הנחש

בע"ה כד תשרי התש"פ

מישל בן שושן

 

בראשית פי5

 

מי הוא הנחש?

בראשית פרק ג (א) וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן:(ב) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל:(ג) וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן:(ד) וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן:(ה) כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע:

  • הנחש מדבר. עובדה זו, לא מפתיעה את האישה. היא אפילו עונה לו . נזכור שאחת ההגדרות של האדם שנברא הוא "נפש ממללה" (כתרגום אונקלוס), כלומר מי שמסוגל לדבר!
  • הנחש אפילו מדבר איתה על ענייני אלוהים.
  • הכתוב אומר שהוא "ערום מכל חיית השדה". בפסוק לפני כן, היה כתוב : "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ"( ב (כה).) בלי להיכנס להגדרת המילה "ערום" (ללא לבוש או מתוחכם או מובן אחר) זו מילה שמתארת את המצב , בו שרויים גם האדם וגם האישה וגם הנחש. כלומר, יש משהוא משותף לשלושתם.
  • הנחש הוא אבי קין: לפי רבי משה קורדוברו (מורה האר"י ז"ל) קין הוא בנם של חווה והנחש!

"תדע שהרי קין רע היה ומנחש היה  " (תומר דבורה פרק ד)

  • בכמה מקורות נוספים כתוב שהנחש שכב עם חווה ! למשל במסכת שבת קמו. :

" בשעה שבא נחש על חווה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן"

 

התגובה של ה' אחרי החטא:  ה' "מעניש" את שלושת השחקנים:

את אדם ואת חווה הוא שואל. מה עשיתם? למה עשיתם זאת? מה גרם  לכך? כמובן שהוא לא רוצה "לדעת מה קרה" אלה להביא אותם לשוג של חשבון נפש, להכרה ואולי לתשובה, לקבלת אחריות. דבר שלא קרה מצדם

אבל לגבי הנחש, ה' לא שואל. הוא מחליט על העונש מיד. כאילו הוא לא מצפה ממנו תהליכים דומים מאלה שהוא מצפה מהאדם ואשתו. זה שוב מראה שני דברים:

  • הנחש הוא סוג של אדם במובן שלנו היום
  • הנחש שונה מהאדם בזה שאין לו נקיפות מצפון, לפחות לגבי האלוהים והמוסר. לכן אין טעם לבקש ממנו מהלך שהוא איננו מסוגל לעשות כי זה לא העולם שלו, אין לו את צלם האלוהים שיש לאדם

 

הנחש, הוא כנראה מן "אדם" במובן שאנו נותנים למילה הזו היום.

אם כן, עלינו להגדיר מה הוא ה"אדם" שמדבר עליו פרק ב בבראשית. כי קיים הבדל בין הנחש והאדם. (כי אלה לא השמות שלהם אלה כינויים של זהותם).

 

לנחש יש חכמה. יש כוח רב. הוא מדבר. אבל לאדם יש "צלם אלוהים" שיכול להיות מוגדר כבעל מצפון.

 

מה שמפתה בנחש, זה שיש לו  "נחישות"! כלומר, אין לו ספקות, אין לו ייסורי מצפון, אין לו התלבטויות מוסריות. הוא החלטי, יש בו "נחישות".

הגדרה זו, פותרת דרך אגב את כל הסיבוך של תיארוך הופעת "האדם" על כדור הארץ. לעניות דעתי, יש לקבל את כל ההשערות המדעיות לגבי תיארוכים אלה.

"אדם הראשון" הוא האדם שאליו מדבר האלוהים. זה שמסמל את האדם המוסרי שאליו התכוון הבורא בבריאה. הנחש, הוא האדם החסר מצפון.

האם יש קשרים ביולוגים בין האדם והנחש? כמובן שכן. והעובדה שהחכמים לא מפחדים לספר שהנחש שכב עם חווה רק מוכיח זאת.

אבל , ההבדל האונטולוגי בין הנחש והאדם כל כך משמעותי עבור התורה, עד כדי כך שהיא מתארת יצירה חדשה עבורו! עפר מהאדמה ונשמה אלוהית. אין משל יותר מוצלח כדי לתאר את האמביוולנטיות הקיומית של האדם, לגבי הנחישות והחלטיות של הנחש , האדם שקדם לו.

העובדה שקין (לפי דעת הרב קורדובירו ) הוא צאצא של הנחש ושל חווה, מביעה את האפשרות שיימשכו קשרים בין בני האדם מסוג נחש ובני האדם מסוג "אדם הראשון".

אם התורה ממשיכה לדבר על קין, על צאצאיו ועל מפעליהם, זה כדי לתאר את כל מה שקיים באנושות שיכול להשתייך לנחש. ולאו דווקא לרעה!

בראשית פרק ד (יז) וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ:(…..וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת לָמֶךְ:(יט) וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה:(כ) וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה:(כא) וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב:(כב) וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה:(כג) וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי:(כד) כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה:(כה) וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן:(כו) וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְקֹוָק:

למרות מעשה קין, התורה מתעניינת מאוד בצאצאים שלו.

  • הם בונה ערים (חנוך)
  • רועים (יבל)
  • מוסיקאים (יובל)
  • תעשיינים (תובל קין)

בני קין מפתחים את הציוויליזציה בכל התחומים. ונזכור שוב שאלה בני הנחש ! (לפחות בחצי מהגנים שלהם!). האם כל מה שהם עשו ,רע? כמובן שלא . יש כאן יצירתיות ועליונות על הטבע, שכלול המין. ולמרות זאת, זה מסתיים בשירה של למך לנשיו. שירה שמביעה דיכאון עמוק אחרי שהוא בעצמו הרג את סבו קין ואת בנו בשוגג כי הוא היה עיוור (דברי רש"י מהמדרש). יש בדרך הזו של משפחת קין דואליות שעשויה להביא לשיפור תנאי היקום האנושי ומצד שני יכולת לאבד כל מוסר. ה' השאיר את צאצאי קין ונתן להם סיכויים, כמו שנתן לקין עצמו:

" בראשית פרק ד (ז) הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ

למרות הימצאותו של הנחש בתוך הצאצאים של אדם, ה' משאיר את הפתח לתשובה ולשיפור המצב! ה' ייתן לבני האדם אמצעים כדי להילחם נגד הנטייה של הנחש שיש בתוכו. התורה היא אחד מהכלים האלה ולכן המדרש אומר ש"זוהמת הנחש" נעלמה ממקבלי התורה!

 

הבן השלישי של אדם, שת, הוא, לכאורה "נקי" מהתערבות הנחש. ובנו, "אנוש" מביע את הטוב שיש בבני האדם. לא לחינם אנו משתמשים בכינוי "אנושי" כדי לתאר המידה הטובה, הצלם אלוהים, שיש באדם. והתורה מציינת זאת: "הוא החלק לקרוא בשם ה'"!

האם הגזע הזה יישאר "נקי" לאורך הזמן. לצערנו לא! כי יהיו ערבובים שונים.

אפילו נעמה, מצאצאי קין, היא אשתו של נח! כך ,שכל בני האדם שנולדים אחרי המבול, יש בהם , לפחות חלק, מזוהמת הנחש!

 

מצרים והנחש

אחד הסמלים המובהקים של תרבות מצרים היא הנחש. הנחש נמצא על הזרוע ומול העיניים, בדיוק כמו שהתורה מבקשת לעשות, להבדיל, עם התפילין. כאילו שעם ישראל מתבקש להרים מחדש את התקווה של תיקון זוהמת הנחש על ידי יציאת מצרים וביטול סימן הנחש או לפחות, לתיקונו.

 

הבינה המלכותית.

הטכנולוגיה המתוארת אצל צאצאי קין, רק הלכה והתפתחה במשך ההיסטוריה האנושית. היום נמצאים בפתח מהפכה טכנולוגית שבה מנסים לברוא מחשבים שתהיה להם תכונות אנושיות. זה מהלך מאוד מבטיח בהרבה תחומים (רפואיים, תכנונים אירגוניים..) אבל , כמו כל התפתחות בסדר גודל כזה, יש סכנות לא מעטות. אנו, בעצם מצדדים את התפתחות את הצד של הנחש בתוכנו. נזכור ש"הנחש" קרוב לתכונת ה"נחישות". יעילות, חוסר ספקות, החלטיות. תכונות מאוד מבוקשות בעולם שלנו היום. אבל מצד שני, עלינו להיזהר מהיעלמותו של הצלם האלוהים שיש בנו.  המלחמה בין הנחש והאדם לא תמה. היא רק מחריפה, היום במיוחד.

כמובן שקריאה מסורתית, נוצרית, של הסיפור של הבריאה (כשהנחש הוא נחש נקודה) איננה עוזרת ורק מסבכת אותנו בחוסר אמינות וזלזול במקרא.

אין לנו לפחד היום לקרוא את התורה כמו שעשו זאת המקובלים שפענחו את כל הסמלים של סיפורי המקרא. כי הם עשויים לעזור לנו היום להתכונן ביתר שאת למהפכות הטכנולוגיות העתידיות.

 

יחי ההבדל הקטן בין הנחש והאדם!

הסיפור המקראי של הבריאה:

 

נזכיר את הניתוח הפשטני של הפרק הראשון של הרב תמיר גרנות:

  • בשלושת המים הראשונים, נבראים שלושה מסגרות (בעיקר על ידי פעולות הבדלה וקריאת שמות לתופעות): הזמן (יום ולילה) , המרחב האנכי (ימים ושמים) והממד האופקי (יבשה ומים).
  • בשלושת הימים הבאים, ממלאים המסגרות האלה! ממלאים את השמים והארץ על ידי צבאם!
  • והיום השביעי מנסה לתת משמעות לכלל הבריאה הזו:

 

היום השמים והארץ היום וכל צבאם
1 יום //לילה הזמן 4 המאורות
2 מי הים//שמים המרחב האנכי 5 מהדגים ועד לעופות
3 הים//הארץ-צמחיה המרחב האופקי 6 החיות      והאדם
7 השבת

 

ברור מהקריאה הפשוטה של הפרק שלא מדובר בסיפור מדעי על "מה שקרה" באופן כרונולוגי או פיזיקאלי.

מדובר, לעניות דעתי, לא בסיפור "אובייקטיבי" (במובן שאנו נותנים היום לכל תיאור מדעי) אלא סיפור עבור האדם, מבחינת האדם, הקורה את התורה, כדי לעזור לו לתת משמעות למציאות בה הוא מוצא את עצמו.

 

המילה "יום" מוגדרת כבר בפסוקים הראשונים:

בראשית פרק א (ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹוהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:(ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: (ה) וַיִּקְרָא אֱלֹוהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד:

הדבר הראשון שנברא הוא האור. האם מדובר באור הפיזיקאלי או בדבר אחר? במשמעות? בכוונה? בהבנה? אם האור הוא "טוב" זה כנראה אומר שיש לו ערך מוסרי או לפחות דבר שמתאים לכוונת הבריאה. ולא רק נתון פיזיקאלי.

למה ה' קורא לאור בשם אחר (יום)? מה משמעות נתינת שם למושג שיש לו כבר שם??

אם האור נקרא מעתה יום, הרי שהמילה "יום" עדיין פירושה "אור"!!

 

נראה לי שהחידוש בקריאת האור , "יום". הוא שתהיה חלוקה בין המשמעויות השונות של הדברים שייבראו שניתן לגלות דרך חלוקת הזמן. כשאדם יקום בבוקר , הוא יכול לתת משמעות מחודשת לחייו. הלילה מסמלת את האפשרות לעזוב תפיסת עולם כדי לאפשר לתפיסת עולם אחרת להתחדש בנפש האדם. לזמן יש, כנראה תועלת עקרונית , עבור האדם, כדי לתפוס את מורכבות המשמעויות. התפתחות האדם במשך הימים והשנים, מקבילה להתפתחות המשמעויות שהוא נותן לחייו.

