אז היא תיקרא ארץ מושבותיכם וכבר לא ארץ כנען. הרעיון הזה, נמצא כבר ברש"י הראשון של התורה:

רש"י בראשית פרק א (א) בראשית – אמר רבי יצחק … ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, ..

כבר אז, אנו יודעים שהארץ שלנו היא "נחלת גוים", ארץ שיושבים בה גויים! למה ה' נותן לאבות ארץ שיש בה גויים?? למה לא לתת לנו ארץ בתולה, שאין בה אף אחד ושאין אף אחד שדורש אותה?? למה כל הסיבוכים מאז ועד היום??

זה מתוכנן כך מראש! הרי כשהבורא מדבר אל האדם שהוא ברא הוא אומר לו:

בראשית פרק א (כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ …(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:

יש למלא את הארץ ולכבוש אותה (בסדר הזה!!) הנתינה של הארץ לאבות, איננה נתינה על מגש של כסף, ללא טרחה ומלחמה. להיפך. על הבנים לאשרר את ההבטחה אל האבות. רק אחרי שהבנים יכבשו ויתנחלו בארץ, רק אז נוכל להגיד שאכן הארץ הזו "ניתנה" לאבות. מניטו מביא משל:

יהודי שומר מצוות קרא בבוקר קריאת שמע. בו כתוב "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי….ואספת דגנך…ונתתי עשב בשדך..". אז הוא פשוט ישב לו מתחת לעץ וחיכה שהארץ תיתן את יבולה! עבר יהודי אחר והסביר לו שבלי לחרוש ולזרוע ולקצור ולהתפלל, לא יצא שוב יבול!! רק אחרי שיעבוד קשה ורק אחרי שהיבול יצא, רק אז, יוכל להגיד תודה לה' על היבול שהוא "שלח " לו!!

כך ארץ ישראל. יש להילחם ולכבוש ולהתנחל. ורק אחר כך, נוכל לאשר שהיא באמת ניתנה לאבותינו!!

המרגלים לא רצו ללכלך את הידיים. הם בחרו בנסים של המדבר, בלימוד התורה, בקדושת המשכן. ועד היום מחכים שארץ ישראל טיפול להם על מגש של כסף כשלא יהיה שום צורך בכיבוש או מלחמה או עבודה.

מניטו אומר שאולי לגויים, ברור שהארץ שייכת לנו. הם רק לא מקבלים שאנו נכבוש אותה ב"כוח" על ידי "כיבוש". גם חלק מהיהודים עצמם מרגישים שהם "כובשים" ומסרבים להפעיל כוח כדי לכבוש את הארץ. לא רק לומדי הגמרא, אלא גם נוטשי התורה, מקבלים העובדה שזו הארץ שלנו אבל לא רוצים ב"כיבוש"!

יש הרבה הקבלות בין הכיבוש והביאה אל הארץ עם כיבוש, חיזור וביאה אל בן/ בת זוג.

ואחרי הכיבוש, יש עדיין עבודה ארוכה ומסוכנת מאוד של זכייה , בכל יום, בארץ. אין הכיבוש פוטר אותנו מעמל גדול כדי לזכות בכל יום בארץ הזו. הגירושין מאיימים כל הזמן. הגלות בפתח כל הזמן. ורק מי שמוסר עצמו ומתנהג במוסריות יכול לזכות בארץ.

"אשר אני נותן לבני ישראל" דווקא. הבנים מזכים את האבות בזה שהם מוכנים למסור נפשם עבור מה שניתן לאבות. ורק לדור באי הארץ, מדובר על "ארץ מושבותיכם".

מניטו שם לב שהארץ קודם כל מתמלאת באנשים ורק אחר כך מגיע שלב הכיבוש. כך קרה בימי יהושוע הם נכנסו לארץ בקלות יחסית ורק אחרי כן הגיע הכיבוש ממש. וכן קרה בימינו. הכיבוש נעשה מהפנים אל עבר השטחים החיצוניים.

  1. מתי קרה סיפור המקושש? (הרב וינר)

בסוף הפרשה, לפני פרשת ציצית, סיפור מקושש העצים בא בהפתעה:

במדבר פרק טו (לב) וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:(לג) וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה:(לד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ: ס(לה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:(לו) וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:

 

רש"י במדבר פרק טו (לב) ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו – בגנותן של ישראל דבר הכתוב, שלא שמרו אלא שבת ראשונה, ובשניה בא זה וחללה:

לפי רש"י, הסיפור קרה בשבת השנייה אחרי יציאת מצרים!! אנו נמצאים בשניה השנייה והסיפור קרה בשנה הראשונה! אם נלך לפי פירושו של רש"י, הנה שגם סיפור אחר, סיפור המקלל קרה באותו הזמן. ואכן יש כמה דמיונות מילוליים ועלילתיים בין שני הסיפורים:

סוף פרשת אמור: ויקרא פרק כד (י) וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:(יא) וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן:(יב) וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי יְקֹוָק: פ(יג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(יד) הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה:

רש"י ויקרא פרק כד  (יב) ויניחהו – לבדו, ולא הניחו מקושש עמו, ששניהם היו בפרק אחד. ויודעים היו שהמקושש במיתה, שנאמר (שמות לא יד) מחלליה מות יומת אבל לא פורש להם באיזו מיתה, לכך נאמר (במדבר טו לד) כי לא פורש מה יעשה לו. אבל במקלל הוא אומר לפרוש להם, שלא היו יודעים אם חייב מיתה אם לאו:

 

מה גרם לרש"י לאסוף לזמן אחד, מוקדם מאוד, את שני הסיפורים שמתוארים במקומות שונים, שנה אחת מאוחר יותר? ולמה , אם כן, הם נכתבו במקומם?

יש קודם כל להבין על איזו ממלאכות שבת המקושש עבר? הרי אם מדובר בשבת השנייה במדבר, עדיין לא נתנו עשרת הדברות! עדיין לא הצטוו על בניין המשכן! וכל המלאכות האסורות נלמדות משם!

אם נניח שהשבת ניתנה אולי במרה (לפי המדרשים) או, יותר מאוחר עם רדת המן, אז יש לנו אולי רק איוסר יציאה מתחום לתחום!  הרב וינר מציע פירוש נפלא: יש שתי שבתות:

  • שבת , זכר למעשה בראשית
  • ושבת זכר ליציאת מצרים

השבת של מעשה בראשית, נאסרים בו כל המלאכות של בניין העולם, בניין המשכן.

השבת שהוא זכר ליציאת מצרים, נאסרות בו, כל מה שקשור לעבדות מצרים!!

ואם נחפש מה הן העבודות שמאפיינות את עבודת מצרים, קוראים את הפסוקים שמדברים על זה:

ש מות פרק ה (ה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם:

(ו) וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר:(ז) לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן..(יב) וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן:

אחת העבודות היא "לקושש"!! ופרעה בעצמו מגדיר את הפך העבודות האלה לא לחינם, המקושש מחלל שבת על ידי פעולה שתוארה כאחת מהעבודות במצרים.

