10-06-09
מישל בן שושן
שלח לך שם
מתוך המאמר הראשון (שנת תרע)
א-למה נכשלו המרגלים?
דרש תנחומא (ורשא) פרשת שלח סימן ג :(ג) שלח לך אנשים רבי אחא הגדול פתח יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם (ישעיה מ) מלה"ד למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו ואומר לו בא ולך עמי ואני נותן לך מתנה, הלך עמו ומת, אמר המלך לבנו של אוהבו אע"פ שמת אביך איני חוזר בי במתנה שאמרתי ליתן לו בוא וטול אותה, המלך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, אוהב זה אברהם (שם /ישעיהו/ מא) זרע אברהם אוהבי, א"ל הקב"ה בוא לך עמי שנאמר (בראשית יב) לך לך מארצך וגו' התנה עמו שהוא נותן לו במתנה את ארץ כנען שנאמר (שם /בראשית/ יג) קום התהלך בארץ וגו', וכן הוא אומר כי את כל הארץ וגו', מת אברהם ויצחק ויעקב אמר לו הקב"ה למשה אע"פ שמתו האבות התניתי עמהן ליתן להם את הארץ איני חוזר בי אלא שלח לך אנשים, הוי ודבר אלהינו יקום לעולם.
- למה המדרש אומר שעכשיו אברהם מת?
- הרי הארץ הובטחו לו ולזרעו. ואפילו אם הוא מת, מגיע לבניו לרשת!
אלה: יש שתי אפשרויות כדי לרשת את ארץ ישראל:
- או שנכנסים "בתמימות", באמונה, בלי חשבונות. כמו שאברהם התנהג עם ה':בתמימות ואהבה רבה. אז יורשים את הארץ בחסד, כ"מתנה". (ויש אומרים אפילו ללא צורך בנשק!!)
- או , אם ישראל מאבדים את התמימות שלהם, אז יחשב ש"אברהם מת", זאת אומרת שישראל איבדו את התמימות ובמקום לזכות בארץ בחסד, "במתנה", ה' יתן בכל זאת את הארץ , אבל "בדין".
כדי לזכות בדין לכבוש את ארץ כנען, חייבים ישראל להיות זכאים בדין בשבע המידות העיקריות (שהם שבע הספירות התחתונות) כדי לנצח רוחנית את שבע העמים היושבים בארץ:
- או שכל אחד ואחד מהעם יהיה צדיק, יהיה זכאי לרשת את הארץ. אבל זה מצב היפותטי , בלתי אפשרי.
- או להיות כולם כאיש אחד מאוחדים. ואז, זכות הכלל מגינה על כולם, וזקוקים רק שיהיו אנשים בעם צדיקים במידות האלה כדי שכל העם יזכה. אבל זה אפשרי רק כשעם ישראל נמצא בארץ ישראל!. בחוץ לארץ, כלליות העם אינה יכולה להתבטא. (חוץ מרגעים מיוחדים כמו במתן תורה).
- או, שזכות משה רבנו, שהוא מייצג את כלל ישראל, תצליח לגבור ואז כולם זוכים בזכותו! אבל גם זה, יכול להתרחש רק אם משה עצמו זכאי להיכנס לארץ!!!
לכן ה' מציע שהמרגלים יישלחו על ידי משה ולא על ידי העם. כך , שלוחו של אדם כמותו, המרגלים ילכו בזכות משה ויש סיכוי שיצליחו! כי אם יישלחו מטעם העם, אין זכות לעם מחוץ לארץ ישראל, ואינם יכולים להכניע את קליפות עמי כנען ולכבוש אותם.
לכן ה' מצווה "שלח לך אנשים". שיהיו שליחם שלך!
ולכן משה שולח אותם:"וישלח אותם משה".
אבל, המרגלים שמעו, בפרשת בהעלותך, מפי נבואת אלדד ומדד, שמשה , בסופו של דבר לא יכנס לארץ! אז הם מרגישים בבעיה ומעדיפים להישלח על ידי העם. ולכן, כשהם יחזרו הם מדווחים לעם ולא למשה!! כאילו העם שלחו אותם. ומכיוון שהעם לא נמצא זכאי, אז הם נכשלו ולא הצליחו להכניע את קליפת כנען והרגישו שאינם זכאים מספיק לכבוש.