 

החלוקה למרחבים שונים (זמן, אנכיות ואופקיות) גם היא עוזרת להתפתחות הדרגתית של ההכרה במורכבות המציאות והחיים של האדם.

 

החלוקה של המציאות ל"ימים" שונים, מאלצת את האדם להכיר במורכבות המציאות ומורכבות המשמעויות של המציאות.  השבת ניתן כהזדמנות לאחד את המורכבות הזו להרמוניה כל שהיא שתאפשר לאדם "לנוח" כלומר לנוח דעתו ולתת משמעות. הוא יוכל לשנות משמעות זו, אבל יש לו לפחות הזדמנות להתרחק מהמורכבות ולהסתכל עליה מבחוץ (או לפחות מחוץ לתחום העשייה) כדי להתאזן ולהעמיק בתכונה המיוחדת שלו כבן אדם ,אדם בעל צלם אלוהים, מחויבות ומוסר.

 

האיסור ללמוד "מעשה בראשית".

אילו הדברים המסופרים בפרקים הראשונים היו כפשוטם (יום=יום, נחש=נחש…) אז החכמים לא היו אוסרים ללמוד הפרקים האלה. כשהחכמים דורשים בגרות, קבלה מפי מקובל, היא מודעת למאמץ האינטלקטואלי הנדרש כדי להבין הנמשל של כל מילה בפרקים האלה.

ההתפתחות של המדע רק מגבירה את האפשרויות להבין כתיקונם דברי התורה האלה . דברים הנכונים בחדותם ובמשמעותם היום מתמיד.

לך לך פי 4

בע"ה י מרח שוון התשט

מישל בן שושן

 

לך לך פי3

ניתן לקרוא את הפרשיות שלנו (וגם עוד הרבה פרשיות בתורה ) בצורה כזו :

  • סיפור, תיאור מצב. בעיה , כישלון, או תיאור נקודת מוצא.
  • ה' מדבר אל האדם (אברם-אברהם-שרה..), כדי לטפל בבעיה הקודמת, להתגבר על הכישלון או לתת כיוון חדש, לדרוש מהאדם להתעלות מעל השלב שבו היה נמצא
  • סיפור חדש ,שבדרך כלל מתאר את ההתקדמות שאליה הגענו ביחס לדבר ה'. הסיפור הוא בעצם תגובה של האדם לדרישה של ה'
  • ה' מדבר שוב , יחסית להתקדמות שקראנו בסיפור הקודם, וכך מתקדמים או נסוגים, הכל יחסית לצורה שבה האדם מגיב לדבר ה'.
  • סיפור…

סיכמתי בטבלה את השלבים השונים:

מאורע ה' מדבר אל אברהם
נוח תרח עוזב אור כשדים ולוקח איתו אברם  
לך לך   לך לך :הבטחה לגוי גדול
אברם מגיע לשכם  
  הבטחת הארץ  והזרע
רעב בארץ, אברם יורד למצרים  
עולים ממצרים ואברם נפרד מלוט (ה' מדבר "על" אברם, לפרעה)
  הבטחת הארץ וזרע ככוכבים
מלחמת המלכים  
  ברית בין הבתרים: ארץ לזרע מאברהם
לידת ישמעאל  
  ברית מילה: בשורת לידת יצחק לאברהם
וירא 3 מלאכים בשורת לידת יצחק לשרה
הפיכת סדום  
אברהם בגרר (ה' מדבר "על" אברהם לאבימלך)
שרה מולידה את יצחק  
גירוש ישמעאל  
  הצדקת גירוש ישמעאל.כי ביצחק יקרא לך זרע
ברית בין אבימלך לאברהם  
  לך לך אל ארץ המוריה
עקידת יצחק הבטחת הזרע והארץ

 

לא נלמד כאן את כל השלבים  אני מציע בחום לנסות לקרוא את הפרשה בצורה כזו, כך שכל דיבור הוא בעצם דרישה של ה' והסיפור מתאר איך העולם, האדם, הגיב לדרישה הזו.

אבל ,כן נתייחס לארבע נקודות חשובות ונשווה ביניהן בעזרת שני מפרשים ישראלים דגולים:

  • הרב יואל בן נון
  • והרב תמיר גרנות (מתלמידיו)

יש הרבה "הבטחות", על הזרע והארץ. יש לפחות שתי בריתות ויש שתי בשורות על לידת יצחק (אחת לאברהם והשנייה לשרה). למה כל כך הבטחות, בריתות ובשורות על אותו הדבר?

לפי מה שהצעתי לעיל (שלבי "דרישה-תגובה"), ניתן לאומר, שה' מצפה מאברהם לעבור תהליך מסוים. לא לחינם החכמים מדברים על סדרה של עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו. אברהם חייב לעבור, שלב אחרי שלב, תודעה, הבנה, חוויות שיובילו אותו למטרה הסופית, להיות אב נכון ליצחק. אבל בדרך, יש הרבה מסימות אחרות ודרכים שונים שאברהם יפתח בנוסף להולדת יצחק. אברהם הוא גם אב המון גוים וגם אב ראשון לעם ישראל. את שני הפנים האלה, אברהם יפתח בדרכו בשלבים שיובילו אותו , ואותנו, להבין מה משמעות יצירת עם ישראל מתוך אומות העולם. כלומר מה המשמעות הלאומית ומה משמעות האוניברסאלית של ישראל.

 

אכן,ה' היה יכול , מההתחלה, לבשר לאברהם על הולדת יצחק. במקום זאת, הוא מדבר על ברכה שתצא מאברהם. אברהם , בצדק, יכול להבין שמדובר בתלמידים (הרי אין לא ילדים). בשלב שני, ה' מסביר לו שזה חייב לעבור דרך זרעו ממש. אברהם, בצדק, מבין שזה דרך ישמעאל שעכשיו נולד לו. רק בשלב מאוחר יותר, ובעזרת שרה, אברהם יבין שזה חייב לעבור דרך יצחק !

 

שתי בריתות

אפשר אולי להבין את ההתקדמות בשלבי "ההבטחות". אבל קשה להבין למה יש שתי בריתות. ברית הוא דבר רציני מאוד, סופי שמחייב את כל הצדדים מכאן והלאה. אם הסברנו שיש התקדמות בהבטחות כדי להסביר דברים מסוימים לאברהם, אי אפשר לעשות כך עם הבריתות. לכן, אנו חייבים לשאול את עצמנו מה פשרם של שתי הבריתות . במה הן שונות , ולמה הן שתיים. לכן, אני מציע שנשווה , בעזרת הרב יואל בין נון, בין שתי הבריתות: ברית בין הבתרים וברית המילה.

  1. ברית בין הבתרים: פרק טו (א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר …ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱקֹוִק מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:(…:(ד) וְהִנֵּה דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ:(ה) … וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:(……:(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:(….:(טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה …(יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:(יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי

(ביען שתי הבריתות , יש את כל פרק טז  =  לידת ישמעאל)

  1. ברית המילה :  פרק יז (.. וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:(ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:(ג) וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר:(ד) אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם:(ה) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:(ו) וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ:(ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם:(י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר:(יא) וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם…

 

נסכם בטבלה את ההבדלים:

ברית מילה ברית בין הבתרים
גישה דתית: טבעית, משפחתית,. בריאת העולם, מציאות, גישה היסטורית, מהפכנית.

הכל תלוי בהיסטוריה. כיבוש הארץ יציאת מצרים

הגדרת הארץ : קדושה בלתי תלויה בשלטון קדושה ראשונה קדושה שנייה וקדושה שלישית הכל תלוי בשלטון הכל תלוי במוסר שיעשו בארץ ישראל לעשות צדקה ומשפט
ברית מיד .אברהם מקיים מיד. לא תלויה במה שקורה בהיסטוריה דומה לקבורה בארץ אברהם בתרדמה הכל יתרחש רק בעוד 400שנה!
גבולות= ארץ כנען .מקום מגורים בלבד גבולות= "הארץ" תלוי במה שנכבוש מהפרת עד הנילוס! "לרשתה"
רבי יהודה הלוי, המקובלים, החסידים, הרמב"ם הרמב"ן
מה שקורה הוא רק גילוי של משהיה נסתר

אין חידוש רק גילוי הנסתר אין אכזבות או משברים

עיקר הברית הוא חידוש
עיקר הברית הוא משפחת האבות עיקר הברית היא הארץ
ביציאת מצרים מתחברות שתי התפיסות: ההיסטוריה עםפ ברית המילה!

 

 

על ידי ניתוח הפשט ושימוש במילים שונות (למשל "הארץ" במקום "ארץ כנען"..) ניתן להסיק כמה מסקנות:

ברית בין הבתרים  תלויה כולה בעתיד. אברהם בתרדמה, הוא חולם. וה' מבשר לו על ההיסטוריה של עם ישראל. הכל תלוי במה שישראל יעשו. איך הם יגיבו ואיך ה' יגיב למעשיהם. גם קדושת ארץ ישראל תיקבע רק לפי הכיבושים. כמו , שלמשל, הרמב"ם, מתאר את הקדושה הראשונה והשניה והשלישית: הכל לפי מה שקרה בפועל בהיסטוירה. ה' נותן רק את המסגרת הרחבה: מנהר פרת ועד הנילוס. אין הגדרה מדוייקת. הכל תלוי במה שהעם יקבע בפועל. "כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם נתתיו"(כמו שמשה יסביר יותר מאוחר). כלומר, זו ברית שתלויה כולה במה שהעם יעשה. ה' יגיב למעשה ישראל ויפעל בהתאם. גם הארץ תוגדר בהתאם.

 

ברית המילה היא שונה לחלוטין: היא איננה תלויה בזמן. אברהם ער, שומע ומקיים מייד את המצווה. היהודי מוגדר כך מלידתו ונכנס לברית כשהוא עדיין תינוק. לא מצפים ממנו שום צעד נוסף כשיגדל. הוא כבר יהודי לכל חייו.

גם הארץ מוגדרת בצורה שונה: היא ארץ כנען שכבר גבולותיה הוגדרו בפרשת נוח. קדושת הארץ אינה תלויה בכיבושה. הארץ תמיד תהיה קדושה, ללא תלות בשלטון ישראלי עליה. אין קדושה ראשונה או שניה. יש רק קדושה תמידית.

 

שתי התפיסות האלה , הדתית (ברית מילה) וההיסטורית (בין הבתרים), , ממשיכות אצל כל החכמים בתלמוד , אצל הראשונים ועד היום. למשל, רבי יהודה הלוי דוגל ביהדות, משוג ברית המילה והרמב"ם או הרמב"ן מחזיקים בדיעה הפוכה שמקורה בברית בין הבתרים.

 

שתי התפיסות האלה קיימות ביהדות. ועלינו להחזיק בשתיהן גם יחד!

 

וכאן, אנו יכולים להבין לעומק את משמעות המצווה שנצטוו בני ישראל ביציאת מצרים: כל ערל לא יאכל בו! חייבים ביציאת מצרים, בזמן מימוש ברית הבתרים, לקיים את ברית המילה גם יחד.

"בדמייך חיי"! בדם המילה ובדם קרבן הפסח!!

וכן כשנכנס יהושוע וכבש את הארץ: מיד יש למול את בני ישראל! כדי לחבר בין שתי בריתות, בין שתי התפיסות, הדתית וההיסטורית!

