לך לך פי 4

בע"ה י מרח שוון התשט

מישל בן שושן

 

לך לך פי3

ניתן לקרוא את הפרשיות שלנו (וגם עוד הרבה פרשיות בתורה ) בצורה כזו :

  • סיפור, תיאור מצב. בעיה , כישלון, או תיאור נקודת מוצא.
  • ה' מדבר אל האדם (אברם-אברהם-שרה..), כדי לטפל בבעיה הקודמת, להתגבר על הכישלון או לתת כיוון חדש, לדרוש מהאדם להתעלות מעל השלב שבו היה נמצא
  • סיפור חדש ,שבדרך כלל מתאר את ההתקדמות שאליה הגענו ביחס לדבר ה'. הסיפור הוא בעצם תגובה של האדם לדרישה של ה'
  • ה' מדבר שוב , יחסית להתקדמות שקראנו בסיפור הקודם, וכך מתקדמים או נסוגים, הכל יחסית לצורה שבה האדם מגיב לדבר ה'.
  • סיפור…

סיכמתי בטבלה את השלבים השונים:

מאורע ה' מדבר אל אברהם
נוח תרח עוזב אור כשדים ולוקח איתו אברם  
לך לך   לך לך :הבטחה לגוי גדול
אברם מגיע לשכם  
  הבטחת הארץ  והזרע
רעב בארץ, אברם יורד למצרים  
עולים ממצרים ואברם נפרד מלוט (ה' מדבר "על" אברם, לפרעה)
  הבטחת הארץ וזרע ככוכבים
מלחמת המלכים  
  ברית בין הבתרים: ארץ לזרע מאברהם
לידת ישמעאל  
  ברית מילה: בשורת לידת יצחק לאברהם
וירא 3 מלאכים בשורת לידת יצחק לשרה
הפיכת סדום  
אברהם בגרר (ה' מדבר "על" אברהם לאבימלך)
שרה מולידה את יצחק  
גירוש ישמעאל  
  הצדקת גירוש ישמעאל.כי ביצחק יקרא לך זרע
ברית בין אבימלך לאברהם  
  לך לך אל ארץ המוריה
עקידת יצחק הבטחת הזרע והארץ

 

לא נלמד כאן את כל השלבים  אני מציע בחום לנסות לקרוא את הפרשה בצורה כזו, כך שכל דיבור הוא בעצם דרישה של ה' והסיפור מתאר איך העולם, האדם, הגיב לדרישה הזו.

אבל ,כן נתייחס לארבע נקודות חשובות ונשווה ביניהן בעזרת שני מפרשים ישראלים דגולים:

  • הרב יואל בן נון
  • והרב תמיר גרנות (מתלמידיו)

יש הרבה "הבטחות", על הזרע והארץ. יש לפחות שתי בריתות ויש שתי בשורות על לידת יצחק (אחת לאברהם והשנייה לשרה). למה כל כך הבטחות, בריתות ובשורות על אותו הדבר?

לפי מה שהצעתי לעיל (שלבי "דרישה-תגובה"), ניתן לאומר, שה' מצפה מאברהם לעבור תהליך מסוים. לא לחינם החכמים מדברים על סדרה של עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו. אברהם חייב לעבור, שלב אחרי שלב, תודעה, הבנה, חוויות שיובילו אותו למטרה הסופית, להיות אב נכון ליצחק. אבל בדרך, יש הרבה מסימות אחרות ודרכים שונים שאברהם יפתח בנוסף להולדת יצחק. אברהם הוא גם אב המון גוים וגם אב ראשון לעם ישראל. את שני הפנים האלה, אברהם יפתח בדרכו בשלבים שיובילו אותו , ואותנו, להבין מה משמעות יצירת עם ישראל מתוך אומות העולם. כלומר מה המשמעות הלאומית ומה משמעות האוניברסאלית של ישראל.

 

אכן,ה' היה יכול , מההתחלה, לבשר לאברהם על הולדת יצחק. במקום זאת, הוא מדבר על ברכה שתצא מאברהם. אברהם , בצדק, יכול להבין שמדובר בתלמידים (הרי אין לא ילדים). בשלב שני, ה' מסביר לו שזה חייב לעבור דרך זרעו ממש. אברהם, בצדק, מבין שזה דרך ישמעאל שעכשיו נולד לו. רק בשלב מאוחר יותר, ובעזרת שרה, אברהם יבין שזה חייב לעבור דרך יצחק !

 

שתי בריתות

אפשר אולי להבין את ההתקדמות בשלבי "ההבטחות". אבל קשה להבין למה יש שתי בריתות. ברית הוא דבר רציני מאוד, סופי שמחייב את כל הצדדים מכאן והלאה. אם הסברנו שיש התקדמות בהבטחות כדי להסביר דברים מסוימים לאברהם, אי אפשר לעשות כך עם הבריתות. לכן, אנו חייבים לשאול את עצמנו מה פשרם של שתי הבריתות . במה הן שונות , ולמה הן שתיים. לכן, אני מציע שנשווה , בעזרת הרב יואל בין נון, בין שתי הבריתות: ברית בין הבתרים וברית המילה.

  1. ברית בין הבתרים: פרק טו (א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר …ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱקֹוִק מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:(…:(ד) וְהִנֵּה דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ:(ה) … וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:(……:(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:(….:(טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה …(יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:(יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי

(ביען שתי הבריתות , יש את כל פרק טז  =  לידת ישמעאל)

  1. ברית המילה :  פרק יז (.. וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:(ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:(ג) וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר:(ד) אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם:(ה) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:(ו) וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ:(ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם:(י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר:(יא) וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם…

 

נסכם בטבלה את ההבדלים:

ברית מילה ברית בין הבתרים
גישה דתית: טבעית, משפחתית,. בריאת העולם, מציאות, גישה היסטורית, מהפכנית.

הכל תלוי בהיסטוריה. כיבוש הארץ יציאת מצרים

הגדרת הארץ : קדושה בלתי תלויה בשלטון קדושה ראשונה קדושה שנייה וקדושה שלישית הכל תלוי בשלטון הכל תלוי במוסר שיעשו בארץ ישראל לעשות צדקה ומשפט
ברית מיד .אברהם מקיים מיד. לא תלויה במה שקורה בהיסטוריה דומה לקבורה בארץ אברהם בתרדמה הכל יתרחש רק בעוד 400שנה!
גבולות= ארץ כנען .מקום מגורים בלבד גבולות= "הארץ" תלוי במה שנכבוש מהפרת עד הנילוס! "לרשתה"
רבי יהודה הלוי, המקובלים, החסידים, הרמב"ם הרמב"ן
מה שקורה הוא רק גילוי של משהיה נסתר

אין חידוש רק גילוי הנסתר אין אכזבות או משברים

עיקר הברית הוא חידוש
עיקר הברית הוא משפחת האבות עיקר הברית היא הארץ
ביציאת מצרים מתחברות שתי התפיסות: ההיסטוריה עםפ ברית המילה!

 

 

על ידי ניתוח הפשט ושימוש במילים שונות (למשל "הארץ" במקום "ארץ כנען"..) ניתן להסיק כמה מסקנות:

ברית בין הבתרים  תלויה כולה בעתיד. אברהם בתרדמה, הוא חולם. וה' מבשר לו על ההיסטוריה של עם ישראל. הכל תלוי במה שישראל יעשו. איך הם יגיבו ואיך ה' יגיב למעשיהם. גם קדושת ארץ ישראל תיקבע רק לפי הכיבושים. כמו , שלמשל, הרמב"ם, מתאר את הקדושה הראשונה והשניה והשלישית: הכל לפי מה שקרה בפועל בהיסטוירה. ה' נותן רק את המסגרת הרחבה: מנהר פרת ועד הנילוס. אין הגדרה מדוייקת. הכל תלוי במה שהעם יקבע בפועל. "כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם נתתיו"(כמו שמשה יסביר יותר מאוחר). כלומר, זו ברית שתלויה כולה במה שהעם יעשה. ה' יגיב למעשה ישראל ויפעל בהתאם. גם הארץ תוגדר בהתאם.

 

ברית המילה היא שונה לחלוטין: היא איננה תלויה בזמן. אברהם ער, שומע ומקיים מייד את המצווה. היהודי מוגדר כך מלידתו ונכנס לברית כשהוא עדיין תינוק. לא מצפים ממנו שום צעד נוסף כשיגדל. הוא כבר יהודי לכל חייו.

גם הארץ מוגדרת בצורה שונה: היא ארץ כנען שכבר גבולותיה הוגדרו בפרשת נוח. קדושת הארץ אינה תלויה בכיבושה. הארץ תמיד תהיה קדושה, ללא תלות בשלטון ישראלי עליה. אין קדושה ראשונה או שניה. יש רק קדושה תמידית.

 

שתי התפיסות האלה , הדתית (ברית מילה) וההיסטורית (בין הבתרים), , ממשיכות אצל כל החכמים בתלמוד , אצל הראשונים ועד היום. למשל, רבי יהודה הלוי דוגל ביהדות, משוג ברית המילה והרמב"ם או הרמב"ן מחזיקים בדיעה הפוכה שמקורה בברית בין הבתרים.

 

שתי התפיסות האלה קיימות ביהדות. ועלינו להחזיק בשתיהן גם יחד!

 

וכאן, אנו יכולים להבין לעומק את משמעות המצווה שנצטוו בני ישראל ביציאת מצרים: כל ערל לא יאכל בו! חייבים ביציאת מצרים, בזמן מימוש ברית הבתרים, לקיים את ברית המילה גם יחד.

"בדמייך חיי"! בדם המילה ובדם קרבן הפסח!!

וכן כשנכנס יהושוע וכבש את הארץ: מיד יש למול את בני ישראל! כדי לחבר בין שתי בריתות, בין שתי התפיסות, הדתית וההיסטורית!