במה אנו רואים שהעם לא היו זכאים? בזה שהם בכו, פחדו, חששו, העריכו יותר הסיכונים מאשר הביטחון ביכולתם.
חידוש עצום מהשם משמואל:
ב-למה ישראל לא כובשים את הקני, הקניזי והקדמוני?
שלושת העמים האלה הם עמון , מואב ואדום. הם ירשו את הארץ מצד נאמנותם למשפחת אברהם ולוט. נאמנותם זו, תמימותם, מקנה להם את הזכות לרשת את הארץ מצד ה"חסד". מהרגע שישראל אבדו את היכולת הזאת, לרשת גם הם את הארץ מצד החסד, מצד התמימות, מצד הנאמנות למידת אברהם, ישראל יורשים רק מצד "הדין", זאת אומרת רק את מה שאפשר לנצח , בכוח מוכנותם הרוחנית ובמאמץ מלחמתי. וזה אפשר רק לרשת את שבע העמים ולא את 3 העמים הנוספים!
לכן, לאברהם, ה' מבטיח לו ולזרעו את עשרת העמים. אבל, מהרגע שאברהם "מת", זאת אומרת, שזרעו כבר לא ממשיך במידתו , מידת התמימות, אז מדובר רק בירושת שבע עמים בלבד. שלושת האחרים הם קיבלו מצד החסד את ארצותם וזה גבוה יותר מהירושה מצד הדין!!
צריכים לחכות עד לאחרית הימים, עד שישראל יחזרו לתמימות, ואז יהיה אפשר להגיד שוב שאברהם חזר לתחייה.ואז יוכלו לרשת גם את שלושת העמים הנוספים "במתנה" , בחסד.
ג-נמצא בכל אחד, צד לזכות, לשבח וצד לגנאי(לע"ד)
- מצד ה':
- צד לגנאי: אם יודע הוא שיכשלו, למה הוא מצווה לשלוח ולמה הוא לא מונע זאת ממשה?
- צד לשבח:אפילו אם ה' יודע שלא העם ולא משה יכולים לעלות לארץ, הוא איננו יכול לשלול , לא מהעם ולא ממשה את האפשרות להשתנות, משה יכול להפוך מ"שמש" ל"ירח" ולזכות בכניסה לארץ והעם יכול להתעלות ולהתבגר. התשובה תמיד צריכה להיות פתוחה בפני האדם!
- ואכן הוא מצווה, או לפחות מרשה שליחת מרגלים אבל הוא מפיל את האחריות על משה, במידה ומשה יוכל להשתנות!
- מצד משה:
- צד לגנאי: משה הוא השמש המאיר. וכדי להיכנס לארץ "כנען" חייבים להיות בעלי "הכנעה", כמו יהושוע שהוא כנמו הירח. מקבל אורו ממי שהוא אחר ומאיר על ידו. התורה "תגרום" למשה לחטא בהכאת הסלע כדי לממש את אי יכולתו להיכנס לארץ.
- צד לשבח: הוא תולה ההפך בעם ישראל: שהם יאמינו, שהם יהיו זכאים. וגם הוא מוסיף "י" לשמו של יהושוע שהוא כן יוכל למלא את התפקיד שהוא אינו יכול למלא!
- מצד ישראל:
- צד לגנאי:הם איבדו את התמימות שלהם. הם רוצים לוודא הכל בעצמם. לעשות חושבים. הם כבר לא מאמינים בהבטחת ה', לכן הם לא זכאים בחינת המתנה בחסד. בנוסף לזה, הם לא זכאים גם מבחינת הדין. הם לא זכאים , כל אחד בפרט, ולא זכאים בהתכללות לתוך עם אחד מגובש. וכמובן אין להם את זכות ההתכללות שחלה על יושבי ארץ ישראל
- צד לשבח: הם הבינו שה' מעדיף שינהיגו את עצמם, לא מצד הניסים. הם הבינו שהם חייבים להתבגר ולהשתדל בעשייה הגשמית כדי להיכנס לארץ. שליחת המרגלים מבטאת השתדלות לדעת "איך" לכבוש ולא "האם" לעלות.