 

שתי בשורות

מיד אחרי ברית המילה, ה' מבשר לאברהם על הולדת יצחק . אבל, בפרשה הבאה, שלושה מלאכים באים כדי שוב לבשר על הולדת יצחק. הפעם, הדגש הוא על שרה :"איה שרה אשתך". למה שתי בשורות על הולדת אותו הבן? נביא את הפסוקים ונסכם בטבלה:

  1. בשורת לידת יצחק לאברהם:(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:(טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:(יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ:(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:(כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ .(כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:

אברהם עושה ברית מילה לכל ביתו

פרק יח שלושת המלאכים:

  1. בשורת לידת יצחק לשרה וירא אליו ה' באלומי ממרה..ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל:(י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:(יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים:(יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:(יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי:(יד) הֲיִפָּלֵא מֵיְקֹוָק דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן:(..
הבשורה לאברהם הבשורה לשרה
שם אלוהים= כינוי (האלוהים). הטבע. אוניברסאלי. מידת הדין שם ה': רחמים, אישי, יהודי,
סיפור לאומי, חזון היסטורי. סיפור אישי משפחתי. אורחים, סעודה.
בעיה לאומית. הבן בא כדי לממש הברית הבן בא בגלל מצוקה אישית של עקרים
בהקשר :ברית מילה:, גם ישמעאל נימול. בהקשר :סדום ועמורה. כדי שגם אברהם יוכל לממש את ייעודו אבל ה' מראה לו המגבלות של האוניברסאליות
אברהם הוא בן הברית שרה היא האישה של..
, אב המון גוים יהיה לגוי גדול
האב: חזון, ייעוד, קשרי חוץ… (גם יצחק) האם. התכנסות, הרחקת ישמעאל,(גם רבקה)

הרב תמיר גרנות משווה בין שתי הבשורות. ברורים ההבדלים:

הראשונה, לאברהם, קוראת יחד עם ברית המילה. כאילו הבן בא כדי שיהיה למי לעשות ברית!.

השנייה, לשרה. היא מוקד הביקור. הפעם, לידת יצחק לא באה כדי למלא תפקיד לאומי דתי אלא כדי שלשני הזקנים הצדיקים האלה ייוולד סוף סוף בן! זה עניין משפחתי, אנושי. גם הסיפור הוא אנושי. קבלת אורחים, דיבור לבני הזוג בדרישה שכל אחד ידבר עם השני (למה זה צחקה שרה, איה שרה אשתך, ..)

בראשון, אברהם צוחק. בשני שרה צוחקת. ואכן זה סימן שמבינים שייוולד יצחק.

מהרגע שישמעאל "מצחק" בהווה, יש לגרש אותו! כי הצחוק חייב להיות באמת רק לעתיד לבוא!

ההבדל הוא רק בין התפיסה הדתית לאומית לתפיסה המשפחתית

אלא גם בין התפיסה האוניברסאלית (כל זרע אברהם יימול ואברהם יהיה אב המון גוים) ותפיסה לאומית שדורשת גירוש הזרים, יצירת משפחה, שעל זה דואגת האימא, שרה.

האבא , אברהם רוצה בן כדי שהוא ימלא תפקיד , חזון (ימשיך בשושלת, יטפל בחברה שהקים האבא, ימשיך את שם המשפחה..) והאם , שרה, שדואגת לחיי הגרעין המשפחתי ויש להגן עליו

 

גם אצל יצחק ורבקה אנו פוגשים דאגות שונות דומות

רבקה אוהבת את יעקב ולה , ה' מגלה שיש להפריד אותו מעשיו. בעוד שליצחק, יש ראייה כוללת, מכילה, גם לזה וגם לזה והוא ממשיך לדאוג לעשיו!

 

הקונטקסט גם הוא חשוב (ראה ההערה הראשונה)

ברית המילה, בבשורה הראשונה לאברהם , מסמלת את כל מה שאמרנו לגבי ייעודו של אברהם כאב לגוי גדול ולהבטחת זרע , גויים, בשורה לאנושות

הבשורה השנייה, לשרה עם המלאכים, מחוברת להפיכת סדום: זה לימוד גדול עבור אברהם: הוא צריך ללמוד שיש גבול לדאגה אל הגויים כולם. ה' נותן לו את האפשרות לדאוג לסדום. והוא בעצמו מגלה, בסופו של דבר שאפילו עשרה צדיקים אין שם! יש גבול לאוניברסליות! , ולכן יש מקום לדאוג ליצירת עם ישראל עם קדושה מרוכזת שיהיה אור לגויים לעתיד. אבל אי אפשר לטפל בכל בעיות כל העולם גם יחד. אי אפשר לקדם את המשימה עם כל אומות העולם מיד. סיפור סדום, בעצם, מצדיק את עמדת שרה: יש לגרש את הלא רצויים וליצור עם קטן , פנימה, שתפקידו יהיה גם אוניברסאלי, אבל לעתיד ולא מיד.

 

 

דבר תורה בבית הכנסת

אילו לא היתה כתובה בכלל פרשת לךלך, מה היינו מפסידים ?

הרי יצחק ייולד רק בווירא. נעשה לו ברית מילה.

נראה שכל מה שכתוב בלך לך הם רק טעויות של אברהם. הוא חשב שלוט יירש איתו הארץ ואחר כך הוא חשב שזה אליעזר ואחר כך ישמעאל. ורק בסוף מודיעים לו שזה יצחק.

 

האמת שאנו, הקוראים, חייבים להבין את כל השלבים האלה שעבר אברהם. את כל הסניונות שלו

כדי להבין שיש מקום בתוך עם ישראל לפן האוניברסאלי

 

התחלנו ב"ונברכו בך כל משפחות האדמה

והגענו ליצירת עם קטן , עם ישראל.

 

אבל המוסר השכל ברור:

אי אפשר להגיע לברכת כל העמים עכשיו. (סיפור סדום הוא הוכחה נוספת)

לכן יש צורך ביצירת עם ישראל שיהיה עד במשך כל ההיסטוריה לכוונת הבורא עבור כל האנושות.

בסופו של דבר, כן ייברכו כל משפחות האדמה אבל זה ייקח זמן!

 

ישמעאל, בנו של אברהם "מצחק" כי הוא חושב שעכשיו כבר הגענו אל התכלית

 

שרה תלמד את אברהם שרק לעתיד, נוכל לצחוק. ולכן ה' קורא לו יצחק בעתיד.

 

 

בראשית פי3

בע"ה ג סיוון התשע"ח

מישל בן שושן

https://divretorah.com/

 

בראשית פי3

 

  • הפרק הראשון של הפרשה(הרב תמיר גרנות)

 

מניתוח הפשט של הפרק הראשון , ניתן להסיק כמה מסקנות שסכמתי בטבלה:

 

א בריאת היקום: המרחב (הארץ) והזמן (השמים) יום ולילה (זמן) הבדלה, קריאה
ב שמים (גובה ועומק המרחב)
ג ארץ וימים (שטח המרחב)
ד מילוי היקום

(וכל צבאם)(צבא השמים-המאורות)(צבא הארץ החיות)

מאורות (מילוי הזמן) עשייה,  ברכה
ה עופות ודגים(גובה ועומק)
ו חיות- אדם(מילוי השטח)
שבת     ברכה

 

  1. החלוקה לימים:

הערה מקדימה:

הרי ברור שאין התורה מתארת את משך הבריאה במושגים שאנו מכירים. המילים "ימים", לא יכולים לתאר משך של 24 שעות כשאין עדיין אף ברייה שמתייצבת על כדור הארץ כדי לראות את סיבבו ולמדוד שעות או ימים. אין מקום גם כן להבין את סדר הבריאה מבחינה כרונולוגית פיזית כי אי אפשר להציב בשמים את השמש והכוכבים ביום מהימים, אחרי שכבר מדברים על יום ולילה בימים קודמים. הפשט הפשוט מאלץ אותנו לקרוא את החלוקה לימים כחלוקה לתחומים , למושגים, יחסית למה שהתורה רוצה שהאדם יבין מהסדר הזה. לכן, נראה לי שיש מקום לעיין בסדר הזה, בחוץ למושג הכרונולוגיה ומחוץ לכל מדד של אורך זמן.

 

ניתן לחלק את שבעת "ימי" הבריאה לשלוש קבוצות: 3-3-1

  • בקבוצה הראשונה, שלושת הימים הראשונים, הם בריאת כל היקום מבחינת התשתית שבה ייכנסו, בשלב שני , הברואים. בשלושת הימים הראשונים נבראים המסגרות של הזמן והמרחב.
    • ביום הראשון, הכלים שיעזרו לקבוע את הזמן
    • ביום השני , המרחב , בממד האנכי (בגובהו ובעומקו)
    • ביום השלישי, המרחב בממד האופקי (שטח פני הארץ, עם הקו (יקווו!)בין היבשה והמים)

בקבוצה הזו, הכל הושלם בבריאתו. כתוב כל הזמן "ויהי כן", כלומר, אין צורך בהשלמת הבריאה. ה' מבדיל בין דברים מורכבים בתוהו וקורא להם בשמות שישמשו את האדם .

  • בקבוצה השנייה, ה' בורא את ה"צבאות", את הדברים שימלאו את הדברים של החלק השני:
    • ביום הרביעי , את המאורות. שייכנסו בתוך מסגרת השמים, כדי להיות כלי הזמן עבור האדם
    • ביום החמישי, עופות ודגים, שימלאו את המרחב לעומק ולגובה.
    • ביום השישי, החיות והאדם שימלאו את המחרב בממד האופקי

וזה ישלים את בריאת "השמים והארץ"(החלק הראשון) "וכל צבאם"(החלק השני). בחלק הזה, משתמשת התורה בפעלים כמו עשייה, אבל בעיקר, יש בה ברכה. ה' "מברך" את ברואיו: את הדגים, החיות, והאדם. בחלק הזה, לא כתוב "ויהי כן" כאילו כל החלק הזה מתאר התחלת תהליך שהבורא רוצה שימשיך בכוחות עצמו לפרות ולרבות.

  • השבת: בו אין בריאה בכלל. הכל כבר נגמר בסוף היום השישי. זה שלב "ריק" מבחינת בריאת דברים ממשיים. ובכל זאת, הוא מהווה יחידה. קורא בו משהו: הברכה של הזמן הזה. אם נחזור על המשמעות של הברכה (מתוך ההבדל בין הקבוצה הראשונה והשנייה), הברכה היא הזדמנות לפתח את הפוטנציאל שהבורא ברא. אם האדם לא יממש את הפוטנצאל הזה, לא יקרה כלום!. אבל, יש כן פוטנציאל. האדם לא יכול לעשות "שבת" ביום אחר בשבוע. יש ביום הזה , מתן כלים שהאדם יכול להשתמש בהם , לנצל אותם, כדי לפתח את ה"קדושה" שהבורא שם בו. נראה, בשלב זה, שהקדושה, היא דווקא ה"ריק", המרחב, המרחק, עם כל ימי היצירה והעשיה. דווקא העובדה שאין ביום הזה בריאה או עשייה, יוצרת מצב חדש שיכול לאפשר מתן משמעות, כיוון, לכל ששת ימי המעשה. הקדושה , אם כן, היא המרחק מהעשייה שמאפשרת התבוננות על העשייה, כדי , אולי, לתת לה כיוון ומשמעות. אבל כל זאת, על האדם עצמו "לעשות". ולכן יש בו רק "ברכה" כלומר הזמנה לפתח את הפוטנציאל שהבורא שם ביום הזה.

