בע"ה א מרח שוון התשע"ג
מישל בן שושן
נח מי (מי השילוח)
רבי מרדכי יוסף ליינר מאישביצא
- תיבת נוח
- סיכום המהלך:
התיבה באה להגן על נח בשעת טלטלה גדולה. כך היא באה ברמזים שונים לייעץ על כל אדם שיימצא בטלטלת החיים. נקרא לעצות האלה, עצות של "צמצום" עצמי.
אבל, מיד אחרי שהמבול הסתיים, יש לצאת מן התיבה! כלומר, כל העצות הטובות שנתנו עד כה ,אפשר(ואולי רצוי) לעזוב אותן לטובת "התפשטות". כי הרי ה' מצווה מנח :"צא מן התיבה" (כאילו נח לא רצה בעצמו לצאת. אולי נוח היה לו להישאר בתיבה, מוגן על ידי הצמצום!) ורק אז ניתן להתפשט, כלומר, להתנהג בניגוד להוראות הקודמות! ואכן, נח מפר כל אחת מהעצות שנתנו לו כשהוא היה בתיבה!!
- הצמצום = הכניסה אל התיבה:
שלוש עצות עיקריות, לפי ה"מי השילוח", ניתנות לאדם כדי להגן על עצמו :
- עשה לך תיבת עצי..= לשלוט על התפרצויות הכעס כלפי חוץ.
התיבה מסמלת את ההגנה מפני העולם החיצוני. ההגנה מהתקפות שבאות מבחוץ. אבל גם , ובעיקר, מההתקפות שנובעות מהאדם עצמו! כעסו של האדם יכול להביא אותו ליצור מתחים מסוכנים ובלתי רצויים מבחוץ! כעסו של האדם יכול גם לגרום לאדם ליזום מהלכים שאינם לטובתו.
- קינים תשעה את הביתה= יישוב הדעת
"יישוב הדעת" היא המידה החשובה ביותר עבור חסידות אישביצא. קשה מאוד להגדיר במדויק מושג חשוב זה. אני אנסה להגדיר זאת בהצבת מרחק מסוים בין האדם לכל מה הוא יודע ומרגיש.לא מדובר על אדישות.זה יותר קרוב למידת האמצע של הרמב"ם. הרב ליינר (מי השילוח) מגדיר את יישוב הדעת כהיפך מההשתכרות. כלומר ההיפך מההתמכרות . לא רק ליין או לסמים, אלא גם ובעיקר לכל דעה או אידיאולוגיה שתוציא את האדם מיישוב דעתו!
הקינים של התיבה , הם תאים, "חדרים" שהאדם יודע לשים בכל אחד מהם את מה ששיך לאותו החדר. כלומר, היכולת של האדם לראות את המציאות בעיניים פקוחות ולדעת לשים כל דבר בתחום ובמסגרת שלו.
נראה לי שהיכולת הזאת היא החסרה ביותר היום. אנו מוצפים בכל מני ידיעות . גם ביהדות, יש לנו יותר מדי אינפורמציה, יותר מדי ספרים, הרצאות, שיעורים, מקורות באינטרנט .. עד כדי בלבול גדול . היכולת למדר כל דבר היא החשובה ביותר. "קינים תעשה את התיבה" דורש מהאדם לעבוד על רכישת כוח זה. כשאני יודע למה לשייך ידיעה זו, זה מאפשר לי להתייצב מולה במרחק הראוי כדי להחליט איך אני אתייחס אליה.
- וכפרת אותה מבית..= להעביר על מידותיו.
הכפרה היא הכיסוי. כדאי שהאדם יעבוד על עצמו כדי להוציא מלבו כל תרעומת וכעס על הזולת. כשיבין האדם שמעשי הזולת , אפילו אם הם מכוערים ומקוממים, באים מחסרונות הזולת , הוא יוכל להתנתק מהכעס השולט בו. הוא יוכל לנקות את הצעדים הדרושים כדי להגיב , אבל זה צריך להיעשות אחרי שיקול דעת ו"התקררות ליבו".
- מידות התיבה
הם מקבילים לגימטרייה של המילה "לשון" 30-300-50! כדי לרמוז לאדם שהוא צריך להתרחק מהלשון הרע. יש לשים לב שהמילה "תיבה" היא בעצמה נרדפת ל"מילה". כאילו הכניסה אל התיבה דורשת גם צמצום לשונו של האדם!
- צוהר תעשה לתיבה
צהר הוא האור הגדול שצריך לבוא מה'! האדם צריך להבין שהוא "מקבל" את האור מהבורא. הוא מקבל את החיים, את הנשמה, את החכמה. האדם איננו יצור בלתי תלוי שיוצר את הכל בכוחות עצמו. להיפך, הוא צריך להיות כלי קיבול כדי לקבל את האור על ידי הצוהר "מלמעלה".