 

שתי בשורות

מיד אחרי ברית המילה, ה' מבשר לאברהם על הולדת יצחק . אבל, בפרשה הבאה, שלושה מלאכים באים כדי שוב לבשר על הולדת יצחק. הפעם, הדגש הוא על שרה :"איה שרה אשתך". למה שתי בשורות על הולדת אותו הבן? נביא את הפסוקים ונסכם בטבלה:

  1. בשורת לידת יצחק לאברהם:(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:(טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:(יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ:(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:(כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ .(כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:

אברהם עושה ברית מילה לכל ביתו

פרק יח שלושת המלאכים:

  1. בשורת לידת יצחק לשרה וירא אליו ה' באלומי ממרה..ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל:(י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:(יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים:(יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:(יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי:(יד) הֲיִפָּלֵא מֵיְקֹוָק דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן:(..
הבשורה לאברהם הבשורה לשרה
שם אלוהים= כינוי (האלוהים). הטבע. אוניברסאלי. מידת הדין שם ה': רחמים, אישי, יהודי,
סיפור לאומי, חזון היסטורי. סיפור אישי משפחתי. אורחים, סעודה.
בעיה לאומית. הבן בא כדי לממש הברית הבן בא בגלל מצוקה אישית של עקרים
בהקשר :ברית מילה:, גם ישמעאל נימול. בהקשר :סדום ועמורה. כדי שגם אברהם יוכל לממש את ייעודו אבל ה' מראה לו המגבלות של האוניברסאליות
אברהם הוא בן הברית שרה היא האישה של..
, אב המון גוים יהיה לגוי גדול
האב: חזון, ייעוד, קשרי חוץ… (גם יצחק) האם. התכנסות, הרחקת ישמעאל,(גם רבקה)

הרב תמיר גרנות משווה בין שתי הבשורות. ברורים ההבדלים:

הראשונה, לאברהם, קוראת יחד עם ברית המילה. כאילו הבן בא כדי שיהיה למי לעשות ברית!.

השנייה, לשרה. היא מוקד הביקור. הפעם, לידת יצחק לא באה כדי למלא תפקיד לאומי דתי אלא כדי שלשני הזקנים הצדיקים האלה ייוולד סוף סוף בן! זה עניין משפחתי, אנושי. גם הסיפור הוא אנושי. קבלת אורחים, דיבור לבני הזוג בדרישה שכל אחד ידבר עם השני (למה זה צחקה שרה, איה שרה אשתך, ..)

בראשון, אברהם צוחק. בשני שרה צוחקת. ואכן זה סימן שמבינים שייוולד יצחק.

מהרגע שישמעאל "מצחק" בהווה, יש לגרש אותו! כי הצחוק חייב להיות באמת רק לעתיד לבוא!

ההבדל הוא רק בין התפיסה הדתית לאומית לתפיסה המשפחתית

אלא גם בין התפיסה האוניברסאלית (כל זרע אברהם יימול ואברהם יהיה אב המון גוים) ותפיסה לאומית שדורשת גירוש הזרים, יצירת משפחה, שעל זה דואגת האימא, שרה.

האבא , אברהם רוצה בן כדי שהוא ימלא תפקיד , חזון (ימשיך בשושלת, יטפל בחברה שהקים האבא, ימשיך את שם המשפחה..) והאם , שרה, שדואגת לחיי הגרעין המשפחתי ויש להגן עליו

 

גם אצל יצחק ורבקה אנו פוגשים דאגות שונות דומות

רבקה אוהבת את יעקב ולה , ה' מגלה שיש להפריד אותו מעשיו. בעוד שליצחק, יש ראייה כוללת, מכילה, גם לזה וגם לזה והוא ממשיך לדאוג לעשיו!

 

הקונטקסט גם הוא חשוב (ראה ההערה הראשונה)

ברית המילה, בבשורה הראשונה לאברהם , מסמלת את כל מה שאמרנו לגבי ייעודו של אברהם כאב לגוי גדול ולהבטחת זרע , גויים, בשורה לאנושות

הבשורה השנייה, לשרה עם המלאכים, מחוברת להפיכת סדום: זה לימוד גדול עבור אברהם: הוא צריך ללמוד שיש גבול לדאגה אל הגויים כולם. ה' נותן לו את האפשרות לדאוג לסדום. והוא בעצמו מגלה, בסופו של דבר שאפילו עשרה צדיקים אין שם! יש גבול לאוניברסליות! , ולכן יש מקום לדאוג ליצירת עם ישראל עם קדושה מרוכזת שיהיה אור לגויים לעתיד. אבל אי אפשר לטפל בכל בעיות כל העולם גם יחד. אי אפשר לקדם את המשימה עם כל אומות העולם מיד. סיפור סדום, בעצם, מצדיק את עמדת שרה: יש לגרש את הלא רצויים וליצור עם קטן , פנימה, שתפקידו יהיה גם אוניברסאלי, אבל לעתיד ולא מיד.

 

 

דבר תורה בבית הכנסת

אילו לא היתה כתובה בכלל פרשת לךלך, מה היינו מפסידים ?

הרי יצחק ייולד רק בווירא. נעשה לו ברית מילה.

נראה שכל מה שכתוב בלך לך הם רק טעויות של אברהם. הוא חשב שלוט יירש איתו הארץ ואחר כך הוא חשב שזה אליעזר ואחר כך ישמעאל. ורק בסוף מודיעים לו שזה יצחק.

 

האמת שאנו, הקוראים, חייבים להבין את כל השלבים האלה שעבר אברהם. את כל הסניונות שלו

כדי להבין שיש מקום בתוך עם ישראל לפן האוניברסאלי

 

התחלנו ב"ונברכו בך כל משפחות האדמה

והגענו ליצירת עם קטן , עם ישראל.

 

אבל המוסר השכל ברור:

אי אפשר להגיע לברכת כל העמים עכשיו. (סיפור סדום הוא הוכחה נוספת)

לכן יש צורך ביצירת עם ישראל שיהיה עד במשך כל ההיסטוריה לכוונת הבורא עבור כל האנושות.

בסופו של דבר, כן ייברכו כל משפחות האדמה אבל זה ייקח זמן!

 

ישמעאל, בנו של אברהם "מצחק" כי הוא חושב שעכשיו כבר הגענו אל התכלית

 

שרה תלמד את אברהם שרק לעתיד, נוכל לצחוק. ולכן ה' קורא לו יצחק בעתיד.

 

 

לך לך פי2

בע"ה ז מרח שוון התשעח

מישל בן שושן

 

לך לך פי2

 

למה משפחת תרח עוזבת את אור כשדים?

  1. הרב אבן עזרא:

יש לחתוך את הפסוקים ולסדר אותם בכרונולוגיה מתאימה: לך לך נאמר לאברם כבר בארו כשדים ושם משמחתו קבלה את הציווי לעזוב. אחר כך חלק המשפחה נתקע בחרן ואברם הגיע לכנען..בציווי ה' אליו

  1. 2. הרמב"ן

חולק לגמרי על הראב"ע. תרח עזב מרצונו ואברם קיבל הצו להגיע לכנען כשהוא היה בחרן.

  1. 3. מניטו:

מניטו מתבסס על המדרש ורש"י:

רש"י בראשית פרק יב :והכנעני אז בארץ – היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית יד יח) ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך (פסוק ז) ויאמר ה' אל אברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת, עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם:

העברים גרו פעם בארץ "כנען" שהיתה נחלתו של שם בן נח. אבל הכנענים גרשו אותם וכבשו את הארץ שנקראת "אז" כלומר, בתקופה הספציפית שעליה מדברים :"ארץ כנען". כלומר, העברים חיו בגלות באור כשדים. אחרי המאורעות של מגדל בבל, הסירוב להשתחוות לנמרוד, ה"שואה" של העברים באור כשדים, אז העברים פשוט "חוזרים הביתה" אל ארץ כנען. אין צורך בצו אלוהי. כולם יודעים לאן יש לחזור אחרי שואה: הביתה.

כמו בכל יציאה מגלות, גם כאן, ביציאה מגלות אור כשדים יש שלושה חלקים בעם שמתנהגים בצורה דומה:

  1. חלק נשאר כמובן בגלות בגלל שהוא נשרף בשואה = הרן בן תרח
  2. חלק אחר שיצוא מהגלות אבל איננו מגיע ליעודו הסופי= תרח ונחור שנשארים בחרן
  3. חלק שלישי שכן מגיע לארץ= אברם

4.הרב טויטו (במקור ראשון של פרשת נח)

הרב טויטו שם לב לדבר פשוט: בכל דור מאדם הראשון, התורה מספרת לידת בן אחד מיוחד ולידת הרבה "בנים ובנות" נוספים בלי להזכיר את שמם. קבמשך 20 הדורות מאדם ועד אברם, נולדים הרבה "בנים ובנות" בכל דור.

אבל כשמגיעים לנוח, לנח נולדים רק שלושה בנים בלבד. כאילו הם בנים חשובים שניתן לבנות דרכם את האנושות שהבורא ייחל לה מההתחלה. זה לא כל כך מצליח , לא בכל דור ודור ולא עם שלושת בני נח.

גם כשמגיעים לתרח אבי אברם, נולדים לו, כמו אצל נח,רק שלושה בנים (ולא כתוב "בנים ובנות") כאילו מנסים עם תרח לבנות סוף סוף את התולדות בכוונת הבריאה.

אם כן, חשובים מאוד שלושת הבנים של תרח. הם נושאים בחובם את התקווה של הבריאה כולה. תקווה שעברה מדור לדור דרך בן אחד מיוחד, עד נח, ואחר כך דרך שם, ואחר כך דרך עבר (דור בניין מגדל בבל). תרח הוא הצאצא של עבר שמנסה להביא את הבשורה המיוחלת אחר פיזור האנושות במגדל בבל: אחדות האנושות.

והנה מה שמספרת התורה:

בראשית פרק יא (כד) וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח:(כה) וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת תֶּרַח תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: ס(כו) וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן:(כז) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט:(כח) וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים:(כט) וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה:(ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד:(לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:(לב) וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן: ס

מתוך שלושת בני תרח , באור כשדים, אחד מת צעיר: הרן! אמנם הוא משאיר כמה ילדים: לוט, שרי ומלכה.

יש עוד תקלה חמורה: אשת אברם, שרי, היא עקרה!

זה כבר יותר מדי בעיות! מתוך שלושה ילדים רק אחד יכול להוליד צאצאים! אנו רחוקים מה מסורת :"ויולד בנים ובנות"!

