בע"ה כו תשרי התשעח
מישל בן שושן
בראשית לעד8
על מקצועות אהובים שנעלמים, כמו הסנדלר, השען, החייט…
הרהורים על עולם התיקון
אחד מהדברים שהפרשה גרמה לחשוב עליו , השנה, זה עניין התיקון:
בעולמנו היום, אנו קונים מוצר חדש במקום לתקן את הישן. זה הרבה יותר זול , לפעמים. זה יותר יעיל כי המוצרים מיוצרים כדי שתהיה להם חיים קצרים. המוצרים נהיים יותר ויותר זולים. ואין זמן להתעסק עם תיקון מוצר, אנו חיים בעולם החדש. זורקים וקונים חדש.
יכול להיות שגם ביחסי אנוש, אנו מושפעים לרעה ממה שקורה ביחס שלנו אל המוצרים:
אנו מחפשים קשרים מהירים, מפוקסים בנושא או עניין מוגדר מראש. יוצרים קשר במהירות ובקלות גדולה. אבל לקשר יש מטרה מוגדרת, ומיד אחרי סיפוק התועלת הזאת, הקשר מתנתק:
- כי הגענו כבר אל סיפוק הקשר
- לחדש הקשר יהיה קל מאוד. אז אין מה להאריך אותו.
משתמשים בקשרים עם בני אדם . מתקשרים כדי לקבל מידע. או כדי לספק רצון לדבר. או לספק צרכים מיניים. ומיד אחר כך, מרגישים שהקשר כבר איינו יותר "יעיל". "זורקים" (מנתקים) את הקשר עד לפעם הבאה.
גם בזוגיות הרגשה זו יכולה לחלחל ולגרום אולי לגירושים יותר קלים ומרובים.
אם כן , גם קשרים, פחות מתקנים!
זה קשה, ארוך, דורש זמן מאמצים ולא תמיד מצליחים. אז "זורקים" (מנתקים) קשר. ויוצרים אחר.
בדיוק כמו שאנו עושים עם המוצרים!!
כשהבורא בורא את העולם, יש מיד בעיות! הפסוק השני כבר מתאר בעיות :"והארץ היתה תוהו .."
ובכל זאת, הבורא מנסה רק לתקן!
הבורא מזהיר לפני מהתוצאות שעלולות לצוץ מ"חטאים", ומתקן אחרי.
אין עונשים לשם עונש. (ולזרוק חפץ יכול להוביל לזרוק אדם, זה כמו להעניש לשם ענישה!)
למשל, הוא אומר לאדם שאם הוא יאכל מעץ הדעת, הוא ימות: מהרגע שהאדם ידע, שהוא אפילו יאכל מהדעת, אז הוא ידע שיום אחד ימות! וזה יגרום לו להרבה סבל! החיות אינן יודעות שהן ימותו. לפחות, הן לא חיות בחרדה הזאת כל הזמן. לכן, ה' מייעץ לאדם שלא יאכל מעץ הדעת.
אחרי שהאדם חוטא, הוא מתאר לו את התוצאות של מעשיו.
וגם הדרכים לתקן אותם.
אין עונש אלא אזהרה, ותיאור התוצאות של המעשה .
מיד אחר כך, הבורא מתקן.
אפילו עם קין, ה' מדבר הרבה. כדי שיבין את מעשיו , כדי שיבין את התוצאות וכדי שינסה לתקן.
"נע ונד" זו תוצאה ולא עונש. אדם שהורג את אחיו, גורם לעצמו לאבד את מקומו! הוא לא יוכל לשבת בשלווה. הוא כל הזמן יהיה בחיפוש אחר עצמו!! כי הוא הרג חלק מעצמו!
אם כן, נראה לעניות דעתי, שהסיפור של הפרשה במיוחד ושל כל המשך הקלקולים והתיקונים הם מאוד יוכלות ללמד לנו היום לחשוב על התהליכים ההרסניים שאנו עורבים בלי לשים לב אליהם תמיד:
אפילו אם אנו צריכים לזרוק חפף במקום לתקן (בין שאין זמן, הוא אי אפשר לתקן או כל סיבה אחרת) עלינו להצטער על זה! לבחור תמיד באופציה של התיקון במקום לזרוק.
כי יש להתנהגויות האלה השפעה ישירה לנפש שלנו.
על היחסים שלנו עם העולם, עם עצמנו, וכמו שניסיתי לתאר לעיל, גם ליחסים שלנו עם האנשים האחרים הסובבים אותנו.
גם שחיטת בהמה לשם אכילה , חייבת , לעניות דעתי, להיות מלווה תמיד ביראה וכבוד. אין מעשה השחיטה או ה"גידול של חיות לשם אכילה", דבר של מה שכך. אין להתעלם מהסבל שנגרם היום (יותר מתמיד) לחיות במסחור של הבשר. ואכילת בשר חייבת להיות מלווה ממחשבה מיוחדת, כמו זריקת חפץ: עושים זאת בלית ברירה ולא כברירת מחדל!