27-10-08

מישל בן שושן

בראשית שמ

שם משמואל

לפי האר"י חטא אדם הראשון הוא שלא המתין בזיווגו עד שבת!

אפילו אם בפרוש הפסוקים מתארים החטא כאכילה מעץ הדעת! למה?

כך מפרש ה"שם משמואל":

השבת היא בעצמה עץ החיים.

אילו היה אדם נכנס לתוך השבת לפני חטא עץ הדעת,הוא לא היה יכול בכלל לחטוא! אבל אחר החטא, הוא מנע מעצמו ומכל אדם אחר שיבוא אחריו ליהנות מקדושת השבת בשלמות!

הבעיה המרכזית של אדם זו היתה הפזיזות! הוא היה צריך אורך רוח כדי לחכות עד השבת (גמר הבריאה – גמר ישרותו הוא!). אבל מהרגע שלא המתין, נפל ממדרגת הישרות שבה הוא נברא וכשל.

התיקון  שבחר בו אדם לעשוק בו , אחר החטא , זה היה לקחת "פסק זמן" של 120 שנה . המדרשים אומרים שהוא פרש מאשתו 120שנה: זו תשובת משקל לחוסר ההמתנה! מתינות נגד מהירות!

פן ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים

"שליחת יד"= מעשה שמנוגד לנטייה הטבעית של האדם. נאמר על אברהם בעקידה "אל תשלח ידך אל הנער"= תלך לפי ההרגשה הטבעית שלך שאין להרוג ילד! האדם הוא ישר בטבעו ואבריו נמשכים למעשים טובים. הליכה בניגוד לטבע היא "שליחת יד".

ה' הרחיק את אדם הראשון מגן עדן , לא כעונש, אלא כדי להרחיק אותו ממעשה לא נכון עבורו , שליחת יד ואכילה מעץ החיים. כי זה לא היה טוב לאדם!

  למה זה לא טוב להישאר בגן עדן?:

לאחר שאכל מעץ הדעת, "נכנסו בו כוחות חיצוניים" ו"רוחות רעות" שהיו מאלצים אותו לעשות דברים שהוא לא רצה בהם בעצם, והם לא לטובתו!. הם אלה שיכולים לגרום לו "לשלוח ידו" ולעשות פעולות לא רצויות עבורו!

היציאה מגן העדן, החלישה את כוחות הרע האלה והחזרו לו את חופש הפעולה! לפי השם משמואל , ברור באין עונש על שם עונש. מה שנראה כ"עונש" הוא רק טראומה שה' גוזר על האדם כדי לתקן אותו או כדי לתת לו אפשרות לתקן את עצמו .

וישמעו את קול ה' א ' מתהלך בגן לרוח היום

ה' עבר באזור! ואז הוא הבחין באדם וחווה במצוקה ועזר להם! וכך נבין עוד יותר שאין עונש כאן אלא הצעה לתיקון!

ונוח מצא חן בעיני ה'

מה מצא חן בעיני ה'? זה שנח חשב שהוא לא ראוי ! הענווה האמתית של נוח היא זו שמצאה חן בעיני ה'!

כי , אם נבחן חטא הדור ההוא  כמו שהוא מתפרש בפרשה הבאה, הם התקדמו ללא הרף לכל מני כיוונים, ללא מעצורים. "ללא מנוחה". כך שהם לא קלטו את מושג השבת בבריאה: לקיחת פסק זמן בריצה המטורפת, מנוחה לצורך חשיבה מחודשת על הדרך ועל האמצעים. שמירת מרחק בין המעשה לבין הכוונות. נוח לעומתם, הוא כן הבין עניין השבת בהגדרתו הבסיסית. הוא לקח מרחק כדי להעריך את מצבו מול מה שנדרש ממנו כאדם ואז הוא הרגיש בבעיה. שאר העולם, רץ ללא מחשבה. נוח שבת. לכן שמו , נוח, מזכיר אחת מפעולות ה' בשבת "וינח ביום השביעי".

את השמים ואת הארץ (שנת תרע"ב)

מי נברא תחילה? המחלוקת בין בית שמאי (השמיים נבראו תחילה) לבית הלל (הארץ נבראו) מבהירה לנו שבעצם לא מדובר בפסוק רק על הארץ והשמיים אלא על נושאים יותר כוללים, בכל העולמות

במימד הזמן: השמים הם השבת, הארץ הם ששת ימי המעשה. מי משפיע על השני? האם השבת מאפשרת חידוש כוחות לששת הימים שלאחריו או ששת הימים מכינים את קדושת השבת שלאחריו? שניהם נכונים ביחד , תלוי איך מסתכלים על זה יאמר רבי יוחנן.  לפי הבריאה, השבת הוא אחרון. לפי האדם, השבת הוא היום הראשון שהוא מגש!

במימד נפש האדם, השמים הם השכל והארץ הם הלב. מי משפיע על מי? השכל על הלב. אבל גם הלב על השכל! ולב רע יראה הכל מעוות. לב טוב יראה הכל יפה וחיובי!, ..

השמיים הם המשפיעים, והארץ המושפעים. אבל האם למושפעים אין השפעה על המשפיעים? כמובן שכן, והראייה של רבי שמעון בר יוחאי, רואה הכל נעשה ביחד כי עבורו הכל , גם החטא , גם התיקון, גם הלב וגם השכל, הכל נברא מראש על ידי הבורא!

(המאמר ארוך ומעניין מאוד ויש בו הרבה יותר עניינים מהסיכום המצומצם הזה)