 

שבת- זכר ליציאת מצרים שבת- זכר למעשה בראשית
המלאכות האסורות= עבדות מצרים-לקושש. המלאכות האסורות= בניין המשכן=מעשה בראשית

 

ייתכן שהוא אוסף עצים כדי להדליק אש כדי לבשל את המן.

אבל השימוש של התורה במושג הזה איננו יכול שלא להזכיר לנו את השימוש היחידי הנוסף בו: עבדות מצרים.

 

אם כן, רש"י יכול לטעון שכבר בשבת הראשונה והשנייה הם כבר ידעו על השבת. אבל העבודות האלה הוגדרו בינתיים על ידי השבתת העבדות במצרים.

 

נשאר לנו להבין למה התורה הכניסה את הסיפור הזה כאן?

אולי כדי לתאר הייאוש של העם אחרי הגזרה שהם ימותו במדבר ולא ייכנסו לארץ. ייתכן שהם חשבו שאולי כל החוזה איתם מבוטל. אם אין ארץ, אז אין גם תורה ואין מצוות! וכאן מלמדת התורה שלא. אפילו אם אין כניסה לארץ כל השאר עדיין קיים! חילול שבת כולל. ובמיוחד כל מה שמזכיר החזרה לעבודת מצרים מבוטל לגמרי, סופית.

(המילה המנחה של הסיפור המקושש , וגם סיפור המקלל וגם הסיפור של בנות צלפחד היא "המדבר". (בעזרת גזרה שווא של המילה "במדבר" מסיקים בגמרא שיכול להיות שהמקושש הוא צלפחד). והמדבר מסמל תמיד מצב של יאוש ואבדון. )

 

  1. על איזה חטא משה לא נכנס לארץ? (הרב מדן)

 

לכאורה, שאלה זו מיותרת. הרי כתוב לפחות שלושה פעמים בתורה שמשה לא נכנס בגלל חטא מי מריבה (סיפור הסלע):

  1. במדבר פרק כ (יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם:
  2. במדבר פרק כ (כד) יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה:
  3. במדבר פרק כז (יג) וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ:(יד) כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן:
  4. דברים פרק לב (נ) וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:(נא) עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(נב) כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: פ

אבל יש לפחות מקור אחד שסותר הנחה זו:

דברים פרק א (משה מספר על חטא המרגלים)(לה) אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם:(לו) זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְקֹוָק:(לז) גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְקֹוָק בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם:

כאן, משה מספר שהוא לא נכנס לארץ בעקבות חטא המרגלים!!

אבל, מצד שני כתוב במדרש הלכה (ספרי במדבר פיסקא קלז )שהסיבה שבגללה התורה מזכירה שלוש פעמים שמשה לא נכנס רק בגלל חטא מי מריבה , זה כדי שלא נחשוב שזה בגלל חטא המרגלים!!

כנראה, שיש מקום לחשוב כך!

אכן אברבנל טוען שמשה לא נכנס בגלל חטא המרגלים. משה חטא, לדעתו , בזה שה' ביקש ממנו לשלוח אנשים "לתור את ארץ כנען" , בלבד. ומשה, הוסיף כמה שאלות משלו (הטובה היא אם רעה..). ואפילו אם נאמר שמשה עשה זו בתום לב, הרי שהוא חייב לקחת אחריות על התוצאות! אם הוא היה מסתפק שמשפט שאמר לו ה', לא ה יה נענש!

 

הרב מדן מרחיק לכת ומציע שמשה אכן נענש כאן אבל לא בחטא המרגלים עצמו אלא בגלל חוסר מנהיגות!

כי הרי בני ישראל מחליטים , באופן מעשי מאוד, לחזור למצרים:

"ניתנה ראש ונשובה מצרימה"

ומשה, מגיב כך:

"(ה) וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"!!

לולי יהושוע שמגיב מיד וה' שמעניש מיד, משה היה חסר אונים במצב הזה. משה שהיה כל כך אמיץ והחלטי בשבירת הלוחות בחטא העגל, איננו עושה כלום כאן!!

משה כזה , איננו מסוגל להנהיג את העם, במיוחד בארץ ישראל!!

סיפור מי מריבה בא כדי לתת הזדמנות שניה למשה. או כדי לתת תירוץ פחות חמור לאי כניסתו. אבל כבר בפרשה שלנו, נגזר דינו של משה שלא להיכנס לארץ!!

משה , כנראה, היה טוב עבור ישראל במדבר, מהיציאה , דרך מתן תורה וההנהגה בחוץ לארץ. אבל הוא לא מסוגל להנהיג את העם בארץ.

האורח חיים הקדוש , גם הוא, רומז לזה בפירושו על חטא מי מריבה.

 

 

  1. גרסאות סותרות

ננסה לעשות השוואה בין הסיפור של המרגלים כמו שהוא מובא בפרשה שלנו ומקבילו בספר דברים:

 

דברים פרק א (כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן:(כג) וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:(כד) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ:(כה) וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:(כו) וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:(כז) וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְקֹוָק אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ:(כח) אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם:(כט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם:

 

  פרשת שלח לך פרשת דברים
מי החליט על שליחת המרגלים? ה' העם
מה עשה ה'? נותן הפקודה לא נשאל ולא מתערב בכלל
מה עשה משה? מוסיף על דבר ה' שציווה לו מסכים עם העם לשלוח
מה עשה העם? לא מתערב בשליחת המרגלים יוזם ומבקש שליחת המרגלים
מה אמרו המרגלים? דברים טובים ודברים רעים רק דברים טובים
איך הגיב משה אחרי? ויפול על פניו! מנסה לשכנע את העם לעלות
איך הגיב כלב ? ויהס כלב כלב הוא היחיד שייכנס
איך הגיב יהושוע? יהושוע מנסה לשכנע את העם לעלות יהושע מחליף את משה בהנהגה

 

 

רש"י הצליח למצוא סיפור שמשלב את שני הסיפורים ביחד: העם דורש. משה שואל את ה'. וה' מסכים אבל משאיר ההחלטה בידי משה.

אבל ברור ששתי הגרסאות שונות לגמרי והאחריות שונה בין הסיפורים.

בעצם, ייתכן שזה סיפור כל כך מורכב שכל הפנים השונות מתארות פן אחד מאותו סיפור.

זה מאפיין מאוד את המקרים שבהם כולם אשמים וכולם צודקים וכולם אחראים וכולם פסיביים.

כי המעבר בין יהדות של גלות והיהדות של ארץ ישראל קשה מאוד. וכל אדם שמתאים את עצמו למצב אחד , רואה את עצמו מנוגד למצב השני!