- מצד המרגלים:
- צד לגנאי: הם שינו את שליחותם , במקום להיות שליחי משה הם שליחי העם. וכך הם שקפו את מעלתם הירודה של העם מצד האמונה , התמימות והאופטימיות.
- צד לשבח: הם פחדו להיות שליחי משה כי הם ידעו שהוא לא דכאי להיכנס וחפשו זכות מכלל ישראל! הם דווחו את האמת, זאת אומרת האי יכולת הרוחנית של העם לעלות במצבו היום.
ד- הקשר בין שאר הנושאים בפרשה:
יש תמיד לקשור את התקרבות האדם לה' מצד:
- גופו, הצד הטבעי שבו,
- שכלו, מעשיו, הצד היצירתי הייחודי שלו כאדם.
אם האדם מתקרב לה' מצד אחד בלבד , הוא מפספס את המטרה!
למשל:
- בני ישראל , אחרי שטעו במרגלים , וקבלו את עונשם, הבינו שפעלו בקיצוניות בשכלם ולא מתוך תמימות ומסירות נפש. ולכן, כמה מהם מסרו את נפשם לעלות מייד , בניגוד לצו ה' ונהרגו! כי הם התקרבו , הפעם בקיצוניות,מצד גופם בלבד!
- לכן באה מצוות הנסכים: אין להביא קרבן בלי מנחה צמחית, כמו הנסכים. כי הקרבן של בהמה, מתקנת את הנפש השכלית של האדם. המנחה הצמחית, מתקנת את הנפש הטבעית (מצב שבו האדם הוא "צמח"- לא עלינו- הוא מצב שבו שכלו לא פועל, אבל הוא עדיין בחיים. יש צד כזה אצל כל אדם: העובדה שיש לו גוף פעיל , ללא המימד השכלי, היצירתי, האנושי). חייבים לתקן את שני המישורים ביחד: הגוף והשכל. לכן חייבים להביא קרבן יחד עם הנסכים!
- זה דומה לגמרא (ברכות יד:) שאין להגיד קריאת שמע ללא תפילין: קריאת שמע זה הצד השכלי (ואהבת- ודברתם בם- קבלת עול מצוות…)זה דומה לקרבן עולה. אבל התפילין זה הצד הגשמי , הגופני. הקשר הפיזי. זה דומה לנסכים.
- מצוות הבאת הנסכים לגר מובנת כך: היינו חושבים בטעות שהגר שהתגייר, עשה זאת רק מצד שכלו, שאיפתו המודעת להתגייר. אבל היינו חושבים שגופו , לא! כי גופו בא מהוריו הגויים! קמ"ל שגם גופו מתקרב כמו שכלו. וגם הוא מביא נסכים!
- מצוות חלה: עד עכשיו ראינו מתנות לה', לכהן, ללוי, רק מצד מה שצומח מהאדמה. ללא עיבוד מצד האדם. אבל עכשיו, החלה היא המתנה הראשונה שבאה אחרי שהאדם הרכבי כמה חומרים ביחד ויצר משהוא חדש מצד עצמו: אכן, אין רק להביא ביכורים מהטבע , יש להביא ביכורים ממעשה האדם גם כן. לא רק מהצד ה"צמחי" שבאדם אלה גם מהצד השכלי שלו!
ה-למה נגנזה התכלת אחרי חורבן הבית?
הלבן מורה על עבודה מאהבה .התכלת היא העבודה מצד היראה ( האדם רואה את הרקיע, האין סופיות של הים והשמים, הוא מרגיש "קטן" יחסית ובאה לו יראה. התכלת , היראה, באה כדי לאזן אהבה יתרה.לכן יש מצווה לשים בציצית, חוטי לבן (העיקר) עם חוט אחד של תכלת (היראה). אבל אחרי חורבן הבית, היראה גוברת!! ואין צורך ביראה נוספת! להיפך, יש צורך בעבודה באהבה רבה. רק חוטי לבן!!!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 