לסיכום ביניים:

אם כל הבריאה נחלקה לשבעה שלבים, לשבעה תחומים, זה כנמראה כדי ללמד אותנו את החשיבות של כל תחום בפני עצמו ובחשיבות לנסות למצוא אחדות , כיוון, משמעות לריבוי. המספר שבע, אם כן, אכן מורכב מהמספרים 3, 3, 1. אנו נפגוש את החלוקה הזו בתורה בכל מני תחומים נוספים (שמיטה, תרומות ומעשרות..)

יש חלק ראשוני שבו יש דברים קבועים שאין לנו לפתח. הם כאן כדי שנעבוד בתוכם

ויש חלק שני, הרבה יותר דינאמי, מבחינת העבודה , הריבוי, של הברואים שהוכנסו לתוך המסגרת הראשונה.

 

  1. המושג "בריאה"

מופיע  הפועל לברוא, רק כשיש קפיצת מדרגה .

כנראה שהתורה מכירה ב"אבולוציה" של כל הבריאה. אבל היא קובעת שיש "קפיצות" ולא אבולוציה בין כמה חלקים. למשל, בין תחום הדומם לחי, אין אבולוציה. יש בריאה, כלומר, התירבות אלוהית כדי שתחום החי יופיע ואין אפשרות לעבור, אבולוציונית, בין תחום הדומם לתחום החי. לכן יש כאן שימוש בפועל "בריאה"

כמו כן, יש "קפיצה" בלתי אבולוציונית, בין החי לאדם הראשון.

יש מקום כאן להביא הגדרה חיצונית לשיעור של הרב תמיר גרנות, מתוך, למשל הלימוד של הרב מניטו : הנחש, הוא אדם בצורתו המושלמת אחרי האבולוציה של החיות עד לשלב שבו ה' מחליט לברוא אדם אחר, אדם הראשון, אדם שיש לו קשר עם האלוהים עצמו. אדם שהבורא מפיח בו רוח מסוימת שאין באדם הקדמון, משוכלל ככל שיהיה . לא מדובר בשכל (את זה יש כבר לנחש) לא מדובר באינטליגנציה או יכולת ליצור חפצים ולפתח טכנולוגיה, אלא בקשר מיוחד עם האלוהים. והוא אדם הראשון. כדי לציין את הקפיצה הבלתי אבולוציונית הזו, משתמשת , כנראה, התורה במילה "בריאה" בשביל הסוג החדש הזה של "אדם" שהתורה קוראת לו "אדם הראשון". על ידי הסבר זה, ניתן בהחלט להכיל את כל תורת האבולוציה, ללא תלות בשום גורם של זמן, בין בריאת החי לבין בריאת האדם הקדמון.

 

  1. החלוקה לעשרה מאמרות

בנוסף לחולקת הפרק שלנו לשבעה "ימים", החכמים חלקו אותו לעשרה. על ידי הפועל "אמור". החכמים ספרו עשר פעמים "ויאמר אלוהים" ובכך חילקו את הבריאה ל"עשרה מאמרות"

(באמת יש רק שתעה פעמים המילה "ויאמר", והחכמים בעצמם קבעו שהמילה "בראשית" היא "מאמר" בפני עצמו!).

אם כן, יש לנו יותר "מאמרות"(10) מאשר ימים(7)! איך נוכל להבין את התת חלוקה הזו?

מסתבר שיש ימים שבהם יש שני מאמרות. כאילו שני הדברים שנבראו ביום הזה, שייכים לתחום אחד, ליום אחד, אבל יש בניהם הבדלים שמחייבים אמירה שונה. כאילו יום אחד יכול להכיל בתוכו שני דברים שונים שבכל זאת קשורים. הם קשורים מבחינת "יום" ומובדלים מבחינת "מאמר". נעיין בדוגמאות:

  • הארץ והצומח

ביום השלישי, נבראים גם הארץ וגם כל מה שצומח. אבל הם מופרדים על ידי מאמר.

  • (ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן:(י) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:
  • (יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:(יב) וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(יג) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי: פ

היום הזה, כאמור לעיל שייך לקבוצה הראשונה, של יצירת המרחב, בו אמורים להיכנס היצורים של הקבוצה השנייה. אם כן, הארץ, כוללת את כל הצמחים כאילו הם שייכים לתפאורה, הם מחוברים לקרקע, הם שייכים למרחב. (הם גם יוצרים את החמצן שהוא בסיס לכל קיום עולם החי שיבוא בקבוצה השנייה. לכן, שניהם שייכים לאותו "יום".

אבל, יש הבדל מהותי לעולם הדומם ועולם הצומח . אחד איינו חי והשני כן. הראשון לא זז והשני כן. הראשון לא "מתפתח" והשני כן. לכן, יש הבדל מבחינת המאמרים ביניהם.

  • החי והאדם

ביום השישי, יש חלוקה דומה . באותו היום ה' בורא את כל העולם החי והאדם גם כן. כי הם מאוד דומים מבחינה מסויית. האדם הוא חייה ככל החיות ויש מקום להכיל את שניהם באותו היום

אבל מצד שני, יש הבדל מהותי ביניהם, במיוחד אחרי שהאדם "נברא", כבריאה חדשה, (ראה לעיל הסעיף על הבריאה). ולכן הם מופרדים, בתוך אותו היום, לשני מאמרות שונים.

 

 

למך ,אבי נח  (הרב יעקב מידן)

ננסה עכשיו לנתח את שלושת הפרקים האחרונים של הפרשה.

אחרי הריגת אחיו, קין ננזף על ידי ה'. אבל ה' בוחר שלא להמית אותו מיד. הוא מבטיח לו שבעה דורות לפחות של נסיון לתקן את דרך השושלת  שלו. ואלה שמות ששת הדורות היוצאים מקין: חנוך, עירד, מחויאל,  מתושאל, למך וארבע ילדיו: יבל, יובל, תובל קין ונעמה.

יש להתמקד בלמך:

התורה מפרטת מאוד לא רק שמות נשיו ושמות ארבעת ילדיו אלא היא נותנת לנו את המקצוע של כל אחד ואפילו מכניסה בטקסט המקראי שירה שעל ידה למך קורא לנשיו לחזור אליו (כי, כנראה, הם רצו להפסיק להביא ילדים לעולם)!

לפי המדרשים שרש"י מצטט, נשי למך פרשו ממנו בגלל שתי סיבות אפשריות:

הוא בעצמו הרג את קין (בטעות, לטענתו) ואת בנו !

או שהם הרגישו שנגמרה שושלת קין ושאין טעם להמשיך להביא ילדים לעולם.

שתי האפשרויות האלה אומרות אותו דבר: נגמרה התקווה לראות בשושלת קין תקווה לעולם. ההארכה שנתן ה' לקין נכשלה ונסתיימה.

גם מקצוע ילדיו (מרעה, טכנולוגיה, תרבות, מוסיקה) מציינים פיתוח תרבות כמו שאנו מכירים בעידן שלנו, אך ללא כל מוסר. כי פסוקים ברורים מסבירים לנו שאותם האנשים ה"מתורבתים" מאוד, לא היו מוסריים. הם הרגו את הבעלים של נשים שהם לקחו לעצמם! הם הרגישו "בני אלוהים" כל יכולים. מגיעים לפיתוח תרבותית ללא מוסר. דבר שיביא להשחתת העולם על ידי המבול.

מיד אחר כך, התורה מספרת את "תולדות האדם"!

אבל היא כבר ספרה לנו את כל הסיפור עד כה.

אלא שעכשיו, יש קביעה: שושלת קין באה לסוף דרכה.

לכן, אדם וחווה עושים ילד חדש: שת. ואכן, מתחילים מחדש את התקווה לשושלת חדשה מוצלחת. ואז, התורה מפרטת את זרעו של שת: אנוש, קינן,מהללאל, ירד, חנוך, מתושאל, למך..ונוח.

אם נשווה את שתי השושלות, זו של קין וזו של שת, מגלים שרוב הילדים מבני שת כבר הופיעו בשושלת קין:

 

קין שת
חנוך (בונה עיר) אנוש (הוחל לקרוא בשם ה')
עירד קינן
מחויאל מהללאל
מתושלאל ירד
למך חנוך
יבל (אבי יושב אהל ומקנה)—יובל (אבי כל תפס כינור ועוגב)  תובל קין (לוטש כל חרש נחושת וברזל)-                       נעמה מתושלח
למך
נח
שם –חם יפת

 

יש לנו חנוך שמופיע בשניהם, ירד שדומה לעירד. מתושלח שדומה למתושאל, ובמיוחד למך, אבי נוח ששמו זהה ללמך, אבי הדור האחרון משושלת קין!!

כאילו הם ניסו שוב לתקן את כל מה שנעשה במשפחת קין. הם חזרו וניסו לתקן.

עד שמגיעים ללמך "הטוב", בניגוד ללמך ה"רע".

ואז הוא קורא לבן שלו :"נוח" בתקווה שהוא יצליח לעשות את התיקון המיוחל. הוא "ינחם" את האנושות מכל הבעיות שהתגלגלו עד כה. לא רק האנושות זקוקה לתיקון. גם הארץ עצמה , נראית מקוללת, מאז שדם הבל טימא אותה ומאז שה' בעצמו תיאר את הקללה שקבלה מחטא אדם הראשון.

לפי המדרשים, נוח מתחתן עם.. נעמה, הבת האחרונה של שושלת קין. כמו שאברהם, יצחק ויעקב , לקחו להם נשים מהמשפחה שלא עלו ארצה. כאילו יש אצל הנשים תקווה לתיקון , כשאיננו אצל הגברים.

בשביל כל הסיפור הזה, כל העיניים מתרכזים על נוח. האדם שאמור להציל את האנושות.

אמנם הוא יציל אותה, אבל במחיר של השחתת כל העולם וכל הדור שלו. זו לא הצלחה. אבל בכל זאת, בלעדיו, כל הסיפור היה נגמר!    נחקה למתקן כל הסיפור: משה !

:" בראשית פרק ו (ג) וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה"

בשגם= גימטרייה "משה" =345

והוא , כמו שמנבא הפסוק, יחיה מאה ועשרים שנה!

אכן משה רבנו הוא זה שיתקן את כל מה שלא הצליח נח. גם הוא יינצל מהמים. גם הוא על ידי תיבה. אבל הוא, יוציא את הדור הבלוע בתוך טומאת מצרים , החוצה, מעבר לים, ייתן להם לטעום מעץ החיים –התורה-ויכניס אותם בחזרה לגן עדן, ארץ ישראל! (לא לחינם המקובלים ידברו על דור יוצא מצרים כגלגולם של דור המבול)

לע"ד:

עבורי, זו ההוכחה החותכת שיש בורא עולם ושהוא משגיח על כל בריותיו:

אמנם הוא נתן חופש פעולה לטבע ולאדם.

אבל איכפת לו!

הוא לא נותן לעולם להתדרדר עד הסוף.

הוא נותן למערכת ללכת עד הסוף וכשיש סכנה לאבדון שלם , יש צמיחה של תקווה!

למי היה יותר איכפת אם לא למי שברא אלה?!

לך לך פי2

בע"ה ז מרח שוון התשעח

מישל בן שושן

 

לך לך פי2

 

למה משפחת תרח עוזבת את אור כשדים?

  1. הרב אבן עזרא:

יש לחתוך את הפסוקים ולסדר אותם בכרונולוגיה מתאימה: לך לך נאמר לאברם כבר בארו כשדים ושם משמחתו קבלה את הציווי לעזוב. אחר כך חלק המשפחה נתקע בחרן ואברם הגיע לכנען..בציווי ה' אליו

  1. 2. הרמב"ן

חולק לגמרי על הראב"ע. תרח עזב מרצונו ואברם קיבל הצו להגיע לכנען כשהוא היה בחרן.