- ואל אמה תכלנה מלמעלה:
מלמעלה הוא מקבל את השפע. אין לאדם לחפש לתפוס יותר ממה שהוא צריך. האמה היא מידת ידו, מידת קיבולו. היא המידה שהוא זקוק לה. אין לו לחפש לקבל יותר ממה שהוא זקוק אליו
- ופתח התיבה בצידה תשים
הפתח פונה אל הזולת. מידת הרדיפה אחרי השלום
אבל לא לכל זולת בכל מחיר! יש גם בדברים הטובים מאוד כמו השלום, להתנהג ביישוב הדעת. לא כל אדם אני יכול לקרב לתוך ביתי. לכן כתוב "בצידה". יש לשקול כל דבר ולדעת לשים בצד לפעמים אפילו דברים טובים.
- תחתיים שניים ושלישים תעשיה
כאן,רמז על חינוך הילדים. לנוח יש שלושה ילדים. ולכל אחד יש לתת את מה שנכון לו. אין לערבב בין הילדים השונים ולתת לכל אחד דבר שלא מתאים לו. גם בעניין "מסירת סודות העמוקים" שהאדם משתוקק למסור לבניו, אין לכל בן את היכולת לקבל את הכל. ולפעמים, ניתן לגלות חלק לבן זה ויותר לבן אחר. תחתיים=תגלה מעט לחם. שניים= תגלה יותר ליפת. שלישים= תגלה כל מה שאתה יכול לשם.
ב. ההתפשטות = היציאה מן התיבה
בעצם, אחרי היציאה , נח עשה בדיוק ההיפך ממה שעשה בפנים!:
כעס על חם= כעס ולא עבר על מידותיו!
וישת וישכר= שכרות שמנוגדת ליישוב הדעת.
ובכל זאת, הצו האלוהי לצאת מהתיבה מורה על כך שאין יותר צורך לצמצם את עצמו. על נוח לצאת אל העולם ולהתפשט, להתרחב, ליזום, ליצור מעצמו, לחדש…
נכון שנח עשה זאת בצורה לא תמיד נכונה, אבל הרב ליינר מבין שעבור כל אדם, המטרה היא כן..להתפשט!! לצאת מן התיבה! כל המוסר שנלמד בתוך התיבה אמור לעזור להתפשט בצורה נכונה.
אם האדם "נשלם" אז עליו להתפשט! זאת המטרה העליונה ! ולא הצמצום! כמו שהאהבה חשובה יותר מהיראה, כך ההתפשטות של האדם חשובה מצמצומו. אבל , כל התפשטות שלא קדם לה מהלך של צמצום, מובילה לקלקול! כמו שהאהבה ללא יראה סופה להביא לקלקול גדול!
לכן, לפני המבול, נוח לא היה עדיין "נשלם" ולכן היה לו להיכנס לתיבה ולצמצם את עצמו. אבל אחר כך, כפי דברי הרב: "כשהאדם נשלם אז מותר להתפשט כי אז הכל רצון ה'"!!
- הקשת בענן
הענן= הצמצום, היראה. האדם נמצא בענווה מסוימת כשהוא נמצא בענן . לא הכל ברור אצלו והוא לא במצב של יצירה וחידוש. להיפך, הוא יכול להיות בסכנה מסוימת.
הקשת= כלי תקיפה!! סמל להתפשטות האדם! (נזכיר שההתפשטות היא יוזמת האדם מכל מני תחומים. החידושים שלו, היצירתיות שלו. ההתלהבות והבעת רצונותיו. היציאה לעולם הגדול והדגשת העצמיות.
אם האדם רוצה להתפשט , אז הוא צריך קודם כל לצמצם את עצמו! ואחר כך יצליח! כלומר , חשוב שהקשת תהיה בענן!!
בעידן של המשיח, תהיה תעוזה ואפילו חוצפה. סימן של התפשטות . לכן, אומרים שבזמן המשיח נוכל לראות את הקשת!!
- מגדל בבל (מי השילוח -חלק שני)
כשה' אמר לנח "קץ כל בשר בא לפני.." נח לא ביקש עם האנושות רחמים.
כי הוא חשב שזה עוד "עולם שה' בונה ומחריב" כמו שקרא עד כה!!
הערה צדדית: מה הם העולמות האלה שה' ברא והחריב לפני שהוא ברא את העולם שלנו?
- ניתן לחשוב שאלה עולמות שלמים, כולל כל השמים והארץ וכל צבאם שהבורא ברא והחריב כי הוא "לא היה מרוצה מהם". אבל, אם כן, מה היתה התועלת בעולמות האלה? המי השילוח טוען שכל עולם כזה שנברא ונחרב עזר לעולמות הבאים אחריו להיות יותר חזקים ומורחבים !!