לכן, גם האנשים אחראים, גם המנהיגים אחראים וגם בורא העולם שברא את האדם כך וציווה עליו לקיים את שני המצבים ביחד, גם הוא אחראי עם המצב הבלתי אפשרי הזה!

 

 

  1. נושאי הפרשה השונים(שפת אמת)

מלבד סיפור המרגלים ועונשם, יש עוד לפחות שלושה נושאים בפרשה.

  • א. הנסכים והמנחות
  • ב. מצוות החלה
  • ג. מצוות ציצית

בני ישראל , חיו במדבר, על ידי שלושה ניסים גלויים. :

  • א. ענני הכבוד
  • ב. הבאר
  • ג. המן

נושא הפרשה הוא ף החובה לעזוב את חיי המדבר והנסים שלהם כדי להיכנס לארץ , ולחיות בה חיי עולם הזה . לקדש את החול במעשים ולהתנתק מהנסים של המדבר.

לכן שלושת המצוות האלה , מקבילות לשלושת הניסים של המדבר: מבקשים מעם ישראל, לקדש את שלושת התחומים האלה, בחיי החול:

  • א. ענני הכבוד= הכיסוי שמגן– הציצית בבגד המגן על האדם
  • ב. באר המים— הנסכים במזבח
  • ג. המן= האוכל מהשמים- –מצוות החלה , כשה' מוציא את הלחם מהארץ

 

. 7. סיכום:

 

נראה לי שהפרשה הזו היא הפרשה הנוגעת לנו מכל שאר פרשיות התורה. אנו , בדורנו, חיים את הזמן הבעייתי של המעבד בין הגלות והחיים בארץ. הדבר לא פשוט בכלל

כל הדור , יוצאי מצרים, דור דעה, שראו את מעמד הר סיני וכל אותות והמופתים נכשלו ולא היו מסוגלים לעשות את המעבד הדרוש. גם משה רבנו לא הצליח להנהיג את העם בשינוי העצום שהתבקש מהם. מנהיגי העם, נשיאו, לא הצליחו להתאים את עצמם למחשבה החדשה שנדרשת מהם .גם ה' בעצמו , נראה מסופק אם זה בכלל אפשרי.

כבר בפרשת בשלח, ה' החליט שהעם איננו מסוגל להיכנס מיד לארץ.

ייתכן שסיפור המרגלים בא כדי להמחיש לנו את הבעיות והקשיים.

ייתכן שהישיבה במדבר ארבעים שנה היתה בלתי נמנעת. כמו שחטא עץ הדעת והיציאה מגן עדן היתה בלתי נמנעת ומתוכננת מראש. אבל עלינו להבין למה ואיך, כדי להתכונן ולתקן.

החכמים אומרים שאנו צמים בתשעה באב בגלל חטא המרגלים. כלומר, החטא הזה ממשיך ללוות אותנו בכל דור.

המטרה היא לחבר בין שני עולמות שונים לגמרי.

עולם הקדושה, הרוחניות, האידיאלים הטהורים

ועולם החומר, הארציות, עולם החול

לקדש את החול, זה המטרה. לכן יש קודם כל לבנות את הקודש ואחר כך להיכנס אל החול כדי לקדש אותו. אבל שינוי הפרדיגמות שזה דורש, הוא כמעט בלתי אפשרי! ובכל זאת זו המטרה העליונה!

חייבים אנו להכיר בזה שהיהדות שחיינו אלפיים שנה בגלות, הולכת להשתנות. כי עולם אחר נפתח מול עיננו. אנו חייבים להתחיל ללמוד את התורה שיוצאת מציון. לחזור ליהדות הרבה יותר קשורה לחיי החול, הארץ. ולחבר בין העולמות. להמציא מחדש את התורה של ארץ ישראל ולעזוב , בהדרגה את תורת הגלות.

קל מאוד לעזוב אחד מהם. או את התורה או את ארץ ישראל.

אבל החזרה לארץ ישראל דורשת מאתנו אומץ רב ועמידה איתנה בצורך חיבור שני העולמות יחד.

 

שלח פי

בע"ה כא סיוון התשעז

מישל בן שושן

 

שלח פי

 

סיכום המאמר:

הרצון של העם ל"התבגר", ל"תור" בעצמם את הדרך לקראת הכיבוש של ארץ כנען, מהווה אתגר עצום עבורם ועבור ההנהגה. האם הם מסוגלים לקחת את המושכות לידיהם? האם יש להם מספיק אמונה כדי להדוף את האיומים הממשיים של הכיבוש ושל הארציות?

כשבני זוג נמצאים מול מצב דומה של מתבגר, צצים ויכוחים בין בני הזוג, בין ההורים והילדים ובתוך נפשו של הילד המתבגר עצמו, אמביוולנטיות וסכסוכים הם נחלת תקופה זו.

הפרשה מתארת את הנסיון, הכישלון והתיקונים של המצב שנוצר.

הפרשה מחולקת לשני חלקים: החלק הראשון הוא חטא המרגלים והחלק השני, עוסק בחמישה נושאים שונים .ננסה להראות הקשר בינם לבין חטא המרגלים

 

מבנה הפרשה:

חלק ראשון:        פרק יג  (33פסוקים)- פרק יד  (45פסוקים)= חטא המרגלים

חלק שני  :         פרק טו    (41 פסוקים)= חמישה נושאים שונים:

  • הנסכים
  • חלה
  • קרבן חטאת
  • מקושש עצים
  • ציצית

לתור

במדבר פרק יג (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם:

מי עד עכשיו היה "תר" להם את הדרך?:

במדבר פרק י (לג) וַיִּסְעוּ מֵהַר יְקֹוָק דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה:

עד עכשיו, ה' בעצמו, על ידי הענן, וארון הברית היה מכין להם את הדרך במדבר. הוא היה בוחר את המסלול, והוא היה מיישר להם את השטח כדי שיעברו במקומות נוחים.

אם כן, החידוש הוא שכאן, האנשים שייבחרו מהעם, הם בעצמם "יתרו" עבורם את הדרך והארץ. זה לא שלא סומכים על המטרה (ארץ כנען) אלא שרוצים לעשות זאת בעצמנו!

זה נראה מצויין! הרי המטרה של יציאת מצרים היא להפוך עבדים לבני חורים. כל הנסים הגלויים אמורים להיפסק בכניסה לארץ. לא יהיה מן מן השמים, לא יהיה ענן, לא יהיה באר מים ניסי. המטרה של הבורא היא באמת שהעם יתבגר וייקח את האחריות על התנהלותו הגשמית. אם כן, לכאורה, זה טוב מאוד שישראל יבקשו לשלוח אנשים לתור בעצמם הארץ.

 

שינוי הגרסאות בולט:

בספר דברים, יש לנו גרסה קצת שונה מהסיפור הזה:

דברים פרק א (כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן:(כג) וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:….

(ל) יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם:(לא) וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה:(לב) וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:(לג) הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם:

בפרשה שלנו, ה' הוא זה שמבקש ממשה לשלוח אנשים

בספר דברים, משה מספר שהעם בעצמו רצה לשלוח אנשים! ומשה הסכים.

כדי לחבר בין שתי הגרסאות, המדרשים ורש"י מסבירים לנו שבעצם היוזמה באה מהעם. משה שאל את ה' והוא ענה: אם אתה משה, רוצה אז תשלח ואם אתה לא רוצה אל תשלח. כלומר, אני לא מצווה לך, תעשה מה שאתה רוצה, איך שאתה חושב. אתה קרוב לשטח יותר ממני, אם אתה רוצה שלח  ואם לא , לא. כך הם מסבירים את המילה "לך". "שלח לך", אני ה', לא לוקח אחריות!

סכסוך משפחתי

 

ברצוני להשוות המצב הזה לרצון העז של ילד מתבגר לעשות דברים בכוחות עצמו. השאלה של ההורים היא : האם הגיע הזמן לאשר לו לעשות זאת או שמה יש סכנות גדולות מדי בדבר. אולי הילד עדיין לא מוכן.

זה מצב מאוד קשה להורים. הם צריכים לעבוד על עצמם ולשחרר את הפחד שלהם, להכיר בזה שהתינוק שלהם כבר גדל. אבל, מצד שני, יש על ההורים אחריות כבדה אם יהיה כשלון כואב מדי. על ההורים לשקול האם הילד מוכן, האם זה הזמן לתת לו לעשות זאת או שמה, מהיכרותם את הילד שלהם, הם מעדיפים לדחות את הדבר.

 

עלולים להיות חילוקי דעות בין ההורים. אחד יכUל אפילו לוותר על זכותו או חובתו להחליט ולהשאיר את מלא האחריות על כתפי הבן זוג. "אני לא יודע, אתה מכיר אותו/ה טוב ממני, תעשה מה שנכון"!

ההורים יכולים גם להשליך אחריותם על הילד ולתת לו להחליט כשהם משתמטים בצורה זו או אחרת

מהנושא.

 

זה לא נראה רחוק  ממה שקורה בסיפור הזה בתורה

  1. "ההורים", האלוהים ומשה רבנו, נראים כאילו אחד משאיר את האחריות לשני. ה' אמנם אומר "שלח לך" אבל רש"י מסביר שזה כדי לשים את האחריות על משה!

רש"י:שלח לך – לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח…

משה, בספר דברים משליך האחריות על העם. יכול להיות שה' מאלץ את משה לקבל את האחריות כי הוא מצפה ממשה עצמו התנהגות מסויימת לגבי הנושא הזה.

נראה לי שהתפקוד של משה איננו כל כך חלק. הוא מבקש מהמרגלים לדעת האם הארץ "טובה היא". "היש בה עץ". דברים שהעם איננו דורש בעצמו בספר דברים. משה איננו מגיב כשהמרגלים מעידים נגד העליה. יהושוע וכלב הם אלה שתופסים פיקוד כדי לעודד בעד העליה! האם משה יודע כבר שהוא לא ייכנס לארץ? האם ה' רוצה לשים את משה בעצמו בנסיון ולבחון מה העמדה שלו אישית לגבי הכניסה לארץ? אולי ה' רוצה שמשה יבחן את המצב הנפשי והאמוני של העם? האם הוא מצפה ממשה לחנך את העם בכיוון הזה?

  1. העם בעצמו נחלק בין שתי עמדות: מצד אחד הוא רוצה לשלוח אנשים כדי לתור את הארץ , כלומר העם רוצה לקחת אחריות על עצמו. אבל מצד שני, הוא בקלות "נופל" נפשית ושם את החלטתו בידי עשרת המרגלים השלילים. בדיוק כמו מתבגר שנחלק בין רצון עצמאות לבין החולשה התלותית שהוא רגיל אליה.

 

לימוד החלק השני של הפרשה

ננסה למצוא קשר בין החלק הראשון, חטא המרגלים לבין חמשת הנושאים בחלק השני של הפרשה:

 

1.הנסכים

מאוד מוזר למצוא פרשה זו כאן. היינו מצפים לקרוא אותה בספר ויקרא, שם מפורטים דיני הקרבנות.

אכן, פרשת הנסכים מצווה להביא , עם קרבנות הציבור ,בעיקר, מנחות (סולת) ונסכים: כמות מדויקת של יין, לפי הבהמה שמקריבים , ולזרוק את היין הזה בתוך חור מיוחד מעל למזבח.

 

יש לשים לב שבפרשה של המרגלים, התורה מדגישה את עניין הענבים:

משה דורש מהם:(כ) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים:

למה לציין שהימים ימי ביכורי ענבים? הם עדיין לא יצאו לדרך!

(כג) וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים:(כד) לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

התורה מספרת גם שהם כרתו זמורה ואשכול ענבים, "תמונה" שאנו זוכרים כשחושבים על הסיפור הזה. למה התורה מתעכבת על נושא הענבים כל כך??

הרב מנשה וינר מציע לחשוב על תפקיד היין בהתפתחות האדם. היין מאפשר לאדם להתעלות בנפשו. האומנים, לפעמים שותים יין כדי להתעלות ולקבל השראה ליצירתיות. היין נותן הרגשה של חירות. כשיודעים לשתות קצת יין, זה יכול לשמח את הלב ולתת לאדם הרגשה של שחרור.

יש אומרים שעץ הדעת היה גפן. היין יכול לערבב בראש האדם את הטוב והרע! הוא יכול לבלב את דעת האדם.

נוח, מיד כשהוא יוצא מהתיבה , נוטע כרם ומשתכר.

נדב ואביהו, משתכרים מההתלהבות שלהם להתקרב אל האלוהים.

ליין יכולת מוכרת לתת לאדם הרגשת חרות, בתנאי שיודעים לא להגזים!

 

 

זה בדיוק הבעיה כאן:

העם רוצה עצמאות. הוא רוצה להשתחרר מההנהגה של "ההורים". הוא כאילו שותה יין . אבל הוא עושה זאת בצורה כושלת. אין לא עדיין המסגרת כדי להתמודד עם המשימה! המצב הביטחוני שארץ כנען מאוד מפחיד. וכל אדם שמסתכל על המצב באופן מציאותי, מסרב לעשות עליה למקום כזה! דרושה אמונה גדולה, הסתכלות על המשימה העליונה של האלוהים כלפי עם ישראל. וזה, כנראה, חסר לעם.   לכן, פרשת הנסכים אומרת: כן ליין! כן לעצמאות, כן להרגשה של יצירתיות ושחרור. אבל יש לשים את היין במסגרת הקדושה! רק כך ניתן ליהנות מהיין.