  1. 3. מניטו:

מניטו מתבסס על המדרש ורש"י:

רש"י בראשית פרק יב :והכנעני אז בארץ – היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית יד יח) ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך (פסוק ז) ויאמר ה' אל אברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת, עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם:

העברים גרו פעם בארץ "כנען" שהיתה נחלתו של שם בן נח. אבל הכנענים גרשו אותם וכבשו את הארץ שנקראת "אז" כלומר, בתקופה הספציפית שעליה מדברים :"ארץ כנען". כלומר, העברים חיו בגלות באור כשדים. אחרי המאורעות של מגדל בבל, הסירוב להשתחוות לנמרוד, ה"שואה" של העברים באור כשדים, אז העברים פשוט "חוזרים הביתה" אל ארץ כנען. אין צורך בצו אלוהי. כולם יודעים לאן יש לחזור אחרי שואה: הביתה.

כמו בכל יציאה מגלות, גם כאן, ביציאה מגלות אור כשדים יש שלושה חלקים בעם שמתנהגים בצורה דומה:

  1. חלק נשאר כמובן בגלות בגלל שהוא נשרף בשואה = הרן בן תרח
  2. חלק אחר שיצוא מהגלות אבל איננו מגיע ליעודו הסופי= תרח ונחור שנשארים בחרן
  3. חלק שלישי שכן מגיע לארץ= אברם

4.הרב טויטו (במקור ראשון של פרשת נח)

הרב טויטו שם לב לדבר פשוט: בכל דור מאדם הראשון, התורה מספרת לידת בן אחד מיוחד ולידת הרבה "בנים ובנות" נוספים בלי להזכיר את שמם. קבמשך 20 הדורות מאדם ועד אברם, נולדים הרבה "בנים ובנות" בכל דור.

אבל כשמגיעים לנוח, לנח נולדים רק שלושה בנים בלבד. כאילו הם בנים חשובים שניתן לבנות דרכם את האנושות שהבורא ייחל לה מההתחלה. זה לא כל כך מצליח , לא בכל דור ודור ולא עם שלושת בני נח.

גם כשמגיעים לתרח אבי אברם, נולדים לו, כמו אצל נח,רק שלושה בנים (ולא כתוב "בנים ובנות") כאילו מנסים עם תרח לבנות סוף סוף את התולדות בכוונת הבריאה.

אם כן, חשובים מאוד שלושת הבנים של תרח. הם נושאים בחובם את התקווה של הבריאה כולה. תקווה שעברה מדור לדור דרך בן אחד מיוחד, עד נח, ואחר כך דרך שם, ואחר כך דרך עבר (דור בניין מגדל בבל). תרח הוא הצאצא של עבר שמנסה להביא את הבשורה המיוחלת אחר פיזור האנושות במגדל בבל: אחדות האנושות.

והנה מה שמספרת התורה:

בראשית פרק יא (כד) וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח:(כה) וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת תֶּרַח תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: ס(כו) וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן:(כז) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט:(כח) וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים:(כט) וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה:(ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד:(לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:(לב) וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן: ס

מתוך שלושת בני תרח , באור כשדים, אחד מת צעיר: הרן! אמנם הוא משאיר כמה ילדים: לוט, שרי ומלכה.

יש עוד תקלה חמורה: אשת אברם, שרי, היא עקרה!

זה כבר יותר מדי בעיות! מתוך שלושה ילדים רק אחד יכול להוליד צאצאים! אנו רחוקים מה מסורת :"ויולד בנים ובנות"!

אם כן, הקושי הזה להוליד, מניע את תרח לשנות מקום! (אולי זה ישנה המזל!) הרב טויטו מתבסס אם כן על רצף הפסוקים: הרן מת, מנסים לאחות הקרעים על ידי זה שאברם ונחור אחיו לוקחים להם לנשים את בנות הרן שמת כדי להפרות את אחיהם המת (כמן ייבום) וכשאחת מהנשים עקרה (שרי) אז תרח משנה איסטראתגיה ומחליט לעזוב את המקום הארור הזה ונוסע לכיוון ארץ כנען (הארור גם הוא על ידי נח!).

 

מסקנה (לע"ד)

נראה לי שניתן לתת מקום לכל אחת מההסברים האלה לקראת הסבר כולל משמעותי אחד:

להוליד ילדים זו המטרה העליונה של התורה (זה ספר תולדות ..) אבל להוליד ילדים באופן ביולוגי בלבד זה לא מספיק. יש להבין שיש תוכן, משמעות, חיפוש רוחני בכל דור שחייב להיות משודרג בדור הבא. על האדם להבין שהבאת ילדים לעולם דורש ממנו מהלך רוחני עמוק.

לכן, ה' מונע ילדים ממי שהוא רוצה ללמד איך יש להביא ילדים! לכן כל האבות יהיה להם קשיים רבים להביא ילדים. זה ילמד אותם שהבאת ילדים לעולם, בסיפור התולדות של התורה מחייבת מהלך רוחני עמוק.

לכן, כבר בדור של תרח אבי אברם, התורה מספרת בהתחלת הקשיים להביא ילדים וזה התחלת כל הסיפור המעניין של התולדות!

מה שגורם למשפחת תרח "לזוז" קדימה,  זה הקושי להוליד!

 

מה שמעניין עוד יותר זה שהקושי הזה להביא ילדים קשור כל הזמן עם הקושי להנחיל את הארץ!

 

מי יזכה לנחול בארץ? רק מי שמוכן ללכת לגלות עבורה כל עוד הוא לא זוכה בה.

כלומר, הישיבה בארץ ישראל, איננה כישיבת כל ארץ אחרת. היא לא "טבעית" כמו שההולדה במשפחה הזאת איננה "טבעית"

  • רק מי שמוכן להבין שיש לזכות כל הזמן בארץ יכול לזכות בישיבה בה כל עוד הוא ממשיך לזכות בה!
  • רק מי שמוכן לעשות מאמצים כבירים (לעבור נסיונות), להתקדם בהבנות שלו, יכו לזכות בזרע!!

לכן הבטחת הזרע והבטחת הארץ קשורות זו בזו כל הזמן.!

העם שייוולד מהסיפור הזה יזכה בארץ שלו באופן שנראית על טבעית והוא יחיה בצורה שנראית על טבעית. כל זאת, כדי למשוך את האדם החי בחוקי הטבע להבין שיש מימד אחר, על טבעי (ולא סתם אל-טבעי) שמנהל את העניינים ושיש לפנות אליו כל הזמן, דרך העולם הטבעי!!

 

 

מי הוא ממשיכו של אברם?

 

אם הגענו למסכנה שהמטרה היא שהארץ תינתן לזרעו של אברם. אם הבננו שדווקא מהבן שאשתו עקרה ה' דורש מהלך הכרוך בירושה, הארץ לזרע שלו, אז מעניין לעקוב אחרי אברם שמודיעים לו זאת: אשתך עקרה. אבל לך ולזרעך נתתי את הארץ הזאת! אברם יעבור כמה שלבים קשים (נסיונות) עד שבפרשה הבאה יבין מה משמעות לידת יצחק. בנתיים, נתחיל עם אברם את כל המהלך(עם הרב מנשה וינר)

1.לוט

א. התחלת הדרך:

הרעיון הראשון שעליו חושב אברם זה שלוט הוא זה שימשיך את זרעו. ללוט תינתן הארץ אחריו. כשה' מדבר על "ךזרעך אתן את הארץ הזאת" אברם חושב קודם כל על לוט!

למה? כי לוט הוא בנו של אחיו שמת צעיר. הוא היורש הטבעי! בנוסף לזה, הוא מרגיש שמות הרן מחייבת אותו לטפל בלוט ולקחת אותו כבן. נקרא את הפסוקים:

בראשית פרק יב (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ …(ד) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן:

לוט הולך עם אברם. לא כתוב עדיין שאברם לוקח את לוט! אלא לואט הוא זה שמידבק לאברם! לוט מצטרף למהלך. אין לו אב. ועבורו , אברם דודו ולא נחור דודו השני, הוא זה שיש ללכת אליו. כשאברם רואה זאת, אז אברם מחליט לקחת את לוט עמו:

(ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן

לוט ושרי אחותו, שניהם בני הרן שמת, מצטרפים אל אברם והוא מחליט "לקחת אותם"! למה יש "לקחת" אישה שכבר הוא לקח בסוף הפרשה הקודמת? נראה לי שיש לראות במילים האלה "ויקח" את הקשר המשפחתי ההדוק  שנוצר בין אברם לאשתו לאחיינו: זו המשפחה החדשה שנוצרת. שרי היא עקרה אבל היא ממשיכה להיות אשת אברם (הוא לא משלח אותה למרות שהיא עקרה) בזכות זה שיש לו כמן בן :לוט!

ב. ההיפרדות

אחרי הירידה למצרים והעלייה ממנה בעושר רב, רועי אברם ורועי לוט רבים בניהם. רש"י מסביר שרועי לוט בטוחים שלוט הוא היורש של אברם ולכן הם מתנהגים כאילו הכל שייך כבר להם! אברם איננו מרגיש שהוא כבר מת ! הוא חי ויש לו תפקיד רב עדיין. לכן, הוא מציע ללוט להיפרד בנתיים. (למשל, אדם שנותן לבנו לגור בבית קטן על ידו עם אשתו עד שהוא יירש אותו והוא יבוא לגור בביתו! אבל כל עוד הוא חי, הבן יגור בבית הקטן! ולא ייקח כבר את מקומו!) אברם מציע הצפון או הדרום אבל לוט בוחר במזרח, סדום. עבור אברם, זה עדיין זמני .

דרך אגב, אברם קורא ללוט "אחי" כמו שהוא ביקש משרי להיקרא "אחותי".:

יג(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:(ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי …:

דרך אגב, בשלב הזה, ה' מתערב כדי להסביר לאברם שלא לוט יהיה יורשו:

(יד) וַיקֹוָק אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: (טו) כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:(טז) …קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה..

אם שמים לב למסעות אברם בארץ, הוא מתנועע רק "לאורכה" של ה ארץ: אלון מורה-שכם, אלוני ממרי חברון, באר שבע. הוא מצייר קו ישר צפון דרום. כאילו הוא וויתר בחייו על הציר מזרח מערב (לרחבה). הוא עזב הציר הזה ללוט! ה' מסביר לו שלא כך פני הדברים: לך שייכים גם הצפון, הדרום , המזרח והמערב. יש לנסוע ללרוחבה ולאורכה.

נראה לי שהסיפור עם אבימלך, כשאברם יכרות איתו ברית ויבטיח לו שזרעו לא יבקש את החלק הזה של הארץ, הולך באותה הטעותהבסייית של אברם. הוא מוכן לעזוב חלקי ארץ שלמים רק כדי ליצור שלום בינו ובים מתנגדיו!! וה' מסביר לו שהוא טועה: "לרוחבה" גם כן!!

 

ג. מלחמת המלכים

אברם מוכן לסכן את נפשו ואת נפש כל תלמידיו וחבריו כדי .. להציל את לוט מסדום! "נשבא אחיו" כמו אב שדואג.. לבנו! יורשו!

אבל כאן נופלת האכזבה הגדולה: אחרי שחרור לוט מהשבי, לוט חוזר לגור…בסדום!! (זה מזכיר לי מקרה שבו שצה"ל מסכן את חייליו להציל יהודים בני ערובה במדינה זרה, ואחר כך היהודי שנצלו, במוקם להבין ולחזור הביתה למדינת ישראל, חוזרים לארצות מגוריהם בגלות!!).