- לכן נראה לי להבין אחרת: העולמות האלה הם אנושיות שונות. צורות שונות של בני אדם. שחיו ונחרבו כמו שיש אימפריות ו"גלויות" שקמו , הגיעו לשיאן ונכחדו במשך ההיסטוריה המוכרת לנו. אם כן, כל אימפריה ותרבות שנחרבה "עזרה" באופן עקיף לאימפריה הבאה אחריה להפיק לקחים ולהשתפר. ולראייה לכך, הנה התורה עצמה מרמזת על ה"גלויות" האלה מהתחלת הבריאה עצמה. התוהו וה"בוהו" הם רמזים לארבע המלכויות שיבואו בהיסטוריה. כמו כן החלום של יעקב עם המלאכים שעולים ויורדים . לכן, אין ספק שאלה שלבים הכרחיים להתפתחות האנושות. ולהתפתחות תפקיד ישראל בעולם! לכן, אני נוטה לחשוב שה"עולמות" שה' ברא והחריב הם כל מני סוגי תרבויות של בני אדם שונים, לפני אדם הראשון, שהתקיימו ונחרבו. דרך אגב, התיאוריות האבולוציוניות ,אף הן, טוענות שהיו הרבה דורות של צורות חיים שונים שנכחדו בגלל שלא שרדו או שלא התאימו לאבולוציה .
אם כן, נח חשב שה' מתכוון להחריב את העולם כמו שהחריב את העולמות הקודמים ואין לו להתערב בנושא הזה אם המטרה היא שהאנושות הבאה תהיה חזקה ואיכותית יותר.
לכן, המבול ירד חלקית בגלל הסירוב של נוח להחזיר בתשובה את בני דורו. ולכן ישעיהו יקרא למי המבול "מי נוח"! כאילו המי המבול הם באחריות נוח עצמו!
אבל לא כך היה דבר ה' אליו. ונוח הבין זאת אחרי המבול. ה' בעצם לא רצה להחריב את האנושות שהוא ברא עכשיו אלא הוא רצה שתהיה מעורבות בין בני האדם שתביא לסוג של "אחדות" או יותר נכון של אחריות הדדית.
אחרי נוח, האנושות חיפשה לתקן את אחדותה על ידי יצירת האחדות הנכספת!
היה עוד יתרון לאחדות הזאת, והי שמכוון שה' הבטיח שלא יחריב יותר את העולם, אז כדאי להם להישאר יחד כדי שה' לא יצליח להרוג את חלק מהם!!
אם כן מה היתה טעות דור הפלגה בניית המגדל?
- הם בנו המגדל בבקעה: כלומר מקום שקשה לעזוב אותו! אם משהוא זז הצידה, הוא "נופל" בחזרה לעומק הבקעה! בניגוד להר, שקשה מאוד להגיע לשיאו, וכשמגיעים אליו, קל מאוד ליפול ממנו! זאת אומרת, שדור הפלגה חפשו מקום שבו לא יצטרכו עוד לעבוד קשה כדי להישאר ביחד!! האחדות תיעשה באופן אוטומטית!
- הם בנו המגדל בארץ שנער, המקום שבו היו קבורים מתי המבול (לפי המדרש). ושם, היתה יראה גדולה באופן טבעי. הם לא היו צריכים לעבוד קשה כדי לעורר אצל בני האדם את היראה מהעונש כי הם חיו במקום שבו היראה שרתה מעצם המצאות הגוויות של מתי המבול! בניגוד למה שה' יבקש מעם ישראל: לעבוד קשה כדי להיות ביראה, מתוך החיים הרגילים. כלומר , ה' היה מעדיף שהאדם בעצמו יהיה אחראי על יצירת תנאי יראה! ושהעבודה והיראה , האדם יגיע אליה מרצון!! ולא מטבע המקום או הנסיבות!!
- לסיכום, טעות דור הפלגה היתה בסירוב לעבוד כל הזמן כדי להשיג אחדות ויראה באיכות גבוהה הרבה יותר מאשר אחדות ויראה "זולה" שנקנית אחת ולתמיד על ידי תנאי השטח והנסיבות! בית המקדש יבוא לתקן את מגדל בבל. הוא ייבנה על הר ולא בבקעה והוא ידרוש עבודה יום יומית כדי לעורר יראה ואהבה של כל אדם אחראי ובעל חופש בחירה. אחדות אנשי הפלגה היתה בעצם מסולפת! ואת זאת, ה' לא רצה.
התיקון של המצב עבר דרך הפיזור של האנושות : זה יעזור לכל אחד למצוא את הדרך להגיע ליראה ואחדות בצורות הרבה יותר אישיות ואחראית. האחדות לא תהיה כפויה על ידי הטבע אלה על ידי הרצון של כל אחד
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 