לא לחינם אנו מקדשים את הזמן על ידי כוס של יין. המוסלמים אוסרים שתיית היין בצורה גורפת. אנו חושבים שהיין הוא דבר טוב במידה ואנו מכניסים אותו בקדושה. כלומר:

רצון העצמאות, האחריות, היצירתיות, ההתבגרות, זו המטרה העליונה.  יש רק לעשות זאת בצורה טובה, בזמן הנכון, במסגרת הנכונה.  כך, פרשת הנסכים באה לתקן את חטא המרגלים.

 

נחל אשכול

בהקשר הזה, נתבונן על נחל אשכול: התורה מציינת שהמרגלים הגיעו במקום שנקרא "נחל אשכל" (בלי וו) ואחר כך היא אומרת שהם כרתו אשכול (עם וו ) ענבים. וקוראים למקום ההוא…"נחל אשכול"(עם וו).

הגאון מווילנה מקשר זאת לאחד מחבריו של אברהם שגרו באזור הזה של חברון:

בראשית פרק יד (כד) בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם: ס

שם, "אשכל" נכתב בלי וו. כנראה שהוא קיבל השם הזה בגלל ריבוי הגפנים בחלקה שלו.(כמו שהיו אלונים ב"אלוני ממרא"). כנראה שאז כבר , קראו למקום בשם בעל החלקה, אשכל.

אם כן, בני ישראל מגיעים למקום ידידותי. שמוכר כחברו של אברהם אבינו, הם לא משנים את שם המקום אלא מוסיפים לו וו! כאילו הם "מכשירים" את הנחל הזה. הם "מייהדים" אותו! והענבים שהם לוקחים משם יהוו סימן לעתיד כיבוש הארץ. שם, לא הכל שחור ויש להכחיד הכל. יש גם אפור, כמו אשכל שהיה בחר ברית אברהם. ואת זה יש לאמץ, אחרי הכשרה מסויימת.

 

  1. החלה

מצוות החלה היא מצווה שתלויה בביאה לארץ. מיד כשיגיעו לארץ, בלי לחכות כיבוש וחלוקתהארץ, המן הפסיק והם נדרשו להכין לחם בעצמם.

העם לא אהב את המן. הלחם שבא מהשמיים. למה? בין השאר כי הוא בא מהשמים! כי הוא ניסי. הם מתחילים להתבגר ורוצים לעשות הלחם מעצמם. מהארץ. זה מצויין!   יש רק סכנה אחת: כשהם יהיו עצמאים, אסור לשכוח את בורא העולם ! אסור לשכוח את בני האדם האחרים.   המצווה לתת חלה אחת מהחלות שאנו אופים מעצמנו, דורשת שלמרות העצמאות שלנו והיצירתיות, אסור לשכוח את ה'! רק כך ניתן להינות מהעולם הזה.

לא לחינם אנו מברכים "המוציא לחם מן הארץ" על דבר שאנו בעצמו יצרנו מהחיטה. זה היה יותר נכון אולי לברך על החיטה שהאלוהים אפשר להצמיח. אבל על תהליך האפיה, אנו משוכנעים שזה אך ורק מעשה ידינו. זו בדיוק הסכנה. לכן אנו מברכים על הלחם דווקא, על מה שאנו אפינו, שה' ה וא המוציא לחם מן הארץ.

ייתכן שעל המן הם ברכו "המוציא לחם מהשמים"!. טוב מאוד להפסיק התלות במן אבל אין לשכוח את ה'!.

אכן, מצוות החלה באה כדי לתקן את חטא המרגלים: אין לשכוח שמאחורי הטבע והמציאות יש ה'!!

 

  1. קרבן חטאת (הרב שפיגלמן)

פרשה זו היא עוד יותר מפתיעה: לא רק שאנו לא מבינים מיקומם של קרבנות בספר במדבר(ולא עם שאר הקרבנות בספר ויקרא). אבל קרבנות אלה כבר פורטו בספר ויקרא!! מדובר על עברות שהאדם הפרטי או כל הציבור (בית הדין) עבר עליהם בשוגג. יש להביא קרבן. אבל אין זהות בין המקרים:

  • בספר ויקרא מדובר על עברה על מצווה אחת
  • וכאן, מדובר על עברה כלפי "כל מצוות ה'"

במדבר פרק טו (כב) וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה..(כד) וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה .. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת…..(כו) וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה: ס(כז) וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת:..

הקרבנות שמביאים הם גם הם שונים.הנה טבלא שמסבירה ההבדלים:

ספר ויקרא ספר במדבר
העם שוגג אחת מכל מצוות ה' את כל מצוות ה'
פר לחטאת פר לעלה
היחיד שוגג אחת מכל מצוות ה' את כל מצוות ה'
עז או כבש לחטאת עז לחטת

 

אבל איך אפשר לעבור בשגגה על "כל מצוות ה'"!!!

החכמים מסבירים שמדובר במצווה שהיא שקולה כנגד כל מצוות התורה.

למשל, עבודה זרה. לכן, הם קוראים לקרבן החטאת הזה "קרבן עבודה זרה"

אבל הרב שפיגלמן טוען שיש עוד מצווה ששקולה כנגד כל מצוות ה' והיא מצוות יישוב הארץ. כשה' דיבר עם אברהם על כריתת ברית עם זרעו, הוא ציין שהזרע הזה ירש את הארץ הזו, ארץ כנען, ושם הברית מתקיימת.

אם כן, כשאדם מסרב להתיישב בארץ ישראל, הוא מנתק את עצמו מהברית עם ה'. הוא שובר את הכל!

זה נראה דומה לעברות שבן זוג עושה נגד בן זוגו. תמיד אפשר להתנצל, לתקן, לדבר…לכפר

אבל כשיש בגידה, כששוברים את עצם הנישואים, זה כבר משהוא אחר.

פרשת הקרבן על שגגה כלפי "כל מצוות ה'" הוא בא ללמד שיש פתח לכפר על חטא המרגלים. נכון שיש כאן שבירת כלים. אבל, אפשר להגיד שזה היה בשוגג, וה' מאפשר התשובה גם לחטא חמור כזה.

זה מסביר את מיקומה של פרשה זו כאן.

בנוסף, האם חטא המרגלים הוא חטא של יחידים (המרגלים עצמם) שלכל אחד יש אחריות כבדה מאוד (ראה תגובת כלב ויהושע שהצילו את המצב כיחידים). או חטא של הכלל (עשרת המרגלים החוטאים הם "עדה" , ציבור, בית דין). זה יכול להסביר את שתי הקרבנות: קרבן יחיד או קרבן ציבור שמתוארים כאן.

במידה ורצון דחיית יישוב ארץ ישראל היא "ביד רמה", ולא בשוגג, אז יש כרת:

(ל) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְקֹוָק הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ:

עוד דבר מעניין:

כמו שקרבן זה בא אם עוברים על "כל מצוות ה'", מצוות ציצית באה כדי שנזכור "את כל מצוות ה'"! וגם כאן, כנראה, מדובר על המצוות העיקריות שקושרות את האדם לבוראו, כמו עבודה זרה או ישיבת ארץ ישראל

 

  1. מקושש עצים (הרב נמשה וינר)

יש מחלוקת בין המפרשים לגבי הזמן בו אירע המקרה הזה. לדעת רש"י, למשל, זה קרה בשבת השנייה אחרי יציאת מצרים. כלומר, מיד אחרי הישיבה במרה. שם, אומרים שבני ישראל קבלו את מצוות השבת.

אבל אזה מן שבת הם שמרו במרה? הרי מצוות השבת שאנו מכירים נובעים מהמלאכות של בניית המשכן. ואז, עדיין את תורה ואין משכן. מה היה תוכנו של חילול או שמירת השבת אז??

לדעת הרב מידן, מדובר על חטא היציאה מרשות לרשות.

לדעת הרב וינר, מדובר על הפסקת עבודה של עבדות! כלומר, בני ישראל התבקשו לא לעשות את העבודות שהם עשו במצרים כעבדים!! ומה היא המלאכה העיקרית שעשו במצרים ?

שמות פרק ה (ה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם:(ו) וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר:(ז) לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן:

השבתת העם מהעבדות מתוארת כאן על ידי "וקוששו להם תבן"!! בדיוק העברה שהתורה מייחסת למקושש!

במדבר פרק טו(לב) וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:

כלומר, המקושש עושה מעשה שמביע את הרצון לשוב לעבודת מצרים. השבת היא הסמל של יציאת מצרים. אנו כבר לא מקוששים עצים כמו במצרים!

לקושש עצים = להיות מיואש מתוצאות יציאת מצרים.

המסר ברור: אחרי הסירוב לעלות לארץ, והעונש להישאר במדבר, נולד ייאוש. אין עוד טעם להמשיך את מה שהתחיל ביציאת מצרים! אם אנו לא עולים לארץ, אז הכל מתבטל! המקושש מביע את הייאוש שנולד מהתחזית של ישיבה ארוכה במדבר. לכן הפסוק מציין שזה קרה "במדבר".

המסר של התורה ברור: למרות העונש לשבת במדבר ארבעים שנה, הכל לא מבוטל. אנו ממשיכים בתהליך. יש לשמור את השבת שמציין את יציאת מצרים. כי אנו , בסופו של דבר, כן ניכנס לארץ. אם לא דור זה, זה יהיה הדור הבא!

 

דרך אגב: דו המשמעות של השבת

  1. השבת זכר למעשה בראשית= השבת שבה אסורים המלאכות של יצירה, בריאת העולם, או עשיית המשכן. אסורים אלה נתנו במתן תורה ואחרי בניית המשכן.
  2. שבת זכר ליציאת מצרים= השבתת מלאכת השעבוד המסומלת על ידי מעשה "הקושש". או על ידי הוצאה מרשות לרשות, דברים שמייחסים למקושש. מצווה זו היא זו שניתנה במרה. כך שמרו השבת עד מתן תורה ובניין המשכן. השבת היה סמל היציאה מהשעבוד בלבד. רק בשלב מאוחר יותר , השבת קבלה מימד השבתת היצירתיות האומנותית .

 

 

 

  1. ציצית (לעד)

 

במדבר פרק טו (לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְקֹוָק וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:(מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם:

  • כשאנו לובשים בגד עגול, זה מסמל שאנו נשארים בבועה המסורתית, בהרגל.
  • כשאנו לובשים בגד מרובע, זה מסל את היציאה שלנו למחוזות חדשים, לחידושים, ליוזמות, ליצירתיות, לעצמאות, לאחריות.

התורה מאוד אוהבת אדם שמקבל אחריות, שיוזם, שמחדש. היא לא אוהבת אנשים שמוסרים את החלטותם בידי אדונים. היא לא אוהבת עבדים.

בגד בעל ארבע כנפות מסמל את היציאה לארבע כיווני הרוח, קבלת האחריות והעצמאות: ההתבגרות.

אבל יש לקשור ציציות, במקום הכנף, מקום המסמל את ההתבגרות, כדי לזכור את הקשר עם האלוהים!

לסיכום: כן יש להתבגר, אבל יש לזכור את העיקר. יש לזכור את ה'.

אין לאבד קשר עם העיקר. יש לזכור את "כל מצוות ה'". כלומר לזכור את העיקר, שמקשר עם כל מצוות ה'.

יש בעיה בתהליך ההתבגרות, היציאה מהמעגל אל כיווני הרוח החוצה . יש סכנה בעצמאות: שאנו נהיה שבויים בידי תהליך ההתבגרות עצמו:

כשבני ישראל רוצים "לתור" את הארץ מעצמם, זה מצוין!. אבל יש סכנה שמה העניים והלב שלהם יביאו אותם לשכוח את העיקר: כיבוש הארץ איננו דבר טבעי ורצוני, הוא חלק מתכנית אלוהית ותכלית המשימה של העם בעולם. חוסר האמונה של העם במשימה נובע מהשכחה שלהם שאין לקחת אך ורק את הנתונים המציאותיים כשמתייחסים לארץ ישראל!!

זה פרדוקס גדול: ארץ ישראל דורשת מאתנו להתייחס למציאות בריאליות (לחיות ללא נסיים גלויים) והיא דורשת מאתנו , מצד שני, להאמין שאין לתלות הכל בריאליות!!

לסיכום:

הציצית באים כדי לתקן את חטא המרגלים: הם רצו "לתור" את הארץ מעצמם, זה טוב מאוד, אבל אסור לשכוח את כל מצוות ה'. ואיך שוכחים "כל " מצוות ה'? על ידי זה שאנו "תרים" אחרי העיניים והלב שלנו.

מה יש לאדם כדי לחשוב ולבחור דרך? עיניו , ליבו, שכלו.

אותם הכלים המצוינים האלה, עלולים להטעות אותנו במידה ואנו שוכחים את העיקר: ה'!

הבעיה היא שה' איננו נראה! בארץ ישראל, אין ניסים גלויים. ולמרות זאת, יש לשכור כל הזמן שמאחורי הטבע והמציאות והלוגיקה, יש בורא עולם שמשגיח עם כוונות , דרישות ומטרות.

 

שבעת המינים

ארץ ישראל משתבחת על ידי שבעה מינים:

דברים פרק ח(ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:

למה המרגלים מביאים מהארץ רק ענבים רימונים ותאנים, ולא שבעת המינים כולם?

(כג) וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים

הרב מנשה וינר מציע שהם לא הביאו ארבעת הפרות האחרים (חיטה שעורה דבש מתמרים ושמן זית) כי הם הזכירו להם את המן! והם רצו להיפטר מכל מה שמזכיר את המן.