כאן אולי באה נקודת השבירה. אברם מבין שלא לוט הוא היורש!:

וזה יכול להסביר את הפחד החדש של אברם: פרק טו (א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד:(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱקֹוִק מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי…..

 

  1. אליעזר

האופציה השנייה של אברם היא

……וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי!

למה אליעזר הוא אופציה?

הפתרון הראשון היה לקחת משהוא מהמשפחה..לוט. זה לא היה נכון. אם כן יש עוד אנשים שיכולים להיקרא "זרע": האנשים שאברם גייר! אנשים שהם תלמידיו המובהקים של אברם!

הלה כבר כתוב בתורה שאברם לקח אתו , בבוא לארץ כנען את האנשים שהם גיירו לאידיאולוגיה שלהם:

ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן

אברם ושרי , אמנם עקרים אבל הם "עשו נפשות"! האם זה לא ביטוי שמזכיר עשיית ילדים? אולי על הזרע הזה מדבר ה'!! ובתוך כל הנפשות האלה, הכי קרוב לאברם הוא אלי עזר.

דרך אגב, נראה לי שיש רמז בדבר :"אלי עזר" דומה מאוד ל"אלי זרע"!! זה הזרע שהאל נתן לי!!

כלומר זו אופציה מאוד רלוונטית עבור אברם. (דרך אגב,אליעזר גם הוא חשב על זה . ובמידה והוא לא יירש את אברם, אז אולי ביתו תינשא ליצחק בדור הבא!)

ואז ה' מסביר לאברם שלא אליעזר יירש אותו אלה זרעו ממש!

:(ד) וְהִנֵּה דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ:(ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:

זה שלב נוסף בחינוך של אברם כדי שיבין מה משמעות הבקשה שממנו יהיה בן ראוי להמשיך בניית הזהות הישראלית. הזרע יהיה כמו הכוכבים בשמים!

לע"ד: ההשוואה עם הכוכבים היא בדרך כלל מוסברת בריבוי הכוכבים וריבוי הזרע. נראה לי שיש אולי להוסיף שהכוכבים נראים מאוד רחוקים, לא בהישג יד. הם רחוקים בשמים, מקורות לחלומות , השראה לדברים נעלים, שאינם שייכים לחוקי הטבע הארציים. כך יהיה עם ישראל: תמיד הוא יראה לא נורמלי! בשמים! זורח בנקודות קטנות מאוד, מתוך החושך המוחלט!

 

 

  1. ישמעאל

הפתרון הבא , מוצע על ידי שרי בעצמה. היא הבינה שה' רוצה משהוא מאברם ומשרי. מכיוון שהיא עקרה, יש פתרון טכני: אימא פונדקאית!

נראה שהיה כבר אז מקובל ששפחה יכולה להוליד בן והוא יחשב כאילו הוא הבן של הגבירה:

רחל ולאה נתנו את זילפה ובלהה ליעקב כדי שהן יולידו בנים במקומן. ואנו מונים ארבע שבטי ישראל שנולדו מהשפחות האלה ובכל זאת אנו קוראים לאמהות שלנו "שרה רבקה רחל ולאה בלבד . אנו לא מזכירים זלפה ובלהה! הן ידעו להוליד עבור הגבירות ולהסתלק מהאמהות הרשמית!

לכן שרי מציעה את הגר השפחה האישית שלה (מתנה מפרעה מלך מצרים) כאימא פונדקאים. הבעיה היא שהגר לא מלאה את התפקיד המיוחל והיא לקחה את מקום שרי! שרי לא קבלה זאת כי היא רצתה "להיבנות ממנה" ולא שהגר תיקח את מקומה לגמרי!

לאברם, כנראה, היה מאוד נח עם הולדת ישמעאל. סוף סוף, הוא  מצא יורש מזרעו!! ושרי היא זו שנתנה את הגר ! אם כן הכל מסתדר אחרי חיפושים מייגעים!

וכאן הנסיון הקשה ביותר: ה' איננו מסכים: לא, לא על זה מדובר. כי רק מי שיצא ממש מבטן שרי הוא יהיה הזרע!

 

הערה :

ספרתי 19 עשרה פעמים ,בהם ה' מדבר עם אברם בפרשה שלנו.

צריכים להוסיף לדיבורים האלה, את המאורעות, המצבים הסביבתיים שה' מכניס אברם לתוכם,כדי "להגיד לו" משהוא. או לפחות לצפות ממנו תגובה מסויימת. למשל, כשהתורה כותבת "ויהי רעב בארץ" זה מצב סביבתי בו אברם נדרש להגיב. זה לא פחות מזעזע אותו מאשר דיבור במילים של ה' אליו. התגובה של אברם למאורע או לדיבור היא המעניינת סיפור התורה.

כל הדיבורים האלה (בין במילים, בין מתיאור מצבים סביבתיים) אמורים לאתגר אברם. לתת לו אפשרות להתקדם בכיוונים חדשים. אחרי כל "דיבור" , התורה מתארת את התגובה של אברם . ולפי התגובה הזאת, ה' שוב פונה אליו כדי לתקן או לאתגר אותו בכיוון חדש. אם המהלכים נראים ארוכים ומרובים, זה בגלל שה' איננו רוצה להכתיב התקדמות אלה לאפשר שהיא תקרה מתוך נפשו של אברם. רק התקדמות שבאה מלמטה היא נכונה אמיתית, עמוקה ומשמעותית. לכן, זה לוקח זמן ותהפוכות. אבל עומק המהפכות הנדרשות וחשיבותם דורש זאת.

 

 

מסקנה:

במשך כל הפרשה ה' מלמד את אברם איך להגיע מעצמו אל המדרגה הרצויה: מבקשים ממך להוליד בן שייקרא זרע, שימשיך את סיפור התולדות וימשיך לבנות את הזהות המיוחדת של עם ישראל רק אם אתה תלמד להתנתק מכל הפתרונות ההגיוניים והטבעיים כדי להביא ילד לעולם.

כי הבאת יצחק לעולם, ואיתו עם ישראל, זה דבר בלתי טבעי, בלתי הגיוני. בליתי צפוי.

ובכל שלב, אין לנו מושג איך זה ייגמר עד שזה נגמר!

עם ישראל בנוי כולו על המבנה המיוחד הזה

הוא תמיד ימשיך לקוות לגאולה למרות שאין לו מושג איך זה יקרה . רק כשזה קורה הוא מבין את כל מה שעבר עד כה! עד שזה לא קורה אין לנו מושג איך זה יקרה אבל אנו מאמינים שזה יקרה!!

 

גם הארץ וגם הזרע קשורים בתכונה הזאת: רק מי שחווה ומוכן להמשיך לחוות חיסרון, גלות, עקרות זמנית, יכול להוליד זרע ולרשת ארץ בעלי משמעות אמיתית ועמוקה

רק מי שמוכן לעבור את כל הנסיונות האלה יכול לזכות  גם בזרע וגם בארץ. יש רק להמשיך בהבנות האלה כל הזמן. במידה ונשכח את הסיפור הזה ואת חיוב הזכייה המתמדת, הגלות והעקרות בפתח!

 

 

לך לך מ

בע"ה ז מרח שוון התשעח

מישל בן שושן

 

לך לך מ

מתוך השיעורים המוקלטים של מניטו ז"ל

 

אחותי היא

למה אברם דורש משרי להגיד שהיא אחותו? נראה לכאורה שזה כדי להציל את נפשו. הוא מוכן, כביכול, לסכן את אשתו כדי להציל את עצמו! זה ממש נראה מוזר.

במיוחד שהתורה איננה מסתירה דבר זה (שה היה יכול להיות מסופר במדרש, או ברמז, או בכלל מוסתר לגמרי כי אים בזה שום גדולה ומוסר!)

בנוסף לזה, אם זה היה דבר מגונה, למה שאברם יחזור שוב על זה מול אבימלך מלך פלישטים? גם שם אברם מכריז לכל דורש ששרי היא אחותו!. וגם יצחק בו יכריז זאת לגבי רבקה מול אבימלך !

יש להבין המשמעות של הסיפור הזה כי הוא חוזר שלושה פעמים כאילו זה דבר ראוי ומובן מאליו!

בלי להוציא את הפשט מפשוטו, הבר מניטו מסיבר את עומק הדברים:

 

אברם נדרש בהתחלת דרכו להיות אור לגויים "ונברכו בך כל משמחות האדמה". יש לאברם תפקיד מורכב של תיקון המצב הכלל אנושי. הוא צדיק אמיתי. הוא מתחיל את התיקון שחיכה אליו הבורא מאז הבריאה (אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם- באברהם).

בין שאר הדברים שיש לתקן ולשדרג, יש שלושה מישורים חשובים:

  • היחס בין אדם לחברו
  • היחס בין אדם לאשתו
  • היחס בין אדם לבורא העולם

שלושת המישורים האלה קשורים אחד בשני!! זה חידוש עצום! אין המישורים האלה מנותקים אחד מהשני. כל התקדמות או נסיגה בתחום אחד משפיע על התחומים האחרים!!

  • הירידה של אברם למצרים, נראית לו הזדמנות ללמד אותם דבר חשוב שעכשיו הוא הבין: יש לשדרג את היחס בין איש ואשתו.

אדם הראשון כבר התקדם מאוד בנושא הזה:

מ"זכר ונקבה", אדם שדרג היחס ל"איש ואשתו". כלומר, אדם מוגדר כאדם כי הוא העלה את המצב הביולוגי האנטומי, הבהמית , המיני בין הזכר והנקבה ליחסי אנוש של זוגיות: איש ואישה.

אברם מגלה במהלך הפרשה שלנו שיש לשדרג עוד יותר את היחס הזה ל"אח ואחות"

בין אח לאחותו יש קשרים מיוחדים. האהבה היא מסוג אחר מאשר מינית.

המימד הזה שהאחווה חייב להתווסף לשני המימדים הראשונים

  • זכר ונקבה= יחס בהמתי מיני בלבד
  • איש ואישה = יחס זוגי, בניית בית משותף, משפחה וערכים מיוחדים הקשורים לזוגיות הזו
  • אח ואחות= הוספה של מימד האחווה בין בני הזוג

השדרוג הזה איננו , כאמור, שדרוג אך ורק בין בני זוג אלא גם ביחס עם הבורא ועם בני האדם האחרים!

בין בני אדם, יכולים להיות קשרים מינימאליים, בהמיים של מלחמות לשליטה על שטח, על הנקבה, על האוכל. … הקשרים האלה שוררים בין כל חיות העולם, כולל בני האדם. אבל מימד נוסף הוא המוסר האנושי הבסיסי. והמימד השלישי הוא האחווה המיוחלת בין בני האדם כדי לגלות את האחדות האבודה בדור הפלגה.

גם ביחס בעם הבורא יכולים להיות שלושה מימדים:

  • הפחד מהעונש , האהבה ,  יראת הרוממות של הערכה לקרבה, חלוקת האחריות בתיקון העולם.

זה מודגש בקידושים :אהבה , אחווה שלום ורעות.

כל אלה מימדים שמתווספים אחד על גבי השני

סיפור אברם וזרעו חייב לעבור דרך השדרוגים האלה כדי להגיע לזהות האנושית הרצויה דרך הזהות הישראלית.

לכן, כשאברם מציג את שרי כאחותו, הוא לא רק מלמד את המצרים פרק בפסיכולוגיה ורוחניות

הוא מציג את זאת כקשורה לעצם חיו! אם אין שדרוג זה מובן או מושג, אז אברם ירגיש כשלון חרוץ

""אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך"

אני מציע להבין הפסוק הזה כך:

ה"טוב" בשביל אברם זה שההישגים שלו יופצו החוצה אל עבר כל עמי הארץ

רק זה יצדיק את חייו האמיתיים. נפשו תחיה במידה והמסר יועבר!

חיי אברם תלויים בהצלחת משימותיו!!

 

במצרים: רק אחות ולא אישה

עד כה הסברנו שאברם הוסיף את מימד האחווה בין איש לאשתו. אבל ההוספה הזו איננה חייבת להיות עליונה, עדיפה על השאר. למשל, כשזוג בא אצל אנשים אחרים, הוא מסתרי את הצד של איש ואישה, ואת הצד של זכר ונקבה ומבליט את הצד של האחווה. כי יש דברים שצריכים להישאר בינו לבנה.

אם כן, אחרי שאברם מגלה לנו את המימד החדש של האחווה, הוא מבליט אותו מול פרעה כדי לשמור על המימד של איש ואישה בסוד. כדי לא לפרסם את הכל לאחרים.

מבחינה רעיונית לאומית, יש כאן הוראה ככלית: אין לגלות את סודות התורה לגויים! אלה חייבים להישאר בינו לבינה. בין ה' וישראל.

אם יש להיות אור לגויים, יש בכל זאת לשמור על עומק סודות התורה וסודות הזהות הישראלית בפנים. יש לגלות טפח ולכסות טפחיים!

במצרים, מול אבימלך, יש לגלות רק את הפן של האחות ולא של האישה!!

 

 

 

להלן רישומים שלקחתי מהשיעורים של מניטו.אבל עדיין לא עבדתי אותם כדי לעשות מהם כמאמר שלם.

בגלל הזמן המוגבל ערב שבת, אני שולח אותם כאן בצורה הפראית שלהם למי שזה יעניין.

 

מניטו 1995

ההבטחות שנתנו ליעקב, נתנו במידה והוא יזכה להיות ישראל. איך? על ידי התורה.(תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב")

כולנו נולדים כיעקב וצריכים לזכות להיות ישראל.

אנו יכולים לזכות במתנות ובהבטחות שניתנו לישראל, כש אנו זוכים להיות ישראל.

כל מצווה מקרבת אותנו לזהות ישראל.

לכן, כשאנו מתפללים, זה נאסף מול שער מסוים. וכשאנו זוכים להיות ישראל, השער הזהנפתח ונענים .

אף אחד איננו יודע מתי השער הזה נפתח !

 

את האלוהים התהלך נח: אלוהים

אל אברהם:התהלך לפני והיה תמים. ה'.

בעיה של נח: הוא מתהלך עם האלוהים ולא עם בני האדם! הוא צדיק קשור לאלוהים ולא עבור בני האדם! אצל הנוצרים דבר זה קיים ועכשיו גם אצל החרדים: להתנתק מעולם בני האדם כד לעבוד את ה'. זה נכון אולי במידה וזו הכנה לחזור לחיות עם נבי האדם. אם זו הכנה לשם הכנה זה בעייתי מאוד!

בעיה שניה של נוח: אלוהים. כלומר, מוסר טבעי. האלוהים הקשור לחוקי הטבע. זהדומה למוסר הטבעי.

אבל אברהם עובד את ה' ולא את האלוהים בלבד.

ה' מבקש מאברהם להתהלך לפניו: להמציא את הדרכים כדי שבני האדם יוכלו לקיים את רצון ה'.

ישראל היו יכולים להמציא את התורה אפילו אם היא לא היתה מתגלה! זו הגדולה שלהם. ובנוסף הם מקיימים אותה בגלל שהיא ניתנה בהר סיני!

"כל תינוק יהודי לומד את התורה לפני שהוא נולד" זה אומר שעבור ישראל, יש הבנה של התורה, ידיעה, אפילו לפני מתן תורה.

 

המצווה להתהלך לפני ה'= לגלות את הדרכים כדי שהאחרים יבינו מה שאנחנו מרגישים בפנים! וזה דבר ה'! אנו אמורים לעזור לאחרים לשמוע ולהבין את דבר ה' כי אנו מכירים זאת אפילו לפני התורה!

 

טעות היא "ללמוד כדי להבין מה כתוב בתורה".כי הדברים כתובים בנפשנו כבר!

 

מי הוא חנוך?

יש שני חנוך: אחד מצאצאי קין והשני, נלמד עליו:

Gn. 5:24 :

וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ, אֶת-הָאֱלֹהִים; וְאֵינֶנּוּ, כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים

(יש שלושה שלקח אותם אלוהים: חנוך, משה ואליהו)


ויתהלך חנוך:
 צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ואיננו בעולם למלאות שנותיו

 

חנוך הוא מחנך. צדיק שה' זקוק לו כדי לחנך והביא טוב לעולם. אבל חנוך נשאר בישיבה ולא יצא לרחוב! כי הוא פחד ליפול! זה ראוי במידה וזו תופעת יחיד. אבל אם זה הופך לתופעת הכלל זה אסון!! זה כמו סיפור הנזיר. זה מכובד אבל זה לא מודל לחיכוי. זה מאוד אישי. בגלל שיש לו מגבלות אישיות.

 

וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹח:   בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה:  כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה

לא אומרים שבחו של אדם בפניו אלה מקצת שבחו.

מניטו: אותך= אברהם! זה האות שבך!

האשכנזים והספרדים:

האשכנזים באים מגלות בבל הראשונה. הם לא עלו עם עזרא. לכן, הדתיים אצלם אינם ציונים כי הם לא חיו את זה באופן טבעי.

גם הספרדים הבבלים באים מאותו השורש. ולכן, קל להם, ללמוד כמו האשכנזים ולהיות אני ציונים.חוץ מהמקובלים כמו הבן איש חי.

וגם התימנים קרובים לאשכנזים ולבבליים.

לא כן הספרדים מצפון אפריקה: הם חוו את שיבת ציון עם עזרא והם ציונים אמיתיים בטבעם. לכן, הדתיים שבהם ציונים יותר.

 

החילונים: אחי יוסף חשבו שיוסף הוא חילוני לגמרי: " כמוך כפרעה"!

אבל הוא בעצם משיח! והוא קיים מה שכתוב בזה (ארונו של יוסף על ידי ארון הלוחות).

יוסף הוא צדיק!! יוסף החילוני צדיק!

 

1993 אחותי את

 

יש שלושה מישורי חקירה ביחסים בין אישיים בתורה ששלושתם שלובים אחד בשני בהבנתם:

בין איש לאשתו

בן אח לאחיו

בין איש לאלוהיו

 

הבעיה העיקרית היום בישראל היא שהיהודים צריכים לחזור להיות עבריים.

אברם יחזור להיות אברהם. כי בתור אברם הוא ארמי. בתור אברהם הוא עברי.

לך לך נאמר עבור הר המורייה! לא כדי שיבוא אל ארצו כי זה מה שכבר התחיל לעשות עם אביו!

המשפחה של תרח יודעת שהבית שלה הוא ארץ כנען והם חוזרים הביתה  אחרי השואה של ארו כשדים.

הכנעני אז בארץ:

רש"י בראשית פרק יב :והכנעני אז בארץ – היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית יד יח) ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך (פסוק ז) ויאמר ה' אל אברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת, עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם:

מה עשו העברים בבל?

כשהם בגלות, היהודים נמצאים במקום שבו מתרחשים הדברים העיקריים בתקופה. היום הם בארצות הברית! בתקופה ההיא, "הציביליזציה" היתה בבל! שם היתה שפה אחת. שם היה החיפוש אחר האוניברסאלי. שם היה אברם! החיפוש הזה אחר השפה האחת המשיכה בכל ההיסטוריה. היונים מצאו שפה אחת עבור המדע! זה גדול! תפקיד ישראל הוא למצוא אחדות במישורים האחרים של האנושות.

הגאון מווילנה אמר שביום שאדם אחד יעשה חידוש גם במתמטיקה וגם ברוחניות, יבוא המשיח! הוא היה מתמטיקאי. המתרגמים עובדים במישור הזה של השפה האחת, בתת מודע שלהם. המשוררים גם הם.

אחרי דור הפלגה, נולדים הרבה אפשרויות להיות בן אדם. כל אחת גאונית ממש אבל יש שוני עצום בניהם ויש מלחמות. לפעמים גוי אחד מנסה לשחזר האחדות על ידי השתלטות על הגויים האחרים.אבל זה הופך מהר לרודנות.

זה קרה בבל.זה קרה ביוון, ברומי, בצרפת, ברוסיה, בארה"ב..

מכיוון שאז, בבל היתה האימפריה שמנסה לשחזר האוניברסאליות, שם נמצאים היהודים: העברים. אברם.

יציאה מגלות בבל= על ידי אברהם ובסופה ביציאת מצרים על ידי משה—–פסח

יציאה מגלות פרס= על ידי מרדכי—פורים

יציאה מגלות יוון= על ידי המכבים—חנוכה

יציאה מגלות אדום על ידי הציונות.—יום העצמאות

 

כל עוד אברם הוא אברם, ארמי, הוא עקר, הוא לא מקבל ההבטחות

רק כשהוא חוזר להיות עברי, בתור אברהם, הוא יכול לזכות להוליד .

 

תוצאות שואת אור כשדים:

חלק מת בשואה = חרן

חלק נשאר בגלות= תרח ונחור

חלק עלה ארצה= אברהם.

 

השלב הראשון כדי להתנתק מהזהות הארמית היא הניתוק מלוט

 

 

 

 

אם אברהם חוזר אל ביתו למה ה' מבטיח לו כל מני דברים? במיוחד הארץ והזרע??

יש לנו התשובה היום: הרבה יהודים לא מרגישים שהם חוזרים הביתה וצריכים שידול והבטחות! צריך להוכיח להם שזו הבית שלהם!!

אברהם מפחד שאין לו מספיק זכויות! זו מחלה , הגזמה של מידת הענווה!

 

למה אחרי שהיהודים (אברם) חוזרים ה' מודיע לו על גלות אחרת??

זה מזכיר הבעיה בעשרת הדברות: אנכי ה' אשר הוצאתיך ..מבית עבדים..כי תקנה עבד עברי!!! אבל אין עבדים עברים!!

למה הגלות לא מתחילה באברהם או ביצחק? (המהרל)

כי אז גם ישמעאל ועשיו  היו בגלות והיו זוכים בארץ:

רק מי שמוכן לקבל עליו גלות יכל לזכות בארץ!!= בני יעקב!

כל הבריאה היא בגלות! וכדי לזכות בגאולה יש להכיר ולקבל האפשרות של הגלות

 

פסח= העדות שאפשר ליגאל! כל אדם יכול להיגאל! וישראל הם המעדיים על האפשרות הזאת. כי כל נברא נמצא בגלות הבריאה.

 

בירידה למצרים אברם אמור ללמד אותם עניין חשוב : האישה היא אחות!!

 

אדם הראשון למד שיש איש ואישה ולא רק זכר ונקבה (עם הבהמות)

האבות משדרגים זאת על ידי מימד חדש בזוגיות: הכנסת האהבה של אח ואחות בין איש ואשתו.

במקביל, יש ירידה עם לוט: האב הופך להיות הבעל! הירידה הזאת מתחילה עם מריבה בין רועים. אבל מאחורי המריבה הזאת יש הירידה במוסריות עד להיות שופט בסדום.

 

אברם יעבור עשרה נסיונות עד שיצליח להוליד ולהעלות את יצחק. הסיפור של הזהות הישראלית יכול להתחיל.זה לא קל בכלל ואנו עדים לקושי היום כשאנו מתבקשים לעזוב את זהות היהודית כדי לחזור להיות עברים.

לוט, מצידו,

 

בגלל הקושי הזה, ה' חייב ללמד את אברם לחזור להיות אברהם. להבטיח לו ארץ שהיא כבר שלו. להוציא ממנו את הפחדים שאולי הוא לא מספיק זכאי לקבל את מה ששיך לו כבר!

כשיעקב מודה שהוא היה גר אצל לבן, שהוא יכול לזכות בחזרה בארץ מול עשיו!

 

 

1992מניטו

 

ששת אלפים עולם

  • אלפים שנות תוהו עד אברהם – דרך ארץ שקדם לתורה= יראת אלוהים. מוסר אנושי.
  • אלפיים שנות תורה עד עזרא. עבריות. נבואה.
  • אלפיים שנות משיח. אפשרות למשיח. תלוי גם במעשי בני האדם. זה "ערב שבת".

"ערב"= 272

6000שנה פחות 272=5728 שנת מלחמת ששת הימים.

 

חטא אדם הראשון= לשים את רצונו במקום רצון ה'.

המיתה אחרי החטא= תקיון על ידי שבירה! כמו כלי חרס ששבירתו תיקונו!

חטא מגדל בבל: נעשה לנו שם= אנו נהיה השם. הרצון שלנו במקום רצון ה'.

 

יהודי יכול להיות כל זהות אנושית אחרת. אם הוא מתבולל אז הוא מאבד את היכולת הזאת.

עבר= עובר. של האנושיות. דרך העובר הזה נולדים כל מיני אפשרויות לבהיות בן אדם.

כשה' מדבר אל אברם, הוא מדבר אל צאצא מעבר.

עד כה היו הרבה נסיונות להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש אבל זה נכשל עד אברם.

 

אברם היה בגלות באור כשדים. ה' אומר לו: חזור הביתה יש לי משהוא  להגיד לך שם..אל ארץ המוריה.

עולם התיקון

בע"ה כו תשרי התשעח

מישל בן שושן

 

בראשית לעד8

על מקצועות אהובים שנעלמים, כמו הסנדלר, השען, החייט…

הרהורים על עולם התיקון

 

אחד מהדברים שהפרשה גרמה לחשוב עליו , השנה, זה עניין התיקון:

בעולמנו היום, אנו קונים מוצר חדש במקום לתקן את הישן. זה הרבה יותר זול , לפעמים. זה יותר יעיל כי המוצרים מיוצרים כדי שתהיה להם חיים קצרים. המוצרים נהיים יותר ויותר זולים. ואין זמן להתעסק עם תיקון מוצר, אנו חיים בעולם החדש. זורקים וקונים חדש.

יכול להיות שגם ביחסי אנוש, אנו מושפעים לרעה ממה שקורה ביחס שלנו אל המוצרים:

אנו מחפשים קשרים מהירים, מפוקסים בנושא או עניין מוגדר מראש. יוצרים קשר במהירות ובקלות גדולה. אבל לקשר יש מטרה מוגדרת, ומיד אחרי סיפוק התועלת הזאת, הקשר מתנתק:

  1. כי הגענו כבר אל סיפוק הקשר
  2. לחדש הקשר יהיה קל מאוד. אז אין מה להאריך אותו.

משתמשים בקשרים עם בני אדם . מתקשרים כדי לקבל מידע. או כדי לספק רצון לדבר. או לספק צרכים מיניים. ומיד אחר כך, מרגישים שהקשר כבר איינו יותר "יעיל". "זורקים" (מנתקים) את הקשר עד לפעם הבאה.

גם בזוגיות הרגשה זו יכולה לחלחל ולגרום אולי לגירושים יותר קלים ומרובים.

 

אם כן , גם קשרים, פחות מתקנים!

זה קשה, ארוך, דורש זמן מאמצים ולא תמיד מצליחים. אז "זורקים" (מנתקים) קשר. ויוצרים אחר.

בדיוק כמו שאנו עושים עם המוצרים!!

 

כשהבורא בורא את העולם, יש מיד בעיות! הפסוק השני כבר מתאר בעיות :"והארץ היתה תוהו .."

ובכל זאת, הבורא מנסה רק לתקן!

הבורא מזהיר לפני מהתוצאות שעלולות לצוץ מ"חטאים", ומתקן אחרי.

אין עונשים לשם עונש. (ולזרוק חפץ יכול להוביל לזרוק אדם, זה כמו להעניש לשם ענישה!)

למשל, הוא אומר לאדם שאם הוא יאכל מעץ הדעת, הוא ימות: מהרגע שהאדם ידע, שהוא אפילו יאכל מהדעת, אז הוא ידע שיום אחד ימות! וזה יגרום לו להרבה סבל! החיות אינן יודעות שהן ימותו. לפחות, הן לא חיות בחרדה הזאת כל הזמן. לכן, ה' מייעץ לאדם שלא יאכל מעץ הדעת.

אחרי שהאדם חוטא, הוא מתאר לו את התוצאות של מעשיו.

וגם הדרכים לתקן אותם.

אין עונש אלא אזהרה, ותיאור התוצאות של המעשה .

מיד אחר כך, הבורא מתקן.

אפילו עם קין, ה' מדבר הרבה. כדי שיבין את מעשיו , כדי שיבין את התוצאות וכדי שינסה לתקן.

"נע ונד" זו תוצאה ולא עונש. אדם שהורג את אחיו, גורם לעצמו לאבד את מקומו! הוא לא יוכל לשבת בשלווה. הוא כל הזמן יהיה בחיפוש אחר עצמו!! כי הוא הרג חלק מעצמו!

 

אם כן, נראה לעניות דעתי, שהסיפור של הפרשה במיוחד ושל כל המשך הקלקולים והתיקונים הם מאוד יוכלות ללמד לנו היום לחשוב על התהליכים ההרסניים שאנו עורבים בלי לשים לב אליהם תמיד:

 

אפילו אם אנו צריכים לזרוק חפף במקום לתקן (בין שאין זמן, הוא אי אפשר לתקן או כל סיבה אחרת) עלינו להצטער על זה! לבחור תמיד באופציה של התיקון במקום לזרוק.

כי יש להתנהגויות האלה השפעה ישירה לנפש שלנו.

על היחסים שלנו עם העולם, עם עצמנו, וכמו שניסיתי לתאר לעיל, גם ליחסים שלנו עם האנשים האחרים הסובבים אותנו.

 

 

גם שחיטת בהמה לשם אכילה , חייבת , לעניות דעתי, להיות מלווה תמיד ביראה וכבוד. אין מעשה השחיטה או ה"גידול של חיות לשם אכילה", דבר של מה שכך. אין להתעלם מהסבל שנגרם היום (יותר מתמיד) לחיות במסחור של הבשר. ואכילת בשר חייבת להיות מלווה ממחשבה מיוחדת, כמו זריקת חפץ: עושים זאת בלית ברירה ולא כברירת מחדל!

 

עולם התיקון

בע"ה כו תשרי התשעח

מישל בן שושן

 

בראשית לעד8

על מקצועות אהובים שנעלמים, כמו הסנדלר, השען, החייט…

הרהורים על עולם התיקון

 

אחד מהדברים שהפרשה גרמה לחשוב עליו , השנה, זה עניין התיקון:

בעולמנו היום, אנו קונים מוצר חדש במקום לתקן את הישן. זה הרבה יותר זול , לפעמים. זה יותר יעיל כי המוצרים מיוצרים כדי שתהיה להם חיים קצרים. המוצרים נהיים יותר ויותר זולים. ואין זמן להתעסק עם תיקון מוצר, אנו חיים בעולם החדש. זורקים וקונים חדש.

יכול להיות שגם ביחסי אנוש, אנו מושפעים לרעה ממה שקורה ביחס שלנו אל המוצרים:

אנו מחפשים קשרים מהירים, מפוקסים בנושא או עניין מוגדר מראש. יוצרים קשר במהירות ובקלות גדולה. אבל לקשר יש מטרה מוגדרת, ומיד אחרי סיפוק התועלת הזאת, הקשר מתנתק:

  1. כי הגענו כבר אל סיפוק הקשר
  2. לחדש הקשר יהיה קל מאוד. אז אין מה להאריך אותו.

משתמשים בקשרים עם בני אדם . מתקשרים כדי לקבל מידע. או כדי לספק רצון לדבר. או לספק צרכים מיניים. ומיד אחר כך, מרגישים שהקשר כבר איינו יותר "יעיל". "זורקים" (מנתקים) את הקשר עד לפעם הבאה.

גם בזוגיות הרגשה זו יכולה לחלחל ולגרום אולי לגירושים יותר קלים ומרובים.

 

אם כן , גם קשרים, פחות מתקנים!

זה קשה, ארוך, דורש זמן מאמצים ולא תמיד מצליחים. אז "זורקים" (מנתקים) קשר. ויוצרים אחר.

בדיוק כמו שאנו עושים עם המוצרים!!

 

כשהבורא בורא את העולם, יש מיד בעיות! הפסוק השני כבר מתאר בעיות :"והארץ היתה תוהו .."

ובכל זאת, הבורא מנסה רק לתקן!

הבורא מזהיר לפני מהתוצאות שעלולות לצוץ מ"חטאים", ומתקן אחרי.

אין עונשים לשם עונש. (ולזרוק חפץ יכול להוביל לזרוק אדם, זה כמו להעניש לשם ענישה!)

למשל, הוא אומר לאדם שאם הוא יאכל מעץ הדעת, הוא ימות: מהרגע שהאדם ידע, שהוא אפילו יאכל מהדעת, אז הוא ידע שיום אחד ימות! וזה יגרום לו להרבה סבל! החיות אינן יודעות שהן ימותו. לפחות, הן לא חיות בחרדה הזאת כל הזמן. לכן, ה' מייעץ לאדם שלא יאכל מעץ הדעת.

אחרי שהאדם חוטא, הוא מתאר לו את התוצאות של מעשיו.

וגם הדרכים לתקן אותם.

אין עונש אלא אזהרה, ותיאור התוצאות של המעשה .

מיד אחר כך, הבורא מתקן.

אפילו עם קין, ה' מדבר הרבה. כדי שיבין את מעשיו , כדי שיבין את התוצאות וכדי שינסה לתקן.

"נע ונד" זו תוצאה ולא עונש. אדם שהורג את אחיו, גורם לעצמו לאבד את מקומו! הוא לא יוכל לשבת בשלווה. הוא כל הזמן יהיה בחיפוש אחר עצמו!! כי הוא הרג חלק מעצמו!

 

אם כן, נראה לעניות דעתי, שהסיפור של הפרשה במיוחד ושל כל המשך הקלקולים והתיקונים הם מאוד יוכלות ללמד לנו היום לחשוב על התהליכים ההרסניים שאנו עורבים בלי לשים לב אליהם תמיד:

 

אפילו אם אנו צריכים לזרוק חפף במקום לתקן (בין שאין זמן, הוא אי אפשר לתקן או כל סיבה אחרת) עלינו להצטער על זה! לבחור תמיד באופציה של התיקון במקום לזרוק.

כי יש להתנהגויות האלה השפעה ישירה לנפש שלנו.

על היחסים שלנו עם העולם, עם עצמנו, וכמו שניסיתי לתאר לעיל, גם ליחסים שלנו עם האנשים האחרים הסובבים אותנו.

 

 

גם שחיטת בהמה לשם אכילה , חייבת , לעניות דעתי, להיות מלווה תמיד ביראה וכבוד. אין מעשה השחיטה או ה"גידול של חיות לשם אכילה", דבר של מה שכך. אין להתעלם מהסבל שנגרם היום (יותר מתמיד) לחיות במסחור של הבשר. ואכילת בשר חייבת להיות מלווה ממחשבה מיוחדת, כמו זריקת חפץ: עושים זאת בלית ברירה ולא כברירת מחדל!