אם כן, הקושי הזה להוליד, מניע את תרח לשנות מקום! (אולי זה ישנה המזל!) הרב טויטו מתבסס אם כן על רצף הפסוקים: הרן מת, מנסים לאחות הקרעים על ידי זה שאברם ונחור אחיו לוקחים להם לנשים את בנות הרן שמת כדי להפרות את אחיהם המת (כמן ייבום) וכשאחת מהנשים עקרה (שרי) אז תרח משנה איסטראתגיה ומחליט לעזוב את המקום הארור הזה ונוסע לכיוון ארץ כנען (הארור גם הוא על ידי נח!).

 

מסקנה (לע"ד)

נראה לי שניתן לתת מקום לכל אחת מההסברים האלה לקראת הסבר כולל משמעותי אחד:

להוליד ילדים זו המטרה העליונה של התורה (זה ספר תולדות ..) אבל להוליד ילדים באופן ביולוגי בלבד זה לא מספיק. יש להבין שיש תוכן, משמעות, חיפוש רוחני בכל דור שחייב להיות משודרג בדור הבא. על האדם להבין שהבאת ילדים לעולם דורש ממנו מהלך רוחני עמוק.

לכן, ה' מונע ילדים ממי שהוא רוצה ללמד איך יש להביא ילדים! לכן כל האבות יהיה להם קשיים רבים להביא ילדים. זה ילמד אותם שהבאת ילדים לעולם, בסיפור התולדות של התורה מחייבת מהלך רוחני עמוק.

לכן, כבר בדור של תרח אבי אברם, התורה מספרת בהתחלת הקשיים להביא ילדים וזה התחלת כל הסיפור המעניין של התולדות!

מה שגורם למשפחת תרח "לזוז" קדימה,  זה הקושי להוליד!

 

מה שמעניין עוד יותר זה שהקושי הזה להביא ילדים קשור כל הזמן עם הקושי להנחיל את הארץ!

 

מי יזכה לנחול בארץ? רק מי שמוכן ללכת לגלות עבורה כל עוד הוא לא זוכה בה.

כלומר, הישיבה בארץ ישראל, איננה כישיבת כל ארץ אחרת. היא לא "טבעית" כמו שההולדה במשפחה הזאת איננה "טבעית"

  • רק מי שמוכן להבין שיש לזכות כל הזמן בארץ יכול לזכות בישיבה בה כל עוד הוא ממשיך לזכות בה!
  • רק מי שמוכן לעשות מאמצים כבירים (לעבור נסיונות), להתקדם בהבנות שלו, יכו לזכות בזרע!!

לכן הבטחת הזרע והבטחת הארץ קשורות זו בזו כל הזמן.!

העם שייוולד מהסיפור הזה יזכה בארץ שלו באופן שנראית על טבעית והוא יחיה בצורה שנראית על טבעית. כל זאת, כדי למשוך את האדם החי בחוקי הטבע להבין שיש מימד אחר, על טבעי (ולא סתם אל-טבעי) שמנהל את העניינים ושיש לפנות אליו כל הזמן, דרך העולם הטבעי!!

 

 

מי הוא ממשיכו של אברם?

 

אם הגענו למסכנה שהמטרה היא שהארץ תינתן לזרעו של אברם. אם הבננו שדווקא מהבן שאשתו עקרה ה' דורש מהלך הכרוך בירושה, הארץ לזרע שלו, אז מעניין לעקוב אחרי אברם שמודיעים לו זאת: אשתך עקרה. אבל לך ולזרעך נתתי את הארץ הזאת! אברם יעבור כמה שלבים קשים (נסיונות) עד שבפרשה הבאה יבין מה משמעות לידת יצחק. בנתיים, נתחיל עם אברם את כל המהלך(עם הרב מנשה וינר)

1.לוט

א. התחלת הדרך:

הרעיון הראשון שעליו חושב אברם זה שלוט הוא זה שימשיך את זרעו. ללוט תינתן הארץ אחריו. כשה' מדבר על "ךזרעך אתן את הארץ הזאת" אברם חושב קודם כל על לוט!

למה? כי לוט הוא בנו של אחיו שמת צעיר. הוא היורש הטבעי! בנוסף לזה, הוא מרגיש שמות הרן מחייבת אותו לטפל בלוט ולקחת אותו כבן. נקרא את הפסוקים:

בראשית פרק יב (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ …(ד) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן:

לוט הולך עם אברם. לא כתוב עדיין שאברם לוקח את לוט! אלא לואט הוא זה שמידבק לאברם! לוט מצטרף למהלך. אין לו אב. ועבורו , אברם דודו ולא נחור דודו השני, הוא זה שיש ללכת אליו. כשאברם רואה זאת, אז אברם מחליט לקחת את לוט עמו:

(ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן

לוט ושרי אחותו, שניהם בני הרן שמת, מצטרפים אל אברם והוא מחליט "לקחת אותם"! למה יש "לקחת" אישה שכבר הוא לקח בסוף הפרשה הקודמת? נראה לי שיש לראות במילים האלה "ויקח" את הקשר המשפחתי ההדוק  שנוצר בין אברם לאשתו לאחיינו: זו המשפחה החדשה שנוצרת. שרי היא עקרה אבל היא ממשיכה להיות אשת אברם (הוא לא משלח אותה למרות שהיא עקרה) בזכות זה שיש לו כמן בן :לוט!

ב. ההיפרדות

אחרי הירידה למצרים והעלייה ממנה בעושר רב, רועי אברם ורועי לוט רבים בניהם. רש"י מסביר שרועי לוט בטוחים שלוט הוא היורש של אברם ולכן הם מתנהגים כאילו הכל שייך כבר להם! אברם איננו מרגיש שהוא כבר מת ! הוא חי ויש לו תפקיד רב עדיין. לכן, הוא מציע ללוט להיפרד בנתיים. (למשל, אדם שנותן לבנו לגור בבית קטן על ידו עם אשתו עד שהוא יירש אותו והוא יבוא לגור בביתו! אבל כל עוד הוא חי, הבן יגור בבית הקטן! ולא ייקח כבר את מקומו!) אברם מציע הצפון או הדרום אבל לוט בוחר במזרח, סדום. עבור אברם, זה עדיין זמני .

דרך אגב, אברם קורא ללוט "אחי" כמו שהוא ביקש משרי להיקרא "אחותי".:

יג(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:(ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי …:

דרך אגב, בשלב הזה, ה' מתערב כדי להסביר לאברם שלא לוט יהיה יורשו:

(יד) וַיקֹוָק אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: (טו) כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:(טז) …קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה..

אם שמים לב למסעות אברם בארץ, הוא מתנועע רק "לאורכה" של ה ארץ: אלון מורה-שכם, אלוני ממרי חברון, באר שבע. הוא מצייר קו ישר צפון דרום. כאילו הוא וויתר בחייו על הציר מזרח מערב (לרחבה). הוא עזב הציר הזה ללוט! ה' מסביר לו שלא כך פני הדברים: לך שייכים גם הצפון, הדרום , המזרח והמערב. יש לנסוע ללרוחבה ולאורכה.

נראה לי שהסיפור עם אבימלך, כשאברם יכרות איתו ברית ויבטיח לו שזרעו לא יבקש את החלק הזה של הארץ, הולך באותה הטעותהבסייית של אברם. הוא מוכן לעזוב חלקי ארץ שלמים רק כדי ליצור שלום בינו ובים מתנגדיו!! וה' מסביר לו שהוא טועה: "לרוחבה" גם כן!!

 

ג. מלחמת המלכים

אברם מוכן לסכן את נפשו ואת נפש כל תלמידיו וחבריו כדי .. להציל את לוט מסדום! "נשבא אחיו" כמו אב שדואג.. לבנו! יורשו!

אבל כאן נופלת האכזבה הגדולה: אחרי שחרור לוט מהשבי, לוט חוזר לגור…בסדום!! (זה מזכיר לי מקרה שבו שצה"ל מסכן את חייליו להציל יהודים בני ערובה במדינה זרה, ואחר כך היהודי שנצלו, במוקם להבין ולחזור הביתה למדינת ישראל, חוזרים לארצות מגוריהם בגלות!!).

כאן אולי באה נקודת השבירה. אברם מבין שלא לוט הוא היורש!:

וזה יכול להסביר את הפחד החדש של אברם: פרק טו (א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד:(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱקֹוִק מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי…..

 

  1. אליעזר

האופציה השנייה של אברם היא

……וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי!

למה אליעזר הוא אופציה?

הפתרון הראשון היה לקחת משהוא מהמשפחה..לוט. זה לא היה נכון. אם כן יש עוד אנשים שיכולים להיקרא "זרע": האנשים שאברם גייר! אנשים שהם תלמידיו המובהקים של אברם!

הלה כבר כתוב בתורה שאברם לקח אתו , בבוא לארץ כנען את האנשים שהם גיירו לאידיאולוגיה שלהם:

ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן

אברם ושרי , אמנם עקרים אבל הם "עשו נפשות"! האם זה לא ביטוי שמזכיר עשיית ילדים? אולי על הזרע הזה מדבר ה'!! ובתוך כל הנפשות האלה, הכי קרוב לאברם הוא אלי עזר.

דרך אגב, נראה לי שיש רמז בדבר :"אלי עזר" דומה מאוד ל"אלי זרע"!! זה הזרע שהאל נתן לי!!

כלומר זו אופציה מאוד רלוונטית עבור אברם. (דרך אגב,אליעזר גם הוא חשב על זה . ובמידה והוא לא יירש את אברם, אז אולי ביתו תינשא ליצחק בדור הבא!)

ואז ה' מסביר לאברם שלא אליעזר יירש אותו אלה זרעו ממש!

:(ד) וְהִנֵּה דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ:(ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:

זה שלב נוסף בחינוך של אברם כדי שיבין מה משמעות הבקשה שממנו יהיה בן ראוי להמשיך בניית הזהות הישראלית. הזרע יהיה כמו הכוכבים בשמים!

לע"ד: ההשוואה עם הכוכבים היא בדרך כלל מוסברת בריבוי הכוכבים וריבוי הזרע. נראה לי שיש אולי להוסיף שהכוכבים נראים מאוד רחוקים, לא בהישג יד. הם רחוקים בשמים, מקורות לחלומות , השראה לדברים נעלים, שאינם שייכים לחוקי הטבע הארציים. כך יהיה עם ישראל: תמיד הוא יראה לא נורמלי! בשמים! זורח בנקודות קטנות מאוד, מתוך החושך המוחלט!

 

 

  1. ישמעאל

הפתרון הבא , מוצע על ידי שרי בעצמה. היא הבינה שה' רוצה משהוא מאברם ומשרי. מכיוון שהיא עקרה, יש פתרון טכני: אימא פונדקאית!

נראה שהיה כבר אז מקובל ששפחה יכולה להוליד בן והוא יחשב כאילו הוא הבן של הגבירה:

רחל ולאה נתנו את זילפה ובלהה ליעקב כדי שהן יולידו בנים במקומן. ואנו מונים ארבע שבטי ישראל שנולדו מהשפחות האלה ובכל זאת אנו קוראים לאמהות שלנו "שרה רבקה רחל ולאה בלבד . אנו לא מזכירים זלפה ובלהה! הן ידעו להוליד עבור הגבירות ולהסתלק מהאמהות הרשמית!

לכן שרי מציעה את הגר השפחה האישית שלה (מתנה מפרעה מלך מצרים) כאימא פונדקאים. הבעיה היא שהגר לא מלאה את התפקיד המיוחל והיא לקחה את מקום שרי! שרי לא קבלה זאת כי היא רצתה "להיבנות ממנה" ולא שהגר תיקח את מקומה לגמרי!

לאברם, כנראה, היה מאוד נח עם הולדת ישמעאל. סוף סוף, הוא  מצא יורש מזרעו!! ושרי היא זו שנתנה את הגר ! אם כן הכל מסתדר אחרי חיפושים מייגעים!

וכאן הנסיון הקשה ביותר: ה' איננו מסכים: לא, לא על זה מדובר. כי רק מי שיצא ממש מבטן שרי הוא יהיה הזרע!

 

הערה :

ספרתי 19 עשרה פעמים ,בהם ה' מדבר עם אברם בפרשה שלנו.

צריכים להוסיף לדיבורים האלה, את המאורעות, המצבים הסביבתיים שה' מכניס אברם לתוכם,כדי "להגיד לו" משהוא. או לפחות לצפות ממנו תגובה מסויימת. למשל, כשהתורה כותבת "ויהי רעב בארץ" זה מצב סביבתי בו אברם נדרש להגיב. זה לא פחות מזעזע אותו מאשר דיבור במילים של ה' אליו. התגובה של אברם למאורע או לדיבור היא המעניינת סיפור התורה.

כל הדיבורים האלה (בין במילים, בין מתיאור מצבים סביבתיים) אמורים לאתגר אברם. לתת לו אפשרות להתקדם בכיוונים חדשים. אחרי כל "דיבור" , התורה מתארת את התגובה של אברם . ולפי התגובה הזאת, ה' שוב פונה אליו כדי לתקן או לאתגר אותו בכיוון חדש. אם המהלכים נראים ארוכים ומרובים, זה בגלל שה' איננו רוצה להכתיב התקדמות אלה לאפשר שהיא תקרה מתוך נפשו של אברם. רק התקדמות שבאה מלמטה היא נכונה אמיתית, עמוקה ומשמעותית. לכן, זה לוקח זמן ותהפוכות. אבל עומק המהפכות הנדרשות וחשיבותם דורש זאת.

 

 

מסקנה:

במשך כל הפרשה ה' מלמד את אברם איך להגיע מעצמו אל המדרגה הרצויה: מבקשים ממך להוליד בן שייקרא זרע, שימשיך את סיפור התולדות וימשיך לבנות את הזהות המיוחדת של עם ישראל רק אם אתה תלמד להתנתק מכל הפתרונות ההגיוניים והטבעיים כדי להביא ילד לעולם.

כי הבאת יצחק לעולם, ואיתו עם ישראל, זה דבר בלתי טבעי, בלתי הגיוני. בליתי צפוי.

ובכל שלב, אין לנו מושג איך זה ייגמר עד שזה נגמר!

עם ישראל בנוי כולו על המבנה המיוחד הזה

הוא תמיד ימשיך לקוות לגאולה למרות שאין לו מושג איך זה יקרה . רק כשזה קורה הוא מבין את כל מה שעבר עד כה! עד שזה לא קורה אין לנו מושג איך זה יקרה אבל אנו מאמינים שזה יקרה!!

 

גם הארץ וגם הזרע קשורים בתכונה הזאת: רק מי שחווה ומוכן להמשיך לחוות חיסרון, גלות, עקרות זמנית, יכול להוליד זרע ולרשת ארץ בעלי משמעות אמיתית ועמוקה

רק מי שמוכן לעבור את כל הנסיונות האלה יכול לזכות  גם בזרע וגם בארץ. יש רק להמשיך בהבנות האלה כל הזמן. במידה ונשכח את הסיפור הזה ואת חיוב הזכייה המתמדת, הגלות והעקרות בפתח!

 

 

לך לך מ

בע"ה ז מרח שוון התשעח

מישל בן שושן

 

לך לך מ

מתוך השיעורים המוקלטים של מניטו ז"ל

 

אחותי היא

למה אברם דורש משרי להגיד שהיא אחותו? נראה לכאורה שזה כדי להציל את נפשו. הוא מוכן, כביכול, לסכן את אשתו כדי להציל את עצמו! זה ממש נראה מוזר.

במיוחד שהתורה איננה מסתירה דבר זה (שה היה יכול להיות מסופר במדרש, או ברמז, או בכלל מוסתר לגמרי כי אים בזה שום גדולה ומוסר!)

בנוסף לזה, אם זה היה דבר מגונה, למה שאברם יחזור שוב על זה מול אבימלך מלך פלישטים? גם שם אברם מכריז לכל דורש ששרי היא אחותו!. וגם יצחק בו יכריז זאת לגבי רבקה מול אבימלך !

יש להבין המשמעות של הסיפור הזה כי הוא חוזר שלושה פעמים כאילו זה דבר ראוי ומובן מאליו!

בלי להוציא את הפשט מפשוטו, הבר מניטו מסיבר את עומק הדברים:

 

אברם נדרש בהתחלת דרכו להיות אור לגויים "ונברכו בך כל משמחות האדמה". יש לאברם תפקיד מורכב של תיקון המצב הכלל אנושי. הוא צדיק אמיתי. הוא מתחיל את התיקון שחיכה אליו הבורא מאז הבריאה (אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם- באברהם).

בין שאר הדברים שיש לתקן ולשדרג, יש שלושה מישורים חשובים:

  • היחס בין אדם לחברו
  • היחס בין אדם לאשתו
  • היחס בין אדם לבורא העולם

שלושת המישורים האלה קשורים אחד בשני!! זה חידוש עצום! אין המישורים האלה מנותקים אחד מהשני. כל התקדמות או נסיגה בתחום אחד משפיע על התחומים האחרים!!

  • הירידה של אברם למצרים, נראית לו הזדמנות ללמד אותם דבר חשוב שעכשיו הוא הבין: יש לשדרג את היחס בין איש ואשתו.

אדם הראשון כבר התקדם מאוד בנושא הזה:

מ"זכר ונקבה", אדם שדרג היחס ל"איש ואשתו". כלומר, אדם מוגדר כאדם כי הוא העלה את המצב הביולוגי האנטומי, הבהמית , המיני בין הזכר והנקבה ליחסי אנוש של זוגיות: איש ואישה.

אברם מגלה במהלך הפרשה שלנו שיש לשדרג עוד יותר את היחס הזה ל"אח ואחות"

בין אח לאחותו יש קשרים מיוחדים. האהבה היא מסוג אחר מאשר מינית.

המימד הזה שהאחווה חייב להתווסף לשני המימדים הראשונים

  • זכר ונקבה= יחס בהמתי מיני בלבד
  • איש ואישה = יחס זוגי, בניית בית משותף, משפחה וערכים מיוחדים הקשורים לזוגיות הזו
  • אח ואחות= הוספה של מימד האחווה בין בני הזוג

השדרוג הזה איננו , כאמור, שדרוג אך ורק בין בני זוג אלא גם ביחס עם הבורא ועם בני האדם האחרים!

בין בני אדם, יכולים להיות קשרים מינימאליים, בהמיים של מלחמות לשליטה על שטח, על הנקבה, על האוכל. … הקשרים האלה שוררים בין כל חיות העולם, כולל בני האדם. אבל מימד נוסף הוא המוסר האנושי הבסיסי. והמימד השלישי הוא האחווה המיוחלת בין בני האדם כדי לגלות את האחדות האבודה בדור הפלגה.

גם ביחס בעם הבורא יכולים להיות שלושה מימדים:

  • הפחד מהעונש , האהבה ,  יראת הרוממות של הערכה לקרבה, חלוקת האחריות בתיקון העולם.

זה מודגש בקידושים :אהבה , אחווה שלום ורעות.

כל אלה מימדים שמתווספים אחד על גבי השני

סיפור אברם וזרעו חייב לעבור דרך השדרוגים האלה כדי להגיע לזהות האנושית הרצויה דרך הזהות הישראלית.

לכן, כשאברם מציג את שרי כאחותו, הוא לא רק מלמד את המצרים פרק בפסיכולוגיה ורוחניות

הוא מציג את זאת כקשורה לעצם חיו! אם אין שדרוג זה מובן או מושג, אז אברם ירגיש כשלון חרוץ

""אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך"

אני מציע להבין הפסוק הזה כך:

ה"טוב" בשביל אברם זה שההישגים שלו יופצו החוצה אל עבר כל עמי הארץ

רק זה יצדיק את חייו האמיתיים. נפשו תחיה במידה והמסר יועבר!

חיי אברם תלויים בהצלחת משימותיו!!

 

במצרים: רק אחות ולא אישה

עד כה הסברנו שאברם הוסיף את מימד האחווה בין איש לאשתו. אבל ההוספה הזו איננה חייבת להיות עליונה, עדיפה על השאר. למשל, כשזוג בא אצל אנשים אחרים, הוא מסתרי את הצד של איש ואישה, ואת הצד של זכר ונקבה ומבליט את הצד של האחווה. כי יש דברים שצריכים להישאר בינו לבנה.

אם כן, אחרי שאברם מגלה לנו את המימד החדש של האחווה, הוא מבליט אותו מול פרעה כדי לשמור על המימד של איש ואישה בסוד. כדי לא לפרסם את הכל לאחרים.

