בע"ה ח מרח שוון התשעז

מישל בן שושן

אישה-אחות

(לעילוי נשמת מניטו יהודה ליאון אשכנזי שנפטר לפני 20 שנה ביום זה)

1. 1. שאלות

קשה מאוד לקבל את הסיפור של אברם ושרה במצרים כפשוטו. איזה מן רעב יש ברץ כנען כדי שאברם ירד מיד למצרים ושם "למכור" את אשתו לטובתו? לפני ההגעה למצרים, אברם מדבר על סכנת חיים עבורו. אם כן, למה לנסוע למקום כה מסוכן? למה לא לחזור לחרן (משם הוא הגיע ושם יש כל משפחתו!) אם באמת מדובר ברעב בלתי נסבל! ואם זה מצב חרום, למה לשחזר את אותו המצב שלוש פעמים? פעם נוספת עם אברם ואבימלך (ושם לא היה רעב ובכל זאת אברם מכריז ששרי אחותו) ועוד פעם עם יצחק שיכריז על רבקה אשתו כאחותו אצל אבימלך. הסיפור זועק בפנינו :"דרשני!!". הרב מניטו זצ"ל עמל רבות בנושא הזה ומגלה סודות כמוסים בתוכו:

 

2.סיכום התשובות:  (ראה מקורות בסוף המאמר)

המסע הזה של אברם עונה על הדרישה להיות אב המון גוים ולברך את כל משפחות האדמה. יש לקרוא את הסיפור כהתקדמות דרמתית של אברם שיהפוך אותו לאב הראשון של עם ישראל. הוא מתחיל כמעט מאפס. יש בו פוטנציאל גדול אבל זה רק פוטנציאל. כל הסיפורים עליו מאז יציאתו מחרן מנתחים איך אברם משתנה ומתקדם בתוך תוכו. מי שעוזרים לו בהתקדמות הזו הם: ה', שרי אשתו והמפגשים שלו עם אנשים ומצבים קשים.

• מה הוא הרעב בארץ? יש רעב לדבר ה' (עמוס ח-יא) בעולם. תפקיד אברם הוא לספק להם אוכל (גשמי ורוחני-אכל נפש). יעשה זאת יוסף. צריך לרדת למקום שיש בו "אוכל"(התרבות השלטת בעולם-נהר הפישון) ולהעלות אותו למי שצריך.
• אישה- אחות בין אדם וחווה התחילו תהליך: מזכר ונקבה לאיש ואישה ואדם וחווה(אם כל חי) עכשיומגיע שלב נוסף: אברהם ימשיך על ידי  שדרוג היחס בין איש לאשתו אל "אחווה", דו שיח, שותפות רוחנית ולא רק פיזית. זה הדו שיח הראשון בתורה בין איש ואשתו. השלב הבא יהיה אצל אבימלך כשרה תכיר שהוא האח שלה ולא רק היא אחותו. אחר כך, יצחק ורבקה יגיעו לשלב שלישי כשגם אבימלך (בתור צד חיצוני) יכיר בזה. בדורות הראשונים, וגם במצרים, דווקא האחות הפכה לאישה ועכשיו זה אסור והאישה הופכת לאחות.
• וחיתה נפשי בגללך אברהם יחיה בזכות שרה! בידי שרה המפתח להמשך ההתקדמות של אברם. לתיקונו. יש לתקן היחס בין אדם לחברו . וזה היחס בין איש לאשתו במימד של אח לאחותו.
• אהבת פנים ואהבת חוץ אהבת חוץ= בין אדם לחברו, בין אחים, בין אח לאחות. מותר לגלות יחסים אלה בחוץ אבל אסור בפנים.  אהבת פנים= הקשר האינטימי בין איש לאישתו. וזה אסור בחוץ. המטרה היא להגיע לאהבה ואחווה בין בני זוג. פנים כחוץ, כשבני הזוג מתחילים להתדמות, הצלחת הזווג:

"מי יתנך כאח לי יונק שדי אימי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי  (שיר השירים ח-א)

• מה קורה בגלות? : הגויים שואלים:"האם התורה שלך היא פרטית אישית (איש -אישה- גוי קדוש) או אוניברסאלית? ואז הם יכולים להרוג היהודים כדי לקחת התורה! אברם חושש ממצב זה והוא מכריז על אוניברסאליות אבל המצרים לא מוסריים מספיק ויש סכנה גדולה במשימה של הפצת התורה אצל הגויים. (תורת הנגלה (איש)והנסתר(אישה))
• אשה יפת מראה את : נא= עכשיו=כען.כשאברם אומר "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" הוא אומר שעכשיו הוא מבין מה משמעות היופי שלה! היופי של חווה. בדרך, כולנו מכוערים. היופי האמיתי מתגלה.כוחו של אברם ושרי ממשיכים להתקיים אפילו כשהם יוצאים מהבית! דבר מיוחד לעם ישראל.יש בעם ישראל תכונה זו שמאפשרת להמשיך לבהיות "יפים", להחזיק בתרבות שלהם, למרות גלות ממושכת. אפילו בדרך, בתנאים קשים, הם ימשיכו להיות יהודים. אבל בגלות, חיים את היהדות במימד אחר, בצמצום עד שנחזור הביתה.שרי ממשיכה להיות יפה אפילו בגלות וזה תנאי להמשך משימתו של אברם.. אברם שם את שרה בתוך תיבה (ב.רבה מ-ה) היא הופכת לנסתר כמו הספר תורה בארון הקודש. אברם מוכן לשלם כל מחיר ויש לשלם מחיר בגלות! אבל הם עושים את שרי ממש. "וכל הבת תחיון" הם רוצים בעצמם להוליד המשיח ולכן יש להרוג את אברהם. הם מעוניינים "בכנסת ישראל" ולא ב"עם ישראל" המשימה ללמד הגויים בגלות מסוכנת מאוד ויש לעזוב אותם בשלב מסויים.
• למה אברם מקבל את המתנות מאת פרעה ויסרב לקחת הרכוש מסדום? : ישראל כעם הוא מבחינת "זכר". כנסת ישראל היא "נקבה" ושרה היא השורש שלה. אברם יקבל הרכוש מפרעה רק דרך שרה(ולאברם היטיב בעבורה).אברהם הוא עדיין ,בסיפור של סדום , הצדיק ממידת החסד המופרז! הוא וותרן ועניו יותר מדי. הבעיה של וויתור על הזהות כשהיא דורשת התערבות, עדיין קיימת בעם ישראל. כד "לקבל" צריך כנראה זהות נקבית, כמו שרה. אברם מקבל הרכוש כי שרי כאן, באמצע הסיפור. בסדום, שרי לא מופיעה ושם, אברם איננו מסוגל לקבל הרכוש של סדום! הוא יותר מדי "זכר"- משפיע. ויותר מדי בעל חסד וענווה.

עניין הרכוש

מתוך שיעור של הרב מנשה וינר- ישיבת מעלות

 

מתוך כל הסיפורים הקטנים שנמצאים בפרשת לך לך, יש מילה שחוזרת כל הזמן: הרכוש.

הרכוש הוא מה שהאדם רכש, בעמלו, בזכות. זה העושר שלו. זה עושר פיזי (כסף, זהב, גמלים..) אבל הרכוש הפיזי הוא סמל לרכוש רוחני יותר. הגבול בין הרכשו הפיזי והרוחני, נראה לנו היום גבול ברור ועבה. אבל , בתורה, הגבול הרבה יותר דק. ביהדות, כל מה שהוא "רוחני" יושב על בסיס גשמי. אין זלזול ברכוש הגשמי . בגלל העמדה הזאת, האנטישמיות חגגה על החיבה של היהודים לכסף. הנוצרים התגאו ברוחניות מנותקת מכל גשמיות ולא הבינו את הקשר הרוחני של היהודים עם הרכוש, עם הכסף.