שמות פרק טז (לא) וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ:

במדבר פרק יא (ח) … וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ .. וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן:

במדבר פרק כא (ה) וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל:

 

שלח לעד6

בע"ה כ סיוון התשעו

מישל בן שושן

 

שלח לך לעד6

 

לעניות דעתי, חטא המרגלים היה:

שהסתכלו על העתיד בעיני העבר!!

השתמשו בקריטריונים של העבר (החיים בהר סיני, קבלת התורה,  הנהגה ניסית. רוחניות מלאה ותמידית) כדי לדון את הכניסה לארץ.

ארץ ישראל דורשת שינוי קונספציה גמור.

תורת ארץ ישראל אינה דומה לתורת הגלות.

ייתכן שגם משה רבנו לקה באותה הבעיה.

 

הזהר הקדוש טוען שהחטא שלהם היה כי הם ידעו שהם יוחלפו כמנהיגי הדור בבואם לארץ, ולכן, הם לא רצו לאבד את התפקידים שלהם והם הניאו את העם מלהיכנס.

אין לחשוש שאנשים פחותי ערך היו. ולא עשו זאת רק כדי להישאר בתפקיד. אלא שהם באמת חשבו שלא טוב לעם ישראל להיכנס לארץ כי שם, ילמדו פחות תורה, שם יוכלו להתבולל, שם יצטרכו לעבוד ולהילחם.. וכל זה יגרום להם לעזוב את התורה!!

אנו יכולים להבין זאת היום, היטב, כי חלק גדול מעם ישראל טוען אותו דבר. והם אמורים להיות "כולם אנשים, ראשי בני ישראל" בעולם הדתי!

 

זה תואם האשמה של "לשון הרע", או , בלשון התורה "דיבה"

כי בסופו של דבר, אין הלשון הרע דבר שקר הוא. אבל הוא לא לוקח בחשבון הרבה דברים אחרים. הוא דן את המצב לפי העבר.

למשל, כשאני אומר "אדם זה הוא קמצן". למרות שזו האמת, אסור להגיד זאת. למה אסור? כי אני מצמצם את האפשרות שלו להשתנות. אני מקבע את ההתנהגות שלו בעיני האחרים, דבר שיקשה לו להשתנות לטובה!

 

לכן נראה לי שעוון לשון הרע, הוא בעיקר החטא להסתכל על הדברים החדשים בקריטריוני העבר.

כך גם בחתונה: אם נסתכל על הבן זוג בעיני החיים שלנו כרווקים, נגיע מהר מאוד ללשון הרע עליו כי הוא לא מתאים לקונספציה שהייתה לי לפני כן. החתונה, ה כניסה לארץ ישראל, ההתבגרות, דורשים שינוי מחשבתי עמוק

 

לכן, נראה לי, פרשת ציצית מסיימת הסדרה שלנו:

לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם":

מטרת המצוות, היא להכין את האדם להסתכל על הדברים, כל הזמן באופן שונה. לא להיגרר לשגרת החיים שמכתיבה קיבוע מחשבתי!

אסור להסתכל עם העיניים של העבר

אסור לדון על ידי הלב שמושפע על רגשות העבר

כי אלה נטיות האדם והוא ניזון מהם כל הזמן.

הציצית באים להזכיר לי את מטרת "כל מצוות ה'": להיות מוכן להסתכל על המציאות המתהווה בעינייםחדשות!!

שלח מוש

בע"ה חי סיוון התשעו

מישל בן שושן

 

שלח לך מוש

 

איך אפשר לפתור הסתירה הגדולה שמופיעה בין הפרשה שלנו וסיפור המרגלים בספר דברים??

 

כאן, ה' מצווה למשה לשלוח מרגלים

שם, משה מספר שהעם בא אליו בבקשה לשלוח מרגלים והוא הסכים

כאן רש"י מפרש את המילה "לך"= לדעתך, אני אינני מצווה לך לשלוח. אם אתה רוצה, שלח לך מרגלים! בעוד שהפסוק מפורש מאוד: וידבר ה' אל משמה.."שלח לך אנשים"!

ושאלה אחרונה: איך ה' מבקש לשלוח מרגלים בעוד שהוא יודע שזו תהיה קטסטרופה?

 

על כל השאלות האלה, ה"מאור ושמש" מציע פתרון קל וקולע:

 

ה', בעצם, מבקש לשלוח רק שני אנשים: כלב ויהושע.. הם באמת "אנשים", צדיקים, והם יניעו את העם לקראת העלייה. הם ירשו את הארץ וכדאי שהם יסבירו לעם את המהלכים וישכנעו אותם.

"שלח לך אנשים" מיעוט רבים שניים. הוא לא מצווה לשלוח יותר משניים!!

זה פירוש "איש אחד איש אחד למטה אבותיו" כלומר רק שני האנשים האלה.

 

אבל, העם דרש לשלוח עוד 10 אנשים כי כל שבט רוצה את הנציג שלו.

וזה מה שמסופר בספר דברים :"ותקרבון אלי כולכם, ותאמרו נשלחה אנשים.."

משה לא יודע להגיב מול הדרישה הזאת. היא נראית לו צודקת, למרות שזו לא הדרישה של ה' המקורית. לכן, משה פונה אל ה' והוא עונה לו , את מה שאומר רש"י :" אני רק מצווה לך לשלוח שניים, אבל אם אתה רוצה, אם אתה מרגיש טוב עם זה, שלח לך, לדעתך, את 12 האנשים. אבל אתה תיקח אחריות על המהלך!

וכך משה שולח אותם "וישלח אותם משה" כשהוא מקבל האחריות על המהלך.

 

נראה לי, בהמשך למה שמלמד הרב קוק בפרשה הקודמת (ראה משה-משיח- קובץ על בהעלותך אש): שמשה הוא בעצמו איננו "סגור" לגמרי על המהלך של העלייה וניהול הדרישות של העם.

משה בעצמו שואל את עצמו האם זה הזמן? האם זה לא יקלקל את כל מה שלמדנו עד כה בתורה? האם העם יישאר דתי בארץ ישראל?האם שם לא יאבדו את אמונתם? וזה מסביר את השאלות שמשה מבקש מהמרגליםלהתיחס אליהם

האם הארץ טובה? היש בה עץ? האם הערים בצורות?

האם משה לא מפגין חוסר אמונה?

האם משה איננו מפחד בעצמו לעלות לארץ שנצטרך להילחם בה ולהתעסק בחומריות כל הזמן?

למה משה שתק מול עדות המרגלים? למה משה לא הגיב מיד, כמו שכלב הגיב?

 

ייתכן מאוד שה' רצה לבחון את משה עצמו: האם הוא מוכן להכניס את העם לארץ עכשיו??

ולכן הוא אומר לו: שלח ..לדעתך!!

ייתכן שמשה נכשל במבחן וההחלטה שלא הוא זה שיכניס את העם לארץ, כבר התקבלה למעלה.

אבל אי אפשר לא לתת לו הזדמנויות להתאושש. וההזדמנות האחרונה שה' ייתן לו זה הסיפור עם הקאת הסלע.

—————————————————————————————————————–

מקורות:

1..הפרשה שלנו: במדבר פרק יג

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם:

(ג) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְקֹוָק כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה:

 

 

2…הסיפור בספר דברים:  דברים פרק א

פסוק כב וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן:

(כג) וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:

 

שלח לך גז

בע"ה ד תמוז התשעה

מישל בן שושן

שלח גז

המיוחדות של ארץ כנען

ארץ כנען היא כמו פרי טעים מאוד עם קליפה דוחה מאוד

רק מי שמאמין שמתחת לקליפה נמצא הטוב שבפרות, מסכים להתמודד איתה.

רק כך, ניתן לבחון את מי שמאמין, מי שאוהב, ללא תנאי את הארץ.

הקשר של עם ישראל לארץ חייב להיות קשר של אהבה ללא תנאים. אם יגלו בקלות את הטוב שבה, אז כולם יאהבו אותה, אבל ה' עושה בירור בין האוהבים באמת, ללא תנאי ואלה האוהבים אותה כי נוח להיות בה.

בין הקללות, בפרשת בחוקותי, ה' מבטיח שהוא "ישמיד" את הארץ. אבל ניתן לראות בעצם כאן "ברכה" כי, כל זמן שהיהודים לא יגורו בה, אף עם לא ירצה בה והארץ תיראה שממה לגמרי. זה ישמור אותה עבור עם ישראל כשיחזור מהגלות. הבעיה היא שכשעם ישראל יחזור, שוב היא תפרח ואז כולם ירצו אותה!

 

אמת או שקר

המרגלים, לכאורה, אמרו רק דברים מיתיים. גם משה אמר דברים דומים בספר דברים. אבל יש הבדל בין משה למרגלים:   משה תיאר את המצב הקשה של הארץ כדי שהעם יתכונן וילחם כדי לכבוש אותה.

המרגלים תיארו את הקושי כדי לדחות העלייה אליה.

הרב טוען שכל מה שנוגע לארץ ישראל, "אמת היא לא אמת"."אמת זו היא שקר גמור"!! כי האמת הנגלה לעין, הוא בעצם הקליפה החיצונית שמכסה, בכוונה, את הטוב האמיתי שאפשר לגלות מתחת (ראה לעיל)..

לכן, אסור לספר ה"אמת"(החיצונית) על ארץ ישראל כי זה בקלות מניא נגד הארץ. יש לדחוף ולגלות את האמת הפנימית שאיננה נראית לעין כול.

 

עד היאסף מרים

בסוף הפרשה הקודמת, העם חיקה עד "היאסף מרים", כלומר, עד שיתוקנו כל הפגמים שעשתה מרים. רק אז, ניתן להמשיך את הדרך לכיוון הארץ.  כמו כן, אחר חטא המרגלים, יש לחכות (ארבעים שנה) עד שיתקנו מספיק המידות הרעות שהתפרצו, כדי שנוכל להיכנס לארץ "עד היאסף אותו הדור ומידותיו"

 

כולם אנשים

הרב מעיר, שאדם גדול, חכם, נשיא, לא מובטח שיוכל לראות את הטוב שמסתמן מתחת לפני השטח, בקשר לארץ ישראל! והוא לומד מפרשת המרגלים לימנו: אפילו אם יהיה האדם רב גדול וחכם ומכובד, זה לא מבטיח שיהיה נאמן לארץ ישראל ויגרום ליהודים לעלות ארצה!! ואז, מתגלה קלונם של אותם ה"צדיקים" לכאורה!!

 

סיבה אפשרית לחטא המרגלים

במדבר, לנשיאים האלה היה תפקיד חשוב. אבל מי יבטיח שבארץ ישראל, הם יישארו מנהיגי העם? זה יכול להיות גורם לדחיית העלייה ארצה. הרב משליך זאת לימינו: בחוץ לארץ, ראשי ישיבות לא רוצים לאבד את מעמדם ולכן, הם מעדיפים להורות על לימוד התורה בחו"ל מאשר לעלות ארצה ולעסוק בענייני יישוב הארץ!!

"הם מעדיפים שהעם יישאר במדבר, ילמד תורה בקפידה, מ אשר יבטלו מלימוד תורה ועסקו ביישוב הארץ"

והאמת היא שלא כל העם מחויב ללמוד התורה כל הזמן. אלא די בכך שיקבעו זמן ללמוד תורה, למשל בשבתות, ויעסקו ביישוב הארץ.

 

שלח לך

הרב תוהה על פירוש רש"י שלא ממשיך בפירושו של פרשת "לך לך"= להנאתך ולטובתך, כאן. אלא הוא מסביר שה' אומר"ף לדעתך שלח.אם תרצה שלח, אני לא מצווה לך.."

הרב , מנסה כן לתרגם גם כאן "לך"= לטובתך ולהנאתך:

כשמשה אמר "למה הרעות לעם הזה" כבד נגזר עליו שלא ייכנס לארץ!. אם כן, הוא היה אמור למות במדבר. מתי? אם ישראל ייכנסו מיד, משה היה מת מייד! לכן, חטא המרגלים והעיכוב היה לטובת משה כי כך הוא חי יותר ארבעים שנים נוספות!! זו היתה כוונת "לטובתך, להנאתך", של משה!!!

 

כל נשיא בהם:    כל אחד מישראל, חושב את עצמו נשיא!

שלח לך אה

בע"ה י סיוון התשע"א

מישל בן שושן

 

שלח לך אה

 

"אלה שמות האנשים..ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (פסוק ט)

למה כתוב שוב משפט זה? אולי כדי להסביר למה משה נתן שם חדש ליהושע:

במסכת סוטה כתוב "אמר רבי יצחק.." שמות האנשים הצביעו על מעשיהם העתידיים. כלומר, מלכתחילה היה ברור שהעשרה יחטאו!

כלב, מלכתחילה, נראה שהיה אמור להגיד דברים טובים

אבל יהושוע היה ניטראלי! והוא היה יכול ליפול לצד זה או לצד השני

לכן, משה היה צריך לחזק את שמו, כלומר לחזק אותו. כדי שלא יפול בעצת המרגלים. והאות יוד שנוספה לו באה כדי לתת לו משקל נגד לעשרה ה"רשעים". יוד כנגד יוד.

זה מצדד את הפירוש של מי השילוח שאמר שכלב לא היה זקוק לתפילה כי הוא היה צדיק.

העשרה , הוא כל כך רשעים עד כדי כך שהתפילה לא היתה עוזרת להם. ויהושוע , היה זקוק לתפילה כל הזמן והתפילה עזרה לו מאוד . כך ישנם אנשים שהתפילה לא עוזרת ויש שהיא לא משפיעה ויש שהם תלויים בתפילות!