מבחינה רעיונית לאומית, יש כאן הוראה ככלית: אין לגלות את סודות התורה לגויים! אלה חייבים להישאר בינו לבינה. בין ה' וישראל.

אם יש להיות אור לגויים, יש בכל זאת לשמור על עומק סודות התורה וסודות הזהות הישראלית בפנים. יש לגלות טפח ולכסות טפחיים!

במצרים, מול אבימלך, יש לגלות רק את הפן של האחות ולא של האישה!!

 

 

 

להלן רישומים שלקחתי מהשיעורים של מניטו.אבל עדיין לא עבדתי אותם כדי לעשות מהם כמאמר שלם.

בגלל הזמן המוגבל ערב שבת, אני שולח אותם כאן בצורה הפראית שלהם למי שזה יעניין.

 

מניטו 1995

ההבטחות שנתנו ליעקב, נתנו במידה והוא יזכה להיות ישראל. איך? על ידי התורה.(תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב")

כולנו נולדים כיעקב וצריכים לזכות להיות ישראל.

אנו יכולים לזכות במתנות ובהבטחות שניתנו לישראל, כש אנו זוכים להיות ישראל.

כל מצווה מקרבת אותנו לזהות ישראל.

לכן, כשאנו מתפללים, זה נאסף מול שער מסוים. וכשאנו זוכים להיות ישראל, השער הזהנפתח ונענים .

אף אחד איננו יודע מתי השער הזה נפתח !

 

את האלוהים התהלך נח: אלוהים

אל אברהם:התהלך לפני והיה תמים. ה'.

בעיה של נח: הוא מתהלך עם האלוהים ולא עם בני האדם! הוא צדיק קשור לאלוהים ולא עבור בני האדם! אצל הנוצרים דבר זה קיים ועכשיו גם אצל החרדים: להתנתק מעולם בני האדם כד לעבוד את ה'. זה נכון אולי במידה וזו הכנה לחזור לחיות עם נבי האדם. אם זו הכנה לשם הכנה זה בעייתי מאוד!

בעיה שניה של נוח: אלוהים. כלומר, מוסר טבעי. האלוהים הקשור לחוקי הטבע. זהדומה למוסר הטבעי.

אבל אברהם עובד את ה' ולא את האלוהים בלבד.

ה' מבקש מאברהם להתהלך לפניו: להמציא את הדרכים כדי שבני האדם יוכלו לקיים את רצון ה'.

ישראל היו יכולים להמציא את התורה אפילו אם היא לא היתה מתגלה! זו הגדולה שלהם. ובנוסף הם מקיימים אותה בגלל שהיא ניתנה בהר סיני!

"כל תינוק יהודי לומד את התורה לפני שהוא נולד" זה אומר שעבור ישראל, יש הבנה של התורה, ידיעה, אפילו לפני מתן תורה.

 

המצווה להתהלך לפני ה'= לגלות את הדרכים כדי שהאחרים יבינו מה שאנחנו מרגישים בפנים! וזה דבר ה'! אנו אמורים לעזור לאחרים לשמוע ולהבין את דבר ה' כי אנו מכירים זאת אפילו לפני התורה!

 

טעות היא "ללמוד כדי להבין מה כתוב בתורה".כי הדברים כתובים בנפשנו כבר!

 

מי הוא חנוך?

יש שני חנוך: אחד מצאצאי קין והשני, נלמד עליו:

Gn. 5:24 :

וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ, אֶת-הָאֱלֹהִים; וְאֵינֶנּוּ, כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים

(יש שלושה שלקח אותם אלוהים: חנוך, משה ואליהו)


ויתהלך חנוך:
 צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ואיננו בעולם למלאות שנותיו

 

חנוך הוא מחנך. צדיק שה' זקוק לו כדי לחנך והביא טוב לעולם. אבל חנוך נשאר בישיבה ולא יצא לרחוב! כי הוא פחד ליפול! זה ראוי במידה וזו תופעת יחיד. אבל אם זה הופך לתופעת הכלל זה אסון!! זה כמו סיפור הנזיר. זה מכובד אבל זה לא מודל לחיכוי. זה מאוד אישי. בגלל שיש לו מגבלות אישיות.

 

וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹח:   בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה:  כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה

לא אומרים שבחו של אדם בפניו אלה מקצת שבחו.

מניטו: אותך= אברהם! זה האות שבך!

האשכנזים והספרדים:

האשכנזים באים מגלות בבל הראשונה. הם לא עלו עם עזרא. לכן, הדתיים אצלם אינם ציונים כי הם לא חיו את זה באופן טבעי.

גם הספרדים הבבלים באים מאותו השורש. ולכן, קל להם, ללמוד כמו האשכנזים ולהיות אני ציונים.חוץ מהמקובלים כמו הבן איש חי.

וגם התימנים קרובים לאשכנזים ולבבליים.

לא כן הספרדים מצפון אפריקה: הם חוו את שיבת ציון עם עזרא והם ציונים אמיתיים בטבעם. לכן, הדתיים שבהם ציונים יותר.

 

החילונים: אחי יוסף חשבו שיוסף הוא חילוני לגמרי: " כמוך כפרעה"!

אבל הוא בעצם משיח! והוא קיים מה שכתוב בזה (ארונו של יוסף על ידי ארון הלוחות).

יוסף הוא צדיק!! יוסף החילוני צדיק!

 

1993 אחותי את

 

יש שלושה מישורי חקירה ביחסים בין אישיים בתורה ששלושתם שלובים אחד בשני בהבנתם:

בין איש לאשתו

בן אח לאחיו

בין איש לאלוהיו

 

הבעיה העיקרית היום בישראל היא שהיהודים צריכים לחזור להיות עבריים.

אברם יחזור להיות אברהם. כי בתור אברם הוא ארמי. בתור אברהם הוא עברי.

לך לך נאמר עבור הר המורייה! לא כדי שיבוא אל ארצו כי זה מה שכבר התחיל לעשות עם אביו!

המשפחה של תרח יודעת שהבית שלה הוא ארץ כנען והם חוזרים הביתה  אחרי השואה של ארו כשדים.

הכנעני אז בארץ:

רש"י בראשית פרק יב :והכנעני אז בארץ – היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית יד יח) ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך (פסוק ז) ויאמר ה' אל אברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת, עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם:

מה עשו העברים בבל?

כשהם בגלות, היהודים נמצאים במקום שבו מתרחשים הדברים העיקריים בתקופה. היום הם בארצות הברית! בתקופה ההיא, "הציביליזציה" היתה בבל! שם היתה שפה אחת. שם היה החיפוש אחר האוניברסאלי. שם היה אברם! החיפוש הזה אחר השפה האחת המשיכה בכל ההיסטוריה. היונים מצאו שפה אחת עבור המדע! זה גדול! תפקיד ישראל הוא למצוא אחדות במישורים האחרים של האנושות.

הגאון מווילנה אמר שביום שאדם אחד יעשה חידוש גם במתמטיקה וגם ברוחניות, יבוא המשיח! הוא היה מתמטיקאי. המתרגמים עובדים במישור הזה של השפה האחת, בתת מודע שלהם. המשוררים גם הם.

אחרי דור הפלגה, נולדים הרבה אפשרויות להיות בן אדם. כל אחת גאונית ממש אבל יש שוני עצום בניהם ויש מלחמות. לפעמים גוי אחד מנסה לשחזר האחדות על ידי השתלטות על הגויים האחרים.אבל זה הופך מהר לרודנות.

זה קרה בבל.זה קרה ביוון, ברומי, בצרפת, ברוסיה, בארה"ב..

מכיוון שאז, בבל היתה האימפריה שמנסה לשחזר האוניברסאליות, שם נמצאים היהודים: העברים. אברם.

יציאה מגלות בבל= על ידי אברהם ובסופה ביציאת מצרים על ידי משה—–פסח

יציאה מגלות פרס= על ידי מרדכי—פורים

יציאה מגלות יוון= על ידי המכבים—חנוכה

יציאה מגלות אדום על ידי הציונות.—יום העצמאות

 

כל עוד אברם הוא אברם, ארמי, הוא עקר, הוא לא מקבל ההבטחות

רק כשהוא חוזר להיות עברי, בתור אברהם, הוא יכול לזכות להוליד .

 

תוצאות שואת אור כשדים:

חלק מת בשואה = חרן

חלק נשאר בגלות= תרח ונחור

חלק עלה ארצה= אברהם.

 

השלב הראשון כדי להתנתק מהזהות הארמית היא הניתוק מלוט

 

 

 

 

אם אברהם חוזר אל ביתו למה ה' מבטיח לו כל מני דברים? במיוחד הארץ והזרע??

יש לנו התשובה היום: הרבה יהודים לא מרגישים שהם חוזרים הביתה וצריכים שידול והבטחות! צריך להוכיח להם שזו הבית שלהם!!

אברהם מפחד שאין לו מספיק זכויות! זו מחלה , הגזמה של מידת הענווה!

 

למה אחרי שהיהודים (אברם) חוזרים ה' מודיע לו על גלות אחרת??

זה מזכיר הבעיה בעשרת הדברות: אנכי ה' אשר הוצאתיך ..מבית עבדים..כי תקנה עבד עברי!!! אבל אין עבדים עברים!!

למה הגלות לא מתחילה באברהם או ביצחק? (המהרל)

כי אז גם ישמעאל ועשיו  היו בגלות והיו זוכים בארץ:

רק מי שמוכן לקבל עליו גלות יכל לזכות בארץ!!= בני יעקב!

כל הבריאה היא בגלות! וכדי לזכות בגאולה יש להכיר ולקבל האפשרות של הגלות

 

פסח= העדות שאפשר ליגאל! כל אדם יכול להיגאל! וישראל הם המעדיים על האפשרות הזאת. כי כל נברא נמצא בגלות הבריאה.

 

בירידה למצרים אברם אמור ללמד אותם עניין חשוב : האישה היא אחות!!

 

אדם הראשון למד שיש איש ואישה ולא רק זכר ונקבה (עם הבהמות)

האבות משדרגים זאת על ידי מימד חדש בזוגיות: הכנסת האהבה של אח ואחות בין איש ואשתו.

במקביל, יש ירידה עם לוט: האב הופך להיות הבעל! הירידה הזאת מתחילה עם מריבה בין רועים. אבל מאחורי המריבה הזאת יש הירידה במוסריות עד להיות שופט בסדום.

 

אברם יעבור עשרה נסיונות עד שיצליח להוליד ולהעלות את יצחק. הסיפור של הזהות הישראלית יכול להתחיל.זה לא קל בכלל ואנו עדים לקושי היום כשאנו מתבקשים לעזוב את זהות היהודית כדי לחזור להיות עברים.

לוט, מצידו,

 

בגלל הקושי הזה, ה' חייב ללמד את אברם לחזור להיות אברהם. להבטיח לו ארץ שהיא כבר שלו. להוציא ממנו את הפחדים שאולי הוא לא מספיק זכאי לקבל את מה ששיך לו כבר!

כשיעקב מודה שהוא היה גר אצל לבן, שהוא יכול לזכות בחזרה בארץ מול עשיו!

 

 

1992מניטו

 

ששת אלפים עולם

  • אלפים שנות תוהו עד אברהם – דרך ארץ שקדם לתורה= יראת אלוהים. מוסר אנושי.
  • אלפיים שנות תורה עד עזרא. עבריות. נבואה.
  • אלפיים שנות משיח. אפשרות למשיח. תלוי גם במעשי בני האדם. זה "ערב שבת".

"ערב"= 272

6000שנה פחות 272=5728 שנת מלחמת ששת הימים.

 

חטא אדם הראשון= לשים את רצונו במקום רצון ה'.

המיתה אחרי החטא= תקיון על ידי שבירה! כמו כלי חרס ששבירתו תיקונו!

חטא מגדל בבל: נעשה לנו שם= אנו נהיה השם. הרצון שלנו במקום רצון ה'.

 

יהודי יכול להיות כל זהות אנושית אחרת. אם הוא מתבולל אז הוא מאבד את היכולת הזאת.

עבר= עובר. של האנושיות. דרך העובר הזה נולדים כל מיני אפשרויות לבהיות בן אדם.

כשה' מדבר אל אברם, הוא מדבר אל צאצא מעבר.

עד כה היו הרבה נסיונות להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש אבל זה נכשל עד אברם.

 

אברם היה בגלות באור כשדים. ה' אומר לו: חזור הביתה יש לי משהוא  להגיד לך שם..אל ארץ המוריה.

לך לך פי

בע"ה ח מרח שוון התשעז

מישל בן שושן

אישה-אחות

(לעילוי נשמת מניטו יהודה ליאון אשכנזי שנפטר לפני 20 שנה ביום זה)

  1. 1. שאלות

קשה מאוד לקבל את הסיפור של אברם ושרה במצרים כפשוטו. איזה מן רעב יש ברץ כנען כדי שאברם ירד מיד למצרים ושם "למכור" את אשתו לטובתו? לפני ההגעה למצרים, אברם מדבר על סכנת חיים עבורו. אם כן, למה לנסוע למקום כה מסוכן? למה לא לחזור לחרן (משם הוא הגיע ושם יש כל משפחתו!) אם באמת מדובר ברעב בלתי נסבל! ואם זה מצב חרום, למה לשחזר את אותו המצב שלוש פעמים? פעם נוספת עם אברם ואבימלך (ושם לא היה רעב ובכל זאת אברם מכריז ששרי אחותו) ועוד פעם עם יצחק שיכריז על רבקה אשתו כאחותו אצל אבימלך. הסיפור זועק בפנינו :"דרשני!!". הרב מניטו זצ"ל עמל רבות בנושא הזה ומגלה סודות כמוסים בתוכו:

 

2.סיכום התשובות:  (ראה מקורות בסוף המאמר)

המסע הזה של אברם עונה על הדרישה להיות אב המון גוים ולברך את כל משפחות האדמה. יש לקרוא את הסיפור כהתקדמות דרמתית של אברם שיהפוך אותו לאב הראשון של עם ישראל. הוא מתחיל כמעט מאפס. יש בו פוטנציאל גדול אבל זה רק פוטנציאל. כל הסיפורים עליו מאז יציאתו מחרן מנתחים איך אברם משתנה ומתקדם בתוך תוכו. מי שעוזרים לו בהתקדמות הזו הם: ה', שרי אשתו והמפגשים שלו עם אנשים ומצבים קשים.

  • מה הוא הרעב בארץ? יש רעב לדבר ה' (עמוס ח-יא) בעולם. תפקיד אברם הוא לספק להם אוכל (גשמי ורוחני-אכל נפש). יעשה זאת יוסף. צריך לרדת למקום שיש בו "אוכל"(התרבות השלטת בעולם-נהר הפישון) ולהעלות אותו למי שצריך.
  • אישה- אחות בין אדם וחווה התחילו תהליך: מזכר ונקבה לאיש ואישה ואדם וחווה(אם כל חי) עכשיומגיע שלב נוסף: אברהם ימשיך על ידי  שדרוג היחס בין איש לאשתו אל "אחווה", דו שיח, שותפות רוחנית ולא רק פיזית. זה הדו שיח הראשון בתורה בין איש ואשתו. השלב הבא יהיה אצל אבימלך כשרה תכיר שהוא האח שלה ולא רק היא אחותו. אחר כך, יצחק ורבקה יגיעו לשלב שלישי כשגם אבימלך (בתור צד חיצוני) יכיר בזה. בדורות הראשונים, וגם במצרים, דווקא האחות הפכה לאישה ועכשיו זה אסור והאישה הופכת לאחות.
  • וחיתה נפשי בגללך אברהם יחיה בזכות שרה! בידי שרה המפתח להמשך ההתקדמות של אברם. לתיקונו. יש לתקן היחס בין אדם לחברו . וזה היחס בין איש לאשתו במימד של אח לאחותו.
  • אהבת פנים ואהבת חוץ אהבת חוץ= בין אדם לחברו, בין אחים, בין אח לאחות. מותר לגלות יחסים אלה בחוץ אבל אסור בפנים.  אהבת פנים= הקשר האינטימי בין איש לאישתו. וזה אסור בחוץ. המטרה היא להגיע לאהבה ואחווה בין בני זוג. פנים כחוץ, כשבני הזוג מתחילים להתדמות, הצלחת הזווג:

"מי יתנך כאח לי יונק שדי אימי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי  (שיר השירים ח-א)

  • מה קורה בגלות? : הגויים שואלים:"האם התורה שלך היא פרטית אישית (איש -אישה- גוי קדוש) או אוניברסאלית? ואז הם יכולים להרוג היהודים כדי לקחת התורה! אברם חושש ממצב זה והוא מכריז על אוניברסאליות אבל המצרים לא מוסריים מספיק ויש סכנה גדולה במשימה של הפצת התורה אצל הגויים. (תורת הנגלה (איש)והנסתר(אישה))
  • אשה יפת מראה את : נא= עכשיו=כען.כשאברם אומר "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" הוא אומר שעכשיו הוא מבין מה משמעות היופי שלה! היופי של חווה. בדרך, כולנו מכוערים. היופי האמיתי מתגלה.כוחו של אברם ושרי ממשיכים להתקיים אפילו כשהם יוצאים מהבית! דבר מיוחד לעם ישראל.יש בעם ישראל תכונה זו שמאפשרת להמשיך לבהיות "יפים", להחזיק בתרבות שלהם, למרות גלות ממושכת. אפילו בדרך, בתנאים קשים, הם ימשיכו להיות יהודים. אבל בגלות, חיים את היהדות במימד אחר, בצמצום עד שנחזור הביתה.שרי ממשיכה להיות יפה אפילו בגלות וזה תנאי להמשך משימתו של אברם.. אברם שם את שרה בתוך תיבה (ב.רבה מ-ה) היא הופכת לנסתר כמו הספר תורה בארון הקודש. אברם מוכן לשלם כל מחיר ויש לשלם מחיר בגלות! אבל הם עושים את שרי ממש. "וכל הבת תחיון" הם רוצים בעצמם להוליד המשיח ולכן יש להרוג את אברהם. הם מעוניינים "בכנסת ישראל" ולא ב"עם ישראל" המשימה ללמד הגויים בגלות מסוכנת מאוד ויש לעזוב אותם בשלב מסויים.
  • למה אברם מקבל את המתנות מאת פרעה ויסרב לקחת הרכוש מסדום? : ישראל כעם הוא מבחינת "זכר". כנסת ישראל היא "נקבה" ושרה היא השורש שלה. אברם יקבל הרכוש מפרעה רק דרך שרה(ולאברם היטיב בעבורה).אברהם הוא עדיין ,בסיפור של סדום , הצדיק ממידת החסד המופרז! הוא וותרן ועניו יותר מדי. הבעיה של וויתור על הזהות כשהיא דורשת התערבות, עדיין קיימת בעם ישראל. כד "לקבל" צריך כנראה זהות נקבית, כמו שרה. אברם מקבל הרכוש כי שרי כאן, באמצע הסיפור. בסדום, שרי לא מופיעה ושם, אברם איננו מסוגל לקבל הרכוש של סדום! הוא יותר מדי "זכר"- משפיע. ויותר מדי בעל חסד וענווה.

עניין הרכוש

מתוך שיעור של הרב מנשה וינר- ישיבת מעלות

 

מתוך כל הסיפורים הקטנים שנמצאים בפרשת לך לך, יש מילה שחוזרת כל הזמן: הרכוש.

הרכוש הוא מה שהאדם רכש, בעמלו, בזכות. זה העושר שלו. זה עושר פיזי (כסף, זהב, גמלים..) אבל הרכוש הפיזי הוא סמל לרכוש רוחני יותר. הגבול בין הרכשו הפיזי והרוחני, נראה לנו היום גבול ברור ועבה. אבל , בתורה, הגבול הרבה יותר דק. ביהדות, כל מה שהוא "רוחני" יושב על בסיס גשמי. אין זלזול ברכוש הגשמי . בגלל העמדה הזאת, האנטישמיות חגגה על החיבה של היהודים לכסף. הנוצרים התגאו ברוחניות מנותקת מכל גשמיות ולא הבינו את הקשר הרוחני של היהודים עם הרכוש, עם הכסף.

בפרשה שלנו , אמנם מדובר הרבהעל הרכוש הפיזי אבל, ניתן לגלות מאוחריו רכוש רוחני. מה שהאדם רוכש בהתקדמות הנפשית, התרבותית, במידותיו וברוחניות שלו.נבחון כמה סיפורים מהפרשה:

  • העליה לארץ

יא (לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:

יב (ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:

לא (יז) וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים:(יח) וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן:

 

 

כשתרח יוצא מאור כשדים לעלות לארץ הוא לוקח הרבה דברים אבל לא "רכוש". כאילו באור כשדים, המשפחה לא "רכשה" שום דבר משמעותי. בניגוד לזה, אברם כן רכש דברים בחרן וכבר שם הוא עשה נפשות יחד עם שרי.ויעקב לוקח איתו מחרן, אצל לבן, המון רכוש. הוא למד הרבה ויצר שם את עם ישראל! הירידה אצל לבן לא היתה לחינם כי הנה הרכוש הוא רב. נזכור שהגמרא במסכת חולין אומרת על הצדיקים ש"ממונם חשוב מגופם"(חולין צא.)!!

 

  • אצל פרעה

יב (טז) וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:

 

אברם ביקש משרי שתגיד שהיא אחותו "למען ייטב לי בעבורך" ההטבה הזו הוא מקבל אותה , על ידי פרעה, וזה מתורגם ב"רכוש". הוא יוצא מהסיפור הזה יותר גדול. הוא למד לדבר עם אשתו להכניס אחווה בזוגיות שלו. דבר שיאפשר לו בהמשך להביא ילד משרה.

גם הגר היא חלק מהרכוש שיוצאים איתם אברם ושרי.

 

  • אברם ולוט נפרדים בגלל הרכוש!

יג (ה) וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים:(ו) וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו:

 

לוט ואברם קבלו  כל אחד רכוש. אבל הרכוש שונה. זה יהיה סיבת הפרדה בניהם. יש ניגוד בסיסי בין שני הרכושים. יש הבדלי השקפות שמונעים מהם לשבת יחדיו! כאן, ברור שהרכוש הוא לא רק דבר חומרי, כי הרי הארץ מספיק גדולה כדי לקבל כל סוג של רכוש. אלא שמדובר ברכוש רוחני, השקפות עולם שונות.

את ההפרדה הזו בגלל הרכוש אנו מוצאים גם בין יעקב ועשיו:

  • עשיו ונפרד מיעקב בגלל הרכוש

לו (ו) וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו:

לו (ז) כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם:

 

  • מלחמת סדום

יד (יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ:(יב) וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם:…… (טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ (שתי פרדות טובות רות וערפה) הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם:………. (כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְקֹוָק אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:(כג) אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:(כד) בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם:

קשה להסביר למה אברם אינו מקבל את רכוש סדום? (ראה הפרשנות של מניטו בעניין זה במאמר לעיל). אבל ברור שמדובר במלחמה על הרכוש ועל אוכל (אוכל רוחני כמו שהיה רעב רוחני לדבר ה').

בפסוק יב, כתוב " וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם"ולא כתוב "ויקחו את לוט בן אחי אברם ואת רכושו". כאילו מדובר על רצון לקחת את הרכוש של לוט בתור אחי אברם, כלומר, קצת מה"רכוש" של אברם עצמו. הם רצו לרכוש לעצמם את העושר התרבותי של אברם דרך לוט בן אחיו.

אברם כנראה מסרב לקחת את רכוש סדום בגלל סיבה מוסרית (זה כסף מלוכלך!) אבל הרמב"ן חושב שזו טעות חמורה מצידו של אברם ועל זה ישלמו בניו בעבדות מצרים! . אחרים יחשבו שזו מידה מופרזת של חסד (ענווה). אבל מסיב לשאלת לקיחת הרכוש יחתכו גורלות!!

  • ברית בין הבתרים

טו (יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:(יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:

 

כאן השאלה המרכזית: למה ה' מבטיח לאברם שאחרי יציאת מצרים, הם יצאו עם רכוש גדול?? כאילו כל עבדות מצרים , מטרתה הרכוש הזה!! שלוש פעמים לפחות ה' מצווה לבני ישראל לקחת רכוש מצרי ביציאה.

ייתכן שכאן מטרת הגלות: להוציא מהעמים את ניצוצות הקדושה שבתוכם. כלומר, החיכוך עם התרבות המצרית, תעשיר את עם ישראל בחכמות מיוחדות וטובות שהיו במצרים ולהעלותם בקדושה ולהכניס אותן בעם ישראל!! לעבדות מצרים יש מטרות. אנו נלמד דברים שלא נוכל ללמוד אחרת במצרים ונצא משם "נשכרים".

 

  • יעקב ובניו יורדים למצרים

מו (ו) וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ:

גם בירידה למצרים, עם ישראל מגיע עם רכוש. הם לא בתולים מבחינה תרבותית לגמרי. הם מביאים איתם למצרים הרבה רכוש שישמש אותם לשרוד בגלות

 

  • יציאת עבד עברי לחפשי

דברים פרק טו (יב) כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ:(יג) וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם:(יד) הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ:(טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם:

 

הרב וינר מציע אפשרות שהרכוש שבני ישראל חייבים לקחת ביציאה ממצרים דומה למה שהעבד העברי צריך לקחת ביציאתו לחפשי. הרכוש יכול לסמל שהשנים האלה לא עברו לחינם ועליו ללמוד מהם הרבה.

 

הרב ונר מציע קשר בין המילים :מעלה גרה=העלאת הגרים! הגרים הם, ניצוצות הקדושה המפוזרים אצל הגוים, שעם ישראל "מעלה"כדי לתקנם, כמו שהבהמה מעלה את האוכל , הגרה, כדי לתקנו.היתרון של הגרים, של הניצוצות, הוא שהם יכלו לרדת למקומות נמוכים ומרוחקים שאליהם לא יכלו להגיע ישראל. לכן נשלחו ישראל לגלות: על מנת שיתווספו אליהם גרים.

 

יש רש"י מעניין: כשהפסוק אומר שאברם "הלך ונסוע הנגבה" רש"י אומר שזה לכיוון ירושלים! אבל עדיין אין עיר כזו ואברם ירד למצרים דווקא! (רש"י יב (ט) הלוך ונסוע – … וכל מסעיו הנגבה ללכת לדרומה של ארץ ישראל והוא לצד ירושלים )כאילו, לפני הרעב, אברם כבר תכנן לרדת למצרים כדי להעלות את מצרים לירושלים!! כמו שכתוב בזכריה יד – יז-יח:וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם:וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְקֹוָק אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת:

 

ההקבלה בין ירידת אברם ושרי למצרים ושעבוד מצרים:

 

וירד אברם מצרימה וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ
וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:

 

ויאמר למילדות (אמר רבי יוסי בר חנינא :מלמד שטבע אותן לדבר עבירה ולא נתבעו). וכל הבת תחיון.
 וַיְנַגַּע יְקֹוָק אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ

 

עשר מכות: נגעים
וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים: ואחרי כן יצאו ברכוש גדול

 

מקורות על ירידת אברם למצרים:

בראשית פרק יב (י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ: (יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ: (יב) וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ: (יג) אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ: (יד) וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד: (טו) וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה: (טז) וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים: (יז) וַיְנַגַּע יְקֹוָק אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם: (יח) וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא: (יט) לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ: (כ) וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ: יג -(א) וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה: (ב) וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב:

לך לך מוש

בע"ה ח מרח שוון התשעו

מישל בן שושן

 

לך לך מוש

לך לך (לעד)

נראה לי שיש כאן שני ניסיונות:

  • הנסיון הראשון,ה"לך" הראשון" הוא המצווה ללכת. כלומר לא להסתפק בעבודה שהוא כבר עשה אלה להיות כל הזמן בחיפוש. זו הפרשנות של המו"ש. אברם, לטענתו, חקר מי יכול להיות השליט בעולם , וברגע שהוא מצא, הוא הפסיק את חקירותיו. האלוהים בא כדי לעורר אותו ולדרבן אותו להמשיך ולחקור כל ימי חייו.
  • הנסיון השני, ה"לך" השני" , הוא יותר קשה לדעתי: הוא דורש מאברם לקיים את ה"צו" האלוהי, אבל גם לדעת שזה לטובתו ולא רק לטובת האלוהים המצווה. יש קושי מסויים לקיים צו. אבל הרבה יורת קשה לקיים אותו , לא כדי לרצות המצווה, אלה כי זה טוב לי! למשל, כשהורים מחייבים ילד ללמוד, הוא יכול לעשות זאת כדי לרצות ההורים. או בגלל פרס או סתם כי הוא אוהב אותם ורוצה לצטט להם. אבל אם הם יגידו לו : "תלמד, אבל זה לא בשבילנו, זה בשבילך, זה לטובתך", זה דורש בגרות והבנה עמוקה מצד הילד! ילד יוכל להגיד, תודה אבל אני יודע מה טוב לי! זה מזכיר שהזוהר מתרגם את המילה "מצווה" במילה "עצה"! רק אדם מבוגר מאוד יכול להתמודד עם התרגום הזה! לקיים מצווה , כשהמצווה אומר בפרוש שזה רק לטובתי ולא לטובתו, זה ממש קשה עבור רוב בני האדם. לכן, כשה' דורש מאברם ללכת, להמשיך לעשות מאמצים רבים, ובנוסף, לדעת שזה טובתו ולעשות זאת בעיקר כי זה טוב לו (רש"י: לטובתך ולהנאתך), זה הרבה יותר מאתגר!!

 

וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'"

"וילך אברם" לא מספיק. כי זה היה אומר שהוא הלך, בכוונה הראשונה בלבד. הליכה פיזית. אבל הוא גם הבין את מטרת ההליכה והאתגרים העומדים לפניו, ולכן כתוב "כאשר דיבר איתו האלוהים"

 

האבות

הברכות אל אברם הם ברכות גם ליצחק וגם ליעקב. בעצם זו הצהרת התכנית השלמה של בניין הזהות הישראלית על ידי שלושה אבות האומה:

  1. אברם

הוא בעל החסד, האהבה. הוא המעיין המגבר. ממנו התחיל הרעיון. בתור בעל חסד, הוא האבא של הרבה ילדים. לו נאמר" ארבה הרבה את זרעך"

  1. יצחק

הוא יהיה הצינור: הוא ינקז המים המרובים היוצאים מהמעיין לכיוון מסויים, עם גדרים, עם חוקים. לכן הוא יהיה בעל מידת הדין. כמו איש כלכלה שבא אליו אדם שהמציא פטנט. איש הכלכלה, יגיד האם זה כלכלי, הוא יפסול דברים, יראה מה כדאי, מה אפשר, הוא יכניס הרעיונות הגדולים לתוך היישום , במציאות. זה יצמצם הרבה את כוח ההפריה של היזם אבל מצד שני זה ייתן לו אפשרות להתגשם!בזכותו השפע יתורגם לעושר (מאה שערים)עליו נאמר :"ואברכך" -בממון.

  1. יעקב

הוא הבריח התיכון. הוא אורג החוטים. כמו שעושים פתילה: מלשון "גודלין את הפתילה".

עליו יגיד "ואגדלה שמך"- כמו שמגדלים פתילה, באריגת חוטים שונים.

  1. חותמים באברהם

בברכה הראשונה של העמידה, מזכירים "אלוהי אברהם, א' יצחק וא' יעקב ובכל זאת מסיים רק עם אברהם:" ברוך א' ה' מגן אברהם". למה? כי הוא זה שהמציא הפטנט! הו הנקודה הראשונה, היקרה מכולם: התשוקה !

 

הרבה ארבה את זרעך השפע, המעיין, החסד והאהבה אברהם
ואברכך בממון, בעושר, על ידי הצינור, מידת הדין יצחק
ואגדל שמך הבריח התיכון – המארג את החוטים- מאחד המידות יעקב
והיה ברכה סיום הברכה הראשונה בשמונה עשרה אברהם

 

המסעות של אברם:

המסעות הגיאוגראפיים, מסמלים מסעות רוחניים: כל תחנה (אלון מורה, בית אל, הנגב..) הם שלבים בהשגה של אברם. ואומר המו"ש: שארץ כנען היא ארץ מיוחדת שמאפשרת השגות גבוהות שאין כל ארץ יכולה לאפשר! סתם הישיבה בארץ הזאת, מה שקורה בה, המאורעות והאווירה הכללית, מאפשרים השגות גבוהות מאוד. הסיבה פשוטה: בכל ארץ אחרת, יש "שר" שאחראי על הארץ והעם היושב בה. אפשר לתרגם המושג "שר" כמידה מיוחדת שהעם הספציפי מפתח, תרבות מסויימת, שאיתה העם גדל והוא מרגיש נוח איתה ומפתח אותה.

ארץ ישראל, מיוחדת בזה שאין לה "שר". כלומר, ה' עושה הכל כדי שלא תהיה "מידה אחת" שתשלוט במקום הזה. כל מי שייקח על עצמו מידה אחד, צד אחת של האמת ויחשוב שזו האמת, מיד ירגיש זר במקום הזה! כי המקום דורש שיקירו על ריבוי המידות ואחדות המידות המרובות. לזה, חכמים קוראים :"השגחת ה' ישירה, בלי שרים". לכן ארץ כנען מאתגרת מאוד. היא דורשת הכרה של כל הפנים של המציאות. זו הסיבה שהיא תהיה הארץ של עם ישראל שהמיוחדות שלו היא נסיון לאחד בין כל התרבויות והמידות.

 

הירידה למצרים

אברם בחיפוש של החכמה.  מה היא החכמה?

נראה לי שהחכמה היא ההכרה הרחבה של יריעת החוכמות הכלל אנושיות.  נזכור שהמנורה בעלת שבעה קנים, קני החכמה הכלל אנושית. הנר המרכזי הוא החכמה הישראלית שעושה אחדות בין החכמות.

ההליכה אל הנגב, אל הדרום, היתה , עבור אדרם, ההליכה אל עבר החכמה. "מי שרוצה להחכים ידרים". הדרום הוא סמל החכמה.

אחרי שהוא ראה שיש "רעב בארץ", אברם יורד למצרים. למה?

המו"ש טוען שלא מדובר ברעב ללחם אלא שאברם מצא קושי לגייר את יושבי ארץ כנען. הוא גייר הרבה נפשות כשהוא היה באור כשדים ובחרן. שם, האנשים יותר קלים. אבל כאן, הכנעני בארץ הוא עם מאוד קשה , כל אחד בטוח במה שהוא עושה וחושב במאה אחוז. לא מקבלים בקלות הרצאות של אברם. זה הרעב עבורו!

אברם יורד למצרים, כי הוא מחפש ללמוד למה קשה לו בארץ? אולי יש חוכמות שהוא עדיין לא השיג. מצרים היא הארץ שבה, בזמן ההוא, שיא החכמה מתבטאת. זה "המקום" שבו הכל מתרחש. כמו ניו יורק היום, בנושא תרבות או מחול!. לכן, הוא יורד למצרים, כדי להשיג משם חוכמות העולם, ואולי להביא אותן לארץ כנען.

המו"ש אומר משפט שאני לא מבין עד הסוף אבל הוא חוזר על זה כמה פעמים, לכן אני מביא אותה כאן:

"אברם רצה לעלות את המלכות (שרי) לחכמה (מצרים)". זו המטרה העליונה.

המלכות היא הספירה האחרונה והחכמה הראשונה אחר הכתר. המשיכה של הספירות מלמטה כלפי מעלה, החיבור, מהווה האתגר העליון.כשאברם אמור לשרי להגיד שהיא אחותו "למען ייטב לי בעבורך", ההטבה היא הצלחה לחבר בין המלכות לחכמה. הוא יצא ממצרים עם חצי תאוותיו בידו, אומנם ברכוש (רוחני ) גדול, אבל בלי שהצליח לגמרי

אברם, כנראה, נכשל חלקית. הוא אפילו  איבד כמה נקודות בהשגותיו. לכן, כשהוא מגיע עד בית אל- "אל המקום אשר היה בו בתחילה", הפסוק מרגיע אותנו, אברם החזיר לעצמו את מה שהוא איבד במצרים!

 

 

מלכי צדק

הוא טעה כשהוא חשב שה' מאוד אוהב את הגבורה, כוח המלחמה של אברהם שהרג הרבה אנשים במלחמת סדום. לכן, נלקחה ממנו הכהונה וניתן לו רק הלוויה. "וייתן לו מעשר מכל", כמו שלוי נותן מעשר לכוהן.

 

למה אברהם לא קיבל רכוש ממלך סדום?

המו"ש טוען שלמלך סדום היתה "צרות עין"! ולכן אברהם לא רצה לקבל ממנו.

לפרעה היתה עין טובה ונתן הרכוש לאברהם בלב שלם, לכן אברהם קיבל ממנו.

ברצוני להזכיר את הפירוש של ה"מי השילוח": אברהם לא היה בטוח שמלוט יצאו רק דברים טובים. ואכן, יצאו ממנו עמון ומואב שיהיו אויבים מרים לישראל אבל תצא גם רות שתביא את דוד!

וכיש לעשות בירורים, הדבר הראשון הוא לסלק את הנגיעות! ולכן אין לקח כסף כי זה יכול לעוות את הבירור. דרך אגב, הבירור יימשך הרבה שנים, על ידי ישראל שישימו תפילין וציצית, סימן לשרוך הנעל ולחוט שאברהם סירב לקחת ממלך סדום!

 

 

 

 

למה לא אליעזר?

ה' לא מקבל שאליעזר יהיה היורש של אברהם. למה? כי אליעזר היה "דולה ומשקה מתורת רבו" (הנוטריקון של "דמשק אליעזר"). אליעזר היה אחד מהגרים הנאמנים של אברהם בחרן- דמשק-. הוא היה יכול לצטט כל אימרה של אברהם. אבל זה לא מה שמחפש ה': הוא רוצה שיצא ילד מאברהם "ממעיך", שיהיו לו הגנים של אברהם, שיהיה , מטבעו בעל חסד, אבל שיחדש משהו לגמרי שונה מאברהם, למשל מידת הדין! כדי שיהיה אב מעצמו!  ה' לא רוצה ב"אברהם.2"! הוא רוצה יצחק שימציא מידה חדשה ובאותו הזמן, שיהיה בעל מידת אברהם בגנים שלו!

דרך אגב, גם ישמעאל ייפסל מסיבה דומה: ישמעאל לא בא משרה (מידת הדין) ישמעאל יהיה כמו אליעזר , תלמיד טוב של אברהם ולא ימציא דרך חדשה!

לאברהם היה קשה להבין זאת.

קשה לו להבין למה לא מספיק עם ישמעאל

ה' מבקש מאברהם להיפתח לשרה אשתו כי רק ממנה יבוא יצחק.

ממדת החסד האמיתית, קשה להבין שיש צורך במידת הדין! ובכל זאת זה מה שיידרש מאברהם להבין!

מידת אליעזר שדולה ומשקה מתורת אברהם, פסולה כי הוא לא מחדש דבר, הוא רק מעתיק! וזה לא מה שנדרש מצדיק אמיתי!!

הרב מזהיר מהתופעה הפסולה של החסידים שרוצים להתדמות לרבי שלהם "כמצוות אנשים מלומדה" כמו קופים שמלמדים אותם לעשות פעולות מסוימות. הוא דורש מכל תלמיד לחשוב מכוחות עצמו מה היא האמת עבורו!!!

 

הצמצומים

האור הגדול של האלוהים צומצם, התגשם, התלבש בלבושים שמכסים אותו. יש 10 לבושים כאלה והם הספירות. על האדם להשתוקק להסיר הלבושים האלה ככל יכולתו.

ההתגשמות הפסיקה את פעולתה בערב השבת בראשית כי אם העולם היה מתגשם (מתכסה בלבושים נוספים), אי אפשר היה לגלות יותר האור המכוסה. זה היה יותר מדי. לכן הבורא אמר "די" ללבושים והפסיק התכסות האור הגדול. לכן הוא נקרא "שדי": כי אמר לעולם שהתגשם, "די".

עבודת האדם היא להשתוקק ולחזור לאור הקדמון. זה פירוש המילה "ויכולו השמים והארץ" על ידי השבת, יש הזדמנות להשתוקק לאור העליון כי באותו היום ה' הפסיק ההתגשמות!