בפרשה שלנו , אמנם מדובר הרבהעל הרכוש הפיזי אבל, ניתן לגלות מאוחריו רכוש רוחני. מה שהאדם רוכש בהתקדמות הנפשית, התרבותית, במידותיו וברוחניות שלו.נבחון כמה סיפורים מהפרשה:

• העליה לארץ

יא (לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:

יב (ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:

לא (יז) וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים:(יח) וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן:

 

 

כשתרח יוצא מאור כשדים לעלות לארץ הוא לוקח הרבה דברים אבל לא "רכוש". כאילו באור כשדים, המשפחה לא "רכשה" שום דבר משמעותי. בניגוד לזה, אברם כן רכש דברים בחרן וכבר שם הוא עשה נפשות יחד עם שרי.ויעקב לוקח איתו מחרן, אצל לבן, המון רכוש. הוא למד הרבה ויצר שם את עם ישראל! הירידה אצל לבן לא היתה לחינם כי הנה הרכוש הוא רב. נזכור שהגמרא במסכת חולין אומרת על הצדיקים ש"ממונם חשוב מגופם"(חולין צא.)!!

 

• אצל פרעה

יב (טז) וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:

 

אברם ביקש משרי שתגיד שהיא אחותו "למען ייטב לי בעבורך" ההטבה הזו הוא מקבל אותה , על ידי פרעה, וזה מתורגם ב"רכוש". הוא יוצא מהסיפור הזה יותר גדול. הוא למד לדבר עם אשתו להכניס אחווה בזוגיות שלו. דבר שיאפשר לו בהמשך להביא ילד משרה.

גם הגר היא חלק מהרכוש שיוצאים איתם אברם ושרי.

 

• אברם ולוט נפרדים בגלל הרכוש!

יג (ה) וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים:(ו) וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו:

 

לוט ואברם קבלו  כל אחד רכוש. אבל הרכוש שונה. זה יהיה סיבת הפרדה בניהם. יש ניגוד בסיסי בין שני הרכושים. יש הבדלי השקפות שמונעים מהם לשבת יחדיו! כאן, ברור שהרכוש הוא לא רק דבר חומרי, כי הרי הארץ מספיק גדולה כדי לקבל כל סוג של רכוש. אלא שמדובר ברכוש רוחני, השקפות עולם שונות.

את ההפרדה הזו בגלל הרכוש אנו מוצאים גם בין יעקב ועשיו:

• עשיו ונפרד מיעקב בגלל הרכוש

לו (ו) וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו:

לו (ז) כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם:

 

• מלחמת סדום

יד (יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ:(יב) וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם:…… (טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ (שתי פרדות טובות רות וערפה) הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם:………. (כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְקֹוָק אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:(כג) אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:(כד) בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם:

קשה להסביר למה אברם אינו מקבל את רכוש סדום? (ראה הפרשנות של מניטו בעניין זה במאמר לעיל). אבל ברור שמדובר במלחמה על הרכוש ועל אוכל (אוכל רוחני כמו שהיה רעב רוחני לדבר ה').

בפסוק יב, כתוב " וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם"ולא כתוב "ויקחו את לוט בן אחי אברם ואת רכושו". כאילו מדובר על רצון לקחת את הרכוש של לוט בתור אחי אברם, כלומר, קצת מה"רכוש" של אברם עצמו. הם רצו לרכוש לעצמם את העושר התרבותי של אברם דרך לוט בן אחיו.

אברם כנראה מסרב לקחת את רכוש סדום בגלל סיבה מוסרית (זה כסף מלוכלך!) אבל הרמב"ן חושב שזו טעות חמורה מצידו של אברם ועל זה ישלמו בניו בעבדות מצרים! . אחרים יחשבו שזו מידה מופרזת של חסד (ענווה). אבל מסיב לשאלת לקיחת הרכוש יחתכו גורלות!!

• ברית בין הבתרים

טו (יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:(יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:

 

כאן השאלה המרכזית: למה ה' מבטיח לאברם שאחרי יציאת מצרים, הם יצאו עם רכוש גדול?? כאילו כל עבדות מצרים , מטרתה הרכוש הזה!! שלוש פעמים לפחות ה' מצווה לבני ישראל לקחת רכוש מצרי ביציאה.

ייתכן שכאן מטרת הגלות: להוציא מהעמים את ניצוצות הקדושה שבתוכם. כלומר, החיכוך עם התרבות המצרית, תעשיר את עם ישראל בחכמות מיוחדות וטובות שהיו במצרים ולהעלותם בקדושה ולהכניס אותן בעם ישראל!! לעבדות מצרים יש מטרות. אנו נלמד דברים שלא נוכל ללמוד אחרת במצרים ונצא משם "נשכרים".

 

• יעקב ובניו יורדים למצרים

מו (ו) וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ:

גם בירידה למצרים, עם ישראל מגיע עם רכוש. הם לא בתולים מבחינה תרבותית לגמרי. הם מביאים איתם למצרים הרבה רכוש שישמש אותם לשרוד בגלות

 

• יציאת עבד עברי לחפשי

דברים פרק טו (יב) כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ:(יג) וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם:(יד) הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ:(טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם:

 

הרב וינר מציע אפשרות שהרכוש שבני ישראל חייבים לקחת ביציאה ממצרים דומה למה שהעבד העברי צריך לקחת ביציאתו לחפשי. הרכוש יכול לסמל שהשנים האלה לא עברו לחינם ועליו ללמוד מהם הרבה.

 

הרב ונר מציע קשר בין המילים :מעלה גרה=העלאת הגרים! הגרים הם, ניצוצות הקדושה המפוזרים אצל הגוים, שעם ישראל "מעלה"כדי לתקנם, כמו שהבהמה מעלה את האוכל , הגרה, כדי לתקנו.היתרון של הגרים, של הניצוצות, הוא שהם יכלו לרדת למקומות נמוכים ומרוחקים שאליהם לא יכלו להגיע ישראל. לכן נשלחו ישראל לגלות: על מנת שיתווספו אליהם גרים.

 

יש רש"י מעניין: כשהפסוק אומר שאברם "הלך ונסוע הנגבה" רש"י אומר שזה לכיוון ירושלים! אבל עדיין אין עיר כזו ואברם ירד למצרים דווקא! (רש"י יב (ט) הלוך ונסוע – … וכל מסעיו הנגבה ללכת לדרומה של ארץ ישראל והוא לצד ירושלים )כאילו, לפני הרעב, אברם כבר תכנן לרדת למצרים כדי להעלות את מצרים לירושלים!! כמו שכתוב בזכריה יד – יז-יח:וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם:וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְקֹוָק אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת:

 

ההקבלה בין ירידת אברם ושרי למצרים ושעבוד מצרים:

 

וירד אברם מצרימה	וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ
וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:	ויאמר למילדות (אמר רבי יוסי בר חנינא :מלמד שטבע אותן לדבר עבירה ולא נתבעו). וכל הבת תחיון.
וַיְנַגַּע יְקֹוָק אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ	עשר מכות: נגעים
וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:	ואחרי כן יצאו ברכוש גדול

 

מקורות על ירידת אברם למצרים:

בראשית פרק יב (י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ: (יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ: (יב) וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ: (יג) אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ: (יד) וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד: (טו) וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה: (טז) וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים: (יז) וַיְנַגַּע יְקֹוָק אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם: (יח) וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא: (יט) לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ: (כ) וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ: יג -(א) וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה: (ב) וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב: